חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף כב.
גמ' נתערב קומצה וכו' ר' יהודה אומר במנחת כהן משיח וכו' הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות נראה דהוה גריס ר' יהודה אומר במנחת כהנים במנחת כהן משיח וכו' וישב גירסא זו בשני דרכים ע"ש:
רש"י בד"ה ר' יהודה וכו' דמנחת נדבת ישראל בלילתו עבה ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים בלילתן רכה וכו' אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות מפרש איפכא דבלילתן עבה קאי אמנחת כהן משיח ומנחת נסכים ובלילתן רכה קאי אמנחת נדבת ישראל ע"ש:
בד"ה והן בולעות זו מזו הקומץ בולע ממנחת נסכים וה"ל ריבה שמנה וכו' אבל הרע"ב ז"ל פי' בע"א וז"ל והן בולעות זו מזו הקומץ בולע ממנחת נסכים וכו' וריבה שמנן של מנחות הללו על הקומץ ומבטלות ליה והוה מנחה שלא הוקטר קומצה ופסולה הנקמצת אבל מנחת נסכים כשירה ולא הוי כריבה שמנה כיון דשלא מדעת עירבו השמן שבולעתו בטל לגבה וכמאן דליתיה עכ"ל ביאור דבריו ז"ל דרצה לפרש הא דקתני פסול' דוקא קאמר ולא קאי אלא (הקומץ) [אקומץ] ולא אמנחת נסכים דלא כפירש"י ז"ל ומפרש דהא דהקומץ פסול לא משום דריבה שמנה כפירש"י ז"ל דאי משום הא כשר דס"ל דריבה שמנה שלא מדעת בטל לגבה וכמאן דליתיה אלא טעמא הוא משום דשמן דנסכים רבה על הקומץ ומבטלו והוי כמנחה שלא הוקטר קומצה ופסולה אבל מנחת נסכים כשירה דלא אתי שמן דקומץ דמועט הוא ומבטל מנחת נסכים דשיעורא רבה ואי משום ריבה שמנה לא חיישי' כיון דשלא מדעת הוא וא"ת איך שייך ריבה שמנה במנחת נסכים דאדרבה הקומץ דבלילתו עבה בולע טפי ממנה ממה שהיא בולעת ממנו כבר השיב לזה התי"ט תשובה נכונה ע"ש והקשה הרב הנז' ל"ל טעמא דלא פסלה משום ריבה שמנה כיון דשלא מדעת עירבו תיפוק ליה אפי' עירבו מדעת לא פסלה משום ריבה שמנה אלא בריבה בלוג כדכתב הרע"ב ז"ל במשנה ג' פ"ק וא"כ הכא דליכא ריבוי לוג לא פסלה ויישב דהרע"ב ז"ל הכא מפרש כפירש"י ז"ל דריבה שמנה אפי' בכל שהוא וא"כ לפ"ז הרע"ב ז"ל סתיר דידיה אדידיה ונ"ל דהרע"ב ז"ל לא קאמר לעיל דלא פסלה עד דאיכא ב' לוגין אבל בציר מהכי לא היינו היכא דהפריש לה הכי מתחילה לא פסלא עד דהפריש ב' לוגין אבל היכא דלא הפריש לה מתחילה אלא לוג כדינה ועירב בה שמן דחולין או דמנחה אחרת אפי' בכל שהוא מודה דפוסל בה כמ"ש לעיל דף י"א לדעת הרמב"ם ז"ל ע"ש ודע הא דכתב הרע"ב ז"ל דריבה שלא מדעת כשר דוקא ריבה משום דבטל וכמאן דליתיה אבל חיסר אפי' שלא מדעת פסול דאי לא תימא הכי תיקשי ליה סוגיא דלקמן מאי קפריך ולא קא מבטלי שיריים לטיבלה ע"ש והנה התו' י"ט ז"ל הקשה לפירש"י ותוס' ז"ל דטעמא דפסול קומץ משום דריבה שמנה הוא מאי פריך גמ' לקמן וכי בלעו זו מזו מאי הוי מין במינו היא אמר רבא קסבר ר"י כל שהוא מין במינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ואי טעמא דפסולה משום ריבה שמנה הוא מאי קשיא דמין במינו הוא ולפיכך לא הבינותי דברי רש"י ותוס' ז"ל שפי' במשנתינו דטעמא משום פסלות דריבה שמנה הוא והרי בין להמקשן ובין להתרצן לא הוי טעמא משום הכי עכ"ל ונ"ל דל"ק דהא בהא תליא דאי אמרי' בטל אז פסול משום ריבה שמנה ואי אמרי' לא בטל לא פסול משום דאי אמרי' בטל אז אותו שמן שנבלע בקומץ חשבינן דידיה הוא ואז הוי ריבה שמנה ואי לא בטיל אמרי' כל היכא דאיתיה אמנחת נסכים שדינן ליה דחשיב כאילו לא נבלע בו כלל כפירש"י ז"ל לקמן גבי חרב שנתערב בבלול ע"ש ולכך פריך גמ' וכי בלעי זו מזו מאי הוי מין במינו הוא ולא בטל ר"ל ולא הוי ריבה שמנה דכל היכא דאיתיה אמנחת נסכים שדינן ליה ומשני דמין בשאינו מינו הוא ובטל ר"ל כיון דבטל חשיב דידיה הוא והוי ריבה שמנו ופסול ודו"ק ודברי ס' ברה"ז בזה לא ירדתי לעומקן ע"ש ונ"ל דגם הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות מפרש כרש"י ז"ל שכתב וז"ל על כן אומר רבי יהודה ששמן הקומץ הזה אם נתחבר בשמן כהן משיח או מנחת נסכים אינו בטל במיעוטו מפני שהוא מינו והעיקר אצל ר' יהודה מין במינו לא בטיל וכו' אבל מצד הסלת אומר שהסלת עם סלת מין במינו ולפיכך לא יבטל המעט בהרבה וכן דינו אם נתערב מנחת כ"ג עם נסכים הדין א' וכו' עכ"ל גמגום יש בדבריו כאשר יראה לעיני המעיין ונ"ל שט"ס יש וצ"ל אבל מצד הסלת אומר שהסלת עם שמן מין בשאינו מינו ולפיכך יבטל המעט בהרבה וכו' ר"ל שהשמן שנבלל בקומץ ממנחת נסכים בטל הוא בקומץ ואז הוי ריבה שמנה כרש"י וזה שכתב וכן דינו אם נתערב וכו' ר"ל דמנחת כ"ג יש בה ג' לוגין שמן לבד מהשמן שנתבשל בה כמ"ש הוא ז"ל וא"כ הוי שמנה רבה יותר משל נסכים ולכך אם נתערבו יחד אז מנחת נסכים פסולה משום דסולתה בלע משמן מנחת כ"ג והוי מינו בשאינו מינו ובטל הסלת מבטל השמן שנבלע בו והוי ריבה שמנה דליכא למימר דמפרש כהרע"ב ז"ל דהיינו שהשמן דמנחת כ"ג רבה על הסלת דמנחת נסכים ומבטלו והוי כאילו לא הוקטרה משום דאין שמן דמנחת כ"ג יכול לבטל עשרון דמנחת נסכים דעישרון שיעורא רבה יותר מכל השמן דמנחת כ"ג ודו"ק נ"ל:
תוס' בד"ה והן בולעות וכו' ותימא וכו' וזהו תימא לומר משום דבלילתן שוה וכו' איכא למידק מאי מקשו דילמא אף על גב דבולעות זו מזו מ"מ בליעתן שוה כיון דבלילתן שוה וא"כ ליכא לא ריבה שמנה ולא חיסר שמנה וי"ל דא"א לצמצם דלא בלע חד טפי מחבריה וק"ל:
בא"ד ועוד נתערב קומצה בשיריים וכו' ל"ל האי שינוייא וכו' ק"ק דילמא הא דאיצטריך האי שינוייא לאו משום שמן הנבלע דאין בולעות זו מזו אלא משום סלת המתערב שאין ניכר והוי ריבה סולת' כיון דבטל ולכך איצטריך האי שינוייא דנאמרה הקטרה בקומץ וכו' ודו"ק: