חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף קטו.
גמרא יכול לא אוציא עולת מחוסר זמן בגופה וכו' כצ"ל והיא הגי' הכתובה בכל הספרים הישנים והיא הגי' הנכונה לרש"י ז"ל ומ"ש בספרים יכול שאני מרבה וכו' היא גי' הגרסנין שטעו וסברי דזו היא סיפא דלעיל כמו שעתיד לבאר בע"ה בפרש"י ז"ל ודלא כהב"ז:
רש"י ד"ה יכול שאני מרבה לא גרסינן הכי דרישא דלעיל היא וכו' כצ"ל נ"ל וכונת דבריו הוא שהגרסנין טעו וסברי דהאי היא סיפא דלעיל היא ולכך שינו את הלשון וגרסי יכול שאני מרבה וכו' משום כיון דסברי דהיא סיפא דלעיל דמרבה עולת מחוסר זמן בבעלים וכו' משור מ"מ וכיון דהתנא עסיק וקאי בריבוייא לא יצדק בסיפא של דבריו לומר זה הלשון יכול לא אוציא וכו' כי לא יצדק זה הלשון אלא אי הוה עסיק במיעוטא אז יצדק זה הלשון כלומר אוציא את אלו ולא אוציא וכו' ולכך הוו גרסי יכול שאני מרבה וכו' ור"ל כמו שרבינן ברישא עולת מחוסר זמן בבעלים וכו' משור מ"מ ה"נ יכול שאני מרבה עולת מחוסר זמן בגופה וכו' משור מ"מ ובא רש"י ז"ל לומר דל"ג הכי דהגרסנין משום שטעו וסברי שהיא סיפא דלעיל לכך גרסי הכי אבל האמת דהא היא רישא דלעיל והכי תניא לה בת"כ אוציא את אלו שאינן מיוחדים לשם ולא אוציא עולת מחוסרת זמן בגופה וחטאת בין בגופה וכו' דקא עסיק וקאי במיעוטא ולכך לא יצדק אלא זה הלשון של ולא אוציא וכו' דאכתי לא אסיק אדעתיה האי ריבויא דשור מ"מ ולכך קאמר בסיפא דהאי ברייתא יכול שאני מוציא אף עולת מחוסר זמן בבעלים וכו' מהאי מיעוטא דקא עסקי ביה ת"ל שור מ"מ וכו' ודוק והוא ברור:
בא"ד והגרסנין שינו את הלשון וגרסי הכי יכול שאני מרבה וכו' לפי שהביאה התלמוד אחרונה וסברי דסיפא דההיא דלעיל היא יכול שאני מרבה משור מ"מ וכו' כצ"ל והד"א ומ"ש יכול שאני מרבה משור מ"מ וכו' היא גי' הגרסינן ופירושם בה ודוק:
ד"ה ה"ג הא מני ר"א וכו' דא"כ נשמעי' אשם דפטור דנשמעי' בה תרתי וכו' ר"ל דאי תנא אשם הוה שמעי' תרתי חדא דאשם פטור עליו בחוץ ועוד שמעי' דכל שאינו כשר לשמו אינו כשר שלא לשמו דאלת"ה אמאי פטור עליו בחוץ דהא לרבנן אשם כשר שלא לשמו אלא ע"כ לומר דוקא היכא דכשר לשמו אבל היכא שאינו כשר לשמו ה"נ אינו כשר שלא לשמו ומדלא אשמעי' אשם דשמעי' ביה תרתי ש"מ דר"א היא דיליף אשם מחטאת וק"ל: