חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל
דף ח:
רש"י ד"ה ואם מן הצאן וכו' לאו קרא יתירה קדריש וכו' כתב בס' צ"ק פי' הא דדריש וכו' ומה שהקשו תוס' דאי לאו מיתורא מנ"ל לאוקמי בפסח לקמן פריך הא קושיא דילמא במותר אשם ומשני דמן אתי לרבות פסח עכ"ל ע"ש לא ידענא מאי קא מיישב דקושית התוס' היא מנ"ל לאוקמי במותר פסח דילמא לא אתי קרא אלא לשלמים גופיה לאשמעינן דינא שאם הביא שלמים מן הצאן איך הוא דינו וכן פי' הוא בתוס' אבל לקמן דפריך דילמא במותר אשם הוא אף את"ל דאית לן יתורא דהצאן דמניה ילפינן מותר פסח אפ"ה פריך שפיר דילמא במותר אשם דאשם נמי אינו בא אלא מן הצאן כפרש"י שם וק"ל:
ד"ה ה"ג אי הוה כתיב לשלמים וזבח וכו' כתב בס' פנים מאירות וז"ל לא ניחא לרש"י גי' זו שלפנינו אי הוה כתיב לזבח ושלמים דא"כ מאי פריך המקשה לבסוף דקאמרינן אלא לזבח ריבוי הוא ופריך ואימא כל דשחיט להוי כוותיה מאי פריך הא כבר תירצו דאי הוה כתיב לזבח ושלמים כדקאמרת אבל השתא דכתיב זבח שלמים כל דשחיט להוי שלמים וכו' ולכן גריס אי הוה כתיב לשלמים וזבח ולכן אצטריך להאריך בפירושו לקמן וכו' וז"ל אבל לזבח שלמים שני תיבות דבוקות הן וכו' וקרא יתירה בעלמא הוא וכו' וכמאן דכתיב לשלמים וזבח דמי ואתי לרבות אחר המיעוט ואין דורשין בריבוי ומיעוט אבל לגירסא אי הוה כתיב זבח ושלמים אין לומר דהשתא כמאן דכתיב זבח ושלמים מ"מ ק' קושית הגמ' כיון דזבח ריבוי הוא ושלמים מיעוט א"כ שלמים אין מידי אחרינא לא וכו' עכ"ל ע"ש באורך לא ידעתי מאי קושיא איכא אי אמרינן דשני תיבות דבוקות הן וקרא יתירה בעלמא הוא וכמאן דכתיב זבח ושלמים ולכך פריך ואימא כל דשחיט וכו' אי משום מאי דכתב הרב דמ"מ ק' קושית הגמ' כיון דזבח ריבוי הוא ושלמים מיעוט וכו' תמהני מאי קא מקשה דהא הכלל ידוע הוא דריבוי ומיעוט דינו כמו כלל ופרט וכלל ומרבה כעין הפרט וריבוי ומיעוט וריבוי מרבה כל מילי דדמי למיעוט אפילו בקצת ולא ממעט אלא מילי דלא דמי כלל וא"כ ה"נ הא איכא ריבוי ומיעוט וריבוי (דל"ה) [לוח הטעיות חק נתן: דלה'] ריבויא ומרבה כל מילי לכן נ"ל דטעמו של רש"י הוא כמ"ש בס' צ"ק ע"ש ודוק:
ד"ה אלא לזבח ריבוי הוא וכו' אבל לזבח שלמים וכו' כאלו כתוב לזבח השלמים וכו' כצ"ל וכן הגיה בס' צאן קדשים אבל מס' פנים מאירות נראה דהוה בנוסחתו כאלו כתוב לזבוח שלמים וכו' ר"ל לשחוט שלמים ונוסחא נכונה היא:
תוס' ד"ה ואם מן הצאן וכו' ונראה דמיתורא דריש וכו' ובסמוך דריש וכו' רוצה לומר דהשתא אית לן יתורא דהצאן למידרש למותר פסח וזבח שלמים דמותר פסח יהא לשלמים וק"ל כתב בס' צ"ק וז"ל אין לדקדק לפ"ז מאי פריך לקמן רב חנא בגדת' ומי מצית אמרת וכו' והא מדכתיב אם כבש אם עז מכלל דלאו במותר פסח כתיב דא"כ אם כבש אם עז מיותר דהא השתא דבשלמים כתיב נמי מיותר לזבח השלמים ומן הצאן אפשר לישב דתוס' ס"ל דהכי פריך דילמא במותר אשם כתיב ולאו דוקא דבר השוה בכל הצאן קאמר וכו' עכ"ל וק"ל איך אפשר לפרש כן דהשתא נמי ק' אם כבש אם עז דהא אשם אינו בא מן העז אלא מאי אית לך למימר אם כבש אם עז איצטריך לשום דרשא א"כ אי הכי נוקי קרא במותר פסח דהוא דבר השוה בכל הצאן ואם כבש ואם עז אמרינן דאיצטריך לשום דרשא ולעיקר קושית הרב הנז' דרב חנא בגדתאה פריך שפיר דאי אמרינן דקרא איירי בשלמים גרידי ניחא דהא דכתיב מן הצאן אינו יתור פשוט כל כך דאורחיה דקרא הכי הוא דכיון דכתב למעלה מן הבקר כתב ה"נ מן הצאן אבל אי אמרינן דבמותר פסח איירי לא צריך קרא לומר אם עז דהא בגופיה כתיב כפרש"י וזה יתור פשוט הוא יותר ודוק:
ד"ה ברוך אי הוה כתיב לזבח וכו' הו"ל למימר אי הוה כתיב לזבח כדאמרת דשלמים לא צריך כלל עכ"ל ק"ל לפ"ז למסקנא דקאמר אלא לזבח ריבויא היא ור"ל וכמאן דכתיב לשלמים וזבח דמי וכפרש"י ולכך פריך אימא לכל דשחיט ליה ליהוי כוותי' אכתי מאי פריך הא איכא למימר אי הוה כתיב לזבח כדאמרת דשלמים לא צריך כלל וי"ל דלא אמרינן זה אלא לפי מאי דס"ד דלזבח שלמים שני תיבות נפרדות אבל למסקנא דאמרינן דלזבח ריבויא היא והוו שני תיבות דבוקות וכאלו כתיב לזבוח שלמים אז לא מצי למימר אי הוה כתיב לזבח כדקאמרת וכו' דזבח לאו שם הזבח אלא פועל הוא דהיינו לזבוח וקאי אשלמים ולכך מוכרח לומר שלמים ולא הוה יתיר כי אם תיבת זבח דאמאי איצטריך ליה לומר לזבוח שלמים דסגי בתיבת לשלמים אלא ריבויא הוא וכאילו כתיב לשלמים וזבח לגירסת רש"י או כאילו כתיב לזבח ושלמים לגי' האחרת ולכך פריך שפיר ודוק:
ד"ה אלא לזבח ריבויא הוא וכו' שהוא ריבויא כדאמר בב"ק (דף ס"ג) בכל כללא כל ריבויא דמשמע ליה לחלק בין כל לבכל ה"נ משמע ליה לחלק בין זבח ובין לזבח הילכך וכו' כצ"ל ולא באו לחלוק על רש"י אלא בדבר זה דלרש"י לא אמרינן ריבויא אלא א"כ יתורא הוא אבל התוס' ס"ל דאפילו אינו יתורא אלא ממשמעות ידעינן דהוא ריבויא כמו שחילקו בש"ס בין כל לבכל דכל משמע ריבויא ובכל משמע כללא ה"נ יש לחלק בין זבח לבין לזבח דזבח שם לכך הוא כללא אבל לזבח פעל הוא דהיינו לזבוח ולכך הוי ריבויא כפרש"י שהן שני תיבות דבוקות דבזה ל"פ ארש"י דאלת"ה א"כ קשה מאי פריך ואימא לכל דשחיט ביה וכו' הא הו"ל למימר אי הוה כתיב לזבח כדקאמרת דשלמים לא צריך כלל אלא כמ"ש ודוק: