חתם סופר על התורה· רבי משה סופר
תצוה
ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך, כתית למאור להעלות נר תמיד באהל מועד מחוץ לפרכת העדות יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר פי' הרא"ע יערוך לשון ערך ושיעור שישער שיעור הדלקה מערב עד בקר כל כך שמן יתן לתוכם, ואחז"ל (שבת כ"ג ע"ב) פרוכת העדות עדות היא לכל באי לעולם שהשכינ' שורה בישראל שנותן שמן כמדת חברותיה וממנו מתחיל ובו מסיים, הכמות כמה שיעור מדת שמן יתן להדליק כך וכך זמן שירצה, והאיכות שיהיה השמן מזוקק לערך שימשך אחר הפתילה בכל זמן הכמות הנ"ל דאל"ה הרי הוא כבה בתוך הזמן, אמנם אין מעצור לה' לומר וידליק ומכ"ש שיהי' המועט מחזיק כמרובה, אמנם הדלקת שמן שבמנורה דמרמז על עבודת ה' ותורתו, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים בכמות העבודה אין מעצור אפילו הממעיט הוא ריח ניחוח לה' ובלבד שיהי' האיכות שהוא כוונת הלב זך ומזוקק לשם ה' אבל אם איכותו אינם מזוקקים אפילו ירבה כחול מצות אינם לריח נחוח וע"כ בשמן המנורה הרומז לעבודת ה' ציוה שיהיה השמן זך עד שיהי' ראוי להעלות נר תמיד פי' שימשוך אחר הפתילה שאלו נותנים בו שמן כשיעור להדליקה לעולם יהי' נמשך אחר הפתילה לעולם ולא יכבה ואז אם השמן מזוקק כל כך הרומז על כוונת הלב לשם שמים, אז ישער אהרן בצמצום כמות מעט רק מערב עד בוקר ולא יותר ואפילו הכי ידלק כל היום אותו נר מערבי להורות נתן שהממעיט אם אך לבו לשמים הרי הוא ריח נחוח לה':
וגלל כן כל ימי שמעון הצדיק שהיה הפרנס צדיק גמור ודור לפי פרנס שהיה לבבם שלם שמן זית זך הראה הקב"ה לכל באי עולם שלבב ישראל שלם עמו ולא כבה נר מערבי אבל משמת שמעון הצדיק לא היו הדעות שלימות כל כך לכך פעמים דולק פעמי' נכבה, והיינו דאמרי' שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל אין הכוונה שורה בבה"מק שהרי כמה ניסים נעשו בבהמ"ק ועוד מאי רבותא דהשכינה שורה הלא בכל מקום שגלו ישראל שכינה גולה עמהם והשוכן אתם בתוך טומאתם כתיב אלא שדליקת נר מערבי סי' שהשכינה שורה בלבותם של בני ישראל ומיחדים מעשיהם לכבודו ית"ש:
דרוש לז' אדר יום א' פ' תצוה
ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך, כ' הרמב"ן אמר ואתה תצוה כי אם הי' אומר צו הו"א שיצוה אחרים והם יצוו את ישראל כדכתיב ועשית שלחן, מנורה ונעשה על ידי בצלאל ואהליאב רק הי' בציווי על ידי משה והוה סד"א ה"נ יצווה ע"י אחרים קמ"ל ואתה בעצמך תצוה עיין רמב"ן, ונ"ל עפי"מ דאיתא בבעה"ט מפני שאמר מרע"ה מחני נא מספרך ע"כ לא נזכר שמו בי"ח פרשיות שבמלאכת המשכן, והנה אי' הי' מצוה לאלעזר שיאמר הי' צריך לומר זה הדבר אשר ציוה ה' את משה קחו לכם שמן זית כמו שאמר בפ' גיעולי נכרים (פ' מטות סימן ל"א פסוק י"א) נמצא נזכר שמו של משה בפרשה זו ע"כ אמר לו ואתה בעצמך תצוה:
ויל"ד להעלות נר תמיד מה שייכות להיות זך וכתית כדי להעלות נר תמיד בשלמא להעלות נר שתהא שלהבת עולה מאיליה צריך זך אבל להדליק תמיד מלילה ללילה לזה לא צריך זך וכתית, ובמדרש שמן זית ולא שמן אגוזים ופקועות שהזית מביא אורה לעולם פי' בספר זית רענן מרבינו בעל מג"א שמביא חכמה שהיא אור עולם דשמן זית מחכים (הוריות דף יג ע"ב), וצל"ע עיקר הקושי' מעיקרא, הא שמן זית הוא צלול מכל השמנים כמבואר פ' ב"מ (שבת דף כ"ד ע"א) מאי קא קשי' לי' וכי אין ראוי להדליק לפני מלך הכבוד שמן היותר צלול, וי"ל עפ"י מה דאיתא פ"ב דמס' דתמיד שלא הי' נוטלים עצים למערכה מאילנות שנושאים פירות משום ישוב א"י שיהי' הפירות לאכול וא"כ ה"נ קשי' כיון דשמן זית מחכים האוכלו א"כ הו"ל לחוס שלא להדליק אלא בשמן צנונות ופקועות וכדומה שאינו מחכים ומתרץ היא הנותנת כיון שהוא מחכים והמנורה סגולה להחכים הרוצה שיחכים ידרים (בבא בתרא דף כ"ה ע"ב) והרגיל בשרגא של מצוה הו"ל בנים ת"ח (שבת דף כ"ד ע"ב) ומכ"ש אור מנורה בבהמ"ק ע"כ מצוה להדליק בשמן זית המחכים להמשיך שפע להמחכימים באור תורה שיצליחו, והיינו דא"ל הקב"ה למרע"ה ויקחו אליך שמן זית זך ולא שמן של אגוזים וכדומה כדי להעלות נר של חכמה תמיד אצל הת"ח שיאירו במאור תורה:
ובמדרש זש"ה ה' בחושך אור לי, כי אתה תאיר נרי ה' אלקי יגיה חשכי, אחכז"ל (מגילה דף י"ג ע"ב) כשנפל פור בז' אדר שמח המן שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה רבן ולא ידע כי בז' באדר מת ובז"א נולד משה, והענין כי איתא במדרש והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו אימה זו בבל, חשיכה זו מדי גדולה זו יון נופלת עליו זו אדום, וערמב"ן פ' לך לך על פסוק זה, הנה מדי היא בחי' חשיכה ומרע"ה הוא הביא אורה לעולם שעליו נאמר והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך ע"פ תהום ויאמר אלקים יהי אור ו'י'ה'י' אור, שהם כ"ו דורות גמט' ויהי שמאדם עד מרע"ה עשרה מאדם עד נח ועשרה מנח עד אברהם, ואברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם הם כ"ו דורות ואחכז"ל פע"פ שכנגדן כ"ו כי לעולם חסדו שלא הי' אור תורה וניזונין בחסדו של הקב"ה והעולם היה תוהו ובוהו וחשך ושוב בלידת מרע"ה ויאמר אלקים יהי אור נתמלא הבית אורה, וה"נ חשב המן כי ביום מיתתו חשך האור ונכבה והוא סימן ותגבורת מלכות מדי המרומזת בחשיכה שראה אאע"ה בד' גליות ולזה שמח שמחה גדולה, ובזה ניחא נמי מ"ש במדרש ובפייט דפורי' דבכל חודש מצא שום מצוה שעסקו בו ישראל עד שבחודש אדר לא נמצא דבר והיינו כמ"ש בח"ה נר א' קטן דוחה כמה וכמה מן החשך ע"כ לא מצא ידו בשום חודש להרע ישראל כי נר מצוה מאיר החשך אך בחודש אדר לא נמצא בו שום דבר טוב לדעתו להאיר ולא עוד אלא שנכבה נרן של ישראל ע"כ שמח שבו ימצא מקום להתגברו' חשיכה גדולה של מדי, והוא לא ידע כי אורות מאופל אמר ויהי כי אדרבה מתוך חשיכה גדולה משם מתנוצץ האור הגדול ומשו"ה בזמן שכלו דורות שניזונו בחסדו של הקב"ה והי' חושך גדול בעולם תהו ובהו ואז הי' התגברות הגלות במצרים בוימררו חייהם והי' מתגבר עוד עד אדר שאין בו דבר טוב כנ"ל, ובהגיע ז' אדר חשך האור לגמרי וגזר כל הבן הילוד היאורה תשליכהו אפי' של מצרים כפירש"י בחומש ומתוך אותו החשך הגדול המעובה האיר אור לישראל נולד מרע"ה אור לישרים ונתמלא הבית אורה, ואלולי ידע המן זה הי' להתבונן אדרבה מתוך חשיכה אורה והפור באדר לא טוב הוא שבז' אדר ביום התגברות החשך נולד מרע"ה כי אורות מאופל אמר ויהי, ואיתא בילקוט ראובני פ' תרומה מסיים נחשת ומתחיל ואתה ר"ל נח שת ואתה היינו כי משת הושתת העולם עשרה דורות עד נח ואח"כ הושתת מנח אחר המבול והכל בחשך בא ובחשך הלך, שוב ואתה מרע"ה שהוא אור העולם והיינו דקאמר מדרש הנ"ל ה' בחשך אור לי אתה תאיר נירי תגיה חשכי כי בחשך של ז' אדר אור לי:
ועד"ז נ"ל מה שקשה לכאורה נוסחת על הנסים דמסיים ותלו אותו ואת בניו על העץ ולא הי' לומר אלא ונהרג הוא ובניו, ועוד הא קיי"ל ספ"ג דמגילה דף כ"ב ע"ב דלימא לתרווייהו הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם וגם האל המושיע, כדי שלא לברך על מפלת המן אלא גם על ישועת ישראל א"כ בעל הניסים מ"ט אינו מזכיר רק תליית המן על העץ ולא תשועת מרדכי וישראל, אחכז"ל המן מה"ת מניין שנא' המן העץ (חולין קל"ט ע"ב) וכתב תוס' (מגילה י"ג ע"ב) "הכסף" נתון לך גימטריא "העץ" נתון לך להסביר כל זה, להבין מ"ש להשמיד להרוג ולאבד מנער עד זקן וגו' מה תו אמר ושללם לבוז אם נשמדו ח"ו מה לי תו בשללם לבוז יהי' לבוז או לא כיון שחלילה כבר נשמדו שונאי ישראל, אבל אקדים כי בחטא עץ הדעת שנפלו ניצוצות הקדושות לטומאה מאז הותחל העולם להתחשך בדור אנוש מבול והפלגה עד שליקט יוסף כל ניצוצות קדושות המפוזרים בכל עולם והכניסם למצרים ע"י וילקט יוסף את כל הכסף, ובצאת ישראל יצאו כל צבאות ה' ניצוצות הקדושות וישראל חזרו ועשו מצרים כמצולה שאין בה דגן וינצלו את מצרים וכמעט נתקן חטא עץ הדעת עד שבמתן תורה נעשו חירות ממלאך המות (כדאיתא במד"ר משפטים חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות שנעשו חירות ממלאך המות) ולולי שקבלו באונס ע"י כפיית ההר כגיגית ועי"ז חזר היצ"הר והס"ם והכשילם בעגל ומרגלים והתלוננת מי מריבה עד שהסיתום א' לא' בחטאם וסוף נחרב ביהמ"ק (ואלו זכו ולא התעבר ה' בי למענכם ונכנס משה לארץ ישראל לא הי' בהמ"ק חרב כידוע) עד שבימי המן קרוב הי' שיחזור עץ הדעת למקומו ממש ר"ל ולא די לו להרוג ולאבד וגו' ותחזיר הקדושה ולא די לו בזה אלא ושללם לבוז ולהוציא ניצוצות הקדושות שבכספם של ישראל ולהכניסם לטומאה וזהו, הכסף, העץ, נתון לך הוא עץ הדעת והיינו המן העץ, אבל מתוך חשיכה אור גדול אדרבא עי"ז קבלו התורה ברצון בימי אחשורוש ומה שהי' חסר בסיני שלא קבלו ברצון נשלם כאן והיינו דמסיים על הניסים בישועת ה' ותלו אותו ואת בניו על העץ הידוע עץ הדעת וליהודים היתה אורה זו תורה ברצון ולא באונס:
במדרש רבה פ' וילך איתא ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות הלכה אדם מישראל שמתו מוטל לפניו מהו שיהי' מותר לו להתפלל כך שנו חכמים מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומתפלה למדוני רבותינו כיון שראה צרתו לפניו דעתו מובלגת, אבל משנקבר כל שבעת ימי האבל הוא זקוק לכל דבר מצוה ומניין למדו לאבל ז' ימים אמר ר' אבא בר אבינא שכן מצינו ביוסף ויעש לאביו אבל ז' ימים עכ"ל, ולכאורה הוא תמוה אמנם יובן דהנה ב' מיני צער יש באבל המצטער על מתו הא' מצד נשמת המת אשר מצטערת מאוד בהפרדה מהעה"ז ורואה חדרה משכן כבודה הגוף הנגוף ניתן מאכל לתולעים משכן לרמה וכן כתיב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל ועיין בעקרים מאמר ד' מפרק ל"ב ואילך האריך בזה, וא"כ ראוי לכל הקרובים לצער בצרתה, והצער השני מצד הקרובים בעצמם כי ידוע שכל אדם יש לו מזל למעלה שממנו שופע עליו מלמעלה וע"כ אמרו ברכת הבית ברובה וכל יום ויום הקב"ה מזמין לאדם ברכה שממנו פרנסתו כמו שדרשו חכז"ל אפסוק ברוך ה' יום יום יעמוס לנו שנותן בכל יום מלא עומסו, ומשמת נחסר זה ועל זה כתיב ביום אכלך ממנו מות תמות בכפל מטעמים הנ"ל, וזהו כוונת המדרש שם רבנן אמרי קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים מניין שנאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו תדע לך שכך הי' צריך לומר למשה אתה מת ולא אמר כך אלא הניח אותו ותלה המיתה בימים מניין ממה שקרינו בענין הן קרבו ימיך למות עכ"ל, והכוונה שמשה רבינו ע"ה שהי' איש אלקים לא הי' המיתה בכפל כי מצידו לא מת כי לא נצטערה נשמתו בסילוקה מהעה"ז כי לא הורגלה בתאות העה"ז מעולם אדרבה הורגלה בחיי' להיות עולה שמים כבן בית ולחיות מ' יום בלי אכילה ושתי' וגם גופו נזדכך ונעשה גשם רוחניי ומכ"ש דלא שלטה בו רמה ותולעה ולא מת רק באופן השני הנ"ל ע"ד שאחכז"ל בפ"ק דמגלה דף ט' ע"א צדיק אבד לדורו אבד משל למרגליות שאבדה כל מקום שהיא מרגליות שמה ולא אבדה אלא לבעליה וזה יצוייר יותר במשה רבינו שמתחלתו לא נברא אלא להיות צנור משפיע לישראל וזה הי' כל מגמתו, צנור גמטריא משה עם הכולל כמ"ש המפרשים ובמיתתו פסקה השפע הזה ואעפ"י שעדיין לחלוחיתו קיים דאל"ה לא הי' אפשר להשיג שום דבר בתורה כדאיתא בזוהר פ' כי תצא מ"מ היא מתמעט והולכת יום יום עד שלבסוף עתידה תורה שתשתכח מישראל, והנה השפע הבא מהצנור תלוי בימי' עליונים כמ"ש לעיל על פסוק ברוך ה' יום יום שהקב"ה נותן לו בכל יום מלא עומסו וכאשר על פסוק יראת ה' תוסיף ימים ועל פסוק כימי השמים על הארץ, וזהו כוונת המדרש דיקר בעיני ה' המותה לחסידיו שאין הצדיק מת מצידו כלל כ"א הן קרבו ימיך למות ימיך הם קרובים למות ולא הואו, ועל זה איתא בילקוט הן א' שכן בלשון יוני קורין לא' הן (וכן הוא במסכת שבת דף ל"א ע"ב) והפי' כנ"ל שאמר לו הקב"ה שמשני מיתות לא יצוייר בו כ"א אחד והיינו קרבו ימיך לבד מצד הפסדן של ישראל אבל מצד עצמותו חי' הוא עדיין ודו"ק:
והנה איכא נפקותא בין ב' הטעמים דאי הטעם מפני צער הנשמה א"כ אותו הצער מתמעט והולך שהנשמה יוצאת מהרגילה א' א' וא"ש דפטור מלהתפלל ביום הראשון טפי מבשאר הימים אבל אי הטעם השני אמת כי הצער מצידנו א"כ הצער מתגבר והולך כל שמתרחקת מהעה"ז מתמעטת שפעה א"כ נהפוך הוא ונהי דאין לפטור מלהתפלל לעולם מ"מ מ"ט לבחור ביום הראשון דווקא וצריך לומר מ"מ ביום הראשון שעדיין מתו מוטל לפניו הצער הגדול וחדש הוא עדיין משא"כ אח"כ כבר דש בי' וגזירה על המת שתשתכח מהלב וזה הטעם השני מוכרח דהרי עיקר אבילות ילפי' מיוסף שעשה אבל לאביו ז' ימים וקיי"ל יעקב אבינו לא מת ולא הי' שם אבילות רק ההעדר מצדינו וע"כ כטעם השני הנ"ל וזהו פי' המדרש שהתחלנו בו הן קרבו ימיך למות מוכח שיש מיתה לימים ג"כ שהוא ההפסד המגיע לנו וא"כ יש להסתפק אי טעם האבילות הוא מצד זה וא"כ הוא מתגבר והולך ואין לחלק בין יום ראשון לשאר הימים או דלמא הטעם משום צער הנשמה ויש לחלק בין יום ראשון לשאר הימים לכן שאל הלכה מי שמתו מוטל לפניו מהו שיהי' מותר להתפלל והשיב דלעולם אסור להתפלל לכל הטעמים ביום הא' שכיון שרואה צרתו לפניו דעתו מובלגת, משא"כ משנקבר, אמנם מנ"ל דזה הטעם אמת וצריכים לדחוק ולחלק כיון שדעתו מובלגת דלמא אידך טעמא מפני צער הנשמה וא"כ א"צ לדוחק זה לכן אמר מהיכן למדו רבותינו לאבל ז' ימים מיוסף ויעש לאביו אבל ז' ימים ויעקב אבינו לא מת אע"כח הטעם השני אמת ודו"ק:
ועד"ז ביארנו בפרשת השבוע מאי דכתיב ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד יל"ד אמרו ואתה תצוה נהי שלא הזכיר שמו של מרע"ה מטעם שכ' בעה"ט הואיל ואמר מחני נא עיי"ש מ"מ הי' לו לומר לך וצו את בנ"י או ואתה צו אבל ואתה תצוה משמע מדעתך תצוה כן לא פקידה מוכרחת מהקב"ה שיעשה כן ומפני כן נדחק רש"י עתיד אתה לצוות את בנ"י בפ' אמור עיי"ש, תו יל"ד ויקחו אליך דהל"ל ויתנו אליך, ובפרה אדומה דרשו חז"ל בנ"י ויקחו ולא הגוים ער"פ אין מעמידין ובפרשת תרומה ויקחו לי תרומה י"ל כיון שהכל לו יתברך כי ממך הכל ומידך נתנו לך ורק כשאדם מכוון לעשות מצוה ומע"ט אז מקיים בי' והארץ נתן לבני אדם ונקנה הכסף לו והוא נותן להקב"ה משלו ע"כ שייך ויקחו לי תרומה שבתחילה יקחוהו ממני ואח"כ יתנוהו לי, אבל הכא לא שייך זה דלא כתיב ויקחו לי אלא ויקחו אליך וא"כ הל"ל ויתנו אליך, גם להעלות נר תמיד לא הי' צריך כאן אלא שיהי' שמן זית למאור ואח"כ יצוה להדולקים ידלקוהו ובאיזה מקום אבל להמנדבים אין צורך לזה, והנה בספר יד דוד הקשה בפ"ק דיומא ג' ע"ב למ"ד קח לך משלך וא"כ הי' הקטורת ושמן המשחה משל מרע"ה ומקרא מלא דבר הכתוב והנשיאים הביאו את הבשם ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים, ותי' דאתי' כמ"ד בפרק יוה"כפ ע"ה ע"א דנשיאים ממש עננים הביאוהו וא"כ י"ל שהביאוהו למרע"ה ובזה נתיישב לו מ"ש שם עוד בגמ' והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר מאותו דבר שירד להם בבקר מלמד שירד להם לישראל עם המן אבנים טובות ומרגליות וקשה הא גם הבשם ושמן המשחה ירד ומדוע לא הזכיר הש"ס אע"כח זה לא ירד אלא למשה ולא לישראל אלו דבריו ודפח"ח:
אלא דקשה א"כ גם שמן למאור הביאוהו הנשיאים דהיינו העננים למרע"ה ולא לישראל, והרי כתיב ויקחו אליך ואמרי' שם ביומא ג' ע"ב ויקחו אליך משל צבור, וצריך לומר נהי דהעננים הביאו למרע"ה את השמן למאור מ"מ הוא מסרו לצבור בעין יפה ושוב נתנו הם לנדבת הנרות וא"כ הוא מיושב לשון הקרא ויקחו אליך ממש כמו ויקחו לי תרומה שהם יקחוחו מתחלה ממך על מנת לחזור ולתנו אליך לנדבת המשכן, אלא דקשי' הפוכי מטרתי למה לי להוריד שמן למרע"ה והוא יחזור ויתנהו לישראל, וי"ל דאחז"ל (נדרים דף ל"ח ע"א) פלפול התורה ניתן למרע"ה לבדו והוא ניהג בו טובת עין ומסרו לישראל וידוע כי המנורה ונרותי' ושמן המאור מרמזים על התורה שבע"פ ופלפולה, ע"כ נתן הקב"ה שמן למאור למרע"ה כי לו ניתן מתחלה פלפול ולא לישראל, אמנם כשם שהוא מרצונו ומטוב עין אשר לו נתנו לישראל, ה"נ מטוב עין יתן השמן המאור לישראל והם יתנוהו לנדבת המנורה והיינו דא"ל הקב"ה למרע"ה לא כמכריח ומצווה שעל כרחו יתן לצבור, אלא כמיעצו ואתה מטובתך תצוה את בנ"י, ויקחו ממך ויחזרו ויתנו אליך שמן זית זך כתית למאור:
אמנם אומרו להעלות נר תמיד יראה עפ"י מה שאחז"ל ספ"ק דסוטה נשמת מרע"ה הי' מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אמרו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, והקב"ה אמר מי יקום לי עם מרעים ומי יתיצב לי עם פועלי און, וסמליון (פירש"י שם חכם) אמר הכי אמר הקב"ה וימת שם משה עבד ה' ספרא רבא דישראל, ויש אומרים מרע"ה לא מת כתיב הכא וימת שם וכתיב התם ויהי שם עם ה' מה התם עומד ומשמש אף הכא עומד ומשמש, וצ"ע טובא מ"ט אמרו מלאכי השרת כך והקב"ה אמר מילתא אחריתי בהספידו של משה, גם מ"ט הוסיף על לשון הקרא ספרא רבה דישראל מה ענין לתואר הזה, גם מה ענין לומר משה לא מת ומקרא מלא דבר הכתוב וימת שם אבל הענין יובן עפ"י משאחז"ל (תענית דף ה' ע"ב) יעקב אבינו לא מת ופריך וכי בכדי חנטוהו חנטייא וספדו ספדייא ומסיק מקרא אני דורש אל תירא עבדי יעקב כי הנני מושיעך מרחוק וזרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה הוא בחיים אף זרעו בחיים, והנה מלבד מה שמאמר זה תמוה בעצמו כמובן, עוד הקשה הרמב"ן ונדחק מאוד הא כתיב ויקרבו ימי ישראל למות, ועוד כתיב ויראו בני ישראל כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף, ולפע"ד לומר כי לא יתואר מיתה בצדיקים אשר הניחו אחריהם תלמידיהם ובניהם העוסקים יומם ולילה במה שלמדום אבותיהם כי בכל דבור ודבור ומצוה שהם עוסקים בעוה"ז הנה זכותם תלוי ברבם שעומד בעוה"ב ועי"ז הוא מתגדל והולך בעוה"ב ואינו מוצא מנוחה כי אם הולך ממדריגה למדרגה ואינינו כשאר מתי' שהם עומדים קיימים באותו העולם שובתים מכל עבודה לא כן אלו הצדיקים ועד"ז פרשתי במקום אחר מקרא שכ' הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ והפר את בריתי, שלדעת חז"ל מקרא זה נדרש לפניו ולאחריו הנך שוכב עם אבותיך וקם, וקם העם הזה וזנה, ולדרכינו יובן כך כי מי לנו גדול ממרע"ה שכל מעשינו ועבודתינו ולמוד תורתינו הכל ממנו ולא ינוח ולא ישקוט בעוה"ב רגע אחד כי הולך הוא ומתפעל ע"י עבודתינו את ה', אמנם בדור החורבן שרוב ישראל פרקו עול תורה ועבדו ע"ז ולא עוד אלא גם הנשארים טענו מודעא רבא לאורייתא בימי יחזקאל ואמרו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה יש לזה על זה כלום, עד דהדר קבלוהו בימי אחשורוש וא"כ באותו הזמן קם מרע"ה על עמדו באותו העולם ולא הי' לו הלוך מדרגה, וזה שאמר לו הי"ת הנך שוכב עם אבותיך וקם ולא תלך מדרגות עליות בקודש, והא כיצד וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ והפר את בריתי שיפרקו עול תורה בכללה ויטענו גם מודעא רבא א"כ באותו הדור תקום ותעמוד על עמדך:
והנה יעקב אבינו ע"ה מובחר שבאבות מתחילה לכך נוצר להעמיד עדה קדושה כולם עבדי ה' ומן אז והלאה קמה גם נצבה זרע ישראל הקדושים אשר לא זזה שכינה מהם ויודעי ה', וא"כ הלאיש כזה יתואר מיתה הלא עודנו עומד ומשמש כל עוד שזרע ישראל חיים על פני האדמה הרי הוא חי וקים ויפה אחז"ל יעקב אבינו דייקא לא מת במה שהוא אבינו ואנחנו בניו לא יתואר לו מיתה, והיינו דקאמר מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ומובן וק"ל, אמנם עוד מדריגה אחרת הי' ליעקב שבה נקרא ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, ויושר אל מלאך ויוכל, ולא הניח אחריו מי שימלא מקומו בזה וא"כ אותה הבחינה מת ונסתלק מן העולם ושפיר שייך לומר ויקרבו ימי ישראל למות ולא ימי יעקב, והנה האחים שפחדו מיוסף אולי ישטמנו, הוא מאפיסת מי שישור על אנשים ועל מלאכי אלקים, כי מי שאינו מפחד מהמלאך לא יפול עליו פחד אנשים ע"כ אמר ויראו בני ישראל כי מת אביהם ישראל ואין כאן מי שישור עם מלאך ויוכל לו ע"כ אמרו לו ישטמנו יוסף ולק"מ וק"ל:
והנה לא יתואר על מרע"ה שם מיתה בהיות תורתו שלמד אותנו אנחנו כולם חיים היום ולעולמי עולמים עוסקים בה כאשר צונו לא יפול דבר ארצה אך בשתי בחינות יתואר בו שם מיתה אחד על היותו הוא לבדו הכותב תורה שבכתב ומיום ההוא והלאה לא יכול אדם להוסיף כקוצו של יו"ד ועל זה כתיב ולא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים, שזהו בחינת תורה שבכתב, וזאת שנית לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לפרעה ולכל מצרים העיד לנו הכתוב כי בכל הפלאים שיעשו ע"י נביאים להכרית רשעים לא יהי' כמו אלו שעשה מרע"ה לפרעה ולכל מצרים, והנה במיתתו של מרע"ה הי' הקב"ה מספידו ואמר וימת שם משה עבד ה' ומלאכי השרת באו לנחמו יתברך ואמרו איך יתואר מיתה במשה עבד ה' הלא עודנה עבד ה' עומד ומשמש שהרי צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, וכיון שלמד הכל עם ישראל הרי הוא כעודנו חי עומד ומשמש כמו אותן מ' יום שהי' שם בהר, ואמנם הקב"ה אמר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און, דעכ"פ לענין זה יתואר מת כי לא קם אחריו לעשות אותות ומופתים ברשעים כמוהו, ואידך אמר הכי אמר הקב"ה וימת משה ספרא רבא דישראל כי בבחינת היותו סופר וכותב תורה שבכתב לא קם עוד, מתוך הדברים למדנו דעכ"פ ממה שמסר פלפול התורה לישראל עי"ז ודאי הוא כאלו עודנו חי וקיים עמנו עומד היום ומשמש, והיינו אחר שאמר לו הקב"ה ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור שרומז על פלפול התורה שנהג בו טובת עין ומסרו לישראל, אמר לו הקב"ה שהתועלת בזה להעלות נר תמיד שיעלה נרו של מרע"ה תמיד בלי הפסק:
במדרש הן קרבו ימיך למות, אמר לו הקב"ה היום קובל עליך אינו זז ואינו שוקע ובן עמרם קיים ותו במדרש אמר לו משה להקב"ה בהן קלסתיך הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים ובהן אתה מבשרני הן קרבו ימיך למות א"ל הקב"ה אמרת והן לא יאמינו לי. אחז"ל המן שמח כי נפל לו פור בירח שמת בו משה רבן ולא ידע כי בז' אדר מת ובז' באדר נולד (מגילה דף י"ג ע"ב) הנה כתיב ויקרא ה' אליו משה משה ואחז"ל משה משה בלי פסיק (שאין כתיב בין שני תיבות אלו נגינה הקרוי פסיק שמראה על הפסק בין שני התיבות) משא"כ יעקב יעקב והוא מסתרי תורה. אבל ע"ד פשוטו י"ל באמת שמו הי' משה פעמים, כי גם טרם שנולד כתיב בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים ובפרק שלוח הקן דף קל"ט ע"ב אמרו חכז"ל בשגם הוא בגמטרי' משה דגמטריא דדין כגימטריא דין שהי' ימיו מאה ועשרים, וכבר כתבתי במק"א "שגם" הוא ש'מ'ג' אורות שהי' פניו כפני חמה (כדאית' במדרש זקנים שבדור הי' אומרים פני משה כפני חמה) של עתיד לבוא שבעתים שבעה פעמים שבעה שהוא "שמג" ובביאתו לעולם ותרא אותו כי טוב הוא שנתמלא הבית כלו אורה כדכתיב וירא אלקים את האור כי טוב שהוא אור הגנוז לע"ל נמצא מיד בז' אדר כשנולד נקרא משה על שם האורה. ותצפניהו שלשה ירחים עד ז' סיון והושלך למים והומשח משם וקראתו בת פרעה משה על שם כי מן המים משיתיהו, והיינו משה משה ב' פעמים, והנה שמא גורם כי וארא אל אברהם וגו' באל שדי ואותה אספקלריא של אל שדי הי' משה עצמו כי אל שדי גמטרי' משה כידוע מדברינו כמה פעמים, והנה אותו משה מדריגה גשמיות שניתן לו ביום ז' סיון ע"י המים וחזר ונלקה ונסתלק ע"י המים מי מריבת קדש אך מדריגתו "אורו" לא מת ולא נסתלק חלילה כיון שנסתלק בשרו וגשמיותו אז יצאה חמה מנרתיקה ולא הי' יכול להתעסק בו ולקוברו כי אם הקב"ה בעצמו ולא נודע קברו מקום גניזתו של האור "שגם" הנ"ל, והמן לא ידע אלא שם משה שנתחדש לו בז' בסיון ונסתלק בז' אדר נמצא לא נסתלק ביום ביאתו לעולם ע"כ שמח ולא ידע כי באותו יום ממש נולד משה של אור "שמ"ג" אורות ויצא מנרתיקה להאיר עולם כלו מכבוד תורתו. ולבוא אל המכוון בעזה"י אומר כי יען לא האמנתם להקדישני לכן לא תביאו אע"ג שכבר נכתב והיו ימיו מאה ועשרים וי"ל בשגם הוא בשר יהי' בשר שלו מאה ועשרים ואח"כ יסתלק הגשמיות ויוצא האור הגדול מנרתיקו אך לפי"ז גם החמה העליונה יוציא מנרתיקה וצדיקים מתרפאים בה כמו שיהי' לעתיד לבוא דאל"ה יהי' אורו של משה מכהה גלגל חמה (וכמו שהי' אורו של אדם הראשון קודם החטא מכהה גלגל חמה כמו דאיתא בבא בתרא דף נ"ח ע"ב ששני עקביו דומין לשני גלגלי חמה עד כאן, רק אחר החטא נתמעט אורו) וזה הי' א"א כי אין הדור זכאי לכך ויען לא האמנתם בי להקדישני כי אז היו מביאים ישראל לאותו מדריגה שלע"ל והי' ראוי לשמש באור שבעתים אך לא האמנתם בי וא"כ אין הדור ראוי לכן לא תביאו. והיינו דאמר לי' הקב"ה הן קרבו ימיך הקצובים מאה ועשרים למות ואם תאמר היינו לבשר שלי, ומה בכך, יסתלק הנרתיק ואור "שגם" יאיר ע"ז אמר היום קובל עליך כי החמה היא בנרתיקה וא"א לה לשמש בעולם אם תשאר אתה בלי נרתיק וא"ל מרע"ה בהן קלסתיך הן לה' אלקיך השמים ושמי שמים א"כ תוציא גם החמה מנרתיקה ויתוקן עולם במלכות שדי, וא"ל וה"א והן לא יאמינו לי א"כ אין העולם כדי לשמש באותו אור והיינו ויתעבר ה' בי מענכם ולא שמע אלי כי הם גרמו:
אחכז"ל אמר המן אתי מלא קומצא דידכו ודחי עשרת אלפים כיכר כסף דידי וא"ל מרדכי רשע עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי ויל"ד מה שרצה מרדכי בזה וגם מה רצה המן במ"ש שדחי כסף שלו, וי"ל כי המן דאג על אחד משני דברים או כי מזלו שעלה התחיל הגלגל לירד וירד מטה מטה באין מקים, או אפשר מזלו במקומו אך ישראל התאמצו במצוה ושדדו מערכת מזלו ואז מסתייע לבטל קנינו בעשרת אלפים ככר כסף אבל גדולתו במקומו עומד ע"כ כשראה מרדכי בקומץ שמח ואמר די לכם לדחות עשרת אלפים ככר שלי אבל עדיין גדולתי במקומי עומד וא"ל מרדכי עבד שקנה נכסים עבד למי הרי עשרת אלפים שרצית לעשות בהם פרנסת עניים כדאיתא במדרש שאחשורוש אמר הכסף נתון לך ונתנו המן לפרנסת עניים עיי"ש ולקנות בהם ישראל אינם שלך ואינם צריכין קומצא דקמחא לדחותם דדחוים ועומדים הם, אלא האי קומצא דחה אותך מכל וכל ונפל תיפול:
כתית למאור ואחז"ל ולא למנחות דלמנחות אין מעכב ואמרו מלך ב'ו' נוטל שמן המובחר לאכילה והגרוע להאיר והקב"ה בהיפוך כתית למאור ולא למנחות, אין הכוונה לאכילת הקב"ה כי האוכל בשר אבירים, אלא ממנורה יושפע שפע אלקי לת"ח ומשחו שמן ששון וממנחות ושולחן יושפע שפע פרנסה ומזונות, ולמדך תורה שיהי' שמן תורתו זך ונקי ויקפיד על שמועותיו כי הוא חיינו ואורך ימינו, ולא יחוש כל כך על צרכי העוה"ז המושפע ממנחות, זאת ועוד אחרת אמרו חז"ל יגעת ומצאת תאמין לא יגעת ומצאת אל תאמין והני מילי לדברי תורה, אבל למילי דעלמא סיעתא הוא מן שמיא (מגילה ז' ע"ב) ע"כ אמר כתית כתישה ויגיעה רבה למאור כי לא יגעת לא מצאת אבל אין צריך כתית למנחות כי סייעתא הוא מן שמיא:
והנה איתא בילקוט אלי אלי למה עזבתני, ביום הראשון אמרה אלי, ביום השני אמרה אלי ביום השלישי צעקה בקול גדול אלי אלי למה עזבתני, ד"א אלי בים אלי בסיני למה עזבתני והוא תמוה מ"ש יום הראשון מיום השני גם לחבר שני הלשונות דאלי בים לא פליג אלישנא קמא ואלו ואלו דא"ח דהנה מצינו במדרש דקחשיב ג' גואלים במצרים מרים נגד וימררו חייהם אהרן נגד וראיתם על האבניים אהרן לשון הריון משה נגד היאורה תשליכוהו עיין ברבה פרשת ויבוא עמלק פ' כ"ו ונתקדש השם על ידה בשירת הים ותקח מרים הנביאה התוף בידה ותצאן כל הנשיה אחרים בתופים ובמחולות וכן האריך בפרשת בהעלתך בפסוק ויאכל חצי בשרו שהיתה מלמדת לנשים, ואפ"ה בסיני נבחר משה ואהרן ולא הוזכרה מרים רק בנה חור במקומה והטעם משום דאין נאה לדור שתהא אשה מנהיגתו והנה ביום הראשון כשנכנסה לבית המלך חששה שלא תומת מהמלך שנכנסה בלא רשות וכאמרה וכאשר אבדתי אבדתי ומבואר בילקוט עיי"ש ע"כ אלי בים שגם שם נתקדש השם ע"י אשה מרים כנ"ל והנה שמע ה' את תפלתה ונשאה חן בעיני המלך אמנם באותה הלילה יעץ המן לתלות מרדכי על העץ אשר הכין לו, חששה שלא תתקיים עצת המן ח"ו ויושיע לישראל על ידה לבדה בלי סיועת מרדכי ע"כ ביום השני אמרה אלי בסיני שלא בחר באשה כי אם במשה ואהרן וחור מבלי להנהיג ישראל ע"י אשה כי אוי לדור שאשה מנהיגתו גם בזה הקשיב ה' בקול תפלתה ונתלה המן ונתעלה מרדכי ביום ההוא, אבל מ"מ עדיין לא הושב רעת המן להשמיד היהודים דלאח"כ כתיב ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להשיב רעת המן בן המדתא אשר חשב לאבד היהודים א"כ ביום השלישי חששה אולי ח"ו תראה באבדן מולדתה ותשאר אך היא ומרדכי כמ"ש בס' המגיד להב"י (אשר כתוב בה הדברים אשר גלה ודבר המלאך המגיד מהב"י) בעי הקב"ה לשיצאה לשונאיהן דישראל ביומי המן ולמשבק למרדכי דלא חטא לאפקא מיני' עם סגי דוגמת משה ואעשך אותך לגוי גדול ומרדכי עבד כדעבד משה ומסר גרמי' למיתה וחששה שלא תהי' כן ח"ו ואז תהי' נעזב מעמה ומולדתה ע"כ ביום השלישי התפללה בעד כל ישראל וצעקה בקול גדול אלי אלי למה עזבתני דייקא שתהי' נעזב מעמה ומולדתה ולכן צעקה בקול גדול דהמתפלל על עצמו מתפלל בלחש כאשר למדו מחנה כדאיתא בברכות פרק אין עומדין אבל המתפלל בצבור מתפלל בקול רם לעורר הכוונה לכן צעקה בקול רם למה עזבתני, ואמרה רחוק מישועתי דברי שאגתי שעדיין רחוק ישועתה מכל דברי הצומות וזעקתם שאין זה עדיין ישועה כלל כי נבחר לה מות מחיים לראות באבדן מולדתה ומסרה גרמה למיתה כנ"ל ודו"ק:
הנה כתיב פנה אלי וחניני כי יחיד ועני אני צרות לבבי הרחיבו ממצוקותי הוציאני ופירש מהריעב"ץ ז"ל בסדורו שהצרות הרחיבו לבבו ממש דמלפא תכלא לא בעתא, והנה יש לדקדק בפסוקים אלו מהלשון יחיד ועני אני וכי מפני שהוא יחיד ראוי יותר שתתקבל תפלתו אדרבא הן אל כביר לא ימאס גם מה סמיכת לכאן צרות לבבי הרחיבו לפי הפי' הנ"ל, אמנם לדרכינו יובן דהנה כתיב כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתי' וענין הכפל הוא צרה כפולה האחד מצידינו כי בהיות השכינה עמנו כאם המרחפת על בניה ומינקת אותנו היינו מלאים כל טוב ושולטים בכל המלכיות ולבנו פתוח כפתחו של אולם ועתה בעו"ה הכל להיפך הכל שולטת בנו בעו"ה ואין פורעניות באה לעולם אלא בשביל ישראל ואין לנו לא חלק ונחלה שדה או כרם אך ידוע חולי נגוע מוכה אלקים ומעונה, והצרה השני' מצד השכינה בעצמה שמצטערת בגלות כי בבהמ"ק הי' מקום הזיווג כביכול כי כן כתיב אפריון עשה לו המלך שלמה ונקראת מטתו שלשלמה שמשם פרין ורבין ישראל וגם היתה מזדווגת בחסידינו ועל כן נקרא משה איש אלקים בעלא דמטרוניתא והקב"ה קרא לנו אשה ואנו קוראין לו איש ומיום שחרבה עירנו נשארה יחידות מהזיווג האמיתי ולכן בעת צרה שלא תבוא על הצבור אמרי' יחידים מתענים נקראו ת"ח יחידים על שנשארו יחידים מזיווגם ועל ב' מיני צער הנ"ל נאמר כפלים בכל חטאתיה ועל זה כתיב ואנכי הסתיר אסתיר פני בכפל כנ"ל והי' ראוי מגודל כפל הצרה כפולה ומכופלת שלא תקובל ח"ו שום תפלה כי אין השכינה שורה מתוך עצבות אמנם הרגל נעשה טבע שני וכבר הורגלנו כ"כ ונתייאשנו מהושע ידינו לנו ואיננו מתפעלי' כ"כ מהצרות ועי"ז נשאר לנו שריד מעט והיינו פנה אלי וחנינו מבלי שיסתיר פניו ממנו רק יפנה אלינו כי אעפ"י שנכפלו הצרות כי יחיד מהזיווג ועני מהשפע אני מ"מ איניני מתפעל כי צרות לבבי הרחיבו כפי' הנ"ל שמההרגל הרחיבו לבבי ע"כ ממצוקותי הוציאני, וזהו שיר המעלות אל ה' בעלות והסתלקות השכינה אל ה' ונשארנו יחידים ועניים מ"מ בצרתה לי קראתי ויעניני כי מרוב הצרות נעשה טבע שני:
כתיב ויקרא שמו ה' ניסי ויעקב קרא למזבח אל אלקי ישראל, הנה וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא קרי"ס ומלחמת עמלק והענין כי כבר כתבו הראשונים כי פרעה טען כביכול פועל רע ולא טוב בכלל, ע"כ אמר כי רעה נגד פניכם ומרע"ה בתפילתו אמר למה יאמרו "ברעה" הוציאם, (רש"י פ' בא סימן י' פסוק י') ואמנם כתיב מפי עליון לא תצא הרעות והטוב א"כ מה תצא ממנו ית"ש אם לא רע ולא טוב, אבל אומר אם יתואר הוי' ית"ש פועל רע ע"ד השאלה כאשר יבואר מ"מ פועל טוב לא יתואר כלל אפי' ע"ד שאלה, כי פועל טוב יוצדק על מי שיש לו שום מציאות והוי פועל טוב, אבל הוא ית"ש הטוב בעצמו וכל פעלו למעניהו שהיוה כל הווית בטובו שהוא טוב ואין לו מציאות אחר א"כ איך יאמר פועל טוב הוא הטוב וכל מה שנאצל ונברא ונוצר ונעשה עמנו הכל טוב, א"כ מאתו לא תצא הטוב כי הכל טוב בעצמו, ואך הרע הוא בהסיר השגחתו והנהגתו רגע אחד ואז יבטל הדבר ההוא מכל וכל א"כ לא יוצדק באמת פועל רע כי על מי יפעל ומי הוא הנפעל שקיבל הרע הלא בהסרת השגחתו והשפעתו בטל הדבר מכל וכל ואין רע ולא טוב, אך יצוייר רע בזה האופן הנה ע"ד משל פרעה רצה להרוג את מרע"ה ובאשר לא הי' ראוי שהקב"ה יסיר השגחתו והשפעתו ממרע"ה רגע אחד לא הי' באפשר שתשלוט בו החרב כי החרב שלו והצוואר של משה שלו והכל בתכלית הטוב וא"א שיזיק החרב לצווארו ואמרו נעשה צווארו כשיש אין זה נס כלל כי כך הוא בטבע ישראל עברו הים ולא הי' ראוי שיסיר הקב"ה השגחתו רגע אחד מהם ע"כ הוא שלא יטבעו כי הים הוא מטובו וישראל הם מטובו, ובמה שהיוה כל הויות כולם בזה עצמו ניצולו ואין כאן נס כלל אך פרעה ומצרים אלו הי' מחייב שיסיר השגחתו והשפעתו כלל וכלל אזי הי' בטלים כרגע ולא נודע מקומם איה, אך גזרה חכמתו להסיר רק השגחתו בשיעור זה האופן שהם יתקיימו אך לא השגיח שהים לא ישלוט וממילא נטבעו נמצא שאירע להם רע ובזה יתואר ע"פ השאלה פועל רע, וא"ש מפי עליון לא תצא לא הרעות ולא הטוב וכנ"ל, וזהו שקרא ה' ניסי כלומר אין כאן נס כלל אלא במה שהיוה בטובו כל הוי' כולם הוא עצמו הנס, והאמנם יש עדיין הרהור ח"ו במה שמהרהרים מלאכי השרת שהקב"ה נושא פנים לישראל (ברכות דף כ' ע"ב) אמנם חלילה כי לא ישא פנים ולא יקח שחד וכשהם ראוי לנשיאות פנים הרי הוא מהראוי וכשאינם ראוים אינו נושא פנים גם לישראל כדאיתא במדרש כשחרב בהמ"ק אמרו אוה"ע ברוך ה' שגם לבני ביתו לא נסב אפי' וכן ראינו במלחמת עמלק הפלא ופלא כמה ניסים עשה במצרים ובים והוריד המן והגיז שליו והמתיק מי מרים והנה בא עמלק לא בא שום דיבור ממנו ית"ש למרע"ה נטה ידך ועשה כך או כך, אלא מרע"ה גזר תענית ועלה והתפלל ושלח שליח יב"נ ללחום ולא עשה אלא החלישם וגרשם, ואח"כ קצף הקב"ה קצף גדול על עמלק אבל לא הי' בעזר ישראל ע"ד נס ופלא אלא ע"י תפלה גדולה והרמת ידי משה נענה קצת ולא ע"ד נס, אין זה כי אין הקב"ה נושא פנים לישראל ועל רפיון ידים מדברי תורה הסיר השגחתו על אופן זה שיחלש עמלק ולא הי' בעוזרם, וע"כ יעקב אבינו ע"ה שהי' ראוי לנשיאת פנים אמר על המזבח אל אלקי ישראל כי נושא פנים לישראל כשראוי' לכך אבל מרע"ה ה'ו'י' הוא ניסי ולא מצד שהוא אלקי ישראל אלא מה שהיוה הויות הוא ניסי והכל שוין אצלו יתברך, והיינו דקאמר יתרו שמע קריעת י"ס אז ראה שאין הקב"ה פועל הרע והטוב כמו שחשב פרעה ועל ידי מלחמת עמלק ידע והבין כי אין כאן נשיאת פנים והיינו בדבר אשר זדו ישראל במסה ומריבה עליהם יסוב ולא וויתר להם ע"כ ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים:
ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, דברי הפסוק הלז קשה להולמו ומ"ט לקרותו פורים ולא גורלות בלה"ק ומה על כל דברי האגרת וסגי על דברי האגרת. אחז"ל (מגילה י"ב ע"ב) אלמלא אגרות ראשונות לא נשתיירו משונאי ישראל שריד ופליט דאמרי מאי האי דשדיר לן פשיטא אפי' קרחא בביתי' פרדשכא להוי ופירש"י דחוק, והנה לכאורה י"ל הכל תלוי בהני אגרות דתוס' כתב במדרש יש ממוכן זה דניאל והי' נשוי לשרית ולא הי' יכול לכופה לדבר בלשונו ע"כ יעץ כן וכבר כתבנו במק"א כי הכל חד דניאל הי' ראש השרים ולא בא עצמו לדין אלא מסר דעתו לממוכן זה המן וע"כ קפץ בראש כי הי' דבריו דברי דניאל הראש, ואמנם ע"כ צ"ל כך הי' נימוסי פרס ודינא דמלכותא מחיובי בעל לאשתו שהוא מוכרח לדבר בלשונה דאל"ה קשה תרתי חדא וכי דניאל לא הי' יכול לכופה, פשיטא קרחא בביתי' פרדשכא להוי ואיך לא יכול לכוף, ועוד מאי איכפת לי' אם היא תדבר ארמית, הלא הוא לא ישא על שפתו כ"א לה"ק תדבר היא מה שתרצה אעכ"ח שהי' הוא כפוף לדבר בלשונה דווקא, והנה מרדכי ציוה על אסתר שלא תגיד עמה ומולדתה, ואי היתה מדברת עם המלך לשון פרס הוה כאלו אמרה שהיא פרסית, ולבסוף נמצא שכיזבה במלך והיא יהודית הרי נתחייב ראשה למלך ואם תדבר יהודית הרי הגידה עמה ומולדתה, אך ע"י אגרות הראשונות נשתנה הענין ומדבר כלשון עמו וא"ש ולא הי' הש"ס צריך לדחוק, אך י"ל כי הנה לתועלת דניאל הנ"ל הי' די שיהי' רשות לדבר ולא תכוף האשה לבעלה לדבר בלשונה וא"כ ידבר הוא כלשונו והיא כלשונה ולא יהי' תועלת לאסתר בזה אך אמרו מאי האי דשדר לן להיות כל איש שורר בביתו פשיטא אפי' קרחא בביתא פרדשכא להוי אעכ"ח אהך קאי להיות כל איש שורר בביתו לענין מדבר כלשון עמו לכוף אשתו לדבר כלשונו דווקא ורצה דניאל בזה כדי שגם אשתו תעזוב לשון העמים ותמלל בלה"ק, מ"מ הי' זה לצורך הנס, ולפי"ז א"ש משאחז"ל מהיכן קורא את המגלה כולה ולא סגי להתחיל מאיש יהודי ולהנ"ל ניחא, ונבוא אל המכוון בעזהי"ת דמשו"ה קראו לימים האלה פורים בלשון פרסי ולא גורלת בלה"ק, לרמז שעי"ז נעשה הנס וזהו פי' הפסוק ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפור ולא גורלת על כן על כל דברי האגרת הזאת כל דברי האגרות אפי' אגרת הראשונות שע"י מתבאר שע"י שינוי הלשון נעשה הנס ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם כמ"ש (שם דף י"ט ע"א) מה ראו להוציא כלי בהמ"ק על ככה דחשב וטעה לחורבן ביהמ"ק:
אחכז"ל לולי ה' שהי' לנו בקום עלינו אדם ולא מלך ומנו המן (שם י"א ע"א) ומה תועלת וזכר לנס בהיותו אדם ולא מלך ורגילים לומר כי לב מלך ביד ה' משא"כ אדם בעל בחירה קשה יותר לעשות נס, וא"כ הוא גופא קשיא מ"ט הקים עלינו אדם ולא מלך ובשעת גזירה לא הי' חילוק בצרה אי מלך גזר או אדם להשמיד ולהרג ולאבד ויותר נח הי' להושיע ע"י הטיית לב המלך מהאדם, וגם קשא סיפא דהך פרשה נפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו שהוא כפל וכמעט סתירה דרישא משמע שנמלטה מהפח והפח בשלימות ושוב אומר הפח נשבר, והנה הראשונים חקרו מה ענשו של פרעה הלא ה' גזר ועבדום ועינו אותם ותירצו כי ידעת כי הזידו עליהם יותר ממה שנגזר ועוד שלא הי' מחשבתם לעשות רצון ה' רק משנאתם עיין רמב"ם הלכות תשובה פ"ו ובראב"ד שם, ואמנם בהמן קשה דלא הי' הגזירה מתחלה אלא לפנים לכלותם, וכן עשה המן והפחידם וגזר כאשר ציוה ה' ולא עשה שום דבר רע יותר א"כ די שע"י תשובה ניצלנו מצרה גם נתהפכו העוונ' לזכיות והרים קרנינו אך מ"ט לענוש המן העונש הרב בו ובבניו ובכל עמו האגגים, והנה קבלה ביד הראשונים המספר לה"ר על חברו אזי מצוותיו של המדבר נוספים על מי שנדבר עליו וחטאיו נוספים על המספר לה"ר וכן הוא בחו"ה ואמרתי רמז בפרשת השבוע על שולי המעיל רמוני תכלת ופעמוני זהב בתוכם פעמון זהב ורימון פעמון זהב ורימן ונחלקו רש"י ס"ל שהי' פעמונים בפני עצמו ורמונים בפ"ע ורמב"ן ס"ל שהי' הפעמון בתוך חלל הרמון עצמו וכתב מורי בהפלא"ה לשון פעמן ורמן פעמן ורמן משמע כפירש"י אלא שצריך לדחוק בלשון ופעמוני זהב בתוכם דמשמע כרמב"ן בתוכם ממש ויישב הלשון היטב עיי"ש, מ"מ לא לחנם נכתב לשון זה ופעמוני זהב בתוכם, נראה לי כי אחז"ל (ערכין דף ט"ו ע"ב) המעיל מכפר על לה"ר יבוא דבר שבקול ויכפר על דבר שבקול, וידוע כי רמון מרמז על מליאי מצות כרמון אך נתרוקנו ע"י לה"ר שנוטלים כל מצותיו ונותנים לאידך שנדבר עליו, וכשיתכפר על לה"ר אז מחזירים לו מצותיו ויתמלא הרמן כבתחילה, ע"כ רמז שהפעמן שהוא קול של לה"ר הוא בתוך הרמון שהרי נתרוקן ממצותיו ונתמלא מקול לה"ר, אמנם כנשמע קולו בבואו אל הקודש לשרת ויתכפר לו עונו, אז פעמון זהב בקול הקודש ורמן מלא מצות פעמן זהב של קדש ורמן מלא מצות זה בצד זה:
וחלק השני שכל עוונותיו של מי שדברו עליו ישא ויסבול המדבר היינו ישוב חקירה שלנו, כי המן בעל לישנא בישא כמאחז"ל בפס' ישנו עם אחד וממילא הוטלו עליו כל עוונות ישראל, ומשו"ה אחר ששבו בתשובה ונתכפרו עוונותם נשאר הכל על המן וכל מה שהי' הם חייבים נתחייב הוא, אלא הם לא נתחייבו אלא לפנים עד ששבו והוא לא שב ולא ישוב ונתחייב בכל אלו כדין וכהלכה וא"ש, אך כ"ז כיון שהי' אדם ולא מלך והוצרך להלשין וגם לגזור שמד אשר ע"כ אחר שבטל גזירת שמד שלו נהפך עליו כל עוונות ישראל כדין המלשין, אבל אם הי' הגוזר המלך להשמיד ולא היה אלא לפנים ונתבטל לא הי' שום מלשינים ולא היה מקום לשלוט יד במבקשי נפשינו, והיינו דקאמר בקום עלינו אדם ולא מלך עי"ז נפשינו כצפור נמלטה מפח ועוד גם הפח נשבר ואנחנו נמלטנו:
דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו, אמרו חז"ל על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחלה (בבא מציעא דף פ"ה ע"ב) הנה ראינו בית ראשון נחרב על ג' עבירות חמורות ע"ז ג"ע שפ"ד ובית שני על שנאת חנם ואם שאמרו חז"ל ללמדך ששקולה ש"ח כע"ז וג"ע ושפ"ד מ"מ צריך להסביר איך תהי' שקולה, ותו הרי קמן בית ראשון נחרבה הארץ גפרית ומלח שרפה כל ארצה ולעומת זה הי' אנשים בגלות בכבוד גדול בבית המלכים כשדים ופרסים ובית שני בהיפוך לא שפך חמתו כל כך על הארץ כי אם על אנשי הגולה בעו"ה וביתר ועשרה הרוגי מלכות ודורו של שמד ר"ל ושכחת התורה בעוה"ר, והנה יש לתמוה בבית שני לא עלו עם עזרא כ"א ד' רבוא והלוים לא אבו לעלות כלל עד שקנסום עזרא, הנה בבית ראשון הי' קבלת התורה באונס והי' להם לטעון מודעא רבא אלא שכתב הרמב"ן ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו והי' כל תכלית מגמתם ארץ ישראל כי מה הי' להם לעשות לשוב לעבודת מצרים או לנוע במדבר ע"כ הוכרחו לירש הארץ וממילא ישמרו חוקיו ושוב כשלא שמרו חוקיו לא פגמו אלא בארץ והיינו דאמר מרע"ה מדוע עשה ה' ככה לארץ הזאת דייקא על אשר עזבו ברית אלקי אבותם, וע"כ על מה אבדה הארץ דייקא על שלא ברכו בתורה תחלה פי' שלא הי' כוונת ברכת התורה על תכלית כוונת התורה בעצם כ"א על כוונת הארץ ע"כ לא פגמו אלא ע"י עבירות חמורות ע"ז ג"ע וש"ד אך בבית שני ישבו השקט ובטח בגולה ובפרט אחר נס מרדכי ולא עלו אלא מאהבת חבת שמירת התורה בקדושה בא"י ובני עלי' מועטים וזה הי' חשוב וקדוש יותר מבראשונה ע"כ בפגם כל שהוא נפגם האור הגדול הלז אפי' ע"י שנאת חנם, והיתה שנאת חנם שקולה כע"ז וג"ע וש"ד ע"כ הזהירם מרדכי ודורש טוב לעמו אין טוב אלא תורה והיינו אור התורה שיקבלוהו מאהבה אמנם ודובר שלום לכל זרעו שאפי' בשביל שנאת חנם בעלמא יפסידו הטוב ההוא ע"כ ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום אמן:
ואתה תצוה, איתא בילקוט ראובני כי נשמת משה הי' נשמת נח ושת וזה שמסיים בפרש' תרומה נחשת נח שת ואח"כ ואתה ועפי"ז הי' ראוי לקראתו מ'נ'ש'ה' מ'שה נ'ח ש'ת ה'בל אלא משום דבימי נח כבר היתה ע"ז בעולם ומשה תכליתו הי' לבער ע"ז ולפרסם אמונת יחיד בעולם לכן שמו משה כי אם משה ר"ת משה שת הבל ובבא אח"כ יהונתן בן גרשום וקלקל בפסל מיכה שוב כתיב בן גרשום בן מ'נ'ש'ה (שופטים סימן י"ח פסוק ל' ויהונתן בן גרשום בן מנשה וברש"י שם מפני כבודו של משה כתב נו"ן לשנות את השם והוא תלוי לומר שלא היה מנשה אלא משה):
ואתה תצוה ויקחו אליך, איתא במדרש רבה זש"ה זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך מ"ט נמשלו לזית מה הזית הזה חובטין אותו ואח"כ נותן שמן כך ישראל אחר שנתחבטו בגלות יתנו שמנם המאיר לעולם, וקאמר שם ד"א משל לפקח שהי' סומא נסמך עליו כשהגיעו לבית אמר הפקח לסומא הדלק נר והאיר לי שלא תחזיק לי טובה שהנהגתיך אלא אתה תאיר לי כך הקב"ה הפקח וישראל כסומים שנאמר נגששה כעורים כשלנו בצהרים באפלה היינו בעגל דכתי' בא שש ואמר הקב"ה תאירו לי נר תמיד הוי ויקחו אליך ע"כ תוכן המדרש וכוונתו ולא שמרתי המלות, יל"ד במאי פליגי הני לשני, בשגם לשנא בתרא אין לו שחר במה שמסיים היינו דכתיב ויקחו אליך מה ענין לכאן יש לפרש דהנה בהאי קרא זית רענן יש לפרש ב' פירושים אחד לשבח ישראל כפי' המדרש דאז הלכו בגולה ואמר להם ירמי' שהם כזית רענן שגלוי לפניו ית"ש שע"י הגלות יתרבו אורן ע"י החביטה כי הטוב טמון בהם, וגם יש לפ' בהיפוך שהנביא הוכיחם שאפי' בשעת חיבתם אינם טוב כ"א לפנים כמאחז"ל על פסוק ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו וזהו כזית רענן שהוא יפה פרי תואר שהתואר לבדו הוא יפה ואינו טוב למאכל טעמו מר כך ישראל מראים פנים שוחקות ולבם בל עמם ואלו הפרושים י"ל דזה תלי' בפלוגתא דתנאי ריש מס' יומא חד אמר קח לך משלך עשה לך משלך ויקחו אליך משל ציבור ואידך ס"ל בין קח לך בין ויקחו אליך משל ציבור ומאי דכתיב קח לך כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם ופירש"י שהי' כביכול קץ בשל ישראל עיי"ש א"כ לזה המ"ד מוכח דאפי' בשעת חבתם הי' גלוי לפניו רוע מצפונם וקץ בהם משא"כ לאידך מ"ד יש לפרש זית רענן כמ"ש המדרש שהוא לטובתם שאפי' בשעת כשלונם גלוי לפניו טוב מצפונם ושאינם מחוסרים אלא חביטה כזית, וזהו מוכרח דאלת"ה אלא שהי' קץ בהם א"כ מ"ט כתיב בפ' הנרות ויקחו אליך שמן זית ולא קח לך בשלמא בפרה אדומה דכתיב נמי אליך יש לומר משום דלא שייך בשלך אני רוצה יותר משלהם שהרי באה הפרה לקנח צואת בנה העגל וזה לא שייך במשה משא"כ בנרות אעכ"ח מדכתיב בנרות ויקחו אליך ולא קח לך ש"מ שהי' רוצה בשלהם וזהו פי' המדרש ויקחו אליך זש"ה זית רענן וכו' פי' מדכתיב ויקחו אליך שזהו שאמר הכתוב זית רענן הוא להוציא אורן ע"י חביטה, אמנם אמר ד"א לעולם זית רענן הוא לרעתם כי הם רק יפה פרי תואר ולא מלבם, והא דלא כתיב קח לך בשלך אני רוצה משום שהוא משל לפקח וכו' וישראל הם הסומים שנכשלו בצהרים בעגל כי בא שש וזה לא שייך במשה לכך לא שייך בשלך אני רוצה כמ"ש בפרה אדומה לכן כתיב ויקחו אליך ודו"ק:
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד, במדרש זש"ה אתה תאיר נרי ה' אלקי יגיה חשכי, יל"ד אתה תאיר לנוכח, יגיה חשכי לנסתר ועוד הי' לו להתחיל ה' אלקי ואח"כ אתה, אבל מאי שייך להתחיל אתה ואח"כ מזכיר שמו יתברך ה' אלקי יגיה חשכי, אבל אחז"ל גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים דהנביאים כולם לא החזירם למוטב והסרת טבעת החזירם למוטב, כי כל הנביאים אינם פועלים אלא כמפוח באש פחם שאם אין כאן ניצוץ עכ"פ לא יבערו אם יש נר קטן יאירו הם נר גדול אבל אם אין כאן אפי' ניצוץ קטן כמו שהוא בדורו של חרבן כדכתיב פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם אז לא יועילו הנביאים, אך הסרת טבעת האיר מתוך חשך ואפילה והחזירן למוטב, ולא עוד אלא שמתחלה קבלו התורה באונס והדר קבלוהו בימי אחשורוש ברצון ושמחה, ולא יטענו עוד מודעה רבא לאורייתא, ולבוא אל המכוון כי אתה לנוכח רומז כשהשכינה שורה בישראל ונביאי ה' מציון, וה' אלקי נהפך רחמים לדין וסילוק שכינה בהסתר פנים, ע"כ אמר אתה לנוכח אז תאיר נרי פי' כשיש קצת נר תאיר ממנו אור גדול אבל כשאין אפי' שום נר וניצוץ לא יכול להאיר, אמנם ה' אלקי כשהוא במדה"ד מעמיד מלך קשה כהמן והוא בהסתר פנים אז יגיה אפי' חשכי אפי' בחשך גמור בלי שום ניצוץ:
ואתה תצוה, ה', ואתה בענין המשכן ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך, ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה, ואתה קח לך בשמים רש מר דרור, ואתה דבר אל בנ"י אך שבתותי תשמורו ועיין בזוהר ר"פ זו נתעורר בזה וכ' ואתה עפ"י סוד ואתה מחי' את כולם עיי"ש ואין לנו עסק בנסתרות ועכ"פ ואת"ה גמטרי' בי"ת שהוא סיוע לסתרי הזוהר הנ"ל ונ"ל דרמז לחמשה זמנים אשר עברו ועוד יעברו על עם ה' אלו, א' קדושתם מיציאת מצרים לחירות עולם נתקדש נשמתם ונפשם עד עולמי עד ובכלל זה הבהמ"ק שנבנה לבסוף על ידם שהוא קדושת עולם לכולי עלמא דמקום המקדש לא זזה שכינה כמ"ש רמב"ם ועמג"א סוף הלכות תשעה באב ועל זה ואתה תצוה ויקחו שמן זית וגו' להעלות נר תמיד כי לא יכבה לעולם אור הקדוש הזה שבתוך בנ"י ב' בית שני והי' תחלה ע"י מרדכי ואסתר שהפילו עמלק ואח"כ נבנה בית שני ע"י דריוש בן אסתר ולא נגמר הענין עד שבאו חשמונאים והיינו ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור שהוא מרדכי, וגם ואתה הקרב לך את אהרן אחיך דהיינו חשמונאי ובניו, ולע"ל במהרה בימינו ומלאה הארץ דעה את ה' כי כולם ידעו אותו למקטנים ועד גדולים ע"כ ואתה תדבר אל כל חכמי לב ושוב נזכה ליום שכלו שבת ע"כ ואתה תדבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמורו:
כתנת תשבץ, איתא בסליחה של מוסף יוהכ"פ שהכתונת של כה"ג הי' כלאים והוא תמוה ושמעתי מהחכם ר' וואלף היידענהיים פרושו עפי"מ דאיתא ביוד"ע סי' ש' ס"ד בהג"ה שאם אין יכול לפשוט בגד התחתון מבלי שיפשוט העליון תחלה אם האחד צמר והשני פשתן שאסור ללבשו משום כלאים והוא מהירושלמי ויען שהי' המעיל תכלת ואי אפשר לפשוט הכתונת שהי' שש בלתי שיפשוט המעיל תחלה וממילא הוה כלאים ודפח"ח:
והם יקחו את הזהב ועשו את האפוד כתבתי במקום אחר הקב"ה לא אמר ויעשו את האפוד אלא ועשו בלשון הבטחה משום דתלה הדבר בידבנו לבו ואולי לא יביאו די המלאכה, מ"מ הבטיחם הקב"ה והם יקחו את הזהב יהי' כמה שיהי' ועכ"פ ועשו את האפוד כי יתברך ויתרבה אך לא הי' צריכים לברכת ה' כי מרבים העם להביא מדי העבודה, ונראה מ"מ ברכת ה' לא הפסידו שהוא מאה שערים (כדמצינו ביצחק וימצא יצחק בשנה ההיא מאה שערים ויברכיהו ה') נמצאת מאת ככר למאה אדנים עולה לפי ברכת ה' מאה פעמים מאה שהוא עשרת אלפים ככר כסף ומשו"ה רצה המן לשקול ככה:
ששה משמותם וגו' כאן כתיב לזכרון לבני ישראל ובחשן כתיב לזכרון לפני ה' ובחשן הי' גם שמות האבות משא"כ בכתפו' האפוד, בפרשת נצבים פירשו למען הקים אותך היום לו לעם כאשר נשבע לאבותיך, כיון שהקב"ה נשבע לאבותינו שלא ימירנו באומה אחרת א"כ גם אנחנו צריכים לשבע לו עיי"ש ואותה השבועה והקבלה נגמרה בהר גריזים ועיבל שעמדו ששה שבטים בהר זה וששה שבטים בהר מזה והלוים למטה באמצע וענו בקול רם את הברכות וכו', ולרמז זה נשא הכהן בשתי כתפיו ששה משמותם מכתף מזה וכתף מזה והכהן באמצע מפסיק ביניהם כמו הלוים באמצע, וזה זכרון לבני ישראל שעומדים בשבועתם וקבלתם ואין כאן מקום לכתוב האבות בכאן כי מאי שייטי' דאבות בהר גריזים, ואמנם בהחשן נכתבו השבטים והאבות לזכרון לפני ה' לעורר שבועתו אל האבות להיות לנו לבני' לאלקים לבלתי המירם באומה אחרת וא"כ יוצדק באפוד זכרון לבני ישראל ובחשן זכרון לפני ה':
פתוחי חותם קודש לה' להר"ת בתוס' שבת פרק במה אשה דף ס"ג הי' חקוק קודש למ"ד בשיטה שני' בתחילתה והשם בסוף שיטה ראשונה והי' נקרא קודש לה' והרשב"א מביא בשם ר"ת בהיפך דקודש למ"ד הי' כתוב למטה היינו בסוף שיטה הראשונה וה' מלמעלה היינו בתחלת שורה שני' שכך נקרא היטב, ויש לומר דתרווייהו איתנהו בי' דהכתוב אמר מכתב פתוחי חותם וי"ל דעל החותם הי' כתוב קודש למ"ד בתחילת שיטה שנייה והשם בסוף שיטה הראשונה אבל כשהפך החותם (מימין לשמאל ומלמעלה למטה) ודחק החותם על הטס בא בהיפך קודש למ"ד בסוף שיטה הראשונה והשם בתחלת שיטה שני', ומה שאמרו שם חז"ל דראב"צ ראה ברומי שהי' כתוב בשיטה אחת היינו בבית שני שלא הי' קדושים כל כך להזכיר השם מיד הי' צריכין להזכיר לכל הפחות תיבה אחת קודם השם:
ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל, ובאבני חשן כתיב זכרון לפני ה', ולבסוף כתיב ונשא אהרן את משפט בנ"י לפני ה' תמיד, היינו דאחז"ל העוסקים עם הציבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמי' שזכות אבותם מסייעתם ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאלו עשיתם וה"נ אהרן שליח הציבור נושא על כתפיו י"ב השבטים לא השבטים הקדומים אלא י"ב שבטי ישראל משא כל העם על כתיפיו כל מחסורם עליו כמאן דטעין אכתפי' דמי' ואמנם לא בזכותו אלא זכות י"ב שבטי ישורן הראשונים וזכות אברהם יצחק ויעקב בחשן על לבו, באופן שעל כתפיו נושא זכרון לבני ישראל לאנשי הדור הזה ונכנס בזכות השבטים והאבות הראשונים זכרון לפני ה', שזכות אבותם מסייעתם ושוב מעלה עליו הכתוב כאלו הוא בעצמו עשה ע"כ מסיים ונשא אהרן את משפט בני ישראל תלה הדבר בו לבד:
[] והאבנים תהיין על שמות בני ישראל הקשו בגמר' (יומא דף ע"ג ע"ב והא לא כתיב צדיק אמר רב שמואל בר יצחק אברהם יצחק ויעקב כתיב שם, והא לא כתיב טית אמר רב אחא בר יעקב שבטי ישורון כתיב שם והקש' הגאון שב יעקב למה לא מקשי ברישא מטית שהיא קודם לצדי"ק בסדר א"ב ותירץ הגאון עפ"מ דאיתא במדרש והאבנים תהיין על שמות בני ישראל חד מ"ד ס"ל שהיה כתיב שמות אבנים בעצמן על אבן אודם הי' כתיב אודם ראובן ועל אבן פטדה הי' כתיב פטדה שמעון וכן כולם וחד מ"ד ס"ל הי' כותב שמות האבות, ודרש אבנים לשון אב ובן אב ובן פי' אברהם יצחק ויעקב ושמות בניהם דהיינו שמות י"ב השבטים א"כ א"ש מקודם לא הי' יכול להקשות מטי"ת כיון שהיה כתב בו שמות אבנים עצמן וא"כ הרי כתיב טי"ת כי על אבן פטדה הי' כתוב טי"ת לפיכך פריך הגמ' מצדי"ק ותי' הגמ' שהיה כתוב בו אברהם יצחק ויעקב וא"כ כיון דדרשת והאבנים אב ובן שהי' כתוב' בו שמות האבות ע"כ לא הי' כתוב שמות האבנים ולא הי' כתוב בו טי"ת א"כ פריך שפיר מהטי"ת ודפח"ח:
ואביו קרא לו בנימין, רש"י פי' בן אוני נתנבא על שנתמעטו בפלגש בגבעה, נ"ל גם אביו קרא לו מענין זה לטובה, וכעין שכתב הרמב"ן לפי שיטתו עיי"ש כי נ"ל כל השבטים נתרבו שלא כדרך הטבע ע"י עבודת פרך כן ירבה וכן יפרוץ, וזהו שמתו מבנימין והנשארים היו כולם קדושים עפ"י טבע מה שראוי להוליד ואין בו תערובת והגם כי גם שבט לוי לא רבו למעלה ראש כיון שלא הי' בכאשר יענו אותו לא היו בכן ירבה וכן יפרץ מ"מ לוי הי' לו קצת פחיתות שנולד בח"ל אבל בנימין תרתי הי' לו שנולד בארץ ישראל, וריבוי של עבודת הפרך נתמעט, ונשאר כלו ימין ולא שמאל ע"כ בן ימין, והיינו דזכה בנימין שנבנה בהמ"ק בחלקו ואין זורקין דם אלא בחלקו של טורף שכלו קדש והיינו דרמז נמי בנימין זאב יטרף שחטפו נשים בפלגש בגבעה והיינו לרמז כנ"ל משו"ה זכו בבקר יאכל עד קדשי מקדש כפירש"י פ' ויחי סי' נ' פסוק כ"ז ע"כ:
ונתת אל החושן את האורים ואת התומים, ס"פ שבועת העדות פליגי ר"א ור' יהושע ר"א ס"ל כל שם בגבעת בנימין חול כי אלו הי' אורים ותומים של קדש איך לא נתקיים מה שנאמר להם על ידיהם ור' יהושיע ס"ל שהשמות קדש ומה שנאמר להם על ידיהם נתקיים אלא שלא בחנו דבריהם אם להנצח או לנצח עיי"ש ולפי פשוטו הוא דוחק כיון שגלוי לפניו שיפלו במלחמה והם שאלו האלך על בנימין אחי לא הי' לו להיות יועץ רע ח"ו אבל רמב"ן בפ' שופטים פליג עם פי' רש"י וס"ל שופטים ושוטריס תתן לך לשבטיך היינו ב"ד של שבט והם לכל שבט כב"ד הגדול שבישראל, ובפרשת וירא כ' שבזה נחלקו שבט בנימין עם כל ישראל שאמרו הי' להם למסור הדין לב"ד של שבט בנימין ומה לשאר שבטי ישראל עמהם עיי"ש, ולפי"ז נ"ל הא דשאלו באורים אם ילכו למלחמה עם בנימין לא אם יצליחו שאלו כי מחויבים לקיים ובערת הרע מקרביך אך הי' מסופקים בדין אם כרמב"ן שאין רשאים לשפוט שבט אחר בלי ב"ד של אותו שבט והשתא לפי מאי דקיי"ל דמה שנוגע לדין אין משגיחין בבת קול ורוב פעמים הבת קול נגד הלכה כמו בתנורו של עכנאי (ב"מ דף נ"ט ע"ב דרבי אליעזר אמר מן השמים יוכיחו והוכח כמוהו דס' משגיח' בב"ק ור"י השיב אין משגיחין בבת קול) וכמו רבה ב"נ שבשעת מיתה אמר טהור טהור (שם דף פ"ו ע"א) ואפ"ה הלכה שהוא טמא, וא"כ אין מן התימא שנעשו מן האורים ההיפוך משום ששאלו דבר הנוגע לדינא ואין להשגיח בב"ק, וא"כ ר"א לשיטתו דס"ל בת קול יוכיח ע"כ אמר השמות חול דאל"ה איך כיזב ור' יהושיע לטעמי' אין משגיחין בב"ק ולק"מ מה שהשיב שלא כדין וא"ש:
[] והיה פי ראשו בתוכו שפה יהי' לפיו סביב מעשה ארג כפי תחרא יהי' לו לא יקרע, דבר נחמד מהגאון ר' שמשון אסטראפלי' זצ"ל, הנה בפסוק זה מרומז בר"ת של פסוק והי' פי ראשו בתוכו שפה יהיה ל'פיו ס'ביב מ'עשה א'ורג שם ס'מ'א'ל' הידוע "כפי" הוא שם קדוש שמרומז בפ' והסרותי את "כפי" המפריד בין נוקבא דיליה שלא יבואו ויתחברו יחד אשר היא מרומזת בר"ת ת'חרא י'הי' ל'ו ל'א י'קרע שהוא ר"ת לילית כידוע:
וזה הדבר אשר תעשה להם לקח פר בן בקר לקדש וכו' ברבה פרשה זו זש"ה לעולם ה' דברך נצב בשמים, יובן בשנחקור תחלה משפטי ה' הישרים דמצינו בחטא העגל שמע ה' בקול איש משה ויאמר סלחתי כדבריך ואלו כשהתפלל בעד אהרן לא הועילה תפילתו אלא מחצה כידוע שמטעם זה מתו שני בני אהרן ובכל זאת הוצרך כמה פיוסים וקרבנות לכפר כגון בשבעת ימי המלואים הקריב פר בכל יום לכפר על אותו מעשה וביום השמיני עגל לכפר על הנ"ל והלא ידוע כי חטא ישראל הי' הרבה יותור גדול מחטאו של אהרן שכוונתו הי' לשמים ובשגם שהי' אונס כי ראה מזבח לפניו, (ודרשו חכז"ל שראה חור זבוח לפניו מזבח לשון זבוח) גם צריך להתבונן מאי האי דאחז"ל וביום פקדי ופקדתי אין לך פקידה שאין בה פקידה של עגל וא"כ מאי סליחה היא זו, אבל הענין יובן בשנפרש קרא לעולם ה' דברך נצב בשמים והענין כי ידוע שבקש הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים שתפו במדה"ר וכ' במנ"ע בעשרה מאמרות שאפ"ה לא נתבטל כוונת הבורא ית"ש כי מ"מ נתקיים בצדיקים יסודי העולם שעמהם מתנהג בדין גמור, והנה ידוע כי אעפ"י שמתנהג העוה"ז במדת הרחמים מ"מ אינו מוותר כ"א מאריך אפי' וגבי דיליה א' לא' באופן שיתקיים העולם, וזהו לעולם ה' דברך נצב בשמים באותן הצדיקים המכונים שמים דברך דיבור לשון קשה שהוא מדת הדין וזהו עצמו הטעם שהתנהג עם אהרן קדוש ה' במה"ד ועם ישראל במד"ר ומ"מ גבי דליה א' לא' מפקידה לפקידה והא"ש פי' המדרש שהתחלנו בו שבא כמתרץ מדוע הצריך שיקח לקדש את אהרן פר בקר לכפר על מעשה העגל, לכן אמר זש"ה לעולם ה' דברך ניצב בשמים שעם אנשים כאלו המכונים שמים מתנהג בדין אבל עם כללית ישראל נוהג חסדו בכל דור ודו"ק:
והי' לאהרן ולבניו חק עולם וכו' תרומתם לה' הנה המן אמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקל וכו' ואיתא במס' מגילה דף ט"ו ע"א דכי אתי המן למרדכי א"ל במאי עסקיתו אמר ליה דכי הוה בית מקדשא קיים רחמנא אמר מאן דמנדב מנחה לייתא מלי קומציה וכו' א"ל אתא מלי קומציה דידכו ודחי עשרת אלפים ככרא כספא דידי, כי המן רצה ליתן כל פדיונם כי לעולם מגיע למעלה א' ממאה כמו מעשר מן המעשר וכבר ביארנו זה במקום אחר (עיין לעיל פ' שמות דף ו' ע"ב ובפ' ויצא כ' ע"ב בד"ה ויחלם) ע"כ שיעור אם יתנו תרומה מאת ככר (כי כך הי' חצאי שקלים של ס' רבוא ישראל כמבואר ריש פרשת פקודי פסוק כ"ה וכו') ע"כ הוא אחד ממאה משיווי כולם עולה כולם מאה פעמים מאה עשרת אלפים ככר, וטעה כאשר אבאר כתיב בפרשת השבוע והי' לאהרן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל כי תרומה הוא ותרומה יהי' מאת בני ישראל, מזבחי שלמיהם תרומתם לה', פי' כי ישראל הם תרומה מכל העולם, (כדכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים) והכהנים תרומה מישראל כמו מעשר מן המעשר והוא המוקדש לה', וכך תרומת הכסף שלוקחים בהם הקרבנות הוא תרומה הראשונה והמורם מהקדשים הוא תרומה שנייה שהיא לה' נמצא אהרן הוא תרומה שנייה וקומץ או המורם חזה ושוק תרומה שנייה יבוא אהרן ויאכל חזה ושוק כי שניהם תרומה לה', והיינו והי' לאהרן ולבניו מאת בנ"י כי תרומה הוא פי' אהרן תרומה הוא ותרומה יהי' החזה ושוק מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ע"כ תרומתם לה' פי' ב' התרומות אהרן והמורם שניהם תרומה לה', עכ"פ המן טעה כי חשב תרומת השקלים הם התרומה אשר לה' וחשב בבחינת אחד ממאה, וכשראה שיש אחר זאת התרומה תרומה אחרת הוא מלא קומציה והיא לה' ידע שטעה בחשבון:
ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי וקדשתי את אהל מועד, ופרש"י י"א מעל מזבח הנחשת דבר עם משה כדכתיב ונועדתי שמה לבנ"י ואמזבח הנחשת דלעיל מני' קאי, והנה סוגי' דעלמא דמבין שני הכרובים דבר ושם הי' המקום הנועד, ויש לדקדק עוד אומרו ונועדתי שמה לבני ישראל וכי עם בני ישראל הי' הדבור הלא לא הי' אלא עם משה ובני ישראל לא שמעו, אלא קרא כתיב כמו שהי' המעשה באמת כי ביום שמיני למלואים כשהקריבו על מזבח החיצון נועד הקב"ה משם לכל בני ישראל כדכתיב וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם והיינו ונועדתי שמה לבני ישראל דייקא ואח"כ ונקדש בכבודי במכובדי שמיד אז לקחו נדב ואביהו איש מחתתו ונכנסו לפנים ויקדש בם והיינו ונקדש בכבודי ואח"ז וקדשתי את אהל מועד שמשם ואילך דיבר אל משה מאהל מועד ושמנה פרשיות נאמרו לו בו ביום:
ושכנתי בתוך בנ"י וכו' וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם פירש"י על מנת לשכון בתוכם, כתיב הפח נשבר ואנחנו נמלטנו עזרינו בשם ה' עושה שמים וארץ וקשה הא כבר כ' לעיל נפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשים א"כ מ"ט חזר ואמר ואנחנו נמלטנו, ועוד מה עזרנו בשם ה' פשיטא הלא כה הי' התחלת המזמור לולי ה' שהי' לנו בקום עלינו אדם, אחז"ל (פסחים קי"ז ע"א) ישראל אמרו לא לנו ה' לא לנו משיבה רו"הק למעני למעני אעשה והכוונה לפע"ד דכל שחבירו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ומכ"ש שאין הקב"ה שוכן עמו, ומייתי ליה מקרא גם ענוש לצדיק לא טוב אלא רע וכתיב לא יגורך רע לא יגור אתך רע (שבת דף קמ"ט ע"ב) וא"כ בכל הניסים כגון פרעה סיסרא והמן די לנו שנצלנו אבל לעשות נקמה בשונאינו לא בעינא דא"כ ח"ו לא יגורך רע ע"כ אמרי כנסת ישראל לא לנו ה' תעניש את פרעה והמן וכיוצא כי די לנו שנצלנו. אך רו"הק משיבה למעני אעשה כי א"א לשכון בתוך בנ"י אם לא בהוציא את כל צבאות ה' מארץ מצרים וא"א לבנות בית שני כ"א בחלישת כח עמלק וכן כולם, והיינו הפח נשבר היינו מפלת השונאי' ואפ"ה ואנחנו נמלטנו מחטא של לא יגורך רע כי לא למענינו עשה השי"ת כי אם למענו עשה עזרינו בשם ה' שיהי' השם שלם והכסא שלם, והיינו ושכנתי בתוך בני ישראל אעפ"י שנענש מצרים והי' ראוי שלא אשרה שכינתי בתוככם כיון שנעשו על ידכם ואפ"ה ושכנתי בתוך בנ"י ומזה תדעו כי תחלת הוצאת אתכם מארץ הי' ע"מ לשכון בתוכם כי עיקר שכינה בארץ ולמעני עשיתי:
דרוש לז' אדר א' תצוה לעת ערב תקצ"ט לפ"ק:
ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך ובמדרש אליך ולא לי, כתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר, הנה גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם כדאמר שהע"ה משבח אני את המתים שכבר מתו, ושוב אמרי' כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת כי מחללים שבת לצורך חי כדי שישמור שבתות הרבה משא"כ מת שנעשה חפשי מן המצות עי' פרק במה מדליקין (דף ל' ע"א) ואמינא דהא גופא קשי' אם הם גדולים במיתתן מ"ט נעשו חפשי ואם הם חפשי מה הוא גדולתם, אבל הנה נר מצוה ותורה אור ונר במקום אור לאו כלום דשרגא בטיהרא מאי מהני אך מצינו בתנור שהוסק וחומו רב מאוד מ"מ צריך אבוקה כל שהו כנגדו אע"ג דחום האבוקה אינו א' ממאה כנגד חום התנור, וטעם בזה כי התנור אינו האש בעצמו אלא שיש בחרסיו כח אש והוא מתקרר והולך ע"כ ע"י אבוקה הלז אם גם זעיר הוא מ"מ ממשיך אלי' חומו של התנור ומעוררו לאפות הפת, משא"כ שרגא בטיהרא, שהוא עצם האור עצמו אין הנר מאיר כלום, ע"כ אור התורה בעוה"ז שאינו עצמיות צריך לנר מצוה ותוכחה תמיד שלא יתקרר שלהבת התורה המלובש בעוה"ז משא"כ צדיקים בעוה"ב יושבים לפני השם בישיבה של מעלה אשר שם עצמיות התורה שם אין מקום לנר מצוה, ע"כ צדיקים שהם גדולים במיתתן ומרוב גדולתה המה חפשים מן המצוה כי אין מקום לנר גבי אור, משא"כ בעוה"ז כתיב נר מצוה וגם תורה אור וגם דרך חיים, ובכל זאת עוד צריכים תוכחת מוסר שהוא אבוקה כנגדו להעלות נר וחום התנור שלא יתקרר, והיינו ויקחו אליך שאתה שרש עצמיות התורה מ"מ יקחו אליך שמן זית זך שהוא נר המצוה וגם כתית הוא תוכחת מוסר שכותשי' ובוטשי' (כדאיתא במדרש פרשה זו שישראל נמשלו לשמן זית מה זית שכותשין אותו ואח"כ נותן שמנו כך ישראל אחר שנתיסרו ביסורי גלות נותנין שמנם) כל זה כדי להעלות נר תמיד כמו האבוקה שכנגדו שמעלה חום התנור וממשיכו היינו להעלות נר תמיד לא יתקרר ולא יכבה, ואמר הקב"ה אליך ולא לי כי כשיזכו לישב לפני בישיבה בעצמיות האור העליון לא צריכים למצות המרומז בשמן זית ולא בתוכחת מוסר המרומז בכתית כי עמך מקור חיים באורך נראה אור:
או יאמר כתית למאור להעלות נר תמיד כי כתיב ביום טובה הי' בטוב וביום רעה ראה, כבר כתבתי במקום אחר כי מרדכי קרא הימים האלו פורים על שם הפור וכתיב וימי הפורים האלו לא יעברו מתוך היהודים, כי מהראוי' כל מה שהקב"ה מוסיף גדולה לעם ה' אלה, הם יוסיפו כניעה ושפלות וקבלת עבודת ה' כדהע"ה שאמר ואני בעניי הכינותי וחזקיה מלך יהוד' אחר מפלתו של סנחרב והוא נתגדל ונתרומם, אז סעודתו הי' שאכל ליטרא ירק ועסק בתורה (כדאיתא בסנהדרין) וכן לע"ל כתיב אז היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה שלא נוסיף בעניני העוה"ז וישובו כדרכי או"ה אלא נוסיף שירות ותשבחות ולשוננו רנה וכל הגדולה והכבוד הרב ההוא לא יוסיף אצלינו בישוב עוה"ז שוכן ואו"ה יתמהו ויאמרו הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים בבנין מרחצאות וטרטיאות ולא היינו מבלים זמנינו ברנה ושבח כל היום, והנה הקב"ה קרא יום מועד צאתינו מארץ מצרים פסח לזכר הנס הנפלא אשר פסח על בתי בני ישראל ודילג על הקץ, אמנם עי"ז שוכחים ענים ומרודי ואיך גבלו טיט חומר ולבנים, רק זוכרים גדולתם וישמן ישורון ויבעט, והתחכם מרדכי וקרא לימים האלה פורים על שם הפור שהפיל גורל להשמיד להרוג ולאבד לא על שם הישועה אלא על שם הצרה כדי ביום טובה הי' בטוב בשמחת פורים, וביום רעה ראה קריאתו שמו פורים כדי שלא יבעט מרוב שמחה ח"ו ויהי' גרמא להעמיד עוד מלך קשה כהמן חלילה, וימי הפורים דייקא לא יעברו מתוך היהודים ולא נצטרך עוד למלך קשה כהמן ויהי' ישועת נצח שלא תתבטל, והיינו שמן זית זך בגדולה וכבוד לתתך עליון על כל הגוים (ובמדרש כשמן הזה שהוא לעולם עליון על כל המשקים כך הישראל כשעושין רצונו של מקום הם למעלה מכל האומות שנא' ולתתך עליון) ובכלל הגדולה הזאת יהי' כתית ונכנע למאור כדי להעלות נר תמיד וימי הפורים לא יתבטלו כי לא תהי' עוד צרה כזאת בישראל וק"ל:
ואומר ויקחו אליך ולעיל כתוב ועשית מנורת ואינו רוצה לומר שמשה יעשה אלא שיצוה לעשות (כמבואר במדרש כי תשא כשעלה משה למרום הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן ואמר לו כך וכך עשה ועשית מנורה וכו' בא משה לירד סבור שהוא עושה אותו קרא לו הקב"ה וא"ל משה מלך עשיתיך אין דרך המלך לעשות דבר וכו') וג"כ הכא הול"ל קח לך שמן זית ומובן שיצוה שיקחו אליו וכבר הרגיש הרמב"ן עיי"ש, ועפ"י דרכינו נאמר, אמרו חכז"ל (מגילה דף י"ג ע"ב) המן לא ידע כי בז' אדר נולד משה רבינו ע"ה, הנה במחלוקותיו של קרח אחז"ל שעלתה חמה לזבול ואמרה אם אתה עושה דין לבן עמרם וכו' וקשה מ"ט קרא ליה בן עמרם ולא משה בשמו הנכבד, אחז"ל כשמת משרע"ה אמרו זקנים שבדור פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותה בושה, ויובן דהנה ע"ד משל אין נר בלא מנורה המקבל שמן ופתילה, ומ"מ הנר העיקר והמנורה בסיס וטפל ובכיבוי הנר אפי' אתה מדליק נר אחר מ"מ אחר הוא ואותו הנר כבר כבה והלך לו ועד"ז אמרו חכז"ל עד שלא שקעה שמשו של זה זרחה שמשו של זה, מ"מ אינו אותו שמש עצמו כי זו השמש שקעה כבר ואינו חוזרת אלא שמש אחר במקומה, והנה ישראל וגדוליהם הם כמנורה ועליהם נר מאיר והאמת שישראל הם רק כמנורה שעלי' שמן זית זך המאיר לעולם כולו הם גדולי ישראל שהם הנר בעצם אבל ההדיוטי' לא כך יחשבו כי הם הנר והגדולים רק כמנורה ואם יסתלק זה יוקח מנורה אחרת כמשמש לנר וזו הי' טעם קרח כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' אעפ"י שפני משה כפני חמה וייראו מגשת אליו, מ"מ חשב כי נר ישראל דולק על מנורה שלהם שהוא משרע"ה ואם יבחרו באחר ידלק אותו הנר על אחר וזו הי' טעות המביטים אחרי משה אכל מדילן ושתי מדילן (ירושלמי שקלים דף ח' ע"ד) רוצה לומר זיו הודו ותפארתו משלנו הוא והוא רק המנורה ולא כעצם הנר, וזה נ"ל בפסוק ומרדכי יצא מלפני המלך וגו' והעיר שושן צהלה ושמחה ליהודי' היתה אורה וגו' וק' למה ליה לכפול עוד פעם לומר "ליהודים" היתה אורה הלא אמר והעיר שושן היינו היהודי' והי' סגי לומר והעיר שושן צהלה ושמחה והי' להם אורה ושמחה, ודע כל מקום דכתיב מלך קאי גם אמלך עליון ית"ש, (וכן הוא במדרש רבה אסתר) ובא הכתוב ומעיד כי מרדכי יצא מלפני מלך עליון ית"ש בלבוש מלכות רה"ק (כדדרשו חכז"ל ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוה"ק מגילה דף ט"ו ע"א) וחמשה מיני מלבושים הללו ידוע כי רמזו על מלבושי שכינה וא"כ הוא הנר והיהודים כמנורה לו, אבל הם לא כן יחשבו כמחז"ל אמרו כנסת ישראל מה עשה לי יהודי דמתגרה בהמן ועשה לי צער (מגילה דף י"ג ע"א) ע"כ אמר אעפ"י שמרדכי יצא מלפני מלך עליון בלבוש קודש מ"מ העיר שושן כשהיתה צהלה ושמחה להיהודים היתה אורה ולא למרדכי כי לא תלו האורה במרדכי כי אם ביהודים והוא כמנורה:
והיות כן קרח ועוד רבים מישראל המביטים אחרי משה אמרו שהוא איננו משה שרומז שמ"ג אורות שבעתים כאור החמה אלא כל האור הזה של העדה כולם קדושים והוא רק בן עמ"רם בן של עם קדושים ונשא, ע"כ אמרה החמה אם אתה עושה דין לבן עמר"ם וכו':
והנה לא נתודע האמת עד זי"ן אדר יום סלוקו שראו פני יהושע כפני לבנה ואי הי' אורן של ישראל הלא אותו שיעור האור ידלק על המנורה החדשה הוא יהושע אע"כ ישראל הם רק המנורה ונר זה ששקעה זורח אחר במקומו היינו יהושע ואינו דומה להראשון ע"כ אוי לאותה בושה שהי' סבורים אנחנו הנר ואיננו, נמצא בז' אדר נולד משה שעד היום הי' מכונה בשם בן עמ"רם ועתה נולד שם משה, והנה המנורה עצמה שהוא עם ב"י המה עשוים על ידי הנר הקדוש היינו רב מנהיג הדור הוא הנר והוא העושה המנורה שמדריכם בדרך ישרה שיהי' ראוים שידליק עליהם הנר ההוא והיינו ועשית מנורת זהב טהור מצוה על מרע"ה שיעשה המנורה שיתקן העם שיהי' הם מנורת זהב טהור, והם יקחו אליך שמן זית זך כי אתה הנר שעל המנורה להעלות נר תמיד:
בהפטר' פ' זכור יש לדקדק טובא ואין להאריך, הנה מ"ש אותי שלח ה' למשחך למלך על ישראל הוא מיותר, גם להכרית את החטאים את עמלק מיותר לכאורה הא שאול למד ק"ו מעגלה ערופה (כדכתיב וירב בנחל יעוין ברש"י שם) כידוע והנה לדעתו אמר לו שמואל לעבור על דברי תורה, אמנם קיי"ל ס"פ הנחנקין בנביא מוחזק שאמר לעבור על דברי תורה לפי שעה לא לדורות מחויבין לשמוע לו, כאלי' בהר הכרמל, ע"כ אמר לו אותי שלח ה' למשחך למלך וא"כ ע"כ מוחזק אני לכם בנבואה (כי אין ממנין מלך אלא על פי נביא כדאיתא במסנהדרין וברמב"ם הלכות מלכים) ולא אמרתי אלא לשעה להכרית החטאים את עמלק ולא יהי' הדין כן במלחמות שארי אומות א"כ הי' לך לשמוע לנביא מוחזק לעבור על דברי תורה לשעה:
ואמר אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה כי הי' ההתנצלות ראשית החרם לזבוח לה' כי בלי ספק אם היה עמלק מוכר בהמיתיו או מפקירם טרם שנהרגו הם, אז היו הבהמות מותרין שאינם משלל עמלק, והנה כתב רמב"ן בתורה שאם הנשיא או רוב ישראל מחרימים את אשר יכבשו במלחמה הרי הוא חרם וקדוש לגבוה, והנה ישראל צבא מלחמות שאיל החרימו שלל הבהמות טרם שמוטל עליהם חיוב הריגתם וכיון שכבר הוקדשו תו לא הוי שלל עמלק ומותרים הם לגבוה והיינו ראשית החרם ראשית דייקא שכבר הוקדשו ויצאו מרשות עמלק ומשו"ה לא מצינו אלא שנהרג אגג אבל הצאן לא נהרג והיינו מטעם הנ"ל שבדין הקדישום, אך פשוט אם חבר עיר ובפרט המלך עומד פה עמנו אין רשות להעם להחרים או להקדיש, אך שאול מרוב ענותנותו ויראתו את העם הניח להם כאלו הם הנר והוא רק המנורה ע"כ אמר לו אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה:
כתיב ותרא אותו כי טוב הוא אמרו חכז"ל שנתמלא כל הבית כולו אורה, (סוטה דף י"ב ע"א וחכמים אומרים בשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה כתיב תכא ותרא אותו כי טוב וכתיב התם וירא אלקים את האור כי טוב) יש להבין מה צורך למלאות כל הבית הי' די ברמז עמוד אש מפסיק בינו לבין העומדים שם או ניצוצות יוצאים ממנו כמו נתן דצוציתא, כתב הגאון מהריע"בץ דהיות יום לידתו של משרע"ה בשבת בז' אדר והי' יום מילתו ביום י"ד אדר בשבת והיותו נולד מהול (כדאיתא בגמר' סוטה דף י"ב ע"א) הטיפו ממנו דם ברית למחרתו ביום ט"ו ע"כ קבעו ב' ימים אלו י"ד וט"ו ימי שמחה ליהודים אלו דבריו ז"ל, ודפח"ח, אך על שמחת יום י"ד יש לפקפק דכיון דלא נימול בו מה שמחה נמצאת, ולולי דבריו אמרתי ביום ט"ו צדקו דבריו אך ביום י"ד אומר, כי לכאור' אין לנו יום שמחה וטוב לב כיום ז' אדר שבו כרת מרע"ה ברית עם ישראל בפ' ואתם נצבים והי' חשוב יותר מיום מתן תורה ועל אותו היום אמר היום הזה נהייתה לעם לה' אלקיך כפרש"י ששמח משה שמחה גדולה על שערערו בני ישראל שמסר ס"ת מתחלה רק ללוים ולא להם כמבואר בקרא ועל אותו היום נאמר ולא נתן לך ה' לב לדעת ועינים לראות וכו' עד היום הזה פרש"י אותו היום עמדו על דעת רבן מה שלא עמדו ולא השיגו כל ארבעים שנה ובו ביום סיים משה רבינו ע"ה ספר תורה שכתב והעתיק מס"ת של מעלה שהי' כתובה אש שחורה ע"ג אש לבנה והעתיק ממנו ועל זה אמר היום מלאו ימי ושנותי פי' שהיום נתמלאו כל ימיו ושנותיו שלא נתקנו בתיקון גמור היום נתמלאו ונגמרו למפרע:
ובזה טעה המן ששמח שנפל גורל בירח שמת משה רבן, ונהפוך הוא כי באותו יום המיתה בו ביום נולד כי נמלאו ימיו ושנותיו ועוד נולדו בו הרבה משה כי כל א' מישראל עמד על דעת רבו בו ביום (כדאיתא ברש"י סוף פ' כי תבוא בפסוק ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' עד היום הזה שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה) וא"כ ראוי יום זה להיות שמחה וששון ליהודים אך מה נעשה ונתערבה שמחתינו כי לעתותי ערב נסתלק מרע"ה ויבכו אותו בית ישראל שלשים יום, ואולי אלו היינו עוסקי' בו בקבורתו הי' מכניסין המת לחדר ונוהגי' ז' ימי משתה ואח"כ ימי אבל אך הקב"ה קובר אותו וחל האבילות ונתבטלו ימי המשתה אך הקב"ה לא קפח שכר אותו היום כי יום י"ד שהוא אחרי כלות ז' ימי אבילותו עתדו הקב"ה ליום שמחה ליהודים אשר על ידי אותו היום הדר קבלוהו בימי אחשורש כמו שכ' של"ה והדת ניתנה בשושן הבירה כי ניתן הדת (של תורה) ושמחת תורה היא לנו ולא הוללת וסכלות ותערובת אנשים ונשים ח"ו כי אם נשמחה בה' ונגיל בתורתו, ולבוא אל המכוון נקדים בפ' יתרו כתיב וישב משה לשפוט את העם מבקר עד ערב פרש"י כל שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשי בראשית כתיב התם ויהי ערב ויהי בקר וכתיב הכא מן בקר עד ערב ויל"ד התם כתיב ויהי ערב ויהי בקר ומשם אנו למדין לכל התורה כולה שהיום הולך אחר הלילה כדאיתא סוף פרק אותו ואת בנו וא"כ מאי טעמא רמז הכא שותפו' במעשי בראשית במבקר ועד ערב שהלילה הולך אחר היום, והנה מבואר שם ס"פ או"ב דבקדשי' הלילה הולך אחר היום ובארנו במקום אחר דהרמז דהרי יפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז, נמצא כל חיי עוה"ז הבל מעשי העתועים חשך ולא אור לולי אנו מצפים ומקוים לדבקה בו באחרית כי היא חיינו ואורך ימינו למען נשיג לבסוף לחיי העוה"ב נמצא היום הולך אחר הלילה של עוה"ז, אך בקדשים הרומז על קדושי עליונים צדיקים גמורין יפה להם שעה א' בתורה ומע"ט בעוה"ז לעשות נחת רוח ליוצרו מכל חיי העוה"ב וכשמגיע זמנו להפטר מן העולם אעפ"י שיודע שיכנס לאור עולם הרי בעיניו כהולך מאור לחשך כי אינו יכול לעשות רצון קונו עוד ומשו"ה רצה מרע"ה לכנס לארץ ישראל לקיים עוד מצות התלוים בה נמצא באותן הצדיקים הוה בקר ואח"כ ערב, וא"ש הקב"ה ברא עולמו להטיב לבריותיו להנחילם עוה"ב ע"כ ויהי ערב ויהי בקר אחר הלילה של עוה"ז אך הצדיק נעשה שותף עם הקב"ה והוא יושב מבקר עד ערב כי אצלו בקר קודם לערב כנ"ל, אמנם מרע"ה נתי כל ימותיו היה יום מ"מ גם בלילה לא שכב לבו שהרי במותו עמדו ישראל על דעת רבן וכל מעשים טובים שישראל עושין משה זכה וזיכה את הרבים נמצא גם לילה שלו היינו אחר פטירתו עדיין יום מאיר הוא והיינו נתמלא הבית כלו אורה בלי לילה כלל, והיינו ויקחו אליך שמן זית זך שיזדככו ויעמדו על דעת רבן להעלות נר תמיד שיהי' כל הבית כלו אורה כנ"ל לילה כיום יאיר, אך אותן ישראל שמחוץ לפרכת העדות פי' שאין מדריגתן לפני ולפנים כל כך אותן יערוך אהרן ובניו היינו המורים משפטי ה' לעם ותורתו לישראל עכ"פ יהי' מערב ואח"כ בקר כי יפה קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז: