חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף ו.
גמ' משום הכי איצטריך קרא וטרפה מהכא וכו' מכאן מוכח להדיא דדרשא דמן הבקר להוציא את הטריפה דרשא גמורה היא ולאו אסמכתא היא דאי אסמכת' היא אמאי איצטריך כל האי שקלא וטריא ל"ל קרא תיפוק ליה מק"ו והא קושטא הוא דלא נפקא לן מקרא דהאי קרא אסמכתא הוא ועוד מדמצריך קראי ש"מ דרשא גמורה היא ומהתימא ממרן הכ"מ ז"ל בפ"ב מהל' איסורי מזבח דין י' שכתב לחד תירוצא דהאי קרא אינו אלא סמך בעלמא ואינה אסורה אלא מדרבנן ע"ש:
תוס' בד"ה בעל מום וכו' ונ"ל דהשתא מצי למילף וכו' דבריהם קשה להולמן ועין בס' ברה"ז וס' צ"ק ולדעתי הקלושה נ"ל דטעות נפל בדבריהם וכצ"ל ונ"ל דהשתא מצי למיפרך ממחוסר אבר ולבסוף כשאמר שכן מומן ניכר בלאו הכי פריך שפיר ור"ל דק"ל מאי מקשה רב אחא בעל מום נמי הותר מכללו בעוף דהא אכתי איכא למיפרך מה לבעל מום שכן לא הותר מכללו בעוף אלא מום שאין בו חסרון אבר אבל מום שיש בו חסרון אבר לא הותר תאמר בטריפה שהותרה מכל וכל שאין לך טריפה גדולה ממליקה וע"ז תירצו ונ"ל דאין ה"נ דהשתא מצי למיפרך הכי ממחוסר אבר אלא דבלאו הכי במסקנא פריך שפיר ודו"ק נ"ל ובזה ניחא מה שהקשה לי תלמיד אחד מאי מקשה רב אחא בעל מום נמי הותר וכו' דשאני ושאני דמה שהותר בבעל מום אינו למצוה אלא רשאי להקריב בעל מום בעוף תאמר במליקה שהותרה למצוה שצריך לעשות מליקה ואינה מותרת בשחיטה ובמה שפי' בדברי התוס' ניחא דה"ה דה"מ למיפרך הכי אלא דבלאו הכי פריך שפיר וק"ל:
בד"ה בן בתירא וכו' ולא תועיל בה חזרה איכא למידק דאדרבה איפכא אמרי' לקמן בגמ' גבי הא דאמר רב זר שקמץ יחזיר דאשמעי' רב דלא תימא דדוקא שמאל דאשכחן ליה הכשירה ביה"כ קאמר בן בתירא דמהני ביה חזר' אבל זר דלא אשכחן ליה הכשיר' ה"א דלא מהני חזרה אלמא דהכשירה דיוה"כ גורמת דמהני חזרה וא"כ איך כתבו בהפך וי"ל דזהו דאשמעי' רב דה"א דהכשירה דיוה"כ גורמת דמהני חזרה קמ"ל רב דאדרבא איפכא מסתברא וקמ"ל בן בתירא דאפי' הכי מהני חזרה וכ"ש הנך פסולי דלית להו הכשירה בעלמא דלא קבעה עבודה ומהניא בהו חזרה וק"ל הקשה בס' צ"ק וז"ל לפ"ז יש לדקדק מאי פריך לקמן ע"ב א"ה היינו ת"ק דילמא מ"ה לא עריב פסול שמאל בהדי פסול דלעיל דת"ק ס"ל דבכל הפסולים יחזור ויקמוץ חוץ משמאל דפסול לגמרי וכו' ע"ש ול"ק כיון דת"ק בכולהו נקט לישנא דפסל משמע דחד דינא אית לכולהו ואי מפרשי' פסל דרישא ר"ל עד שיחזור ויקמוץ גם פסל דסיפא יש לפרש כן ולכך פריך א"ה היינו ת"ק וק"ל: