חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף יא:
גמרא א"ל (לא) [לוח הטעיות חק נתן: ר"א] או חילוף הדברים וכו' ויוכשר פסח בי"ד שלא לשמו וכו' אין להקשות איך אפשר למיעבד ק"ו הכי ולהכשיר פסח בזמנו שלא לשמו הא כבר למדנו מקרא דפסח בזמנו פסול שלא לשמו וא"כ אע"ג דלא עבדינן ק"ו זה [לוח הטעיות חק נתן: הא עבדינן ק"ו] דר' יהושע להכשיר אחרים לשמו דלאו הא בהא תליא ל"ק דה"ק ר"א לר"י דק"ו שעשית אין יכול להתקיים אלא א"כ תדרוש ק"ו זה ולהכשיר פסח בזמנו שלא לשמו דאז ליכא למפרך מה לי הוכשרו וכו' יוכשרו אחרים בזמנו לשמו שכן הוא פסול לשם אחרים כיון דעבדינן נמי ק"ו זה פסח נמי בזמנו כשר לשם אחרים אבל כיון דא"א לעשות ק"ו זה דהא גלי קרא דבזמנו פסול שלא לשמו א"כ ק"ו נמי שעשית אינו מתקיים דהא איכא למפרך מה לי הוכשרו אחרים וכו' ודוק:
שם חזר ר"א ודנו דין אחר וכו' הא דלא פריך לימא נמי הכא א"כ הורעת כח פסח וכו' משום דהשתא איכא למימר דין הוא שיורע כח פסח משום דאית ביה קולא דמותרו בא שלמים אבל שלמים חמורים דאין מותרן בא פסח וק"ל:
שם ומה פסח שמותרו וכו' שחטו בזמנו לשם שלמים פסול וכו' קשה הא איכא למפרך מה לפסח שכן פסול לשם כל הקרבנות תאמר בשלמים שכשרים לשם שאר קרבנות וכן קשה ג"כ על ק"ו דעביד גבי עולה וחטאת ולגבי פסח י"ל דעיקר טעמו סמיך כדאיתא בפסחים כמ"ש התוס' אבל גבי חטאת קשה אליבא דר' יוחנן דהא גבי חטאת לא כתיב הוא יתירה כמו גבי פסח ועיין מה שכתבתי בתוס' בד"ה לא אם אמרת וזאת הקושיא היא ראיה לגירסת ר"ת אבל מ"מ עדיין קשה לסברת יוסי בן חוני דאית ליה פסח וחטאת דין א' להם ומוכרח הוא דסמיך אהאי ק"ו ונ"ל ליישב במה שיש להקשות עוד קושיא חזקה וגדולה והיא היכי ילפי שלמים מפסח בק"ו הא איכא למיפרך עוד מה לפסח שכן כרת ושכן זמנו קבוע וליכא למימר חטאת תוכיח שאין בה כרת ואין זמנה קבוע ואפ"ה אם שחטה שלא לשמן פסולה אף אני אביא שלמים שאם שחטן לשם פסח בזמנו שיהיו פסולים וכי פרכת מה לחטאת שכן מכפרת וכו' איכא למימר ליהדר דינא וליתי במה הצד הא ליתא דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת כדפריך לעיל גמרא דף י' ע"ב וליכא למימר אשם יוכיח לדעת ר"א דס"ל אשם שלא לשמו פסול דליכא למימר שכן יש בו צד כרת דאע"ג דאשם תלוי נמי בא על כרת אינו בא לכפר אלא להגן כמ"ש התוס' לעיל דף י' ע"ב ד"ה מה להצד השוה שבהן זה אינו דכבר הוכחתי לעיל דף י' ע"ב ד"ה ומה עולה שכן כליל דלא כתבו תוס' זה אלא לגבי חטאת ופסח אבל לגבי עולה ושלמים מיקרי יש בו צד כרת ע"ש וכן קשה נמי איך יליף עולה מחטאת בק"ו הא איכא למיפרך מה לחטאת שכן מכפרת שכן טעונה ד' קרנות וכו' כדפריך גמ' לעיל לכך מכח אלו הקושיות נראה לי הא דבעינן למילף שלמים ששחטן לשם פסח פסולים וכן עולה ששחטה לשם חטאת פסולה לאו משום חומרא דידהו דא"כ אמאי כששחטן לשם קרבנות אחרים כשרים אלא טעמא דפסולים אינו אלא משום חומרא דפסח וחטאת כיון שהם פסולים לשם אחרים אף אחרים פסולים לשמן דכל הקרבנות לא שייכי לגבי חטאת ופסח כיון שהם פסולים לשמן זהו עיקר טעמא של יוסי בן חוני ור"א ולכך כל הקרבנות פסולים לשם חטאת ופסח אלא דגבי שלמים בעי ר"א ליפסלנהו בק"ו ועביד הכי ומה פסח שמותרו בא שלמים דשייך קצת גבי שלמים אפ"ה שחטו בזמנו לשם שלמים פסול שלמים דלא שייכי כלל גבי פסח שאין מותרן בא פסח אינו דין שאם שחטן לשם פסח בזמנו שיהיו פסולים כיון שהוא פסול לשמן וכן יש לפרש גבי חטאת והשתא ל"ק כל הני פירכי מה לפסח וכו' דאדרבא מה שפוסלים אחרים לשם פסח וכן לשם חטאת הוא משום חומרא דפסח וחטאת ודוק נ"ל:
רש"י ד"ה א"כ אם אתה וכו' נמצאת מחשבת שלא לשמו גדול כח בשלמים וכו' כצ"ל נ"ל:
תוס' ד"ה בא לעובדה וכו' וא"ת הלא איבעיא לן וכו' אי ילפינן היקשא מג"ש ואי מצורע חולין הוה אתי שפיר וק' למ"ד דלא בעי למד קדש וכו' כתב הב"ז וז"ל וכוונתם דלא ילפי' אפילו בלמד קודש לחוד אף דמלמד חולין כגון מצורע וכו' עכ"ל וכן פי' בס' צ"ק ע"ש וק' לפי' זה מאי מקשו התוס' דהא הבעיא היא כך בפ' איזהו מקומן דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בהיקש ופשיט רב פפא מדכתיב וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה למדנו לתודה שבאה מן המעשר מדאשכחן שלמים דאתו ממעשר ושלמים גופייהו מג"ש דכתיב שם שם אלמא רב פפא פשיטא ליה דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש משום דרב פפא ס"ל דלא בעי אלא למד קדש וא"ל מר זוטרא לא תפשוט מהכא דבקדשים דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש משום דמעשר דגן חולין בעלמא הוא דמר זוטרא ס"ל הא דאמרן בקדשים אין למדים למד מלמד בעינן למד קדש ומלמד קדש ולכך לסברתו לא איפשוט בעיין וא"כ מאי מקשי תוס' למ"ד לא בעי למד קדש ומלמד קדש הא לאותו מ"ד איפשיטא בעיין מתודה דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש וא"כ ה"נ אתי שפיר לכן נ"ל להגיה כן ואי מצורע חולין הוה אתי שפיר ולא קשה למ"ד דלא בעי וכו' וכן מצאתי בד"ח והמשך דברי התוס' כך הוא דבתחילה הקשו היכי יליף היקש מג"ש הא בעיא היא בפ' איזהו מקומן ולא איפשיט למ"ד דבעי למד קדש ומלמד קדש וסברי השתא דמתן שמן דמצורע קדש הוא כיון דנעשה במקדש וא"כ תיפשוט מהכא וכתבו ואי מצורע חולין הוה אתי שפיר אע"ג דנעשה במקדש כיון דניתן על המצורע לאו קדש הוא ולכך למדין למד מלמד ואח"כ כתבו אף אם נאמר דמתן שמן דמצורע קדש הוא מ"מ לא ק' למ"ד דלא בעי למד קדש ומלמד קדש משום דלדידיה בעיין איפשיטא דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש ודוק:
ד"ה ה"ג עיקר קרא וכו' תימא דבריש מנחות וכו' דפריך וכו' דפסיל רחמנא היקשא הוא עכ"ל שם תירצו התוס' הא דקאמר היקשא הוא לאו אהאי היקשא הוא אלא אהיקשא דזאת התורה ע"ש:
ד"ה אמר ר"א לא אם אמרת וכו' וי"ל דעיקר טעמו סמיך כדאיתא בפסחים ר"ל דשם דף ס"ב ע"ב קאמר רב פפא דטעמא דר"א דאמר קרא הוא הוא בהוייתו לא הוא לשם אחרים ולא אחרים לשמו וע"ש בתוס' והא דלא דריש הכי בהוא דכתיב גבי חטאת משום דאצטריך לגופיה לעכב אבל הוא דגבי פסח יתירא כדאיתא לעיל דף ז' סוף ע"ב וע"ש בתוס' ודוק: