אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף מא.

דף מ:

גמרא אלא פר העלם דבר של צבור ושעיר של יה"כ וה"ק וכו' ה"ה דהמ"ל אלא פר יה"כ ושעירי ע"ז וה"ק וכו' ודוק ושוב ראיתי בס' ברה"ז שכתב כן וכתב עוד וראיתי בתוס' שיש ספרים גורסין כן ע"ש עכ"ל ובמחילה מכבודו שלא כתבו תוס' גירסא זו אלא גבי ואתי ליה שעיר יה"כ משעירי ע"ז ודוק בדבריהם:

תוס' ד"ה הושוו מעשים למעשים וכו' וקשיא היכי אתי שעיר יה"כ משעירי ע"ז ופר העלם וכו' דאין לפרש דאתי מפר העלם ושעיר של יה"כ כפרש"י דהא להאי פי' א"א לומר כן כיון דהוי ק"ו גמור ודוק היטב:

בא"ד וכן הוי ק"ו דשעיר יה"כ זה הלשון אינו מדוקדק דהא מכל דבריהם בזה הדיבור מבואר דדוקא ק"ו ראשון דפר יה"כ הוא דאינו פשוט אבל ק"ו שני דשעיר יה"כ הוי ק"ו גמור ונראה דט"ס הוא וצ"ל אבל ק"ו דשעיר יה"כ הוי ק"ו גמור ודוק:

ד"ה ואתא ליה פר של יה"כ וכו' בקונטרס גריס מפר כהן משיח כי היכי דלא ליהוי למד מלמד עכ"ל אע"ג דאמרן דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו מ"מ כיון דמצי למילף ממלמד גופיה ניחא טפי למילף מיניה מלמילף מפר העלם שהוא למד מכהן משיח ודוק:

ד"ה ואתא ליה שעיר יה"כ וכו' וא"ת דכי דלית ליה האי ק"ו מהיכא יליף ליה וכו' קושיא זו כבר נתעוררו בה בדיבור דלעיל ותירצו כיון דלרבי כתוב לפר לרבות פר יה"כ לאת בדם וטבילה א"כ אתיא ליה שעיר יה"כ בק"ו גמור מפר יה"כ ושעירי ע"ז וכו' דדוקא ק"ו שאינו פשוט הוא דרבי חולק ולית ליה אבל ק"ו כי האי שהוא ק"ו גמור אית ליה לרבי ובס' ברה"ז כתב דהתוס' לא נ"ל דברי ר' ברוך דמנ"ל לרבי לדרוש כלל ק"ו זה וכמ"ש התוס' לעיל וכו' לא ידענא מאי קאמר דהתוס' לא כתבו דר' לא דריש ק"ו זה אלא ק"ו דפר יה"כ שאינו פשוט אבל ק"ו דשעיר יה"כ שהוא ק"ו גמור דריש עוד מה שהגיה הרב הנז' בזה הדיבור וי"ל דילפינן לר' שעיר יה"כ משעירי ע"ז וכו' ע"ש אין לו שחר לפי דבריו ואי לא מסתפינא יש להגיה כך וא"ת למאן דלית ליה האי ק"ו מהיכא יליף ליה ור"ל למאן דלית ליה דבר הלמד בהיקש וחוזר ומלמד בק"ו מהיכא יליף ליה לשעיר יה"כ בשלמא לפר יה"כ י"ל דאית ליה כרבי דדריש לפר זה פר יה"כ אלא שעיר יה"כ מנ"ל ומשמע להו להתוס' דאיכא מאן דפליג מדקאמר רב פפא קסבר תנא דבי ד' ישמעאל דבר הלמד בהיקש וכו' משמע דוקא ר' ישמעאל הוא דסבר הכי ולכך הקשו אליבא מאן דפליג עליה והנה מדהקשו קושיא זו בלשון וא"ת משמע שהיה כתוב בדבריהם תירץ לקושיא זו אלא שנשמט מהמדפיס ונ"ל דהתירוץ פשוט הוא אע"ג דקאמר רב פפא קסבר תנא דבי ר' ישמעאל וכו' אפ"ה ליכא מאן דפליג עליה כדמוכח סוגיא דפרק איזהו מקומן ודוק:

בא"ד וכ"ת משום דאיתקש פר ושעיר של יה"כ אהדדי וכו' תימא איך אפשר לומר משום דאיתקש פר ושעיר הא פר יה"כ גופיה אתי מהיקשא מדכתיב לפר וא"כ איך יליף מיניה שעיר בהיקש הא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש כדאיתא בהאי סוגיא ובפ' איזהו מקומן וצ"ע:

בא"ד ממה שנאמד דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו הס"ד ואח"כ ד"ה שעיר של יה"כ וכו' כצ"ל והנה מ"ש דשם בפ' איזהו מקומן משמע דקודם יש לנו לומר דדבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בהיקש ממה שנאמר וכו' לא ידענא מהיכא משמע ואפשר משום דהתם פשיט ליה לרב פפא בכח ק"ו דדבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בהיקש משא"כ דבר הלמד בהיקש שחוזר ומלמד בק"ו אין לנו סברא על זה אלא כך קים לן מדתנא דבי ר' ישמעאל ולכך מקשו שפיר מנ"ל דסבר ר"י דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו אימא איפכא וכו' אבל מ"מ הא ליתא דשם מוכח דלא מצי למילף בק"ו דדבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בהיקש אלא מכח הא דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו אבל אי לאו הכי ליכא ק"ו וצ"ע:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה