אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף פו.

דף פה:

גמרא ופליגא דר"א וכו' ז"ל תוספות חיצוניות ופליגא דר"א וכו' פירשו לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין אליבא דרבי קאמר דס"ל לא יעלו ובהא לא פליג ארבה דרבה איירי לת"ק ואיהו לרבי אלא בפירושו קודם זריקה בלחוד דלרבא מהניא להו זריקה לאישתרויי אפילו לרבנן ולר' אלעזר לא מהניא להו ואע"ג דלא חזו להסקה מ"מ באיסורייהו קיימי ע"כ:

תוס' ד"ה מאן שמעת ליה וכו' ור"י פי' כרבנן דוקא היא מדקתני לא יעלו משמע דאם עלו לא ירדו מ"כ בגש"ק וז"ל א"נ י"ל דמתני' רבי היא והא דקאמר לא עלו ה"ה דאם עלו ירדו אלא אגב דנקיט מחוברים יעלו נקט נמי בפירשו לא יעלו ומיהו אין להביא ראיה דמתני' רבי היא מדדייקינן בגמרא מאן תנא דשמעת ליה פירשו ירדו רבי היא דהני לאו אמתני' קאי אלא אברייתא ותדע דבפ' גיד הנשה דייק הכי אהך ברייתא ולא מייתי מתני' ריב"א ז"ל ע"כ והנה הרמב"ם ז"ל ריש פ"ו מהל' מעה"ק דין ב' הביא המשנה כצורתה ולכאורה נראה דמפרש כפי' ר"י דמתני' כרבנן אתיא דלא יעלו משמע דאם עלו לא ירדו דאי מפרש כפרש"י ז"ל דמתני' רבי היא והא דקתני לא יעלו ה"ה אם עלו ירדו א"כ גיד הנשה במחובר יעלה דלמחוברים דהיתירא לא איצטריך קרא לרבויי מידי דהוה אראשה דעולה כדאיתא בר"פ גיד הנשה דף צ' ע"ש ורבינו ז"ל שם דין ד' כתב ומסיר גיד הגשה בראש המזבח ומשליכו ע"ג הדשן וכו' הרי שפסק כרבנן דריבוייא לא אתי למחובר דאיסורא דההוא אסור ממשקה ישראל ולרבנן אפי' פירשו לא ירדו דריבוייא אתי לפירשו אלא צ"ל דרבינו ז"ל מפרש כפי' ר"י דדוקא לא יעלו אבל אם עלו לא ירדו אלא דקשה דרבינו ז"ל בפ"ג מהל' פסולי המוקדשין דין ט"ז כתב בהדיא שאם אינם מחוברים אם עלו ירדו הרי שמפרש כפרש"י ז"ל דמתני' כרבי ופסק כוותיה דריבוייא אתי למחוברים וא"כ איך פסק דמחובר דגיד הנשה אסור להעלותו כרבנן והוה מזכה שטרא לבי תרי ושוב ראיתי להל"מ ז"ל שנתעורר בזה והניח בקושיא ואפשר דרבינו ז"ל סבר דהני סוגיי פליגי והוא מדלא אייתי ההיא שקלא וטריא דפרק גיד הנשה הכא בהאי סוגיא דהאי סוגיא עיקר מקומה הוא אלא ש"מ דהאי סוגיא סברה דלא מרבה רבי מחוברים אלא דהיתירא מדלא ביארו הכא דרבי איירי במחובר דאיסורא והא דמקשה התם אי דהיתירא לא איצטריך קרא לריבויי מידי דהוה אראשה של עולה סוגיא דהכא לא חש להאי פירכא דאיכא למימר שאני ראשה של עולה דגלי קרא שיקריבנו שלם ואפילו הפשט וניתוח לא עביד ורבינו ז"ל שבק סוגיא דפרק גיד הנשה ופסק כהאי סוגיא דסוגיא במקומה עדיפא ודוק:

בא"ד והא דלא מוקי וכו' משום דניחא ליה למינקט רבותא דאפי' בעודם על גבי המזבח ממעט עיכולי גידים קשה דבפ"ב דמעילה דף ט' ע"ב דייק גמ' אהא דתנן וכולן שפקעו מע"ג המזבח לא יחזיר וכו' הא ע"ג המזבח יחזיר והא דקתני וכולן שפקעו קאי נמי אעצמות וגידין אלמא דע"ג המזבח יחזיר אפילו עיכולי גידין ועצמות וי"ל דמתני' דמשמע ע"ג המזבח יחזיר איירי בשרירי דומיא דסיפא כדאוקי בגמ' והכא דקאמר דאפילו ע"ג המזבח לא יחזיר איירי בנתעכלו לגמרי א"נ דמתני' איירי במשלה בהן האור פורתא ולכך ע"ג המזבח יחזיר והכא איירי בשרירי דלא יחזיר אפי' ע"ג המזבח ועיין לתוס' ד"ה וכולן שפקעו ודוק:

ד"ה לא שנו וכו' כך גי' הקו' ואברייתא קאי מ"כ בגש"ק וז"ל בספר ישן מצאתי הגי' כך אמר מר פירשו ירדו א"ר זירא לא שנו וכו' והיא גירסתו של רש"י ז"ל ע"כ ולפ"ז אדברי רבי קאי ודוק:

בא"ד ועוד דבתר הכי שקיל וטרי בפירושא דברייתא ומ"ט אפסקיה עכ"ל. דבריהם אינם מובנים לפי גי' רש"י ז"ל שלפנינו ועיין בס' ברה"ז שכתב דלא הוו גרסי כגי' רש"י והוו גרסי פירשו אפילו והיא פיסקא לברייתא דלעיל בדברי רבי דקאמר פירשו אפילו וכו' ירדו וגרסי' אמר רבה לא שנו ול"ג ה"ק ואינו חולק על ר' זירא אלא היא מימרא בפני עצמה או קאי אדברי ת"ק בברייתא דקאמר ואפילו פירשו דצריך הקרבה ואסור בהנאה לא שנו אלא שפירשו לאחר זריקה וכ"מ כתוב בגש"ק דרבה קאי אמילתיה דת"ק וגי' זו היא היותר נכונה בעיני דכיון דת"ק קאמר אפילו פירשו צריך הקרבה ש"מ דאסור בהנאה אבל אי ארבי קאי כיון דאמר ירדו מהיכא משמע דאסור בהנאה ודוק ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב דמעילה דין י"ב שכתב להאי מימרא דרבה ולא כתב למימרא דר' זירא ש"מ דהוה גריס כגי' רש"י ז"ל ומפרש כפירושו ודוק הנה יש מקשים כיון דרבה סבר לה כר' ישמעאל דילפא עולה מאשם בג"ש א"כ היה ראוי דיהיה דין העולה והאשם שוה ומאן פליג לן לחלק בין עולה לשאר ק"ק דבעולה אם פירשו לאחר זריקה אסורים ובשאר ק"ק מותרין ונ"ל דקשיא זו מיתרצא כמ"ש רש"י ז"ל ד"ה לא שנו שכתב כיון דבשעת זריקה מחוברים הוו קובעתן זריקה למזבח וכו' ר"ל שכמו שהזריקה קובעת הבשר למזבח כן ג"כ קובעת העצמות למזבח כיון שבשעת זריקה הוו מחוברים בהדי בשר משא"כ באשם דהוי איפכא דכיון שהיו מחוברים עם הבשר בשעת זריקה כמו שהזריקה מתרת בשר לכהנים כן העצמות משתרי בהדי בשר ולא ילפא עולה מאשם בג"ש למישרי עצמות אלא כשפירשו לפני זריקה ודוק והנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' שופר דין ג' כתב וכן שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע בו יצא שאין בקול דין מעילה וכתב עליו מרן הכ"מ ז"ל היינו כשתלשו קודם זריקה דאילו לאחר זריקה אין מעילה לא בעורה ולא בקרנים וכו' ובמחילה מכבודו לא דק שפיר בפ"ב דמעילה דין י"ב שפסק שם רבינו ז"ל כרבה דבעולה אם פירשו לאחר זריקה מועלין בהן לעולם ודוק:

ד"ה אתיא זריקה וכו' אבל פירשו לאחר זריקה לא מצי לאוקמה דבשלמים אין חילוק וכו' ה"ה במחובר נמי וכו' כצ"ל ר"ל דבשלמים אין חילוק בין פירש מחיים בין מחובר כמו שאם פירש מחיים זריקה מתרת ה"נ במחובר נמי זריקה מתרת כמו שמתרת הבשר דמאי שנא וא"כ לתקוע נמי שרי ואין חילוק אלא בעולה לכך ליכא לאוקמה אלא בפירשו קודם זריקה כל זמן שלא נזרק הדם ודוק וז"ל תוספות חיצוניות ואומר משי"ח דהאי דאסרינן בר"ה למתקע בשופר של עולה מיירי לתקוע קודם זריקה דאילו לאחר זריקה מותר וליכא לאוקמא בהפרישו לאחר זריקה דדכוותה גבי שלמים אמאי קאמר לא יתקע הא ממון בעלים נינהו ע"כ והוא מבואר כמו שפירשתי ודברי ברה"ז בזה אינם מבוררים לי ע"ש:

ד"ה ופליגא דר"א וכו' וי"ס שגורסים מועלין בהן עד זריקה וכו' יש להקשות להאי גירסא א"כ לפ"ז אין חילוק בין עצמות עולה לעצמות שאר קדשים דלכולהו לפני זריקה אין מועלין בהן אלא עד שעת זריקה ולאחר זריקה בכולהו אין מועלין אלא דבעולה לא נהנין מדרבנן ובברייתא קתני דיש חילוק בין עולה לשאר קדשים דבעולה מועלין ובשאר קדשים אין מועלין בשלמא לגי' רש"י ז"ל דגריס לפני זריקה מועלין בהן לעולם יש ליישב הברייתא הכי עצמות קדשים לפני זריקה מועלין בהן עד שעת זריקה לאחר זריקה אין מועלין בהן ושל עולה לפני זריקה מועלין בהן לעולם אלא לגי' התוס' קשה גם אף לגי' רש"י ז"ל תקשי דמשמע מפרש"י ז"ל דאף בשאר קדשים אם פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם שכתב ואשם פירשו לאחר זריקה הוא דבהדי בשר אישתרו בזריקה לכהנים וא"כ לא יש חילוק בין עולה לשאר קדשים וקשיא ברייתא וי"ל דר' אלעזר סבר דההיא ברייתא משבשתא היא ולא סמכינן עלה דהא אף לרבה תקשי וצריך לשבשה ודוק:

בא"ד וא"ת לרבנן דאית להו דאפילו פירשו יעלו אמאי אין מועלין איכא למידק מנ"ל דלרבנן אין מועלין דילמא קושטא הוא דלרבנן מועלין ולא קאי הכא אלא לרבי דאמר פירשו אפילו וכו' ירדו בשלמא לגי' דגרסינן ואפילו פירשו וקאי אמילתיה דת"ק ניחא מה שהקשו אלא לגי' דגרסינן פירשו אפילו וקאי ארבי מאי מקשו וי"ל דפסיקא להו דהאי דרשא דר' ישמעאל אתיא אליבא דכ"ע ודוק:

בא"ד וי"ל דהיינו פירשו קודם זריקה וכו' תירוץ זה לא אתי אלא לגי' רש"י ז"ל דגריס פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם לפ"ז איכא למימר דרבנן דאמרי פירשו יעלו איירי בפירשו לפני זריקה אבל לגי' התוס' דגרסי פירשו לפני זריקה מועלין בהן עד זריקה לא אתי האי תירוצא כיון דהעלייה היא לאחר זריקה א"כ אמאי יעלו הא כבר התירתה זריקה ולכך כתבו א"נ כדי ליישב אף לגירסתם ודוק:

בא"ד א"נ לפי' ר"י דלעיל אפילו פירשו לאחר זריקה וכגון שפירשו למטה וכו' ר"ל הא דקאמרי רבנן פירשו יעלו איירי אפילו פירשו לאחר זריקה לפי פי' ר"י דלעיל דרבנן דאמרי אפילו פירשו איירי בעודם ע"ג המזבח והכא איירי בפירשו למטה וק"ל:

בא"ד וא"ת דבמסכת תרומות וכו' וכן עצמות קדשים וכו' ז"ל הר"ש ז"ל שם תימא במאי עסקינן אי לפני זריקה כולהו אסירי ואפילו מעילה איכא בקדשי קדשים דאין כאן שעת היתר לכהנים אי לאחר זריקה לרבה (לר"א כצ"ל נ"ל) כולהו שרי ולר"א (לרבה כצ"ל נ"ל) של עולה אסורין ושל אשם וחטאת כולן מותרין וכו' ע"ש:

ד"ה וכולן שפקעו וכו' דיעלו דקאמר היינו אם ירצה מ"כ בגש"ק וז"ל ולא נהירא דכיון דמשלה בהן האור וקלטינהו מזבח צריך לעלות כשאר כל קדשים כשרים דלמה יניחם ליפסל מאחר שיכול להכשירם ולהעלותם ע"כ מס' ישן:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה