אור ברסלב

חתם סופר על התורה· רבי משה סופר

ואתחנן

דברים

ואתחנן במדרש אין הצדיקים מבקשים אלא מתנת חנם לפרש הענין שאנו אומרים בהשכם התפלה שהובא בתנא דבי אליהו לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים מה אנו מה חיינו וכו' אבל אנחנו עמך בני בריתך וכו' לפיכך אנחנו חייבים להודות וכו' אשרינו שאנו משכימים וכו' אתה הוא עד שלא נברא וכו' קדש את שמך על מקדישי שמך ובישועתך תרום ותגביה קרננו להבין בקיצור, כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו רק מתנת חנם כי הרי מה אנו מה חיינו עד שמסיים מותר האדם מן הבהמה אין וכבר כתבתי במק"א אדרבה מותר לבהמה מן האדם שאוכל ושותה בלי דאגה ובלי רדיפת כבוד וסופו למות ואינו יודע בחיי הבהמה שתמות משא"כ האדם למה לו כל עמלו ויש מותר לבהמה אלא גם היתרון הזה הוא הבל וא"כ למה אנו מתפללין ומבקשים רחמים על חיי עוה"ז ולמה זה נבראתי כלל ולמה לי חיים עד שאכניע עצמי להתפלל על צרכי החיים הללו, אבל אנחנו עמך בני בריתך וכו' וחיי הבל האלו מביאינו להדבק בו יתברך לבסוף וא"כ אשרינו מה טוב חלקינו שמשכימים ומעריבים לומר פעמיים בכל יום שמע ישראל וא"כ פשיטא שאין לי לבקש בשכרי מאומה כי די שעה אחת שזכיתי לכך ומה לבקש יותר אפילו ימות ברעב וצמא ובושה וכלימה די לנו שזכינו להנ"ל וא"כ אין לנו להפיל תחנונינו כלל, אך זה גופי' מעבודת ה' וקידוש שמו ברבים שלא יהיו עבדיו מוטלין ברעב וצמא ועושי רשעה ומאשרי זדים מוצלחים ע"כ קדש את שמך על מקדישי שמך וע"י ישועתך לשמך הגדול ממילא תגביה קרננו ועד"ז הצדיקים מבקשים מתנת חנם כי אין לתבוע בשכר מעשיהם הטובים כי די להם שזכו לעשות מעשים טובים ויודו לה' על ככה כי לולי (שה') זה לא הי' להם חיים כלל:

ומזה הטעם עצמו אמרו חז"ל מזמור לאסף קינה מבעיא לי' אלא ששפך חמתו על עצים ואבנים וכו' וכי משוא פנים יש בדבר ואי לא סגי בעצים ואבנים במה נתכפר החטא אבל אחז"ל כשאתם זוכים מונים לבנינו וכשאין אתם זוכים מונים לחורבנו, כי לעולם מונין לדבר שמתעלה ומתגדל כגון שמונים מ"ט יום מפסח לעלות לגדולת מתן תורה כך מונין לבנין בית המקדש שנתעלה ונתגדל בכל שנה בקדושתו וכל שנה כאלו נבנה מחדש בקדושה חדשה שעדיין לא זכינו לה אשתקד וכשאינם זוכים לכך הרי מונים לחורבנה כי בכל שנה כאלו נחרב היום כי החורבן של אשתקד הי' כבנין נגד חורבנו של השתא כי בכל יום קללתו מרובה משל חבירו והרי חוזר ושופך חמתו על עצים ואבנים דהשתא ועי"ז תם עונך דהשתא ולכן מונין לה היום אלף ושבע מאות ושבעים שנה לחילול שמו הגדול וביטול תורה וקיום מצות והשראת שכינה בישראל א"כ הדרן להנ"ל למה לנו חיים נבחר מחנק נפשי מות מעצמותי וכל א' מישראל הי' מתכפר בחיותו אם הי' כפרה על ישראל לבנות עיר ה' כי באפס עבודת ה' מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ואם אינו מקדש שמו על מקדישי שמו הרי הנביא צועק מי גבר יחי' ולא יראה מות אי' חסדיך הראשונים ה' נשבעת לדוד באמונתך נמצא בכל שנה אשר נראה לנו כאלו נחרבו היום העצים והאבנים ומצטערים עד לנפש הרי הוא אצל הקב"ה העצים והאבנים כמו נפשות ויתכפרו עונות ישראל ותם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך:

ואתחנן וגו' ויתעבר ה' בי למענכם ויל"ד הא שהתעבר ה' הי' קודם שהתפלל אשר ע"כ התפלל א"כ אמאי קאמר ויתעבר אחר ואתחנן ועוד כמה פעמים הזכיר זה ולא אמר לשון ויתעבר כ"א גם בי התאנף ונ"ל דעכ"פ הי' ראוי שבניו ימלאו מקומו במקצת שהרי כך פירש"י בפ' פנחס שמרע"ה ביקש שימלאו בניו מקומו וירשו גדולתו כמו שבנות צלפחד יורשות נחלת אביהן והקב"ה מלא בקשתו לענין זה שעכ"פ אין הגדולה זזה ממשפחתו שהרי גם יהושע יעמוד לפני אלעזר לשאול לו באורים ותומים ע"ש פירש"י והוא מהמדרש ואומר אני עפ"י מה שאחז"ל במס' נדרים ומייתי לה הרי"ף בסוף פרק כיסוי הדם מפני מה ת"ח אין בניהם ת"ח מפני שקורין לשאר בני אדם עמא דארעא וכתיב על כן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב והנה מרע"ה קרא לישראל מורים וממרים כמ"ש מרדכי סופיה"כ שהוכיחו הקב"ה ע"ז משו"ה לא מילאו בניו את מקומו ואחז"ל והעברתם נחלתו לבתו מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה ממלא עליו עברה ע"כ כתיב והעברתם והיינו אחר שכבר התפלל ולא נענה כלל אפי' שיהי' בנו ממלא מקומו לא נענה אמר ויתעבר לשון עברה ויתעבר ה' בי למענכם הואיל וקראתי אתכם ממרים ויאמר ה' רב לך וגו' וצו את יהושע ולא בניך וזה הי' למענכם וא"ש לשון למענכם ולא בגללכם כי בגללכם משמע אתם גרמתם החטא כדכתיב ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם אבל הכא מה שלא מלאו בניו מקומו הוא למענכם מה שחטאתי נגדיכם וקראתי אתכם ממרים ומורים:

*ואתחנן אל ה' בעת ההיא איתא במדרש בשעה שהתחנן משה להקב"ה הראה לו ודבורה אשת לפידות היא שופטה את ישראל ונראה לבאר ההמשך זה לכאן דהנה איתא עוד במדרש דאמר משה להקב"ה הנח לי לעבור ואני לא אשפוט את ישראל אלא לקיים מצות התלויות בארץ ואמר לו הקב"ה מעלין בקודש ולא מורידין ואמר משה עשה אותי סומא וסומא פסול למלוכה וא"ל הקב"ה שמא יקבלו אותך ותמוה מה הכוונה בזה הנה איתא במס' שבועות דאשה פסולה למלוכה והקשה בתוס' הא כתיב ודבורה אשת לפידות וכו' ותי' משום דהם קבלוה א"כ מוכח משם דאפילו הפסול למלוכה אם יקבלו עליהם כשר הוא וזהו כוונת המדרש בשעה שהתחנן משה להקב"ה ואמר שיעשה אותו סומא ויהא פסול למלוכה וא"ל הקב"ה שמא הם יקבלו אותך והראייה מדבורה כמ"ש התוס' הנ"ל:

ואתחנן פירש"י בגי' תקט"ו שהתפלל משה כ"כ תפלות שיזכה להכנס לארץ תקט"ו בגי' תפלה ועם שם הוי' ב"ה שבגימטריא כ"ו עולה כמנין ישראל בגימטריא תקמ"א והיינו כשהם דבקים בהקב"ה כנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום:

בעת ההיא לאמר פירש"י השיבני תשובה אם קבלת תפלתי ומורי בהפלאה פי' ואתחנן לאמר שהתפלל שיפתח שפתיו כמו ה' שפתי תפתח שיהי' יכול לאמר כי לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון ולפע"ד שניהם עולים בקנה אחד דאחז"ל רבי חנינא בן דוסא הי' מתפלל ואמר אם תפלתי שגורה בפי בידוע שהוא מקובל וקשה א"כ מה הועילה תפלתו כיון שכבר נגזר בתחלת תפלתו שתהי' שגורה או לא שגורה ונלע"ד דעתים יש בעת רצון לענות ושלא בעת רצון ח"ו שתום תפלה וכן אנו מתפללים שתהי' שעה זו שעת רחמים ועת רצון לפניך והנה כל מתפלל קודם שיתפלל מבקש ה' שפתי תפתח כי לה' מענה לשון ואז אם ה' שומע תפלתו זו ותפלתו שגורה בפיו הרי שנענה ונשמעה תפלתו הלז והרי הוא שגורה ש"מ שעת רצון היא א"כ גם תפלתו על החולה תקובל אבל אם אינה שגורה נמצא לא נתקבלה תפלתו הראשונה ש"מ אין עת רצון א"כ גם החולה מטורף וזהו טרם יקראו ואני אענה שיכולים להתפלל תפלה שגורה ועי"ז עוד הם מדברים ואני אשמע תפלה השניי' והיינו דהתחנן משה לאמר שיהי' יכול להתפלל ועי"ז יהי' לו תשובה מבוררת אם תפלתו מקובלת אלא בעו"ה בחורבן כתיב גם כי אזעק ואשוע (כפל הלשון) שאזעק שארצה לשוע שתום תפלתו תיכף בעו"ה והקב"ה ברחמיו ישמע שועתינו ויגאלינו בקרוב לעלות לציון ברנה עם כל טוב אמן:

אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה יל"ד אומרו מי אל בשמים ובארץ מה ענין אל בארץ האלים המלאכים הם בשמים ולא בארץ כמעשיך וכגבורותיך כפל ענין ועוד קשה לא בקש כפרה על חטאו לאמר כפר לי לא אעשה עוד רק סידר שבחו של מקום ועי"ז אמר אעברה נא ושוב תלה חטאו בהם ואמר ויתעבר ה' בי למענכם הנה כתיב מי כמכה באלים דרשו חז"ל (גטין נ"ז ע"ב) באלמים שרואה ושותק עד שתתמלא סאה והן הן גבורותיו ששומע ושותק (כמו שאחז"ל שלכן אכה"ג חזרו עטרה ליושנה ואמרו הקל הגדול הגבור והנורא שהן הן גבורותיו שרואה ושותק) מה שאין ברי' יכולה להתגבר על יצרו לשתוק ולא למחות ולהתנקם אמנם מה ראו רבותינו על ככה להוציא תיבת אלים מפשוטו נ"ל משום באלים עליונים אין כמוהו מ"מ בתחתונים צדיק מושל ביראת אלקים והוא מנצח את כביכול כמו שאחז"ל למנצח למלך שמנצחים אותו ומשמח וא"כ יש כמוהו באלים ע"כ דרשו באלמים שאין לצדיק שהוא בשר ודם אין בו כח להתאפק ולהתגבר על יצרו וכעסו ופוגע מיד בעוברי עבירה ואין כמוהו באלמים והנה רמב"ם כתב חטאו של משה רבינו הי' שכעס והקב"ה לא כעס עליהם אלא סבל ושתק וטען רמב"ן ומי לא יכעוס באומרם כי העליתנו ממצרים וטוב להם עבוד את מצרים מעבוד ה' ומי יכול להתאפק ע"ז ואם ה' סבל ולא כעס ע"ש פ' חוקת וכי משה לא יכעוס על זה ואמנם רמב"ם נשמר וכ' יען כל ישראל למדו ממרע"ה ואמרו לולי הקב"ה שצוה לכעוס לא הי' כועס וחשדו להקב"ה עיי"ש ולפ"ז א"ש הפסוקים מרע"ה התודה על חטאו שכעס ואמר מי אל בשמים ובארץ והיינו צדיק שהוא אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך נהי כמעשיך יעשה כי צדיק מושל ביראת אלקים אבל כגבורותיך לא יוכל לעשות הן הן גבורותיו של הקב"ה שיכול להתאפק ואני בן אדם לא יכולתי להתגבר על כעסי והיינו כמ"ש רמב"ן הנ"ל ומ"מ לא נשמעה תפלתו מטעם שכתב רמב"ם שישראל למדו ממנו והיינו ויתעבר ה' בי למענכם:

ההר הטוב הזה פירש"י זה ירושלם הנה כתיב ונושנתם גימטריא תתנ"ב כידוע (גמרא גיטין ס"פ המגרש) ואמנם אי לא חטאו הי' זוכים להיות תתנ"ג שוב לא נחרב לעולם והנה טוב במלואו כזה טי"ת וי"ו בי"ת עולה תתנ"ג ע"כ אמר מרע"ה ההר הטוב כי אלו נכנס משה לא"י לא נחרב הבית והי' טוב כנ"ל:

רב לך אל תוסף דבר וגו' מה שאמר הקב"ה שלא ידבר עוד יש לפרש עפ"י מה שפירשתי למעלה דתקט"ו תפלות עם השם הוי' הוא בגמטריא ישראל י'ש'ר' א'ל' ואם הי' מתפלל עוד תפלה הי' בגמטריא י'ש'ר' ל'ב וזה מדרגה יותר גבוה והי' בא לארץ וכבר נגזר שלא יבוא:

או הטעם דהרי תפלה עושה מחצה וגם כאן נתקבל מתפלתו אעברה ואראה נתקבל אראה והנה המרכבה העליונה עדיין לא היתה לה אז רגל הרביעי שהוא דוד הע"ה ומי לנו גדול ממשה ואפ"ה לא זכה לזה דלא הוי לי' זכותא דא"י וא"כ הי' אפשר למרע"ה להתפלל שיעבור ויהי' רגל רביעי והקב"ה לא יבזה תפלתו ויהי' עושה מחצה וכבר גזר ה' וראה שטוב שלא יעבור לכך אמר אל תוסף:

*במדרש ילקוט רמז תתנ"א יש רב לך וז"ל בעל דין שלך הוציא מיתה לכל אדם הראשון שאכל מן האילן גרם מיתה לכל באי עולם וי"ל דאיתא במדרש דאדם הראשון ראה לדוד בן ישי שהי' ראוי להיות נפל ונדר משנותיו עי"ן שנה ולכך חי' אדם תתק"ל ר"ת ת'כון ת'פלתי ק'טרת ל'פניך וצריך ביאור מה ראה בנפל זה שעדיין לא ראה אור שנדר לו משנותיו ונראה דאיתא (שבת דף נ"ה ע"ב) ארבעה מתו בעטיו של נחש בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד וע"י אדם הראשון בא מיתה לעולם ומי שמת בחטאו אינו יכול לכפר על חטא אדם הראשון דדי שיפקיע את עצמו אבל אלו שמתו בעטיו של נחש יכולין לכפר על חטא אדם ויבולע המות לנצח ויהי' עולם התיקון והנה בנימין הי' קודם מ"ת עמרם ובניו מתו בח"ל ובני ישי הנולדים ראה אותם שאינם ראוים לכך כנאמר אל תבט אל מראהו ולכך אמר אולי דוד שהי' ראוי אם יולד יהי' כדאי לתקן לכך נתן לו עין שנה ובאמת דוד חי וקים ויהי' משיח צדקינו ואם הי' משה רבינו בא לא"י מי לנו גדול ממנו יהי' הוא כדאי ולא הי' צריך אדם הראשון למות בחסרון עין שנה וזה שאמר שאדם כבר גזר עליו מיתה:

*איתא עוד במדרש אמר משה להקב"ה בהן קלסתיך הן לה"א השמים ושמי השמים ובהן אתה גוזר מיתתי הן קרבו ימיך למות א"ל הקב"ה והלא אמרת והן לא יאמינו לי וכו' וצריך ביאור הנה איתא בספרים משה רבינו הי' התרומה של העולם ושית אלפי שני קיימא עלמא (ר"ה דף ל"א ע"א) ועין בינוני נותן אחד מחמשים לכן חי' ק"ך שנים חלק חמשים משית אלפי שני דקיימא עלמא (ואיתא במס' נדרים דף ל"ח ע"א) דמשה רבינו נקרא טוב עין הוא יבורך שהקב"ה לא ציוה ללמוד עם ישראל הפלפול של תורה והוא נהג טובת עין ומסרם לישראל ופי' ברא"ש שם הבנה וחריפות והיינו כתב לך כתבן שלך כי כל החכמה והשכל רמוזין בכתב התורה בצורת האותיות וטוב עין תרומתו אחד מארבעים והי' ראוי לחיות ק"ן שנים אלא דלכאורה מנ"ל לש"ס דמשה מסר זה לישראל משום טובת עין דלמא משו"ה מסר להם הפלפול כדי שיאמינו לו ישראל דרשות והללמ"ס שע"י הפלפול יבינו הכל מראש אבל באמת הי' ישראל מאמינים בני מאמינים ולא משום זה הי' צריך למסור להם הפלפול ורק משום טובת עין מסר להם והי' לו להאריך עוד ימים וא"כ זה שאמר לו הקב"ה אתה לשיטתך שאמרת והן לא יאמינו לי ע"כ אין כאן טובת עין ולכך בישר לו בהן:

*רב לך איתא במדרש ילקוט אין מניחין את צדיקים לבוא לידי עבירה חמורה דשפיכות דמים עבירה גדולה היא והוא תמוה וי"ל דמצינו בספרים עוד טעם למה משה רבינו חי ק"ך שנים נגד ג' פעמים מ"ם יום שהי' בהר ולא אכל ולא שתה וחי יום לשנה ק"ו ממדת פורעניות דמרגלים דהי' נחשב יום לשנה ובמס' תענית דף ל' ע"ב אמרו דלא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב שכל ארבעים שנה בט"ב היו מתים במדבר ובט"ב האחרון לא מת אחד מהם וסברו שטעו בחשבון אולי איננו עוד ט"ב עד שראו בט"ו באב שנתמלא הלבנה וק' ממ"נ אי עדיין לא נשלם בט"ב שעבר מ' שנה למה לא מתו ואם נשלם מדוע סברו שימותו ונראה דהם סברו גזירת מ"ם שנה מן החטא והקב"ה עשה חסד וחשב מ"ם שנה מיציאת מצרים והנה אם ימי משה רבינו קצובים כנגד שלשה פעמים מ' יום שהי' בהר ביקש להאריך ימיו עוד היינו שלא יהי' נחשבין ימיו כי אם ממתן תורה כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ומקבלת התורה בשלימות שהיו בקבלת לוחות אחרונות ביוהכ"פ שהי' אצל ישראל גמר הקבלה יחשב לו והנה אם נימא דחשבינן רק מקבלת תורה גם לישראל לא הי' ראוי לחשוב שנה שיצאו ממצרים דאותן שנים קודם מ"ת כלא נחשבים וא"כ א"ש ע"י תפלה של משה רבינו דרק מקבלת התורה יחשב שנותיו ומקודם זה הכל כלא נחשב היו צריכין ישראל עוד חלילה למות בשנה ההוא ושפיר אמר דאין מניחין לצדיק שיבוא שפיכות דמים על ידו שהיא עבירה חמורה:

*עלה ראש הפסגה וגו' ונשב בגיא מול בית פעור וכו' וצריך ביאור ההמשך ונראה דהרי אמרו ספ"ק דסוטה י"ד ע"א א"ר חמי בר חנינא מפני מה נקבר משה אצל בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור ובתוספו' שם איתא שבכל שנה בית פעור עולה לקטרג ולהזכיר עון כיון שרואה כנגדו קבורת מרע"ה הוא שוקע עיי"ש וא"כ הוכרח מרע"ה למות במדבר ולהיות קבור מול בית פעור אלא שמרע"ה סבר שיהי' ישראל צדיקים ובלא"ה לא יהא יכול לקטרג והנה כתיב ויראהו ה' וגו' עד הים האחרון ודרשו חז"ל עד היום האחרון וכיון שראה שחטאו ישראל הי' ניחא לי' במותו וזה שאמר עלה ראש וגו' ושא עיניך וגו' ותראה מעמד ישראל אז ראה בעיניך כי לא תעבור תסכים בעצמך שלא תעבור כדי שנשב בגיא מול בית פעור שיהא הוא משקיע אותו תמיד:

*ועתה ישראל שמע אל החוקים וגו' מלמד אתכם לעשות וי"ל דדברים היוצאין מן הלב נכנסין ללב וכל שמדרגת הרב יותר מעולה דבריו עושים פעולה יותר ומדרגת לימוד ע"מ לעשות היא יותר מלומד ע"מ ללמד כדאי' באבות הלומד ע"מ ללמוד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד ע"מ לעשות מספיקין בימו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ומדרגת משה במצות שבארץ לכאורה לא היו ע"מ לעשות כיון דלא יכנס לארץ ואינו מדרגה כ"כ ואינו עושה פעולה והי' אפשר לישראל להתרעם ולתלות בזה אבל באמת משה רבינו הי' מקוה שיבוא לארץ ולמד ע"מ לעשות וזה שאמר שמע וגו' אשר אנכי מצוה אתכם לעשות:

ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום יל"ד פשיטא וכי הי' להם למות במגפת פעור אשר לא חטאו הנה כבר פרשתי במק"א וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה ונשב בגיא מול בית פעור עפ"י שמרע"ה יקבר מול ע"ז בית פעור כי בכל שנה מתנוצץ קליפת פעור לקטרג ולהשחית שונאי ישראל על עון שחטאו בבנות מואב וכשרואה קברו של מרע"ה חוזר לאחוריו (עיין זה תוספות סוטה דף י"ד ע"ב) והנה זה היא מפני רוע מעללינו זולת כן לא הי' שליטה והנה הקב"ה הראה למרע"ה א"י לארכה ולרחבה וכל מה שיעשו ויחטאו שם ישראל ומלכיהם כל הימים כפירש"י בפ' וזאת הברכה מזה הבין משה שלולא שהוא יקבר מול בית פעור יהי' שליטה להקליפה ע"כ הוא עצמו הבין שראוי שלא יעבור הירדן והיינו וראה בעיניך כמו נראה לי ה"נ בעין עיונך ושכלך תראה ותבין כי לא תעבור את הירדן הזה אלא ונשב בגיא מול בית פעור כן כתבתי כבר במק"א אלא יש לעיין מה יש שייכות לקליפת פעור עם שארי עונות ישראל שאינם מענין ההוא של בנות מואב גם צע"ג הכא כל איש אשר הלך אחר בעל פעור השמידו ולא נשארו אלא הדבקים וביהושע כתיב עון פעור אשר לא הוטהרנו ממנו, ע"כ נלע"ד כי חטא פעור אינו דומה לחטא עגל שטעו בשור שבמרכבה ובמדבר שור והאמינו שצורת עגל שותף בי"מ והוא טעות במחשבה משא"כ פעור שידעו שאין בו ממש וה' הוא אלקים אין עוד מלבדו אך נקל בעיניהם עבודתו ית"ש עד שבשביל סבת תאות אשה או פתם ויינם עזבו ה' וזה הקלות הי' בעו"ה ברוב ישראל ועודנו מרקד אלא שאלו לא התאוו כ"כ לתאות והרי ירבעם ידע ה' ומפני כבודו וגאותו שלא יוחזר לרחבעם המלוכה הניח ה' ועבד עגלים וכן כל עע"ז לא עבדו אלא להתיר להם תאות לבם (כמו שאיתא בסנהדרין פ' חלק לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא) והיינו חטא שלא הוטהרנו ממנו ועי"ז מתגבר קליפת פעור לולי מרע"ה עומד מול בית פעור וע"ז אחז"ל (שם סנהדרין פ' חלק) הדבקים רק דביקות בעלמא ולא כצמיד פתיל כי לולי הי' תאוה בוער בהם הי' גם הם עושים ככה והקב"ה אעפ"י שידע מחשבותם לא השמיד אלא אשר הלך אחר בעל פעור בפועל אבל אתם הדבקים אעפ"י שידע מחשבותיכם מ"מ חיים כולכם היום:

ועי"ל עיניכם הרואות וגו' ואתם הדבקים יל"ד עוד מ"ט הזכיר שמו של הקב"ה על הרעה השמידו ד' אלקיך מקרבך הנה לכאורה יפלא במגפת מחלקת קרח נטל אהרן המחתה ויעמוד בין החיים ובין המתים ותעצר המגפה מ"ט לא עשה כן במגפת פעור וי"ל כי שם הי' מגפה כוללת והמשחית נגף הכל ויעמוד בין החיים ובין המתים אבל הכא לא מתו אלא העובדים לבעל פעור והם היו מעורבים ומובלעים בין העם וא"א לעמוד בין המתים ובין החיים כי היו מעורבין ע"כ לא הי' אפשר במחתה אלא לפ"ז ע"כ הקב"ה בעצמו השמידם כמו במכת בכורות אני ולא השליח כי המשחית אינו מבחין בין רע לטוב וע"כ אמר השמידו ה' אלקיך ולא ע"י מלאך והטעם לזה באמת כי חס הקב"ה על הדבקים שלא יפגעו בהם המשחיתי' ע"כ אמר עיניכם הרואות וגו' ואתם הדבקים וגו' חיים כלכם היום:

ועי"ל ואתם הדבקים כי במה שהאמת הוא שבכל יום המצוות עלינו כחדשים ולא כדיוטגמא ישנה וכל ישראל מרגיש בעצמו בעמדו לפני ה' פעמיים בכל יום שמע ישראל כאלו היום מקבל מהר סיני זהו בעצמו עדות ברורה דביקתנו באלקינו ואנחנו עם קרובים לו ממש באין הפסק בינו לבינינו ואיננו מתישן והוא חדשים לבקרים והיינו וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' כי במה שידעת היום ר"ל בכל יום כאלו היום קבלה מסיני מזה ידעת והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד פי' אין הפסק וכנ"ל והיינו הואיל ואתם הדבקים בה' אלקיכם ממש עם קרובו עי"ז חיים כולכם היום דייקא בכל יום כהיום שקבלו מסיני:

ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום כי כתיב ותשת עלי כפכה כי לולא הקב"ה כופה הנשמה בכפיי' היתה יוצאת מהגוף אלא ותשת עלי כפכה והענין בזה ע"ד שכ' בירושלמי השתא בעע"ז כתיב כמוהם יהיו עושיהם כש"כ בעובדי השי"ת אשר יבטח בה' והי' ה', כלומר שהוא עצמו נעשה כה', והכוונה בזה כמ"ש רמב"ן גבי נציב מלח שהי' בטבע כיון שהסתכלה בעוצם עין מחשבתה במלאך של גפרית ומלח שהמטיר על סדום נתהפכה כל רעיונה וכל עצמותיה למלח א"כ כל העע"ז ומדבק מחשבתו לקליפה ההיא ראוי כמוהם יהיו עושיהם ותצא רוח חיותו ותדבק שמה ומכש"כ בעבדי ה' מאהבה עזה תדבק נשמתו בחיי עד אלא מהשגחת ה' לקיום עולמו שת כפו על ב' הכתות שלא תפסוק חיותם אך בזמן פעור הסיר הקב"ה השגחה זו כרגע ומתו כ"ד אלף אשר נצמדו לפעור ונדבקו שם וא"כ באותה שעה שם (הסיר) הקב"ה כפיו והי' ראוי שגם הדבקים בה' יסתלקו מהעוה"ז ואפ"ה חיים כולכם היום והיינו עיניך הרואות כי כל איש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלקיך מקרבך ואפ"ה ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום:

ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ה' לעשות כן בקרב הארץ י"ל דאיתא בפרק אבות הלומד ע"מ ללמוד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד ע"מ לעשות מספיקין בידו ללמוד ולעשות והה"נ אם הרב לומד עם תלמידים ע"מ לעשות גם התלמידים זוכים ללמוד וללמד וכו' ולכאורה משה לא הי' יכול ללמוד ע"מ לעשות דהוא לא בא לא"י אלא שלמד כן בשביל ישראל וזהו שאמר ראה אנכי למדתי אתכם לעשות כן בקרב הארץ ואעפ"י שאני לא אבוא לא"י רק שאני לומד כן בשבילכם:

ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתם וגו' ואמרו רק עם חכם וגו' יש לפרש דהנה האוה"ע בראותם תפארת תורה ומצות יעידון ויגידון שאין תורה כתורת ה' כמו שאמר תלמי המלך ובאמת טעמים למצות מה שסוברים האוה"ע אינם עיקר טעמם דאינם גלוים לנו רק המה מסתרי תורה אבל אם ישראל בעצמם מתכבדים בזה שהאוה"ע שבחו תורתינו יש לחוש שגם הישראל יסברו שרק הם הגלוים המה עיקר טעמי תורה ובאמת עיקר טעמם עפ"י נסתר והראי' מדיבוק אלקי לנו ע"י התורה וזה ושמרתם השמר הוא ל"ת שתשמרו שלא תעשו מצד כי היא אצל אוה"ע חכמתכם ובינתכם ותתכבדו מזה ולבסוף תסברו ג"כ רק עם חכם ונבון הגוי הזה וזה שקר כי מי גוי גדול אשר ה' קרוב אליו ע"י לימוד ואמירת תהילים על חולה שנשמע התפלה וכיוצא בזה ועכ"ח שמסתרי תורה המה וזה כי מי גוי גדול וכו' ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים:

ותמונה אינכם רואים זולתי קול י"ל על חיתוך הלשון והאותיות שלא שמעו רק על ב' דברות אבל האחרונות לא שמעו אלא קול ולא חיתוך הלשון:

*פן תשחיתון ואיתא במדרש דקאי על פיאות הראש והזקן ויש להסמיך לסיפא דקרא דהרמב"ם כ' הטעם דאסרה תורה לגלח פאת הראש והזקן שכך הי' חוק הגלחים והכומרי ע"ז להשחיתם בתער וחוק הזה אפשר שבא להם כי הפסל שעושים בדמות וצורה שבחרו להם ושורה עליו רוח הטומאה וצורתו יכולין לעשות אבל פיאות הראש והזקן אינם יכולים לעשות (בו כמו שהמה גדילים בדרך הטבע) ולכבוד פסלם הנהיגו הכומרים ג"כ לעשות ככה כמו שאיתא בצמח דוד שמנהג הגוים באיירופא לילך בלי זקן בא מכח שמלך אחד הי' סריס ולא הי' לו זקן ולכבודו הקיפו גם השרים פיאותם ושוב עשו גם ההמונים ככה וכן הי' בגלחים והיינו דקאמר פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל:

*ופן תשא עינך השמימה וראית את השמש וכו' אשר חלק ה' אלקיך לכל העמים לשון רש"י ז"ל להאיר להם ד"א לאלהות לא מנעם מלטעות אחריהן אלא החליקן בדברי הבליהן לטרדם מן העולם ונראה לומר דהני שני פירושים להדדי שייכי דאיתא במס' ע"ז דף ל"ד שאלו פילוסופין את הזקינים ברומי אם אלקיכם אין רצונו בע"ז מ"ט אין מבטלה אמרו להם אם לדבר שאין העולם צריך להם היו עובדים הרי הוא מבטלה אבל הן עובדין החמה והלבנה מה שאין העולם יכול להתקיים בל"ז וכי יאבד עולמו בשביל אלו השוטים אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקילקלו עתידין ליתן את הדין ולפי"ז ע"י שחלק הקב"ה את צבא השמים להאיר על הארץ עי"ז החליקן בדברי הבליהם לטרדן מן העו לם דאי לא היו נצרכין לעולם הי' באמת מבטלן ואין כאן מקום לטעות אך מפני שהן צריכים להאיר עי"ז לא מבטלן והם טועים אחריהן ונטרדין מן העולם:

*אשר חלק ה' אותם לכל העמים יש לפרש ע"פ מה דאיתא דקופערניקוס אחד מחכמי העמים אמר דהארץ סובבת לקבל אור השמש דאיך עצם השמים הטהורה יסבב וישמש את הארץ ואחרים הביאו ראי' כנגדו דאם הארץ מסבב איך אפשר שיזרוק חץ בעוף וישיגהו ויפול שם כיון שהארץ כבר השתנה מקומה וע"ז השיב די"ל דהארץ וכל אשר עלי' וגם האויר מסבב אמנם ראייותיו מכח השכל שאינו ראוי שישמש העליון לתחתון הוא רק לפי דיעות האוה"ע אבל לנו בני ישראל אדרבא הארץ אשר בה בני אדם וישראל עם קדושו הם תכלית הבריאה ובעבורם נברא העולם תבל וכל אשר בה וגלגלי השמים ושמי השמים לצורך האדם וא"כ ראוי שישמשו שאר חלקי העולם לעולם התחתון שבו ישראל וגם עי"ז כל העולמות הם אחד ולתכלית אחד נברא דלא כדעת האוה"ע שכל אחד הוא עולם בפ"ע ולתכליתו נברא וזה שאמר אשר חלק ה' אותם לכל העמים דאצלם הוא חלק משא"כ אצלנו הכל חד:

ועפ"ז י"ל מאמר דרבב"ח אזיל במדברא והראה לו חד טייעא היכא דנשקי רקיעא וארעא להדדי והניח שם מקלו ותרמילו והלך להתפלל אדצלי הדר להתם ולא מצא אמר איכא גנבי הכא אמר לי' האי טייעא גלגל הוא דהדר ולמחר תמצאנה ועפ"י הנ"ל יש לפרש דבר"פ כיצד מברכין אמרו הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם וכר' ישמעאל ועלתה בידם ואין הכוונה שעי"ז ניכר שאין דרך רשב"י טוב אלא דצריך לידע שאינו מוכרח שישיגו ארוחתו אם יעשה כרשב"י אפשר שיהי' עני ואעפ"כ לא יזוז מדרכו דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא והיינו דקאמר דהראה לו היכא דנשקי ארעא ורקיעא דהיינו בשביל צדיק נברא העולם ובו נשקי ארעא ורקיעא נתן פתו וסלו ועמד להתפלל ר"ל שעלה בדעתו לעשות כרשב"י והשליך על ה' יהבו ואפ"ה לא מצא ואמר לו הטייעא דגלגל הוא דהדר דהיינו דמזלו גורם אבל אין הקב"ה מקפח שכר דלמחר לעוה"ב ימצא לפום צערא אגרא:

ואתם עוברים את הירדן וגו' השמרו לכם פן תשכחו וגו' ומסיים אל קנא, רש"י פי' אנכי מת אינני עובר אפי' עצמותי אינם עוברים וק' היא גופי' קשיא ומי גרע מיוסף וכל השבטים וי"ל שהי' א"א שהרי לא ידע איש את קבורתו וא"א להעביר עצמותיו ואיתא במדרש מ"ט לא ידע איש את קבורתו שלא יעשוהו ע"ז והיינו דקאמר מרע"ה אינני עובר אפי' עצמותי ואתם עוברים ע"כ השמרו לכם פן תשכחוברית אלקיכם ותעבדו ע"ז חלילה דא"כ לחנם לא עברו עצמותי כי בין כך ובין כך אתם עובדי ע"ז ע"כ ה' אל קנא עבורי יקנא קנאתי מכם:

*שמור את יום השבת ובדברות ראשונות נאמר זכור אפשר לפרש דבדברות ראשונות כתי' הטעם על שמירת שבת מצד שנברא העולם בששת ימים ובדברות אחרונות כתי' טעם אחר על שהוציאם ממצרים והמה ועבדיהם מחוייבים לשמור מצותיו והנראה דהנה בענין שמירת שבת נכלל בו שני ענינים חדא דבשמירת שבת מעידים שהעולם מחודש הוא ועוד דהוא כפרה על מי שחטא בע"א כדאיתא פרק כל כתבי בשבת מי שמשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו דכתי' שומר שבת מחללו דהיינו מחול לו ואחז"ל דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו להקיש זכירה לשמירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה ולפ"ז עיקר זכירה הנאמר בראשונות הי' בשביל הנשים לילף זכירה משמירה ונשים לא טעו בעגל ולא הוצרכו שבת לכפרת חטא ע"ז ע"כ עיקר שבת גבי נשים הוא כדי להעיד על חידש עולם אבל בדברות אחרונות דכתי' שמירה ועיקר ענין שמירה קאי על אנשים וממילא הנשים ג"כ בכלל והאנשים הוצרכו לשמירת שבת לכפר חטא ע"ז ועגל ושם נאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ואנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו לכן כתי' בשמירה הטעם וזכרת כי עבד היית במצרים ומוזהר אתה על ע"ז ולכן תשמור את השבת לכפרה על פשע ע"ז שנמחל על ידי שמירת שבת קודש:

שמור את יום השבת לקדשו כאשר ציוך פירש"י במרה ולא נאמר כן בזכור שבראשונות, נראה שזכור מרמז על זכרהו על היין מ"ע לקדש בכניסתו וטעם מצוה זו כיון ששבת הוא שב ואל תעשה ואינו ניכר ששובת לשם ה' אולי מלאכה לית לי' וכמה בטלני איכא בשוקא ע"כ צריך לקדשו בכניסתו אמנם זה לדורות אבל במדבר הי' היכר ע"י שלא ירד המן ולא יצאו ללקוט ע"כ לא נצטוו במרה אלא על השמירה ולא על זכירת הקידוש ע"כ גבי זכור לא כתיב כאשר ציוך:

שמור את יום השבת לקדשו אתה ובנך ובתך ועבדך ובהמתך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית ע"כ אנכי מצוך לעשות את יום השבת פי' הרא"ע ע"כ אנכי מצוך לעשות כן ביום השבת פי' להניח עבדך כאשר נחת מעבודת מצרים פי' עיקר שבת זכר למעשה בראשית ככתוב בדברות ראשונות אך מה שינוחו העבדים הוא זכר לי"מ ורמב"ן כ' שאינו מחוור אלא י"מ מורה שאנו יכולים להעיד על חידוש עולם ע"י נסים שראינו בעינינו ואני אומר אלו ואלו דא"ח ויל"ד ג"כ כיון שכבר אמר ועבדך ואמתך מהו שוב שאמר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך ומאי לשון כמוך ועל רמב"ן יל"ד דהוה לן לעשות בכל שבת ענין לזכר י"מ כגון אכילת מצה וכדומה כדי שיורה זה לעדות על בריאת עולם עכנ"ל דאע"ג דכל מצות שנשים חייבים בה גם עבדים חייבים בה מ"מ לא הי' ראוי למסור שמירת שבת לעבדים שהיא מתנה טובה שלא זכו בה כל אומה ולשון וגוי ששבת חייב מיתה ונהי שישבות העבד מטעם שביתת האדון כמו שביתת בהמה אבל לא תהי' שביתתו מטעם עצמו ונהי שלא יעשה מלאכת האדון אבל יבשל לעצמו כמו הבהמה שמעמיד על המחובר ואוכלת לצורך עצמה ומ"ט שינוח העבד כמוני ממש ע"כ אומר ששביתת העבדים הוא שנזכר אנחנו י"מ לומר היינו במצרים כמו עבדים הללו והוציאנו ה' משם ועי"כ נוכל אנחנו להעיד על מעשי בראשית והיינו אחר שכבר הזכיר שביתת עבד ואמה ושביתת בהמה הוה סד"א ב' השביתות שוים ע"כ חזר ואמר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך ממש ולא כבהמה והטעם שעי"ז וזכרת כי עבד היית ויפדך ה' ויהי' עי"ז זכר למעשי בראשית האמור בדברות הראשונות כמ"ש רמב"ן וק"ל:

היום הזה ראינו כי ידבר אלקים וגו' נ"ל דלא נחשדו ישראל כמנוח עם הארץ שאמר אלקים ראינו עד שאמרה לו אשתו לו חפץ ה' וכו' וכעת לא הראנו כזאת אך הם חשבו בוודאי כשהקב"ה מתגלה מרצונו לא יארע תקלה אך כשהאדם מתאמץ ליכנס לפנים ממחיצתו יכשל בו כמו ויחזו את אלקים והנה הם בקשו רצוננו לראות מלכינו והקב"ה הסכים עמהם מטעם למען ישמע העם בדברי עמך ועי"ז גם בך יאמינו לעולם שיאמינו שידבר אלקים את האדם ועכשיו שכבר ראו כזה היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם שוב מה שנראה יותר הוא שלא לצורך ע"כ אם יוספים אנחנו לשמוע ומתנו והקב"ה הסכים הטיבו אשר דברו:

קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה"א אלינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר אליך ושמענו ועשינו י"ל עפ"י מה שכתב החכם ר"וו היידענהיים אתה תהי' זריז כזכר לשמוע מפי ה' ואת כנקבה רכה תדבר עמנו רכות ואומר אני לפ"ז ה"ל לומר קרב אתה ושמע את כל אשר ידבר קשות ואת תאמר אלינו את כל אשר יאמר בלשון רכה ולמה בהיפוך בשמיעות משה מאת הי"ת כתיב אמירה ובדברו עמהם כתיב דיבור קשה עכנלע"ד דרש"י פי' וידבר אלקים לפי שיש מצות שהו"א שאם עושים מקבלים שכר ואם לאו אינו נענש ע"כ כתיב וידבר אלקים ע"כ, עוד פירש"י שהי' ישראל אומרים למה מצוינו הקב"ה כדי שנקבל שכר לא נעשה ולא נקבל שכר אמר הקב"ה לא בע"כ תעשו נמצא המצוה שא"א בלעדיהם וע"כ צריכים לקבלם כדי שלא יענשו ועליהם נאמר דיבור קשה אך לרדוף אחר מצות שאין חיוב כ"כ שהן באמירה אין דלת העם מקבלים אלא גדולי ישראל כטענת רב קטינא עם המלאך בעשיית ציצית (גמרא מנחות בפ' התכלת) והיינו קרב אתה לעצמך ושמע אפי' אשר יאמר אלקינו שאם אינם עושים אינם נענשים אפ"ה תקבלם לעצמך ולכיוצא בך ואת תדבר אלינו רק אשר ידבר אלקינו אותם שנענשים עליהם אם אינם עושים ע"כ הותש כחו של מרע"ה כנקבה והקב"ה אמר מי יתן והי' לבבם זה לכה"פ לשמוע מצות אלו נמי די:

קרב אתה ושמע וכו' מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם נראה לבאר דאיתא בגמרא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והק' המפרשים הא הקב"ה עובר על בל תלין ותי' דאי' בגמ' שאם שכרו ע"י שליח אינו עובר וה"נ נתינת התורה הי' ע"י שליח מרע"ה ועוד תי' דדוקא אם גמר הפועל המלאכה הוא דעובר אבל בעובד את ה' שכל ימיו לא נגמר מלאכתו דכל יום ויום הוא מחויב לעבוד את ה' לפיכך אינו עובר לפ"ז ברשע שאינו עובד ה' רק עושה מצוה פעם אחת במקרה ראוי שיטול שכרו מיד רק משום דנתנו המצות ע"י שליח אינו עובר הקב"ה על לא תלין וא"כ י"ל מה שאמרו ישראל קרב אתה ושמע היינו בשביל שיהי' ע"י שליח ולא עובר הקב"ה על לא תלין ונוח להם יותר שכרם לעוה"ב וע"ז אמר הקב"ה מי יתן והי' לבבם זה כל הימים למען ייטב להם לעולם היינו שיהיו עובדים את ה' בכל יום ויום ויהי' שכרם לעולם היינו עולם שכולו טוב וכולו ארוך:

ואתה פה עמוד עמדי אחז"ל שאמר הקב"ה לאהרן ומרים פה אל פה אדבר בו פא"פ ציויתיו לפרוש מן האשה שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ולא תשוב לאהליך זו אשתך והק' א"כ לא פירש מדעתו (וחז"ל אמרו שבת פר"ע שמשה עשה דבר זה מדעתו והקב"ה הסכים רק על ידו) והלא מפורש אמר לו הקב"ה פא"פ שיפרוש מאשתו ועוד אמאי דברו עליו אהרן ומרים ונ"ל מרע"ה מרוב ענוותנותו חשש שגם הוא צריך רשות לעמוד לפניו כמו שאמרו ישראל אם יוספים אנחנו לשמוע וכתבתי לעיל היינו בלא רשות כן הי' מרע"ה וע"כ צריך ואתה פה עמוד עמדי להיות לו רשות לעמוד במחיצתו אבל פרישה מאשה אינה בכלל וע"כ דברו במשה וכ' שם והאיש משה עניו מאד גם הוא חשב כן אבל הקב"ה אמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ואינו צריך רשות אבל פא"פ אמרתי לו לפרוש מן האשה היינו במה שאמרתי ואתה פה עמוד עמדי וק"ל:

אתה ובנך ובן בנך למען יאריכון ימיך פי' ולא יאמרו הבאים אחריך בהמות ירעו (גמרא מגילה דף כ"ו ע"א) לא כן כי אתה ובנך ובן בנך כולם שוים בגדולה כדכתיב כולם יודעים את ה' מקטנם ועד גדולם וא"כ יאריכון ימיך:

שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד כל אומה יש לה שר שהקב"ה משפיע עליו להשפיע לאומתו אבל אנו הקב"ה הוא משגיח עלינו בלי אמצעי והוא ה' וגם אלקינו שר שלנו והיינו ה' שהוא אלקינו הוא אחד וי"ל אפי' לעתיד שכל הגוים יאמרו לכו ונעלה אל הר ה' אפ"ה יהי' מדרגת ישראל בהבנתם ובהשגתם ביחוד הבורא יותר נעלה ובזה אפשר לקיים הנוסחא בסידור לאחר השירה דמביא קרא ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל שיש מהפוסקים הנהיגו שלא לאמר שם פסוק שמע ישראל ולהנ"ל א"ש שגם אז יהי' נאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שישראל יתעלו בהשגה ההיא שהתורה נצחיית וגם אז יאמר שמע ישראל ה' אחד וי"ל ג"כ הא דקאמר ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד דחז"ל אמרו עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה דנעשה כשותף להקב"ה וכמהוה הויות דה' גוזר והצדיק מבטל וצדיק גוזר והקב"ה מקיים ועכ"ח יקרא השי"ת בשם ה' אחד שאין אחד אלא הקב"ה אבל צדיקים ירבו:

בכל נפשך ובכל מאדך בכל ממונך ויש לך אדם וגו' דבר אחר בכל מידה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאוד כן איתא פרש"י והוא מתניתין סוף ברכות ואמרינן בכתובות (ובמס' ע"ז) בפ' אלו נערות אלמלא נגדוהו לחמ"וע הוו פלחו לצלמא וכ' התוספ' שם הטעם משום דהי' רק אנדרטא ולא ע"ז ממש ונראה כיון דכתוב מאדך משום דיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו ונראה דהיינו מנגידא דממיתה ממש וכי יש לך שוטה שימות ויניח שלו לאחרים ועכ"ח היינו מנגידא וא"כ שפיר מוכח אמנם אם נפרש מאדך בכל מידה וגו' א"כ אינו מוכח דנגידא ג"כ צריך לקבל דדילמא רק מיתה קלה צריך לקבל ובחמו"ע איתא דהוי אזלינן בסרבליהון בשמחה ובטוב לב וא"כ הוי דרשו בכל מאדך בכל מידה הוי מודה לו וא"כ אינו מוכח נגידא ושפיר קאמר אלמלא נגדו וכו':

ובורות חצובים אשר לא חצבת הרמב"ם פ"ח ממלכים כ' שהותר להם יי"נ והקשה רמבן אי שנתנסך ממש לע"ז חלילה לא ידבק בידך מאומה כתיב ואי סתם יינם פשיטא איסורי תורה קדלי דחזירי הותרה סתם יינם מבעיא וי"ל כיון דסתם יינם אסרו חז"ל בהנאה אע"ג דפתם ושמנם לא אסרו בהנאה כ' הראשונים פ' אין מעמידין כיון דעכ"פ אסרו בשתיי' משום בנותיהם אסרוהו גם בהנאה משום לתא מיעוטא דמנסכי לע"ז ע"ש והשתא הוה ס"ד דלענין זה נמי עשאו כניסוך ממש לאסור במלחמה משום לא ידבק קמ"ל רמב"ם ואי תימא היא גופי' מנ"ל לרמב"ם דלמא אה"נ דאסרו סתם יינם י"ל משו"ה כ' רמב"ם אח"ז וכן הותר במלחמה יפ"ת לומר כיון שיפ"ת הותר לא שייך לאסור משום בנותיהם וא"ש הרמב"ם אלא רמב"ן לשיטתו ס"ל לא הותר בתים מלאים אלא במלחמת ז' עמים ויפ"ת לא הותר אלא במלחמת רשות וליתי' להנ"ל אך רמב"ם לשיטתו א"ש:

אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון וי"ל דהשל"ה הקשה על רש"י דפירש בכ"מ שמרתם זו משנה א"כ בפ' ואתחנן דכתיב ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם שכבר לימוד אמור ונראה דאי משום הא לא איריא דהרי אמרו ליגמר אינש והדר ליסבר והנה לימוד לגמור אינו לעשות ולקיים אלא ע"י שלומד לסבור ולהבין ויגע בתורה זוכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא לעשות והיינו דקאמר בתחלה ולמדתם אותם ליגמר ואח"כ ושמרתם דהיינו לימוד לעשות כדי לעשות והיינו לסבור ולכוון האמת והזוכה להאמת הוא דווקא הלומד תורה לשמה וכפרש"י כאשר ציונו ה' וגו' מה אני בחנם דהרופא העושה בשביל ממון לא הוי כרופא אלא כסוחר וכן בתורה אם עושה בשביל פנייה אינו נקרא ת"ח ורק אם לומד לשמה הקב"ה מאיר עיניו וזוכה לאמת ואפי' אם אחרים משיבים אותו אלו ואלו דא"ח והשי"ת מסייע לו לכוון האמת ורשאי לעשות על פיו כאלו יצא מפי עליון ובזה אפשר לפרש הקרא איכה היתה לזונה קרי' נאמנה וגו' (ע"פ שדרשו חז"ל האומר שמועה זו נאה ושמועה זו איננו נאה עליו הכתוב אומר ורועה זונות (במס' עירובין) משא"כ הלומד לשמה כל התורה שוה אצלו) שהרי הסנהדרין הי' שם וע"ז מתרץ כספך הי' לסיגים היו מעורבים בפניות ורודף שלמונים ועי"ז נעשה קרי' נאמנה לזונה וזה הפירוש בקרא אחרי ה' אלקיכם תלכו מה אני בחנם ואותו תיראו ומצותיו תשמורו זו משנה לשמה מחמת יראה אז ובקולו תשמעו שהשכינה מדברת מתוך גרונו ואלו ואלו דא"ח ואותו תעבודו ותוכלו לעשות הלכה למעשה ובו תדבקון:

*כי ישאלך בנך מחר לאמר כל הפרשה עד וצדקה תהי' לנו וכו' יל"ד מה לשון צדקה שייך בזה וי"ל דהנה על מה שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את הארץ מחוייבים אנחנו לקבל את התורה והמצות וא"כ מה שיש לנו שכר עוה"ב הוא מצד צדקה אבל מדינא אין לנו וזהו שאמר ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה ויוציאנו משם וכו' למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ וכו' ויצוינו לעשות את כל החוקים לטוב לנו כל הימים וצדקה תהי' לנו היינו מה שיוטב לנו כל הימים (עולם הבא שנקרא כל הימים) תהי' לנו לצדקה:

כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים וכו' והיינו שאלת בן חכם מהארבע בנים שדבר בעל הגדה ופירש"י ז"ל יש מחר שהוא לאחר זמן ואפשר לפרשו דקאי אמה דכתי' לעיל מיני' שיתן לך ה' בתים מלאים כל טוב ומזה למדו חז"ל דאפי' כתלי דחזרי הי' מותר להם לאכול כל י"ד שנים שכבשו וחלקו והנה אח"כ שנשלמו הני י"ד שנים ואז אסורים בכל אלה וישאל הבן חכם מה העדות והחוקים אשר צוה ה' אלקינו אתכם הלא אתמול אכלתם כל הני דברים ולא ראינו שהי' לכם שום מיחוש וחולי באכילה זו וכבר נודע מחכמי הטבע שכל הדברים הנאסרו לנו הוא מצד שחס המקום על עמו שלא לאכול כל הני דברים המזיקין את בריאות של אדם ובאמת כבר אכלתם כל הני איסורים ואתם חזקים וגבורים ולמה נאסר להם מעכשיו ולהלן ואמרת אליו שני טעמים יש בדבר זה שאנו צריכין לפרוש ממאכלי איסורים הללו חדא ויצוינו ד' אלהינו לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים שלא יתטמטם לבינו בטומאה ובטבע רעה רק בשעת מלחמה קודם ישיבתינו בארץ ההותר לנו וישמור לבנו שלא יהי' לנו טבע רעה בלבנו אבל אם אנו נאכל מהיום עוד לעולם אז יולידו לנו טבע רע לעת זקנה ומלבד זה וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת כמו שביאר בעה"מ חובת הלבבות והוא מדברי ז"ל דמה שאדם יושב ופורש ממאכלי איסורין גם בזה הוא נוטל שכר כאלו קיים מצות עשה במעשה ולכן צוה לנו החוקים האלה כדי ליתן לנו שכר על הפרישה ודו"ק:

*לא מרובכם מכל העמים וגו' כי אתם המעט ורמב"ן כ' בפסוק ונשארתם במתי מעט היינו בין כל אומה ואומה אבל בכלליות תלי"ת אנו מרובים יותר מאומה אחת שבשבעים אומות דאל"כ איה ברכת אברהם כככבי השמים וכחול וכעפר וחז"ל דרשו כי אתם המעט שממעטים עצמיכם וביותר צ"ע איך שייך לא מרובכם כי אתם המעטים א"כ אינם מרובים ואיך ס"ד מרובכם מכל העמים חשק הלא מועטים המה אבל יובן כי כל דבר שהוא רב ושכיח טובא אינו חשוב כדבר שהוא מועט ואינו נמצא וזהו חשיבות זהב נגד כסף שמציאותו מועט וכן אבנים טובות ומרגליות ומי שיש לו הרבה מהדברים שהם רב בעולם איננו חשוב לו כמו שאין חשוב לו מי שיש לו אלף קופות תבן אך מי שיש לו הרבה מהדברים המועטים בעולם כגון שיש לו מרגליות זהו המתהלל בעשרו והנה ישראל המה האומה היותר מרובה מכל אומה שבשבעים אומות כחול הים ולא מת פאר הקב"ה שהוא אלקי המרובים האלו אלא שמפני שהם בעצמיותם מועטים שאיננו בכל ע' אומות בכללם אפי' אחד שיהי' בטבעו במעשיו וידיעותיו כישראל אחד וא"כ ישראל הוא מעט במציאות כמו מרגליות ואבן טובה ויש להקב"ה הרבה מהם יוסף ה' עליהם אלף פעמים עם חשק ה' בכם והבן זה:

ה' בחשך אור לי כתיב אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידי' ליעקב לחוק לישראל ברית עולם הרי ר"ת ב'אש'ך' ברית ח'ק ש'בועה כ'רת וזהו אור לי בוודאי ואחז"ל (תענית דף ד' ע"א) כי כל מ' שנה הלכו לאורו של אהרן כי בזכותו היו עמודי ענן ואש להאיר הלילה ע"כ אם תסיר מספר אור שהוא ר"ז ממספר בחשך תשאר קכ"ג כמספר שנותיו של אהרן והיינו ה' בחשך אור לי:

חדשים לבקרים רבה אמונתך במדרש אדם מפקיד פקדון ספק אם מחזירו והקב"ה מחזיר פקדון הנשמה בכל בוקר ולא אלא שמחזירו מיופה ומהודר וצע"ג וכי חידוש הוא שהקב"ה לא ישקר באמונתו להחזיר פקדונו ועוד אפילו רוצה לשקר מ"מ יחזירו לו ולכל עת שירצה יחזור ויטלנו ועוד הלא הנשמה היא פקדון אצלנו מאת הקב"ה עד קץ שיחזור האדם פקדונו להקב"ה המפקיד ית"ש אבל הנה השוכר שומר שכר לזמן ונותן לו שכר כך וכך אם ישמרנו כראוי ויחזירנו לו מיופה ומהודר ואם יפסידנו צריך לשלם ויגבה מעדיות שבנכסיו ובתוך הזמן החזיר השומר הזה והפקיד הפקדון עצמו ביד הבעלים לשעה וראו הבעלים כי זה השומר קלקל הפקדון והפסידו הרבה מדרך העולם שיאמרו למה זה לו הפקדון עד שיפסידו לגמרי ולבסוף אגבה מנכסיו למה לי זה הטורח אעכב פקדוני בידי ולא אחזירהו לו עוד וכן הקב"ה הפקיד נשמת כל אדם בידו לזמן ידוע עד עת קצו ואם ישמרנו כראוי ותהי' יציאה מן העולם כביאה בלא חטא יהיו שכרו מרובה ואך אם יפסיד ויפגום הנשמה ענשו מר והנשמה צריכה ליבון בגיהנם עד שתחזור לטהרתה והנה בכל לילה חוזר האדם ומפקיד נשמתו לפי שעה ביד בעליו הראשונים הוא הבורא ית"ש והוא מוצא שזה הנפקד קלקל וחטא ופגם ביום ההוא וא"כ למה זה יחזיר לו בבוקר נשמתו עד שתתקלקל לגמרי ושוב יפרע ממנו בגיהנם למה לו כל הטורח הזה יעכב הנשמה אצלו והוא ימות בעונו בנוער נפשו אבל אינו כן אינו מעכב הפקדון כל ימי שכירתו ומחזירו לו בכל בוקר אולי יתקן עוד אשר עיות ויקבל שכרו משלם והיינו רבה אמונתך:

חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, והדרך צלח ורכב על דבר אמת אחז"ל אם רצית להחנק התלה באילן גדול פירש"י בפ' ע"פ אם תרצה לומר שמועה שיקבלוהו ממך אמור בשם אדם גדול ויקבלוהו נ"ל דהמשילו לחנק משום דאחז"ל ישב עולם לפני אלקים זה שאומרים שמועה משמו ואמר אם תרצה להחנק ולא איכפת לך להחשב חי יושב עולם אם לא איכפת לך בזה תלהו באילן גדול, אלא שיש לעיין איך אתלה באילן גדול טעותי והשמועה אינה מכוון להלכה ואיך אתלה באילן גדול וי"ל כיון דזה לא איכפת לו בהוד והדר וכבוד לשמו ורוצה לאמרו בשם גדול אחר כדי שלא תשתכח א"כ כל עסקו רק לשם ה' זהו בטוח שיכוון ההלכה אל האמת והיינו דקאמר חגור חרבך שלך חגור אותו על ירך גבור אחר אדם גדול וחגור עליו של הגדול הודך והדרך ולא תבקש אתה גדולות ואז תהי' בטוח שהדרך צלח ורכב על דבר אמת כי תכוון ההלכה אל האמת:

שלהי מס' עדיות אין אליהו בא לרחק ולא לקרב פי' דמשפחה שנטמעה נטמעה ואין הקב"ה רוצה לגלות הממזרים שכבר נטמעו ולא בא אליהו אלא לשום שלום בעולם ומה ענין זה לזה יש לפרש הנה שלהי סוטה בעקבת משיח חוצפא יסגי בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו ע"ש ולכאורה הא דחוצפא יסגי הוא כדי שלא יתגלו הממזרים ונימא מדחציף כולי האי ממזר הוא לכן יהי' הטבע חוצפא אפי' אצל הכשרים ואין להבחין אך עי"ז ירבו מריבה בעולם בת באמה וכלה בחמותה ואויבי איש אנשי ביתו ע"כ כיון שאין אליהו בא לרחק ולקרב ומשפחה שנטמעה נטמעה וחוצפא יסגי ומריבה ירבה בעולם ע"כ יבוא לשום שלום בעולם להשקיט הריב ולהרבות השלום:

מס' אבות הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון י"ל דרש"י פי' אדני אלקים רחמים בדין והרמב"ן כ' דין ברחמים והכוונה כמ"ש הת"ח אצל הצדיקים נשאר כאשר עלתה במחשבה לברוא העולם בדין ואם אמנם שהם צדיקים וראוים לרחמים יעשה דין ברחמים (היינו ע"פ דין מגיע אליהם הרחמים) ואצל הרשעים שראוים לדין הקב"ה משתף רחמים באותם שראוין לדין ועל הקושיא איך שייך בחירה כיון שהקב"ה יודע עתידות תי' הרמב"ם לא מחשבותי מחשבותיכם וזה שאמר הכל צפוי ואפ"ה הרשות נתונה ולכך בטוב העולם נידון היינו בשיתוף דין ורחמים והכל לפי רוב המעשה לפעמים דין ברחמים ולפעמים רחמים בדין והכל לפי רוב המעשה לטובה:

*נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם והנה מה שאמר הנביא מה אקרא איננו מובן שמכיון שנאמר לו לקרות וודאי נאמר לו מה הוא יקרא והנה נראה לומר דלכאורה נבין בענין שנאמר נחמו נחמו עמי הלא מצינו דלשון נחמה לא שייך לומר אלא במי שמנוחם על מתו דהיינו נחמה כי מה לעשות בדבר האבד אבל על החי לא שייך תנחומין והנה לכאורה אצל כנסת ישראל בענין החורבן כתי' היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש כמי שהלך בעלה למדינת הים וגם בית מקדשינו יבנה במהרה כקדם ואיך שייך כאן לשון נחמה והאמת כך הוא דבאמת בית מקדשינו אשר נחרב ונשרף הוא כבר אבד ממנו ואין לו שום תקוה אך לעתיד במהרה אז יבנה לנו ה' בית חדש מעשה ידיו וירד לנו משמים בהמ"ק כדכתי' מקדש ה' כוננו ידיך והיינו מקדשינו לעתיד וזה אינו כמו בית מקדשינו הראשון והוא ענין חדש שלא הי' בעולם באותו ענין אבל הראשון כבר הוא כמעט בבחינת מת ושייך שפיר לשון נחמה דמה שעבר עבר וידוע מה דכתי' מקדש ה' כוננו ידיך זהו מקדש שלעתיד ובריאה דהקב"ה היינו הדיבור כדכתי' בדבר ה' שמים נעשו והיינו פירוש הפסוק נחמו נחמו עמי קול אומר קרא דהיינו שיקרא נחמה לישראל ואמר מה אקרא כלומר היאך אקרא לשון נחמה דנחמה שייכא על דבר האבד וישראל מקוים שיבנה עוד בהמ"ק בימיהם ואין מקבלין תנחומין על דבר החי וע"ז השיבו יבש חציר נבל ציץ כלומר וודאי אותו בהמ"ק שהי' מעשה בני אדם הוא כבר עבר ולא יבוא עוד לעולם והוי כמת ושייך תנחומין עליו אך אותו בנין שלעתיד הוא יהי' דבר אחר שהוא דבר אלהינו יקום לעולם אבל אין זה מענין הראשון ולכן תקרא נחמה אליהם על בנין החרוב שלעולם לא יהי' להם בנין אדם עוד מעשה ידיו ממש של הקב"ה לטובה ודוק:

*והנה בשירת הים נאמר בתחילה זה אלי ואנוהו ואח"כ מספר מעשה תוקף הנס שטבעו מרכבות פרעה בים ואומר שבח המקום מי כמוכה באלים ה' וחוזר ומספר מעשה הנס נטית ימינך ובנוסח תפילתינו בערבית אנו מהפכין הענין בתחילה אנו אומרים משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם מי כמכה באלים ה' ואח"כ אנו אומרים זה אלי ענו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד ונראה לבאר עפ"י מה דביאר בעהמ"ח ס' חובת הלבבות בשער הבחינה בדרך משל לתינוק שנולד בבור ויגדל שם ואיננו יודע מאומה מה שהוא חוץ מן הבור ושליח הבא אליו בכל יום ויום לפרנסו מודיע שכל אלו הדברים שנתן לו והבור זה הכל של מלך והוא צוה לפרנסו ולגדלו וחייב להודות לו ולשבחו ואמר משבח אני את בעל הבור הזה וכו' אמר לו השליח אל תאמר כן פן תחטא כי אין הבור הזה לבדו של מלך כי אם במרחבי ארץ כפלי כפלים מהבור הזה מה שלא יסופר מרוב ואמר הנער איני רואה מכל זה מאומה אך ראיתי טובתו וממשלתו עלי ועל הבור הזה ואמר לו השליח אמור משבח אני את המלך גדול ע"ש והנה אחר ימים הרבה נתגדל הילד ויצא מן הבור והי' יום ועד אצל המלך והי' רואה את גדולתו של מלך בריבוי עבדיו ושריו וסגולת מלכים אשר לו ופגע בו אותו שליח המלך שבא אליו תמיד בבית הבור ואמר להנער אשר נולד בבור תאמר עכשיו ג"כ כמו שאמרת כבר לקצר מאוד שבח המלך והשיבו הן אני אסדר שבח כמקדם משבח אני את המלך הבור שזן ומפרנס אותי כדי צרכי ואמר שליח המלך היתכן אחר כל הגדולה שראית שבחת המלך שיש לו בור והנער משיבו אדרבא שבחי בקיצור הוא גדול בכמות ואיכות מלך גדול כזה הוא משגיח עלי שהייתי נולד מאחת השפחות ושבחי הוא שבח יותר מכל שאר השבחות הנאמרים עליו והנה ישראל בצאתם ממצרים אז שבחוהו בתחילה זה אלי ואנויהו שלא ידעו משום שבח יותר אלא השבח זה שהוא אלהיהם ומשה אמר להם אח"כ לומר מי כמכה באלים ה' נורא תהלות עושה פלא ואח"כ כשבאו לירושת ארצות שבעה עממין אז פתחו אח"כ עוד לפתוח עוד בשירה אשר שבחוהו אז מכיון שראינו שגדול הוא מכל אדני הארץ ואפ"ה הוא משגיח על אומה שפלה כמונו להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ובקשו מלפניו שישגיח עליהן מעכשיו ולהלן כמקדם וזהו שאמרו ה' ימלוך לעולם ועד ולכן תיקנו נוסח תפילתינו מלכותו ברצון קבלו עליהם משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם מי כמכה באלים ה' ואח"כ כשראו מלכותך והכירו גדולתו זה אלי ענו כלומר דפתחו עוד בזה אלי שאמרו בתחילה דהיינו השבח הגדול כמו שביארנו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד דהיינו שישגיח עלינו כמקדם ודוק:

במדרש שלשה פתחו באיכה משה שראם בשלוותם אמר איכה אשא לבדי ישעי' שראה בפחזותם אמר איכה היתה לזונה ירמי' שראה בניוולם אמר איכה ישבה בדד יש לפרש בימי משה היו ישראל כל כך צדיקים כשהיו מסופקים על חשש רחוק נידנוד גזל ואיסור שאלו את משה לכן אמר משה איכה אשא לבדי לדון ולהורות כ"כ ישעי' הוכיחן ראו היאך ירדתם ממדריגה שהייתם בימי משה עד עתה איכה היתה לזונה קרי' נאמנה צדק ילין בה וכו' וישעי' ראה אותם בימי פחזותם ועדיין הי' לבם הומה אל ה' והועיל התוכחה ועשה רושם בלבם אבל ירמי' שראם בנוולותם שכמעט נכבה מהם כל הניצוץ ולא יתעוררו מזה אם יעוררם שיתבוננו במדריגתם הקודמת באהבת ועבודת השי"ת לכן אמר איכה ישבה העיר שקבלו עונשם ותם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך (מש"מ):

זכרה ירושלים ימי עניי' ומרודיה כל מחמודיה י"ל מי שלא ראה טובה וגדולה מעולם או הי' לו ונשכח ממנו לגמרי אין מצטער כל כך על עניו ומרודו אבל זכרה בימי עניי' ומרודה גם כל מחמדה שהי' לה מימי קדם לכן והיא מר לה אבל תהי' הנחמה בכפלים גם כן (מש"מ):

פרש רשת לרגלי השבני אחור נתנני שוממה כל היום דוה י"ל ע"פ מה דאיתא בספרים לפעמים אדם יורד ממדריגתו הגדולה לקטנות אל ידאג על זה כי הוא הכנה למען יתעלה למדרגה היותר גדולה משהי' וכן חשבו ישראל בימי החורבן שירדו ממדריגתם כדי שיתעלו ובאמת אי הי' חוזרים בתשובה שלימה תיכף ומיד באותו ת"ב הי' נולד משיח והי' יורד מלמעלה ביהמ"ק בנוי ומשוכלל מעשה ידיו של הקב"ה אשר נאמר עליו מקדש ה' כוונו ידיך והיו מתעלים מאוד וזה שקונן הנביא פרש רשת לרגלי במה שהשיבני אחור ממדריגתי הגדולה נתנני שוממה חשבתי כי אתעלה יותר אבל טעיתי כי נשארתי כל היום (מורה על אלף שנים) דוה עד ישוב ויגאלינו (מש"מ):

שמעו רעתי ששו כי אתה עשית י"ל אם הי' האומות רודפים לישראל מעצמם וישראל נרדפים מהם אז טוב הי' כי והאלקים יבקש את הנרדף וגם הקב"ה ינקם בגוים ההמה וישראל יראו נקמתם בהם אבל בחרבן בהמק"ד שראו טבעו בארץ שעריה וגבריאל הולך במחתה של גחלים ויצת אש בציון כמבואר הכל במדרש ומיד ה' היתה זאת וזה ששו כי אתה הקב"ה עשית ואינם נדונים ישראל כנרדפים ומסיים הנביא תבוא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי דהיינו הקב"ה דקדק כחוט השערה עם ישראל יען כי הם בני היכלא דמלכא בני בכורי ישראל והתפלל הנביא תבוא "כל" רעתם לפניך מגדול ועד קטן ועולל למו כאשר עוללת לי לדקדק כחוט השערה אז נראה נקמתך מהם עלי שמך אשר חלל מהם ואנחנו נשיש בך בישועתך לטובה לטוב לנו כל הימים אמן (מש"מ):

פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך יש לפרש איתא בגמרא פסחים שפ"א מין הודה לר"י שבכל יום ויום המה יושבים וחושבים ויועצים עלינו לעשות רעה אבל אין יכולים להאתחד ולא בא הדבר לידי גמר והנה בתוספו' קידושין דף ל' ע"ב איתא בשם הירושלמי שאוה"ע נענשים גם על מחשבה רעה והנה לע"ל כשיפקוד הקב"ה עון בת אדום מדה כנגד מדה גם על המחשבה רעה יענישם אז נבין ונדע כמה רעות וגזירות שחשבו עלינו ויתגלו קלונם וחטאתם וזה פקד עונך בת אדום כשיפקוד השי"ת עונך אז גלה על חטאתיך יתגלו עונך הרבים מאוד מאוד (מש"מ):

נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם במדרש ילקוט רמז תתרל"א בד"ה מי יתנך כאח לי וז"ל באותה שעה מתכנסין כל הנביאים והולכים לירושלים לנחמה וכו' אעפ"כ לכו ופייסוה מתכנסים כולם והולכים אצלה וכיון שהיא רואות אותם אומרת לכו לכם וכו' מיד הולכים לפני הקב"ה ואומרים אינה מקבלת פיוסין שלנו א"ל איני ראוי אלא שאלך אני בעצמי ואפייסנה וכו' אמר לה כנגד זכות אבות שעשית רק יש לך חובה וכו' מיד אומרת איני מתנחמת עד שתראוני באותן רשעים שחרפוני וחללו את שמיך המדרש אומר דרשוני להתנחם הנה מה שאמר לה הקב"ה כנגד זכות אבות שעשית כך יש לך חובה יש לפרש ע"פ מה שאיתא בשל"ה דפסוק וזכרתי את בריתי יעקב בתוך התוכחה הכוונה שאזכור גודל צדקות וזכות אבותיכם ולא למדתם מדרכיהם הטובים ומענין התוכחה הוא ויש לפרש ע"פ משל בן המלך שחטא ופגם בכבוד אבי' המלך וגירש אותו משלחנו וביתו והיה צער לו בכפלים על חסרון כל טוב והוא בצער ובעוני ובבזיון תחת שהי' לו ורגיל בכבוד וגדולה ועושר וכל תאות לבו ואם הבן המלך בטבעו טוב רק לא יכול לעמוד בתאותיו הגופניות צערו כפול על שנגרש משלחן אביו ואינו יכול לראות באור פני מלך חיים בכל יום והנה הקב"ה שלח לנביאים לנחם ישראל ונחמם בכל מיני ברכות והצלחות כמבואר בנביאים אבל ישראל הדבקים בה' אלהינו חטאו רק מתאוות גופניות הרע לא הי' די להם במה שיוחזר להם העושר והכבוד והטוב אם הקב"ה מסתיר חלילה פניו ושלא יזכו לראות באור פני מלך אלקים חיים ומלך עולם וישלח שלוחים לכן לא קבלו תנחומין מהנביאים על ידי שלוחים לכן מן היושר ניחם אותם הקב"ה בעצמו וחזרו לזכות לגילוי שכינה ודביקות הקב"ה עם כל טוב ולכן וביושר אמרו שאינם מתנחמים עד שיראו נקמות שונאי ה' שחללו השם הגדול והנורא וזה פי' המדרש חטאו בכפלים חטאם הפשוט תאוות הגופניות וגם ברוחניות שנתחלל ש"ש מאוד באמור להם עם ה' אלו וחטאו כזאת ולקו בכפלים ברוחניות ובגשמיות ומתנחמת בכפלים ברוחניות בגילוי שכינה אור פני מלך חיים עם גופניות עושר וכבוד וכל טוב ומוטב עלינו ועל כל ישראל במהרה בימינו אמן וק"ל (מש"מ):

קצת מדרוש לז' אב יום א' לעתותי ערב בבהכ"נ הגדולה תק"צה לפ"ק

ואתחנן אל ה' בעת ההיא יל"ד אמאי קאמר בעת ההיא לאמור פירש"י השיבני פשיטא שרוצה שישיבו על תפלתו אתה החילות פירש"י בעגל החילות להראות לי שאתה מבטל גזירה ע"י תפלה וזה דוחק ויתעבר ה' בי למענכם בילקוט פי' כאשה מעוברת שאינה יכולה לשוח מפני עוברה פי' ויתעבר לשון עובר והוא תמוה וזית רענן לא פי' כלום הנה בעגל כתי' לך רד מגדולתך כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים ומרע"ה אמר להקב"ה למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת ממצרים הקב"ה אמר למשה עמך והוא אמר להקב"ה עמך וחכז"ל אמרו שאמר לי צוית ולא להם ויש לישב בוודאי כשמרע"ה ממונה על כל ישראל וכח כולם בו אזי אמר הקב"ה למרע"ה בלשון יחיד לא יהי' לך וכל ישראל בכלל ובכח מרע"ה והקב"ה חפץ חסד כשחטאו אמר לך רד מגדולתך ותוכל לטעון לי צוית ולא להם כיון שירד מגדולתו אינם כלולי' בו ונפרדי' ממנו והיינו לך רד מגדולתך והטעם כי אל"ה יהי' עמך אשר הוצאת ממצרי' אבל אם תרד מגדולתך אינו עמך כ"א עמי ולך צוית ולא להם והנה מזה למד מרע"ה להצלת עצמו ע"כ טרם נגש לואתחנן כתי' לעיל ואת יהושיע צויתי וגו' הוריד עצמו מגדולתו ומסר הכל ליהושע ונשאר הוא הדיוט ואיננו משה רבינו אשר נגזר עליו ועיי' דין זה במס' הוריות ובכתובו' פ' נערה בסוגי' דתני שילא דנשתנה דינו עי"ז אך צריך לזה הסכמת הקב"ה שישתנה מנשיא להדיוט ע"כ אחר שמסר הכל ליהושיע ואתחנן אל ה' בעת ההיא שמסרתי הכל ליהושיע לאחר כך השיבני והסכם עמי שאני הדיוט כי אתה החילות ללמדני כן בעגל לך רד ואמנם ה' אמר רב לך דייקי אתה עומד ברבנותך ותאסוף אל עמך בגדולתך לא כהדיוט והטעם לזה באמת כי מה יעשו ישראל ח"ו לא מבעי' בחייו אם יהי' הדיוט לא יהי' להם לא מן לא באר לא ענן גם כי עתה אחרי סילוקו הלא כולם חיים מהשפעת תורתו וזכותו כדאמרי' משה שפיר קאמרת ואלו מת כהדיוט לא הי' לנו מזה כלום ע"כ ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי להורידני מגדולתי ולפ"ז דברי המדרש מדוקדקים כי כתי' האנכי הריתי העם הזה לתת להם בשר באמת הו"ל כאלו הם עוברים שלו בבטנו נשאם ורצה לשוח לפני יהושיע ליתן לו גדולתו ולא יכול מפני העובר שבמעיו והיינו ויתעבר לשון עובר למענכם וק"ל:

אעברה נא ואראה וגו' וראה בעיניך כי לא תעבור הירדן הזה כבר אמר הקב"ה למרע"ה בפ' פנחס עלה אל הר העברים הזה וראית את הארץ כי ע"י ראיית עין קדשו הארץ הקדושה יקלוט עליו קדושת זכותא דא"י שהי' חסר לו עדיין אך חשב מרע"ה כי כשהוא מתלבש בחלאת חו"ל לא יועיל לו כ"כ ראיית א"י כמו שהי' צריך להתקדש בענן ששת ימי' טרם עלה להר סיני ה"נ צריך להתפשט תחלה לבוש צואת ח"ל ע"כ בעברו הירדן והדריכו ברגליו אדמת קדש וכתי' וכפר אדמתו עמו כל ההולך ד' אמות בא"י מוחלי' לו עוונתיו ע"כ בקש אעברה נא ואח"כ אראה והקב"ה השיב לו רב לך קדושה וכבוד ותוכל לקבל קדושת א"י בראייתך בלי שתדרוך אדמתה והיינו שסיים וראה בעינך כי לא תעבור הירדן הזה פי' תבין בעצמך שלא תצטרך לעבור הירדן כי בראי' שלך סגי ונכנסתי בדרוש בהפטרת ט"ב בשנו כי עזבנו ארץ השליכו משכנותינו כי בושה וכלימה הוא לנו אחר שכבר שזכינו והיינו שם עזבנו ארץ והארכתי:

ימה צפונה תימנה ומזרחה וביעקב אבינו קדמה צפונה נגבה ימה הארכתי כי מסתמא נקרא מזרח קדמה כי כל אדם פניו ננערת למזרח מקום זריחת השמש והיינו בעניני עוה"ז תחת פניו מועדות לשמש ואז דרום ימין וצפון שמאל ע"כ כשבירך יעקב אבינו ע"ה אמרו פרצת קדמה צפונה תמנה וימה בסוף אך בבהמ"ק הוא בהיפוך פניו למערב כי כל צבא השמי' לך משתחוי' למערב להקב"ה ושם ים פנים ומזרח אחור וצפון ימין ודרום שמאל ע"כ הראה למרע"ה בהיפוך ימה צפונה תמנה ומזרחה והקדושים האלו מצפון זהב יאתה ממשיכים לימין ה' לקדושה ומנורה שבדרום מחשיבים לשמאל להמשיך אנשי עוה"ז לעבודתו ויראתו כאאע"ה ועד"ז יובן לשון אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני כי ימין שבירושלי' אינו כימין עה"ז ואגב אפרש כל המזמור על נהרת בבל נ"ל לא נתרצו השבאי' שישוררו בלב נשבר ונדכה כ"א בלב שמח ע"כ הקריבו הבבליי' קרבנות לה' ורצו שהלויים ישוררו שם בשמחת מצוה כמו בציון והנה בזבחי' קי"ו ע"ב אימי' דשבור מלכא שדר קורבנא לרבא שלחה לי' אסקוה נהלי' לש"ש א"ל לרב ספרא ולרב"א בר"ה זילו ואדברו תרי עולמי גולאי וחזו היכי דמסקו ימא שירטון ושקלו ציבי חדתי ואפיקו נורא ממרא חדתי ואסקוה ניהלי' לש"ש ע"ש ע"כ על נהרת בבל דוקא על נהרות היכי דמסקי שרטון ועל ערבים בתוכה כדאמרי' הני צנייתא דבבלי מששת ימי בראשית ואין בה חשש ע"ז דלית בה תפיסת אדם כמ"ש תוס' בע"ז מ"ו ע"א ד"ה מבהמה תמה וכו' ואפ"ה גם בכינו בזכרינו את ציון כי איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר אפי' לקרבן לה' ועוד אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני כי הגוי מכוון קרבנו למזרח וימינו לדרום והלוים שוררו וכוונו לירושלי' למקום ק"ק למערב ואחוריהם אל מזבח ההוא של בבליים וימינם לצפון ע"כ תשכח ימיני ומסיים אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו שיבטל קרבנותיך ולא יקבלם כאשר גמלת לנו לבטל קרבנותינו אשרי שיאחז ונפץ את עולליך היינו תרי עולמי גולאי הנ"ל ינפץ אל הסלע הוא המזבח במקום שהעלה שרטון:

ואמר תדבק לשוני לחכי וגו' בילקוט בהפטרת ט"ב כשיצאתי ממצרי' ואתם הדביקי' בה' אלהיכם בצאתי מירושלים דבק לשון יונק לחיך בצמא והמובן בצאתי ממצרים ואתם הדבקים וכי א"א לדבק בשכינה אלא ע"י תורה ות"ח ותינוקו' של בית רבן ובצאתי מירושלי' בעו"ה כ"כ הביאו המלכיות עד שהשכיחו תורה מישראל ואפי' תינוק' של בית רבן בטלי' ועוסקי' בהבליהם בעו"ה והיינו דבק לשון יונק בחיכו בצמא לשמוע לדבר ה' והנה בעוסקי' בתורה כאילו אין בהמ"ק חרב כי בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי אלו ת"ח שבבבל אך אדום השכיח התורה בעו"ה והיינו גמר חורבן בהמ"ק כי אין שיור אפי' התורה הזאת היינו תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אל"א את ירושלי' על ראש שמחתי אפי' אם לא אזכר עכ"פ דברי תורה אבל אם לא אזכיר גם שניהם הרי דבק לשון לחיך ע"כ זכרה לבני אדום את יום ירושלי' פי' כשתזכור להם יום ירושלים זכור להם עוד עם זה האומרי' ערו ערו עד היסוד בה שעקרו גם עסק התורה מבינינו בעו"ה שהוא גמר החורבן:

אמר בר אבין סוף פ' ואלו מגלחין בכו לאובדים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה ויל"ד מי האובדים הרי אנו כמו שאמר אנו לאנחה א"כ למה אמר לאובדי' אבל הוא בזמנינו זה דהרי בודאי ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ועי"ז גם ולא בעוה"ב כי גם כי יסתלק מ"מ בית מדרשו לא יתבטל ויקום אחר והכל נקרא על הראשוני' עד מרע"ה ועי"ז אין להם מנוחה בעוה"ב והולכים מחיל אל חיל אך בעו"ה בדור הזה במקום שנסתלק רב מבטלינן בית מדרשו לגמרי ומושיבין דורש בלשון גוים במקומו ות"ח הנשארים בצרה גדולה והת"ח בעלמא דקשוט במנוחה כשאינו הולך מחיל אל חיל וזהו בכו לאובדי' ואנחנו נבכה על אותן הקהלות שאבדו ת"ח שלהם ואינם מושיבים אחר במקומו שהאבידה למנוחה כי אין בבית מדרשו מי שיחזיק בתורתו ואנו ת"ח הנותרים לאנחה כי חכמת סופרים תסרח בעו"ה איתא בהפטרת ט"ב על מה אנחנו יושבים האספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם כי ה' הדימנו וישקנו מי ראש כי לשעבר יושבי כרכי' כשהטיב ה' עמהם חזרו ובאו לקהלת ישראל לימי זקנתם זכו לישב במקהלת ישראל כי בכרכים אינם יכולים לעבוד ה' כ"כ כדאמרי' בעלמא דנני כיושבי כפרים ולא כיושבי כרכים נלינה בכפרים ועכשיו בעו"ה היושבים במקהלות יושבי' ומתקשים על ד"ת ומקשי' קושיא לאלהינו ומשה עבדו וממאסים ומתחרטים במה שישבו בקהלות וסוף ימיהם מבלים בכרכים לעבור עבירות גדולות והיינו על מה אנחנו יושבים קשות מיושב והם יושבי' ומתקשי' על תורת ה' בקושי' של אפקורסי' נבוא ערי המבצר ונדמה שם מתורה ומצות ומסיים ה' הדימנו כי וישקנו מי ראש ר"ל כי הם האנשים האלו הם מאותן שאמר מרע"ה בפ' נצבים שרש פרה ראש ולענה ופי' רמב"ן מאותו השרש שבימי' ההם יפרה לבסוף ראש היינו בניהם יהיו אפקורסים והיינו כי השיקנו מי ראש של אבותינו ע"ד אבותינו חטאו ואינם באמרכם אז בשרירות לב אלך ואנחנו עוונותיהם סבלנו כי העווינו ע"י אותו השרש הפורה בדור אחרון הזה א"נ יש לפרש אבותינו חטאו ואינם ולפני זה מקונן מצרי' נתנו יד ולאחריו עבדי' משלו בנו ובאמצע מתרעם על הקב"ה אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו י"ל דקאי על המייפים עצמם אצל מצרים ואשור וכל הגוים כדי למצוא חן בעיניהם לשבוע לחמם טמא ועושי' ככל מעשי הגוים ואפי"ה שונאי' אותם בתכלית ואינו מועיל להם כלל ואומרי' אבותינו חטאו לגוי' ההם כי הי' צדיקים גמורים ועי"ז חטאו לגוים ושנאום שנאת הדת ועי"ז הדור הזה המתנהגי' ככל הגוי' עוונותיהם של אבותם סובלים ונשנאים בעיני הגוי' עד שעבדים משלו בהם כאלו הם ישראלים כשרים:

השיבנו ה' אליך וגו' כי אם מאוס וגו' השיבנו וגו' כי במצרי' כשהיו קרוב לנפול בשער נו"ן שבטומאה מיהר הקב"ה וגאלם כי א"א להפיל ח"ו לשער נו"ן אך בגלות הזה כתי' לא מאסתי' ולא געלתי' ולא יגיע ח"ו הטומאה לזה השעור ולעומת זה אין הגאולה בטוחה במהרה כ"כ וע"כ כתי' ואף גם זאת כי אע"פ שהוא טובה מ"מ יש בה קצת אף שאין מהירות הגאולה בטוחה וזה שאמר למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים השיבנו כי אם היית ממאס אותנו וקצפת עד מאוד בשער נו"ן אז היינו בטוח כי השיבנו וגו' ועכשיו שאין אתה ממאס לגמרי מ"מ למה תעזבנו לאורך ימים השיבנו וחדש ימינו כקדם אמן:

קצת מדרוש הספד ז' אב תקצז"ל

ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמור פירש"י השיבני ותמה של"ה שהוא כמטיח דברי' כלפי מעלה ומורי בהפלאה ואתחנן לאמור שהתחנן שיהי' יכול להתפלל ע"ד אדני שפתי תפתח ונ"ל אלו ואלו דא"ח דהנה כתי' ומי גוי גדול אשר לו אלקי' קרובי' אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו לשון בכל קראינו אינו מדוקדק גם הלא הקב"ה שומע תפלת כל פה אפי' של נכרי אבל הענין אחז"ל ר"ח בן דוסא הי' יודע אם תפלתו שגורה בפיו בידוע שהיא מקובל ונראה שזה דוקא בישראל שמה מעתה לשונו ומדבר מתוך גרונו והרי עי"ז מתוך תפלתו יודע מה סופה משא"כ בשארי עמים והיינו בכל קראינו אליו שהקריאה אליו בעצמה היא התשובה אם מקובלת ונ"ל היינו אם מתפלל תחלה תפלה קצרה שפתי תפתח אז הקב"ה הוא הפותח פיו ועי"ז יודע בתפלתו הארוכה אם מקובלת והיינו ואתחנן לאמור שהתחנן שיהי' יכול לומר ולהתפלל דהיינו שפתי תפתח כפ' מורי ז"ל הנ"ל וממילא יש לו תשובה אם מקובלת ע"י אם שגורה בפיו והנה באמת הרי היתה שגורה בפיו כדכתי' ואפ"ה לא נתקבלה זה יבואר לפנינו אי"ה:

כתי' גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי גדר דרכי בגזית נתיבותי עיוה כי דרך הוא דרך הרבים היינו תפלה ארוכה ונתיב הוא נתיב היחיד היינו אדני שפתי תפתח ואמר גם כי אזעק ואשוע כלומר שזועק להי"ת שוע דהיינו שמתפלל תפלה קצרה שפתי תפתח היינו שאזעק ע"מ לשוע גם בזה שתום תפלתי א"כ כבר גדר דרכי בגזית היינו תפלה הארוכה שהרי אפי' נתיבות תפלה קצרה עיוה:

ואר"ש יכולני לפטור כל העולם מן הדין דכתי' ושכורת ולא מיין ופריך והא שיכור מקחו מקח ומסי' שאינינו פטור אלא מן התפלה היינו מדין תפלה קאמר ולפע"ד גם דברי' הראשוני' אמתיי' דהנה כתי' לאהבה את ד' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ודרשו חז"ל מזה מ"ע של תפלה עבודה בלב וק' כיון דאמר אם שמוע תשמעו וגו' לאהבה את ד' אלקיכם שזה כולל כל התורה כולה מאי שנא דפרט מ"ע של תפלה אלא הוא הדבר שדברנו בכמה מקומו' שאין בכח האדם לעבוד את ד' אם לא בעזר והשפעה מאת ד' ואין בזה מעשה לאדם אלא החפץ ושיתפלל אל ד' שיעזור לו על זה ועל זה הי' תפלת דוד בן ישי בתמני' אפי והנה ציוה הקב"ה אם שמוע לאהבה אעפ"י שאינו באפשרת כח האדם מ"מ לעבדו בכל לבבכם תתפלל אל ד' בכל לבבך שתזכה לאהבה אותו והשתא לפ"ז אחר שפטרנו ראב"ע מדין תפלה כשיכור א"כ ממילא פטורי' מדין כלל וא"ש וה"נ קאמר כיון שגם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי בעו"ה א"כ ממילא גדר דרכי כל התורה בגזית ונתיבות כולם עיוה:

ובמדרש כשאתם זוכי' אתם מוני' לבנינו כשאינכם זוכי' מוני' לחורבנו י"ל על חורבן בית ראשון שאז אעפ"י שמנו כך וכך לגלותינו מ"מ הי' מונין לבנינו כיון שנתגלה קצם ע' שנה א"כ כל שנתרחק מנינים מחורבן הבית הרי נתקרב לבנינו והרי זה כמנין ספירת העומר שסופרי' וה"נ המנין הי' לבנינו לבית שני אבל עכשיו שלא זכינו ולא נתגלה הקץ א"כ המנין הוא לחורבנו שכל שנה שלא נבנה כאלו נחרב באותו שנה בעו"ה ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו בעו"ה זה היום אלף ותשס"ט שנה יבנה בב"א:

הנה כתי' אלקי' באו גוים בנחלתיך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלי' לעיים לכאורה הי' לו להזכיר תחלה כבשו ירושלי' ואח"כ נכנסו למקדש וטמאו ר"ל אבל באמת זה היום ז' אב שקוינוהו כי אעפ"י שבאו שערי ירושלי' הי' חושבי' שאין בזה הפסד לנו כי ביום שיקרבו אל הקדש פנימי שם יהי' מפלתם של שונאינו כי במקום שנענש עליו נדב ואביהו איך יכנוס גוי ערל וטמא וע"כ שם יפלו ולא יוסיפו קום כך הי' חושבי' אנשי ירושלי' והי' מצפי' על יום הזה יום כניסת גוים להיכל אך בעו"ה נכזבה תוחלתם כי טמאו את היכל הקודש והורשו משמי' לכנס ועי"ז נתיאשו מירושלי' ע"כ כשנכנסו וטמאו היכל קדשיך ממילא הושם ירושלי' לעיי' בעו"ה:

וכתי' אם מאס מאסת את יהוד' אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפה קוה לשלום ואין טוב וק' לכאורה מה מתמה הלא הואיל ומאוס בנו חלילה משו"ה אין מרפה אחז"ל במס' חגיגה דהאי מינא אחוי קמי' קיסר במחוג עמא דהדר מרא אפי' מיני' כלומר הסתר פני' ואחוי לי' איהו עוד ידו נטוי' והמין לא הבין מאי דמחוי לי' במחוג וקטלוהו ע"ש ולדידי צל"ע כי שפיר עביד המין שאמר שאינו מבין כי עוד ידו נטוי' בקרא כתי' לפורענו' בישעי' ט' יו"ד בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטוי' ולהבין זה אאמר כי ב' אנשי' הי' חייבי' למלך ונפסק דינו של א' להוציא חוץ למדינה ולא יראה בארצות המלך והשני תפסוהו ופסקו לו בכל חדש כך וכך מלקיות ושמח זה השני אע"ג כי רבו וארכו יסורי' מ"מ לא נגרש מאת פני המלך לחלוטי' כי עוד אחר ככלות זמן מלקיותו יחזור לאיתנו הראשון משא"כ אידך כלה גרש יגרש וה"נ טובתן של ישראל מה שאומר עוד ידו נטוי' שלא הסתיר פניו ממנו לגמרי כי עוד נטוי ומשגיח עלינו במכות ועונשי' ולכשיכלה העונש עוד נזכה לחזות בנועמו והמין לא הבין זה וא"ש וק"ל אך אם ארכו ימי העונש והמכות א"כ צווח ממ"נ אם מאסתנו שלא לחזות עוד פניך מדוע הכיתנו ג"כ בתרי קטלא לא קטלינן:

אחז"ל צום השביעי זה ג' תשרי שבו נהרג גדלי' ללמדך ששקולה מיתת צדיקי' כשריפת בית אלקינו ואמנם רמב"ם כ' בה' תעני' כי בו ביום נכבה גחלת ישראל ולא הי' שריד בעו"ה וכן הוא אמת לרואה ומעיי' בפסוקי' אך נלע"ד צדקו דברי חז"ל כי אחז"ל הקדים ב' שנים לונושנתם כדי שלא יתקיים אבד תאבדון והנה לפי מחשבת נ"נ להשאיר שם כורמי' ויוגבי' ולהמשיל עליהם מזרע דהע"ה כמו גדלי' א"כ לא נתקיים עדיי' צדקת ד' ותינח אם ישמעו לירמי' וישובו א"כ עדיי' לא השחיתו כמנין ונושנתם והרי הוא טוב אבל באמת הרי קמן שמרדו בירמי' ואמרו מאז חדלנו לקטר למלכת שמי' חסרנו כל טוב א"כ אם ישארו בא"י עד תשלום ונושנתם ויהי' בושחתם יתקיים חלילה אבד תאבדון ע"כ טובה גדולה וצדקה הי' לישראל שנכבה הגחלת ביום ההוא כדי שיחזור ויבנה לעתיד ויהי' ראוי לעשות י"ט לולי שנהרג בו צדיק גדלי' וקבעוהו א"כ ש"מ ששקולה מיתת צדיקי' כשריפת ב"א:

כתי' אם אשכחך ירושלי' תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלי' על ראש שמחתי הנה לפי דינא דש"ס מותר לספר ולכבס לכבוד שבת ואנו מחמירי' בזה ואפי' בשבת חזון מראין האבילות מה שאין דעת האר"י ז"ל נוחה הימנו והנה במיתת בני אהרן הזהיר אהרן ובניו שלא יתאבלו שלא יתערב שמחו של מקום אבל כל ישראל יבכו את השריפה וק' וכי לישראל לא הי' שמחת שמיני שמחתו של מקום אלא באהרן שהי' מסברא אבל לבו גדול מאד צריך להראות כי הכל בטל נגד שמחתו של מקום וישראל הי' צריכי' להראות כי אבילות ת"ח מערב שמחתם כי ק' להם סילוק חכמי' וכן הקדושי' אשר בארץ המה האר"י וחביריו וכן בימי חכמי התלמוד הי' האבילות חורבן המקדש עיקור ושבר לבותם ע"כ הראו אהבת ד' לומר בהגיע שבת אזי מצות שבת מבטל אבל לבם אך בזה"ז שאבילות בהמ"ק קל בעיניהם צריך להראות ההיפוך שאפי' בשבת מראי' האבילות והיינו אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ואז באמת אינו צריך להעלות ירושלי' על ראש שמחתו אדרבא בהגיע שבת וי"ט אשכח האבל לכבוד אך אם לא אזכרכי כגון בזה"ז אז אני אומר תדבק לשוני לחכי אם לא אז אעלה את ירושלי' על ראש שמחתי אפי' בשבת:

כתי' והפיץ אתכם בעמי' ונשארתם מתי מעט בגוים אשר ינהג ד' אתכם שמה פי' מתוך שנפוצו בגוים ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ונוהגי' במנהגי' ונשארתם מתי מעט צדיקים אשר ינהג ד' ולא מנהיגי הגוים כי הרוב בעו"ה אינם מתנהגי' עפ"י ד' וחכמי הדור כ"א עפ"י נימוסי האו"ה:

ואמר ועבדתם שם אלהי' אחרי' ובקשתם משם את ד' אלקי' פי' במקום שעובדי' האונסי' אלהי' אחרי' שם מבקשי' ה' במקום הטומאה ההוא כמו שמפרשי' אם שכחנו שם אלקינו וה"נ ובקשתם משם את אלקיך ומצאת:

בצר לך ומצאוך כל הדברי' האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ר"ל אם באחרית יצר לך על גלות וחורבן בהמ"ק ומצפה לישועה לא כאלו שונאי ציון בעו"ה אלא תצטער על החורבן ומצאך בלבך כל הדברי' האלה שישבר לבך בקרבך על שאנו בגלות בעע"ז עץ ואבן כנזכר בפסוק דניאל זה הצער הוא בעצמו התשובה גמורה כדאחז"ל אפסוק ובקשו את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם והיינו ושבת עד ד' אלקיך זהו בעצמה התשובה ושמיעה בקול ואז אל רחום רחום ד' אלקיך לא ירפך ולא יעזבך:

רק השמר לך ושמור נפשך מאוד וגו' והודעתם לבניך ולבני בניך פירש"י כשתקיימו כתיקונם תחשבו חכמי' בעיני' ואם תשכחו תחשבו סכלי' ושוטי' ועיי' רמב"ן ונלע"ד דהתורה משפטי אלהי הארץ וכל האומו' יכירון זה אך כשתגרמו הגלות אז כתי' שחקו על משבתיה שהי' או"ה שוחקי' בארצכם לא שמרתם ובח"ל תשמרו זהו כסכלות שאין לתורה שייכות בח"ל אלא רש"י פי' בפ' והי' אם שמוע בשם הספרי ושמתם את דברי אלה על לבבכם כדי שלא יהי' חדשי' עליכם כשתחזירו ואמנם האו"ה אינם מאמיני' בחזרתו לא"י כדכתי' פני ד' חילקם לא יוסיף להביטם ע"כ שחקו על משבתי' ומחשבי' אותם לסכלי' ושוטי':

כי אברהם לא ידענו ישראל לא יכירנו אתה ד' אבינו גואלנו מעולם שמך למה תתענו ד' מדרכך והנה כתי' ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם ואר"נ כל כי האי ריתחא וכו' והנה זה הוא מאברהם אשר בירר לו ועבדום ועינו אותם או נהי' בתכלית הגדולה מבחינת ישראל שרית עם אלקי' ואנשי' ותוכל אבל אברהם לא ידענו כי אין לנו מלך קשה כהמן וגם ישראל לא ידענו כי אנחנו בגלות אבל הקב"ה מושיע בכל צרה ואינו מעמיד מלך קשה אשר עי"כ תקשיח לבנו מיראתך:

תוכן העניינים

חתם סופר על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה