חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף י:
גמרא א"ל ר"א פסח יוכיח וכו' ק' אמאי לא א"ל חטאת העוף תוכיח שדמה למטה ופסולה אף אשם נמי וליכא למפרך מה לחטאת העוף שכן אינה מין זבח דזהו קולא כדמשמע לקמן ואפ"ה פסולה וכ"ש אשם דמין זבח הוא וראיתי בס' צ"ק שנתעורר בזה וכתב וז"ל ויש ליישב דה"מ למיפרך מה לשם חטאת דדמה למעלה לאפוקי אשם שלא מצינו שם אשם דדמו למעלה עוד כתב ואע"ג דפירכא כל דהו וחדא מחדא לא פרכינן וכו' ע"ש מה שנדחק בזה ואין צורך דה"נ חדא מתרתי הוא דבתחלה הוה יליף מחטאת בהמה וכד פריך ליה אי הוה אמר חטאת העוף תוכיח הוה חדא מתרתי ואע"ג דלא הדר דינא פרכינן כל דהו דדוקא חדא מתלת אי לא הדר דינא לא פרכינן כל דהו אבל חדא מתרתי בין הדר דינא בין לא הדר פרכינן כל דהו ודוק:
שם בחטאת דשמיעת קול והא דקאמר לעיל משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת אע"ג דחטאת דשמיעת קול לית בה כרת ה"ק דשם חטאת יש בה כרת אע"ג דפירכא כל דהוא היא חדא מתרתי פרכינן כל דהו כמ"ש לעיל וק"ל:
שם לימא ליה ר"א אשם נמי דמו למעלה אינו ר"ל וכיון דדמו למעלה א"כ ילפינן מחטאת דשלא לשמו פסול דהא איכא פירכי אחריתא מה לחטאת שכן טעונה ד' קרנות ואצבע וקרן וחודא ור"י חדא מתרתי תלת טעמי נקט אלא ה"ק מדשתיק ר"א על האי פירכא ש"מ דמודה דאשם דמו למטה ואמאי לא יליף מחטאת דדמו למעלה כיון דלפי האמת אית ליה היקשא דיליף מיניה לפסול שלא לשמו אמאי לא אמרינן אין היקשא למחצה ודוק. ועוד י"ל כדס"ד כיון דדמו למעלה א"כ ילפינן מחטאת שלא לשמו וליכא למיפרך כל הני פירכי שכן טעונה ד' קרנות וכו' דהא דבעינן למילף דאשם דמו למעלה בעינן למילף נמי לכל הני ודוק:
שם ק"ו מעולה ומה עולה שהיא כליל דמה למטה וכו' ק' דהיא גופה תיתי בק"ו ומה חטאת שאינה כליל דמה למעלה עולה שהיא כליל לכ"ש וליכא למיפרך מה לחטאת שכן מכפרת וכן כל הני פירכי דאיכא למימר עולת העוף תוכיח שאינה מכפרת ולית בה כל הני פירכי אפ"ה דמה למעלה וי"ל דאיכא למיפרך שכן טעונה מליקה בראשו של מזבח אבל אכתי קשה דליהדר דינא וליתי במה הצד וצ"ע:
רש"י ד"ה הרי הוא אומר וכו' מפרש טעמייהו דרבנן וכו' כתב בס' צ"ק וז"ל כך הגירסא שלפנינו ולא ניחא ליה גירסא זו דהא לעיל דף ה' אסיקנא דטעמייהו דרבנן מדכתיב גבי חטאת אותה מיעוטה היא דוקא חטאת פסולה ולא שאר קדשים ולקמן נמי לא מפרש טעמייהו דרבנן באשם משום היקשא רק שקיל וטרי אליבא דרבנן וכו' ע"ש ולי נראה טעמו של רש"י דהוצרך לומר דטעמייהו דרבנן דסמכי אהיקשא אחרינא משום דנראה לו דמיעוט אותה לאו מיעוט גמור הוא דהא מוכרח לומר דאותה לאו דוקא דהא שייר פסח כדאיתא לקמן ולכך הוצרך להכריח ממקום אחר ודוק:
ד"ה תיתי במה הצד דפסח וחטאת נאכלים ליום ולילה וכו' לא ידענא אמאי הוצרך לפרש כך אמאי לא פי' הכי הצד השוה שבהן שטעונין לשמן ואם שחט שלא לשמן פסולים אף אני אביא אשם שטעון לשמו אם שחט שלא לשמו פסול וצ"ע:
תוס' ד"ה הרי הוא אומר כחטאת כאשם באשם מצורע כתב וכו' הא דלא ניחא להו לומר כחטאת כאשם הכתוב בפ' צו בפ' אשם משום דלא כתיב אלא גבי אכילה אבל באשם מצורע כתיב גבי שחיטה ולפ"ז צ"ל כחטאת האשם דכן הוא כתוב באשם מצורע וק"ל אבל ק"ל דההוא קרא איצטריך לגופיה לאהדריה לכלליה כדאיתא לקמן בפ' איזהו מקומן דף (ו') [מ"ט ע"א] ע"ש וא"כ לא הו"ל לפרש אלא ההוא קרא דכתיב בפ' צו וצ"ע:
ד"ה ומה עולה שכן כליל תימא כיון דאתי האי ק"ו ומפיק מהיקשא וכו' ר"ל אף דלפי האמת דלומד ר"א מהיקשא דכחטאת וכאשם אפ"ה אינו לומד בהיקשא רק בשלא לשמו אבל דמו למעלה לא יליף אע"ג דאין היקש למחצה משום דאתא ק"ו ומפיק מהיקשא אע"ג דהיקשא עדיף כיון שלא נפל לגמרי ואהני לשלא לשמו דפסול עבדינן ק"ו (דה"נ) [לוח הטעיות חק נתן: דק"ו] אתי ומבטל הא דאמרן אין היקש למחצה א"כ ה"נ נימא דעולה פסולה שלא לשמו מק"ו מחטאת אע"ג דעולה איתקש לשלמים בהיקשא דזאת תורת העולה מ"מ נימא ק"ו מפיק מהיקשא ואמרינן דהיקש בא למצוה וק"ו בא לעכב וק"ל:
בא"ד (וכתב) [לוח הטעיות חק נתן: וכ"ת] מה לחטאת וכו' פסח יוכיח וכו' הקושיא כאן מפורסמת דהא איכא למפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת כדפריך גמרא לעיל וכבר נתעורר בזה בס' הב"ז וכתב מ"מ ר"א בהתחלת לימוד אשם דלא אסיק אדעתיה עדיין פירכא זו וכו' ע"ש ואין נראה כן מדברי התוס' דמשמע דקושיתם היא אף לפי האמת שכתבו כיון דאתי האי ק"ו ומפיק מהיקשא וזה לא ידעינן אלא לפי המסקנא ודוק. ובס' צ"ק כתב וז"ל אבל לע"ד לאו פירכא היא דהשתא דאסקינן דר"א יליף מחטאת דשמיעת קול לחוד לפ"ז הקשו התוס' לילף נמי עולה מחטאת דשמיעת קול בק"ו שאינה מכפרת על חייבי כריתות וליפוק מהיקשא דשלמים עכ"ל לא ידענא מאי קא מיישב בשלמא אי לא הוה ילפי' אלא מחטאת דשמיעת קול לחוד דהוי חדא מחדא ליכא למפרך מה לשם חטאת שכן יש בה שם כרת דחדא מחדא לא פרכינן כל דהו אבל כיון דאצטריך למילף נמי מפסח משום דאיכא למפרך מה לחטאת שכן מכפרת א"כ הוי חדא מתרתי וחדא מתרתי בין הדר דינא ובין לא הדר פרכינן כל דהו וכדפריך גמ' לעיל אע"ג דאוקימנא דמחטאת דשמיעת קול יליף עוד כתב הרב הנז' ועוד אפשר לומר כיון דר"א סבר דאשם נמי פסול שלא לשמו מ"ה ליכא למפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת דאיכא למימר אשם יוכיח אע"ג דבא נמי על כרת אינו בא לכפר כמ"ש התו' בד"ה מה להצד נ"ל עכ"ל גם זה אינו דלא כתבו תוס' זה אלא לגבי חטאת ופסח אבל לגבי עולה מיקרי יש בו צד כרת כמ"ש התו' לקמן דף י"ב ע"ב ד"ה מה להצד השוה שבהן ע"ש וצ"ע:
בא"ד ומיהו כיון דכתב אותה בחטאת לא קשה נראה שר"ל כיון דכתב אותה בשחיטת חטאת מיעוטא הוא דוקא חטאת ולא שאר קדשים וזה תימא דהא ר"א סבר דאותה דגבי שחיטה לאו דוקא דהא שייר פסח ולכך יליף אשם לעכב ובס' צ"ק פי' בע"א ע"ש והוא בעצמו חזר והקשה לפירושו מלבד מה שיש לי עוד להקשות עליו ואין להאריך וצ"ע:
בא"ד ותימא לסברתו דעביד ק"ו מעולה שהיא כליל שלא לשמו נמי ליכשר באשם גם כאן קשה דנימא מה לעולה שכן אינה מכפרת וליכא למימר חטאת העוף תוכיח דהא חטאת העוף פסולה שלא לשמה וכבר נתקשה בזה ס' הב"ז ומ"ש בזה בס' צ"ק אינו נכון ע"ש וצ"ע:
בא"ד ותו לימא חטאת יוכיח עכ"ל ר"ל היכי בעי למילף אשם מעולה בק"ו דאין דמו למעלה לימא חטאת תוכיח שאינה כליל ודמה למעלה אף אני אביא אשם וק"ל גם בכאן כתב הב"ז וז"ל וצ"ע דהא איכא למימר מה חטאת שכן אם נכנס דמה לפנים פסולה ושכן צד כרת ושכן באה בציבור משא"כ עולה (אשם צ"ל נ"ל) וכמ"ש התוס' לקמן וכו' עכ"ל הנה מ"ש מה לחטאת שכן אם נכנס דמה לפנים פסולה זו אינה פירכא דר"א סבר אף האשם אם נכנס דמו לפנים פסול גם הא דפריך שכן צד כרת ושכן באה בצבור נ"ל דגם הני לאו פירכי נינהו כיון דלא ילפינן אלא מחטאת לחוד ומחטאת יחיד דשמיעת קול הוא דילפינן שאין בה כרת ואינה בצבור לא פרכינן מה לשם חטאת שכן יש בו שם כרת ושם באה בצבור דהא פירכא כל דהו היא וכיון דחדא מחדא ילפינן לא פרכינן כל דהו והא דכתבו התוס' לקמן לא שייך למימר חטאת תוכיח דאיכא למימר מה לחטאת שכן דמה למעלה ושכן צד כרת ושכן באה בצבור אע"ג דהתם נמי חדא מחדא יליף עיקר פירכת התוס' היא מה לחטאת שכן דמה למעלה שהיא פירכא גמורה אלא דנקטי הני פירכי אחריני בדרך אגב ודוק: