חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף סט:
גמרא ר"מ קרא אשכח ודרש וכו' אף עוף דבר שמכשיר וכו' פרש"י ואפילו מליקת קדשים דאי לשחיטה בק"ו אתיא לן ר"ל דק"ל דילמא האי היקשא לא אתיא אלא לשחיטה אבל לא למליקת קדשים דקרא איירי בחולין ותירץ דאי לשחיטה אתיא בק"ו ולא בעיא קרא לכך מוקמינן ליה למליקה וא"ת א"כ לר' יוסי כיון דאית ליה ק"ו לשחיטה ע"כ היקשא אתיא למליקה י"ל דר' יוסי לא דריש האי היקשא אלא לכדדרשינן בחולין מה בהמה בשחיטה וכו' כמ"ש התוס' אבל ק' דהאי ק"ו פריכא הוא דאיכא למיפרך מה לנבלת בהמה שאינה מטמאה בבית הבליעה כמו שהקשו התוס' בפ' איזהו מקומן דף נ' ע"ב וכתבו דעיקר טעמא דר"מ מהיקשא דזאת תורת הבהמה והעוף וא"כ איך כתב רש"י דשחיטה בק"ו אתיא לן וי"ל דרש"י ס"ל דלאו פירכא היא דטומאת מגע ומשא חמורה היא מטומאת בית הבליעה ולכך שפיר יליף בק"ו וא"ת לדעת התוס' דק"ו פריכא הוא א"כ דילמא האי היקשא לא אתיא אלא לשחיטה ולא למליקת קדשים וי"ל דס"ל אין היקש למחצה וילפינן כל דיני עוף בין דחולין בין דקדשים אבל ר' יוסי סבר לא ילפינן אלא דחולין אבל לא דקדשים דקרא לא איירי אלא בחולין ודוק:
תוס' ד"ה ר' יהודה אומר וכו' תימא וכו' וי"ל דדוקא עוף טמא שאין במינו וכו' ר"ל דר' יהודה דסבר דאין איסור חל על איסור דוקא כגון עוף טמא דאין במינו בל תאכל נבילה אבל איסור קדשים שיש במינו בל תאכל נבילה הוי כמו איסור בת אחת דמודה ר' יהודה דחיילי ודוק:
בא"ד וכן צ"ל וכו' לא שמעינן דחלב טריפה טהור עיין בס' פנים מאירות:
ד"ה אי טריפה חיה וכו' לכך פי' בקונטרס משנטרפה ירדה לה טומאה ומהיכן תלך ממנה בפירש"י שלפנינו לא פי' כן אלא באם טריפה חיה אבל מ"כ בגליון גש"ק בשם רש"י וכו' שפירש נמי כן באם טריפה אינה חיה ור"ל כיון דאינה חיה הרי היא חשובה משעה שנטרפה כאילו היא כבר מתה ונתנבלה וירדה לה טומאה וא"כ בשחיטה איך הלך ממנה הטומאה הרי זה כאילו שוחט בנבילה דלא הוי שחיטה אלא מחתך בשר בעלמא ודוק ובזה ל"ק מ"ש בס' פנים מאירות ע"ש:
בא"ד ויש לפרש וכו' הרי נבילה דוקא אמורה פי' זה אינו מתיישב גבי וחלב נבילה וחלב טריפה דקאמר אם טריפה חיה הרי נבילה אמורה דאין לפרש שם הרי נבילה דוקא אמורה דאין חלבה מטמא אבל טריפה אם תלש ממנה בשר מטמא דכ"ש הוא שאינו מטמא וצריך לפרש הכי הרי נבילה אמורה דאין חלבה מטמא וכ"ש טריפה דאין חלבה מטמא ודוק: