חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף פג:
גמרא ר"ל אמר מנחה הבאה בפני עצמה וכו' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' פסולי המוקדשין דין ג' פסק כר' יהושע [חק נתן: עיין] להכ"מ והלח"מ ז"ל עוד נ"ל טעמו משום דר' יהושע מסתבר טעמיה דיליף ממוקדה דאי לאהדוריה פוקעין הא נפקא ממילא מאשר תאכל האש את העולה וגו' דילפינן מינה עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי קטרת דשמעי' ממילא דעיכולי עולה מהדרינן כדאיתא לעיל וכן המזבח איצטריך דטעמא קאמר רחמנא ואע"ג דמזבח אחרינא כתיב מ"מ איצטריך חד להיתה לו שעת הכושר וחד ללא היתה לו שעת הכושר כדאיתא לעיל דמסתבר לחלק ודוק:
תוס' בד"ה הנסכין כשרים וכו' אלא כלומר כשרים מפסול עצמן מ"כ בגש"ק וז"ל מ"מ כשרין קרו להו כיון דאפשר להיות זבח פסול והנסכים כשרין כגון שיש זבח זבוח באותה שעה דאם יש זבח אחר יקרבו עמו כדאיתא בהתודה משום דלב ב"ד מתנה ריב"א עכ"מ:
ד"ה למעוטי קמצים וכו' וצ"ל ע"כ דהכא אליבא דרבנן וכו' ועוד נראה דההיא דעולא ככ"ע וכו' ק"ל לתירוצא קמא דהכא אליבא דרבנן ועולא לאו ככ"ע א"כ מאי מקשה מ"ש מדעולא וכו' הא ההיא דעולא אתיא כר"ש אבל לר' יהודה ירדו כמו שהוכיחו תחילה וליכא למימר דהא דכתבו דהכא אליבא דרבנן לאו היינו ר' יהודה אלא רבנן אחריני וסברי בהא כר"ש דאמר לא ירדו דקשה מי הכריחו להמקשה לומר כן דסברי כר"ש דלאו הלכתא כדי לאקשויי מ"ש מדעולא לכן נ"ל דט"ס ויש למחוק תיבת ועוד ולהגיה ונראה דההיא דעולא וכו' וכוליה חד תירוצא הוא ודוק ודע דגם הרמב"ם ז"ל סובר כן דההיא דעולא אליבא דכ"ע היא שהרי פסק בפ"ג (מלכות) [חק נתן: מהלכות] פסולי המוקדשין דין י"ב לההיא דעולא אע"פ שפסק שם דין ו' כר' יהודה ודוק:
בד"ה ההוא לאהדורי פוקעין וכו' ומ"מ לתרווייהו צריכא אשר תאכל האש דמועשית לא הוה ממעטין וכו' כצ"ל ור"ל לכ"ע צריכא אשר תאכל האש למעט קטרת דמועשית לא הוה מימעיט קטרת כיון דבר הקרבה וק"ל ועיין לתוס' לקמן דף פ"ו שכתבו צריכותא בשני צדדים: