חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף פב.
גמרא א"ל ר"י הגלילי אפילו וכו' אלא חטאת יחיד חטאת צבור מניין וכו' מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' פסולי המוקדשין דין י"ג שכתב אפילו חטאת יחיד וכו' נראה דהוה גריס איפכא והכי גריס אלא חטאת צבור חטאת יחיד מניין וכו' וקשה לגירסא זו מהיכא פשיטא ליה חטאת צבור טפי מחטאת יחיד אדרבה חטאת יחיד פשיטא טפי כפירש"י ז"ל ונראה דודאי הרמב"ם ז"ל לא הוה גריס אלא כגירסת רש"י ז"ל אלא הא דפשיטא ליה בחטאת צבור טפי משום דפסק כר' יוסי הגלילי דמפיק ליה לחטאת שנכנס דמה מקרא דהן לא הובא את דמה דאיירי בחטאת צבור ודוק אבל קשה לזה כיון דאית ליה כר' יוסי הגלילי איך מפיק ליה לחטאת יחיד מקרא דכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' והא לר"י הגלילי האי קרא אינו מדבר אלא בפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין כדאיתא בברייתא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהל' מעה"ק דין ג' ומהתימא מהכ"מ ז"ל שם שכתב על מ"ש רבינו ז"ל שם וכן האוכל כזית מבשר חטאות הנשרפות לוקה שנאמר וכל חטאת וכו' כתב מר"ן ז"ל זה בכלל מה שנתבאר בסמוך כל שהוא בכליל תהיה ליתן לא תעשה על אכילתו וכו' ודבר תימא הוא שהרי רבינו ז"ל כתב שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לא תאכל באש תשרף דהיינו ילפותא דר"י הגלילי ועוד קשה לרבינו ז"ל כיון שפסק שם בפ"ב מה' פסולי המוקדשין דין ט"ו גבי חטאת שקבל דמה בב' כוסות ונכנס א' מהן להיכל וכו' אף החיצון פסול שנא' אשר יובא מדמה אפילו מקצת דמה והיינו כרבנן דפליגי אר"י הגלילי דלדידיה מכשיר משום דהאי קרא בחטאת הפנימית כתיב ופיסול דחיצונה שנכנס דמה לפנים מהן לא הובא את דמה וההיא כוליה משמע כפי' רש"י ז"ל לקמן אם כן איך פסק בפ' י"א מה' מעה"ק כר"י הגלילי ואפשר לומר דרבינו ז"ל אינו שומר הטעמים ועיקר ילפותא דלוקה הוא מכליל תהיה לא תאכל כמ"ש מר"ן הכ"מ ז"ל ודוק:
רש"י בד"ה ה"ג כל הענין וכו' ולא חוץ לשלשה מחנות כמצותן בכשרותן כדכתב וכו' כצ"ל:
בד"ה יצא א' מהן לחוץ חוץ לעזרה כצ"ל וקאי אחטאת חיצונה ודלא כבעל קרבן אהרן ע"ש:
בד"ה הנכנס פוסל וכו' דמדמה מיעוטא היא וכו' פי' מדגשות הה"א וכן כתב בס' קרבן אהרן ע"ש:
בד"ה (ותנא) [ותהא] מחשבה פוסלת וכו' דהא לדידיה איכא למיבעיא אינו ר"ל בק"ו דהא לר"י ליכא ק"ו אלא ר"ל במה מצינו מה מצינו בחוץ שפוסל הדם שיצא ומחשבה פוסלת בו אף בפנים שפוסל הדם שנכנס בו מחשבה פוסלת בו וכן פי' הרב ברה"ז ודוק:
תוס' בד"ה מכדי איתרבו וכו' תימא דילמא ר"ע כמ"ד קדשי קדשים וכו' ולא קדשים קלים וכו' כתב בספר צ"ק וז"ל ותמיהה נשגבה בעיני דאישתימיטיה מתוס' סוגיא דלקמן דף צ"ג ע"א פלוגתא דר"ש ור"ע דר"ע ס"ל דאותה פרט לתרומה דאין טעון מריקה ושטיפה ור"ש לטעמיה דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה וכ"ש תרומה לפ"ז ע"כ ר"ע ס"ל דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה דאי ס"ל דמקדשי קדשים ממעטינן קדשים קלים מכ"ש דממעטינן תרומה א"כ אותה ל"ל וכו' ע"ש ולי נראה דהתוס' לא הוו גרסי לקמן בברייתא ר"ע אומר היתה לו שעת הכושר וכו' אלא הוו גרסי ר' יעקב אומר היתה לו שעת הכושר וכו' וכ"מ הגה"ה זו בגליון גש"ק וכן מוכח מהגמרא דקאמר ור' יעקב אותה פרט לתרומה וכן כתוב בפרש"י ז"ל ור' יעקב ור"ש פליגי בהאי פסולא וכו' כ"ה כתוב בכל נוסחאות של דפוסים ישנים ונראה דזו היא גירסת התוס' ולכך מקשו שפיר אבל בדפוסים חדשים הגיהו במקום ר' יעקב ר"ע וכ"מ כן בת"כ ולפי גי' זו ל"ק קושית התוס' ודוק:
בד"ה אין לי אלא חטאת נקבה וכו' ואי הוה גרסינן איפכא ניחא עיין בספר קרבן אהרן פרשה ג' פ"ח דף י"ז:
בד"ה ותהא מחשבה וכו' תימא מה לחוץ וכו' עיקר כל קושייתם הוא לפי האמת דאית לן בכל הני דבחוץ פסלי ובפנים לא פסלי וא"כ ל"ל קרא לומר דאין מחשבה פוסלת בפנים דמהי תיתי אי מק"ו איכא למיפרך כל הני פירכי ומעתה לא תיקשי לימא הנהו גופייהו ליתי בק"ו ודוק: