חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף צד:
אלא אמר רבא כל כיבוס וכו' אי ברכין וכדברי הכל וכו' הרמב"ם ז"ל ריש פ"ה מהל' מעשה הקרבנות דין ב' פסק כרבנן דאין טעון כיבוס אלא עור הרך אבל העור הקשה הרי הוא כעץ וגורר הדם מעליו והקשה הל"מ ז"ל שם דבהלכות שבת פרק כ"ב דין ח"י גבי מנעל של עור כתב רבינו ז"ל סתם אסור לכבס והיה לו לחלק גם שם בין רך לקשה דקשה ודאי מותר דליכא כיבוס כדאמרינן הכא עכ"ל ונ"ל דא"צ לבאר דסתמו כפירושו מדכתב גביה דין כר וכסת וכו' ואם היתה של עור נותנין עליה מים עד שתכלה דהא ודאי כרים וכסתות רכין נינהו כדאמרינן הכא בגמרא ומדכתב גבייהו דין מנעל של עור ש"מ דבההוא גוונא איירי ודוק וע' לקמן מה שאכתוב עוד בזה:
שם רבא לטעמיה וכו' בשלמא סודר עביד כיבוס אלא זרע פשתן מ"ט וכ"ת משום דמקדח א"ה חטי ושערי נמי ר"ל דאי מטעם זורע מאי איריא זרע פשתן דנקט אפי' חטי ושערי אלא ע"כ דמשום זורע ליכא כיון דליכא עפר אלא מים לחוד לא צמחי ומשני דטעמא משום לישה וכן פסק הרמב"ם ז"ל סוף פ"ח מהל' שבת דזרע פשתן במים חייב משום לש וכו' אבל קשה למה שפסק שם ריש פ"ח דין ב' שכתב וכן השורה חטין ושעורין במים הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהו והוא הפך סוגיא דהכא לפי מה שפי' ומהתימא מהמ"מ והכ"מ ז"ל שכתבו מהסוגיא שבפ' דם חטאת והוא הפך ונראה דרבינו ז"ל סבר דסוגיא דהכא דסברא דאין בו משום זורע הוא בזריקה בעלמא ולא שהה במים אלא נטלו תכף לזריקה ולכך אין בו צמיחה אבל לישה יש בו בזרע פשתן אבל אי שרייה במים אה"נ דצומח וחייב משום זורע וזהו שדקדק רבינו ז"ל בלשונו דגבי חטי ושערי דכתב חייב משום זורע כתב השורה חטין ושעורין וגבי זרע פשתן דכתב חייב משום לש דמשמע אבל לא משום זורע כתב הנותן וזהו כוונת המ"מ והכ"מ ז"ל שכתבו מהסוגיא שבפרק דם חטאת ר"ל דמההוא סוגיא משמע דלא אמרן דליכא חיוב משום זורע אלא בזרק מדנקט זרק זרע פשתן במים ולא קאמר שרה זרע פשתן במים ש"מ בשורה איכא משום זורע ((א"ל)) [לוח הטעיות חק נתן: א"נ] י"ל דרבינו יש לו שיטה אחרת בפי' השמוע' והכי מפרשא (וכתב) [וכ"ת] משום דמקדח א"ה חטי ושערי נמי מאי איריא דנקט זרע פשתן דהא אי משום זורע אפי' חטי ושערי נמי צומחין אלא ש"מ משום איסור אחר הוא דליכא בחטי ושערי ולכך נקט זרע פשתן ומאי הוא ומשני דהאיסור הוא משום לישה הוא כיון דאית להו רירי מתדבקי אהדדי וקעביד לישה משא"כ בחיטי ושערי כיון דלית להו רירי לא קעביד לישה ואינו חייב עליהן אלא משום זורע ונראה דבזרע פשתן כיון דמתדבקי אהדדי לא עבדי צמיחה במים ואינו חייב עליהן משום זורע אלא משום לש לבד ולכך הרמב"ם ז"ל כאשר כתב חיובא דידהו לא כתב אלא משום לש ודוק ולהאי שיטה מ"ש המ"מ והכ"מ ז"ל מהסוגיא שבפרק דם חטאת יבוא על נכון ודוק:
שם דרש רבא מותר לכבס מנעל בשעת וכו' לא ידענא במאי איירי אי ברכין מ"ט דרש להו מותר לכבס והא איהו גופיה לעיל אייתי מקרא דבר כיבוס הוא וקאמר לעיל דברכין [חק נתן: דברי] הכל אסור בכיבוס ואי איירי בקשין ודרש להו דמותר כרבנן מ"ט הדר ביה לימא הא דאמר ר' חייא זימנין סגיאין וכו' שיכשוך אין אבל כיבוס לא לימא דברכין הוו כי היכי דאתי רב כרבנן וי"ל דרבא מספקא ליה אי מנעל דרב הוה רך ולכך אסר בכיבוס אפילו לרבנן או דילמא הוה קשה ואסר בכיבוס משום דס"ל דהילכתא היא כאחרים ולכך מספיקא הדר ביה ואסר בכיבוס אפילו קשה כאחרים לחומרא ובזה ניחא מה שלא חילק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהל' שבת גבי מנעל בין רך לקשה משום דרבא החמיר מספיקא כמ"ש אבל לענין כיבוס בפ"ח מהל' מעה"ק חילק בין רך לקשה משום הכיבוס במקום קדוש הוה קולא וכה"ג תירץ שם הכ"מ ז"ל ד"ה ניתז מן הבגד ע"ש ודוק:
שם נטמא חוץ לקלעים קורעו וכו' (איצטריך) [חק נתן: איכא] למידק אמאי איצטריך למיקרעיניה ליטבליה וכן גבי כלי נחשת דקתני פוחתו וכן לקמן גבי מעיל דאמר ריש לקיש מכניסו בפחות משלש על שלש אמאי איצטריכו להכי ליטבלינהו וליטהרו וכי תימא משום דאכתי איצטריך להערב שמש מה בכך ליערבינהו שמשא ולמיעלינהו ואי משום דנפסל בלינה הא כבר נפסל ביוצא וי"ל דלא מצי למיטבלינהו משום דמעביר קצת מן הדם ע"י טבילה שלא במקום קדוש וא"ת אמאי לא עבדינן תקנתא במתני' דמכניסו בפחות משלש על שלש כדעביד לקמן ריש לקיש גבי מעיל י"ל דחיישינן שמא מכניסו שלש על שלש או יותר דוקא גבי מעיל עבדינן האי תקנתא משום דלא מצי למיקרעיניה ודוק:
שם והאמר רב הונא לא שנו אלא שלא שייר בה כדי מעפורת וכו' ע' בספר משנה למלך בפרק כ"ג מהלכות כלים הלכה י"א:
שם מתקיף לה רבינא קורעו בגד אמר רחמנא ולא בגד הוא תימא הא אמרינן לעיל בין ר' יהודה דאמר מה בגד הראוי לקבל טומאה ובין ר"א דאמר מה בגד דבר המקבל טומאה איכא בינייהו מטלית פחותה משלש מ"ד ראוי הא נמי ראוי [חק נתן: דאי] בעי חשיב עליה ואם כן מאי פריך קורעו בגד אמר רחמנא והא לאו בגד הוא הא אליבא דר' יהודה דהילכתא כוותיה אפילו מטלית פחותה משלש מיקרי בגד דאי בעי חשיב עלה ובמה שכתב הר"ש ז"ל בפ' כ"ח ממסכת כלים משנה ח' דפי' הא דאמר לעיל מטלית פחותה משלש איכא בינייהו דאיירי בטלית שבלתה ורוב שפתותיה קיימות אע"פ שאין בה שלש על ג' כלומר שנקרעה הטלית במקומות הרבה עד שאין מן השלם במקום א' שלש על שלש והקרעים מכל הצדדים כל אחד מחובר בראשו עם שאצלו עש"ב ניחא דלק"מ ודוק:
שם והאמר רב הונא לא שנו וכו' אבל שייר בה כדי מעפורת חבור הוי מדרבנן הוא פי' דקאי אהא דקאמר אבל שייר בה כדי מעפורת חיבור הוי דאינו אלא מדרבנן גזירה דילמא לא אתי למיקרע רובה אבל מדאורייתא טהורה ומותר להכניסה משום מצות כיבוס כפרש"י והתו' ז"ל וכן מפרש הרמב"ם ז"ל בחיבורו הגדול בפ"ב מהל' מעה"ק דין י"ט אבל בפירושו למשניות פי' הא דקאמר מדרבנן הוא קאי אהא דקאמר קורעו ומכניסו ומכבסו במקום קדוש דזה אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אינו חייב לכבס אחר קריעה לפי שנאמר על הבגד עכ"ל לפ"ז כאילו אמר אלא מדרבנן הוא ועיקר שנויי קמא דאוקי דשייר בה כדי מעפורת והא דלא קאמר אלא משום דלא הוזכר שם אמורא קודם כמ"ש התוס' בכמה מקומות ולפ"ז הפי' ניחא דלא תיקשי תימא שתמהו התוס' דמאי שנא דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה ולגבי חטאת מיקרי בגד דלפי' זה לגבי חטאת נמי לא מיקרי בגד ואין טעון כיבוס אלא מדרבנן אבל קשה מכלי חרס דמשמע מפירושו דאם ניקבו נקבים קטנים כשיעור שרש קטן דאף ע"ג דנטהר מטומאתו מ"מ מיקרי כלי גבי חטאת אף מן התורה ומאי שנא יש לומר אע"ג דנטהר מטומאתו אפ"ה מיקרי כלי כיון דהנקבים קטנים וראוי הוא לקבל זיתים ורימונים והא דנטהר מטומאתו אינו אלא משום דלא הוי חזי למה שראוי מעיקרא כשהיה שלם אבל קשה אהא שכתב גבי כלי נחשת וז"ל ומ"ש פוחתו הוא שישבר אותו אבל אינו חייב במריקה מן התורה וכו' והא גמרא אוקי דרציף מרציף וא"כ הוי כלי מן התורה י"ל דלא הוה גריס כלל להאי שקלא וטריא והא לאו כלי הוא דרציף מרציף והוא משום דקשיא ליה א"כ כלי חרס הוא ואינו ראשון כמו שהקשו התוס' ולכך לא הוה גריס ומפרש הא דטעון מריקה הוא מדרבנן ודוק:
תוס' ד"ה א"ה שלחים נמי הר' חיים גריס שחלי' מ"כ בגש"ק וז"ל והם מין זרעים דאית בהו רירא ולפי' רש"י קשה ודקארי לה מאי קארי לה מה ענין שלחין אצל זרעים הר"פ ע"כ:
ד"ה לא שנו וכו' משום דלא וכו' חידוש של טומאה אלא וכו' כצ"ל:
בא"ד ופשא ליה טומאת מגע דחזיא לשלש אצבעות וכו' וכולה טומאה דשלש על שלש היא וכו' כצ"ל נ"ל:
בא"ד כיון שכל קרע וכו' בפחות משלש על שלש הוי כאילו וכו' כצ"ל:
בא"ד ורציף ליה היינו שהופך צד פנים וכו' מ"כ בגש"ק ז"ל ולפ"ז אינו ר"ל שנוקבו כלל הר"פ ע"כ:
בא"ד ואי ה"א דשיעור זיתים מדרבנן וכו' מ"כ בגש"ק וז"ל עוד פי' מורי דשמא שורש קטן מועיל לטומאה דלמפרע ושיעור זיתים שלא יהא טמא מכאן ולהבא הר"פ ז"ל עכ"מ: