אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף קח:

דף קח.

גמרא ואלא לה' ל"ל להוציא שעיר המשתלח ופרש"י ז"ל וגלי בשחיטה וה"ה להעלאה דהא מיגמר גמירי מהדדי כדאמרן לערב פרשיות וכו' קשיא לי לפ"ז כיון דמיגמר גמירי מהדדי אמאי איצטריך למיכתב בתרווייהו ההוא למעוטי שוגג אנוס ומוטעה לכתוב בחד וליגמר אידך מיניה בשלמא הא דלא יליף השוחט מהמעלה לחייב שנים ששחטו משום דכתיב בשחיטה ההוא יתירה לומר אחד ולא שנים וכן הא דלא יליף המעלה מהשוחט לחייב המעלה להדיוט משום דכתיב לה' בהמעלה ובהכרח לומר הא דכתיב ביה איש איש הוא לחייב שנים שהעלו ולה' הוא דכתיב בהשוחט הוא להוציא שעיר המשתלח דאי למעוטי שוחט לאיש לישתוק מיניה ונילף מהמעלה וגם כן לישתוק מאיש איש דהשוחט דלמאי איצטריך אי לחייב שנים ששחטו הא כתיב ההוא מיעוטא אלא ע"כ איש איש אתי לחייב השוחט לאיש ולה' להוציא שעיר המשתלח וליכא למימר נימא איפכא לה' דכתיב בהמעלה להוציא שעיר המשתלח ולה' דכתיב בהשוחט להוציא השוחט לאיש דא"כ איש איש למאי אתי אי לשנים ששחטו לא אפשר דהא כתיב ההוא א' ולא ב' אלא ע"כ דאיש איש לחייב השוחט לאיש ולה' להוציא שעיר המשתלח וי"ל דאגב דכתיב ההוא גבי כל ונכרת למעוטי שוגג וכו' נקט ה"נ בהמעלה גבי ונכרת אע"ג דלא איצטריך ודוק:

שם שיכול והלא דין הוא וכו' וה"ה אפילו בלא קל וחומר ה"א דפטור דהא מיגמר גמירי מהדדי כפרש"י ז"ל ודוק:

שם ר' יוסי אומר ההוא אחד ולא שנים וכו' וא"ת אי להאי אתיא ההוא למאי איצטריך הא מיגמר גמירי מהדדי וי"ל שלא תטעה ותדרוש מאיש איש לחייב שנים לכך כתיב ההוא לומר דאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם ובזה ניחא נמי דלא תיקשי תיתי בק"ו ודוק:

שם ור' יוסי מהוא ההוא יש מקשים מאי פריך לר"י מנ"ל שוגג וכו' בהעלאה דפטור נימא דיליף בק"ו משחיטה מה השוחט להדיוט דחייב פטור שוגג וכו' ק"ו העלאה שפטור המעלה להדיוט אינו דין שיפטור שוגג וכו' וליכא למיפרך שום פירכא דלר"י ליכא שום חומרא בהעלאה יותר מבשחיטה י"ל דאי לא יליף לה מהוא ההוא אלא הוה מייתי לה בק"ו ה"א מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא וההוא לא אתי אלא למעוטי שוגג ולעולם שנים שהעלו חייבים משום דכתיב איש איש ולא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם כיון דאיכא לאוקומי ההוא לשוגג אע"ג דה"מ אתי בק"ו אמרינן מילתא דאתיא בק"ו כי היכי שלא נאמר דברה תורה וכו' לכך איצטריך לשנויי מהוא ההוא ודוק:

שם ופליגא וכו' כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח כמאן דלא כר' יוסי קשה מנ"ל דלא כר"י דילמא לעולם ס"ל מהדרינן והא דס"ל דפטור משום דנפקא ליה מלא יביאנו כר' ישמעאל דאית ליה תרי קראי חד למוקטרי חוץ וחד למוקטרי פנים כדאיתא לעיל ופירשו שם רש"י והתוס' ז"ל דאיצטריך תרי קראי משום דמהדרינן פוקעין ע"ש ומהתימא מהתוספות ד"ה אכל בהמה כתיב שכתבו ומ"ס פטור כר' ישמעאל דלעיל וקסבר דלא מהדרינן פוקעים תרתי דסתרן כתבו דבתחילה כתבו דסבר כר' ישמעאל משמע משום דאית ליה תרתי וחזרו וכתבו וקסבר לא מהדרינן פוקעים ואי סבר כן לא איצטריך תרי קראי דבחד קרא סגי כמ"ש לעיל ואפשר לומר דמ"ש דסבר כר' ישמעאל היינו כוותיה ולאו מטעמיה דסבר כר' ישמעאל דפטור ולאו מטעמיה דאילו ר' ישמעאל ס"ל משום דכתיבי תרי קראי אבל ר' יוסי ס"ל כר"ע דלא כתיב אלא חד קרא דולא יביאנו לחלק אתי אלא טעמיה דס"ל דלא מהדרינן פוקעין דהכי קים ליה לאבוה דשמואל ודוק אבל אכתי קשה לפרש"י ז"ל שכתב ומ"ס פטור דנפקא ליה מלא יביאנו כר' ישמעאל ודוק:

רש"י ד"ה אכל בהמה כתיב וכו' הילכך כולה חדא העלאה היא ר"ל ולכך אם העלה וחזר והעלה עד שהשלים לכל הבהמה לר"י אין חייב אלא א' אע"ג דהיתה לו ידיעה בניתים דחדא העלאה היא דהא ס"ל דכי כתיב אותו על השלם הוא חייב ולא על החסר אכל בהמה כתיב שאינו חייב עד שיקריב כל הבהמה בחוץ אבל ר"ש ס"ל אכל אבר ואבר כתיב ולכך העלה וחזר והעלה והיתה לו ידיעה בניתים חייב על כל אבר ואבד וק"ל מ"כ בגש"ק על אהא דכתב רש"י ז"ל הילכך כולה חדא העלאה היא וז"ל ואי משום ידיעה בניתים אין ידיעה לחצי שיעור ע"כ:

ד"ה אבל באבר א' והקריבו לחצאין לאחר שהקריב שאר האיברים וכו' ר"ל ובין לר"י ובין לר"ש אינו חייב אלא א' לר"י הא אינו מחייב עד שיקריב לכל הבהמה בחוץ ובהקרבה זו נשלמה ההעלאה ולר"ש דמחייב אכל אבר ואבר אם העלה כל א' לבדו והיתה לו ידיעה בניתים כאן אינו מחייב אלא א' על שאר האיברים שהקריב בהעלם א' בתחילה אבל על אבר זה שהקריבו לחצאין אינו חייב כלל דהא בכל חצי שהקריב אין בו שיעור חיוב הקטרה וקשיא לי לר"ל [לוח הטעיות חק נתן: לפ"ז] דס"ל לר"י אין חייב עד שיקריב כל הבהמה בחוץ ולר"ש עד שיקריב אבר שלם א"כ היכי קאמר לעיל דף ק"ז ע"ב המעלה ואין בו כזית ועצם משלימו לכזית דר' יוחנן מחייב משום דחיבורי עולין כעולין ור"ל פוטר דס"ל דלאו כעולין הא בלאו הכי פטור אי לר' יוסי אינו חייב עד שיקריב לכל הבהמה אי לר"ש עד שיקריב אבר שלם בשלמא לר' יוחנן איכא למימר דהתם איירי במוקטרי פנים וכר"ש דסבר מוקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ חייב אלא לר"ל דלא כמאן בשלמא לפי' התוספות י"ל התם איירי אזית קמא ואיתיה לכולה בהמה אלא לפרש"י עד שיקריב לכולה בהמה או לכוליה אבר קשיא וי"ל דהתם איירי באבר שלם אלא שאין בו כזית אלא (עד) [עם] העצם ולר"י אליבא דכ"ע ולר"ל אליבא דר"ש וכן ראיתי להרמב"ם ז"ל בפי"ט מהל' מעה"ק דין ו' שכתב העלה אבר שאין בו כזית וכו' ונ"ל דגם הרמב"ם ז"ל מפרש כפי' רש"י ז"ל שהרי שם בדין י"א כתב העלה אבר חסר פטור וכו' ומ"ש שם בדין ח' כל דבר שחייבין על העלאתו בחוץ כיון שהעלה ממנו כזית בחוץ חייב איירי שאותו כזית אבר הוא וכן מ"ש שם בדין ט' כיצד הקומץ וכו' והעולה וכו' שחסרו וכו' הא דכתב והעולה ר"ל אבר מהעולה אבל לא כל העולה שהרי כתב שם בדין י"א העלה וחזר והעלה חייב על כל אבר ואבר אבל הראב"ד ז"ל שם מפרש כפי' התוס' ע"ש אכתי קשה לפרש"י וז"ל הא דתנן לקמן המעלה כזית מן העולה ומן האימורין בחוץ חייב בשלמא לר' יוחנן איכא למימר דאיירי במוקטרי פנים ואליבא מאן דמחייב אלא לר"ל דלא כמאן ולפי' התוס' ניחא דהתם איירי בכזית קמא אלא לפרש"י ז"ל קשיא וי"ל דהתם איירי נמי באבר שהעלה אבר מן העולה אלא שאין בו כזית והשלימו מן האימורין וקמ"ל דמצטרפין וכן ראיתי להכ"מ ז"ל שם שפי' כן אלא דאכתי קשיא מהא דתנן עוד לקמן הקומץ והלבונה וכו' שהקריב מאחד מהן כזית בחוץ חייב ופרש"י ז"ל שם קסבר כי כתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אשיעור הקטרה כתיב והיינו כזית ור"א נמי מדל"פ ארישא גבי עולה ה"נ דריש ליה אותו אשיעור הקטרה כרבנן וכו' וא"כ לפרש"י ז"ל אליבא דר"ל מתני' לא אתיא לא כר"י ולא כר"ש אבל מהא דתנן שם וכולן שהקריב בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב ל"ק דהתם כיון שצריך להקטיר כולו שזהו שיעור הקטרתן דהא מיפסלי בחסרון שכולם מתירין הם ולכך כשהקטיר בפנים ושייר כזית והקטירו בחוץ בזה נגמרה הקטרתן והוי כאילו היתה כל ההקטרה בחוץ ודוק וראיתי בספר משנה למלך בפי"ט מהל' מעה"ק הלכה י"א שנתעורר מזה ע"ש שהרחיב בפי' השמועה ולולא פי' רש"י ז"ל שם איכא למימר הא דאמרינן דבעינן שיקריב דבר שלם היינו דוקא גבי בהמה או גבי אבר דמתחילתו היה שלם אבל גבי מנחות דמתחילתן מפרט פריטי לא בעיא אלא כזית וכי כתיב שלם לגבי מנחות היינו שיהיה שלם בשעת העלאת כזית ממנו בחוץ נמצא הא דכתיב שלם לצדדין הוא לגבי עולה בעיא דמעלה דבר שלם וגבי מנחה בעי דמעלה מדבר שהוא שלם ונ"ל שזהו דעתו של הרמב"ם ז"ל ויותר נכון הוא מה שפי' בספר משנה למלך שדעתו של הרמב"ם ז"ל היא כדעת התוס' ע"ש ודוק והנה מהא דתניא לקמן דף ק"ט ע"ב יכול המעלה פחות מכזית קומץ ופחות מכזית אימורין וכו' יהא חייב ת"ל לעשות על השלם חייב וכו' משמע דכזית מיקרי דבר שלם וי"ל כמ"ש הכ"מ ז"ל כשהוא ממקום שאינו אבר כזית מיקרי דבר שלם ודוק:

ד"ה ומ"ס פטור דנפקא ליה מלא יביאנו כר' ישמעאל קשה לפ"ז מ"ט דר' יוסי דמחייב א' לא לחייב כלל כיון דס"ל כר' ישמעאל ואין לומר כיון שהקריב אבר שלם אע"ג שהקריבו לחצאין חייב דהא אמרן לעיל באוקמתא דריש לקיש דלר"ש אינו חייב אלא א' על שאר האיברים שהקריב בתחילה אבל על אבר זה שהקריבו לחצאין אינו חייב כלל משום שבכל חצי אין בו שיעור חיוב הקטרה וע"ק אהא דבעינן למימר אי הקריבו לחצאין אינו חייב כלל משום שבכל חצי אין בו שיעור הקטרה א"כ באוקמתא דריש לקיש דאמרן אבל באבר א' והקריבו לחצאין לאחר שהקריב שאר האיברים דאמרן לד"ה אינו חייב אלא א' אמאי חייב אפילו א' לר' יוסי כיון דלר' יוסי חיוב הקטרה הוא בכל הבהמה נמצא במה שהקריב שאר האיברים בתחילה אין בהן שיעור חיוב הקטרה ודמי לאבר א' שהקריבו לחצאין דאמרן לר"ש שפטור עליו והנה ראיתי בגש"ק כתוב אהא דכתב רש"י ז"ל לעיל בד"ה אבל באבר א' וכו' שכתב דהא אותו כתיב שלם ולא חסר כתוב עליו וז"ל וכגון שלא נודע לו בין שאר איברים להקטרה זה האבר דחצאין דאי נודע לו מחייב ר"ש שתים ע"כ ולכאורה תמוה הוא דאי לא נודע לו בניתים פשיטא דאין חייב אלא א' כיון דהכל בהעלם א' ונראה דכונתו כך שלא היתה לו ידיעה בין הקטרת שאר האיברים להתחלת הקטרת זה האבר דחצאין דאי היתה לו ידיעה ביניהן היה מחייב ר"ש שתים אחת על שאר האיברים שהעלה בתחילה ואחת על אבר זה שהעלהו לחצאין אף ע"פ שהעלהו לחצאין חייב עליו דמצטרף שיעור חיוב הקטרה אלא דאיירי שלא נודע לו בניתים אבל נודע לו בהקטרת אבר זה בין הקטרת חציו לחציו ולכך לכ"ע אין חייב אלא א' דלר' יוסי אין שיעור הקטרה אלא בכוליה בהמה ולכך אין חייב אלא א' ואע"ג דהיתה לו ידיעה בין חצאי האבר אפ"ה מצטרף דאין ידיעה לחצי שיעור ולר"ש אין חייב אלא א' על מה שהקריב בתחילה בהעלם א' אבל על חצי האבר האחרון שקדמה לו ידיעה פטור כיון שאין בו שיעור דעל השלם הוא חייב ולא על החסר ודוק:

תוס' ד"ה שוגג וכו' ושמא האי אנוס פרט לאומר מותר ר"ל ובא הכתוב ופטרו מכרת אבל חטאת מיהא חייב כדמוכח מכמה מקומות ודוק:

ד"ה כמאן מהדרינן פוקעין וכו' וצריך לדקדק אי מהדרינן פוקעין דידהו וכו' לכאורה קאי אקומץ והלבונה והקטרת והא ליתא דהא איתא בהדיא בפ"ג דמנחות דף כ"ו ע"ב תניא אין לי אלא דברים וכו' דברים שדרכן ליקרב ביום כגון הקומץ והלבונה והקטרת וכו' שמעלן ומקטירן מבוא השמש ופריך והא אמרת דרכן ליקרב ביום וקאמר ר"א מתני לה מבוא השמש ומוקים לה בפוקעים וכן כי אתא רב דמי אמר ר' ינאי בפוקעים ופריך ומי אמר ר' ינאי הכי והאמר ר' ינאי קטרת שפקעה מע"ג המזבח אפי' קרטין שבה אין מחזירין אותן והתניא וכו' ואי אתה מחזיר עיכולי קטרת וקאמר סמי מכאן קטרת הא מבואר דקומץ ולבונה מהדרינן פוקעים דידהו וקטרת לא מהדרינן ואם כן איך מסתפקין כאן התוספות ונראה דכצ"ל וצריך לדקדק אי מהדרינן פוקעים טעמא דידה ובפ' המזבח וכו' ור"ל דקשיא להו אהא דבעי למימר דפלוגתא דר"ש ור"י טעמא דידהו תלוי אי מהדרינן פוקעים אי לאו דר' יוסי דפוטר מוקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ משום דס"ל לא מהדרינן פוקעים ומהתימא הוא דפליג אהא דררשינן בפ' המזבח מכמה קראי דמהדרינן פוקעים ודוק וכן ראיתי בספר הברה"ז שפירש דבריהם כן:

בא"ד משמע הא בשר דומיא דגידין ועצמות מהדרינן אפילו במקצת וכו' ר"ל דלא תימא הא דדרשינן דמהדרינן פוקעין היינו אברים שלמים שפקעו מע"ג המזבח אבל אם חסרים לא מהדרינן לכך כתבו מדמעיט גידין ועצמות משמע הא בשר דומיא דגידין ועצמות אפילו במקצת מהדרינן וק"ל:

שייך לעיל כתב הראב"ד ז"ל שם בפי"ט מהל' מעה"ק אהא דכתב הרמב"ם ז"ל העלה אבר חסר פטור וכו' כתב עליו לא האיר דבריו שהרי שנינו המעלה כזית מעולה ומאימוריה בחוץ חייב אלמא לא קפדינן אאבר שלם וכי איתמרא שמעתא במוקטרי פנים שחסרו בהקטרתן והוציאן והקטירן בחוץ דהלכה כר' יוסי דפטור עכ"ל והנה הא דכתב וכי איתמרא שמעתא במוקטרי פנים שחסרו בהקטרתן והוציאן וכו' לא זכיתי להבין דבריו דהא חסרון דהקטרת פנים לא הוי חסרון כדתנן לקמן וכולן שהקריב בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב ואף את"ל שיש לחלק בין קרבנות למנחות ולגבי קרבנות הקטרת פנים הוי חסרון אכתי קשה איך מחייב ר' יוסי אחת הא כבר חסרו בהקטרת פנים והוא סבר אף מוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ פטור והנה ראיתי בספר משנה למלך שם שהגיה בדברי הראב"ד ז"ל ומחק תיבת בהקטרתן משום דקשיא ליה קשיא א' שהקשינו מהא דתנן לקמן אבל אכתי קשה קשיא שנית שהקשינו אף לפי הגהתו אמאי מחייב ר' יוסי אפילו א' אם חסרו בפנים כדמשמע מדבריו אם כן חסרון בפנים הוי חסרון ואי חסרו מבחוץ ע"י הקטרה א' ולכך חייב א' על הקטרה א' אבל על שאר הקטרות פטור משום דכבר חסרו בהקטרה א' הא בעיא היא לקמן אי דחסרון דחוץ שמיה חסרון או לא שמיה חסרון ולא איפשיטא ופסקה הרמב"ם ז"ל בספק ותיפשוט מר' יוסי מדלא מחייב אלא א' ש"מ חסרון דחוץ שמיה חסרון לכן נ"ל דיש לחלק בין חסרון לחסרון הא דחסרו בפנים הוי חסרון ובחוץ מספקא לן הוא דוקא גבי מנחה דמיפסלא בחסרון ולכך מספקא ליה מה לי חסר מה לי יוצא אבל עולה דלא מיפסלא בחסרון בין מבפנים בין מבחוץ הוי חסרון לענין על השלם הוא חייב ולא על החסר וצריך להגיה בדברי הראב"ד ז"ל הכי וכי איתמרא שמעתא במוקטרי פנים שחסרו בהקטרתן בחוץ וחזר והקטירן בחוץ והשתא ניחא דר' יוסי מחייב אחד על הקטרה קמייתא אבל על מה שחזר והעלה בחוץ פטור משום דהוי חסר דהקטרה קמייתא חשיב כנאבד כפי' התוספות ודוק ומ"מ מ"ש לחלק בין חסרון לחסרון הוא דוחק ולא משמע כן מדברי הרמב"ם ז"ל שם ואפשר לחלק בין חסרון ע"י אבוד לחסרון ע"י הקטרה בחוץ דלא מספקא לן אלא בחסרון ע"י אבוד אבל בחסרון ע"י הקטרה בחוץ הוי חסרון ודוחק וצ"ע:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה