חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף טו.
תוס' בד"ה ופליגי משמע וכו' דציץ אין מרצה וכו' ולכאורה וכו' יעשו בטומאה וכו' קושייתם קשה להולמה דמהיכא משמע דר' יהודה סבר דציץ מרצה על העולין מדקאמר שניהם יעשו בטומאה דאדרבה מדקאמר הכי משמע דאינו מרצה דאי מרצה אמאי לא הוי טהור בטהרתו כיון דציץ מרצה על עולין הויא הקטרה מעלייתא ואסור לטמא את הטהור כפירש"י ואי משום דלא קאמר שניהם יצאו לבית השריפה כדקאמר במתני' גבי סדרים ש"מ דסבר ציץ מרצה על עולין הא ליתא דר' יהודה לטעמיה דאמר טומאה הותרה בציבור ולכך גבי בזיכין יעשו בטומאה אבל גבי סדרים לא יאכלו בטומאה דלא מהני האי טעמא דהותרה בציבור להתר אכילה כמ"ש התוס' לעיל גם מ"ש דרבנן דאמרי טמא בטומאתו וטהור בטהרתו קסברי אין הציץ מרצה על העולין אדרבא איפכא הוא מדאסרי רבנן לטמא הטהור ש"מ דקסברי דציץ מרצ' על עולין ולכך אסור לטמא את הטהור וי"ל בדוחק דהתוס' לא הוו מפרשו כפירש"י אלא דרך אחרת היתה להם וה"פ ר' יהודה אומר שניהם יעשו בטומאה ר"ל אע"ג דבזך א' מהם נטמא אפי' הכי שניהם מקטירים אותן שאין קרבן צבור חלוק שמקטירים א' ומניחי' א' ולא כפירש"י שפי' לענין הגעה זה בזה אלא לענין הקטרה וחכ"א הטמא בטומאתו וכו' ר"ל דהטמא לא יעלה על המזבח אלא ישאר בטומאתו ויצא לבית השריפה דומיא דהטמא בטומאתו דמתני' והטהור בטהרתו ר"ל כיון דטהור הוא יעלה למזבח ולפ"ז מקשו שפיר דר' יהודה אדר' יהודה דבמתני' סבר דאין ציץ מרצה על אכילות והכא סבר דציץ מרצה על העולין מדאמר דגם הטמא יעלה על המזבח ולא ס"ל כרבנן דאי משום דטומאה הותרה בציבור הני מילי היכא דלית לן טהור כלל אבל הכא דנשא' בזך טהור די בהעלאתו אלא ש"מ דטעמא הוא משום דציץ מרצה על עולין וכן קשה דרבנן אדרבנן מדקאמרי הטמא בטומאתו ר"ל שלא יעלה אלא ישרף ש"מ דס"ל דאין הציץ מרצה על עולין דאי מרצה הוה ליה לעלות ובמתני' קסברי דציץ מרצה על אכילות כן נ"ל לפרש דבריהם ואיפשר דהאי פירושא לא הוי מפרשי אלא לכאורה אבל לפי האמת מפרשי כפירש"י ז"ל ונפל חסרון בדבריהם ודו"ק: