אור ברסלב

חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל

דף נ:

דף נ.

גמ' חביתי כ"ג וכו' ר' חייא בר אבא וכו' אופה ואח"כ מטגנה וכו' אמר ר' חייא בר אבא כוותי דידי מסתברא תופיני תאפינה נאה וכו' עיין פירש"י מכאן קשה למ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג מהל' מעה"ק דין ג' וז"ל ואחת וכו' ואופה תחילה מעט ואח"כ קולה אותה על המחבת וכו' ואינ' מבשלה הרבה שנאמר תופיני בין בשל ונא עכ"ל משמע אע"ג דדריש תאפינה נא אפי' הכי ס"ל אופה תחילה ואח"כ מטגנה והא מהכא מוכח דלא אמרי' אופה תחילה אלא למאן דדריש תאפינה נאה אבל למאן דדריש תאפינה נא ס"ל דמטגנא תחילה ועוד דמדברי רבינו ז"ל נראה דקרא דתופיני תאפינה נא אתי ללמד שאינו מבשלה הרבה והא ליתא בש"ס ומרן הכ"מ ז"ל תירץ דרבינו ז"ל פסק כר' יוסי דאמר תאפינה ריבה אית ליה נא ואית ליה נאה ומפרש רבינו ז"ל הא דאמר ר' יוסי אית ליה נא היינו לומר שתאפה נא כלומר שלא יאפה אותה אלא קצת דלא כרב אסי דמפרש מנא דטיגון קודם וזהו שכתב ואופה תחילה מעט ואינו מבשלה הרבה וכן דורש שתאפה נאה כלומר שתאפה קודם טיגון וזהו שכתב ואח"כ קולה אותה ע"כ וק"ל לפ"ז מהו תאפינה ריבה דקא' ר' יוסי דלא יצדק א' מהג' פירושים שכתב רש"י דלפי' א' היינו ריבוי אפיות דאופה תחילה ובסוף והא לית ליה לרבינו ז"ל ולב' הפירושים האחרי' שהיינו שרבה בכמותה או שמרככה בשמן והיינו נאה ונא דטיגון תחילה והא נמי לית ליה לרבינו ז"ל ואפשר לומר דלפי' זה גריס רבינו ז"ל רכה בכ"ף ולא בבי"ת וה"ק האפיה תהיה רכה ר"ל שלא יהיה אפוי הרבה אלא קצת וזהו פי' נא והלח"מ ז"ל הקשה לפי זה וז"ל ומ"מ ק"ל פי' בדברי רבינו ז"ל שכתב ואינו מבשלה הרבה שנאמר תופיני בין בשל ונא משמע דתופיני אתא לפרש הבישול דהיינו הטיגון שלא יהיה בהחלט ולא לפרש האפיה כמ"ש הכ"מ ז"ל עכ"ל ונ"ל דמרן ז"ל מפרש מ"ש רבי' ז"ל ואינו מבשלה הרבה ר"ל ואינו אופה הרבה דקרי רבי' ז"ל לאפיה בישול וזהו שכת' הכ"מ וז"ל וזהו שכת' ואופה תחילה מעט ואינו מבשל' הרב' משמע דהכל א' דבישול היינו אפי' ויש סעד לזה ממ"ש רבינו ז"ל לעיל בפ"ט גבי לחמי תודה דין י"ט וז"ל וכיצד וכו' ואופה אותה מעט ואח"כ קולה אותה בשמן וכו' וזהו הריכוך האמור בכל מקום עכ"ל וכתב שם מרן הכ"מ ז"ל מ"ש ואופה אותה מעט ואח"כ קול' דנלמד מדין חביתי כ"ג אלמא דמורבכ' דתוד' הוא במורבכת דחביתי כ"ג וכן כתב רבינו ז"ל וזהו הריכוך האמור בכ"מ ואפי' הכי לא הזכיר רבינו קצת אלא גבי אפיה ולא גבי טיגון ואי איתא מ"ש רבינו ז"ל ואינו מבשלה הרבה קאי אטיגון אמאי לא הזכיר דין זה נמי גבי מורבכת דתודה שהרי שוים הם אלא ש"מ דקרי רבינו לאפייה בישול וק"ל ועיין להל"מ ז"ל שכתב דרך אחרת ליישב לרבינו ז"ל עוד נ"ל ליישב לרבינו ז"ל מ"ש שנאמר תופיני בין בשל ונא לא קאי אמאי דסמיך ליה אואינו מבשלה הרבה אלא קאי אתחיל' דבריו שכתב ואופה תחילה ואח"כ קולה וכו' וקא מייתי ראיה מדכתב תופיני תאפינה נא ר"ל חי ממש כפי' הרא"ם ז"ל בפ' צו ע"ש וזהו שכתב תופיני בין בשל ונא ר"ל שתהיה האפיה בין הבישול לנא שהאפייה קודם לבישול והיתה גירסתו בש"ס כך אמר ר' חייא בר אבא כוותי דידי מסתבר' תופיני תאפינה נא אמר רב אשי כוותי דידי מסתברא תופיני תאפינה נאה כתנאי וכו' וכן מצאתי הגיר' בירושל' דשקלים פ"ז הלכה ה' דקאמר מ"ד תופינה נוי כמ"ד מטגנה ואח"כ אופה וכו' ע"ש ור"ל דהסברא מחייבת דכל דבר שעושין לו אפייה ובישול כיון שעושין שניהם אין אופין כל הצורך ואין מבשלין כל הצורך אלא אופין קצת ומבשלין קצת ובין שניהם נגמר הדבר כל צרכו אבל אם אופין כל הצורך אין הבישול ניכר בו וכן להפך ובהא פליגי ר' חייא בר אבא ורב אסי לר' חייא בר אבא ס"ל דתופיני תאפינה נא ר"ל כשהיא חיה ממש ולכך האפייה קודם ורב אסי ס"ל תופיני תאפינה נאה ולכך הטיגון קודם כדי שיהיה כשאחר כך עושה האפיה נגמר כל צרכו ותהיה אפייה נאה מה שא"כ אם עושה האפייה קודם שלא תהיה אפייה נאה מפני שצריך שלא לאפות כל הצורך אלא אפייה קצת מפני כדי שיהיה ניכר הטיגון שעושים אח"כ ור' יוסי ס"ל תופיני תאפינה רבה אית ליה נא ואית ליה נאה ר"ל דר' יוסי ס"ל דבעי' שניהם נא ונאה משום דדריש לשניהם לכך ס"ל דהאפייה תהיה כשהיא חיה ממש משום דבעי' נא וג"כ תהיה אפייה כל הצורך משום דבעי' נאה והיינו דאמר תאפינה רבה ר"ל שתהיה אפייה מרובה כל הצורך כדי שתהיה נאה ואעפ"י שאין דרך לעשות כן גזירת הכתוב היא ורבינו ז"ל פסק כר' חייא בר אבא משמיה דר' יוחנן דדריש נא ולא דריש נאה ולכך כתב אופה תחילה קצת ואח"כ קולה והא דלא פסק כר' יוסי דנימוקו עמו משום דכל הני אמוראי ליכא חד דסבר כוותיה ודו"ק נ"ל:

רש"י בד"ה חביתי כ"ג דכתיב מחבת וכתיב תופיני כצ"ל נ"ל:

בד"ה ל"א תאפינה רבה וגדולה וכו' כצ"ל דלהאי לישנא נמי גרסי' רבה בבי"ת ופי' רבה בכמותה דהיינו גדולה אבל ללישנא שירככנה בשמן הרבה גרסי' רכה בכ"ף ואיפשר דגם לההיא לישנא גרסי' רבה בבי"ת ופי' ריבוי שמן אבל בס' קרבן אהרן בפ' צו בפ"ד כתב דגם להאי לישנא גרסי' רכה בכ"ף ע"ש:

תוס' בד"ה ת"ל ככל אשר וכו' וי"ל דהוי שפיר וכו' כיון דמייתו חובה מייתו נדבה כצ"ל נ"ל:

בא"ד ונראה דלא מהדר וכו' ביאור דבריהם נ"ל דהכי קא מתרצו דאי לא כתיב לא תעלו בלשון רבים לא הוה ילפי' מקרא דככל אשר צויתיך למיסר קטרת בנדבה על מזבח הפנימי משום דקרא דככל אשר צויתיך לא קאי אלא לקטרת דכתיב בההיא פרשתא דהיינו בפ' כי תשא והתם לא כתיב בביאור קטרת חובה דאיכא למימר דקרא דככל אשר צויתיך קאי עליה דהא לא כתיב בההיא פרשה דויאמר ה' אל משה קח לך סמים וגו' לדרתיכם דמשמע מיניה חובה אבל בההיא פ' חייש למזבח הקטרת דכתיב באהל מועד דמשמע דבא למעט מזבח החיצון שהוא בפתח אהל מועד ולכך איכא למימר דלא מהדר קרא דככל אשר צויתיך אלא למאי דחייש בההיא פ' דהיינו מזבח הפנימי אבל אמאי דלא כתיב קודם בההוא פ' דהיינו קטרת חובה דלא כתיבא אלא בפ' תצוה לא מהדר ולכך איצטריך לא תעלו למיסר נדבה ודו"ק נ"ל ועיין בס' ברה"ז ובס' צ"ק (כתבו ז"ל) [חק נתן: כתב וז"ל] אבל אמאי דלא כתיב קודם וכו' פי' דהיינו על מזבח החיצון מביאו עכ"ל ר"ל דאי לא כתיב לא תעלו ה"א דככל אשר צויתיך לא מהדר אלא אקטרת ר"ל דלא אתא למעט אלא קטרת נדבה אבל מזבח החיצון לא אימעיט ויכול להביא קטרת חובה על מזבח החיצון אבל השתא דכתיב לא תעלו למעט נדבה ע"כ ככל אשר צויתיך אתא למעט מזבח החיצון וק"ל:

בד"ה ומחצה אבד קשיא לר"א וכו' ואע"ג דמשמע וכו' אבודים מליקרב מ"מ וכו' ר"ל דבתחילה הקשו אמאי מחצה אבד כיון דאמר ר"א קדוש לחצאין א"כ כשמביא עשרון למצוה אינו מקדש אלא חציו כיון דאין צריך אלא לחציו וא"כ בר פדיון הוא ואח"כ כתבו ואע"ג דמשמע בשקלים אבודין מליקרב ר"ל דאין ה"נ דבר פדיון כיון שלא נתקדשו והא דקתני אבד ר"ל אבד מליקרב אפי' הכי ק' כיון שנפדה אמאי אבד מליקרב דמה בין זה לסולת אחר מיהו קשיא א' נתיישבה דלעולם יש לו פדיון כיון שלא נתקדש קדושת הגוף והא דקרי ליה אבד משום דאבד ליקרב זה מה שנ"ל בביאור דבריהם אלא שיש לתמוה הרבה בדבריהם כיון דפי' אבד הוא אבד מליקרב אבל לעולם בר פדיון הוא א"כ איך תני תנא קמיה דרב נחמן מחצה א' ומחצה ב' תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה והא מחצה ב' בר פדיון הוא מיהו קושיא זו מצאתי בירושלמי דשקלים פ"ז הלכה ה' ותירצו פתרי לה כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר עשרון מקדש ופי' המפרש שם וז"ל פתר לה למתניתין כר"י דאמר עשרון מקדש וכיון שצריך ליתנו לתוך העשרון כדי לחצותו דלכ"ע למצוה צריך להביא עשרון שלם מביתו כדי לחצותו א"כ כבר נתקדש ויוצא לבית השריפה עכ"ל אלא דאכתי יש לתמוה דבתחילה מאי מקשו לר"א כיון שלא נתקדש קדושת הגוף אמאי אינו נפדה דהא לא יהיה אלא הפריש מעות לעשירית האיפה שלו ונותר מהם אותו מותר אע"ג שאינו קדוש קדושת הגוף אפי' הכי ס"ל לרב חסדא ור"א דירקב כדאיתא בפ' הרי עלי עשרון דף ק"ח וקאמר הש"ס דמסתברא כוותייהו דתניא וכו' ומדאינה קרויה חטאת מותרה ירקב ע"ש ועיין לתוס' שם ד"ה ומדאינה קרויה חטאת וכו' וע"ק מ"ש ואע"ג דמשמע במס' שקלים (משמע) דאבודים מליקרב אדרבה מהירושלמי משמע דאבודים ממש דהכי איתא התם א"ר יוסא עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל שמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה מותר עשירית האיפה שלו ר"י אמר יוליכם לים המלח ר"א אמר יפלו לנדבה עשירית האיפה של כ"ג ר"י אומר חוצה אותה ואח"כ מקדשה רשב"ל אומר מקדשה ואח"כ חוצה אותה מתניתא פליגא על ר"י מקריב מחצה ומחצה אבד פתר לה שכן אפי' מעות ילכו לים המלח מתניתא פליגא על ר"י נמצאו ב' חציין קריבין וב' חציין אבודין ותני עלה מחצה א' ומחצה ב' תעובר צורתו ויוצא לבית השריפה פתר לה כר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר עשרון מקדש ע"כ וה"פ לכתחילה פריך לר"י דאמר חוצה ואח"כ מקדש מהא דתנן ומחצה אבד שמעינן דאינה קדושה לחצאין אלא כולו בבת א' וכיון דלא צריך למחצה הב' שכבר נתקדש הרי הוא אבד וקשיא לר"י דאי חוצה ואח"כ מקדש אמאי מחצה ב' אבד הרי לא נתקדש והוא ממש קו' התוס' ומשני פתר לה שכן אפי' מעות ילכו לים המלח ר"ל שכן אפי' מעות שניתותר מעשירית האיפה סובר ר"י שילכו לים המלח והוא מטעמא שנז' בפ' הרי עלי עשרון כמ"ש כ"ש הסולת שניתותר ובתר הכי פריך מהא דתני תעובר צורתו ויצא לבית השריפה ר"ל וקשיא לר"י ל"ל עיבור צורה ולמה יוצא לבית השריפה הא לא נתקדש מעולם ואי משום מותר עשירית האיפה די בהולכה לים המלח אבל שריפה לא צריך ותירץ דההיא ברייתא דר' ישמעאל דאמר עשרון מקדש זהו פי' הירושלמי וכן פי' המפרש הא קמן דפי' מחצה אבד היינו יוליכם לים המלח דלא גרע מהפריש מעות וניתותרו וא"כ דברי התוספת שגבו ונעלמו ממני וצ"ע רב:

בד"ה תעשה וכו' היינו משום דגלי קרא גבי פסח דאין חילוק בין שבת לטומאה לכך גבי חביתין מחד קרא ילפי' דדוחה שבת וטומאה דמ"ש ואח"כ כתבו ונראה דהי מינייהו וכו' והוא תירוץ אחר ור"ל דאף אי לא הוה גלי קרא גבי פסח אפי' הכי ילפי' תרווייהו מחד קרא כיון דהאי קרא לא משמע מיניה חד מהני תרווייהו טפי מחבריה אמרי' שקולים הם ויבואו שניהם דהי מינייהו מפקת ולא דמו לפסח דאיצטריך תרי קראי ולא נפקי מחד קרא משום דלא אמרי' הי מינייהו מפקת אלא היכא דקרא לא משמע מיניה חד טפי מחברי' אבל גבי פסח ליכא למילף תרוייהו מחד קרא דאי מקרא דאיש איש כי יהיה טמא וגו' כתיב ביה טומאה בהדיא וה"א היכא דגלי גלי ולא יליף מיניה שבת ואי מקרא דמועדו כתיב ביה נמי שבת בהדיא משום דלא ילפי מתיבת במועדו עצמה דדחי שבת כמו הכא דילפי' מתעשה אלא מג"ש דמועדו מועדו מתמיד ותמיד גופיה לא גלי ביה קרא דדחי אלא שבת אבל טומאה יליף בג"ש מפסח כדאיתא בריש פ' אלו דברים דף ס"ו ע"א וע"ב וא"כ ה"א דוקא שבת דגלי קרא אבל טומאה לא ולכך איצטריך תרי קראי מה שא"כ הכא גבי חביתין דלא כתיב אלא תעשה שאין בו משמעות לזה יותר מזה אמרי' שקולים הם ודו"ק ועיין בס' ברה"ז וס' צ"ק:

תוכן העניינים

חק נתן על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה