חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף קב.
תוס' בד"ה דאי בעי זריק וכו' א"נ היכא דנזרק בסוף (כנ"ל) מודה וכו' ובמרובה מייתי ראיה מטומאה עכ"ל ר"ל דשם אייתי ראיה מטומאה דאמרי' כל העומד לזרוק וכו' ולא אייתי ראיה ממעילה ש"מ דלא מצי לאיתויי ראיה ממעילה דאיכא למימר דשאני מעילה דסברא לומר בה דכזרוק דמי טפי משאר דברים וק"ל:
בד"ה לא ראויה וכו' וק' מאי פריך וכו' לפי ל"א שכתב רש"י ז"ל לא תיקשי קושיא זו וק"ל:
בא"ד ועוד מאי קאמר וכו' היכי פקעה כיון דלנה ממש ר"ל דמיפרש"י ז"ל משמע דסברת המקשה דקאמר מאי לאו לנה ממש וכו' דוקא כשלנה דשוב אינו יכול עוד לזרוק אז אמרי' כיון דקודם שלנה היה יכול לזרוק כל העומד לזרוק וכו' אבל מ"מ קודם שלנה כל זמן שלא נזרק מועלים בו עד אחר שיזרק דלא אמרי' כל העומד וכו' דדוקא לנה קאמר דאז אינה ראויה לזרוק דאז אמרי' מאחר שהיתה ראויה לזריקה ואינו יכול עתה לזרוק אז אין מועלים דכל העומד וכו' והתרצן השיב דלא אמרי' כל העומד וכו' אפי בלנה אלא מאי לנה דלן הבשר והיינו לאחר זריקת דם דאין פסול לן ויוצא וטומאה אלא בבשר ולא בדם ורב אשי דמסיק שאני מעילה וכו' ר"ל דס"ל כדעת המקשן שלנה ממש קודם זריקת דם דאמרי' כל העומד וכו' מטעם דפקעה קדושה וכו' והשתא מקשו התוס' שפיר היכי קאמר כיון דפקעה במאי הדרה כיון דס"ל לרב אשי כדעת המקשן דדוקא לאחר שלנה הוא דאין מועלים אבל קודם שלנה מועלים א"כ היכי פקעה כיון דדוקא לנה ממש ודו"ק וכן פי' בס' ברה"ז ע"ש וכתבו ונראה לפרש וכו' כונת דבריהם נ"ל דמפרשי דהמקשן סבר הא דקתני שלנה ושנטמאת ושיצתה לרבותא נקט לא מיבעיא קודם שלנה שהיתה ראויה לזריקה דאמרי' כל העומד וכו' ואין מועלים בה אלא אפי' אחר שלנה שאינה ראויה עוד לזריקה אמרי' כל העומד וכו' ואין מועלין בה כיון דפקעה לה קדושתיה קודם שלנה שהיתה אז ראויה לזריקה ואמרי' כל העומד וכו' שוב לא הדרא רכבא לה אחר שלנה אע"פ שאינה ראויה עוד לזריקה כמו שאמר רב אשי לקמן ולכך פריך שפיר הא הכא גבי מעילה אע"פ שלנה אמרי' כל העומד וא"כ גבי טומאת אוכלין כשלן לפני זריקה אמאי אינו מטמא טומאת אוכלין ולא אמרי' כל העומד וכו' והתרצן השיב לא ראויה לצאת וראויה לטמא וראויה ללון ר"ל הא דקתני שלנה וכו' לאו דוקא אלא ר"ל ראויה ללון שעדיין לא נארע בה שום פסול אז אמר דאין מועלים כיון שראוי לזריקה אמרי' כל העומד וכו' אבל אם לנה ממש מועלים בה כיון דאינה ראויה אז לזריקה לא אמרי' כל העומד וכו' ולכך גבי טומאת אוכלין נמי כשלן לפני זריקה אינו מטמא טומאת אוכלין כיון שאינו ראוי אז לזריקה לא אמרי' כל העומד וכו' ולכך פריך כל שיש בו היתר מיבעי ליה בשלמא אי אמרי' אפי' כשלנה ממש אין מועלים יצדק שפיר לשון כל שהיה לו שעת היתר אע"ג דהשתא כשלנה שוב אין לה היתר עוד אפ"ה כיון שהיה לה כבר קודם שלנה שעת היתר שהיה יכול לזרוק ואין מועלים בה דאמרי' כל העומד וכו' לכך כשלנה נמי לא פקעה היתירא קמא ושפיר קאמר שהיה לו שעת היתר אבל לדעת התרצן דהא דקאמר שלנה לאו דוקא אלא כלומר ראויה ללון דהיינו קודם שיארע בה שום פסול הוא דאין מועלים אבל אחר שלנה מועלים מאי כל שהיה לו כל שיש לו מיבעי ליה דהא לא היה לו כבר אלא השתא יש לו לכך משני רב אשי לעולם כסברת המקשה ול"ק דשאני מעילה מטומאה וכו' ודו"ק זה מה שנ"ל בביאור דבריהם אע"פ שדבריהם מגומגמים: