חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף פ.
גמרא אמר לו ר"א לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו מ"כ בגש"ק וז"ל פי' אבל עכשו דאגב זריקת דם של מתן ד' הוא נזרק הוי לשם מים וליכא משום בל תוסיף עכ"מ:
תוס' ד"ה אמר לו ר"א וכו' ור"א שהשיבו לפי דבריו של ר"י השיבו וכו' וא"ת וכי לא ס"ד דר"א שר"י ישיבהו כך ע' בס' תוי"ט שכתב בזה דבר נכון ומ"כ בגש"ק וז"ל ולי נראה לפי דברי עצמו השיבו ומה שהשיב לו ולא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו ר"ל דכיון דאינו בעצמו אין ניכר שיהא לשם זריקת דם של מתן א' להיות כמוסיף על ד"ת אלא אגב זריקת דם של מתן ד' אי זריק והוי לשם מים דאי לא תימא הכי מאי קשיא ליה מבל תגרע יותר מבל תוסיף וכמו שיאמר ולא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו כמו כן יאמר על בל תגרע אלא ודאי כן הוא כדפי' ריב"א עכ"מ:
ד"ה תנן התם וכו' חומרא דמי חטאת הוא וכו' מ"כ בגש"ק וז"ל ולי נראה דאע"ג דאין יכול לאסור מ"מ הוא עצמו אין נעשה כמבטל ולעולם עומד בפיסולו כל מקום שהוא ופגול ונותר שמצטרף להשלים לשיעורו ונהיה כמבטל (לפי הקל וחומר) [לוח הטעיות חק נתן: לפי' הקונטריס] נתתי טעם משום דאשכחן דמצטרפין לענין לא יאכל והא לא שייך הכא א"כ מדאורייתא מיא הוי תוס' ריב"א עכ"מ:
רש"י ד"ה רב אשי אמר וכו' להכי דק לישנא דמתני' וכו' מ"כ בגש"ק וז"ל וריש לקיש דייק כל שהו לר"א ומוקי לה שנתערב שיעור הזאה ממים פסולין ונקט כל שהו משום רבנן אבל רבא דייק שפיר כל שהו דאע"ג דלא נתערב אלא כל שהו ויש בילה והזאה אין צריכה שיעור קנס קנסו רבנן עכ"מ:
ד"ה הזאה כל שהו מטהרת ולא תימא דטעמא דאין אחר וכו' כצ"ל:
גמרא רב אשי אמר יזה שתי הזאות הרמב"ם ז"ל שם במס' פרה פי' וז"ל יזה שתי הזאות וישליכם חוץ לכלי וישאר השאר מי חטאת כשרים וכתב הרע"ב ז"ל ופליאה היא בעיני דפרק כל הזבחים בגמרא לא משמע הכי וכתב התוי"ט ונ"ל לתרץ דאף ע"ג דודאי דשיטת הסוגיא הכא הוה דבהזאות שמזה על הדם מיירי אבל רב אשי כשאמר בלשון הזה כל שהו תנן ואין בילה ויזה שתי הזאות י"ל דאיהו יזה וישליכם קאמר ויש פנים לזה דלמאי נ"מ מהדר רב אשי למנקט בלישניה יזה שתי הזאות לא הל"ל אלא כל שהו תנן ואין בילה עכ"ל ור"ל דר"א לטעמיה אזיל דאמר אם קרב ראש א' יקרבו כל הראשים משום דתלינן איסורא ביה ה"נ תלינן פיסולא בהנך שתי הזאות שהיזה לחוץ ואף ע"ג דלא התיר ר"א אלא בדעבד שאני התם דאיסור דאורייתא אבל הכא דאינו אלא חומרא דמי חטאת כמ"ש התוספות התיר אפילו לכתחילה והא דבעי שתי הזאות ולא סגי בהזאה אחת משום דלשיטתיה אזיל דמפרש הא דקאמר ר"א לא הכשיר ר"א אלא שנים שנים קאי אנקרבין דאמר אם קרב ראש א' דמאי ראש אחד זוג אחד כמ"ש למעלה ודוק:
תוס' ד"ה רב אשי אמר וכו' וקשה דילמא כל שהוא דליכא שיעור הזאה וכו' קשה דאם כן אמאי נקט כל שהוא לאשמעינן רבותא אפילו נפל שיעור הזאה אפ"ה טהור כיון שהיזה שני פעמים ע"כ איכא שיעור הזאה מן הכשרים אלא ע"כ לומר הא דתנן כל שהוא אתא לאשמעינן דא"צ שיעור הזאה וכמ"ש רש"י דרב אשי דייק לישנא דמתני' דקתני כל שהוא ויש לומר דאיכא למימר דנקט כל שהוא לאשמעינן רבותא לרבנן דאפ"ה פסלי כמ"ש לעיל אליבא דריש לקיש ודוק:
בא"ד ועוד דלדבריו נמי היאך יוכל וכו' כצ"ל ור"ל דמקשו אליבא דרב אשי אע"ג דדייק לישנא דכל שהוא מ"מ כל שהוא יוכל ליחלק לב' דאין סברא לומר שלא יוכלו לחלוק הכל שהוא לשתים א"כ אף דהיזה ב' הזאות אמאי טהור כיון דאין בילה איכא למימר דאותן שתי הזאות היו מאותו כל שהוא שנחלק לשתים וק"ל ונ"ל דרש"י תירץ קושיא זו שכתב להכי דק לישנא דמתני' דקתני כל שהוא דאין לך בהזאות פחותה מכאן ואי אפשר שיהו שתי הזאות הללו מן הפסולין ואפילו הן קטנות מאד ור"ל אע"ג דכל שהוא יוכל לחלק מ"מ לא שייך לעשות מאותו חצי כל שהוא הזאה דנדבק באיזוב ואינו (נתן) [לוח הטעיות חק נתן: ניתז] ממנו להזות ודוק: