אור ברסלב

חתם סופר על התורה· רבי משה סופר

נצבים

כי תבוא

דרוש

לפ' נצבים שנת תקפ"ל בבה"כ דצוקערמאנדל.

למען הקים אותך לו לעם כאשר נשבע לאבותיך, ופירש"י כל כך הוא נכנס לטרוח כדי לקיים אותך לפניו לעם לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת לכך הוא אוסר אתכם בשבועת האלה שלא הקניטוהו מאחר שאינו יכול להבדל מכם, ולכאורה תימה הוא אם יש ברירה בידינו מ"מ הקב"ה לא יכול להבדל מעמנו, וי"ל דרבותינו דרשו בענין י"ג מידות ונקה לא ינקה דעל שבועת שוא אינו מנקה וצריך ליתן טעם למה הקפיד ה' על שבועה יותר מכמה עבירות חמורות שבתורה, גם יש להבין למה הקדים הכתוב בענין י"ג מידות ורב חסד ואח"כ ואמת הלא אמת הוא שורת הדין וחסד הוא לפנים משורת הדין גם למה כתוב אח"כ עוד לשון זה נוצר חסד לאלפים גם בדברי נביאים כתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם ויש לתרץ הכל בהקדים משל א' למלך שאהב א' מן שריו ונתן לו מתנה גמורה בשטר ובקבלת חרם כתיקון השטר שדה א' או מחוז א' ואח"כ מת השר ההוא ובאו בניו וערערו על המלך מחמת שהמלך היה בונה אח"כ בנין חדש ונכנס לתוך גבולם ואמר לו המלך הלא כל עיקר מחוזתכם נתתי לאביכם במתנה והיתכן שאתם הבא מכחו תמחה לי שלא אשיג גבולכם והשיבו יושבי במשפט הלא שדה ומחוז ההוא עכשיו שלהם ע"י שטר מתנה וקבלת חרם ושבועה שלך יהי' איך שיהי' אין לך רשות להשיג גבול של בנים של השר ההוא פעם אחת חטאו בני השר ההוא ועבר על שבועה שנשבע פעם אחת למלך אז אמר המלך עכשיו פסק הדין והריב שיש לכם עלי בנידון השגות גבולכם כי כל עיקר השדה לא בא לכם אלא מכח השבועה ודיבור שדברתי ונשבעתי לאביכם ועכשיו שעברתם על השבועה גם אנכי אוכל לבטל שבועה אם לא תתרצה לי על תנאי שארצה והנה בנידון דידן הקב"ה בחסדו הגדול נתן מתנה ונשבע לאברהם ליתן לו ארץ ז' עממים גם לזרעו אחריו ועכשיו בני אברהם המה מוחזקים בארץ ההוא בדין גמור והוא שלהם ואי אפשר להקב"ה ליקח ארצם מידם אם לא בזמן שיעברו ישראל את שבועת התורה אז יש לו ג"כ רשות שלא לקיים שבועתו כעין שהובא בש"ע אם שניהם נשבעו זה לזה אם א' עבר על שבועתו יש לחבירו ג"כ רשות לעבור לכן אמר הכתוב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם דהיינו החסד שנתת לאברהם הוא אמת ליעקב דהיינו אצל יעקב הוא מצד הדין ירושת אבותיו וזהו ג"כ מרומז במידותיו של הקב"ה בתחילה ורב חסד שנתת מתנת חסד לאברהם ואח"כ ואמת דהיינו אצל בניו הוא אמת נוצר חסד לאלפים כלומר חסד זה של אברהם אתה נוצר לאלפי דורות ולא תוכל לבטל אפי' אם יעברו ישראל על שבועת התורה ועושים כמה עבירות מ"מ כיון שמצות התשובה היא אחת מן המצות שבתורה ע"כ הוצרך להיות שיחטא אדם בתחילה ע"כ בתנאי זה קיבלו עליהם התורה אם יחטאו ישובו בתשובה וע"ז נאמר נושא עון ועובר על פשע כי כך עיקר קבלת התורה על דעת שתועיל תשובה נמצא שלא עבר ע"י עבירה שעשה על שבועת התורה ממילא צריך הקב"ה ג"כ לקיים שבועתו אבל אם עבר אדם על שבועתו הוא ממילא לא ינקה כיון שיש רשות להקב"ה לבטל שבועתו ולא הוזקק לסלוח לו מכח שבועה לאברהם והתינח למי שמאמין קבלת ושבועת התורה רק שיצרו תקפו לעבור עבירה א' אז בטוח מחמת שבועת השם שיסלח לו אבל אותן האפיקורסים והמינין ימ"ש שכפרו כלל קבלת ושבועת התורה א"כ ממילא אין להם בטחון שימחול להם השם כנ"ל:

ולפ"ז יובן המשך הפרשה למען הקים אותך לו לעם כאשר נשבע לאבותיך דהיינו מכח השבועה שנשבע לאבותיך הוזקק לאסור אותך ג"כ בשבועת התורה כדי שאם תעברו על שבועת התורה שוב לא יהיה זקוק אצלך ולכך כנסם משה ביום הזה לעברך בברית ה' ובאלתו כדי שיקבלו הכל היום שבועת התורה וכיון שקבלו עליהם שבועת קבלת התורה אפי' אם יחטא אדם אח"כ מחמת יצרו הרע מ"מ יש לו תקנה ע"י תשובה שמכיון שמקבל שבועת התורה עליו ממילא לא יוכל הקב"ה לעבור על שבועה שנשבע לאבותיך והוצרך לסלוח ולמחול אח"כ ע"י תשובה כמו שביארנו למעלה שמצוה של תשובה ג"כ מצוה בתורה אבל פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כלומר אנוכי אינינו מקבל שבועת האלה הזאת עלי לא יאבה ה' סלוח לו וע"ז נאמר למען ספות הרוה את הצמאה כי בזמן שלא יקבל עליו שבועה שלי אנוכי אינני זקוק ג"כ לקיים שבועתי ולכן הוא מנהג ישראל לקבץ העם בשבת לפני יה"כ כדי שיחשוב להם עמידתם זה כאילו קבלו התורה ומשה עומד בין ה' וביניהם כי דור לפי פרנס ופרנס לפי דור ועי"ז מקבלים עליהם שבועת התורה ואח"כ אם ישובו ביום הדין ממילא הוצרך הקב"ה לסלוח להם ולכן אמרו בשעה שחכם יושב ודורש והעם שומעין הקב"ה מוחל להם כל עונותיהם ולכאורה ממ"נ בלא תשובה וודאי אי אפשר שימחול להם ובתשובה למה הוצרך דרשות החכם ולהנ"ל ניחא כי אולי חטא אדם וכפר שבועת התורה ואז אפי' ע"י תשובה אין בטחון שיסלח לו ה' אבל ע"י דרשות החכם ושמיעת העם ונחשב להם כאילו קיבלו עליהם שבועת התורה ועי"ז יש להם בטחון שאם ישובו ימחול להם ה' על כל עונותיהם:

בפרשת התשובה בתחילה כתי' והשבות אל לבבך ושב ה' וכו' ורחמך והביאך ה' אל ארץ אשר ירשו אבותי' וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך ומל ה' את לבבך ולבב זרעך לאהבה את ה' ואח"כ כתי' ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ואח"כ ישוש ה' עליך כאשר שש על אבותיך ויש לדקדק הלא כבר עשו תשובה והביאם אל ארץ אבותיהם וא"כ מה כתיב אח"כ עוד הפעם ואתה תשוב ומל ה' ונ"ל דהנה ידוע שעיקור התשובה המעולה הוא תשובת המשקל דהיינו באותו מקום ובאותו כח וגדולה ותאות הגוף וא"כ לכאורה ישראל שחטאו ע"י גדולת הארץ כ"ש ואכל ושבע ודשן ואם אח"כ ישובו בגלות לא אפשר שתשובה ההיא תהי' תשובה גמורה בארץ הגלות אך מצד גודל חסדו ב"ה אם אדם ממציא עצמו לתשובה אז נותן לו הקב"ה כח ועשירו' וכל טוב שהי' לו בשעת החטא אף שלא ראוי' לו מצד הדין כדי להעמיד האדם לנסיון אם ישוב אח"כ תשובה מעולה וזהו כוונת הפרשה ושבת עד ה' אלקי' בארץ הגלות ואח"כ ושב ה' את שבותך ורחמיך ושב וקבצך מכל העמים והביאך אל ארץ אבותיך והטיבך והרבך מאבותיך אף שאינו ראוי' לך מצד תשובה שעשית בגלות אעפ"כ הוא יתן לך ארץ אבותיך ויעמיד אותך על הנסיון ואם אח"כ תשוב ושמעת בקול ה' ועשית כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום אז ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך ולמעלה לא נאמר שמחת ה' כי אז איננו שמח אולי לא יעמדו בנסיון:

וכעין זה יבואר מאמר דוד המע"ה רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקי' סלה דהיינו דמידת הדין שורה עלי אבל ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי דהיינו שיש לי בטחון במדת הרחמים אך יש לדקדק דהוי לי' לומר תחילה קולי אל ה' אקרא ויענני ואח"כ ואתה ה' מגן בעדי ונ"ל דלכאורה נבין בעצת חושי הארכי ועצת אחיתופל שהלך אחיתופל וחנק עצמו על שלא נגמר עצתו והלא עצת חושי הארכי טובה מעצתו שימתין עד שיקהיל את כל ישראל ואח"כ יבואו על דוד וזהו עצה טובה יותר מעצת אחיתופל אמנם אחיתופל הי' יודע שבאם לא ירדפו מיד אותו הלילה אחרי דוד כל זמן שמדת הדין שטוחה עליו בלתי ספק שדוד ינגן בזמר שלו ויודה וישיב להקב"ה ואז לא יוכלו כל ישראל יחדיו לכבוש אותו לכן חנק עצמו כי עצתו הי' יותר טוב מעצת חושי הארכי שימתין זמן רב עד שיבואו עם כל ישראל לכבוש את דוד כי בודאי בתוך הזמן ישוב אל ה' ואז כל ישראל לא יוכלו לכבוש אותו, אך יש להבין טעם הזקנים למה לא הבינו זאת והלכו אחר עצת חושי הארכי אך יש לומר דידעו וודאי שיעשה תשובה אבל תשובה מעולה לא יוכל לעשות כי בשעת שחטא הי' מלך גדול על כל ישראל ובשעת שנרדף לא יוכל לעשות תשובה על חטא זה דעתה אינו עומד באותו מעמד שעמד בשעת החטא ואף אם ישוב תשובה קלה מ"מ לא יגדל כוחו לכבוש את כל ישראל וממילא לא יוכל לגמור תשובה מעולה אם לא יהי' מלך כמו קדם אבל האמת כמו שאמרנו למעלה וזה הי' כוונת חושי בזמן שאדם ישוב מה שביכולתו אז יתן לו ה' רחמים אפי' שלא בדין ומעמידו למעלתו הקודמת כדי לנסות אם ישוב תשובה מעולה לכן יעץ חושי להמשיך זמן כדי שיוכל דוד לעשות תשובה ואח"כ ממילא יתן לו ה' המלוכה של כל ישראל וזהו מאמר דוד המע"ה אין ישועתה לו באלקים סלה דהיינו כאמור למעלה שכל זמן שמדת הדין פתוחה עלי אין תקוה לי כי אי אפשר לעשות תשובה גמורה מחמת שאני אינו עומד באותו מעמד שהייתי בשעת החטא אך ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי כלומר במדת הרחמים שלך הייתי מרים כבודי וראשי שלא בדין כדי שאעמוד במדרגה הראשנה שבשעת החטא ואח"כ קולי אל ה' אקרא ויענני כי אז אוכל לשוב תשובה גמורה:

וזהו פי' של שני פעמים השיבנו ה' אליך ונשובה כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד דהיינו בתשובה הראשונה עדיין לא נרפא אבל אח"כ השיבנו ה' אליך ונשובה תשובה שניי' היא תשובה גמורה:

כי המצוה הזאת אשר אנוכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך פירש"י שזהו קאי על כל מצות התורה וכן משמע במדרש שפירש לא בשמים היא היינו לא באיצטרוגלאות כלומר אותם העוסקים בחכמת כוכבים ולא מעבר לים היא והיינו הני נחותא ימא כלומר אותם העוסקים בפרקמטיאות והולכי מרחקים בסחורה אבל הרמב"ן פירש שזהו קאי על מצות התשובה שלא רחוקה היא רק בפיך ובלבבך לעשותו ולכאורה מצות תשובה שייכא ג"כ בחוזי כוכבים והולכי ימים ונ"ל לשון המדרש דידוע שעיקור כפרת תשובה היא עם יה"כ ועיין פלוגתת רש"י ור"ת ביומא איזה מהם העיקר ועצומו של יה"כ הוא עיקור כפרת עוונות דכתי' כי ביום הזה ויהי' טעם מה שיהי' או מצד שאמר הקב"ה סלחתי כדברך או מילת אברהם או עקידתו של יצחק שהי' באותו יום מ"מ הוצרכנו בתחילה לידע מערכת כוכבים ומזלות בכל שנה ושנה מתי הוא הזמן שיגיע נקודה זו שהי' אז בשעת קביעת יום זה לסליחה וזו אי איפשר שיהי' הגלגל שוה שנה זו לשנה שהיה אם לא בעתים רחוקים וגם זה לא שכיח וזה מבין היודע קצת בחכמה זו וא"כ לא איפשר להתכפר כפרה גמורה ובאמת נאמר אתם אפי' שוגגין אפי' מוטעי' אפי' מזידין שהקב"ה נתן לנו רשות כ"ז שיאמרו ב"ד מקודש החודש ויקבעו ר"ה אז יום העשירי הוא יום כפרה גמורה ולא בלבד לב"ד הגדול שישבו בירושלים אלא אפי' עיר אחת שטעו בחשבון ולא ידעו שעברו ב"ד אלול ועשו יה"כ קודם זמן ב"ד אפ"ה הוא להם יוה"כ אף בב"ד הגדול נאמר אפי' מזידין וביחידים לא כתיב אלא ע"י טעות חשבון כדאיתא מס' ר"ה דף כ"א ע"א וע"ז אמר כי מצות התשובה לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא שלא תוכל לומר האיך נשוב אם לא נדע עיקר זמן של עיצומו של יום הכפורים דכבר נאמר אתם אפי' מזידין ולא מעבר לים היא שיוכלו נחותי ימא לומר האיך נשוב אם לא נדע איזה יום שקבעו ב"ד ליה"כ וכי אפי' יום טעותינו בחשבון מ"מ אפ"ה יה"כ שלכם הוא יה"כ גמור ועל שניהם נאמר כי קרוב הדבר מאוד בפיך זהו ב"ד הגדול שתלוי בפיהם שיאמרו מקודש החודש אפי' מזידין ובלבבך לעשותו זהו קאי על נחותא ימא שתלוי' בלבבכם אם לא הזידו אך בכוונת לבם עשו וטעו בחשבון אז תועיל לך תשובה עם יה"כ שעשית בטעות:

העידותי בכם היום את השמים וגו' ובחרת בחיים ולכאורה יש לדקדק אם יהי' מונח לפני אדם דבר טוב ורע לא שייך לומר לו שיבחר בטוב גם בלא עצתי יקח הטוב ושאר דיקדוקי דברים יש בפסוקים ההם ונ"ל דרמב"ן ז"ל אומר אשר יעשה אותם וחי בהם דהיינו ע"י עסק התורה וקיום המצות יוכל האדם לזכות במה שירצה אם חיים עה"ז אהוב לו יזכה בה ע"י התורה אם לא שיש מניעה לפרקים החטא או שאר דבר המעכב זולת זה תורה מביאה לו כל מה שלבו חפץ ואם ירצה עוה"ב יזכה בתורה ואם כל כוונתו לדבקה בו אז יבוא לידי דיבוק שכינה והנה בלתי ספק אם עיקר כוונתו לדבקה בו ממילא יבוא לו גם עה"ז כי הוא צריך להכנה לעבודה לדבקה בי ועל זה נאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום כלומר גם כל חיי שני עולמות תביאנו לו אבל ההפרש בין כוונתו לחיי עה"ז או שזכה לחיי עה"ז מכח כוונת דביקת ה' הוא כך מה שזכה ע"י דביקת השם בטוח שלא יבוא ע"י עושר זה שום מכשול לבניו ממנו אבל אם יזכה לעושר זו מחמת שעבד ולמד תורה בשביל עה"ז אז יוכל להיות שימצא מכשול מממונו לבניו וכן הוא בעו"ה רובא דעלמא שעשירות הוא מכשול לבניו ולכן אמר הכתוב ובחרת בחיים ובאיזה חיים באותו חיים שיהא בו למען תחי' אתה וזרעך והיינו לאהבה את ה' ולדבקה בו ואותו חיים שתזכה מן דביקות ה' יהי' אורך ימיך לשבת על האדמה לא תהי' שום מכשול בו:

סנהדרין ד' ק"ז ויהי דוד בא עד הראש בקש דוד לעבוד ע"א והנה בא לקראתו חושי הארכי א"ל מלך שכמותך יעבוד ע"א א"ל מלך כמותי יהרגנו בנו מוטב שאעבוד ע"א ואל יתחלל ש"ש בפרהסיא שיתרעמו על מידותיו אמר מ"ט קאנסבית יפת תואר א"ל רחמנא שריא א"ל לא דרשת סמוכי' דסמיך לי' כי יהי' לאיש בן סורר ומורה ולכאורה קשי' על דוד מ"ט לא דרש סמוכי' ונ"ל דודאי מן התימה הוא שנאמר שיבוא לאדם מכשול מן דבר שהתירה תורה בפירוש אך שורש הדבר כן הוא דמצינו בחולין אצל ילתא דר"נ כל מה דאסר לן רחמנא שרא לן רחמנא כוותי' מן דם כבדא מן בב"ח כחל דם נדה דם וכו' וזהו למען שתהי' לאחיזה לקליפה שיש לס"ם חלקו ועי"ז יוכל אדם לעמוד נגדו לשמור את עצמו מן דם ובב"ח וכדומה וזה הי' ג"כ מרמז שעיר המשתלח ביה"כ לתת גם לסם חלקו וגם זה הטעם שמצוה לאכול עיה"כ ודברה תורה נגד יצר הרע שישראל יצאו במלחמה ויגבר עליהם יצה"ר לבעול בת נכרי ולא יוכל לעמוד נגדו לכן נתן לו ה' חלקו להתיר יפ"ת לאחר שלשים ימים שישבה בביתו ובכתה ועי"כ יוכל אדם לעמוד נגד היצה"ר במלחמה והתינח באדם פשוט שאין לו כח לעמוד נגד יצה"ר הוצרך התורה להתירה לו ובודאי שלא יבוא לו מכשול מהיתר זה להוליד בן סורר ומורה אבל אדם גדול כדוד המלך שאמר ולבי חלל בקרבי שיש לו כח לעמוד נגד יצה"ר בודאי שלא התירה לו תורה וע"ז נכתוב סמוכין שעתיד להוליד ממנו בן סורר ומורה והנה דוד בעצמו הי' מחזיק עצמו לשפל רוח וסבר בעצמו שאין לו כח לעמוד נגד יצה"ר לכן סבר שלא תבוא לו מכשול ע"י יפ"ת שהתורה התירה לו בפירוש ובאמת הי' אדם גדול ויש לו יכולת לעמוד נגד יצה"ר לכן נענש באבשלום בנו ודו"ק:

ולפ"ז ניחא דיקדוק א' מה שיש לדקדק בגמ' דמגילה דף י"א כל מקום שנאמר בו הוא כמו אברם הוא אברהם דרשו חז"ל הוא בצדקו מתחילתו עד סופו ואצל דוד דרשו רבותינו ז"ל ודוד הוא קטן הוא בקטנותו מתחילתו ועד סופו שאף במלכותו הקטין עצמו נגד מי שגדול בחכמה ולא דרשו ג"כ שהוא בצדקו ולפי מה שאמרנו ניחא דאם לא הי' קטן בעיני עצמו ממילא לא הי' צדיק מתחילתו עד סופו כי לא הי' לו ליקח יפת תואר כי לא הותרה אלא לאדם בינוני אלא ע"י שהקטין עצמו לכן סבר שהותרה לו ועי"ז הי' צדיק מתחילתו עד סופו:

וכעין זה יש לפרש למעלה בפרשה פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלקינו לאו דוקא שיעבוד ע"ז אלא כמו אל תפנו אל האלילים שכוונתו הוא שפונה עצמו לדברים שיבוא אח"כ לעבוד אלילים כי לפעמים אפי' אדם כשר נותן רשות לבני ביתו לעשות איזה דברים בהלוך או בשאר נימוסין שלא הי' ראוי' לעשות בני בית של אדם כשר רק אומר מה נעשה הלא סדר מדינה כך הוא ולא אוכל לפרוש עצמי ובני ביתי מכל שאר בני עירי ובאמת לפני אנשים שאינם כשירים לגמרי אין על דברים הללו איסור גדול כ"כ מחמת גודל יצרם אבל באדם כשר שיש לו כח לעמוד נגד יצרו לו יחשב איסור גמור שנותן כח לס"ם לאחוז בו בחנם וע"י כך יכריח אותו אח"כ לדברים אחרים חמורים מהם ועיקר ביאת מכשול זה לידו הוא מחמת שאמר שלום יהי' לי כלומד לא אוכל להתחלק עצמי מן כל בני עירי וע"ז נאמר למען ספות הרוה את הצמאה כי ע"י דברים קלים כאלו לא הי' נענש אם לא הי' אדם חשוב אך מצד שהוא אדם חשוב ולא הי' לו לחלוש בעניני יראה על בני ארצו ועירו (כי ידוע הוא שכל השלום של אנשים לא כשירים הוא תחלת המחלוקת שכל שלומם הוא רק לידע מטמונות של חבירו ולהמשיך את לבו ולהכשיל חבירו אח"כ אפי' בגזילה וכפירת ממון ולהחטיאו לעולמים) ורק מחמת שלום הוצרך לתת אחיזה לס"ם לשלוט עליו לכן לא יאבה ה' סלוח לו כי הוא עצמו המשיך היצה"ר עליו:

דוד המלך ע"ה אמר רשת הכינו לפעמי כפף נפשי כרו לפני שיחה נפלו בתוכה סלה ונ"ל עפ"י דאיתא בספרי' דידוע א"ב אם הוא כסדר היא מרמז לחסד גדול ואם היא קצת מהופך ב' קודם לא' אז הוא מרמז לרחמים פחותים וגם ת'ש'ר'ק' הוא מרמז לדין גמור ואם כתוב שלא כסדר היפוכו כגון רש"ת אז מתוקן הדין וזהו כוונה שבתחילה עלה במחשבה לפניו לברוא את העולם במדת הדין והיינו אותיות ר'ש'ת' שהוא דין ממותק וראה שאין העולם מתקיים אפי' בדין כזה לכן שיתף מדת הרחמים דהיינו ב' א' שהוא ג"כ רחמים אמצעים בשיתוף דין ממותק וקשר את שניהם באות א' משמו הגדול הוא אות י' ולכן פתחה התורה ב'ר'א'ש'י'ת' ומרמז בו ג"כ א'ב' ת'ש'ר'י' שהוא שני י"ט של ר"ה שנחשבו כחד יום אריכתא ואות יו"ד שבו מרמז על הצדיק שבשביל צדיק א' נברא העולם וכמו שאמרו במנחות כ"ט מפני מה כפוף ראשו של יו"ד מפני שצדיקים שבו כפוף ראשיהם וזהו פירוש הפסוק הנ"ל ר'ש'ת' הכינו לפעמי כלומר שהעולם הי' ראוי' בתחילה להברא בשלשה אותיות הללו אבל ע"י שכפף נפשי דהיינו צירוף אות יו"ד שרומז על הצדיק שהעולם קיים וזהו כרו לפני שיחה נפלו בתוכה סלה דהיינו ע"י שופר של ר"ח תשרי שהוא כפוף נסתלק הדין מן העולם כעין שנאמר עלה אלקי' בתרועה דהיינו סילוק הדין ויובן מה שדרשו חז"ל על ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס אל תיקרי שור פר אלא שופר ולכאורה הלא אות רי"ש מיותר אלא אות ר' זה מרמז על השופר שהוא כפוף כמו אות רי"ש:

וילך משה ויאמר לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור ופירש"י ז"ל זהו פירש של לא אוכל לצאת ולבוא לפי שה' אמר אלי, ולכאורה אות וי"ו של וה' אין לו המשך וגם איתא במדרש שהלך לזרז על כבוד חכמים ונ"ל לפרש דבספר לוית חן מקשה על פירש"י שפירש לצאת ולבא בדברי תורה מלמד שנסתמו ממנו מסורת ומעיינות החכמה, הלא אחר זה אמר להם סדר האזינו וזאת הברכה ובאמת אין זו קו' דהנה חכם עדיף מנביא דודאי מסורת החכמה לפלפל ולחדש נסתמו ממנו אבל נבואה שלו שהקב"ה הראה לו פנים אל פנים באספקלרי' המאירה לא נפסק ממנו עד שעת מיתה וזהו כוונת המדרש שהלך לזרז להם על כבוד חכמים ולהראותם שחכם עדיף מנביא ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא שנפסקו ממנו מעיינות החכמה וה' אמר אלי לא תעבור דהיינו בזו רגע דבר ה' עמי פא"פ וממילא לא פסקה עדיין הנבואה ממני ואפ"ה פסקה ממני החכמה מלמד שחכם עדיף מנביא ומדוייק שפיר אות וי"ו של וה:

הקהילו אלי פירש"י ז"ל ולא תקעו אותו היום בחצוצרות לפי שלא השליט את יהושע עליהם ואין שלטון ביום המות ולכאורה יוכל להיות שכבר נגזרה גזירה שמא יתקן כלי שיר ע"י משה כמו שמצינו שגזר כמה גזירות ומשה מת בשבת ובשביל זה לא היו תוקעי' אך הלא משה נגד ע"א סנהדרין ובמקום ב"ד הגדול דבקיאים וזריזים ולא יטעו גם בשבת ר"ה תוקעים וגם הי' יוכל בעצמו לבטל הגזירה דאותו ב"ד שגזרו יוכלו לבטלה אבל כיון שפסק ממנו אותו היום מעיינות החכמה לא הי' נחשב לראש ב"ד ואעפ"י שיהושע היה במקומו עם הזקנים מ"מ אין ב"ד יכל לבטל דברי ב"ד אחר אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ומנין ומי הוא שיאמר שגדול ממשה וממילא מוכח שאין שלטון ביום המות כמקדם:

ובזה פירשתי הפסוק לא אוכל עוד לצאת ולבוא דצדיק בעה"ז בכל יום ויום יוצא ממדרגה שלו למדרגה אחרת החשובה ממנה אבל היום לא אוכל עוד לצאת ממדרגה שלי ולבוא למדרגה אחרת כי הוא יום אחרון:

למעלה בפ' תשובה נ"ל עפ"י מה דאיתא ברמב"ן שכל הקללות בא להם בזמן החורבן אבל כיון שגלו פסקו מהם הקללה והתחילה הברכה והראיי' מן פרנסתינו בין האומות שמצויי' לנו וזהו כוונת הפרשה והי' כי יבואו עליך הברכה והקללה דהיינו לאחר הגלות והשבות אל לבבך בכל הגוים ותדע שגלות זה לא מקרה הוא כאחד מן שאר המקריי' אלא אשר הדיחך ה' אלקיך שמה שהקב"ה הגלה אותך וכיון שקבלת הקללות שוב באו עליך תמיד אפי' בגלות הברכות שיש לך סימן בהשפעת השפע מן השמים לך בין האומות ועי"ז ושבת עד ה' אלקיך ושוב וקבצך אבל אם יהי' נדחך בקצה השמים דהיינו ע"י השפעת ברכה בגלות תגביה את לבך לשמים בגדר התרוממות ולא תזכור ע"י השפעת טובה גלות השכינה אשר גלתה עמך, משם יקבצך ומשם יקחך דהיינו שיקבץ השפע ליקח אותה ממך אבל אם תשוב ללבך רב טוב וחסד של הקב"ה שגם בגלות משפיע לך פרנסה וחיים וברכה ושלום אז תשוב אל ה' אלקיך מאהבה ושב וקבצך מכל העמים להביאך לציון ברנה שיקוים במהרה בימינו אמן:

דרוש

ליום כ"ז אלול שנת תקצ"ז לפ"ק פה פ"ב.

ויהי' איש א' מן הרמתים צופים ושמו אלקנה וכו' ועלה האיש ההוא מימים ימימה להשתחות ולזבוח לה' צב' בשילה ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה' הנה סדר כאן ענין אלקנה ותהלכותיו בכל שנה שקבץ כל ישראל מעיירותיהם שילכו לעלות לרגל וכמו שדרשו חז"ל מן הכתוב הזה ואמנם מה שנראה יתר בלשון הכתוב ושם בני עלי וכו' כי אין שום שייכות בני עלי לסיפור ענין אלקנה מה לי אם הם הכהנים או אחרים היו וגם הענין צריך ביאר בכללו ובפרטו איך נאמר שכל ישראל לא רצו לילך לעלות אל הר הקודש ה' לרגל עד כי הוכרח אלקנה לקבצם שילכו עמו ותחלה נתרץ מה מודיענו בזה הכתוב שבני עלי היו כהנים לה' הנה התוס' בקדושין העלו דכהנים שלוחא דידן וגם שלוחו דרחמנא נינהו ויש לנו בסברא זו להסביר כי אפשר לומר שכהנים הם שלוחא הולכה להוליך ולהעלות קרבנותינו ותפילתינו אל ה' ית"ש ואפשר שהם שלוחא הובאה מאת הית"ש הם משולחים אלינו להביא מאתנו תפילותנו ועבודתינו אליו יתברך ע"כ כ' תוס' שהם שניהם ונ"מ בזה אם נאמר שהם שלוחא דידן א"כ בזמן שהם צדיקי' ומרוצים להדור ומי שמקריב הקרבן על ידו הוא משלח ברצונו וחפצו א"כ הוה שלוחו אמנם אם אין הכהן צדיק שיהי' ראוי להשתלח מאתנו אל היכל הית"ש פנימים להעלות זכרונינו אליו אז אין ראוי להיות שלוחינו כלל אבל אם נאמר שהם שלוחא דרחמנא ומשולחן גבוה קא זכו לגדולה זו א"כ אין לנו להרהר אחריו אך כיון שהוא מזרע אהרן הכהן הוא שליח ה' הוא ראוי להקריב קרבנותינו ולהעלותם לרצון ואין רחוק אצלי שע"כ נמנעו בני ישראל מלעלות לרגל לפי שהיו הכהנים שני בני עלי שלא הי' ראוי' להיות שלוחא דידן כמו שרמז הכתוב בסמוך ולא רצו לעלות ולהקריב קרבנות על ידם כי הם היו סוברים שהכהנים שלוחא דידן נינהו עד כי בע"כ העלם אלקנה עמו ואמר להם שכהנים שלוחא דרחמנא נינהו ואין לנו להרהר אחריהם יהי' כמו שיהי' וזהו רמז הכתוב וילך איש מעירו מימים ימימה שהוצרך לקבץ את ישראל שיעלו לרגל והטעם לפי ששני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה' שהיו רק כהנים לה' שלוחא דרחמנא ולא שלוחא דידן כנ"ל והנה הובא בפוסקי' שהשליח ציבור צריכי' להכין ג' ימים לפני ר"ה להתבודד ולהתבונן וכמו שאמרו רז"ל בברכות שצריך להשהו' מעט טרם התפילה אף בכל יום וא"כ בר"ה שצריך תפילה יתירה ע"כ ש"ץ והתוקע המוציאים רבים ידי חובתם צריכי' להכין עצמם ולהפרש מעוה"ז כדי שיהי' זך בבואם אל הקודש ונאמר ע"כ לפי' שהי' אז ר"ה והוצרכו א"כ הכהנים כולם להתבודד ג' ימים טרם שיבואו להוציא את כל ישראל י"ח אך לפי שהיו אינם מהוגנים וכל א' מישראל התפלל לעצמו ולא יצאו במה שהכהן הוציאם בתפילתו ע"כ בהכרח הוצרכו כל ישראל כל א' לעצמו לפרוש ג' ימים טרם יבואו להתפלל על נפשם והוצרכו לעלות לירושלים ג' ימים קודם הזמן שהורגלו תמיד לעלות כדי שיבואו לירושלים ג' ימים קודם ר"ה שיוכלו לישב שם בבדידה בלי שום טרדה כנ"ל, ואמנם זה חלילה לנו לומר שלא רצו לעלות לרגל כלל אך לפי שלא הורגלו לעלות ג' ימים קודם לכן הוכרח אלקנה לחזור אחריהם כדי שיעלו ג' ימים קודם שהורגלו והבין זה ומדוקדק שפיר בפסוק וילך האיש מימים ימימה כיון הפסוק במלות מימים ימימה להורות ג' ימים קודם שהורגלו ואין הכוונה מימים ימימה כמ"ש המפרשי' בכל שנה ושנה אך כנ"ל ג' ימים קודם רגילתו:

הנה יש לדקדק בכתוב שינוי לשון מראשית השנה ועד אחרית שנה ונקיט בתחילת ענינו מלת השנה עם ה' הידיעה וסיים עד אחרית שנה בלא ה' הידיעה ויבואר היטיב בדברינו כי כן דרשו חז"ל מרשית השנה חסר א' מלמד שכל שנה שרשה בתחילתה יש לה אחרית טוב בסופה אם יעוררו בתחילת השנה ויכנעו לבם לשוב אל ה' וישברו לבם הערל ויהיו כעניים ורשים בתחילת השנה אז יחוס עליהם ה' וישפיע עליהם שפע שנה טובה וכן היא כוונת התקיעות שופר הוא להכניע לבבות ולעורר הנפשות לשוב כמו שאמרו עורו ישנים ואמר הכתוב היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכבר ביאר זה הרמב"ם באורך וא"כ אם מריעים בתחילה ויתעוררו הלבבות להיות נכנע כעניים ודלים אז יהי' להם אחרית ותקוה טוב וזוכים לשפע העליונה:

הנה תקנו חז"ל ג' מיני תרועות אותו שאנו קוראים יבבות הם השברים ואותו שאנו קוראים תרועה הם היללות ושברים תרועה יחד ובכוונה זה נראה כי באמת תרועה עם כי היא יללה ובכי' אפשר אין הכוונה על בכי' של צער אך לפי שכלינו שנתן לנו ה' בחסדו הגדול ועסקנו בתורתו ועבדנו אותו ולא שכחנו שם אלקינו חלילה להפר בריתו ע"כ אנו שמחים בו במנת חלקינו ומגודל השמחה והדבקות בו ית"ש תאמץ לבבינו עד כי נזכה בכי' של שמחה וכעין ששאלו המלאכי' מפני מה אין ישראל אומרים הלל בר"ה ויה"כ כאשר נבאר בס"ד:

כן נראה לומר בענין התרועה אמנם השברי' שהוא גנוחי גנח אין בזה לבאר שום ענין של שמחה, ויהי' כוונתו אך כאדם שבוכה ומתחרט על מעשיו ותוהה על שבלה זמנו בלא יועיל כן גם אנחנו נבכה שהי' בכחינו לעסוק בדבר ה' יותר ממה שעסקנו ובילנו זמנינו כל השנה בלא יועיל על זה אנו בוכי' ותוקעים שברים מענין הגנוחי' וא"כ התרועה היא לצדיקי' גמורי' ששמרו דרכי ה' כל השנה ושמחים בו שהלכו בדרכיו והשברים נתקנה על הפושעים בדרכי ה' ומתחרטים עתה בתשובה ואמנם הבינונים שעבדו את ה' והלכו בדרכיו אך לא עשו ככל יכולתם כי הי' אפשר להם לעשות יותר ממה שעשו הנה עליהם נתקנה שברים ותרועה יחד השברים להכניע לבבם ולגנוח על שהתרשלו בעבודת הי"ת והתרועה על אשר עשו ושמרו דרכיו הכל כנ"ל ובזה יבואר המאמר בברכות ר"א חנש על לגבי' ר"י חזי' לר"א דהוי קא בכי א"ל מ"ט קא בכי מר הכי נקטינין מת מתוך השחוק סי' יפה לו מתוך בכי' סי' רע לו ח"ו א"ל קא בכינא על האי שופרא דבלע בארעא ופי' על ר"י שהי' יפה תואר כנודע והנה הענין הוא מחוסר הבנה דממ"נ אם הוא מטבע אם מת מתוך בכי' סי' רע לו א"כ איך אמר לו שלא יבכה מ"מ סוף סוף אין עצה לנגד ה' ואמנם בדרכינו הנ"ל יובן כי הנפטר מעולמו בבוא אחריתו לאסוף הביתה והנה מי שמאסף די יכולתו ובלה כל ימיו בעבודת ה' ויודע בעצמו שיזכה בדינו אז יערב ויבוסם לו מותו כי ישוב לביתו לחזות בנועם ה' וא"כ מת מתוך השחוק משא"כ מי שיודע שהיו לו ביכולתו לעשות יותר ממה שעשה יתחרט ויכנע לבבו על כלות זמנו, ומת מתוך הבכי' וע"כ ר"א אף כי קבץ תורה ואסף בביתו די והותר אך עוד הכאיב לבבו שלא אסף עוד יותר ויותר ואמנם הי' נכון שתתגדל אצלו אהבת הי"ת וישמח בבואו לבקר בהיכלו יותר מאשר יעצב על התרשלות מעט בעוה"ז בעבודתו כאשר הארכנו בדרוש פ' ואתחנן במיתת ב' בני אהרן ע"ש שע"כ צוה הקב"ה לאהרן שלא יצא מן המקדש אף שהיו מן הראוי להתאונן ולהתאבל על מיתת שני בניו שהיו גדולים ממשה ואהרן אך שלא יחולל שמחת ימי המילואים ונדחה אבילתו מפני שמחה של ית"ש ע"כ אמר לו ר' יוחנן שלא יבכה אך יתגדל בענין יום גשתו לבקר בהיכל ה' וימות מתוך השחוק והשיב לו שהן אמת שעל מיתת עצמו אין ראוי שיבכה אמנם ראוי' שיבכה על מיתת צדיקים שמתו מן העולם ועל אותן אשר עוד ימותו ואמר על האי שופרא דבלע בארעא:

וכן שאלו המלאכי' להקב"ה מפני מה אין אומרי' הלל בר"ה ויה"כ כי ראוים לשמוח בה' ואף שהתרשלו בעבודת הי"ת בכל השנה מ"מ עתה תחל שנה וברכותי' ויתענגו כעל כל טוב והשיב להם הקב"ה שמ"מ ראוי לבכות על הצדיקי' שנטרדו מהם ומתו והלכו לעולמם ואמר ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני גלוי וידוע לפני כמה צדיקי' שמתו מעמם וכל אלו הג' תרועת שזכרנו הנה הם דוקא כשחל ר"ה בחול אבל כשחל ר"ה בשבת יהי' עונג שבת ושמחת הנפש אשר בו דוחה התרועות כי התרועה של שמחה שבארנו לעיל לא יהי' כטפה מן הים נגד עונג יום השבת כמובן, ואמנם הרמב"ן כ' בפ' אמור על הכתוב זכרון תרועה מקרא קודש וז"ל ולא פי' הכתוב טעם המצוה הזאת למה התרועה ולמה נצטרך לפני ה' זכרון יותר מבשאר הימים ולמה יצוה להיות מקרא קודש כלל אבל מפני שהוא בחדשו של יה"כ בר"ה נראה כי בו יהי' דין לפניו יתברך כי בם ידין עמים בר"ה ישוב לכסא שופט צדק ואח"כ בי' ימי תשובה ישא לפשע עבדיו ונרמז בכתוב הענין כאשר נודע בישראל מפי הנביאים ואבות הקדושים וא"כ מדברי הרמב"ן אלו נראה כי תקיעת של ר"ה וכל הענין הוא רק להקדים ולהציע על יה"כ אשר יבואו אחריו ואלולא תקיעת של ר"ה אפשר אין מחילה וכפרת עון ביה"כ וכענין שהקדמנו לעיל מאמר חז"ל כל שנה שאין מריעים עליה בתחילתה מריעים עליה בסופה ר"ל ובפרט סוד התקיעות הוא גדול למאוד א"כ עמדו חז"ל לתקן דבר גדול שבשביל שבות דרבנן גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות בר"ה יתבטל מצות תקיעת שופר בר"ה שחל בשבת ועמדו בהבטחה זו כי אף אם לא יתקעו שופר בר"ה עם כל זה לא יהי' מריעים עליה בסופה אך יהי' כפרת עונם ביה"כ כסדרן, ואמרתי בזה סמך הכתוב וקראת לשבת עונג לקדש ה' מכובד וכבדתו מעשות דרכך ודרשו חז"ל לקדש ה' מכובד זה יה"כ, ובהנ"ל יהי' הסמך לנכון וקראת לשבת עונג שיהי' עונג שבת דוחה מצות תקיעת שופר של ר"ה ואעפ"כ לקדש ה' מכובד שיהי' מחילת עונות ביה"כ כמו עם התקיעת, והבן בזה, ויש לעורר בזה אותן האנשים אשר לא יאזינו בכל השנה על דחז"ל ויעברו על הגזירת ושביתות ועתה ישמעו לדברי חכמינו ז"ל בלי לתקוע בר"ה שופר איך יגן עליהם מצוה דרבנן זאת אשר תקל להם לעבור עליה איך תעמוד להם בבוא היום הגדול והנורא במה תהי' כפרתם, מה יענו ומה יעשו ביה"כ כי לא יכופר עונם:

הנה דרש ר"א הקהל את כל העם האנשים הנשים והטף, אם אנשים באו ללמוד נשים באו לשמוע טף למה באו כדי ליתן שכר למביאיהם וסיימו שם אין דור יתום שר"א בן עזרי' שרוי בתוכה, ונ"ל כי הנה הדיקדוקים בה רבו ועצמו מלספר, וביאור המאמר הזה יובן מאליו כי הצעה הזאת אנשים באו ללמוד וכו' הוא סייע לשאלות טף למה באו כי התינוקת מבטלים מללמוד ומשמוע, ואמנם נ"ל לומר קצת ע"ד דרוש, דהנה המג"א בסי' שמ"ג סק"א רצה לומר דאף בנשים שייך חינוך ושאף האם מצוה לחנך את בנה ע"ש ורצה לחלק בין הא דנזיר דף כ"ח ע"ש ועיי' במחצית השקל ועוד יבואר לקמן בס"ד והנה אחז"ל הני נשי' במאי זכיין דנטרי לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא ומדהכין בנייהו לתלמוד תורה ובאמת מאמר זה צריך הבנה כי יתואר רק אם נאמר דאין מצווה ועושה אין לו זכות כמו המצווה ועושה כי אל"כ באמת לא יקשה הני נשי' במה זכיין כי מקיימים הרבה מצות וכמעט כל מ"ע שהזמן גרמה מקיימין ג"כ כמו האנשים ויושבין בסוכה ואוכלים מצה וכו' וע"כ כוונת זה המאמר בשנאמר דגדול המצווה ועושה ואמנם מי שאינו מצווה ועושה אין בידו כ"כ זכות וע"כ י"ל כי מיכל בת שאול הניחה תפילין לפי שאמרה לבעלה דהע"ה מה נכבד היום כהגלות נגלות מלך ישראל כאחד הרקים והסיתתו מבלי יפזז ויכרכר לכבוד הית"ש וכיון דלא נטרה לגברא במאי זכי' ע"כ היא סברה כי גדול אף מי שאינו מצוה ועושה ויש לה זכיות מצד קיום מצותיה ע"כ הניחא תפילין אע"ג דהוי רק מ"ע שהזמן גרמה והנה המג"א בסי' שצ"ו סק"ג הקשה אהא דקיי"ל דאסור לתקוע אחר גמר כל התקיעות אבל מותר לומר לבנו קטן לתקוע בשביל שיחנך במצות מהא דסוגי' דפ' יו"ט ר"ה דף למ"ד והקשה המג"א איך אומרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ותי' שזה גופא זכות הוא לו שמחנך את בנו במצות ע"כ וא"כ אף אם התינוקת מבטלים קצת את אבותיהם מללמוד שם ומלשמוע מ"מ זכות הוא להם שיחנכו את בניהם בדרכי ה' ואולם גם אלולי זה אם נאמר דגם אינו מצווה ועושה יש לו שכר וזכיי' בקייומו המצות א"כ א"ג אינם מצווים עליהם ובאו מ"מ ג"כ ללמוד אעפ"י שלא נצטוו ואמנם כבר הקדמנו שאין זכות במה שמקיימים המצות בלתי ציווי עליהם, א"כ סדר דרשת ר"א כך היא אנשים באו ללמוד כי נצטוו ללמוד תורת ה' ונשים באו לשמוע כי הם לא נצטוו ללמוד א"כ באו רק לשמוע ולא ללמוד כי אין זכות במה שתלמוד בלי שתהי' מצווה כנ"ל אך טף למה באו כי בודאי לא באו לקיים המצות וללמוד תורה כי אינם מצווים עליה ע"כ השיב שבאו כדי ליתן שכר למביאיהם היינו לאבותיהם שהביאם הנה לחנכם וכמו שהקדמנו עם דברי המג"א הנ"ל שזהו זכות לאבותיה' שמחנכים בניהם אעפ"י שעי"כ יבוטלו קצת, והבין:

והנה עפ"י הדברים האלה יהי' החינוך הבן כפי אשר יטפל אביו עמו וכפי מחשבת האב לחנכו בדרכי ה' עד שם תגיע חינוכו וא"כ נמצא הקטן עושה רק על דעת אביו והבין זה, ע"כ סיים הכתוב בפ' נצבים הנ"ל אתה ובנך בכל לבבך ובכל נפשך כי גם הבנים אשר יחנכו במצות ובדרכי ה' יהי' ג"כ רק ככל לבב ונפש אבותיו כנ"ל ונכון, ואולם אלולא דרש ר"א להדור ההוא שמצוה על האם לחנך את בניהם אז נשי הדור אז לא הי' מטפלים בבניהם להדריכם ולחנכם במצות והיו סוברי' שיהי' להם די זכות במה שקיימו המ"ע שלא נצטוו עליהם, והיו הבנים הולכים כיתומי' בלי אם, עתה שדרש להם ר"א שנשים באו לשמוע ולא ללמוד לפי שלא נצטוו ללמוד ואין זכות בקיים מה שלא נצטוו וא"כ קשה הנהו נשי' במאי זכיין ע"כ לפי דמדריכים בנים לתלמוד תורה כמו שסיימה הגמ' שהבאתי לעיל וכן סיים ר"א כדי ליתן שכר למביאיהם שיהי' זה זכות אמותיהם וא"כ לא יהי' הדור יתום אך יטפלו האמהות לחנך את בניהם בדבר ה', וכל הדברים האלו נכונים אם האשה גם כן חייבת לחנך את בנה כאשר ציינתי דברי המג"א ומחצית השקל בסי' שצ"ו ובשנאמר כן יובנו דברי הכתוב שהקדמנו לעיל:

ויגמל הנער ותעלהו עמה כאשר גמלתו וכו' וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי, ותאמר בי אדוני חי נפשך אדוני אני האשה וכו' יתן ה' את שאלתך וכו' ודרשו חז"ל ששחטו את הפר עפ"י שמואל שהורה הלכה בפני עלי שהשחיטה כשרה בזרים ונתחייב מיתה ויביאו את הנער לפני עלי לדונו ובקשה חנה עבורו ותאמר אל הנער הזה התפללתי, ע"כ מאמרם ז"ל והנה הענין חסר הבנה ממ"נ אם נתחייב מיתה על שהורה הלכה בפני רבו איך בקשה בעדו להחיותו הלא דבר ה' הוא ואיך נתפצר עלי בתחנוניה ומחל לו והחייהו הכי נאמר שזה תולה במחילת הרב א"כ איך מתו נדב ואביהו על שהורו הלכה בפני משה כמ"ש חז"ל הכי נאמר שלא הי' משה ואהרן מחלו להם עם כי אמר משה שהם גדולים ממני וממך עיי' רש"י על פסוק בקרובי אקדש וכאשר עוד יבואר בס"ד, והנה העולם מקשים איך נתחייב מיתה בשהורה שהשחיטה הי' כשרה בזרים ובאמת קיי"ל דלאפרושי מאסורא מוכרח להורות אפי' לרבו קו"ח שאינו חייב מיתה ואם השחיטה כשרה בזרים א"כ אסור לכהנים לשחוט מלובש בבגדי כהונה שהם שעטנז וכן קיי"ל שחוץ עבודתן היו אסורים ללבשן, וצ"ע, והמרש"א בחי' אגדה הקשה איך נתחייב שמואל מיתה על שהורה הלכה בפני רבו ועדיין קטן הי' כבן ז' שנה, ותי' דמיתה בידי שמים שאני ודבריו אינם מובנים דבידי שמים אינו בן עונש עד עשרים שנה א"כ קו"ח שפטור ממיתה:

והענין י"ל כי המורה הלכה בפני רבו תחל עליו מעל מיתה פתאומת כאשר קרה לנדב ואביהו וזה הביאהו אף בשמחל הרב על כבודו ואין למיתה זו שום שטנה ואך אם הוא קטן ואיננו מצוה אז מחילת הרב מועיל כי הוא טבע טבעיה על יסוד הגלגלים ומחמת המערכת באה, ואולי זה כוונת המהרש"א ז"ל דבידי שמים שאני כלומר שהוא מיתה שאין להציל ועיי', וע"כ כיון שהורה שמואל ההלכה בפני עלי מיד נתחייב מיתה ויביאו את הנער לפני עלי, ואמנם לא מת לפי שהוא באמת לאפרושי מאסורא כנ"ל שלא ילבשו הכהנים בגדי הכהונה שהם של שעטנז, ואולם הקטן שלא נתחייב במצות עדיין אינינו בגדר הערבות אחר יהי' מצוה להפריש אחרי' מאסורם וא"כ עדיין הי' שמואל חייב מיתה שלא הי' לו להורות בפני רבו על ריב לא לו ואמנם הי' מצוה מצד חינוך שמצוה על אבותיו לחנכו וא"כ שפיר הורה הלכה הזאת כי מחוייב להפרישם מצד חינוך, ובאמת אביו אלקנה לא הי' בכאן אך אמו היתה בזה, וזה תלוי' אם אשה חייבת לחנך בנה א"כ שפיר עשה שמואל מצד חינך אמו ושפיר הורה ופטור ממיתה משא"כ אם נאמר שאין אשה חייבת לחנך בנה א"כ לא הי' לו להורות בפני רבו על דבר בלי לו ונתחייב מיתה ע"כ ראתה חנה להביא לו לעלי ראיי' שאשה מחוייבת ג"כ לחנך בנה, דהנה הסוגי' דנזיר שהזכרנו לעיל שם במשנה האב מדיר את בנו בנזיר וכו' ובגמ' שם אב אין אבל אשה אינה מדרת את בנה בנזיר כי אין אשה מצווית לחנך את בנה א"כ איך יכלה חנה להדיר את בנה בנזיר והרי ראינו בעלי שהסכים על ידה וגם השי"ת הסכים על ידה ששמע אל תפילתה ואל נדרה אע"כ מוכח מכאן שחייבת בחינך בנה כנ"ל וכיון שחייבת בחינך בנה א"כ שפיר עשה שמואל שהורה הלכה בפני רבו להפריש הכהנים מאיסור שעטנז ולא נתחייב מיתה כנ"ל, וזה היו טענת חנה בי אדוני אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' את שאלתי, וע"כ הסכים השי"ת על ידי שנזירתי לבני הי' כדין וחוייבתי בחינוכו והטיב אשר עשה שהורה הלכה בפני רבו ולא נתחייב מיתה ומתורצים כל הקו' בטוב טעם:

ועל שאלת הגמ' הנהו נשי' במאי זכיין ותי' בשביל דמנטרי את בעליהן ומגדלי' בנים לתלמוד תורה, וק' מאי מקשי' הגמ' דבמאי זכיי' הא מקיימין מצות שנצטוו ועל מה שלא נצטוו מה להם לעשות, וגם תי' הגמ' ק' להבין, ונ"ל דהנה מצינו בכמה ספרים דשכרה של אשה יותר משכר של איש ומקשי' הגמ' במאי זכי' יותר מאיש ותי' בשביל דמנטרי וכו' רצה לומר דהנה ללמוד לשמה או לעשות מצוה בלתי כוונה לשם יהורא רק לשם שמים הלא דבר גדול הוא ובפרט לעשות כן כל ימיו בלתי מחשבת זרה אבל להחזיק לומדי תורה הוא דבר קל שנותן לו לבן תורה כדי סיפוקו כדי שילמוד לשמה הוא בקל יותר משילמוד לשמה כמובן וא"כ שכרו של המחזיק הוא גדול יותר משכרו של הלמדן כי כוונתו של המחזיק הוא בלתי מעורב בכוונה זרה אבל של בן תורה הוא מהנמנע שלא יתערב בו דבר זר וכן גבי אשה שמנטרי את בעלה ומגדלי בניה לתלמוד תורה הוא ג"כ כמו מחזיק ע"כ שכרה גדול יותר משל איש:

דרוש

מה שחנני הי"ת ליום ב' כ"ז אלול תקצ"ה לפ"ק.

כתי' יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו כ' במג"א דשלשה ימים קודם ר"ה יפרשו התוקעי' וש"ץ מכל עניניהם ויעיינו במעשיהם וענין שלשה ימי' נ"ל דומה לזריעה כדכתי' זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד וכתי' הזורעים בדמעה ברנה יקצורו ואמרי' זורע צדקות מצמיח ישועו' וכל זריעה קולטת לג' ימים ע"כ זורעם ג' לפניו בתשובה ומע"ט שתצמח ישועה בר"ה אלא קיי"ל לענין קליטה מקצת היום ככלו והי' די ב' ימים לפני ר"ה ור"ה עצמו יום השלישי ומקצת יומו ככלו ותצמח ישועה אלא משום דכבר בער"ה לפני בוא יום ה' הגדול והנורא הגדולים יוצאים והקב"ה מוותר שליש ע"כ ראוי ג' ימים שלימי' לפני ר"ה כדי שיהי' ער"ה יום השלישי ע"כ אמר יחיינו מיומים שזרעת זה יומי' וביום השלישי יקימנו יצמח צדקה ותהלה ונחי' לפניו ביום לפניו בא היינו ער"ה:

והקשה מג"א הא במדרש אמר' הגדולי' מתעני' ומ"ט נוהגין הכל להתענות הט אזנך ושמע ג' מיני תעני' הם א' רוב בני אדם ההולכ' חשך ולא אור ואינם מביני' צרותם הרבו' וגלות השכינה ובילו ימיהם בהבל וריק ואין מי יכריחם לשוב או להתפלל על גלות השכינה וצרות ישראל כי הם מתפייסי' בגלות ובפזרונם של ישראל ועל זה נאמר ענה בדרך כחי קצר ימי כי אדם המצטער הימי' בעיניו ארוכים והמתפייס המה בעיניו כימי' אחדים באהבתו את זמנו ע"כ אמר כי בעו"ה כל כך נחשכו עינינו עד כי אעפ"י שעינה בדרך הגלות כחי מ"מ מטמטם לב קיצר ימי המה בעיני כימי' אחדים וכן כל אדם אם יתן אל לבו כל ימי חיי' אפי' אם יבלה ימי' בעושר ונכסים וכבוד ובלי עול מלכיות כלל למה לו חיים וטוב לו שלא נברא כן הלא סופו לשוב לעפרו והי' כלא הי' אם לא יהי' לו אחרית ודביקו' בה' ועבודתו ואמרתי כתי' דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב כי כ' ח"ה הצדיקי' כשהקב"ה משפיע להם טובה המה יראי' אולי הוא נקמה בדמות טובה שמור לבעליו לרעתו ע"כ מתפללים להקב"ה שלא תהי' לרעתו ע"כ אמר דרשו ה' ע"ד דרשוהו שלא יהי' רמאי ע"כ דרשו ה' בהמצאו לכם להזמין כל צרככם כפירש"י בפסוק ימצאהו בארץ מדבר ה"נ בהמצאו להזמין כל משאלות לבבכם אז דרשו שלא יהי' ח"ו דרך רמאות נקמה בדמות טובה קראוהו בתפלה בהיותו קרוב שלא יהי' הקריבו' ענין רחקות ח"ו וכ' ח"ה הסימן אם לא יטרדהו עשרו ולא יבלבלהו ואם רוח המושל יעלה עליו מקומו אל ינח אז הוא טובה ואם לאו ידע כי אינינו לטובה והנה אנחנו בעו"ה מוטעים בזה ושמחים בגילת הזמן וזה ראי' ברורה שהוא ח"ו לנקמה, והיינו קרא כדכתי' ימי שנותינו בהם שבעי' שנה ואם בגבור' שמוני' שנה והלא כל רהבם עמל ואון ואפ"ה מרוב חשכת עינים גז חיש ונעפה כימי' אחדי' של נחתיהם מי יודע עוז אפך מי מבין שהוא לנקמה למנו' ימינו אז כן הודע ולא יהי' כימי' אחדי' ואז נבי' לבב חכמה והיות האדם ע"כ צריך להתענו' כדי שיכנע לבו קצת ולעת ערב בהכנע אולי ישוב ויתנחם וזה התעני' הוא רק מכשירי תשובה ואחז"ל במס' תעני' זקן עומד ואומר דברי כבושי' לא התעני' והשק גורמי' אלא תשובה ומע"ט וכן באנשי נינוה לא נאמר וירא ה' את שקם ואת תעניתם אלא כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה הוא אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם ע"ש וקשה א"כ למה גזרו ב"ד תענית כלל כיון שאיננו גורם אצא הוא הדבר שדברנו שאין לב העולם נכנע לשוב ולהתפלל מקירות לבם עד שיתענו ועי"ז ישובו ואותה התשובה מועילה והתעני' רק מכשירי מצוה:

מין שני של תענית והוא לאו דוקא תענית אלא כל שום מיעוט עונג והוא מחמת עגמת נפשו ושברון לבו על עונותיו או על צרות ישראל וגלות השכינה אינו מניח לו לאכול או ליהנו' ולהתענג וללבוש מלבושי כבוד כי לבו בל עמו וזה הי' תעניתו של מרע"ה בארבעי' יום האמצעיים וזה הי' תעניתו של דניאל אש חמודות לחם חמודו' לא אכלתי וסוך לא סכתי ונחמי' נפלו פניו וזו הוא העינוי המועיל והנה הראשון התעני' גורם הכנעה וזה השני הכנעה גורם התענית ומיעוט תענוג והנה הרא"ע כ' בפ' אחרי ע"ד הפשוט הזכיר בגדי הבד אבל בגדי זהב פשיטא שהי' לובש שהרי כתי' בפ' תצוה ונשמע קולו בבואו אל הקודש והיינו לפנים אלא שחזר בו כיון שעפ"י הנביאי' לא נכנס הכהן לפנים בבגדי זהב ע"ש והרמב"ן פ' תצוה כ' ונשמע קולו בבואו אל הקדש בשם מדרש שביוה"כ כשנכנס הי' צריך הרבה תקונים שלא יפגעו מלאכי השרת ומשו"ה הוצרך לפעמונים ואבני חשן ואפוד ואע"פ שלא נכנס לפנים עם הפעמונים ואבני זכרון מ"מ גם בחוץ בקודש הי' צריך שמירה ותיקונים באותו היום ע"ש והנה מדברי כולם נלמד שהי' ראוי לכנס לפני ולפנים בבגדי זהב ובפסוק לא נזכר אלא ונשמע קולו אל הקודש ולא נזכר קודש קדשי' מ"מ הי' אפשר לומר אפי' בקודש מכש"כ בקדשי קדשי' אלא קבלת חכמי' והנביאי' תכריע אך היא גופי' קשי' ומ"ט לא יכנס לפנים כי סכנה הוא לו לכנס בלא אלו התקוני' אך הדבר מבואר במס' ר"ה שאינו נכנס לפנים בבגדי זהב משום אין קטיגור נעשה סניגור כיון שחטאו בזהב ופריך הרי עובד שם בכף ומחתה של זהב ומשני חוטא בל יתגאה ובל יתנאה קאמרינן וע"כ יובן בעזה"י הכהן הזה באימה גדולה נכנס לקודש ביום הקדוש והנורא ולובש עצמו בכל מיני מלבושי' הראוי' לשמרו ומכ"ש שיפול עליו אימה יתירה בהכנסו עוד לפני ולפנים אך יותר מזה לבו נשבר וחטאתו נגדו תמיד איך אכנס לפני מלך הכבוד בדבר המעורר חטא ואיך אתגאה ואתנאה בדבר שחטאנו בו כל עם בית ישראל ע"כ מרוב בושתו ושברון לבו מסיר הבגדי' הנאים הללו ונכנס למקום סכנה ואמנם זהו בעצמו שמירתו מכל פגע דקיי"ל כל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו כל עונותיו וכתי' בפ' שמיני קרב אל המזבח ופירש"י שהי' אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה אתה בוש קרב כי לכך נבחרת ע"ש ופי' מורי שם בהפלאה לכך הואיל ואתה בוש לכך נבחרת כי זה הבושה מועלת ומקובלת וכבר כתבתי במקום אחר כי לזה רומז ר"ת בחצוצרות וקול שופר הריעו ר"ת בושה כי ע"כ אין תוקעי' בשופר של פרה משום חטא עגל ע"ש מסרה הנ"ל נחזור להנ"ל שזה הוא ענין השני מהתעני' הטוב מן הראשון ועל זה נאמר לב נשבר ואח"כ נדכה בעינוי מחמת שברון לב זהו לא תבזה:

הענין השלישי הוא תענית יהכ"פ אינינו לענות נפש ולצער ישראל ח"ו כ"א מחמת קדושה וקריבו' ודביקות כמלאכי השרת והוא כענין מ' יום הראשונים והאחרוני' שהי' מרע"ה בהר לחם לא אכל ומים לא שתה מדביקות וקדושה ונהנה מזיו השכינה ודכתי' תענו נפשותיכם אינינו לשון עינוי אלא התעוררת כמו השמים יענו את הארץ וגו' ונבוא אל המכוון בעזה"י דבער"ה הגדולים מתעני' כדרך עינוי יה"כ ומוותר להם שליש אבל גם הבינוני' מתעני' ע"ד התעני' השני הנ"ל וההדיוטי' מתעני' ע"ד הראשון ואין בשניהם די וויתור כ"א בתעני' הגדולי' שהוא קריבו' וקבלת פני המלך ושוב בעשי"ת מתענים הבינונים כדרך תעני' יה"כ ומוותר שליש השני ואז מתעני' כל עולם ע"ד השני כמו שמתענים הבינונים קודם ר"ה וביה"כ כולם מתעני' ע"ד השלישי והקב"ה מוותר הכל ואמר שם במדרש שבסוכות ראשון לחשבון עונו' נ"ל כיון שנתכפרו כל העונו' והם כולם נקיים אז יוחשב לכל א' כפי מדרגתו מה יחשב אצלו עון כי כל איש לפי מדרגתו יחשב לו ואמרו חכמי המוסר אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון כי הצדיקים הגדולי' הקרובי' אל אלקים מקיימי' שויתי ה' לנגדי תמיד ואם רגע א' לא שם ה' נגד עיניו נחשב אצלו לעון ע"כ אשרי אדם שמדרגתו שאם לא יחשוב ה' בלבו רגע א' זה לו עון כאלו חטא אשרי לו שזכה למדרגה זו וביום ראשון שם נגמר למעלה באיזה מדרגה יהי' פלוני ויחשב לו עון אם יעשה כך ופלוני הוא במדרגה פלוני ויחשוב לו עון אם יעשה כך ועד"ז ראשון לחשבון עונות:

וע"פ דרכינו נפרש מזמור כ"ז ה' אורי בר"ה וישעי ביה"כ כך איתא במדרש ה' מעוז חיי בסוכו' כ"כ מורי בהפלאה פ' אחרי והנה מה שנכתבו ב' שמות ה' אורי וישעי וה' מעוז חיי היינו עפ"י שאחז"ל ה' ה' א' קודם שיחטא וא' אחר שיחטא ועשה תשובה ואומר קודם שיחטא י"ל כל זמן שלא חטא מהתרשלות אז ה' עמו לשומרו שלא יאונה לצדיק כל און ורגלי חסידיו ישמור וה' אורי וישעי בר"ה ויה"כ הוא אחר שחטא ועשה תשובה ומשעשה תשובה כקטן שנולד שוב ה' מעוז חיי בסיכות הוא ה' קודם שיחטא לשמור רגלי חסידו שלא יכשל עוד, ואחר שכלל הכתוב ר"ה יה"כ וסוכ' שוב פורט מעשיהם א' לאחת אמר בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי בהקדם כי מצות עשה הם כנגד איבריו של אדם והפיגם בא' מהם נפגם האבר ההוא ויען כי אין הפגם אלא בשב ואל תעשה ולא נברא ממנו מלאך משחית כל כך ע"כ אחז"ל עבר עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו נמצא מיד בר"ה בהתחלת ימי תשובה נמחלו העשין ונתקנו האיברים אך העובר על ל"ת שהם כנגד שס"ה ימים ומחשיך אורו של יום א' ונבראו ממנו קליפו' ומשחיתים ע"כ אחז"ל תשובה ויהכ"פ מכפר ומכ"ש אם יש באותן לאוין חייבי כריתו' ר"ל, ע"כ אמר נגד אורי בר"ה בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי היינו האיברי' שנפגמו ע"י שב ואל תעשה של העשין המה כשלו ונפלו כי ה' אורי בר"ה וכבר נמחלו ע"י הרהור תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו אמנם נגד ישעי ביה"כ אמר אם תחנה עלי מחנה של קליפו' שנבראו מקום ועשה של לאוין לא יירא לבי כי בזאת אני בוטח היינו בזאת יבוא אהרן ביה"כ דתשובה ויה"כ מכפרי' ואמר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו פי' כי ע"י עבירות נפגמו ימים ונעשו ימי רעה, אך הלא קיים גם מצות עשה והאירו אותן הימים ויקראו ימי חיים ויש לחוש ח"ו שע"י החטא של ימי הרעה יפרעו לו יחי חייו בעה"ז להאבידו מעה"ב ע"כ א' שאלתי ששכר ימי חיי יהי' שמור לי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ולא לאכול בעה"ז ח"ו ושוב מבקש כי גם עונש ימי הרעה לא יפגעהו בעה"ז כי יצפניני בסכה ביום רעה יסתירהו בסתר אהלו פי הכהן שנכנס לפני ולפנים בסתר אהל ה' ובצור היינו על הר עזאזל ירוממני ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי כי יהפכו לזכיות ומשל לא' שחתר לבוא במחתר בפלטין המלך ומצאוהו השומרי' הסובבי' בעיר וסבבוהו לשמרו עד יאיר היום ויובילוהו לפני המשפט ובין כך מאותן עפר ואבנים שבמחתרתו עשה לו במה גדולה ועלה ועמד עלי' עד שעלה למעלה מראש השומרי' וקפץ מעל גבי ראשם וברח וניצול כך מהעונו' עצמם נעשו זכיו' עד שעולה מעלה מהמקטריגי' וזהו נושא עון עד שכל כך נושא עונו הגבה למעלה עד שעובר על הפשע הוא מלאך המשחית יקרא פשע כדכתי' נאום פשע לרשע והיינו ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי ואמר ואזבחה באהלו זבחי תרועה בסוכו' אשירה ואזמרה לה' כי בר"ה ויה"כ אין אומרי' הלל כי ספרי חיים וספרי מתים פתוחי' לפניו אבל בסוכו' אשירה ואזמרה תחת שירה של ר"ה וע"כ קורא להם זבחי תרועה ופירשתי לא המתי' יהללויה ולא כל יורדי דומה ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם כי הרשעי' אשר בחייהם קרוי' מתי' אין הקב"ה מקבל מהם שיר ושבח בחייהם כי מה לך לספר חקי אמנם במותו הי' לו לשורר שנפטר מהעולם אך שאינו זיכה לכך שאפי' על פתחו של גיהנם אינו חוזר היינו לא המתים הרשעי' יהללויה בחייהם וגם לא כשיורדי' לדומה ואנחנו נברך מעתה ועד עולם בשני עולמו' וזהו הלל של סוכו' כדתנן ההלל והשמחה שמנה ואמר שמע קולי אקרא וחנני ועניני על פי מ"ש הקדמונים שכל התפלות של כל השנה שנפסלו מחמת מחשבת חוץ ונדחו כפסולי מוקדשי' הם תלו' ועומדי' עד עי"ת ואז כשמתפלל בלב שלם אז כל יום מעלה עמו תפלת יומו כגון יום א' מעלה עמו כל תפלת יום א' בשבת של כל השנה וכן כולם נמצא יפה קאמר שמע ה' קולי אקרא וחנני ועניני ואמר לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש כי אחז"ל אעפ"י שתשובה ויה"כ מכפרי' על כל החמורו' אבל ח"ה ר"ל אינו מתכפר אלא במיתה אך יש לזה תקנה בקידוש השם ברבי' כגון בשור צדק בקהל רב בתוכחה ומוסר וקבוץ עם לעבודת ה' ע"כ לך לכבודך אמר לבי בקשו פני בהוראה ולימוד לרבי' כדי את פניך ה' אבקש ואל תסתר פניך אל תט באף עבדך ר"ל שאל יתפשר עמנו לאמור ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים לא יאמר כן כי אין נח לנו בפשר הזה והיינו אל תט באף גם זאת עבדיך ואמר כי אבי ואמי עזבוני היינו חכמתינו ובינתינו הנקרא אב ואם המה עזבוני כי אבדה חכמתינו ובינתינו ונמשש כאשר ימשש העיור בצהרים ע"כ ה' יאספני ובעצתו ינחני ואמר הורני ה' דרכך ונחני באורח מישור למען שוררי ולהלן במזמור פ"ז אומר הורני ה' דרכך אהלך באמתך ובתמני' אפי אמר הורני ה' דרך חקיך ואצרנה עקב ופי' פסק האחרון ע"ד שכ' חובת הלבבות כל כך יהי' החוקי' בעיניו טבעי' שאם יזדמן בשר בחלב הוא מאוס בעיניו כאלו נזדמן פשפש בפיו והנוגע במוקצה בשבת כאלו שרפו גחלת ויהי' החוקי' כמשפטים שהשכל מרחיקם וזהו הורני דרך חוקיך ואצרנה כדבר יש לו טעם וסברא והיינו עקב דבר זה שאני עושה זה או ממאס זה עקב טעם ידוע כך אנצור החוקי' עקב ואמר הורני ה' דרכך היינו רחום וחנון ארך אפים ואהלך באמתך כאשר יורהו התורה לרחם על הראוי לרחם ולא לרחם על מי שאינו ראוי וכדכתי' ונתן לך רחמים ורחמך כאשר פרשתי והארכתי במקום אחר, אמנם יען כי זה נוגע בין אדם לחברו ואין בני אדם יודעים מטמוניות לב ויש לפעמי' חלול ה' וצריך להתחבר ולהטיב שלא לשמה רק למען השוררי' המביטי' בי ולזה צריך ג"כ עצת ה' ובעצתך תנחני ע"כ אמר כאן הורני דרכך אהלך במישור לפנים משורת הדין למען שוררי ועד"ז כ' תוס' פע"פ קי"ג ע"ב ד"ה שראה וכו' ע"ש ותראה אמתת הדבר, ואמר כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס הוא כי צדיקי' שגגתם נחשבי' כזדינו' וקמו מקטריגי' עדי שקר לגדלני בשכר לומר ת"ח זה יעשה כן או עם ה' אלה ומארצו יצאו כדי להגדיל חמס ובאמת אינו כן לולא האמנתי לראות בטוב ה' ואחז"ל יודע אני שיש שכר טוב לצדיקים אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם ולא כעדי שקר הנ"ל:

ומסיים קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' אחז"ל בשעה שהחכם יושב ודורש והעם שומעי' הקב"ה מוחל עונותיהם של ישראל העני' כי כתי' מיום שנתת לבך להבין ולהתענו' נשמעו דבריך וג"כ משעה ששומעי' דברי התוכח' ומשימי' על לב לעשות ככל אשר ציוה החכם כבר נתקבלה התשובה והתפלה ומוחל עונותיהם אלא שיש בזה סכנה עצומה אם אחר הקבלה הלז חוזרי' לראשונו' ולמעשיהם הרעי' הרי זה רע ומר יותר מלקדמת דנא וע"ז נחרב ירושלים על שמתחלה שמעו אל ירמי' לשלוח עבדים העברי' חפשי ושוב חזרו וכבשום לעבדי' ע"ש וא"כ יש למנוע מלקבץ עם ולהוכיח ברבי' מפני סכנה הנ"ל אך בהדי כבשי' דרחמנא למה לן אנחנו נעשה את שלנו והצבור ישמעו ויקבלו בלבם לשמוע ולעשות ונקוה להי"ת כי ישמור רגלם מלכד ולא יחזרו לסורם והיינו קוה אל ה' האי לשון מקוה מים שהוא לשון כניסה ואסיפה אסיף וכנוס העם לשם ה' ועי"ז חזק ויאמץ לבך לקבל לשמור ולעשות ואמר לבך דייקא כי מיום שנתת לבך להבין ולהתענו' נשמעו דבריך ואמר שוב וקוה אל ה' האי וקוה לשון קיווי יחל לה' כי ישמרם מלחזור לסורם כ"א בעלי תשובה ממש לעולם אמן:

דרוש

קצת ממה שחנני הי"ת כ"ו אלול לעתות ערב פ' נצבים בבהכ"נ הקדושה פה ק"ק פ"ב תקצ"ט לפ"ק ובו הספידא על הגאון מה"ו ישראל איש ירושלים שמת בטבריא יום ט' סיון והוא בעה"מ ס' תקלין חדתין וס' פאת השולחן והגאון מה"ו יעקב אירינשטיין זצ"ל אבדק"ק לבוב בעה"מ ספרי ישועת יעקב:

אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם כתי' אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם את בריתו כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר ע"פ מה שקבלתי ממורי חסיד שבכהונה הגאון מהו' נתן אדלר זצ"ל שכל ימי הרב אין התלמיד זוכה לחזות בתכלית נועמו הראוי לו כמו שלא זכה יהושע להאיר כפני הלבנה עד אחר סילוקו של מרע"ה ולא נזכר השראת שכינה על יצחק עד ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקי' את יצחק ויעקב כל זמן שהי' בבית אביו לא נודע ממנו דבר ה' עד ויצא מבאר שבע אז ויחלום והנה ה' ניצב עליו הנה כי כן אומר אני מרע"ה אמר להם אז בהר סיני הייתי אני מעכב שלא זכיתם להתקרב אבל היום הי' יום סילוקו אין שלטון ביום המות הי' מתקרבי' מאוד והיינו בהר סיני אמר ואנכי עומד בין ה' וביניכם כמחיצה המבדלת ולא עליתם בהר לא עליתם בהר במדרגה שתעלו אל ההר לפני ה' אבל אתם נצבי' היום שנתמלאו ימיו ושנותיו נצבי' אתם כולכם לפני ה' אלקיכם ממש בלי מחיצה ועד"ז יתפרש מקרא שכתוב ויודו שמים פלאך ה' אף אמונתך בקהל קדושים כי אחז"ל הקב"ה שמח בבוא נפש נקי וצדיק למעלה ככלה חדשה והנה גם למטה מוסיף אור להנשארי' וידוע כי סלוקן של צדיקי' יקרא פלא ע"כ אמר ויודו שמים פלאך ה' שהשמים למעלה יודו על הפלא כעל כלה חדשה אף אמונתך בקהל קדושים למטה כל זה אני כותב עפ"י קבלת מרנא הגאון זצ"ל הנ"ל אבל יקשה על זה מה שפירש"י ביום סלוקו של אלי' הנבי' נתמעטה הנבואה ונסתלקה מבני הנביאי' ועל כרחנו לומר כאן בעושי' רצונו כאן באין עושין רצונו אברהם אבינו השאיר אחריו ויצחק יעקב ומרע"ה דור המדבר ויהב"נ להם הוסיף אור והאיר אל עבר פניהם אבל בימי אלי' כבר נפחתו הדורו' בעו"ה ולא הי' ראוי' להוסף אורם לבר מאלישע שהוסיף פי שנים אבל לאחרים חשך ולא אור והאור בעו"ה להקליפה והקדושה מתמוטטת ה' ירחם והיינו דכתי' כי אזכרה מקדם "פלאך" והגיתי בכל פעלך ובעלילותך אשיחה ושוב כתי' אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך פי' שמקונן כי אזכרה מקדם בימי' קדמוני' פלאך סלוקן של חכמי' קדמוני' אז ע"י סילוקן והגיתי אני בכל פעלך ובעלילותך אשיחה כי האירו עיני כתלמיד אחר סלוקו של רבו אבל עתה בעו"ה אתה האל עושה פלא לסלק חכמי' להושיבני בחשך והודעתי בעמים עוזיך להוסף כח אל הקליפה ולהודיע בעמי' עוזיך והיינו נמי דכתי' ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר כי היושב בראש הוא החכם והתלמידי' המקבלי' ומתבוננים בדברי חכמה ששומעי' ממנו המה נבוני' ובסילוקן של החכמי' הי' לו להרבות כח הנבוני' התלמידי' להאציל עליהם מרוחו פי שנים ובעו"ה אינו כן כי אבדה חכמת חכמיו וגם בינת נבוני' תסתתר וירדו עוד ממעלתם שהי' וזה בעצמו שאמר הפסוק הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, כי אילו לא הי' מיתת הצדיק מפני הרעה אלא שמת בטבעו בהגעת זמנו הי' ראוי שבמיתתו יפתח לבם של הנשארי' ויתרבה חכמה ובינה אבל כאשר ראינו כי הצדיק אבד ואין איש שם על לב חכמה ובינה ודעת ואנשי חסד נאספו ובכל זה אין מבין כי אדרבא הלבבות נטמטמו יותר ש"מ לא מת בטבע אלא מפני הרעה נאסף הצדיק בעו"ה:

ובעו"ה אירע לנו מקרה הלז כי לקינו בכפלי' כי ביום ט' סיון העבר נסתלק נשיא דא"י הגאון הגדול מהו' ישראל בעה"מ ס' תקלין חדתין וס' פאת השולחן ויהי בנסיע ארון אלקי' מירושלי' לטברי' לעסוק ברפואו' ומרחצאות שמה נשבה ארון אלקי' הי צדיק הי עניו מתלמידיו של הגאון מהו' אלי' ווילנא ז"ל ואחז"ל כדשכיב ר"ז פתח עליו ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועי' אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה הנה אחז"ל חד מנייהו כתרי מינן וח"מ כדאזיל להתם כתרי מינייהו ואמרו המפרשי' כי בני א"י תורתם ע"ד האמתי וקרי לי' מקל נועם שמנעימי' זה לזה בהלכה ומשו"ה הם כתרי מינן אך בבבל הוא מקל חובלי' שמחבלין זל"ז בהלכה בפלפולם ומשו"ה חד מינן כדאזיל להתם הוה כתרי מיניהו שיהי' רגיל בחריפות ופלפול כבני בבל ויהי' מעתה ע"ד האמת כבני א"י וידוע ההרהור והעיון נקרא הריון והוצאה בפי נקרא לידה כדכתי' הרה עמל וילד שקר ואמר הספדנא ארץ שנער הרה וילדה פי' לימדה אותו דרך עיון ופלפול וארץ צבי גדלה שעשועי' כנ"ל ואמר ארץ צבי שהמועט מחזיק המרובה שאין עורו מחזיק בשרו וה"כ מקום זה הצדיק החזיק לכל הפחות ד' גברי כחד מינן כדאזיל להתם ועוד שהי' צדיק שקול כעשרת אלפי' ע"כ אוי נא לה אמרה רקת שנתרוקנה לגמרי מעשרת אלפי' בפ"א ולא קרי לה טברי' שאחז"ל שנקרא רקת טברי' ע"ש טוב רואי ועתרה נמשכה מראיתה וחשך משחור תוארה בעו"ה ובו בפרק נסתלק בירושלים עה"ק עוד צדיק ות"ח א' בשמו מה' מאיר כ"ץ זצ"ל:

ואחז"ל במס' תעני' גבירה לוקה שפחה לא כ"ש פי' אם מה"ד שלט בארץ הקודש ונסתלקו חכמי' כ"ש בח"ל נחשך מאור העולם ונסתלק ביום כ"ה מנחם הגאון הגדול מהו' יעקב אורנשטיין אבדק"ק לבוב בעה"מ ספר ישועו' יעקב חרוץ מופלג ענותן וצדיק, ותורה וגדולה במקום אחד הוא עמד בכח עוזו לשבור מלתעות עמל ולא הרימו ראשם בחייו ועתה מי יקום לי עם מרעים ומי יתיצב לי עם פועלי און:

אחז"ל פ"ק דעירוכי' אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין אומרי' הלל בר"ה ויה"כ אמר הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחי' לפני ויאמרו שירה בתמי' וכבר ישבנו זה בכמה אופנים וכעת נאמר כי הדבר דומה לחבורה ובתוכם בן המלך ובא נחש שרף והטיל עליהם ארסו והיתה צרה גדולה בביתו על בן המלך האהוב והנה בא רופא מומחה ובדק את כולם ואמר כולם מיואשי' חוץ מבן המלך ואלו המיאשי' אינם מתים לאלתר אלא מתנונים והולכי' עד יום מיתתן ומה שאפשר להחזיקם במאכלי' ומשקים ותענוגי' עד יום מותם טוב אבל לא יחיו אחרי נופלם ובן המלך בודאי חי' יחי' אך צריך לעסוק ואולי יתיסר קצת ע"י הקזת דמים באופני' שונים ואיזו רטיות ואתם הכינו תרופו' והכנו' למעט יסוריו אם נצטרך אבל בודאי יחי' בריא אולם והנה בודאי ראוי לשמוח ולעשות מחולים וריקודים הנמשל כי הנחש הסם מטיל ארסו על כל באי עולם וגם על ישראל בן המלך ית"ש וביום הדין הקדוש יבוא כל איש לפני בוראו ית"ש והנה זה בטוח בלי ספק שהרשעי' נכתבי' לאלתר למיתה פי' שסופם להתנונם ולמות אלא שמקיימי' אותם בתענוגי העה"ז עד שסופם יכלו ויבולו ואין שריד להם ועמך כולם צדיקי' נכתבי' לאלתר לחיים בלי ספק אלא שצריך אפשר להתיסר במיני' שונים בעוני וחולי או אפי' במיתת העה"ז להחיות חיי עד בלי ספק אלא שמכיני' תרופו' למעט היסורי' ההמה היינו תפלות ובקשות על הפרנסה ועל הרפואה שלא נצטרך להתיסר כל כך אבל יהי' איך שיהי' אפי' יעני ויחלה ואפי' ימות הכל טוב לתיקון חיי עד וכמ"ש רמב"ן על פסוק בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כיון שאתם בנים לה' והרי זה שמת הוא כבן שקראו אביו שיבוא לביתו אין לעשות עליו קרחה וגידוד כי לבית אביו חיי נצחי הוא הולך ומסתמא הבין אהבת הרחמן ית"ש כי א"א לו זולת זה והיא טובתו והנה כיון שכן הי' ראוי לומר הלל ושירה בר"ה ויה"כ וזו הי' שאלת מלאכי השרת, ואמנם התשובה ע"ז תינח אם הרופא מבטיח שסופו של בן המלך יעמוד בריא אולם אך אם יעמוד וכהו עיניו מראות וכבדה אזנו משמוע ואינינו עכ"פ על דרך הראשון כשהי' קודם נזק הנחש א"כ עכ"פ אין כאן שירה ושמחה ודיו שהוא חי אבל שמחה מה זו עושה והנמשל בזה שלפעמים בעון הדור נסתלקו צדיקי' שלא חטאו ולא צריכי' שום רפואה רק לחוס על אנשי דורם מסתלקי' ושוב נשאר דור חשוך כבדו אזנם משמוע דבר ה' וחשכו עיניהם בארובו' א"כ נהי שנתכפר ומ"מ אין כאן מקום לומר שירה והשיב הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחי' לפני שהצדיקי' החיים נתפסים בעון הרשעי' הנקראי' א"כ אין מקום לשירה זו:

והנה כל זה אם עכ"פ אינו אלא כיבוי עינים וכבידות אוזן אבל אם ינוקרו עיניו ויתחרשו אזני בן המלך וחותכים חוטמו ונשתנה מראית פניו לגמרי הרי הוא מת בדמיון חי וקינה מיבעי' לי' כמו שבעו"ה בדור הזה בסילוק של צדיק ות"ח נשארנו משומם סומי' וחרשים ובעל החוטם נתבקש בעו"ה והוצגנו על גחלתינו ריקה וקינה מיבעי לנו במקום שירה והלל אבל תקותינו חזקה כי הקב"ה ברחמיו יושיענו יגאלנו בקרוב ותחת הנחושת יביא זהב וכו' כדדרשו חז"ל במס' ר"ה ואז נשיר בשירי זמרה על כל הטובה במהרה בימינו אמן:

דרוש

לז"ך אלול תקצ"ה לפ"ק יום ב' לעתיתי ערב בבהכ"נ.

בפסוקי חנה ועלה האיש ההוא מעירו מימי' ימימה לזבוח ולהשתחוות לה' צבאות בשילה ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהני' לה לא אאריך בדיקדוקים ידוע המדרש שהי' ישראל אז מתרשני' לעלות למשכן שילה ואלקנה עלה וסיבב עיירות ישראל להביאם עמו בכל שנה ושנה וידוע כי עולם שנה נפש שבס' יצירה והי' מבחר המקום רמתיים שגידל מאתים צופים ומבחר שנה המה ימים הקדושי' הללו ומבחר נפש הי' אז אלקנה הלז ואפ"ה הניח כל זה ועלה האיש דייקי מעירו דייקי מימי' ימימה בזמן ר"ה ויה"כ ועלה לשילה אעפ"י שהיו שם חפני ופנחס שלא הי' הגונים מ"מ כיון שזאת העיר אשר בחר ה' אז למושב משכנו ע"כ עלה האיש מעירו מימי' ימימה אך במה יכול לברר לכל עם המון ישראל שכנים דבריו ע"כ בירר להם זה בהשתחוי' שעמדו צפופי' והשתחוו רווחים בזה ידעו כי דוקא פה איוה ה' למושב ואלו לא הי' מסבב העיירות להעלות מרבית העם לא הנס ניכר כי לא הי' צפופי' אך הוא השתדל להעלות שם רוב או כל ישראל להשחוות לה' צבאות בשילה:

חפני ופנחס כהנים לה' אחכז"ל לא חטאו אלא ששיהו קיני נשים ומעלה עליהם הכ' כאלו שכבום ופירש"י במס' שבת נ"ה ע"ב על שלא הי' זריזים בהקרבת קדשים עי"ז הי' מתעצלים מלהקריב הקינים ונשתהו הנשים שם עד שידעו שיקריבו קיניהם והותרו בקדשים ועי"ז נפרשו מבעליהם ע"ש ונ"ל לדונם לזכות גם בזה הי' עוסקי' בתורה ומצות ומאי חזית להניח עסקם בתורה ולהקריב קיניהם של אלו ימתינו עד עת הפנאי אך לא יפה עשו בזה כי גרמו ביטול פ"ו ובנות ישראל גורשו מבית תענוגיהן והיינו חפני ופנחס כהנים לה' ולא לבריות כי אלו הי' מקריבים הקינים הי' טוב לה וטוב לבריות אבל היו רק כהנים לה' ולא לבריות ורמז זה כאן להבין מה שכתוב להלן מידי עלותה בית ה' כן תכעיסנה וק' מ"ש עלותה בית ה' ומאי תלי' כעס הצרה בעליית בית ה' ונראה כי אלקנה אעפ"י שהעלה שם כל בני ביתו ושתי נשיו גם חנה גם פנינה מ"מ פנינה שהיתה בת בנים והכהנ' השהו קיני הנשי' אפי' כמה שני' או חדשי' ופנינה הלא הי' לה ז' בני' בשבע שנים זא"ז לא היתה טהורה לעלות בית ה' וחנה עלתה והיתה פנינה מתקנאת שחנה תעלה והיא תשב בביתה ע"כ מכח תגבורת הקנאה היתה מכעיסה לומר כבר קניתי מנעלי' לבניך כדאיתא במד' ואחכז"ל לש"ש נתכוונה שתתפלל חנה ג"כ על בני' כדכתי' בעבור הרעימה כי תתפלל ותלד ואז גם עלי' תעבור כוס הזה שלא תוכל לעלות בית ה':

כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה נראה עלי ידע את חנה מאז מעולם וגם ידע בקשתה וצורכה וחנה עצמה כבר התפללה מכמה שני' ביום ר"ה המסוגל לכך אך עיקר זמן תפלה בשית שעות קמייתא ואח"כ שכבר נתעורר המלאך ע"י התקיעות אז מצוה לאכול ולשתות כמאמר עזרא חדות ה' היא מעוזכם ואח"כ עת שכרות היא ואין נכון לעלות בית ה' ואמנם חנה מידי עלותה בית ה' וכן תכעיסנה צרתה מטעם הנ"ל ונתבלבל מחשבתה וכשהתפללה ולבה עלי' דוי על דברי נרגן פנינה לא יכלה לכוון כוונה הראוי' ע"כ התחכמה חנה בר"ה האחרון ולא אכלה ולא שתתה ואחרי אכלה ואחרי שתה כל בני בית אז לא הרגישה פנינה שתעלה חנה בית ה' כי עת שכרות הוא אז עלתה חנה בישוב הדעת ותתפלל על ה' דייקי בכוונה הראוי ועלי ידע כי עתה שכרות ואין אורחת צדיקי' לעלות בית ה' ע"כ חשבה לשכורה אמנם חנה אמרה יין ושכר לא שתיתי ואשפוך נפשי לה כנ"ל כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה פי' עד הנה בשני' שעברו אעפ"י שהתפללתי אך הי' התפלה מרוב שיחי וכעסי אבל עתה התפללתי מישוב הדעת וע"כ ופני' לא הי' עוד כי עתה נתקבלה תפלתה:

במס' עירוכי' מפני מה אין ישראל אומרי' הלל בר"ה יען ספרי חיים וספרי מתים פתוחי' כתי' השמי' שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא המתים הללויה ולא כל יורדי דומה ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם כי אחכז"ל חזקי' מלך יהודה לא אמר שירה על מפלת סנחרב ופתחה הארץ לומר שירה שנא' מכנף הארץ זמירות י"ל הכוונה כי הניצול בזכות עצמו יאמר שירה אבל הניצל בזכות אבות מה לו ולשירה וע"כ כתי' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר כי כל זמן שנעשה הניסי' בזכות אבות לא אמרו שירה אך עתה ויאמינו בה' ואמר הקב"ה כדי האמונה שהאמינו בי ע"כ אז ישיר משה וב"י והנה אחכז"ל חזקי' אמר הנה לשלם מר לי מר כי לא ניצול בזכותו דכתי' וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי ע"כ לא אמר הוא שירה אלא מכנף הארץ זמירות שמענו היינו שוכני ארץ הצדיקי' שכבר מתו שבזכותם ניצול הם אמרו שירה והנה ר"פ כיצד מברכי' מבואר והארץ נתן לבני אדם כשעושי' רצונו והם צדיקי' כרשב"י ואז ניזוני' בזכות עצמם ואז לא המתים יהללויה ולא כל יורדי דומה כי אנחנו נברך יה והנה בר"ה אעפ"י שאז בטוחי' לצאת בדימוס והי' ראוי לומר שירה אך ספרי חיים מתים פתוחי' שבזכותם ניצולו החיים ע"כ אין מקום לומר הלל:

חדות ה' מעוזכם ואחכז"ל אמר הקב"ה המליכוני עליכם כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה כי הנה יום ר"ה אפי' חמשה עשר בשבט שהוא ר"ה לחניטת אילנו' מ"מ הוא יום שמחה ויו"ט כ"כ הגה' מיי' ריש הל' ר"ה ע"ש והסברה נותן שהוא כעין יום כתר מלוכה שבו חוזר תחלת הבריאה שחנטו האילנו' בפעם הראשון בבריאת עולם והיא כיום גנוסי' של מלכי' ומכ"ש א' בתשרי שהוא יום גנוסי' לכל עולם כולו אך לעומת זה הוא יום חרדת הדין ותחלה לימי התשובה ואם לא עכשיו אימתי וראוי לבכות ולהתפלל ולבקש רחמי' ותחנונים אך אמור אומרי' עם ה' אלו אנחנו נשליך נפשינו מנגד שלא להתעצב ביום חדות ה' אלקי ישראל ויום גנוסי' שלו נשמח עמו ויעבר עלינו מה אמנם זה הוא גופי' גורם רחמי' יותר מכמה תעניתים בראות הקב"ה שהם אינם חסי' על בקשת חייהם מפני כבודו ית"ש והיינו המליכוני עליכם ביום תחלת מלכות כדי שיעלה זכרוניכם עי"ז לפני לטובה והיינו אל תעצבו כי חדות ה' הוא גורם מעוזכם:

ובכן תן פחדך ובכן תן כבוד כבר הקשיתי לשאול אם אנו אומרי' עלינו לשבח על שהבדילנו מן העמי' איך מתפללי' אח"כ וכל בני בשר יקראו בשמיך א"כ אין אנחנו ראשית ונ"ל לישב הוא אלקינו אין עוד אמת מלכינו הוא כפל ענין ועוד מה לשון אמת מלכינו די באומרו הוא מלכינו אפס זולתו אבל תואר מלך הוא על ב' אופני' א' רק לשון מושאל ואיננו מלך באמת אלא ע"ד שאלה והוא מכח תוקפו וגבורתו ע"כ נכנעו לפניו ומקבלי' עולו על צוואריהם והוא דיין ואלקי' באמת אך לא מלך באמת אלא ע"ד שאלה אך יש שמקבלי' מלכותו מחמת שהוא ראוי אפי' בלא יראת עונש וציפוי שכר וזהו מלך באמת וזהו החלוק בין מלכות נמרוד וחביריו ובין מלכותו של אאע"ה שהמליכוהו עליהם וקראוהו נשיא אלקי' אתה בתוכינו והנה השי"ת אנו מכירי' בשני צדדי' הוא אלקינו ואין עוד מטעם שהוא אלקי' דיין שופט וכל יכול וגם אמת מלכינו באמת ולא ע"ד השאלה כי לאהבתינו אותו ית"ש אנו מקבלי' מלכות לא לעול כ"א לשבע רצון ובתחלה אנו מקבלי' עול מלכות שמי' באמרנו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואחר שקבלנו עול חוזרי' ואומרי' ואהבת את ה' אלהיך לא לעול כ"א לאהבה ורצון וע"כ אנו מסיימים ע"כ נקוה לראות מהרה וגו' לתקן עולם במלכות שדי היינו מלכות של כח וגבורה לא שיזכו הם להכיר אהבת ה' כאאע"ה וזרעו וזה מה שבינינו לבין או"ה וזהו ובכן תן פחדך על כל מה שבראת לא מלכות של אהבה ובכן תן כבוד לעמך כי הם אוהבי ה' באמת:

דרוש

בבהכ"נ יום ד' לעת ערב ז"ך אלול תקצ"ז לפ"ק ובו קצת הספידא.

פסוק שמואל א' ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבוח לד' צבאות בשילה ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהני' לד' ובמד' מעירו שהי' מסבב בעיירו' לעורר ישראל לעלות לרגל, ומהתימה שנחשדו ישראל שנתעצלו מלעלות וליראות גם לדקדק להשתחות מיותר רק לזבוח לד' או לעשות חובתו וגם מה שאנו אומרי' בתפלת מוסף ואין אנו יכולים להשתחות ולעשות חובותינו מיותר להשתחות שהוא בכלל לעשות חובותינו גם לדקדק בשילה מיותר ולא הי' לו לומר אלא להשתחות ולזבוח במשכן יהי' בשילה או במק"א גם ושני בני עלי וגו' מיותר וכבר כתבתי במק"א דקרא אותן כהני' לד' לומר שהי' שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן כלל כי הי' אינם הגוני' לבחור אותם לשלוחי דידן אך יען הם זרעו של אהרן וד' בחר בזרעו אפי' אינם הגוני' כמ"ש טא"ח סי' קכ"ח ע"כ תיאר אותם כהני' לד' ולא לנו אבל עכ"פ מה ענין לרמוז זה הכא:

והנה אמרי' פ' הדר הבא מן הדרך אל יתפלל ג' ימים עד שיתישב מטורח הדרך ומייתי מעזרא שלא צם ולא גזר תעני' ותפלה עד שנחו ג' ימי' בנהר אהוא ע"ש ואין הכוונה שפטור להתפלל תפלות שבכל יום אלא לגזור תעני' ולהתפלל בעד צרת הציבור צריך שיפרוש עצמו שלשה ימים מהבלי עה"ז ולפנות מחשבתו וכזה כ' מג"א מ"ש בזוה' שהתוקע ושליח ציבור יפרוש עצמו ג' ימי' קודם ר"ה לפנות מחשבתו לד' ונ"ל היינו בימים קדמונים שהש"צ התפלל בעד הציבור והוציאם י"ח אז הי' הכל תלוי בש"ץ והציבור מכונים וסומכים עליו ומתפלל הש"ץ עיני עמך בם תלויות אבל בזה"ז אין ש"ץ מוציא רבי' י"ח כמ"ש מג"א סי' נ"ו שמשו"ה אין מדקדקי' כ"כ עכשיו אחר ש"ץ אם הוא הגון כ"כ ואפי' הפיוטי' והתחנוני' אומר כל יחיד בעצמו ושופך נפשו לד' א"כ כל א' וא' צריך לפרוש עצמו ג' ימי לפני ר"ה ולזכך מחשבתו לד' וחושב אני כי בזמן המקדש הי' הכהני' מתבודדי' עצמם ג' ימי' קודם זמן עליית ישראל וכמו שכה"ג התיחד בלשכה ז' ימים קודם יה"כ ה"נ כל הכהני' המקריבי' לא גרעי מש"ץ בזמנינו אבל כל ישראל העולי' הי' סומכי' על צדקתם וזכותם של אלו כהני ד' והם באו לירושלים או לשילה סמוך לרגל ממש אך ראה אלקנה כי הכהני' הראשונים האלו חפני ופנחס אינם הגוני' וכן כל שארי כהני' תלמידיהם של אלו ע"כ התעורר לסבב מעיר לעיר לזרז ישראל שהם יקדימו עצמן לעלות ג' ימים קודם ויפנו מחשבות עצמם לד' ולא יסכמו על הכהני' הללו ע"כ אמר ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה ר"ל ג' ימי' קודם וזמן רב שרגילי' להעלות והטעם כי חפני ופנחס כהני' לה' שם בעת ההיא ע"כ הוצרכו הציבור להקדים ג' ימים קודם לזמן שרגילי' להעלות והטעם כי חפני ופנחס כהני' לד' שם בעת ההיא ע"כ הוצרכו הציבור להקדים ג' ימים קודם והנה אחז"ל נס נפלא לעין כל הנעשה בעזרה עומדי' צפופי' ומשתחוי' רוחי' כי לפי מקום העזרה ולפי ריבוי העם א"א לצייר בשום אופן איך אפשר להכיל עמידת העם אפי' צפופי' ומכ"ש להשתחוות כלל ומכ"ש להשתחוו' רוחי' והנה כתי' למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ד' לאבותיכם ולפי הספרי דמייתי רש"י דושמתם את דברי אלה קאי אלעיל ואבדתם וגו' ואפ"ה בגלות ושמתם וקשרתם וכתבתם נמצא קאי אגלות לא שייך למען ירבו ימיכם על האדמה והק' כן הרמב"ן ולפע"ד קאי אלעיל ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה"א בהמראשית השנה ועד אחרית השנה וע"ז קאמר אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם והשמרו לכם וגו' ולבסוף חוזר להנ"ל עיני ד' אלקיך בה למען ירבו ימיכם וכאשר אבאר ואדקדק דקאמר השנה בה' הידיעה ועד אחרית השנה לא כתי' בה' הידיעה הנה אחז"ל מראשית חסר אל"ף כל שנה שרשה בתחלתה יש לה אחרית טוב, והנה הדביקות בהקב"ה והשגחה פרטית שלו ית"ש גורמת שהזמן והמקום מחזיקי' מועט המרובה כי ברוחניות אין זמן ולא מקום ועפי"ז יפורש בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמי' לדעתי כי החולם אינינו בגדר הזמן כי חולם לו ברגע א' מעשה של כמה שנים וה"נ לע"ל כשישיב ד' את שיבת נהי' חוץ לגדר הזמן מכח דביקות של מעלה וע"כ נהי' אז כחולמים שהם חוץ לזמן ותיבת היינו כתוב עבר במקום עתיד כדרך הנבואו' והנה שנה הוא לשון זמן כדאי' בס' יצירה עולם שנה נפש ואמר כיון שד' אלקיך דורש אותה ע"כ מראשית שעדיי' רש הוא השנה הזמן הידוע לנו בעה"ז וסוף לאחרית טוב יהי' שנה זמן הנעלם למעלה מהגלגל שהמועט מחזיק המרובה כחולם ומסיים למען ירבו ימיכם וימי בניכם ולא ימותו ויתרבו בני ישראל עד לאין קץ ויהי' כל על האדמה אשר נשבע ד' לאבותיכם כי המועט יחזיק המרובה והנה בירושלים שם שער השמים ושם קיפל הקב"ה כל א"י תחת עקב אע"ה שם פשוט הוא שמשתחוי' רוחו' אך בשילה ובשארי מקומו' מ"מ מחשבתו משוי' לי' מקום קדוש אך היות הכהני' אינם ראוי' חפני ופנחס א"כ ע"כ כל א' בעצמו יזכך מחשבתו שיהי' ראוי לנס ההשתחוי' הנ"ל והיינו דקאמר שזרז האנשי' מימים ימימה פי' שלשה ימים קודם באופן שיהי' ראוים להשתחות רוחים כי לא הי' בירושלי' כ"א בשילה וגם חפני ופנחס כהני' ע"כ נצטרך לכל הנ"ל:

תוכן העניינים

חתם סופר על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה