חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף לא.
גמרא רב אשי מתני הכי חצי זית חוץ לזמנו וכזית חציו חוץ למקומו וחציו חוץ לזמנו וכו' כתב הרמב"ם ז"ל בפט"ז מהל' פסולי המוקדשין דין ד' וז"ל חישב על חצי זית במחשבת הזמן ועל חצי זית במחשבת המקום וחזר וחישב על חצי זית אחד במחשבת הזמן ה"ז פגול עכ"ל הנה זה פסק כרבא דלעיל דאמר ויקץ כישן הפגול עוד כתב שם וכן אם חישב על חצי זית במחשבת הזמן וחזר וחשב על כזית חציו במחשבת הזמן וחציו במחשבת המקום ה"ז פגול עכ"ל נראה מדבריו דוקא משום דהו"ל הנך תרי דזמן גבי הדדי הוא דמצטרפי אבל אי אפסקיה במחשבת המקום לא מצטרפי וקשה דהרי סבר כרבא דאמר ויקץ כישן הפגול ואפילו אפסקיה במחשבת המקום ועוד דהרי רב אשי קאמר חצי זית חוץ לזמנו וכזית חציו חוץ למקומו וחציו חוץ לזמנו פגול ופרש"י דרב אשי כרבא ס"ל דאמר לעיל ויקץ כישן ופגול ואפילו אפסקיה במחשבת המקום ועדיפא דרב אשי מדרבא דאשמעינן רבותא אע"ג דחשבינהו לזמן ומקום בחד דיבורא וצירפן בשפתיו כזית א' אפ"ה מצטרף למינו וכיון דרב אשי הכי סבר אמאי לא פסק כוותיה דהוא בתראה ומהתימא מהכ"מ שכתב על דברי רבינו מימרא דרב אשי והא ליתא כדכתיבנא ונראה דרבינו הוה גריס במימרא דרב אשי חצי זית חוץ לזמנו וכזית חציו חוץ לזמנו וחציו חוץ למקומו וכו' ולא גריס כגי' רש"י וסבר דלא קאמר רב אשי דמצטרף אלא דוקא אי הוה הנך תרי דזמן גבי הדדי אבל אי לא הוה גבי הדדי לא מצטרף וטעמא הוא משום דהוי תרתי לריעותא חדא דאפסקיה במחשבת המקום ועוד דחשבינהו לזמן ומקום בחד דיבורא דעד כאן לא קאמר רבא דמיצטרפי אע"ג דאפסקיה במחשבת המקום אלא היכא דלא חשבינהו לזמן ומקום בחד דיבורא ואשמעינן רב אשי היכא דלא אפסקיה במחשבת המקום אע"ג דחשבינהו לזמן ומקום בחד דיבורא אפ"ה מצטרפי כיון דליכא אלא חדא לריעותא אבל אי איכא תרתי לריעותא לכ"ע לא מצטרפי ודוק נ"ל:
תוס' ד"ה ויקץ כישן הפגול לא שייך הכא מצא מין את מינו וניעור פי' משום דהוו כולן בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו מין א' דהוי כולו בשר קדשים ואין חילוק ביניהם כי אם במחשבה לכך קאמר ויקץ כישן הפגול ר"ל דאותה מחשבה חזרה וניעורה וק"ל:
ד"ה עירוב מחשבות הוי שאין הפסול מניח הפגול ליפרד מעליו עכ"ל הוא כפי' ר"ת לקמן ודוק:
ד"ה הא חזר וערבן וכו' תימא מה ענין זה אצל זה וכו' הרי כבר נפסל הקרבן ואינו חוזר ונעשה פיגול וכו' ר"ל הא דאמרן חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו דאינו חוזר ונעשה פגול לאו משום שלא היה לו כח בתחלה לפגל אלא משום שנתבטל עם חוץ למקומו דהא אפי' חישב על זית שלם חוץ לזמנו שיש לו כח לפגל אפ"ה כשחשיב עמו כזית חוץ למקומו מבטלו ואינו מפגל משא"כ גבי טומאה הא דאמרן חצי ביצה ראשון וחצי ביצה שני שנתערבו דנעשה שני אין הטעם לפי שנתבטל חצי ביצה ראשון דהא אם נתערבו ביצה ראשון וביצה שני נעשה ראשון אלא הטעם הוא משום דאין לו כח לטמאות בפני עצמו וא"כ לא דמי ודוק:
ד"ה נפלו שניהם כא' עשאוה שנייה למ"ד יש נוגע וחוזר ונוגע עיין בפ' העור והרוטב דף קכ"ד ע"ב:
ד"ה אמר רב המנונא וכו' ואין לדמות זה לטומאה שבטלה וכו' עיין בפ"ג דבכורות דף כ"ב ע"א:
ד"ה חישב שיאכלהו וכו' בסוף כל הפסולים אמרינן דחישב שיאכלוהו טמאים לא הוי פגול עיין להרמב"ם ז"ל בפי"ד מהל' פסולי המוקדשין דין ט' שפסק דהוי פגול וע"ש להכ"מ:
בא"ד וצריך לפרש טעם וכו' ע"ש בפ' כל הפסולין בדבריהם מ"ש בזה:
ד"ה דכתיב תאכלהו אש וכו' תימא דלא מייתי קרא וכו' עיין לתוס' ריש פ"ג דמנחות דף י"ז ע"ב ד"ה דלא שנא:
בא"ד וי"ל דאש דגבוה פשיטא ליה ומ"מ אין אכילה והקטרה מצטרפין וכו' כצ"ל. וטעמא הוא משום דלא הויא אכילה בעלמא ודוק: