חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף לט.
תוס' ד"ה הא מני ר"נ וכו' וצ"ל סוגיא דשמעתא אתיא דלא כר' יוחנן וכו' עיין לתוס' סוף פ' הוציאו לו דף ס' ע"ב שדחו תירוץ זה:
בא"ד וצ"ע דהא שיריים וכו' תחלת עבודה לק"מ דבריהם מבוארים יותר שם בפ' הוציאו לו ע"ש:
בא"ד כל זה מדברי רב אדא לדבריו דר"ע הש"ס קאמר וכו' נ"ל דלא הוה גריס לק"מ אלא כך והשתא דאמר רב אדא וכו' כי קאמר ר' נחמיה בשיריים הפנימיים כי תניא ההיא בשיריים החיצונים לדבריו דר"ע קאמר הרי הוא דהוה גריס ול"ג הא דאיתא בספרים ור"ע לא ידע מאי קאמר ר' נחמיה וכו' וכן ל"ג כגירסת רש"י ע"ש ודוק:
גמרא ת"ר ועשה כאשר עשה מה בא ללמוד לכפול בהזאתו וכו' מכאן קשה להרמב"ם ז"ל בפ' ב' מהל' פסולי המוקדשין דין ג' שכתב וז"ל כל הדמים הניתנין על הפנימי אם חסר א' מהן לא כיפר וכו' שהרי הכתוב הקפיד על מניינן שנאמר שבע פעמים והא הכא בברייתא ילפי ליה מדכתיב ועשה כאשר עשה אלמא מדהקפיד על מניינן לא משמע עכובא ועוד אי ילפותא היא מדהקפיד על מניינן א"כ מנ"ל למתן ארבע דמעכבי הא לא הקפיד הכתוב על מניינן וע"ק אמאי לא כתב דמתן ארבע על מזבח הזהב דמעכבי כדאיתא בהאי ברייתא דמדבריו משמע דלא מעכבי אלא מתן שבע וצ"ע:
תוס' ד"ה ועשה לפר כאשר עשה פי' בקונטרס וכו' משמע לפי' דאי הוה מצינו וכו' וק' לר"ש בסמוך קמיבעי למימר דאיצטריך כן יעשה למתן ארבע דלא כתיב מתן ארבע בהעלם דבר ומקרנות דכהן משיח למד וא"כ אימא איצטריך ועשה כאשר עשה למתן ארבע וא"כ מנ"ל לכפול בהזאות כצ"ל והשאר נמחק ור"ל דקשיא להו דלפי פרש"י דאי הוה מצינו לאוקמי בעבודת דם לא הוה מוקימנא ליה לכפול בהזאות א"כ קשה אליבא דר"ש בסמוך דאמר דאיצטריך כן יעשה למתן ארבע דלא כתב מתן ארבע בהעלם דבר ומקרנות דכהן משיח למד א"כ מנ"ל לכפול בהזאות אימא דאיצטריך ועשה כאשר עשה למתן ד' דלא כתיב בהעלם דבר ואתא קרא ועשה כאשר עשה למילף מכהן משיח דבעי ד' קרנות ומוקמינן ליה לכוליה קרא כפשטיה ולא איצטריך לסרוסי ולמידרשיה דהא לא הוצרכו לסרוסי ולמדרשיה אלא משום מקרא שאינו צריך הוא והשתא לר"ש דאיצטריך למתנות ארבע דלא כתיבן בהדיא בהעלם דבר ומכהן משיח יליף א"כ אימא דכוליה קרא להכי הוא דאתא ולא לכפול בהזאות ואין ההזאות מעכבות בין מתן שבע בין מתן ארבע ודלא כהב"ז שכתב דועשה בא לשנות ולעכב במתן ד' כיון דיליף למתן ד' מוכן יעשה הא ליתא דאי לפי קושייתם אכתי ילפי מכן יעשה למתן ד' א"כ מההוא קרא גופיה ילפינן לעיכובא כדמשמע לקמן בגמ' וא"כ אמאי איצטריך כאשר עשה למתן ד' לעכב ועוד יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דמתנות ד' שאינן מעכבות בכל מקום מעכבות כאן ומתן שבע שמעכבות בכ"מ אינן מעכבות כאן ודוק וכתבו לכך נראה דועשה לכפול לכל מה שאמור בענין אתאי ור"ל אע"ג דמצי לאוקמי קרא דועשה כאשר עשה למתן ד' מ"מ קרא משמע דקאי לכל מה שאמור בענין ולכך סירס ודרש אח"כ כתבו וי"ל דועשה לא משמע להוסיף וכו' חסר שום הזאה דילמא הנך שתים וכו' כצ"ל ור"ל דבאו ליישב גם לפרש"י דלא מצי למימר דועשה אתי למתן ד' דלא משמע להוסיף בפר העלם שתי מתנות הכתובות בכהן משיח דדילמא הנך שתים דפר העלם היינו אותן שתים דכהן משיח ובין פר העלם ובין פר כהן משיח אינן צריכין כי אם שתי מתנות דאותן שתי מתנות עצמן הכתובות בכהן משיח הן אותן עצמן הכתובות בהעלם דבר וא"כ לא משמע מועשה הוספה ולכך סירס המקרא ודרשהו ואחר הסירוס והדרשא דדרשינן פר זה פר כהן משיח א"כ הוקשו להדדי וילפי זה מזה ומצרפין שתי מתנות דכתיבי בכהן משיח עם שתי מתנות דכתיבי בהעלם דבר וילפינן ד' מתנות לכל א' כיון דאשכחן בחטאות חיצוניות ד' מתנות ודוק וזה הישוב לפרש"י אינו מהתוס' אלא מר' ברוך ושוב הקשו דילמא ועשה כאשר עשה לאת בדם וטבילה וכו' קושיא זו אינה אלא לפרש"י אבל לפי' התוס' לק"מ שהרי כתבו דועשה לכפול לכל מה שאמור בענין אתאי ודו"ק נ"ל ובס' הב"ז הגיה קושיא א' קודם וי"ל דועשה לא משמע וכו' וז"ל הגהתו וא"ת א"כ מצי נמי קאי אמתן ד' לכפול בהזאתו דועשה לכפול לכל מה שאמור בענין אתאי וי"ל דועשה לא משמע להוסיף וכו' ע"ש ושותיה דמרן לא ידענא דמשמע דהתוס' באו להקשות לפי שיטתם דועשה לכפול לכל מה שאמור בענין אתאי א"כ מצי נמי קאי למתן ד' לכפול בהזאות ואמאי איצטריך כן יעשה ואם קושיתם כך היא האי קושיא פריך לה גמ' לקמן ומשני לא נצרכה אלא לר"ש דאמר לא כתיבן בהדיא אלא שתים ולכך איצטריך כן יעשה וא"כ אמאי הוכרחו התוס' לאקשויי קושית הגמ' ומיתרצי לה בע"א ועוד דלפי הגהתו משמע דפרש"י נדחה ואמאי והא בהאי תירוץ שכתבו וי"ל דועשה לא משמע להוסיף וכו' ג"כ מתישב מה שהקשו לפרש"י ועוד דאי פרש"י נדחה וכל זה כתבו לשיטתם א"כ מאי מקשו תו וקשה ודילמא ועשה כאשר עשה אתי לאת בדם וטבילה וכו' ולשיטתם מאי מקשו הא כבר כתבו דועשה לכפול לכל מה שאמור בענין אתאי אלא נראה כמ"ש דמוי"ל ועשה לא משמע להוסיף וכו' כל זה הוא לשיטת רש"י והוא מר' ברוך ואין צורך להגהת הב"ז גם מ"ש ולפ"ז אין מקום לתירוצו של בעל קרבן אהרן דף ק' ע"ג דקושית התוס' היא דאכתי כן יעשה ל"ל דועשה קאי אכל הפרשה ומעתה נשמע כ"א לעיכוב מתן ז' ומתן ד' עכ"ל דבריו אינן מבוררין לי דתירוצו של הקרבן אהרן הוא על קושית תוס' לפרש"י והוא תירוץ נכון ע"ש גם הקרבן אהרן אינו מגיה קושיא אחרת כהב"ז ומפרש ג"כ מ"ש וי"ל דועשה לא משמע להוסיף וכו' הוא תירוץ לקושייתם לפרש"י כמ"ש ע"ש והן אמת דלפי מה שפירש הב"ז בקושית התוס' לפרש"י אין מקום לתירוצו של קרבן אהרן אבל כבר דחינו פירושו ודוק: