חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף נב:
גמרא4 יכול יעכבנו ת"ל וכלה מכפר וכו' יש להקשות א"כ אמאי איצטריך לכתוב הפר עד דאיצטריך לכתוב וכלה מכפר לא ליכתוב הפר ואנא ידענא מק"ו דטעון יסוד ואינו מעכב כיון דלא שנה עליו הכתוב ואין לומר דאיצטריך לכתוב הפר כדי ללמד על יסוד מערבי כמו שפרש"י לעיל בריש שמעתין דזה לא אתי מק"ו דמ"מ דון מינה ומינה ואפי' למ"ד דון מינה ואוקי באתרא הכא מודה כיון דלא כתיב ביה יסוד כלל מהיכא ידעינן מערבי או דרומי וי"ל כיון דליכא למידרש אמרינן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא וכן צ"ל נמי גבי פר כהן משיח ודוק:
4 מאת העורך: בדפוס וילנא הקטעים דלהלן מופיעים בדף נב עמוד א
שם ק"ו לפר כהן משיח משעיר נשיא וכו' יכול יעכבנו אין להקשות הא איצטריך אל יסוד מזבח העולה ולא יסוד מזבח הפנימי כדאמרן לעיל י"ל דאי להכי הוא דאתא לחוד לא הו"ל למיכתב אשר פתח אהל מועד אלא מדכתביה ש"מ דלגופיה נמי אתי כדאמרן לעיל ולכך כיון דאתי מק"ו ה"א דכתביה לעיכובא אבל אכתי קשה דאי מק"ו משעיר נשיא לא הוה ידעינן איזה יסוד לכך איצטריך אשר פתח אהל מועד לאשמעינן יסוד מערבי כדאמרן לעיל ומנ"ל לעכב וי"ל דהוה ילפינן מפר העלם דכתיב נמי אשר פתח אהל מועד דהתם ליכא למימר דאתי לעיכובא דהא כתיב ביה ונסלח אע"פ שלא נתן שירים כדאיתא לעיל פ' ב"ש דף ט"ל ע"ב ודוק:
שם5 דתניא הכהן המחטא אותה אותה שניתן דמה למעלה ולא אותה שניתן דמה למטה אינו ר"ל דאם נתן דמה למטה פסולה ולא נתכפרו בעלים דהא אמרן לעיל בפ"ב דף כ"ו ע"ב אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו דאמר קרא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' פסולי המוקדשין דין י' אלא ר"ל שאינה נאכלת וכן פרש"י אבל קשה אמאי איצטריך אותה למעט שאינה נאכלת תיפוק ליה מההוא קרא גופיה ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר כדאיתא התם ואפשר דשמואל סמיך אהאי מיעוטה דאותה דלכפרה נתתיו דרשינן מינה ולא למעילה כמ"ש התוס' שם ודוק:
5 מאת העורך: מכאן יש התאמה בין מהדורת הש"ס שהיתה למחבר לדפוס וילנא
תוס' ד"ה אותה שנתן דמה וכו' וא"ת א"כ היכי פריך לעיל וכו' אימא וכפר אע"פ שלא נתן למעלה וכו' ר"ל ומשמע התם דבא להכשיר אף לאכילה דומיא דקתני וכפר אע"פ שלא נתן אלא אחת ועוד דאי לא אתי אלא לנתכפרו בעלים הא ילפינן ליה מקרא דואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כדשמואל ואע"ג דלכפר לא משמע אלא לכפרה ולא לדבר אחר מ"מ וכפר לגמרי משמע ואפי' בשר שרי באכילה כמ"ש התוס' שם ותירצו וי"ל דהוה דריש אותה וכו' אותה למעלה ולא אחרת למעלה וקשיא לי השתא נמי אימא דאותה אתיא לההיא דרשא ומנ"ל דבשר אסור באכילה וצ"ע:
בא"ד א"נ היה מפרש אותה יאכלנה אבל למטה לא יאכלנה ולעולם כיפר ולית ליה דההיא דשמואל דכיון שהגיע וכו' כצ"ל נ"ל ר"ל הא דפריך אימא וכפר אעפ"י שלא נתן למעלה וכו' היינו דוקא לענין דנתכפרו בעלים ולא הוי דומיא דקתני וכפר אע"פ שלא נתן אלא א' דאיירי דמותר אף באכילה אלא הא כדאיתיה והא כדאיתיה ולפי מאי דפריך היה מפרש אותה יאכלנה וכו' אבל לעולם כיפר אבל לפי מאי דמשני ליה ס"ל דאותה אתי למעט אף לענין כפרה ולית ליה ההיא דשמואל דכיון שהגיע דם וכו' אלא ס"ל כר' יוחנן דשלא במקומו לאו כמקומו דמי ודוק:
ד"ה מה דמים האמורים למטה וכו' ותימא הא בבהמה נמי כתב היא ונימא כמו כן וכו' עיין בס' קרבן אהרן פ' צו דף י"ג ע"א מה שיישב לזה: