חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף פט:
גמ' א"ה ואין מערבין נסכי כבשים וכו' והא מדקתני סיפא בללן וכו' הקושיא מבוארת דילמא לעולם אין מערבין אפי' נתערבו נמי לא וכגון שלא בלל וסיפא דקתני ואם בללן וכו' ונתערבו כשרים משום דלא נתערבו אלא לאחר בלילה ולכך כשרים בדיעבד כמו שהקשו התוס' ז"ל וע"ק לפי סברת המקשה דבעי למימר דרישא דקתני אין מערבין הוא לכתחילה א"כ תיקשי ליה מתני' רישא אסיפא דרישא קתני אין מערבין וכו' לכתחילה הא דיעבד כשירים וסיפא קתני אם עד שלא בלל פסל ונלע"ד דהמקשה הכי פריך א"ה ואין מערבין וכו' כיון דקא מוקמת רישא דרישא דקתני מערבין נסכי פרים וכו' אם נתערבו קאמר דהיינו דיעבד א"כ אין מערבים דסיפא דרישא אפי' דיעבד נמי לא ע"ז פריך והא מדקתני סיפא בללן וכו' הקושיא היא מסיפא דסיפא דקתני אם עד שלא בלל פסל אלא דהמקשה קיצר בדבריו ולא אייתי אלא סיפא וסמיך אסיפא דסיפא והכי קא פריך בשלמא אי רישא דרישא דקתני מערבין וכו' איירי לכתחילה א"כ סיפא דרישא דקתני אבל אין מערבין וכו' איירי לכתחילה דומיא דרישא וכדי שלא תטעה לומר דדוקא לכתחילה היא דאין מערבין וכו' בדיעבד כשר לכך איצטריך למיהדר ולמתני סיפא דסיפא אם עד שלא בלל פסל לאשמעי' אפי' דיעבד פסול והא דקתני סיפא דרישא אין מערבין וכו' דמשמע דוקא לכתחיל' אגב דקתני רישא מערבין וכו' קתני סיפא נמי אין מערבים וכו' אבל השתא דקא מוקמת רישא דקתני מערבין וכו' הוא דיעבד א"כ סיפא נמי דקתני אבל אין מערבין וכו' הוא דיעבד דומיא דרישא וא"כ כיון דכבר אשמעינן מתני' דאין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים וכו' אפי' דיעבד נמי' לא אמאי איצטריך למיהדר ולמתני' סיפא דסיפא אם עד שלא בלל פסל הא כבר שמעי' מסיפא דרישא וא"כ תרתי דיעבד ל"ל אלא ש"מ דרישא לכתחילה הוא ודו"ק נ"ל:
שם אמר אביי ה"ק מערבין יינן אם נתערב סלתן וכו' לפ"ז סיפא דקתני אבל אין מערבין וכו' היינו אפי' נתערב סלתן ושמנן דומיא דרישא כפירש"י ז"ל וא"ת פשיטא דאין מערבין יינן אפי' נתערב סלתן ושמנן דהא אם נתערב סלתן ושמנן פסולים כדקתני סיפא אם עד שלא בלל פסל וצריך להביא סלת ושמן אחר וא"כ מהיכא תיסק אדעתיה לערב היינן וי"ל הא דקתני אין מערבין יינן אפי' נתערב סלתן ושמנן היינו שנתערבו אחר בלילה דכשרים כדקתני סיפא והוה קס"ד כיון דכבר נתערבו סלתן ושמנן אחר בלילה דכשרים מותר נמי לערב יינן קמ"ל דלא והשתא לפ"ז רישא נמי דקתני מערבין יינן אם נתערב סלתן ושמנן היינו נמי שנתערבו אחר בלילה דומיא דסיפא דרישא וסיפא דקתני ואם בללן אלו וכו' אם עד שלא וכו' מילתא באפי נפשה היא וקאי בין אנסכי פרים ואילים בין אנסכי כבשים ואילים כמ"ש מרן הכ"מ ז"ל סוף הל' תמידין ומוספין ע"ש והא דפירש"י ז"ל במתניתין דקאי אנסכי פרים וכבשים איפשר דלא פי' כן אלא לפי מאי דקס"ד דמערבין וכו' דקתני מתני' קאי אסלת ואשמן ולכך הוכרח לפרש הא דקתני ואם בללן אלו וכו' קאי אפרים וכבשים דאי אפרים ואילים אפי' לכתחילה מערבין סלתן ושמנן אפי' קודם בלילה אבל השתא דמפרשי' מתני' דקתני מערבין וכו' קאי איינות הא דקתני מתני' ואם בללן אלו וכו' קאי בין אפרים וכבשים בין אפרים ואילים והשתא ניחא מה שמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ובחיבורו סוף הל' תו"מ דמפרש להאי בבא ואם בללן אלו וכו' דקאי בין אנסכי פרים ואילים בין אנסכי כבשים ואילים כנראה לעיני המעיין בדבריו היטיב אבל ק"ל להאי סברא אמאי בנסכי פרים ואילים אם נתערבו קודם בלילה פסולים הא בלילתן שוה וראוי לבילה הוא וע"ק הא תנן לקמן פ' המנחות והנסכים דף ק"ג ע"ב מתנדב אדם מנחת וכו' אמר ר"ש והלא אלו לפרים ואלו לכבשים ואינן נבללין זה עם זה וכו' משמע דוקא פרים עם כבשים אינן נבללין זה עם זה משום דאין בלילתן שוה אבל פרים עם אלים דבלילתן שוה נבללין זה עם זה והא דלא פריך ר"ש התם מוהקטירו שלא יערב חלבים בחלבים הוא שלא יערב נסכים זה עם זה אפי' נסכי כבשים בכבשים כדפריך הש"ס הכא י"ל דעדיפ' מינה קא פריך דאפי' בדיעב' פסול משא"כ אי פריך משום והקטירו דאינו אלא לכתחילה וק"ל ועוד ק"ל מ"ש הרמב"ם ז"ל שם סוף הל' תו"מ וז"ל ולעולם אין מערבין נסכים אלא נסכים הפרים לבדן וכו' משמע דנסכי פרים בפרי' מערבין ואמאי לא אמרי' והקטירו שלא יערב נסכי פרים בפרים כמו שלא יערב חלבים בחלבי' אפי' קרבנותיהם שוין אלא מקטיר אימורי כל קרבן וקרבן בפני עצמן וצ"ע:
שם ויינן לכתחילה לא והתניא וכו' פירש"י ז"ל דהאי בריית' קאי אסיפא דרישא דקתני אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים וע"ז קתני בד"א דאין מערבין נסכי כבשי' בנסכי פרים ואילי' הסלת והשמן אבל יין מערבין לכתחילה וכו' אלא אמר אביי ה"ק איכא דהוקטר וכו' מדקא' אלא אמר וכו' נראה דעוקר אוקמתא קמייתא ונ"ל דה"פ מעיקרא אוקי הא דקתני מתני' מערבין נסכי פרים בנסכי אילים וכו' דה"ק מערבין יינן אם נתערב סלתן ושמנן והוי דומיא דידה סיפא דקתני אבל אין מערבים נסכי כבשים וכו' היינו נמי דאין מערבין יינן אפי' נתערב סלתן ושמנן וע"ז פריך מברייתא דקתני בד"א דאין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים הסלת והשמן אבל יין מערבין לכתחילה והיכי קאמרת לא מיבעיא דאין מערבין יין דכבשים ופרים אפי' נתערב סלתן ושמנן אלא אפי' דפרים ואילים אין מערבין יינן אלא א"כ נתערב סלתן ושמנן והא ברייתא קתני אפי' דכבשים ופרים מערבין יינן לכתחילה לכך מחמת קשיא זו דברייתא קתני מערבין יינן לכתחילה אפי' דכבשים ופרים עקר אוקמתא קמייתא ואוקי אוקמתא אחריתי ופי' דברייתא דקתני מערבין יינן דכבשים ופרים לכתחילה היינו היכא דכבר הוקטר סלתן ושמנן א"נ אפי' לא הוקטר אלא כבר נתערב סלתן ושמנן אז מערבין יינן לכתחילה אבל אם לא הוקטר כבר ולא נתערב אין מערבין יינן דילמא אתי לאערובי סלת ושמן לכתחילה ואיכא משום והקטירו שלא יערב וכו' והשתא מתני' דקתני אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים איירי בלא הוקטרו ולא נתערבו וכן כתב רש"י ז"ל וז"ל והא דקתני מציעתא דמתני' אבל אין מערבין היינו בשלא נתערבו סלתן ושמנן והנה מרן הכ"מ ז"ל סוף הל' תו"מ כתב שט"ס נפל בדברי רש"י ז"ל וצריך להגיה היינו אפי' נתערבו סלתן ושמנן וק' לפי הגהה זו א"כ היכי מוקי ברייתא דקתני אבל יין מערבין ופירש"י ז"ל דהאי ברייתא קאי אנסכי כבשים בנסכי פרים ואילים והא מתני' קתני אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים ולפי הגהת מרן הכ"מ ז"ל ברש"י ז"ל איירי אפי' נתערבו סלתן ושמנן והנה ממה שתירץ מרן הכ"מ ז"ל על מה שהקשה וא"ת א"כ דמערבין ואין מערבין דקתני רישא ביין מ"ש הני מהני וכתב וי"ל כיון דנסכי כבשים אינן שוים לנסכי פרים ואילים מחמירין בהו טפי שאפי' נתערבו סלתן ושמנן אין מערבין יינן כל זמן שלא הוקטרו סלתן ושמנן עכ"ל נראה מדבריו דרצה לחלק בין נתערבו סלתן ושמנן להוקטרו סלתן ושמנן דבנתערבו סלתן ושמנן דוקא נסכי פרים בנסכי אילים דשוים הם אז מערבין יינן לכתחילה אבל נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים דאינם שוים אע"פ שנתערבו סלתן ושמנן אין מערבין יינן אבל אם הוקטרו סלתן ושמנן אפי' נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים מערבין יינן והשתא מתני' דקתני אבל אין מערבין נסכי כבשים וכו' איירי אפי' נתערב סלתן ושמנן וברייתא דקתני' אבל יין מערבין אפי' דנסכי כבשים בנסכי פרים ואילים כפירש"י ז"ל איירי בהוקטרו סלתן ושמנן וקשה מ"ש דבנתערבו מחמירין טפי מהוקטרו כיון דבהוקטרו מערבין יינן משום דליכא למיגזר דילמא אתי לאערובי סלת ושמן לכתחילה משום דכבר הוקטרו ג"כ בנתערבו כיון דליכא למיגזר נמי דילמא אתי לאערובי וכו' דהא כבר מעורבים ועומדין א"כ למה אין מערבין יינן מ"ש מהוקטרו וע"ק דמפשטא דשמעתתא מוכח הא דקאמר אביי ה"ק היכא דהוקטרו וכו' קאי לפרוש' הברייתא דקתני אבל יין מערבין וקאמר היכא דהוקטר סלתן ושמנן וכו' היכא דלא הוקטר אם נתערב סלתן ושמנן מערבין נמי יינן משמע דברייתא דקתני אבל יין מערבין דקאי אנסכי כבשים בנסכי פרים ואילים כפירש"י ז"ל איירי בין הוקטרו סלתן ושמנן בין נתערבו וע"ק דלפי הגהה זו א"כ אכתי קיימי באוקמתא קמייתא דקאמר מערבין יינן אם נתערב סלתן ושמנן אבל נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים לא וא"כ אמאי קאמר תיבת אלא דנראה דעוקר אוקמתא קמייתא והא אכתי קיימי בה ועוד אמאי האריך דבריו כולי האי כיון דאכתי קיימי באוקמתא קמייתא לא ה"ל למימר אלא הא דקתני ברייתא יין מערבין אפי' דכבשים בפרים כפירש"י ז"ל איירי בהוקטרו סלתן ושמנן ותו לא מידי אלא ש"מ דעקר אוקמתא קמייתא כדפרישית ואין צריך להגיה כלום בדברי רש"י ז"ל ומה שהקשה מרן הכ"מ ז"ל לזה דאי בשלא נתערבו מיירי מאי איריא נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים אפי' נסכי כבשים בנסכי כבשים נמי אין מערבין יינן משום גזירה י"ל כיון דשוים לא מחמרינן למגזר ביינן אטו סלתן ושמנן וכן תירץ הל"מ ז"ל ע"ש והנה לפי מאי דפירש"י ז"ל צריך להגיה ברש"י ד"ה אלא אמר אביי וכו' של פרים ואילים כמצותן צריך להגיה של פרים וכבשים כמצותן דפרים ואילים אפי' לא הוקטרו ולא נתערבו מערבין יינן כיון דשוים ולא גזרינן כדפי' וק"ל וא"ת לפירש"י ז"ל דהברייתא קאי אמתני דקתני אבל אין מערבין נסכי כבשים וכו' כיון דפי' אין מערבין וכו' דקתני מתני' איירי ביינן א"כ איך מתיישבת הברייתא דקתני בד"א בסלת ושמן וכו' והא מתני' לא איירי בסלת ושמן אלא ביין וי"ל דה"ק בד"א דאין מערבין יינן היינו היכא דהסלת והשמן קיים דהיינו דלא הוקטרו ולא נתערבו אבל היכא דהוקטרו או נתערבו ולא נשאר אלא יין מערבין וק"ל וכן פי' הל"מ ז"ל זה מה שנ"ל בשיטתו של רש"י ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ובחיבורו סוף הל' תו"מ נראה דס"ל דאכתי קיימי באוקמתא קמייתא דדוקא נסכי פרים ואילי' אם נתערבו או הוקטרו מערבין יינן אבל נסכי כבשי' ופרים אפי' נתערבו או הוקטרו אין מערבין יינן כן נראה מדבריו למעיין בהם היטיב ומהתימא ממרן הכ"מ ז"ל שאחר שכתב וי"ל כיון דנסכי כבשים וכו' דרצה לחלק בנסכי כבשים ופרים בין נתערבו להוקטרו כמ"ש לעיל כתב אח"כ וע"פ הדברים האלה נתבארו דברי רבינו וכו' והא ליתא דרבינו ז"ל אינו מחלק כלל בין הוקטרו לנתערבו כנראה לעיני המעיין ודו"ק והנה מוכרח לומר לדעת רבינו ז"ל דל"ג תיבת אלא דאכתי קיימי באוקמתא קמיימא ותימא לדעת רבינו ז"ל דס"ל דבנסכי כבשים ופרים לעולם אין מערבין יינן בין נתערבו סלתן ושמנן בין הוקטרו א"כ איך מוקי האי ברייתא דקתני אבל יין מערבין ופירש"י ז"ל דהאי ברייתא קאי אסיפא דקתני אבל אין מערבין נסכי כבשים וכו' וע"ז קתני בד"א וכו' וי"ל דרבינו ז"ל אינו מפרש כפירש"י ז"ל וס"ל דהאי ברייתא קאי אהא דקתני במתני' ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו כשרים דהאי סיפא דמתני' מילתא באפי נפשה היא כמ"ש מרן הכ"מ ז"ל כמ"ש לעיל וע"ז קאי הברייתא הא דקתני מתני' בללן וכו' ונתערבו כשרים דמשמע דוקא דיעבד אבל לכתחילה לא בד"א בסלת ושמן משום והקטירו אבל יין מערבין לכתחילה ומשום הכי פריך היכי קאמרת הא דקתני מתני' מערבין וכו' ה"ק מערבין יינן אם נתערב סלתן ושמנן דהיינו דוקא אם נתערב סלתן ושמנן אבל אם לא נתערב לא והא ברייתא קתני אבל יין מערבין דמשמע בכל גוונא בין נתערב סלתן ושמנן בין לא נתערב וע"ז השיב אביי דאף ברייתא דקתני אבל יין מערבין איירי נמי בהוקט' סלתן ושמנן א"נ בנתערבו אבל אם לא הוקטרו ולא נתערבו אין מערבין משום גזיר' דילמא אתי וכו' והשתא ברייתא דקתני אבל יין מערבין לא קאי אלא אנסכי פרים ואילים אבל נסכי כבשים ופרים ע"ז קתני מתני' אבל אין מערבין וכו' ודו"ק נ"ל והל"מ ז"ל פי' בע"א ע"ש: