אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף צז.

דף צו:

גמרא מ"ט דר"ט וכו' הנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פי' הא דאמר ר"ט בישל מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל ר"ל יבשל בו כל היום כל ימות הרגל וענין כל זה שאם יבשל בו אלו הקדשים יצטרך למרוק הכלי ואז יבשל בו קדשים פעם שניה ור"ט אומר שבמועד אין מחייבין למרוק הכלי כשתכלה האכילה אבל ראוי לו למרוק אותו בסוף היום מפני שהוא עסוק בשמחת הרגל ועכ"פ צריכה מריקה לדברי הכל ואז מבשלין בהם ממחרת וכו' עכ"ל הנה מ"ש מפני שהוא עסוק בשמחת הרגל הוא נתינת טעם למה אין מחייבין למרוק כשתכלה האכילה כסברת חכמים ונתן טעם מפני שהוא עסוק בשמחת הרגל לכך לא הטריחוהו למרוק בסוף כל אכילה ואכילה והנה לפי פי' זה דעכ"פ צריך למרוק בסוף היום לא ידענא היכי מתיישבא שמעתא אליביה דקאמר מ"ט דר"ט אמר קרא ופנית בבקר וגו' הכתוב עשאן לכולן בקר אחד ומאי מתקיף רב אחדבויי וכי אין פגול ברגל ואין נותר ברגל ואפשר לומר בדוחק דאה"נ לפי האי טעמא דהכתוב עשאן לכולן בקר אחד דהפירוש הוא כפרש"י ז"ל ולא פי' הרמב"ם ז"ל זה הפי' אלא לפי מאי דמסיק דטעמא הוא משום דכל יום נעשה גיעול לחבירו אבל עדיין אף לפי האי טעמא לא ידענא איך מתיישב פירושו ואפשר לומר דה"פ ר"ל דכל יום ויום נעשה נותר לחבירו דהיינו ליום שקודם לו שאינו נעשה נותר באותו יום אלא עד שיבוא יום אחר הילכך די שמגעיל בסוף היום וא"צ להגעיל בסוף כל אכילה ואכילה מ"מ המעיין שם בשילהי מסכת ע"ז יראה שלא יצדק פי' זה כלל ועיקר אלא מבואר הוא כפרש"י ז"ל דאם מפרשים שם דר"ל משום דבכל יום ויום נעשה נותר לחבירו ואנו מגעילין קודם שיעשה נותר ולכך סגי ליה בהגעלה וא"צ לבון כיון דעדיין היתירא הוא א"כ מאי פריך שם תינח שלמים וכו' חטאת וכו' ומאי פריך דאף חטאת נמי עדיין התירא היא כיון דמגעיל בסוף היום ועוד מאי קאמר כי מבשל בה האידנא חטאת הוי נותר כי הדר מבשל בה למחר וכו' והא כבר הגעיל מאתמול בסוף היום לפי' הרמב"ם ז"ל ותו מאי פריך בסוף א"כ הגעלה נמי לא ליבעי דהא לפי' זה של הרמב"ם ז"ל ההגעלה צריכה בכל יום אלא ע"כ הפי' הוא כפרש"י ז"ל ודוק:

שם וחכ"א עד זמן אכילה מאי קאמר אמר ר"נ וכו' ממתין לה עד זמן אכילה וכו' וע' פירש"י ותוס' ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל בפירושו ובחיבורו פ"ח מהל' מעה"ק מפרש דתכף אחר אכילה קודם שיעשה נותר יעשה מריקה ושטיפה בין בקלים בין בחמורים וקשה לפ"ז א"כ מאי קאמר לקמן גבי בישל בו ק"ק וקק"ל אין בהן בנ"ט אין הקלים נאכלים כחמורים ואין טעונין מריקה ושטיפה ופריך נהי דק"ק לא בעי קק"ל ניבעי ואמר אביי מאי אין טעונין דקאמר ק"ק אבל קק"ל טעונין בשלמא לפירש"י ז"ל ניחא דימתין שני ימים ולילה כקק"ל שהוא זמן אכילה ולא יום ולילה (או) [א'] בק"ק אבל לפי' הרמב"ם ז"ל דבין בקלים בין בחמורים אחר האכילה יעשה מריקה ושטיפה א"כ מאי קאמר אין טעונין מריקה ושטיפה בק"ק אבל בקק"ל טעונין והא אין הפרש ביניהן דבין ק"ק בין קק"ל לעולם הוא תכף אחר האכילה טעונין מריקה ושטיפה וכבר ראיתי להל"מ ז"ל שנתעורר בזה ונ"ל דרבינו ז"ל מפרש הכי דנהי דמתורת ק"ק לא בעי מריקה ושטיפה כיון שאינו בנ"ט מתורת קק"ל ניבעי מריקה ושטיפה ומשני אביי אה"נ דה"ק מתניתין אין טעונין מריקה ושטיפה מתורת ק"ק אבל מתורת קק"ל טעונין מריקה ושטיפה והנפקותא אינו כפירש"י ז"ל לענין זמן אכילה היא אלא הנפקותא היא דאי אמרינן דטעונין מריקה ושטיפה מתורת ק"ק הוא אם היו אלה הקק"ל מתבשלים בכלי חרס ובישל עמהם מהחטאת אי אמרינן דטעונין מריקה ושטיפה מתורת חטאת צריך שבירה לכלי חרס כדין חטאת ואי אמרינן דאין טעונין מריקה ושטיפה אלא מתורת קק"ל א"צ שבירה לכלי חרס דדי לו במריקה ושטיפה כסברת רבינו ז"ל דס"ל דכלי חרס אינו טעון שבירה אלא בחטאת בלבד ודוק:

שם בשלמא לרבא היינו דקתני או ק"ק וקק"ל וכו' פירש"י ז"ל לאשמעינן דסתם לן כר"ש יש מקשים א"כ הוי הלכה כר"ש דהוו מחלוקת ואחר כך סתם דהלכה כסתם וא"כ למה לא פסק הרמב"ם ז"ל בפירושו ובחיבורו כר"ש וי"ל כיון דאיכא לפרושי מתני' (דאביי) [כאביי] דקאמר מאי אין טעונין דקאמר ק"ק אבל קק"ל טעונין לא הויא סתמא מעליא והדרן לכללין דאין הלכה כר"ש לגבי ת"ק ואע"ג דהרמב"ם ז"ל בפירושו לא הזכיר אלא פי' רבא הוא משום דמיסתבר טפי אבל מ"מ לא הוי סתמא דאיכא לפרושי מתני' כאביי ודוק:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה