חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף צט:
גמ' רב נחמן בר יצחק אמר בג' לאוין וכו' קשה אמאי לא חשיב ארבעה לאוין כיון דחשיב השמר ושמור ה"ל למיחשב נמי פן ב"פ פן תשכח ופן יסורו וי"ל בדוח' דסבר דפן יסורו לא אתי לאזהורי אלא דאתא לפרושי באיזה אמרתי דעובר בג' לאוין במי שמסירם מלבו וה"ק קרא ופן ר"ל באיזה אמרתי שעובר בפן ר"ל לאו במי שיסורו מלבו וק"ל:
שם א"ר יוחנן משום רשב"י אפי' לא קרא אדם וכו' תימא דהכא סבר רשב"י דאין מקרא כפשוטו ובפ' כיצד מברכין סבר דברים ככתבן דאיתא התם ת"ר ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנאמר לא ימוש ספר וגו' יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך נהוג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכו' בשלמא ר' ישמעאל אר' ישמעאל ל"ק דלא קאמר דאין דברים ככתבן אלא לגבי מנהג ד"א כגון חרישה וזריעה וכו' משום דגלי קרא ואספת דגנך וגו' אבל הכא לגבי חכמת יונית ס"ל דדברים ככתבן אבל רשב"י ארשב"י קשיא ואפשר דרשב"י איירי הכא בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום שאין מתקיים בהן ועמדו זרים ורעו צאנכם ואז מלאכתן נעשית ע"י עצמן וקאמר רשב"י שבזמן ההוא שישראל טרודים במזונותיהם יוצאים חובת לא ימוש ע"י קריאת שמע שחרית וערבית אבל בזמן שעושין רצונו של מקום לא סגי בהכי כיון (שמלכתן) [חק נתן: שמלאכתן] נעשית ע"י אחרים ואז דברים ככתבן ודו"ק: