חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף פז.
גמרא רב חסדא אמר עמוד השחר עוכלתן מ"כ בגש"ק וז"ל פי' רבה ורב חסדא סברי דאין חצות מעכלת שרירי אלא ע"ג המזבח כדדרשינן מדכתיב כל הלילה עד הבקר תן בקר לבקר ודוקא על המזבח אבל היו למטה קודם חצות כיון שהיו בכלל חזרה ולא מצאתן בוקרה של לילה על המזבח לא נתעכלו ועדיין ישנן בחזרה ומעילה מס' ישן:
שם מתקיף לה רב יוסף וכו' דילמא כל היכא דמשכחא להו וכו' הרמב"ם ז"ל בפ"ב דמעילה סוף דין י"ב כתב וז"ל עצמות העולה שפקעו מעל המזבח קודם חצות הלילה מועלין בהן לאחר חצות אין מועלין בהן אעפ"י שפקעו קודם חצות וכו' וכתב מרן הכ"מ ז"ל וכיון דרב יוסף סבר דחצות כל היכא דמשכחת להו משוייא להו עיכול באיברים שפקעו יליף מינה רבינו ז"ל לעצמות שפקעו עכ"ל ודבר תימא הוא אי רבינו ז"ל איירי בעצמות איך פסק שאם פקעו קודם חצות מועלין בהן הא כיון שפסק בפ"ו מהלכות מעה"ק דין ב' שאם פקעו מעל המזבח לא יחזיר א"כ אמאי מועלין בהן דהא הא בהא תליא כדמשמע ממתני' אלא ע"כ צ"ל דט"ס נפל בדברי רבינו ז"ל וכצ"ל איברי עולה שפקעו וכו' ול"ג עצמות וכ"מ להב"ז במתני' שהגיה כן ע"ש אלא דאכתי קשה אמאי השמיט רבינו ז"ל פלוגתא דרב ורב חסדא דאוקימנא דפליגי בשמינים ואפשר דרבינו ז"ל סבר דרב יוסף פליג אפילו בשמינים וכן ר' חייא בר אבא ובר קפרא כולהו ס"ל אפי' בשמינים היכא דמשכחא להו חצות משוייא להו עיכול דפליגי אפילו בשמינים וכן משמע מדקאמר שלחו להו מתם הילכתא כרב יוסף מדקאמר הלכה מכלל דפליגי ודלא כהתוס' ואי משום הילכתא למשיחא רבינו ז"ל מתרץ כמ"ש התוס' לעיל פ' ב"ש דף מ"ה ד"ה הילכתא למשיחא ע"ש אלא דאביי כדי דלא לשוינהו לרבה ורב חסדא דפליגי אכל הני רבוואתא מחלק כן ומפרש הילכתא ר"ל יפה אמר כמ"ש התוס' ואינו כן אלא דפליגי אפי' בשמינים ועוד יש הכרח אחר לרבינו ז"ל והוא כיון דרב יוסף ס"ל דחצות כל היכא דמשכחא להו משוייא להו עיכול מאי איריא שמינים או כחושים דאי אמרת דלא אמר אלא בכחושים אבל בשמינים לא משוי להו עיכול א"כ מאי איריא פירשו קודם חצות נימא אפילו לא פירשו רק כיון שהיו שמינים בחצות לא משוי להו עיכול ודוק:
שם ואלא לשלחן מדמינן לה ז"ל תוס' חיצוניות וא"ת מאי חזית לדמוייה לשלחן נדמיה לשאר כלי שרת דהליכה מועלת בהן אפילו למה שלן בתוך כלי שרת וי"ל משום דמזבח קבוע ושלחן קבוע ע"כ:
תוס' ד"ה לשלחן מדמינן וכו' תימא וכו' וצ"ע אי מצי למימר דכי נסדר כהלכתו וכו' לא יפסל בלינה וכו' אבל נסדר כהלכתו ממש ביום השבת וכו' קשה הא דפרש"י ז"ל שם פ' שתי הלחם ברישא דמתניתין דקתני סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסול ופרש"י ז"ל פסול דמחוסר זמן הוא וכו' והכא א"א לתקן ולומר יניחנו עד שבת הבאה דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת קידשו שלחן ושוב אין יכול להשהותן אלא עד שבת ראשונה דמיפסיל בלינה הרי בהדיא כתב דכשנסדר בדינו יפסל בלינה וקשה מהאי סוגיא וי"ל דלא אמרן דכשנסדר כדינו לא יפסל בלינה אלא כשנסדר כדינו ממש לגמרי דהיינו ביום השבת וסידרו עמו הבזיכין אבל התם דלא סידרו עמו הבזיכין בשבת לא הוי נסדר כהלכתו ממש ולכך יפסל בלינה וזהו מה שסיים רש"י ז"ל שם הואיל ולן הלחם בלא בזיכין ודוק:
ד"ה כלי שרת וכו' ועוד יצא דמה אמאי תרד לר"י כיון דב"ש וכו' כצ"ל ועיין בס' צ"ק:
בא"ד ושייך לע"ב הילכך נראה פר"ת שפיר וכו' ז"ל תוספות חיצוניות במס' מנחות מהו שיקדשו את הפסולים לפרש"י ז"ל קשה מאי מייתי מקיבלו פסולין מנ"ל לדמויי פיסול דם לפיסול דאימורים ופי' ר"ת כלי שרת מהו שיקדשו פסולים לענין דאם עלו לא ירדו כגון מנחה שנטמאת ונתנה בכלי שרת ועלת ע"ג המזבח וא"ת מאי מיבעיא תיפוק ליה דמזבח עצמו מקדש וי"ל דה"מ דלא מפסיק מנא אבל הכא כלי מקדש חוצץ הוא בין מנחה למזבח ומשום מזבח לא מיקדשא א"נ בקמצים שאינו מקדש קמצים אם לא קדשו בכלי כבר ואם הכלי מקדש אין המזבח מועיל להם כלום א"ל תניתוה כשם שהמזבח מקדש וכו' אלמא כלי שרת מקדש פסולים לכל הפחות כשעלו בכלי למזבח וא"ל לכתחלה ליקרב קמיבעיא לי וא"ת פשיטא דלא קדשה לכתחילה דאמרינן בזבחים נתערב דמן בדם הפסולים ישפך לאמה מת המשתלח וכו' נטמא הדם וכו' י"ל דכל הני מצינא למדחי בשעירן בכלי חול וא"ל ר' יוחנן הא נמי תנינא שקבלו פסולים וכו' אבל לא תנא שקבלו פסולים גרידא דאם עלו לא ירדו משום דלא יארע לעולם שיעלו מאחר שקיבלו פסולים ושוב לא יהיה נזרק ופשיטא דירדו דאין אימורין נקטרין אלא א"כ הדם נזרק אלמא כלי שרת אינו מקדש לכתחילה ליקרב והיינו כשמעתין דהכא וז"ל תוס' אחרות שם לפרש"י קשה מאי מייתי מקיבלו פסולים וזרקו פסולין באימורין דבהא אם עלו לא ירדו אבל להעלות הפסולים עצמן אימא שלא יוכל כלי שרת לקדשו לכן פר"ת דבעי כלי שרת מהו שיקדשו פסולים לענין שאם עלו לא ירדו ובעי בקמצים דקי"ל אין המזבח מקדשן אם לא נתקדשו בכלי כבר דהתם קרי להו אינו ראוי למזבח ומייתי במסקנא ת"ש ושקיבלו פסולי' וכו' ודייק דהא דנקט תרוייהו היינו משום דדוקא קיבלו פסולים וזרקו פסולים אמרינן בהן אם עלו לא ירדו כיון שלא היו נזהרין לזורקן בפיסול אחר שקיבלו בפיסול א"כ שייך למימר אם עלו דכמו כן שלא נזהרו לזורקן בפיסול לא נזהרו להעלותם ע"ג המזבח דכיון דעלו לא ירדו אבל קיבלו פסולים לבד לא בעי למינקט משום דעל קיבלו פסולים לחוד לא שייך למיתני אם עלו לא ירדו שהרי לעולם לא יעלם לגבי המזבח שיהיו נזהרים מלהעלותם דאין לזרוק הדם לכתחילה כיון דנתקבל בכלי בפיסול ומשני לא קיבלו פסולים לבד אם עלו לא ירדו אימורין והנה באו לידי אם עלו דשרי לזרוק הדם דמקדשים לכתחילה ליקרב והא דקתני וזרקו ר"ל או זרקו פי' או קיבלו כשרים וזרקו פסולים והקשה הר"ר מנוח ליפשוט ע"כ ר"ל דמקדשים לכתחילה ליקרב דאי דיעבד דוקא כמו דאמרינן במזבח למה לי לכלי שרת להיות מקדשן תיפוק לי שהרי מזבח מקדש ויש לומר דנפקא מינה שיהא מקדש אותו מדקאמר כשם שהמזבח מקדש וכו' משמע שהכלי מקדש מכח עצמו כמו המזבח קמצים שלא קדשו בכלי בשיניחם תוך הכלי יהא מקדשן דהמזבח אין מקדשן דאינן ראויים למזבח עכ"מ:
בא"ד דסבר ריש לקיש וכו' כך כלים מקדשים שמא משעלו בכלי על גבי המזבח לא ירד אף על גב דאין כאן וכו' כצ"ל:
בא"ד דהא משנה בכל עניינים אם עלה לא ירד קתני בין חומרי בין קולי עד כאן לשון ר"ת וכו' כצ"ל ר"ל בין לגבי הבשר דאמרינן אם עלה לא ירד דלא הוי קולא כיון דמתאכל באש ואין פיסול נשאר ואדרבה חומרא היא הא דאמרינן לא ירד דלא מזלזלין ביה בין קולי ר"ל לענין הדם דאמרינן לא יתקנח דהוי קולא דנשאר הפיסול במזבח ודוק וכה"ג כתבו התוס' בפ"ק דמנחות דף ו' ע"ב בד"ה שהרי יוצא ע"ש: