חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף טז.
גמ' אמר רב מחלוקת וכו' שכל העושה על דעת ראשונה עושה משמע מהכא דקומץ ולבונה אין מקטירין אותן יחד אלא מקטירין אותן זה אחר זה וכן משמע מכל האי סוגיא וכן משמע בשילהי פרקין מהא דאמר רב המנונא וכו' הקטיר קומץ להקטיר לבונה וכו' וכן משמע בהדיא לעיל בריש פרקין דף י"ג ע"ב דקאמר אי בעי מקטיר האי ברישא ואי בעי האי מקטיר ברישא וכן משמע שם מפירש"י ז"ל גבי ליקוט לבונה בזר דמקטירין כל אחד בפני עצמו ותימא מהא דתנא בריש פ"ב דסוטה דף י"ד ע"ב דתניא סדר מנחות כיצד אדם מביא וכו' ומסלק את הלבונה לצד אחד וקומץ ממקום וכו' ומקדשו בכלי שרת ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו ומעלהו ומקטירו בכלי שרת ומולחו ונותנו ע"ג האישים וכו' ע"ש הרי משמע מהאי ברייתא דמקטיר שניהם יחד וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג מהל' מעה"ק דין י"ב ומהתימא מהרב בעל משנה למלך ז"ל שם שתמה אפירש"י גבי ליקוט לבונה בזר ולא השגיח בהני סוגיי שהזכרנו דס"ל כפירש"י וי"ל דהא דתניא בסוט' דהקטר' שניהם ביחד היינו לכתחילה אבל בדיעבד אי הקטר כל א' בפני עצמו כשירה והני סוגיי איירי בדיעבד וכן מצאתי בהדיא בתוספתא דמנחות פ"ה דקתני הקטיר את הקומץ בפני עצמו ואת הלבונה בפני עצמה או שהקטיר קומצה פעמים כשירה לפיכך וכו' ודו"ק:
שם איתיביה וכו' בד"א בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך אבל בא לו להקטרה וכו' פי' רש"י ז"ל דבהנך ג' עבודות אין דומה להן בלבונה הילכך כולו מתיר הוא וכן פי' לקמן ע"ב גבי הילוך דמתן כלי דההיא עבודה שלימה דאין מתן כלי בעבוד' לבונה וכן משמע נמי בפירושו לעיל גבי ליקוט לבונה בזר דלבונה אין בה לא הילוך מתן כלי ולא מתן כלי אלא מלקט מעל הסולת ר"ל השיריים ומקטיר ותימא גדולה מהא דתניא בריש פ"ב דסוטה שכתבנוה לעיל דקתני בהדיא שמלקט את הלבונה ונותנה ע"ג הקומץ ומעלהו ומקטירו בכלי שרת הרי בהדיא דלבונ' בעי מתן כלי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג מהל' מעה"ק דין י"ב ע"ש ועוד דגם קמיצה נמי שייכא בה דאותו ליקוט שמלקט לצורך מתן כלי הוא דומיא דקמיצה וצ"ע רב ליישב והנה הרמב"ם ז"ל פ' י"ו מהל' פסולי המוקדשין דין ז' כתב וז"ל חשב מחשבת זמן בשעת קמיצה אבל לא בשעת ליקוט הלבונה או שחשב מחשבת הזמן בשעת ליקוט הלבונה אבל לא בשעת קמיצה הרי זה פסולה ואינה פיגול עד שיחשב מחשבת הזמן בכל המתיר שהוא הקומץ עם הלבונה בשעת קמיצת הקומץ וליקוט הלבונה או בשעת נתינת שניהם בכלי או בשעת הולכתן וכו' עכ"ל ותימא דהא קתני בהאי ברייתא דלא פליג רבנן אר"מ וסברי דאין מפגלין בחצי מתיר אלא בהקטרה אבל בקמיצה ומתן כלי והולכה מודים דמפגלין אע"ג דלא חישב בלבונה וא"כ איך פסק רבינו ז"ל דגם בהנך ג' עבודות אין מפגלין עד שיחשב בלבונה דלא כמאן ואי משום מתני' דקתני פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ וכו' וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר הא כבר פרש"י ז"ל דאיירי בהקטרת קומץ ועוד דלקמן ע"ב מחלוקת ר' יוחנן ור"ל בהולכה דר' יוחנן סבר כקמיצה ור"ל סבר כהקטרה הרי דיש חילוק בין קמיצה להקטר' וא"כ איך השוה רבי' ז"ל דין ד' עבודו' בשוה דאין מפגלין עד שיחשב בכל המתי' שהוא הקומץ עם הלבונ' ועוד הא תנן בריש פרקין הקומץ את המנחה לאכול שיריה וכו' מודה ר' יוסי בזה שהוא פיגול וכו' וכתבו התוס' אע"ג דר' יוסי לית ליה מפגלין בחצי מתיר הכא בקמיצה מודה דחשיב כעבודה שלימה כיון שאין כיוצא בה בלבונה וכן פירש"י ז"ל דף י"ד ד"ה ולאפוקי מדר"מ וכו' ע"ש וא"כ מאחר דמשנה שלימה קתני דבקמיצה כ"ע מודו א"כ קשה איך פסק רבינו ז"ל דלא כמתני' וראיתי להתי"ט ריש פרקין שכתב ליישב לרבינו ז"ל הא דקתני מתני' מודה ר' יוסי בזה וכו' היינו לר"מ הוא דמודה אבל חכמים דר' יוסי ודאי דס"ל דאין מפגלין דלא תיקשי חכמים אחכמים עש"ב ולא ידעתי מה מיישב בהאי ברייתא דקתני בד"א בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך כלי וכו' דמשמע דחכמים מודים בג' עבודות הללו דמפגלים אע"ג דלא חישב בלבונה ועוד דאכתי תיקשי דר' יוסי אדר' יוסי דהכא קתני מתני' דמודה ר' יוסי לר"מ דמפגלים בחצי מתיר ובגמ' קאמר ר' יוסי היא ולאפוקי מדר"מ אלמא ר' יוסי לית ליה מפגלים בחצי מתיר אלא מאי אית לך למימר שאני הכא דקמיצה עבודה שלימה היא כמ"ש התוס' א"כ חכמים אחכמים נמי ל"ק ונ"ל דרבינו ז"ל רוח אחרת אתו בפי' האי ברייתא דלא כפירש"י שמפרש דבהנך ג' עבודות אין דומה להן בלבונה הילכך כולו מתיר הוא דק"ל להאי פי' ברייתא דריש פ"ב דסוטה דמשמע מינה דהני עבודות שייכי נמי בלבונה כמ"ש לעיל הילכך מפרש הא דקתני בד"א בקמיצה וכו' קאי אר"מ דמודה לחכמים והכי (פריך) [פי'] במה דברים אמורים דמודה ר"מ לחכמים דבעיא כוליה מתיר ה"מ בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך בהני ג' עבודות דמודה ר"מ דאין מפגלים עד שיחשב נמי בלבונה אבל בהקטרה פליג ר"מ וסבר דמפגלים בחצי מתיר וכן ראיתי בס' ברה"ז משם רבו מוהר"ר העשיל ז"ל שפי' כן אלא מה שהבין דליקוט שכתב רבינו ז"ל הוא ליקוט דקודם קמיצה וכיון דלצורך קמיצה הוא מודה ר"מ בהא דבכוליה דוקא מפגלים הא ליתא דזה לא נקרא ליקוט אלא סילוק כדקתני ברייתא דריש פ"ב דסוטה ועוד דאם כוונת רבינו ז"ל על סילוק זה הל"ל הכי חשב מחשבת זמן בשעת ליקוט אבל לא בשעת קמיצה או וכו' בשעת קמיצה אבל לא בשעת ליקוט וכו' דעבודה קמייתא הו"ל למינקט ברישא אלא ש"מ דלאו אהאי סילוק קאי ונ"ל דהאי סילוק לא מיקרי עבודה וכשר בזר והא דקאמר לעיל ר' ינאי ליקוט לבונה פסול בזר קאי אליקוט דלאחר קמיצה דלצורך מתן כלי הוא כדקתני ברייתא דריש פ"ב דסוטה וכן ליקוט הנז' בדברי רבינו ז"ל הוא ליקוט דלאחר קמיצה ודלא כברה"ז ע"ש וטעמא דמודה ר"מ בהני ג' עבודות דבעי כולו מתיר נ"ל משום דאיכא ג' חילוקים בהני ד' עבודות דקמיצה וליקוט לבונה אין עושין שניהם כא' וכן הילוך דמתן כלי ומתן כלי אין עושין מתן הקומץ ומתן הלבונה כא' אלא זה אחר זה כדקתני ברייתא דריש פ"ב דסוטה דעבודת הלבונה הוא אחר עבודת הקומץ אבל הולכת כלי עבודת שניהם יחד וההקטרה יכול לעשות הקטרת הקומץ והלבונה יחד ויכול לעשותן זה אחר זה כמו שהוכחתי לעיל הילכך בקמיצה ומתן כלי דאין עושין עבודת הקומץ והלבונה יחד מודה ר"מ דבעי עד שיחשב בכוליה מתיר כיון דאין יכול לעשות שניהם כאחד לכך כשחישב בקומץ לא חשבינן כאלו חישב נמי בלבונה אבל בעבודת ההקטרה שיכול לעשות שניהם יחד פליג ר"מ וסבר אפי' לא חישב אלא בא' מהם חשבינן כאילו חישב בשניהם ואע"ג דלא הקטיר שניהם יחד כיון שיכול להקטירן יחד דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ולפ"ז הא דבעי לקמן הולכה מאי היא אליבא דר"מ קא בעי וקאמר ר' יוחנן הולכה כקמיצה ר"ל דמודה ר"מ דבעי כוליה מתיר כמו שמודה בקמיצ' ור"ל אמר הולכה כהקטרה ר"ל דפליג ר"מ כמו דפליג בהקטרה דלא בעי כוליה מתיר ופריך הש"ס בשלמא לר"ל איכא נמי הולכה דלבונה ר"ל כיון דבהולכה עבודת הקומץ והלבונה יחד לכך פליג ר"מ וסבר דלא בעי כוליה מתיר כמו גבי הקטרה אלא ר' יוחנן דאמר מודה ר"מ מ"ט הא לא דמיא לקמיצה ומשני קסבר ר' יוחנן כל עבודה שאינה מתרת לאו עבודה חשובה היא וכו' גרסי' כן נ"ל דהוה גריס רבינו ז"ל להאי שיטה ובס' ברה"ז נדחק מאד ליישב ע"ש ור"ל אע"ג דבהולכה עבודת שניהם יחד אפ"ה מודה ר"מ דבעי עד שיחשב בשניהם משום כיון דההולכה עבודה שאינה מתרת היא לאו עבודה חשובה היא לפגל עליה בפ"ע דעבודה גריעה היא ולכך מודה ר"מ דלא הוי פיגול עד שיפגל בקומץ ובלבונ' ודוק כנ"ל ליישב לרבי' ז"ל אבל אכתי ק' מתני' דריש פרקין דקתני הקומץ את המנח' וכו' מודה ר' יוסי בזה שהוא פיגול משמע דבקמיצה כ"ע מודו דמפגלים בחצי מתיר היפך מ"ש ובס' ברה"ז יישב דמתני' איירי דחישב בקומץ וליקוט שהיא עבודה א' ע"ש וק"ל לדבריו א"כ מאי קמ"ל דמודה ר' יוסי והיכי מיישב סוגיא דגמ' דאמרי' מהו דתימא טעמא דר' יוסי משום דקסבר אין מפגלים בחצי מתיר ואפי' רישא נמי קמ"ל והא רישא כוליה מתיר הוא לפי' הרב הנז' שפיגל בקומץ ובליקוט וא"כ היכי ס"ד דפליג ר' יוסי ועוד ק"ל כיון שכתבנו דרבינו ז"ל מפרש דמודה ר"מ בג' עבודות ראשונים דבעי כוליה מתיר ולא פליגי אלא בהקטרה א"כ היכי מפרש רבינו ז"ל בפי' המשניות להאי מתני' דקתני פיגל בקומץ ולא בלבונה דהיינו שחישב בשעת הקמיצה ולא בשעת ליקוט הלבונה ע"ש דא"כ היכי פליג ר"מ ואמר פגול והא בעבודת קמיצה מודה דבעי כוליה מתיר כמ"ש להאי שיטה וא"כ היה לו לרבינו ז"ל לפרש מתני' כפירש"י דאהקטרה קאי וצ"ע רב ליישב ואחר העיון נ"ל דלעולם רבינו ז"ל מפרש הברייתא דבד"א בקמיצה וכו' כפי' רש"י ז"ל דחכמים מודים לר"מ בג' עבודות ראשונות דלא בעי כולהו מתיר מטעמא דכתב רש"י ז"ל דהנהו עבודות אין דומה להן בלבונה הילכך כולו מתיר הוא וסבר רבינו ורש"י ז"ל דהאי ברייתא דבד"א בקמיצה וכו' וברייתא דסדר מנחות כיצד וכו' דריש פ"ב דסוטה פליגי אהדדי דאילו לברייתא דידן דבד"א בקמיצה וכו' אית לה דלבונה לא היו נותנים אותה על הקומץ בכלי אלא אחר הקטרת הקומץ היו מלקטי' אותה מעל השיריים ומקטירין אותה בפני עצמה כדמשמע מפירש"י ז"ל לעיל גבי ליקוט לבונה בזר וכוליה האי סוגיא ופירש"י ז"ל בנוי לפי מאי דס"ל להאי ברייתא דבד"א בקמיצה וכו' דסברה דליכא בלבונה עבודה דדומה לקמיצה ומתן כלי כפירש"י ז"ל ולכך חכמים מודים לר"מ בהני ג' עבודות דלא בעי חישב בלבונה משום דכולו מתיר הוא כיון שאין דומה להם בלבונה ומתני' דקתני פיגל בקומץ ולא בלבונה וכו' דפליגי ר"מ וחכמים אהקטר' קאי כפירש"י ז"ל אבל בקמיצ' ומתן כלי לא פליגי דמודי' חכמים לר"מ כדקתני האי בריית' אבל ברייתא דריש פ"ב דסוטה דסדר מנחות וכו' סברה דגם קמיצה ומתן כלי שייכי נמי בלבונה דלבונה ג"כ בעיא מתן כלי על הקומץ והליקוט שמלקטים אותה לצורך מתן כלי הוא דומה לקמיצה ולפי סברא זו חכמים ור"מ פליגי בכל ד' עבודות דגם קמיצה ומתן כלי חשיב חצי מתיר ולכך אין פיגול עד שיפגל בכל המתיר והשתא מתני' דקתני פיגל בקומץ ולא בלבונה וכו' דפליגי חכמים ור"מ אתיא כפשטא דבכל ד' עבודות איירי ומתני' דריש פרקין דקתני מודה ר' יוסי בזה לר"מ הוא דמודה כפי' התי"ט אבל חכמים דר' יוסי פליגי בכל ד' עבודות אליבא דברייתא דריש פ"ב דסוטה ואע"ג דקאמר הש"ס ור' יוסי היא ולאפוקי מדר"מ אלמא ר' יוסי לית ליה מפגלים בחצי מתיר י"ל דר' יוסי סבר כברייתא דבד"א בקמיצה וכו' דס"ל דקמיצה ומתן כלי אין דומה להן בלבונה ולכך מודה לר"מ דמפגלי' בקמיצה וכן משמע בריש פרקין דר' יוסי לא ס"ל כברייתא דסוטה דקאמר אליבא דר' יוסי אי בעי האי מקטיר ברישא ואי בעי האי מקטיר ברישא דמשמע אף לכתחילה מקטיר כל אחד בפני עצמו ואילו ברייתא דסוטה משמע דס"ל דהקטרת שניהם יחד כמ"ש לעיל העולה מזה דברייתא דסוטה וברית' דידן פליגי בלבונה אי בעית מתן כלי או לאו והשתא ניחא מ"ש רבינו ז"ל דבכל ד' עבודות אין מפגלים עד שיפגל בלבונה נמי משום דאזיל לשיטתיה דפסק כברייתא דסוטה כמ"ש בפ' י"ג מהל' מעה"ק והשתא ניחא כל הנהו קושיי שהקשינו לעיל ודו"ק נ"ל:
שם קתני מיהא נתן את הקומץ במחשבה וכו' הא דלא מותיב ליה ממתני' דקתני פיגל בקומץ ולא בלבונ' משום דאיכא לאוקמי שפיר בהדיא בעבוד' השנית שאינו עושה על דעת ראשונה כמ"ש התוס' ד"ה קתני וכו' כצ"ל:
רש"י בד"ה מ"ג די"ה וכו' וז' על טהרו וכו' מעורבין ביחד וכו' משמע שלא היו מערבין אלא בז' של טהרו של מזבח וא"כ האי ברייתא סברה כמ"ד אין מערבין לקרנות וקשה דהא לקמן אוקי לה כמ"ד מערבין לקרנות לכן נ"ל דט"ס נפל בדברי רש"י וצ"ל כמ"ש בזבחים פ' ב"ש דף מ"ב ע"ש:
הדרן עלך פרק הקומץ זוטא