חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף צ.
גמרא ת"ש חטאת קודם לאשם וכו' איכא למידק אמאי לא פשיט מסיפא דמתני' דקתני אשם קודם לתודה וכו' משמע דוקא לתודה ואיל נזיר דהוו קדשים קלים הא לעולה לא קדים דאי לא לאשמעינן דקדים לעולה וכ"ש לתודה ואיל נזיר יש לומר משום דה"א דלא קדים לתודה ואיל נזיר אף ע"ג דקדשים קלים הן משום דטעונין לחם ודוק:
שם בשלמא אימורין וכו' אלא דם מיהא איתיה מ"כ בגש"ק וז"ל למה שפי' משי"ח לעיל גבי על היסוד דאורחיה דתנא למתני תרתי אע"ג דלא הוי חידוש אלא מחד מינייהו קשה קצת מאי פריך הכא דילמא ה"ק במעשר ישנו דם ואימורין משא"כ בעוף דליכא אלא דם ותירץ משי"ח דמדקתני ליה באמצע בין מין זבח ובין ואימוריו משמע ליה דהוי עיקר חידושיה כעין מה שפירש התוס' בסוף איזהו מקומן גבי אלא עד חצות לאותה גירסא דגרסי ואיבעית אימא מה הנך דאורייתא וכו' דדייק מדתני באמצע כנ"ל הר"ף ע"כ:
שם לימא כתנאי וכו' אמר רב פפא בדהדר עיילינהו כ"ע ל"פ וכו' משמע בדהדר עיילינהו כ"ע ל"פ דלא מיפסלי ביוצא וא"כ קשה דהוי רבינא בר שילא דלא כמאן ויש לומר דאיהו אמר לך אנא סברי כתנא דמתני' דסבר נפסלין ביוצא כדדייקינן אימורין כי דמו וכו' ולפי מה שפי' התוס' לעיל בפ"ב דף כ"ו ע"א ד"ה דילמא באליה דפירשו אף ע"ג דל"פ דחייבין עליהם משום פגול מ"מ נפסל ביוצא לכ"ע ע"ש ניחא טפי דהוי רבינא בר שילא ככ"ע ודוק:
רש"י ד"ה הוא הדין וכו' והאי דפריש משום דסופו לצאת התלמוד קמפרש ליה וכו' מהתימא מהרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות פסולי המוקדשין דין ל"ב שפסק דבאימורים נמי לא נפסלו ואפ"ה כתב להאי טעמא גבי בשר מפני שסוף הבשר לצאת וע"ק דהא אמרינן דמתני' דקתני דמו ואימוריו דייקא דנפסלין ביוצא דאימורין כי דמו וכו' א"כ מהתימא מהרמב"ם ז"ל שפסק דאין נפסלין ביוצא א"כ איך כתב בפ"ט מהל' תו"מ דין ח' מתני' כצורתה שכתב המעשר וכו' מפני וכו' דמו ואימוריו ולא היה לכתוב דמו כיון דלא פסק כהאי דיוקא ודוק:
תוס' ד"ה לימא מסייע ליה וכו' תימא דלא מייתי סייעתא מברייתא דלעיל [לוח הטעיות חק נתן: דקתני וכו' עיין לתוס' לעיל] בפ"ב דף כ"ו מה שתירצו בזה ומה שפירשו בהאי אוקמתא דרב פפא וכן פי' מרן הכ"מ ז"ל בפ"א מהל' פסולי המוקדשין דין ל"ב בדעת הראב"ד ז"ל ע"ש ודוק: