חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף כב:
גמרא מאי קסברי אי קסברי אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אמאי לא עבדי צבור בטומאה וכו' מהכא מוכח דלמ"ד אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ס"ל דטומאת שרץ נדחית היא בצבור לפ"ז קשיא לי על הרמב"ם ז"ל שפסק כמ"ד אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ בריש פ"ז מהל' ק"פ ופסק דלא הותרה טומאה בצבור אלא דוקא טומאת מת בלבד שם בריש פ"ז ושם בפ"ד מהל' ביאת מקדש דין ט' וי"ל דמה שפסק הרמב"ם אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ הוא מדרבנן דגזרו ביה דילמא פשע ולא עביד טבילה אבל מדאורייתא מיחזא חזי כדבעי למימר שם בגמ' בפסחים בפ' האשה דף צ' ע"ב אליבא דרב וכן משמע מהכ"מ שם ואע"ג דמסקי שם בגמ' אליבא דרב דמדאורייתא נמי לא חזי הרמב"ם לא פסק כן ודוק וצריך להתיישב בדבר:
רש"י ד"ה טמא פסול אמתני' קאי וכו' לא ידענא מאי בא לאשמעינן ועוד דהו"ל למימר מתני' היא מאי אמתני' קאי ועוד הא דכתב וע"כ בקרבן יחיד קאמר וכו' למה הוצרך לומר כן ועוד מאי קאמר דאילו בקרבן צבור קרב בטומאה דילמא בקרבן צבור אבל איירי בטומאת שרץ ונ"ל דט"ס נפל בקביעות וצ"ל ל"ש אמתני' קאי ור"ל דזקני דרום באו לפרושי מתני' דסתמא קתני טמא פסול דמשמע בין טמא מת בין טמא שרץ וכיון דסתמא קתני ע"כ בקרבן יחיד קאמר דאילו בקרבן צבור קרב בטומאת מת ובאו זקני דרום וחילקו אף ביחיד בין טומאת מת לטומאת שרץ אע"ג דמתני' סתמא קתני ודוק:
תוס' ד"ה אי הכי וכו' אבל אי לאו מתוך וכו' מיירי בין בטמא מת בין בטמא שרץ וכו' והא דל"ק טמא שרץ לירצי בצבור מק"ו וכו' איכא למימר דאה"נ דמרצה דל"ק ליה אלא לזקני דרום דאמרי מתוך גבי טמא מת ולא אמרי גבי טמא שרץ משמע דטמא שרץ אינו מרצה בצבור ודוק:
בא"ד א"כ טמא שרץ נמי וכו' מק"ו מטמא מת דיחיד ואין להקשות מה לטומאת מת שכן אישתרי בטומאת צבור לאכול תאמר בשרץ דלא אישתרי בצבור לאכול דהאי דלא אכלי לאו משום חומרא דשרץ אלא משום דשוחטין וזורקין עליו כמ"ש לקמן בדיבור זה וכיון דאינו חומרא לא פרכינן אק"ו דחדא מחדא ודוק:
בא"ד וע"ק היכי יליף טמא שרץ דיחיד וכו' ודבר הלמד בבנין אב אינו חוזר ומלמד בק"ו וכו' יש לדקדק אמאי ל"ק להו נמי לפירושם דלעיל דטמא שרץ דצבור יליף בק"ו מטמא מת וחוזר טמא שרץ דיחיד ויליף בבנין אב מטמא שרץ דצבור והא דבר הלמד בק"ו אינו חוזר ומלמד בבנין אב וי"ל דס"ל דאליבא דרב פפא איפשיטא בעיין דדבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בבנין אב וע"ש בפרש"י ודוק: