חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף מד:
התכלת פרק רביעי
תוס' בד"ה מנחתם ונסכיה' פי' בקו' וכו' והא דפ"ק דזבחים דריש מנחתו ונסכו וכו' קדריש התם גבי נזיר מדכתיב וכו' כיון דגלי וכו' כצ"ל ור"ל דק"ל היכי משמע מיתורא דמנחתו ונסכו דכתיב גבי נזיר אפי' בלילה ואפי' למחר כמו שהקשו לעיל לפי' הקו' ותירצו כיון דגלי וכו' ר"ל דלעיל ל"ק להו היכי משמע מיניה לילה אלא משום דאכתי לא אשכחן בעלמא הכשר נסכי' בלילה ולכך ק"ל היכי משמע מיתורא דנסכיהם אפי' בלילה אבל השתא דאשכחן גבי עצרת דגלי קרא דאפי' בלילה ואפי' למחר אז דרשי' נמי מנחתו ונסכו דגבי נזיר אפי' בלילה ואפי' למחר אע"ג דלא משמע מיניה וק"ל:
בד"ה אלא דר"ח וכו' לאו עלייהו קאי (ר"ל דלא קאי אלא (הנסכים) [אנסכים] לעכב שיהיו תמימים כמו שלמדו רז"ל מכאן שהיין שהעלה קמחין פסול לנסכים כמו שפירש"י בחומש) וה"ה דה"מ פריך וכו' כצ"ל נ"ל:
בא"ד דגבי עצרת דריש נמי הכי וכן בחג וכו' ר"ל וגבי עצרת לא איפשר לומר דסמיך אקרא דהא לא כתיב ביה יהיו דיהיו דכתיב גבי עצרת אנסכים קאי כמ"ש לעיל א"כ נאמר נמי הא דקאמר גבי פסח שומע אני וכו' לאו אקרא סמיך וכן הא דקאמר שומע גבי חג אע"ג דכתיב ביה כמשפט לאו אכמשפט סמיך דומיא דעצרת וק"ל: