חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף ט.
גמ' ור' יוחנן אמר פסולה כיון דעשייתו בכלי וכו' מכאן קשה אהרמב"ם ז"ל שמשמע מדבריו פ' י"ג מהל' מעה"ק דין ה' שבלילה א"צ כ"ש שכתב מנחת הסולת וכו' ובולל הסולת בו ואח"כ נותנה בכלי שרת וכו' נראה שהכלי שהיה בולל בו לא היה כ"ש ומהכא משמע דבלילה בכ"ש היא דקאמר דעשייתו בכלי היא דאי כלי חול מאי קאמר וכבר נתעורר בזה מרן הכ"מ ז"ל והניח בצ"ע ולכאורה נ"ל להביא ראיה לרבינו ז"ל מהא דגרסי' בפ' כל המנחות באות מצה דף נ"ז ע"ב דקאמר התם והאיכא ביסא (דלהא) [דלחה] היא א"ל כגון שלש ע"ג קטבלא א"ה וכו' הכי השתא בשלמא ביסא לא כתיב רחמנא דלעביד ביסא למילש ביה כי לש לה ע"ג קטבלא לית לן בה אלא עשרון וכו' ע"ש הא מוכח מכאן דיכול ללוש בכלי חול כיון שלא ציותה תורה למיעבד ביסא למילש בה וא"כ הא דאמר ר' יוחנן הכא דעשייתו בכלי וכו' אינו ר"ל דבעי כ"ש אלא ר"ל כיון דהרשות בידו ללוש בכ"ש מצוה ללוש בכ"ש ולכך צריך פנים אבל ר"ל ס"ל כיון דאינו עיכובא לכך אם בללה בחוץ בכלי חול כשירה והשתא ליכא למידק מהכא דקדושת כלי אינה פוסלת ביוצא כמ"ש התוס' והשתא ניחא כל הני קושיי דקשו בתוס' אבל כד מעיינת שפיר ליכא ראיה מהאי סוגיא משום דהאי סוגיא אלחם הפנים מיהדר ובלחם הפנים ובשתי הלחם דוקא הוא דאמרי' דיכול ללוש בכלי חול משום דלישתן ועריכתן בחוץ כדתנן בפ' שתי הלחם דף צ"ה ע"ב ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ה ובפ"ח מהל' תמידין ומוספין דין ז' אבל שאר מנחות דלישתן ועריכתן בפנים כמ"ש הרמב"ם ז"ל סוף פ' י"ב מהל' מעה"ק וכן פסק גבי בלילה בפ' י"א מהל' פסולי המוקדשין דין ו' אימא לך דבעי' כלי שרת ומוכרח הוא דהא תנן במתני' בפ' שתי הלחם דף צ"ו כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ואין בהן מעשה כלי בחוץ ופי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וז"ל יש בהן מעשה כלי בפנים ואינן צריכין כלי שרת אלא בפנים כמו שזכרנו וזה המאמר מחובר למה שאמר שלחם הפנים מותר ללוש אותן בחוץ ונאפה בפנים עכ"ל אלמא כל דבר הנעשה בפנים טעון כלי שרת ועיין בפי' הרע"ב והתי"ט ז"ל אבל אין להכריח מהא דאמר התם שאלו את רבי זו מנין וכו' דומיא דחטאת ואשם מה אשם וחטאת טעונים כלי אף מנחה נמי טעונה כלי דרבינו ז"ל לא הוה גריס הכי וכמ"ש מרן הכ"מ ז"ל בפי"ב דין כ"ב ע"ש אבל ק' מ"ש דלחם הפנים ושתי הלחם לא בעי לישה ועריכה בפנים ומ"ש שאר מנחות דבעו לישה ועריכה פנים וי"ל דשאני לחם הפנים ושתי הלחם כיון דאין טעונין שמן לא בעי כלי שרת ולכך לישתן ועריכתן בחוץ אבל שאר מנחות דטעונין שמן צריכין כלי שרת ולכך לישתן ועריכתן בפנים וכן כתב רש"י ז"ל בזבחים פ' דם חטאת דף צ"ו ע"א גבי קדושתן בתנור ע"ש שוב ראיתי להתוס' פ' שתי הלחם דף צ"ה ע"ב ד"ה מאי קשיא דילמא עשרון שכתבו האי חילוק למ"ד מדת יבש לא נתקדשה ע"ש אבל קשה מהא דאמרי' פ' שתי הלחם דף צ"ה ע"ב גבי הא דתנן שתי הלחם ולחם הפני' לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ופריך הש"ס הא גופא קשיא אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה וכו' מאי קשיא דילמא עשרון לא מקדש וכו' מוכח מהכא הא דקתני שתי הלחם ולחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ הוא משום דס"ל דעשרון לא נתקדש אבל אי אמרינן דעשרון נתקדש אין ה"נ דבעי לישתן ועריכה בפנים ואם כן קשה כיון דרבינו ז"ל פסק בסוף פרק א' מהלכות כלי המקדש דכלי היבש נתקדשו בפנים וא"כ איך פסק דלישתן ועריכתן בחוץ וי"ל דרבינו ז"ל לא הוה גריס הכי והיתה לו גירסא אחרת וכן נראה מדבריו בפי' המשניות ע"ש וכן כתב התי"ט ע"ש וא"כ הדרא קושיין לדוכתין דמהכא משמע דבלילה בעיא כלי שרת וי"ל הא דקאמר רבינו ואח"כ נותנה בכלי שרת לאו למידק דכלי הבלילה היה חול אלא קמ"ל דיציקת שמן לא היתה בכלי הבלילה אלא שהיתה בכ"ש אחר וכאילו אמר ונותנה בכ"ש אחר וכן מוכרח לומר כן לקמן גבי מחבת שכת' כן ונותנה בכ"ש ויוצק וכו' דהתם ליכא למימר מדקאמר ונותנה בכ"ש מכלל דהאפייה היתה בכלי חול שהרי מחבת ומרחשת נתקדשו כמ"ש רבינו ז"ל לעיל ס"פ י"ב אלא מוכרח לומר כמ"ש ודו"ק:
שם ר' יוחנן וכו' קמיצה וכו' יש מקשים דר' יוחנן אדר' יוחנן כיון דאית ליה קמיצה היא דקבעה ואין קדושת כלי קובעת א"כ איך אמר לעיל בללה בחוץ פסולה כיון דעשייתו בכלי והא אין קדושת כלי קובעת וכן קשיא דר"ל אדר"ל כיון דאית ליה קדושת כלי קובעת א"כ איך אמר לעיל בללה בחוץ כשירה ולק"מ דלאו הא בהא תליא דאע"ג דר"י ס"ל דאין קדושת כלי קובעת היינו דלא מיקריא מנחה אבל מ"מ הסלת נתקדש בביסא ואע"ג דבלילה כשירה בזר מ"מ נפסלת בחוץ וכן לר"ל אע"ג דס"ל דקדושת כלי קובעת מ"מ כיון דגלי קרא דכשירה בזר ה"ה נמי דפנים לא בעיא ודו"ק:
תוס' בד"ה ומדכהונה לא בעיא וכו' וי"ל דשאני התם משום קבלה יש מקשים איך אפשר לומר כן דמשום קבלה הוא דפסלה שחיטה בחוץ ולא משום שחיטה לחודה דהא שוחט בחוץ חייב כרת ואלו מקבל בחוץ לא מיחייב ונ"ל דל"ק אף ע"ג דמיחייב בחוץ משום שחיטה לחודה מ"מ לא מיפסלא אלא משום קבלה א"נ קושיית התוס' היא איירי במקום שאין חייב עליו משום שחוטי חוץ ואפי' הכי השחיטה פסולה אע"ג דלא בעיא כהונה כגון שוחט בגגו של היכל שפטור משום שחוטי חוץ ואפי' הכי השחיטה שם פסולה כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם בפ' י"ח מהל' מעה"ק דין ט"ו ולהכי מקשו שפיר כיון דלא בעיא כהונה לא בעיא פנים ותירצו משום קבלה בעיא פנים ודו"ק ובס' צ"ק כתב וז"ל ודבריהם אינם מובנים לי התינח שבן הבקר צריך שיהיה לפני ה' משום קבלה דבעיא כהונא בעיא נמי לפני ה' אבל אליבא דשמעון התימני דדריש התם ושחט את בן הבקר לפני ה' שוחט את הבקר יהיה ג"כ לפני ה' לפ"ז הדרא קושיית התוס' לדוכתא וצ"ע רב ליישב עכ"ל ולי נראה דהתוס' נמי לא כתבו תירוץ זה אלא אליבא דת"ק אבל אליבא דשמעון התימני הוצרכו לתרץ עוד א"נ שכן מיני דמים דהאי תירוצא אתיא לכולהו ודו"ק:
בד"ה עד שלא יצק ימלאנו משמע הא משיצק וכו' אין צורך למילף מדיוקא דבהאי מתני' תני בהדיא משיצק יביא אחר בתחילה ודו"ק:
בד"ה מאן דפסיל וכו' הכי פליגי במנחות לאו דוקא לרשב"ל וכו' ר"ל הא דאמר ר' יוסי דמסתברא כי היכי דפליגי ר"א ור"י בזבחים הכי פליגי במנחות לסברת רשב"ל דס"ל דר"י פוסל במנחה שחסרה בין קמיצה להקטרה אעפ"י שנשתייר בה לאו דוקא פלוגתייהו במנחות הוי ממש כמו פלוגתייהו בזבחים דהא בזבחים לא פליג ר"י אלא אם לא נשתייר כלל אבל אם נשתייר ממנה מודה לר"א ואילו במנחות אפי' נשתייר פליג אלא ה"פ כי היכי דפליגי בזבחים בלא נשתייר פליגי במנחה בחסר שיריים מה שא"כ לר' יוחנן דהוי ממש פלוגתייהו במנחות כמו בזבחים וק"ל ודברי ס' צ"ק בזה אינן מובנים לי כלל ע"ש: