חק נתן על מנחות· רבי נתן בורגיל
דף ב.
פרק כל המנחות
תוס' בד"ה כל המנחו' וכו' והא דאיצטריך לן כמשפ' וכו' אליבא דר"א וכו' איכא למידק כיון דר"א לית ליה היקישא א"כ מנ"ל דעופות בעו לשמן וכן שאר קרבנות בהמה מנ"ל דבעי לשמן דהא בריש זבחים לא ילפי אלא מהיקש' דשלמים וכיון דר"א לית ליה היקישא מנ"ל והנה התוספות ז"ל בפ"ק דחולין דף כ"א ע"ב ד"ה מה חטאת וכו' תירצו אקושייתם וז"ל ונראה דטעמייהו דרבנן דקסברי דלא מיתוקמי הקיש דזאת התורה לחולין משום דלא שייך בכל הקרבנות וכו' ע"ש ונ"ל דגם דבריהם דהכא מתפרשי הכי דהא דכתבו דר"א לית ליה היקישא דזאת התורה אינו ר"ל דלית ליה כלל אלא ר"ל לענין שאינו בא אלא מן החולין לית ליה האי היקשא משום דלא שייך בכל הקרבנו' כמ"ש בחולין אבל לענין דבעי לשמן ודאי אית ליה האי היקישא ולא פליג עלה כיון דשייך בכל הקרבנות ודו"ק נ"ל:
בא"ד וצ"ע דההיא דרשא וכו' אליבא דר"ע וכו' ור"ל דק"ל איך אפשר לומר דההיא דפ"ק דחולין היא אליבא דר"א דהא בההיא סוגיא קאמר דהא דחטאת אינה באה אלא מן החולין מדכתיב את פר החטאת אשר לו ולא משל מעשר ובפרק התודה דריש לה אליבא דר"ע ודלא כר' אליעזר דאלו ר"א יליף הזבחים מפסח כדתנן התם במתניתין ולא איצטריך את פר החטאת אשר לו וק"ל:
בא"ד ועוד היכי ילפינן עופות וכו'. עיין בספר קרבן אהרן פ' ויקרא פרשה יו"ד פרק י"ח:
בא"ד ונראה לפרש וכו' והשתא ניחא דלא הוי היקש וכו' לכאורה נראה דקושיתם קמייתא שכתבו וצ"ע דההיא דרשא וכו' אכתי לא מיתרצא ואחר העיון נ"ל דגם היא מיתרצא והוא דר"א נמי איצטריך ליה לקרא דפר החטאת אשר לו אע"ג דלגופיה לא איצטריך דהא יליף ליה מפסח מ"מ איצטריך ליה ללמד על חטאת העוף ועולת העוף משום דאי לאו האי קרא לא הוי ילפינן חטאת העוף מחטאת בהמה מדקרייה חטאת ועולת העוף מבמשפט חטאת בהמה משום דחטאת בהמה גופא לא ילפינן לה אלא מהיקישא דפסח דכתיב וזבחת פסח וגו' צאן ובקר מה פסח אינו בא אלא מן החולין אף כל דבר וכו' ולא ילפי' מהאי היקישא אלא צאן ובקר אבל עופות לא כתיבו בהא קרא וא"כ כיון דחטאת בהמה גופא לא ילפא אלא בהיקישא א"כ אינה יכולה ללמד על חטאת העוף בהיקש דבקדשים אין למדין למד מן הלמד לכך איצטריך את פר החטאת אשר לו ללמד על כל החטאות והדר יליף עולת העוף מהיקישא דבמשפט חטאת בהמה דהשתא כתיב בגופא ולא הוי למד מן הלמד ודו"ק נ"ל: