אור ברסלב

חק נתן על זבחים· רבי נתן בורגיל

דף ז.

דף ו:

תוס' ד"ה דילמא את"ל וכו' ועוד דהיכא דלית ליח תקנתא ברעייה אית ליה לר"ש לב ב"ד מתנה כדמוכח במנחות פ' התודה ומיהו הא מוכח היכא דאית ליה וכו' וכאן אית ליה תקנתא ברעיה עכ"ל תירוץ זח קשה להבין דמעיקרא קאמרי דהיכא דלית ליה תקנתא ברעייה אית ליה לר"ש לב ב"ד מתנה משמע דפשיטא לחו הכא בשעירי עצרת דלית לחו תקנתא ברעייה ולכך אפי' ר"ש מודה דאמרינן לב ב"ד מתנה עליהם ואח"כ תוך כדי דיבור דחו תירוץ זה וכתבו ומיהו הא מוכח היכא דאית ליה תקנתא ברעיה לית ליה לב ב"ד מתנה וכאן אית ליה תקנתא ברעייה משמע דפשיטא להו דשעירי עצרת אית להו תקנתא ברעיה לא ידענא מעיקרא מאי סברי ולבסוף מאי סברי וראיתי בס' ב"ז שכתב וז"ל וכאן אית ליה תקנתא ברעייה ר"ל בתמידין שלא הוצרכו וכו' עכ"ל ודבריו סתומים ונ"ל דק"ל מה שהקשינו ולכך מפרש דהאי תירוצא קאי ולא נדחה דהיינו שעירי עצרת לית להו תקנתא ברעייה כיון דחטאות נינהו וחטאת שכפרו בעליה למיתה אזלא ולכך אית ליה לר"ש לב ב"ד מתנה עליהן ומ"ש ומיהו הא מוכח וכו' וכאן אית ליה תקנתא ברעייה קאי אתמידין שלא הוצרכו לצבור דלר"ש אין נפדין תמימים דלית ליה לב ב"ד מתנה עליהן משום דאית להו תקנתא ברעייה זה מה שנ"ל בכוונת דבריו ופי' זה ליתא דהא דאמרן חטאת שכיפרו בעליה למיתה אזלא דוקא חטאת יחיד אבל חטאת צבור ליכא מאן דסבר למיתה אזלא אלא ר' יהודה אבל ר"ש ס"ל רועה כדאיתא בתמורה ועוד דפ"ק דשבועות דף י"ב איתא התם אמר רב שמואל בר רב יצחק ומודה ר"ש בשעירי חטאת שאין מקיצין בגופן אלא בדמיהן הא בהדיא דחטאת צבור אית לה תקנתא ברעיה ותמהני מהב"ז אם נתכוון לזה הפי' איך כתב בא"ד וז"ל וה"ה דאית ליה תקנתא במקיצין אלא משום מותר חטאת נקט ליה וכו' הא בהדיא כתב דמותר חטאת אית ליה תקנתא ברעייה וצ"ע וראיתי בס' צ"ק שהגיה בדבריהם כך ועוד דהיכא דלית ליה תקנתא בקייץ המזבח אית ליה לר"ש לב ב"ד מתנה ומיהו הא מוכח במנחות פ' התודה דהיכא דאית ליה תקנתא ברעייה וכו' ור"ל הא דשמעינן דר"ש לית ליה לב ב"ד מתנה הוא מדאמר רבי יוחנן תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי ר"ש אין נפדין תמימין וכו' וא"כ איכא למימר דוקא תמידין דמקיצין בגופן את המזבח הוא דלית ליה לב ב"ד מתנה אבל חטאות דאין מקיצין בגופן אלא בדמיהן כדאיתא בפ"ק דשבועות איכא למימר דר"ש מודה דאמרינן לב ב"ד מתנה וחזרו ודחו תירוץ זה מכח סוגיא דמנחות דקאמר התם דהיכא דאית ליה תקנתא ברעייה לית ליה לב ב"ד מתנה וכאן גבי חטאת צבור אית ליה תקנתא ברעייה ומקיצין בדמיהן כדאיתא בפ"ק דשבועות וא"כ לר"ש לית ליה לב ב"ד מתנה ודוק ונכון הוא:

רש"י ד"ה תודה ששחטה וכו' לא ששחטה ע"מ שיתכפר מי שאינו בעלים ואין זה שינוי בעלים וכו' ר"ל דלכאורה נראה דאיירי בשינוי בעלים וא"כ ק' הא אין שינוי בעלים בשחיטה אלא בזריקה וא"כ מ"ט דרב חסדא דס"ל לא עלתה ומפני זה איכא לאוקמי ששחטה ע"מ שיתכפר בזריקה מי שאינו בעלים לכך כתב לא ששחטה ע"מ שיתכפר ר"ל דליכא לאוקומי הכי וטעמו משום דקשה מ"ט דרבה דאמר עלתה לבעלים הא איכא שינוי בעלים בזריקה וכתב עוד ואין זה שינוי בעלים ר"ל דל"פ משום שינוי בעלים דהא אין שינוי בעלים בשחיטה ומ"ט דרב חסדא אלא דלא איירי בשינוי בעלים כלל אלא בשינוי קודש וכגון שהיתה לראובן תודה על נס יורדי הים והיתה לשמעון תודה אחרת על נס שיצא מבית האסורים והשוחט החליף ושחט תודת ראובן לשם ראובן על נס שיצא מבית האסורים שהיה לשמעון דהשתא ליכא שינוי בעלים כלל אלא שינוי קדש שהחליף נס בנס ובהא פליגי דרבה סבר עלתה לבעלים כיון דתודה לשם תודה נשחטה לא הוי שינוי קודש כלל דלא איכפת לן בשינוי הנסים ורב חסדא סבר דלא עלתה דהוי שינוי קודש משום דבעינן לשם שלמים דידיה נשחטה ר"ל לשם הנס שלו ולא לשם נס של אדם אחר אבל אם זה האיש היו לו שני נסים אע"פ שהחליף ל"פ דעלתה לו כיון דהוא חייב להודות על שניהם לא הוי שינוי קדש וקרינן ביה שלמיו והא דכתב רש"י דהוי כשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם לדוגמא נקטיה אבל לא דמי לגמרי דהתם ללישנא בתרא דפסול לקמן דף ט' ע"ב אפי' שניהם של אדם א' משום דכתיב ושחט אותה לחטאת לשם אותה חטאת אבל הכא אם היו שניהם של אדם א' כ"ע מודו דעלתה לבעלים כדאיתא הכא בש"ס ודוק ותמהני מהרמב"ם ז"ל שהשמיט דין זה דתודה ששחטה לשם תודת חבירו בפ' ט"ו מהל' פסולי המוקדשין ולא ידעתי למה וראיתי בס' חזון נחום דף א' ע"ב שנתעורר בזה וכתב ואולי הטעם בזה לפי שנראה מדברי רש"י שדין זה דומה לחטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם וכיון שפסק שם דפסולה ה"ה הכא וכו' עכ"ל ומ"מ עדיין ק' דאף אם נאמר שדין זה דומה לחטאת מ"מ לא דמי לגמרי דגבי חטאת אפי' שניהם של אדם א' פסולה משום דכתיב ושחט אותה לחטאת לשם אותו חטאת אבל גבי תודה לא פסיל רב חסדא אלא כששניהם של ב' בני אדם אבל כששניהם של אדם א' מודה רב חסדא דעלתה לבעלים כדאיתא בש"ס כמ"ש וא"כ היה לו להרמב"ם לבאר זה ולא לסמוך על מ"ש גבי חטאת כיון דלא דמי ואפשר לומר שסמך על מ"ש גבי שלמים ששחטן לשם תודה לא עלו לבעלים משמע הא תודה לשם תודה אחרת דידיה עלתה כדדייק בש"ס ודוק:

ד"ה חטאת ששחטה וכו' כשרה ועלתה לו כתב בס' הב"ז ונ"ל דצ"ל ולא עלתה וכו' ותדע דהא לקמן רב אחא וכו' ע"ש וכתב עליו בס' צ"ק ותמיה לי אם יצא מפי קדוש דבר זה מכמה טעמים חדא דבחטאת לא שייך לומר כשרה ולא עלתה דק' קושית דר"ל אם כשרים ירצו וכו' ע"ש וק"ל עליו הא דקאמר דבחטאת לא שייך לומר כשרה ולא עלתה [חק נתן: הא חטאת ששחטה לשם חולין כשרה ולא עלתה] כדאיתא לקמן שילהי פ' ב"ש דף מ"ו ע"ב ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו מהלכות פסולי המוקדשין דין ד' וכן גבי חטאת ששחטה על מי שמחויב עולה כשרה ולא עלתה כדפסק שם דין ח' גם מה שרצה להביא ראיה מפרש"י שכתב לעיל בד"ה תודה ששחטה וכו' דהוי כשוחט וכו' ע"ש אינה ראיה דמ"ש רש"י דהוי כשוחט חטאת חלב וכו' אינו אלא לדוגמא בעלמא כמ"ש לעיל ומ"ש דא"כ ק' קושית דר"ל אם כשרים ירצו דהא חטאת אינח באה לאחר מיתה וגם ממוצא שפתיך ליכא למילף דליקרבה דיהא בנדבה דהא חטאת לא באה בנדבה איכא למימר כיון דגלי קרא גבי אשם דכשר ואינו מרצה אע"ג דאינו בא לאחר מיתה וגם ליתיה בנדבה הה"נ גבי חטאת דכל היכא דאיכא שינוי וקתני כשרה היינו כשרה ואינה מרצה ודוק:

תוס' ד"ה אמר רבא חטאת וכו' פי' ר"ת וכו' וטעמא דתודה משום שלמיו ואיירי וכו' כצ"ל ור"ל דר"ת משמע ליה הא דקאמר רבא חטאת ששחטה לשם חטאת כשרה היינו לשם חטאת חבירו דומיא דתודה ששחטה לשם תודת חבירו וק"ל לפ"ז א"כ רבא לא אתי כרב חסדא אלא כרבה ורבה אידחי לכך מפרש דרב חסדא ל"פ ארבה אלא אתודה משום דכתיב שלמיו אבל בחטאת מודה דלא בעי' חטאת דידיה וע"ז כתבו התוספות דלאו בהכי איירי רבא אלא איירי בחטאת חלב לשם חטאת דם ותרוייהו של אדם א' ובהא ל"פ רבה ורב חסדא וק"ל:

בא"ד אע"ג דרבא לא פי' הפסוקים בדבריו וכו' דרב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש ומשני והא דלקמן נקט לחלק בחטאות וגם משום בעיא וכו' כצ"ל:

ד"ה חטאת ששחטו וכו' וכגון שלא הפריש עדיין וכו' (נ"ל) [לוח הטעיות חק נתן: ר"ל] דמוכרח לומר בכה"ג כגון שזה האיש נדר עולה אבל עדיין לא הפרישה דאז כל עשה שבידו שייכי כולהו אעולה ותו לא שייך גביה חטאת אבל אם כבר הפרישה אי אמרינן דלא מכפרא אעשה דלאחר הפרשה א"כ כולהו עשה דלאחר הפרשה שייכי גבי חטאת והו"ל כמי ששחטה על מי שאינו מחויב כלל דפסולה אלא מוכרח דאיירי שלא הפריש עדיין דאז כל עשה שבידו שייכי כולהו אעולה והא דכתב רש"י לקמן בד"ה מקופיא אבל מי שלא הפריש כלום ועבירות עשה בידו שייך חטאת גביה וכו' היינו שלא נדר כלל שאין עליו חיוב עולה אבל אם נדר ולא הפריש שייכי אעולה דכיון שנדר מסתמא יביא עולה ויכפר על הכל ולכך לא שייכי גבי חטאת א"נ כשנדר אמר בפירוש דכשיפרישנה יכפר על כל עשה שעבר ולכך לא שייכי גבי חטאת וק"ל. ומה שיש לדקדק בזה עיין בס' פנים מאירות:

ד"ה על שאינו מחוייב כלום אית דגרסי בהא מימרא עולה וכו' עיין להרמב"ם ז"ל בפט"ו מהל' פסולי המוקדשין וע"ש בכ"מ וראיתי בס' חזון נחום דף ב' ע"ב שהביא דברי הרמב"ם וכתב שלא נתקררה דעתו בדברי הכ"מ וכו' ועוד דגבי חטאת כתב פסולה שמא מחויב וכו' וגבי עולה כתב לא עלתה דמשמע כשרה אלא שלא עלתה דומיא דשלמים לשם תודה לא עלו ר"ל כשרים ולא עלו כדפרש"י ז"ל ואיפכא מבעי ליה למימר וצ"ע עכ"ל ודבריו קשים להבין דאיך אפשר לומר איפכא גבי חטאת כשרה ולא עלתה וגבי עולה פסולה לגמרי הא תנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת דזה ששחט על מי שאינו מחויב כלל היינו שינוי בעלים ונ"ל דכונת הרב שהקשה ואיפכא מבעי ליה למימר לאו אעיקר דינא קאי אלא אטעמים קאי והוא דהוקשה לו דהו"ל לסדר טעם דאין לך אדם מישראל שלא עבר מעולם על מצות עשה דהוי ודאי מחויב הוא גבי חטאת שהיא פסולה לגמרי וגבי עולה היא כשרה אלא שלא עלתה סגי בהאי טעמא דשמא מחויב הוא ואינו יודע ודוק:

תוכן העניינים

חק נתן על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה