חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף יז:
תוס' ד"ה קסבר רבא וכו' ואיתקש קדש למקדש בהערל וכו' פי' דק"ל דילמא דוקא גבי ביאת מקרש הוא דחייב אבל גבי אכילת קדש אינו חייב למ"ד לאו כזב דמי לכך כתבו דהא איתקש קדש למקדש וק"ל:
בא"ד ודוחק לומר דכל הני אתיין כמ"ד מחוסר כפורים כזב דמי נראה דהרמב"ם ז"ל סבר לה להאי סברא שהרי פסק בפ"ג מהל' ביאת מקדש דין ט' דמחוסר כפורים שנכנס לעזרת ישראל אפי' מלקות אין בו ע"ש וכן פסק שם בפ"ד דין דמחוסר כפורים שעבד אעפ"י שחילל הרי זה פטור וכן פסק בפי"ח מהלכות פסולי המוקדשין דין י"ד דטבול יום ומחוסר כפורים שאכלו קדש לוקין ואינן חייבין כרת וכבר הושג מהראב"ד ז"ל בכולהו עיין עליהם והנה מוכרח דהרמב"ם סבר דכל הני דקתני חייב הוא משום דסברי כמ"ד מחוסר כפורים כזב דמי ואיהו פסק כמ"ד לאו כזב דמי וכן כתב מרן הכ"מ שם אבל קשה הא דמקשו התוס' דבההיא סוגיא דנזיר וטמא יהיה לרבות ט"י דכ"ע מחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי ואפ"ה מרבה התם כרת למקדש במחוסר כפורים וצ"ל דרבינו גורס שם כ"ע כזב דמי וכן גריס שם רש"י ומהתימא ממהרי"ק שכתב שם הכ"מ בשמו דטעמיה דרבינו שפסק דמחוסר כפורים לאו כזב דמי משום דבפ"ג מינין אמרינן דכ"ע מחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי ואי רבינו גריס כן א"כ יקשה לו קושית התוס' דמשמע התם דאפי' למ"ד לאו כזב דמי אפ"ה חייב אבל קשה כיון דרבינו פסק דמחוסר כפורים שעבד אע"פ שעבודתו פסולה וחילל ה"ז פטור א"כ איך מנה בפי"ט מהל' סנהדרין גבי מחויבי מיתה בידי שמים שלוקין מחוסר כפורים י"ל הא כבר כתב שם מהרי"ק שט"ס הוא וצריך לכתוב במקומו יתר בגדים ששימש אבל אכתי ק"ל אמאי לא מנה גבי מחויבי כרת שלוקין עליהם טבול יום שנכנס לעזרה שהרי מדברי רבינו כאן משמע שאינו פטור אלא אם נכנס לעזרת נשים אבל אם נכנס לעזרת ישראל חייב וי"ל הא דמשמע אם נכנס לעזרת ישראל חייב היינו מלקות אבל לא כרת אבל אכתי ק' אמאי לא מנה אותו בהדי חייבי לאוין שאין בהן לא כרת ולא מיתה וכן קשה ג"כ אמאי לא מנה נמי בהדי חייבי לאוין אלו שאין בהן כרת טבול יום שאכל קדש ומחוסר כפורים שאכל קדש כיון שפסק בפי"ח מהל' פסולי המוקדשין שחייבין מלקות וצ"ע:
בא"ד ראשון ושני לקדש תימא הלא מחוסר כפורים אין מונין בו ראשון ושני לטומאה דתנן במסכת מעילה וכו' כצ"ל וכן הגיה בס' צ"ק:
בא"ד ומפרש הרב ר' חיים דנ"מ לענין פסח הבא בטומאה דתנן וכו' דלמ"ד מחוסר כפורים דזב כזב דמי אין שוחטין וכו' ר"ל אע"ג דפסח הבא בטומאה הוא אפ"ה לא יאכלו ממנו זבים וזבות דלא אישתראי בצבור אלא טמא מת ואי אמרת מ"כ דזב כזב דמי ג"כ אין שוחטין וזורקין עליו אע"ג דבא בטומאה הוא ואע"ג דתנן בפסחים בפ' האשה דף צ' זב שראה שלש ראיות שוחטין עליו בשמיני שלו וכן קאמר רב התם שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים וזה אפילו בפסח הבא בטהרה ודוחק לומר דהתם סברי מ"כ דזב לאו כזב דמי ועוד דא"כ אמאי לא כתבו נפקותא זו בפסח הבא בטהרה אלא היינו טעמא התם כדאוקי שם גמ' דמסר קינו לב"ד דחזקה אין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו לו מעות שבשופרות אבל אם לא מסר קינו לב"ד אין שוחטין וזורקין עליו ולכך אף בפסח הבא בטומאה אין שוחטים עליו כיון דמחוסר כפורים כזב דמי ולא אשתרי בצבור אלא טומאת מת אבל למ"ד מ"כ דזב לאו כזב דמי ששוחטים וזורקין עליו אע"ג דלא מסר קינו לב"ד כיון דפסח הוא הבא בטומאה דהוי כטמא שרץ ששוחטין עליו בפסח הבא בטומאה לכ"ע אפי' למ"ד אין שוחטין וזרקין עליו בפסח הבא בטהרה ודוק נ"ל שהוא נכון ודברי ס' צ"ק וס' פנים מאירות אינם מבוררין:
בא"ד ועוד דנ"מ לענין טומאה דחויה בצבור עכ"ל ר"ל דאיכא פלוגתא ביומא אי טומאה הותרה בצבור היא או דחויה היא בצבור ונ"מ כגון שהיו כל אותו בית אב טמאי מתים אי אמרת הותרה בצבור אין צריכין לחזר אחר בית אב אחר ואי אמרת דחויה היא צריכין לחזר עיין להרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' ביאת מקדש דין י"ד וט"ו והשתא קאמרי התוס' דהנפקותא היא אי אמרי' מ"כ כזב דמי או לאו כזב דמי הוא אליבא דמ"ד טומאה דחויה היא בצבור כגון שהיו בתי אבות של אותו משמר טמאי מתים והיו שם בית אב שהיו מחוסרי כפרה אין מחזרין עליהם או אין יכולין לחזר אחריהם אי אמרת מחוסר כפורים לאו כזב דמי צריך לחזר אחריהם כמו שצריך לחזר אחר בית אב טהור ואי אמרת מחוסר כפורים כזב דמי אין לחזר אחריהם דאין יכולין לעבוד דלא אישתראי בצבור אלא טומאת מת ודוק נ"ל ועיין בס' הב"ז וס' צ"ק וס' פנים מאירות:
ד"ה שרפה אונן וכו' משא"כ מחוסר כפורים הס"ד. ואח"כ ד"ה לימד על טבול יום שכשר בפרה האי טבול יום דכשר מן התורה וכו' כצ"ל:
בא"ד כ"ש טבול יום והא דאמרינן במס' פרה פ"ג מטמאין היו כהן השורף את הפרה להוציא מלבן של צדוקין שאמרו במעורבי שמש וכו' הכירא לצדוקין ועוד וכו' כצ"ל כן מצאתי בד"ח:
ד"ה והזה הטהור וכו' מ"מ יליף שריפה מהזאה עכ"ל עיין לתוס' בפ' הערל דף ע"ג ע"א ד"ה לימד על טבול יום:
ד"ה אונן וטבול יום וכו' דמנגיעה ילפי' וכו' אנן לאכילה קאמרינן לנגיעה קאמרינן ומה טבול יום שאסור בנגיעה וכו' כצ"ל תימא מה בכך דמנגיעה ילפינן מ"מ איכא למפרך מה לטבול יום שכן מותר באכילת מעשר דהא כל פירכי אק"ו דאיתא בש"ס כן הוא דאי אשכחן קולא במלמד אז חומרא שאינם בלמד פרכינן להו אע"ג דאינם מאותו ענין שוב ראיתי שם בפ' הערל בס' חידושי הלכות וז"ל וצ"ל דלא יליף ערל מטבול יום דא"כ אכתי איכא למפרך מה לט"י שכן מותר במעשר אלא דיליף פרה מנגיעה ומה נגיעה שאסורה בט"י מותרת בערל פרה שמותרת בט"י אינו דין שמותרת בערל וכיוצא בזה וכו' ע"ש וק"ל לפ"ז א"כ מאי מקשו בסוף הדבור ועוד מה לט"י שכן אינו מחוסר מעשה תאמר בערל ומאי קושיא הא לא ילפינן ערל מט"י אלא ילפינן פרה מנגיעה וצ"ע:
בא"ד ונ"ל דמה למחוסר כפורים וכו' אבל מבעל מום קשה וכו' תימא הא איכא למפרך מה לבעל מום שכן עשה בו קריבין כמקריבין כדפריך לעיל בריש פרקין וצ"ע:
ד"ה אין בגדיהן עליהם וכו' ועי"ל דקרא וחגרת צריך לחילול עבודה דמקרי זר עכ"ל ר"ל לעולם מיתה דכתיבא בקרא קאי אכולהו בגדים ומשום דמההוא קרא לא ילפינן מיניה חילול עבודה לכך אצטריך קרא וחגרת ואה"נ דילפינן מיתה מההוא קרא דכתיב ביה מיתה בהדיא והא דנקט בפ' הנשרפין קרא וחגרת משום דמיניה יליף חילול יליף נמי מיניה מיתה וא"ת כיון דוחגרת משמע מיניה חילול ומשמע מיניה נמי מיתה א"כ אמאי איצטריך למיכתב מיתה בהדיא י"ל משום מכנסיים דלא כתיבי התם ועיין לקמן בד"ה אתיא חקה חקה ומ"ש שם וקשה לפ"ז מהיכא משמע דבחיסור מכנסיים מחלל עבודה דילמא לא קפיד קרא אלא אחיסור דשאר בגדים אבל לא אמכנסיים כיון דלא כתיבי התם וליכא למימר משום דסבר כמ"ד בפ"ק דיומא דיליף מכנסיים מוזה הדבר דוי"ו מוסיף על ענין ראשון דא"כ גם מיתה נילף מיניה וי"ל דכ"ש הוא דמחלל עבודה כיון דאשכחן דקפיד קרא טפי אמכנסיים משום לכסות ערוה ודוק: