חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף צז.
תוס' בד"ה כלי אכסלגוס שם מקום דבפ' וכו' נרא' דכונת דבריהם דבאו לשלול שלא תפרש אכסלגוס הוא שם מין עץ דא"כ תיקשי דהכא משמע דאכסלגוס הוא עץ ובפ' דם חטאת משמע דהוא עור מדמייתי לה גבי עורות אבל אי אמרינן דאכסלגוס הוא שם מקום ניחא דהכא קאמר כלי אכסלגוס ר"ל כלי עץ הבא מאכסלגוס ובפ' דם חטאת דמייתי לה גבי עורות מתפרש כלי עור הבא מאכסלגוס וק"ל אבל מדבריהם בשילהי חגיגה נראה דק"ל אף אם תפרש אכסלגוס שם מקום ע"ש וע"פ דבריהם דהתם צריך להגיה כאן בדבריהם הכי כלי אכסלגוס שם מקום וק' דבפ' דם חטאת וכו' ודו"ק:
בד"ה שאני שלחן וכו' א"נ ה"ט דבטיל ציפויו וכו' לכאורה נראה דכוונתם לתרץ קושית שנית דהכא משמע גבי שלחן ודולבקי דציפויו לא בטיל היכא דלא שייר כלום ולאידך לישנא קאמר התם דחכמים לדברי ר"א קאמרי ליה מאי דעתיך דמטהרת להו מטעם קרקע ולא מטעם עץ משום דמצופין מבטל בטיל לציפויין גבייהו אלמא דציפוי בטיל אפי' היכא דלא שייר כלום וכתבו לתרץ א"נ ה"ט דבטל ציפויו משום דמזבח הנחשת קרייה רחמנא אדמה ומזבח הזהב איתקש למזבח הנחשת וק' איך אפשר לומר דטעמא דרבנן דבטל ציפויו הוא משום דקרייה רחמנא אדמה דא"כ היינו טעמא דר"א במתני' וא"כ מאי קאמרי ליה חכמים לר"א מאי דעתיך דמטהרת להו מטעם קרקע ולא מטעם עץ וכו' דהא לפ"ז אינהו נמי לא מטהרי ליה אלא מטעם קרקע אלא מוכרח דרבנן מטהרי ליה מטעם עץ דבטל ציפויו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דהכא גבי מזבח אמרי' דבטל ציפויו וגבי שלחן ודולבקי אמרי' דלא בטיל וצ"ע ושוב ראיתי בס' חידושי הלכות בשלהי חגיגה שנתעורר בזה וכתב ליישב בדוחק ע"ש:
בד"ה המזבח עץ ג' אמות אין שיעור זה לא למזבח ולא לשלחן וכו' פי' דאי במזבח הזהב כתיב אמתים קומתו ואי בשלחן כתיב ואמה וחצי קומתו והא דלא ניחא להו לאוקמי במזבח הנחשת דכתיב שלוש אמות קומתו י"ל משום דאזלי לשיטת יונתן שתרגם פתורא דלקבל מדבחא דהיינו מזבח הזהב שהוא בהיכל נגד השלחן דאי מזבח הנחשת חוץ להיכל הוא וא"ת אמאי ל"ק להו מארכו דבקרא דיחזקאל כתיב אמתים ארכו ובמזבח הזהב כתיב בתורה אמה ארכו י"ל דאאורך ל"ק להו דאיכא למימר דקאי אשלחן כדעת יונתן שתרגם פתורא דלקבל מדבחא אבל בקומה ק"ל שפיר שאינו מתיישב לא בשלחן ולא במזבח הזהב וק"ל:
בא"ד ושמא זה היה גבהן של סניפין וכו' כתב בס' ברה"ז לא ידעתי לכוין החשבון וכו' ע"ש ולי נראה לכוין החשבון למ"ד כמין תיבה פרוצה והסניפין היו עומדים בקרקע ולדעת ר"מ דאמר טפחיים קופל והוא כדעת רש"י ז"ל לעיל דס"ל דהסניפין היו מפוצלין לתת בהן ראשי קנים וא"כ איכא למימר דהסניפין לא היו מגיעין אלא עד סיום הקנים והוא עד לחם ששי ולא עד בכלל כי אינן מגיעין אלא עד הקנים שבין לחם חמישי לששי דלמעלה לא יש קנים יותר ולכך לא יהיו הסניפין גבוהין יותר דאינן צריכין והשתא ניחא דכתיב שלוש אמות גבוה כי מהקרקע עד השלחן יש אמה וחצי כשיעור גובה השלחן וחמשה חלות גובהן עשרה טפחים לדעת ר"מ דהיינו אמה וחצי וטפח עם אמה וחצי דגובה השלחן יהיה הכל בכלל שלש אמות וטפח וקרא לא קא חשיב טפח דנקט שלש אמות חשבון שלם ואותו טפח לא חש ליה וק"ל: