חתם סופר על שלחן ערוך אורח חיים· רבי משה סופר
סימן נו
במחבר ס"א בעניית הקדיש. נ"ב עיין מ"ש מג"א ר"ס ל"ד בענין קדיש דרבנן:
(שם) במג"א ס"ק ב' וצ"ע דא"כ. נ"ב לפענ"ד שיכול להפסיק בשתיקה ומשום דאידי ואידי אסוקי מלתא היא והכא מצי איירי בהמשך הטעם שלא יעשה הפסק ואתנח בין רבא למברך וק"ל:
(שם) ס"ק ד' ללמד ק"ו. נ"ב י"ל כוונת האר"י כך דאי הוי גרסינן קום כי דבר ד' אליך א"כ הוי מ"ע מדברי קבלה א"כ יושב לדבר מצוה כגון בתחנון או בברכת יוצר אור ג"כ צריך לעמוד כי העמידה לקדיש הוי כמצות עשה של דברי קבל' אבל השתא דגירסא נכונה היא ויקם מעל כסאו וליכא רק ק"ו א"כ דיו כי התם שישב לדבר הרשות אבל יושב לדבר מצוה לא: