אור ברסלב

חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל

דף כד.

דף כג:

גמ' מהו לקמוץ וכו' צירוף דאורייתא או דרבנן וכו' ופי' רש"י ז"ל צירוף כלי דאורייתא וכו' ל"ש לחומרא כגון טומאה ול"ש לקולא כגון קמיצה וכו' או דרבנן ולחומרא ולא לקולא עכ"ל משמע דאי פשיטא לן דצירוף כלי דרבנן לא הוה מספקא לן דפשיט' דלחומרא כגון טומאה מצטרף לקולא כגון קמיץ לא מצטרף ומכאן תמיה לי אהרמב"ם ז"ל דבפ' י"ב מה' שאר אבות הטומאות דין ז' פסק דצירוף כלי אינו אלא מדרבנן כמ"ש שם מרן הכ"מ ז"ל ע"ש וכ"כ רבי' ז"ל בפי' המשניו' בפ' חומר בקדש ואפ"ה בפ' י"א מה' פסולי המוקדשין דין כ"ג כתב שהדבר ספק אם מצרף הכלי לקמיצ' או אינו מצרף ע"ש ואמאי מספקא לי' כיון דפסק כר' יוחנן דאין צירוף כלי אלא מדרבנן א"כ פשיטא דאין מצטרף לקמיצה דהוי קולא ועוד ק"ל דבאותו פרק עצמו סתיר דידיה אדידיה ששם דין כ"ז כתב וכן לענין קמיצה קמץ מן הנמצא שיריו עם החלק הראשון נאכלין וכו' הרי דפשיטא ליה דיכול לקמוץ מזו על זו והרי כבר כתב שהדבר ספק אם מצרף הכלי לקמיצה או אינו מצרף ונמצא שדבריו סותרים זה את זה תוך כדי דיבור ואע"ג דהאי פסקא הוא מימרא דרבא לקמן וכן לענין קמיצה וכו' מ"מ אפשר לומר דרבא הכי קאמר אי צירוף כלי דאורייתא הוי דינא הכי לענין קמיצה ולעולם דרבא נמי מספקא ליה כדרב כהנא א"נ מאי דמפסקא ליה לרב כהנא פשיטא ליה לרבא דצירוף כלי דאורייתא דאיהו בעי למיפשט הכי לעיל אבל רבינו ז"ל דפסק כרב כהנא דספק הוא היכי כתב להאי מימרא דרבא ועוד ק"ל ששם בפי"ב מהל' שאר אבות הטומאות דין ז' כתב אפי' שאין לו תוך מצרף מה שעליו לקדש והרי בסוגיא דפ' חומר בקדש דף כ"ד ע"א משמע דלא אמרי' שאין לו תוך מצרף אלא אי אמרי' צירוף כלי דאורייתא ואז כדי שלא תיקשי לך הא דתנן הוסיף ר"ע וכו' דמשמע דצירוף כלי דרבנן אז אמרי' דאורייתא יש לו תוך מצרף אין לו תוך אינו מצרף ואתו רבנן ותיקנו דאע"ג דאין לו תוך מצרף אבל אי אמרי' דצירוף כלי דרבנן אז הוייא מתני' כפשטא כסברת המקשה ואין אנו צריכין להאי אוקמתא וא"כ כיון דרבינו ז"ל פסק דצירוף כלי דרבנן א"כ מנ"ל אפי' שאין לו תוך מצרף ולקו' א' אפשר לומר דרבינו ז"ל הוה גריס הכי מהו לקמוץ מזה על זה אמרו לו זו לא שמענו וכו' ולא גריס צירוף דאורייתא או דרבנן משום דק"ל קושיית התוס' דרב כהנא גופיה מדקדק בפ"ג דחגיגה שהוא מדרבנן מההיא דהוסיף ר"ע ולכך ל"ג לה וכן נראה מהכ"מ ז"ל שלא הזכיר הא מילתא בהעתיקו הסוגיא וה"פ דרב כהנא פשיטא ליה דצירוף דרבנן והכי קא מיבעיא ליה כי אמרי רבנן כלי מצרף דוקא לטומאה דחומרא היא אבל לקמיצה דקולא היא לא או דילמ' לא שנא וק"ל ולקושית האחרות צ"ע:

רש"י בד"ה א"צ לכלי וכו' דהא אינו מצטרף וכו' הקשה מרן הכ"מ ז"ל בפ' י"ב מהלכות שאר אבות הטומאות דין ח' למה לא יצטרף האמצעי עם הטמא שאין דבר מפסיק וישאר השלישי טהור וזה היה יותר ראוי מלהצטרף שנים שדבר מפסיק ביניהם וכעין זה הקשה על הרמב"ם ז"ל וכתב ליישב לרש"י ז"ל שיש לדחוק ולומר דכיון שזה העשרון היה שלם מתחילה יותר ראויים להצטרף חלקיו זה עם זה מלהצטרף עם חלק אחר עכ"ל ותמהני עליו איך כת' על יישוב זה שהוא דוחק שהרי אמרי' לקמן גבי עשרון שחלקו ואבד א' מהם והפריש אחר תחתיו ונמצא נטמא אבוד אבוד וראשון מצטרפין מופרש אין מצטרפין ופירש"י ז"ל מופרש שהפריש תחת זה אינו מצרף לפסול עמו שהרי לא הופרש על מנת להצטרף עם האבוד עכ"ל הרי קמן דישוב זה יציב וקיים ודו"ק:

תוס' בד"ה שאין צריך וכו' דלא משמע דפליג אההיא שינוייא וכו' ק"ק מאי מקשו דההוא שינוייא ליתא דכבר דחו התם ע"ש וק"ל:

בד"ה צירוף כלי וכו' ובתוספתא תניא וכו' ודבר תימא הוא וכו' הקשה בס' צ"ק וז"ל ותמיה לי על תמיהתם דהא משנה ערוכה היא במסכת טבול יום פ"ג משנה ד' עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום דר"א אומר משמיה דר"י דפסל את כולה ור"ע אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו משום דקסבר כיון דמי פירות אין מכשירין וכו' ולפ"ז התוספתא אזלא אליבא דר"ע וכו' עכ"ל ולא ידענא מאי קא מקשה ממשנה ערוכה דתמיהת התוס' היא נמי גם אההיא משנה דדבר זה הוא נגד השכל והסברא ולכך קא מתמוה שפיר ודו"ק:

תוכן העניינים

חק נתן על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה