חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף נז:
גמ' מניין למעלה מבשר חטאת וכו' הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' איסורי מזבח כתב וז"ל העלה שאור וכו' אפי' הקטיר דבר שאינו ראוי להקטרה בדבש וכו' וכתב מרן הכ"מ ז"ל אבל אי קשיא בדברי רבינו וכו' וי"ל דמשמע ליה לגמרא דהאי דרשא דכל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו לא אתיא אלא להקטירם בלא שאור ודבש בלבד היא לא הל"ל גבי שאור ודבש וכו' ע"ש ותירוץ זה אינו נכון בעיני דאכתי אימא דהאי דרשא דכל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו לא אתיא אלא להקטירם בלא שאור ודבש בלבד היא והא דכתבי' בהדיא שאור ודבש כדי למיהוי לאו שבכללות ואם עשה שלשתן כאחת אינו לוקה אלא אחת מה שא"כ אי לא כתבי' בהדייהו והקריב שאור עם דבר שממנו לאישים הוה מחייב תרתי ולכך כתבי' בהדייהו אבל עיקר טעמו של רבינו ז"ל למידרשי' להקטירם עם שאור ודבש הוא מדכתיב קרבן ראשית וגו' כמ"ש רבינו ז"ל עצמו וכמו שביאר דבריו הל"מ ז"ל ע"ש וק"ל עוד כתב מרן הכ"מ ז"ל ועדיין יש לדקדק וכו' שהרי כתב בסמוך וכן אסור וכו' ולא כתב שלוקה ואפשר לומר וכו' ומדלא כתב אשה ממנו דרשי' דה"ה להקטיר דבר שממנו לאישים בלא שאור ודבש לדרשא בעלמא אבל לא ללקות עליו כיון דעיקר קרא לאו להכי הוא דאתא עכ"ל לפי דבריו הא דאמרי' המעלה מכולם על הכבש ר' יוחנן אמר חייב ר"א אמר פטור צריך לפרש הא דאמר המעלה מכולם ר"ל עם שאור ודבש דאי לחודייהו מאי קאמר חייב הא אפי' על המזבח עצמו ליכא חיובא אלא איסורא בעלמא כמ"ש מרן ז"ל אלא צ"ל דאיירי עם שאור ודבש ר' יוחנן סבר דחייב נמי על הכבש ור"א סבר דאינו חייב דאותם מעטיה דדוקא שאור ודבש לחודייהו הוא דרבי לך כבש אבל אם הם מעורבים עם דבר שממנו לאישים לא רבי כבש א"כ לפ"ז קשה מ"ש מרן ז"ל ופסק רבינו כר"א דגבי המעלה וכו' ויש לתמוה למה פסק כר"א וכו' ע"ש מאי קושיא הא אדרבה רבינו ז"ל לא פסק אלא כר' יוחנן שכתב גבי המעלה מבשר חטאת וכו' בחמץ או בדבש בין למזבח בין לכבש לוקה דבהא הוא דפליגי ר' יוחנן ור"א כמ"ש לשיטת מרן ז"ל דכל שממנו לאישים בלא שאור ודבש לית ביה אלא איסורא בעלמא ולא מלקות ולי נראה דרבינו ז"ל נמי סובר דכל שממנו לאישים אף בלא שאור ודבש לוקה ואע"ג שלא כתב שלוקה שהרי כתב בסוף דבריו שכל דבר שמקצתו לאישים הרי שאריתו בבל תקטירו וכיון שהוא עובר בלאו פשיטא דלוקה והא דאינו לוקה שתים כשהקטיר שאור ודבש אפי' לשם עצים עם חלק מהקרבן שאינו ראוי להקטרה משום דהוי לאו שבכללות כמ"ש מרן ז"ל וא"ת כיון שאינו לוקה אלא א' א"כ מאי חידושא כשהקטיר שאור ודבש לשם עצים עם חלק מהקרבן שאינו ראוי להקטרה הא בלאו הכי לוקה משום כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו י"ל מ"מ אי איתרו ביה משום שאור ודבש ולא אתרו ביה משום כל שממנו לאישים קמ"ל דלוקה משום שאור ודבש אע"ג שהקטיר לשם עצים והשתא מחלוקת ר' יוחנן ור"א במקטיר דבר שממנו לאישים לחודיה אבל אם מעורב עם שאור ודבש כ"ע מודו דחייב על הכבש כמו על המזבח ורבינו ז"ל פסק כר"א משום דסוגיא דפ' התערובות דף ע"ז ע"א כוותיה וכמ"ש התוס' ז"ל שם ד"ה ורבנן תרתי וכו' ע"ש וק"ל:
תוס' בד"ה ר' יאשיה סבר אותם וכו' וא"ת וכו' אותם במשיחה וכו' וי"ל דאתיא כר"ע וכו' קשה לדעת הרמב"ם ז"ל שפסק בסוף פ"א מהל' כלי המקדש כר' יאשיה דמדת הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ וכלי היבש לא נמשחו אלא מבפנים א"כ אותם אתי למעוטי מדת יבש מבחוץ וא"כ איך פסק באותו פרק דין י"ב דלדורות אין צריך משיחה אלא בשירות לבד מתקדשין אי משום דכתיב אשר ישרתו בם בקדש דילמא דמשה במשיחה ולדורות במשיחה ועבודה משום דכתיב וכן תעשו וכתיב אשר ישרתו וגו' כדאיתא בשבועות וכיון דמיעוטא דאותם איצטריך לדרשא אחרינא כמו שהקשו כאן התוס' וצ"ע ושוב ראיתי בס' משנה למלך ז"ל בפ"ב מהל' מעה"ק הלכה ט' שנתעורר בזה ע"ש מה שיישב: