אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף צג.

דף צב:

גמרא מר סבר דנין ומר סבר אין דנין העולה לענין בעיין דפלוגתא דר"א ורבנן היא דלר"א אין טעון כיבוס ולרבנן טעון כיבוס והילכתא כרבנן לגבי ר"א וכ"ש למאי דמוקי רבא דהילכתא כוותיה דלכ"ע אין דנין ואפי' ר"א אית ליה דטעון כיבוס ומהתימא על הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ח מהל' מעה"ק דין ט' ואין טעון כיבוס ועיין להכ"מ והל"מ ז"ל מ"ש בזה ושמעתי מהחכם השלם ר' שלום עמאר שליח טבריה תובב"א שראה בס' מרכבת המשנה לאחד חכם אשכנזי שתירץ דהא דאיבעיא להו ניתז על בגד טמא מהו הוא משום דהוו סברי הא דטעון כיבוס אפילו משום נגיעה לבד ולכך קא מיבעיא להו אי הוו כא' כגון ניתז על בגד טמא אם טעון כיבוס אבל לפי מאי דפשיטא ליה לרבא בשלהי פרקין הא דטעון כיבוס הוא משום בלוע והילכתא כוותיה כמו שפסקו רבינו ז"ל סמוך לדין זה א"כ לא משכחת שניהם כא' דבשעת נגיעה נטמא ואין טעון כיבוס עד שיבלע וא"כ הוי בזה אחר זה ולכך פסק רבינו דאין טעון כיבוס ודוק שהוא נכון וראיתי בס' חזון נחום שכתב וז"ל ולעד"ן דטעמיה דהרמב"ם י"ל משום דס"ל דסוגיא זו ס"ל דלא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת א' אינו אבל למאי דקי"ל דכל שאינו בזה אחר זה בבת א' אינו לכ"ע אינו טעון כיבוס וכו' וס"ל דיש סוגייאות חלוקות זה על זה בענין זה דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת א' אינו וכו' עכ"ל ושותיה דמר לא ידענא דמה ענין דכל שאינו בזה אחר זה וכו' לענין דהכא דהא דאמרינן דכל שאינו בזה אחר זה וכו' היינו דלא שייכי במציאות להיות זה אחר זה כגון כל הנהו דמייתו התוספות לעיל בפרק כל הזבחים שקבלו דמן דף ל' ד"ה דבריו קיימים ע"ש אבל הכא שייך נטמא קודם ואח"כ ניתז על הבגד וכי בשביל שהדין הוא בזה אחר זה אין טעון כיבוס מוכרח לומר שיהיה הדין כן כשיהיו בבת א' אתמהה (הוא) ועוד לפי דבריו דהכא שייך בענין דכל שאינו בזה אחר זה וכו' א"כ גבי מי חטאת שנטמאו נמי אמרינן דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת א' אינו וצריך להיות דין שניהם שוים וזה אינו שהרי הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' פרה דין ג' משמע מדבריו דאין מטהרין אלא כשהן בבת א' אבל כשהן בזה אחר זה אין מטהרין ע"ש בכ"מ אלא ודאי לא שייך הכא כל שאינו בזה אחר זה וכו' כמ"ש עוד כתב בספר הנזכר וז"ל ועלה דאמר רבא דכ"ע אין דנין והכא בהא פליגי דר"א סבר הזאה צריכה שיעור וכו' ורבנן סברי הזאה אינה צריכה שיעור הרבה להקשות עלה בספר ברכת הזבח מסוגיא דלעיל דף פ' ע"א ע"ש וכו' והוא ז"ל הסכים לומר דתרי ר"א הוו חד רבו של ר"ע וחד תלמידו של ר"ע והוא דבר מתמיה עכ"ל לא ידענא אמאי הוא דבר מתמיה כיון דכך הוא מוכח מהאי סוגיא דר"א דהכא הוא תלמידו של ר"ע דאמר רבה רבי אליעזר בשיטת ר"ע רבו אמרה ואי משום דלא אשכחן ר"א תלמיד ר"ע אשכחן ואשכחן והוא ר"א בן שמוע שהוא אחד מחמשה תלמידים שסמך ר"ע אחר שמתו לו י"ב אלף זוגים תלמידים כדאיתא בפ' הבא על יבמתו דף ס"ב ע"ב עוד הקשה בספר הנז' על הברה"ז וז"ל ועוד דא"כ מאי פריך לעיל דף פ' מרבי דאמר על שם ר"א לימא דההוא ר"א אחר הוא וכו' עכ"ל לק"מ דרבי קאי אמתני' דצלוחית שנפלו לתוכה מים וכו' דמכשיר ר"א בשתי הזאות ועלה קאי רבי וקאמר לדברי ר"א וכו' כמו שפירש"י ז"ל שם דף פ' ודף ע"ה עיין עליהם ועוד איך אפשר לומר דרבי דאמר לדברי ר"א הזאה כל שהוא וכו' הוא ר"א אחר אי ר"א הוא ר"א דהכא של מי חטאת שנטמאו וכו' לא אפשר אי לאוקמתא דאביי לא פליגי בהכי בהזאה צריכה שיעור אלא פליגי בדנין טומאה קדומה וכו' ואי לאוקמתא דרבא אדרבא ר"א סבר הזאה צריכה שיעור אלא ודאי דברי הברה"ז נכונים הם ודוק:

שם שייך לעיל אלא אמר אביי דכ"ע לאו כמונח דמי אין להקשות מהכא לפירש"י ז"ל לעיל ד"ה תיפוק ליה שכתב ואויר כלי ככלי דמי דהכא קאמר דכ"ע לאו כמונח דמי דהתם אי אמרינן מיפסל פסל ביה רחמנא כלי שרת דדוקא צואר דבעי להזותו מן הצואר עצמו למזבח לכך אויר פוסל בו כמו כלי דהא דקאמר רש"י ז"ל ואויר כלי ככלי דמי אינו ר"ל דחשבינן ליה כמונח אלא ר"ל דכמו שהכלי פוסל בו כך האויר פוסל בו אבל לעולם לא חשבינן ליה כמונח ודוק:

שם ר"ע אומר היתה לו שעת הכושר וכו' ע' מ"ש לעיל דף פ"ב בתוספות ד"ה מכדי איתרבו דגרסינן הכא ר' יעקב אומר וכו' וכן לעיל דקאמר אנא כר"ע ס"ל גרסינן אנא כר' יעקב ס"ל ודוק:

שם ור' יעקב אותה פרט לתרומה ור"ש לטעמיה וכו' משמע מהאי סוגיא דמאן דדריש אותה פרט לתרומה אבל קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה ס"ל אם היתה לה שעת הכושר ונפסלה דמה טעון כיבוס משום דלית ליה אלא חד מיעוטא ומוקי ליה ללא היתה לה שעת הכושר ומאן דאית ליה דאותה אתי למעט אפילו היתה לה שעת הכושר ונפסלה אין דמה טעון כיבוס ס"ל דקדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה ומכאן תימא על הרמב"ם ז"ל שבפ"ק מהל' מעה"ק דין ג' פסק בין היתה לה שעת הכושר בין לא היתה לה שעת הכושר אין דמה טעון כיבוס ושם דין י"ד פסק אפילו קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה והוה מזכה שטרא לבי תרי וכבר נתעורר בזה התוי"ט והניח בצ"ע ונלע"ד ליישב דרבינו ז"ל ס"ל דאפילו למאן דמוקי תרי מיעוטי למעט פסולה דאין דמה טעון כיבוס בין לא היתה לה שעת הכושר בין היתח לה שעת הכושר מצי סבר דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה והוא מאיזה ריבוייא ולא ידעינן ליה ותלמודא דקאמר ור"ש לטעמיה דאמר קדשים קלים וכו' ה"ה דה"מ לשנויי דאית ליה ריבוייא לקדשים קלים אלא דקושטא הוא דקא משני דר"ש לטעמיה דאמר קדשים קלים אין טעונין וכו' והכריחו לרבינו ז"ל לומר כן משום דקשיא ליה סתמא אסתמא דבריש פרקין סתם רבי חטאת פסולה אין דמה טעון כיבוס בין שהיתה לה וכו' ולקמן סתם א' קדשי קדשים וא' קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה וא"כ קשיא סתמא אסתמא אלא ע"כ לומר דלאו מוכרח הוא דמאן דסבר דתרי מיעוטי אתו לחטאת פסולה יסבור דקדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה דאיכא ריבוייא אחריתי לקדשים קלים דטעונין מריקה ושטיפה וגמרא דקאמר ור"ש לטעמיה וכו' קושטא דמילתא קאמר עוד יש להכריח הא דאמר ר"ש קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה לאו הילכתא היא שהרי גמרא לעיל דף פ"ב ע"א קאמר מתקיף לה רב הונא וכו' מכדי איתרבו כל קדשים לגבי מזבח לענין מריקה ושטיפה וכו' תמהו שם התוס' דילמא ר"ע סבר לה כמ"ד קדשי קדשים טעונין מריקה ושטיפה ולא קדשים קלים וכו' דע"כ התוספות גרסי הכא ר' יעקב ולא ר' עקיבא דאי גרסי ר"ע מאי קא מתמהו הא מוכח מהאי סוגיא דר"ע ס"ל בקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה אלא ע"כ גרסי ר' יעקב כמ"ש שם והנה לתרץ תמיהה זו צ"ל דמשמע ליה לגמרא דאפילו מאן דסבר דתרי מיעוטי אתו לחטאת פסולה דאין דמה טעון כיבוס אפ"ה ליכא מאן דסבר דאין קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה אלא ר"ש לבד ולכך פריך גמרא שפיר ודוק והנה מוכח מהאי סוגיא דלא אימעיט דם פסולה אלא מדמה דמשמע מדם כשירה ולא מדם פסולה אבל לא מאשר יזה א"כ קשה מכאן לפירש"י ז"ל במתני' שכתב דכתיב אשר יזה בראוי להזאה הכתוב מדבר והוא דלא כמשמע מהאי סוגיא והא דרשא בראוי להזאה הכתוב מדבר לא תני לה במתני' אלא גבי ניתז מן הצואר על הבגד דלא היה ראוי מעולם להזאה כיון שלא נתקבל בכלי אבל דם פסולה היה ראוי להזאה כשנתקבל בכלי ולכך צ"ל דט"ס נפסל בפירש"י ז"ל וצריך להגי' כמו שהוא בפי' הרע"ב ז"ל ודוק:

שם שייך לעיל ונטל את הלגין וכו' מ"כ בגש"ק וז"ל בשל מי חטאת קמיירי דבשאר טהרות ליכא מאן דמחמיר לאחשוביה כמונח ותימא מאי נפקא מינה אם מטמא הלא ר"א ס"ל דמי חטאת שנטמאו מטהרין ובשיטת ר"ע רבו אמרה ולפי תירוץ התוס' שתירצו על קושית דכזית מת בספינה דהתם קודם קידוש והכא לאחר קידוש אין קשה כלום דר"ע נמי דמטמא קודם קידוש הר"ף ע"כ:

רש"י ד"ה ר"א סבר דנין וכו' והא דקאמרי וכו' ולא אמרינן אליבא דאביי וכו' מ"כ בגש"ק וז"ל ושמא משום דרבא מוקי ליה בשתי הזאות וכמ"ד הזאה צריכה שיעור ולדידיה ודאי הויא טומאה קדומה ומשום הכי קאמר כרבה דמוקי לה בחדא הזאה ולא ממש כרבה דס"ל כמונח דמי והויא לה טומאה קדומה אלא כדמתרץ אביי דע"כ לאו כמונח דמי הר"ף ע"כ:

תוס' ד"ה מי חטאת וכו' וא"ת א"כ למה גזרו וכו' מ"כ בגש"ק וז"ל והר"פ תירץ דטומאת מת שאני דהואיל ובא ליטהר מטומאת מת צריך להיות טהור ממנה והכא מיירי בשאר טומאות ע"כ וכן תירצו בתוס' במס' חגיגה עכ"מ ועל מה שתירצו הכא ויש לומר דהתם קודם קידוש והכא לאחר קידוש עכ"ל תימא דהא (חק נתן:ד)תנן איפכא בפ"ט ממסכת פרה מ"ה מי חטאת ואפר חטאת לא יעברם בנהר ובספינה וכו' עובר הוא הטהור לחטאת וכו' ובמים שאינם מקודשין וכן תנן נמי שם בפ"י מ"ה היה עומד חוץ לתנור וכו' אבל עומד הוא הטהור לחטאת ע"ג תנור וכו' ובמים שאין מקודשין ע"ש וי"ל דכל הנהו מתני' אליבא דרבנן דפליגי אר"א אבל ר"א איפכא ס"ל דאין מי חטאת צריכין מקום טהור אלא קודם קידוש אבל לאחר קידוש לא בעי מקום טהור ולכך מי חטאת שנטמאו מטהרין ודוק:

תוס' ד"ה ניתז מן הצואר וכו' מרישא לא שמעינן וכו' ר"ל דק"ל אמאי איצטריך למיתני ניתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כיבוס הא כיון דטעמא הוא משום דלא היה ראוי להזאה שלא נתקבל בכלי הא דמי לרישא דקתני שקיבלו פסולים את דמה אין טעון כיבוס דהוה ההיא קבלה כמאן דליתא כיון דהויא בפסולים וא"כ אמאי איצטריך למיהדר למתני ניתז מן הצואר על הבגד ותירצו משום דה"א הכא שאני משום דבבת א' ר"ל דמתני' דהכא אתי לאשמעינן אף ע"ג דהוה שניהם פסול דם וטעינת כיבוס לבגד באין כא' וכגון במדביק הבגד לצואר כדאוקי גמרא לעיל וה"א דטעון כיבוס כיון דהוי בבת אחת ולא דמי למתני' דלעיל דהתם כולהו הוה הפיסול קודם לכן קמ"ל דאפ"ה אינו טעון כיבוס ואין להקשות א"כ מאי בעי רמי בר חמא לעיל ניתז על בגד טמא דהוי פיסול דם וטעינת כיבוס לבגד באין כא' אי אמרינן דאין טעון כיבוס ה"מ בזה אחר זה אבל בבת א' טעון כיבוס או דילמא לא שנא תיפשוט ממתני' דהכא אע"ג דהוו בבת אחת קתני אין טעון כיבוס ואדרבה לעיל פשט איפכא דלפי אוקמתא דאביי לרבנן טעון כיבוס ולאוקמתא דרבא לכ"ע טעון כיבוס דיש לומר דלק"מ דשאני הכא אע"ג דהוו בבת אחת מ"מ לא היה ראוי לזריקה כיון שלא נתקבל בכלי וקרא כתיב אשר יזה בראוי להזאה מדבר ולכך אין טעון כיבוס אבל בעיא דרמי בר חמא בניתז מן הכלי על בגד טמא דהיה ראוי להזאה שנתקבל בכלי ולכך מיבעיא ליה כיון דהיה ראוי להזאה והוה בבת אחת איכא למימר דטעון כיבוס ודוק ואחרי כתבי שוב ראיתי בגש"ק וז"ל וא"ת מרישא שמעת ליה דקיבלו פסולים (דקא) [דהאי] נתקבל בפיסול שלא נתקבל בכלי ויש לומר דאיצטריך משום דפיסולו והזאתו באין כאחד ומ"מ לא מצי למיפשט מינה בעיין דלעיל דשאני התם דנתקבל בהכשר ע"כ והוא כמ"ש ות"ל שנתכוונתי לדעת גדולים:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה