חתם סופר על שלחן ערוך אורח חיים· רבי משה סופר
סימן תמד
במג"א סס"ק ט' ונ"ל דמקרי סעודת מצוה. נ"ב וסעודת מילה ולילה שלפניה באשכנז עמ"ש לקמן סי' תר"מ ס"ק ט"ו ועיין ש"ך יו"ד ס"ס קע"ח:
שם ח"י סק"ח ואפשר דאפילו. נ"ב עיין בספר בית מאיר סימן קל"ו סעיף ז' בסופו שדחה ראיות הח"י מתוס' עירובין בטוב טעם ודעת ע"ש [מהגאון כ"ס]:
שם במג"א ס"ק י"א משא"כ במילה. נ"ב והקשה בספר אבן העוזר דהא ההולך לשחוט את פסחו איכא כרת אם לא יעשה פסח והקשה בספר באר היטב בשם הגאון מו"ה שאול ז"ל הא בלא"ה אי אפש' לעשות פסח משום לא תשחט על חמץ דם זבחי. ולפענ"ד נראה היינו דוקא בחמץ שלו אבל בפקדון וקיבל אחריות דניהו דבפסח עובר בשלו משו' דכתיב לא ימצא במצוי לך אבל משום לא תשחט אינו עובר א"כ בכהאי גוונא ישחוט פסחו ולא יחזור לבער חמץ שהופקד אצלו ובזה לא מהני ביטול אפילו קודם שעה ששית ועיין בשו"ת שאגת אריה וכעת מצאתי כן בצל"ח ע"ש:
במג"א ס"ק י"ג ולזה נתכוון הטור. נ"ב דבבא ראשונה שכתבו ההולך לעשות עירוב פירוש ברגליו לרשות אבל בבא שנייה כתבו הלך לערב ולא כתבו לעשות עירוב אלא לערב והיינו בפת כיון שהולך לרבו וק"ל:
שם ס"ק י"ד כ"מ בתוס'. נ"ב פירוש דלא גרע מבשר קודש דאינו חוזר על פחות מכזית ע"ש בתוס' ד"ה וחכ"א: