אור ברסלב

חק לישראל - שמות

פרשת שמות

הקדמות

שמות יום ראשון

תורה

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:

א (א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: וְאִלֵין שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דְעַלוּ לְמִצְרָיִם עִם יַעֲקֹב גְבַר וֶאֱנַשׁ בֵּיתֵהּ עַלוּ:

רש"י ואלה שמות בני ישראל. אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן [אחר מיתתן] , להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא ה ויוסף היה במצרים. והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים, ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים, אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו:

(ב) רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה: רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה: (ג) יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבְנְיָמִן: יִשָׂשׂכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִין: (ד) דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר: דָן וְנַפְתָּלִי גָד וְאָשֵׁר: (ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם: וַהֲוָה כָּל נַפְשָׁתָא נַפְקֵי יַרְכָּא דְיַעֲקֹב שַׁבְעִין נַפְשָׁן וְיוֹסֵף דַהֲוָה בְּמִצְרָיִם: (ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא: וּמִית יוֹסֵף וְכָל אַחוֹהִי וְכֹל דָרָא הַהוּא:

נביאים - ישעיה - פרק כז

(ו) הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה: יִתְכַּנָּשׁוּן מִבֵּינֵי גָּלוּתְהוֹן וִיתוּבוּן לְאַרְעָהוֹן תַּמָּן יִתְיְלִידוּן דְּבֵית יַעֲקֹב וְיִסְגּוּן דְּבֵית יִשְּׂרָאֵל וִימָלוּן אַפֵּי תֵּבֵל בְּנֵי בָּנִין:

רש"י הבאים ישרש יעקב . הלא ידעתם מה עשיתי בראשונה הבאים למצרים אשר השריש יעקב צצו ופרחו שם עד ( אשר ) מלאו פני תבל תנובה :

(ז) הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ הִכָּהוּ אִם כְּהֶרֶג הֲרֻגָיו הֹרָג: הַכְּמְחָתָא דַּהֲוָה מָחֵי מָחוֹהִי אִם כִּקְטוֹל קָטִילוֹהִי יִתְקְּטִיל:

רש"י הכמכת מכהו הכהו . הראיתם בגבורתי שכמכת המכה יעקב הכתיו הם טבעום במים ואני טבעתים במים יש תמיהות שהם מתקיימות כגון זו וכגון ( שמואל א ב' ) הנגלה נגלתי אל בית אביך ( יחזקאל ח ) הרואה אתה מה המה עושים : אם כהרג . ישראל שהיו הרוגין של פרעה הורג פרעה ועמו :

(ח) בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים: בְּסָאתָא דַּהֲוִיתָא כָּאֵל בַּהּ יְכִילוּן לָךְ דַּהֲוִיתָא שְׁלָח וּמֵעִיק לְהוֹן הֲגִי עֲלֵיהוֹן בְּמִלָּא מַתְקִיף עֲלֵיהוֹן בְּיוֹם לְוָט:

רש"י בסאסאה . באותה מדה : בשלחה תריבנה . כששילחה מצרים את ישראל תריבנה המדה בסאה שלה : הגה ברוחו הקשה . הגה . דבר בדבורו הקשה : ביום קדים . ביום ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה ( שמות יד ) :

(ט) לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן יַעֲקֹב וְזֶה כָּל פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ בְּשׂוּמוֹ כָּל אַבְנֵי מִזְבֵּחַ כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים: בְּכָן בְּדָא יִשְׁתָּבְקוּן חוֹבֵי בֵּית יַעֲקֹב וְדֵין כָּל עוֹבָדֵי אִסְטְיוּת חוֹבוֹהִי בְּשַׁוִּיוּתֵיהּ כָּל אַבְנֵי אֲגוֹרָא כְּאַבְנֵי גִּיר מְנַפְּצָן לָא יִתְקַיְּמוּן אַשְׁרַיָּא וְחַנְסַנְסַיָּא:

רש"י לכן . גם עתה בזאת היה מתכפר עון יעקב לזכות להגאל כמאז : וזה כל פרי . הטוב לו להסיר חטאתו אם ישים כל אבני מזבחות במותיו כאבני גיר מנופצות מדוקרות וכן ( תהלים קלז ) ונפץ את עולליך וכן ( ירמיה יג ) ונפצתים איש אל אחיו , גיר מין צבע הוא : לא יקומו אשרים וחמנים . למען . לא יקימו להם עכו"ם :

(י) כִּי עִיר בְּצוּרָה בָּדָד נָוֶה מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ וְכִלָּה סְעִפֶיהָ: אֲרֵי קַרְתָּא דַּהֲוַת כְּרִיכָא בִּלְחוֹדָא תְּתָב תְּהִי מְטַלְטְּלָא וּשְׁבִיקָא כְּמַדְבְּרָא בַּהּ יַנִּיחוּן צַדִּיקַיָּא וְיִבְזוּן יָת נִכְסָתָא וִיסוּפוּן מַשְׁרַיְתָאָה מִלְּמֵפָק:

רש"י כי עיר בצורה בדד . כי בעשותם זאת עיר בצורה של ישמעאל תהיה בדד והנוה יהיה משולח ונעזב כמדבר : שם ירעה עגל . אפרים ירשנו שקרוי עגל שנא' ( ירמיה לא ) כעגל לא לומד : וכלה סעיפיה . ענפיה :

(יא) בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ: וְתִקְצַר חֵילְהוֹן וְיִבְהֲתוּן בְּעוֹבָדֵיהוֹן יִתָבְרוּן נְשִּׂיא עֲלָן לְבֵית דַּחֲלְתְּהוֹן וּמְלַפָּן יָתְהוֹן אֲרֵי לָא עַם סוּכַלְתָּן אִנּוּן עַל כֵּן לָא יְרַחֵם עֲלֵיהוֹן דְּעָבְדִינוּן וּדְבָרְאִנּוּן לָא יִחוֹס עֲלֵיהוֹן:

רש"י ביבש קצירה . קצירי שרשיה כמו תשלח קצירה ( תהלים פ ) ועשה קציר ( איוב יד ) כלומר כשתכלה זכות מעט שכיבד את אביו אז תשברנה סעיפיה : נשים באות מאירות אותה . עם חלש כנשים ידליקום כך ת"י , מאירות כמו ( מלאכי א ) ולא תאירו מזבחי חנם וכן פתר דונש מחמת שהעצים יהיו יבשים יהיו נוחים להדליק אבל מנחם פתר מלקטות כמו אריתי מורי ( שיר ה ) וארוה כל עוברי דרך ( תהלים פ ) השיב לו דונש והלא כתיב ביבש קצירה ובענפים יבשים אין מלקטין פרי וכן רבותינו שאסרו לקבל מהן צדקה מפני הטעם הזה שאמרו בבא בתרא פ"'ק ( דף י' ) לית ליה ביבש קצירה תשברנה :

כתובים - משלי - פרק יא

(כה) נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא: נַפְשָׁא דְבִרְכְּתָא תִדְהַן וּמַן דִּמְאַלֵּף אַף הוּא יֵלִיף:

רש"י נפש ברכה . שהוא ותרן בממונו וכל לשון ברכה פישון בלעז : ומרוה . שמשביע את העניים : גם הוא יורא . ישבע טוב :

(כו) מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר: מַן דְּכָלֵא עִבּוּרָא בְּאוּלְצָנָא נִשְׁבְּקוּנֵיהּ לִבְעֵל דְּבָבוֹי וּבִרְכְּתָא תֶהֱוֵי לְאִנָא דִמְזָבֵּן:

רש"י מונע בר . מלמד תורה :

(כז) שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ: דְּמַקְדִים טָבְתָא בָּעֵי צִבְיָנָא וְתָבֵעַ בִּישְׁתָּא אָתְיָא עֲלוֹי:

רש"י שוחר טוב . החפץ להדריך את הבריות בדרך טובה ומוכיח ומיסר אותם : יבקש רצון . הוא חפץ שיהיה הקב"ה רוצה בם ומתפייס עמם , רצון , אפיימינ"ט בלעז :

(כח) בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ הוּא יִפֹּל וְכֶעָלֶה צַדִּיקִים יִפְרָחוּ: דִּמְסַבֵּר בְּעוּתְרֵיהּ הוּא נָפֵל וְאֵיךְ טַרְפָא צַדִּיקֵי מַפְרְחִין: (כט) עוֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב: עָכֵר בֵּיתֵיהּ יָרִית פָּהֲתָא וְסַכְלָא יֶהֱוֵי עַבְדָּא לְחַכִּים לִבָּא:

רש"י עוכר ביתו ינחל רוח . אדם עצל שינחל רוח תמיד ואינו יגע בתורה ולא במלאכה סוף עוכר את בני ביתו שאין להם מה לאכול :

(ל) פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׂוֹת חָכָם: פֵּרוֹי דְּצַדִּיקָא אִילָנָא דְחַיֵּי וּמְקַבְּלָנוּתָא דְנַפְשֵׁי חָכְמְתָא:

רש"י פרי צדיק . גמול פירות מעשה הצדיקים עץ חיים הם לעולם : ולוקח נפשות חכם . מי שהוא חכם קונה לו נפשות שמלמדם דרך טוב והרי הם לו כאלו קנאם כענין שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ( בראשית יב ) :

משנה פאה פרק ד

א. הַפֵּאָה נִתֶּנֶת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע. בְּדָלִית וּבְדֶקֶל, בַּעַל הַבַּיִת מוֹרִיד וּמְחַלֵּק לָעֲנִיִּים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף בַּחֲלִיקֵי אֱגוֹזִים. אֲפִלּוּ תִשְׁעִים וְתִשְׁעָה אוֹמְרִים לְחַלֵּק וְאֶחָד אוֹמֵר לָבֹז, לָזֶה שׁוֹמְעִין, שֶׁאָמַר כַּהֲלָכָה:

ברטנורה (א) הפאה ניתנת במחובר. דכתיב (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב, הנח לפניהם והם יבוזו: בדלית. גפן המודלית על גבי עצים או על גבי אילנות: מוריד ומחלק. דכתיב (שם) תעזוב אותם, אותם שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם, ואי אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם, אלא מוריד מן האילן ומחלק להם: בחליקי אגוזים. על שם שאילנות של אגוזים חלקים ואין בהם קשרים כשאר אילנות קרויין חליקי אגוזים, ואין הלכה כר' שמעון: אפילו תשעים ותשעה. ארישא קאי, בפאה הניתנת במחובר:

ב. בְּדָלִית וּבְדֶקֶל אֵינוֹ כֵן, אֲפִלּוּ תִשְׁעִים וְתִשְׁעָה אוֹמְרִים לָבֹז וְאֶחָד אוֹמֵר לְחַלֵּק, לָזֶה שׁוֹמְעִין, שֶׁאָמַר כַּהֲלָכָה:

ברטנורה (ב) בדלית ובדקל. שמצותן בתלוש:

ג. נָטַל מִקְצָת פֵּאָה וּזְרָקָהּ עַל הַשְּׁאָר, אֵין לוֹ בָהּ כְּלוּם. נָפַל לוֹ עָלֶיהָ, וּפֵרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, מַעֲבִירִין אוֹתוֹ הֵימֶנָּה. וְכֵן בְּלֶקֶט, וְכֵן בְּעֹמֶר הַשִּׁכְחָה:

ברטנורה (ג) נטל. אחד מן העניים מקצת פאה שלקט כבר וזרק לו על השאר כדי לקנות: אין לו בה כלום. אפילו במה שלקט דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר: נפל לו עליה וכו'. אף על גב דארבע אמות של אדם קונות לו בסמטא ובצדי רשות הרבים, הכא בשדה חבירו לא תקינו ליה רבנן שיקנו לו ארבע אמותיו. אי נמי כיון דנפיל עליה, גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני, בארבע אמות לא ניחא ליה דלקני:

ד. פֵאָה אֵין קוֹצְרִין אוֹתָהּ בְּמַגָּלוֹת, וְאֵין עוֹקְרִין אוֹתָהּ בְּקַרְדֻּמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ: ה. שָׁלשׁ אַבְעָיוֹת בַּיּוֹם, בַּשַּׁחַר וּבַחֲצוֹת וּבַמִּנְחָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא יִפְחֹתוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ. שֶׁל בֵּית נָמֵר הָיוּ מְלַקְּטִין עַל הַחֶבֶל, וְנוֹתְנִים פֵּאָה מִכָּל אוֹמָן וְאוֹמָן:

ברטנורה (ה) שלש אבעיות ביום. שלש פעמים מתגלה בעל הבית ונראה בתוך שדהו כדי שיקחו העניים פאה. אבעיות לשון גלוי, נבעו מצפוניו (עובדיה א), מתרגמינן אגליין מטמרוהי: בשחר. מפני המיניקות שבניהם ישנים בשחר ואז יש להם פנאי ללקט: ובחצות. מפני התינוקות שדרכן לצאת בחצות והולכים ללקוט פאה: ובמנחה. מפני הזקנים ההולכים על משענתם ואין מגיעים לשדה עד שעת המנחה: שלא יפחתו. משלש עתים הללו. והלכה שאין נותנין פאה אלא בשלש עתים הללו, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם: של בית נמר. שם מקום כדכתיב (במדבר לב) את בית נמרה. קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחים פאה לכל החבל, וחוזרים וקושרים ומניחים פאה, והיינו מכל אומן ואומן, כלומר, מכל שורה ושורה, ועל זה מזכירין אותן לשבח:

ו. נָכְרִי שֶׁקָּצַר אֶת שָׂדֵהוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בְּשִׁכְחָה, שֶׁאֵין הַשִּׁכְחָה אֶלָּא בִשְׁעַת הָעִמּוּר:

ברטנורה (ו) נכרי שקצר את שדהו וכו'. דכתיב גבי לקט ופאה ובקצרכם, פרט לכשקצרוה נכרים, וגבי שכחה כתיב (דברים כד) כי תקצור קצירך ושכחת עומר, מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואחר כך נתגייר פטור: שאין השכחה אלא בשעת עמור. ובשעת עמור מיהא גר היה וחייב בכל המצוות, ורבנן סברי הואיל ואיכא שכחה בעמור ואיכא שכחה בקמה כדכתיב (שם) ושכחת עומר בשדה, לרבות שכחת קמה, את שישנו בשכחת קמה ישנו בשכחת עומר, והאי נכרי שקצר שלא היה בשכחת קמה דאותה שעה נכרי היה, אף על פי שעכשיו נתגייר אינו בשכחת עמור. ואין הלכה כר' יהודה:

ז. הִקְדִּישׁ קָמָה וּפָדָה קָמָה, חַיָּב. עֳמָרִין וּפָדָה עֳמָרִין, חַיָּב. קָמָה וּפָדָה עֳמָרִין, פְּטוּרָה, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְטוּרָה:

ברטנורה (ז) קמה ופדה עומרים פטורה. דמקרא דממעטינן קציר נכרי, ממעטינן נמי קציר הקדש דלאו קצירך הוא. ולענין שכחה פליגי רבי יהודה ורבנן בהקדיש קמה ופדה עומרים, כי היכי דפליגי בנכרי שקצר שדהו ואחר כך נתגייר:

ח. כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. מִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן, פְּטוּרִים, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִים:

ברטנורה (ח) עד שלא באו לעונת המעשרות. היינו מרוח כשהוא משוה פני הכרי ברחת, אם באותה שעה היו ביד הגזבר פטורים. ואם לאו, אין ההקדש פוטרן: וגמרן הגזבר. שנגמרו בעודן ביד הגזבר:

ט. מִי שֶׁלָּקַט אֶת הַפֵּאָה וְאָמַר הֲרֵי זוֹ לְאִישׁ פְּלוֹנִי עָנִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זָכָה לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִתְּנֶנָּה לְעָנִי שֶׁנִּמְצָא רִאשׁוֹן. הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה שֶׁל נָכְרִי חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן הִפְקִיר:

ברטנורה (ט) רבי אליעזר אומר זכה לו. פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעשיר שלקט פאה לזכות בה לעני, דרבי אליעזר סבר אמרינן תרי מגו, מגו דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה, ומגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. ורבנן סברי חד מגו אמרינן, תרי מגו לא אמרינן. אבל מעני לעני, דברי הכל זכה לו. והלכה כחכמים: של נכרי חייב במעשרות. דהואיל ואין הנכרי חייב בלקט שכחה ופאה, הוי להו כשאר תבואה של נכרי שחייבת במעשר: אלא אם כן הפקיר. לעניים ולעשירים דהפקר פטור מן המעשר. ומתניתין רבי מאיר היא דאמר אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר. ואין כן הלכה:

י. אֵיזֶהוּ לֶקֶט. הַנּוֹשֵׁר בִּשְׁעַת הַקְּצִירָה. קָצַר מְלֹא יָדוֹ, תָּלַשׁ מְלֹא קֵמְצוֹ, הִכָּהוּ קוֹץ וְנָפַל מִיָּדוֹ לָאָרֶץ, הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. תּוֹךְ הַיָּד וְתוֹךְ הַמַּגָּל לָעֲנִיִּים. אַחַר הַיָּד וְאַחַר הַמַּגָּל, לְבַעַל הַבַּיִת. רֹאשׁ הַיָּד וְרֹאשׁ הַמַּגָּל, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, לָעֲנִיִּים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לְבַעַל הַבַּיִת:

ברטנורה (י) הנושר בשעת הקצירה. שבלים הנופלים בשעת הקצירה: הכהו קוץ. כל היכא דנושר מחמת אונס אינו לקט דכתיב (ויקרא יט) ולקט קצירך, אין לקט אלא מחמת קציר: תוך היד. אנשר קאי, כלומר, תוך היד ונשר, תוך המגל ונשר דהנושר מתוך היד ומתוך המגל, לעניים. אבל הנושר מאחר היד מנדנוד ידו ומאחר המגל מכח תנועת המגל, לבעל הבית, דאין זה בדרך קצירה: ראש היד. כשידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו הנושר מהן, וכן הנושר מראש המגל: רבי ישמעאל אומר לעניים. דדמי לתוך היד ולתוך המגל: ור' עקיבא אומר לבעל הבית. דמדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל. והלכה כרבי עקיבא:

יא. חֹרֵי הַנְּמָלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקָּמָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. שֶׁלְּאַחַר הַקּוֹצְרִים, הָעֶלְיוֹנִים לָעֲנִיִּים, וְהַתַּחְתּוֹנִים שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַכּל לָעֲנִיִּים, שֶׁסְפֵק לֶקֶט לֶקֶט:

ברטנורה (יא) חורי הנמלים. דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן: שבתוך הקמה. עד שלא התחילו לקצור: של בעל הבית. שאין לעניים בקמה כלום: שלאחר הקוצרים. לאחר שהתחילו לקצור חיישינן שמא הביאו שם הנמלים מן הלקט הלכך החטים העליונים שבחורים, או שבלים העליונים לעניים, דיש שם מן הלקט. אבל חטים התחתונים, לבעל הבית, דמן הקמה היה. ואלו הן העליונים, כל שהן לבנים. ואלו הן התחתונים, הירוקים שנוטים להשחיר וניכרים שהם ישנים: רבי מאיר אומר הכל לעניים. שאי אפשר לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקים מן התבואה חדשה שקצרו עכשיו שיש בה חלק לעניים: שספק לקט לקט. דכתיב (שם) לעני ולגר תעזוב, הנח לפניהם משלך, והלכה כרבי מאיר:

גמרא ברכות דף ו' ע"ב

אָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רִבִּי יִצְחָק כָּל הָרָגִיל לָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא בָא יוֹם אֶחָד הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁאִיל בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ') מִי בָכֶם יְרֵא ה' שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נוֹגַהּ לוֹ. אִם לִדְבַר מִצְוָה הָלַךְ נוֹגַה לוֹ וְאִם לִדְבַר הָרְשׁוּת הָלַךְ אֵין נוֹגַה לוֹ. יִבְטַח בְּשֵׁם ה' מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ לִבְטוֹחַ בְּשֵׁם ה' וְלֹא בָטַח. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא מָצָא בָּהּ עֲשָׂרָה מִיַּד הוּא כוֹעֵס שֶׁנֶּאֱמַר (שם) מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה. אָמַר רִבִּי חֲלָבוֹ אָמַר רַב הוּנָא כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ. וּכְשֶׁמֵת אוֹמְרִים לוֹ אֵי עָנָיו אֵי חָסִיד מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְאַבְרָהָם אָבִינוּ מְנָלַן דְּקָבַע מָקוֹם דִּכְתִיב (בראשית י"ט) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ק"ו) וַיַּעֲמוֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. אָמַר רִבִּי חֲלָבוֹ אָמַר רַב הוּנָא הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת אַל יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַסָּה. אָמַר אַבַּיֵי לֹא אֲמָרָן אֶלָּא לְמֵיפַק אֲבָל לְמֵיעַל מִצְוָה לְמִרְהַט שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י') נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה'. אָמַר רִבִּי זֵירָא מֵרֵישׁ כִּי הֲוָה חֲזֵינָא לְהוּ לְרַבָּנָן דְּקָא רָהֲטֵי לְפִרְקָא בְּשַׁבַּתָּא אֲמֵינָא קָא מְחַלְיָין רַבָּנָן שַׁבַּתָּא. כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דְרִבִּי תַּנְחוּם אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר הֲלָכָה וַאֲפִלּוּ בְשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (שם י"א) אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג וגו' אֲנָא נַמֵּי רָהִיטְנָא אָמַר רִבִּי זֵירָא אַגְרָא דְפִרְקָא רִיהֲטָא. אָמַר אַבַּיֵי אַגְרָא דְכַלָּה דוֹחֲקָא אָמַר רָבָא אַגְרָא דִשְׁמַעְתָּא סְבָרָא:

רש"י משאיל בו. מה טיבו של פלוני למה לא בא: ירא ה'. שהיה רגיל לבא אליו: אשר הלך חשכים. אשר עתה הלך למקום חשך אשר מנע עצמו מלהשכים לפתחי: ואין עונה. שיעור שיוכלו לענות דבר קדושה: אלהי אברהם. שקבע מקום לתפלתו: בעזרו. כדרך שהיה עוזר לאברהם: אל יפסיע פסיעה גסה. לפי שמראה בעצמו שעיכוב ב"ה דומה עליו כמשוי: נרדפה. לשון מרוצה משמע שהרודף רץ: לפרקא. לשמוע הדרשה: מחליין רבנן שבתא. דאמר מר אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת שנאמר אם תשיב משבת רגליך: אגרא דפרקא. עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע הדרשה מפי חכם הוא שכר המרוצה שהרי רובם אינם מבינים להעמיד הגרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן שיקבלו שכר לימוד: אגרא דכלה. שבת שלפני הרגל שהכל נאספין לשמוע הלכות הרגל: אגרא דשמעתא סברא. שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר:

זוהר שמות דף ג' ע"א

תְּלָתָא אִינוּן דְּדַחְיָין שְׁכִינְתָּא מֵעַלְמָא וְגַרְמִין דְּדִיּוּרֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא הֲוֵי בְעַלְמָא וּבְנֵי נָשָׁא צַוְוחִין וְלָא אִשְׁתָּמַע קָלֵיהוֹן. וְאִלֵּין אִינוּן. מָאן (ד"ג ע"ב) דְּשָׁכִיב בַּנִּדָּה בְגִין דְּלֵית מְסָאֲבוּ תַּקִיף בְּעַלְמָא בַר מְסָאֲבוּ דְנִדָּה. מְסָאֲבוּ דְנִדָּה קַשְׁיָא מִכָּל מְסָאֲבוּ דְעַלְמָא אִסְתְּאַב אִיהוּ וְכָל דְּמִתְקָרָבִין בַּהֲדֵיהּ יִסְתַּאֲבוּן עִמֵּיהּ. בְּכָל אֲתַר דְּאַזְלִין אִתְדַּחְיָיא שְׁכִינְתָּא מִן קַמָיְיהוּ. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְגָרִים מָרְעִין בִּישִׁין עַל גַּרְמֵיהּ וְעַל הַהוּא זַרְעָא דְּיוֹלִיד דְּכֵיוַן דְּיִקְרַב בַר נַשׁ לְגַבֵּי נִדָּה הַהוּא מְסָאֲבוּ דָלִיג עֲלוֹי וְיִשְׁתְּאַר בְּכָל שַׁיְיפִין דִּילֵיה. זַרְעָא דְיוֹלִיד בְּהַהִיא שַׁעְתָּא (ס"א מְסָאֲבוּ) מַשְׁכִין עֲלוֹי רוּחַ מִסְאֲבוּ וְכָל יוֹמוֹי יְהֵא בִמְסָאֲבוּ דְהָא בִּנְיָנָא וִיסוֹדָא דִילֵיהּ אִיהוּ בִמְסָאֲבוּ רַב וְתַקִּיף מִכָּל מִסְאֲבוּ דְעַלְמָא דְמִיַּד דְּקָרַב בַּר נַשׁ לְגַבֵּי נִדָּה הַהוּא מְסָאֲבוּ דָלִיג עֲלוֹי דִּכְתִיב (ויקרא ט"ו) וּתְהִי נִדָּתָה עָלָיו. מָאן דְּשָׁכִיב בְּבַת אֵל נֵכָר דְּאָעִיל בְּרִית קֹדֶשׁ וְאָת קַיָּימָא בִרְשׁוּ אַחֲרָא דִכְתִיב (מלאכי ב') וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. דְּתָנֵינָן לֵית קִנְאָה קָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא בַר קִנְאָה דִבְרִית קַדִּישָׁא דְאִיהוּ קִיּוּמָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא וְרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא. מַה כְּתִיב (במדבר כ"ה) וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב מִיַּד וַיִּחַר אַף יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל. רֵישֵׁי עַמָּא דְיַדְעֵי וְלֹא מִחוּ בִידַיְיהוּ אִתְעֲנְשׁוּ בְקַדְמֵיתָא דִכְתִיב קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַּע אוֹתָם לַיָי נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. רִבִּי אַבָּא אָמַר מָאי נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ נֶגֶד הַבְּרִית דְּאִקְרֵי שֶׁמֶשׁ. וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים פ"ד) כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְיָ אֱלֹהִים. שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן (רכ"ד ב') דָּא בְרִית קַדִּישָׁא. מַה שֶׁמֶשׁ זָרַח וְאַנְהִיר עַל עַלְמָא. אוּף הָכִי בְרִית קַדִּישָׁא זָרַח וְאַנְהִיר גּוּפָא דְבַר נַשׁ. מָגֵן מַה מָגֵן אִיהוּ לְאַגְּנָא עֲלֵיהּ דְּבַר נַשׁ. אוּף הֲכִי בְרִית קַדִּישָׁא מָגֵן עֲלֵיהּ דְּבַר נַשׁ. וּמָאן דְּנָטִיר לֵיהּ לֵית נִזְקָא בְעָלְמָא דְּיָכִיל לְמִקְרַב בַּהֲדֵיהּ וְדָא הוּא נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ רֵישֵׁי עַמָּא יִתְפְּסוּן בְּכָל דָּרָא וְדָרָא בְחוֹבָא דָא אִי יַדְעִין וְלָא מְקַנְּאִין לֵיהּ בְּגִין דְּחוֹבָה דָא עֲלַיְיהוּ לְקַנְּאָה לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא בְהָאי בְּרִית מָאן דְּאָעִיל קְדוּשָׁא דָא בִרְשׁוּתָא אַחֲרָא עֲלֵיהּ כְתִיב (שמות כ') לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא וְכֹלָא קִנְאָה חָדָא. וְעַל דָּא אִתְדַּחְיָיא שְׁכִינְתָּא מִקָּמֵיהּ. מָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית קַדִּישָׁא דְחָתִים בְּבִשְׂרֵיהּ דְּבַר נַשׁ כְּאִלּוּ מְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָאן דִּמְשַׁקֵּר חוֹתָמָא דְמַלְכָּא מְשַׁקֵּר בֵּיהּ בְּמַלְכָּא לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בֶאֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אִי לָא בְחֵילָא דְּתִיּוּבְתָא תָדִיר (ס"א יַתִּיר):

תרגום הזוהר שְׁלֹשָׁה הֵם הַדּוֹחִים אֶת הַשְּׁכִינָה מִן הָעוֹלָם, וְגוֹרְמִים שֶׁדִּירָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יִהְיֶה בָּעוֹלָם. וּבְנֵי אָדָם זוֹעֲקִים בִּתְפִלָּה וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלָם. וְאֵלּוּ הֵם, מִי שֶׁשּׁוֹכֵב עִם נִדָּה, שֶׁאֵין טוּמְאָה חֲזָקָה בָּעוֹלָם זוּלָת טוּמְאַת הַנִּדָּה. טוּמְאַת הַנִּדָּה קָשָׁה מִכָּל טוּמְאוֹת הָעוֹלָם, הוּא, הַשּׁוֹכֵב, נִטְמָא, וְכָל הַקְּרֵבִים אֵלָיו נִטְמָאִים עִמּוֹ. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים נִדְחֵית הַשְּׁכִינָה מִפְּנֵיהֶם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם מַחֲלוֹת רָעוֹת עַל עַצְמוֹ וְעַל הַזֶּרַע שֶׁיּוֹלִיד, כִּי כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם קָרֵב אֶל הַנִּדָּה, טוּמְאָה הַהִיא קוֹפֶצֶת עָלָיו, וְנִשְׁאֶרֶת קְבוּעָה בְּכָל הָאֵבָרִים שֶׁלּוֹ, הַזֶּרַע שֶׁמּוֹלִיד בַּשָּׁעָה הַהִיא מוֹשֵׁךְ רוּחַ הַטּוּמְאָה, וְכָל יָמָיו יִהְיֶה בְּטוּמְאָה, מִשּׁוּם שֶׁהַבִּנְיָן וְהַיְסוֹד שֶׁלּוֹ, שֶׁל הַנּוֹלָד, גָּדוֹל וְחָזָק מִכָּל טוּמְאוֹת הָעוֹלָם. וּמִיָּד שֶׁהָאָדָם קָרֵב אֶל הַנִּדָּה טוּמְאָה הַהִיא קוֹפֶצֶת עָלָיו, שֶׁכָּתוּב, וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו. מִי שֶׁשּׁוֹכֵב עִם בַּת אֵל נֵכָר, דְּהַיְנוּ גּוֹיָה, שֶׁמַּכְנִיס בְּרִית קֹדֶשׁ וְאוֹת הַבְּרִית בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת, שֶׁכָּתוּב, וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר, וְלָמַדְנוּ שֶׁאֵין קִנְאָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוּלָת קִנְאַת הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּרִית שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְסוֹד הָאֱמוּנָה. מַה כָּתוּב, וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב, מִיָּד, וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל. רָאשֵׁי הָעָם, שֶׁיּוֹדְעִים זֶה וְאֵינָם מוֹחִים בָּהֶם, נֶעֱנְשׁוּ תְּחִלָּה, שֶׁכָּתוּב, קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. רַבִּי אַבָּא אָמַר, מַהוּ, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ, הַיְנוּ נֶגֶד הַבְּרִית שֶׁנִּקְרָא שֶׁמֶשׁ, וְעָלָיו נֶאֱמַר כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹקִים, שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן, זֶהוּ בְּרִית הַקָּדוֹשׁ, מַה הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ וּמֵאִיר עַל הָעוֹלָם אַף בְּרִית הַקָּדוֹשׁ זוֹרֵחַ וּמֵאִיר גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. וְנִקְרָא מָגֵן מַה הַמָּגֵן הוּא לְהָגֵן עַל הָאָדָם, אַף בְּרִית הַקָּדוֹשׁ מֵגִין עַל הָאָדָם. וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר אוֹתוֹ אֵין לוֹ נֵזֶק בָּעוֹלָם שֶׁיּוּכָל לִקְרָב אֵלָיו. וְזֶהוּ נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. רָאשֵׁי הָעָם נִתְפָּסִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בִּשְׁבִיל חֵטְא הַזֶּה, אִם יוֹדְעִים וְאֵינָם מְקַנְּאִים אוֹתָם. מִשּׁוּם שֶׁחוֹב זֶה מוּטָל עֲלֵיהֶם לְקַנְּאוֹת, בִּשְׁבִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּבְּרִית הַזֶּה, אֶת כָּל מִי שֶׁמֵּבִיא קְדֻשָּׁה זוֹ בִּרְשׁוּת אַחֵר. עָלָיו כָּתוּב, לֹא יִהְיֶה לְךְ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךְ אֵל קַנָּא. וְהַכֹּל קִנְאָה אַחַת, וְעַל כֵּן נִדְחֲתָה הַשְּׁכִינָה מִפָּנָיו. מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בַּבְּרִית הַקָּדוֹשׁ הֶחָתוּם בִּבְשָׂרוֹ שֶׁל אָדָם, הוּא כְּאִלּוּ מְשַׁקֵּר בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, כִּי מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בְּחוֹתָם הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא בְּרִית הַקָּדוֹשׁ מְשַׁקֵּר בַּמֶּלֶךְ עַצְמוֹ, וְעַל כֵּן אֵין לוֹ חֵלֶק בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, אִם לֹא בְּכֹחַ תְּשׁוּבָה תְּמִידִית.

הלכה פסוקה

הרמב"ם הלכות תשובה פ"ג

א. צָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיִּרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כָּל הַשָּׁנָה כֻלָּהּ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּיב וְכֵן כָּל הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחָצְיוֹ חַיָּיב. חָטָא חֵטְא אֶחָד הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה וְגָרַם לוֹ וְלָהֶם הַשְׁחָתָה. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת וְגָרַם לוֹ וְלָהֶם תְּשׁוּעָה וְהַצָלָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י') וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. זֶה שֶׁצָדַק עַצְמוֹ הִכְרִיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם לִזְכוּת וְהִצִילוֹ: ב. וּמִפְּנֵי עִנְיַן זֶה נַהֲגוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְלַעֲסוֹק בְּמִצְוֹת מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹתֵר מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. וְנָהֲגוּ כּוּלָם לָקוּם בַּלַּיְלָה בַּעֲשֶׂרֶת יָמִים אֵלּוּ וּלְהִתְפַּלֵּל בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת בְּדִבְרֵי תַחֲנוּנִים וּבְכִיבוּשִׁין עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם: ג. בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹקְלִין עֲוֹנוֹת אָדָם עִם זָכִיּוֹתָיו אֵין מְחַשְּׁבִין עָלָיו עָוֹן שֶׁחָטָא בוֹ תְּחִלָּה וְלֹא שֵׁנִי אֶלָּא מִשְּׁלִישִׁי וְאֵילָךְ אִם נִמְצְאוּ עֲוֹנוֹתָיו מִשְּׁלִישִׁי וְאֵילָךְ מְרֻבִּין עַל זָכִיּוֹתָיו אוֹתָן שְׁתֵּי עֲוֹנוֹת מִצְטָרְפִין וְדָנִין אוֹתוֹ עַל הַכֹּל וְאִם נִמְצְאוּ זָכִיּוֹתָיו כְּנֶגֶד עֲוֹנוֹתָיו אֲשֶׁר מֵעָוֹן שְׁלִישִׁי וְאֵילָךְ מַעֲבִירִים כָּל עֲוֹנוֹתָיו רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. לְפִי שֶׁהַשְּׁלִישִׁי נֶחֱשַׁב רִאשׁוֹן שֶׁכְּבָר נִמְחֲלוּ הַשְּׁנַיִם וְכֵן הָרְבִיעִי הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן שֶׁכְּבָר נִמְחַל הַשְּׁלִישִׁי וְכֵן עַד סוֹפָן:

מוסר

מספר דברים שבקדושה סי' ד'

א. יְמֵי הַשּׁוֹבָבִים וְעוֹז הֲדָרָם נֶאֶמְנוּ מְאֹד וּמַרְבִּית הָעָם נִגָּשִׁים אֶל ה' לָשׁוּב מֵחַטַּאת נְעוּרִים אֲשֶׁר פָּגְמוּ בְּאוֹת בְּרִית קדֶשׁ וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר מֵהַנְּדָרִים כִּי הַנוֹדֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּים בָּא לִידֵי קֶרִי וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַנּוֹדֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּים בָּנָי"ו מֵתִים וּבִכְלַל שֶׁיִקְרָאֵ"נּוּ אָסוֹן וְגַם רָמוּז בַּכָּתוּב (קהלת ה') אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ לָמָּה יִקְצוֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ שֶׁפָּתַחְתָּ בְּנֶדֶר וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶי"ךָ וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֲפִלּוּ מָמוֹן שֶׁבְּיָדְךָ אֲנִי מְאַבְּדוֹ וְיֵשׁ אוֹמְרִים כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹדֵר וּמַשְׁהֶא נִדְרוֹ גּוֹרֵם מִיתָה לְעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ"ג) כִּי דָרוֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ מִמָּךְ נִפְרָעִים וְלֹא מִמָּמוֹנָךְ: ב. יַעֲקֹב נָדַר וְלֹא שִׁלֵּם בָּא עָלָיו צָרָה שֶׁשָׁלַח דּוֹרוֹנוֹת לְעֶשָׂו גַּם בָּא עָלָיו צָרָה שֶׁנִּתְפַּס עִם הַמַּלְאָךְ: ג. הָעוֹבֵר נִדְרוֹ בְּמֵזִיד וְלֹא עָשָׂה תְשׁוּבָה צָרִיךְ לְהִתְגַּלְגֵּל בְּאִשָׁה נַדְרָנִית: ד. הַפּוֹגֵם בִּשְׁבוּעָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו עוֹנְשׁוֹ גָדוֹל שֶׁהוּא עַצְמוֹ שֶׁקֶר וְאֵין תַּקָּנָה אֶלָּא בִתְשׁוּבָה וִיסוּרִין: ה. הַנּוֹדֵר אוֹ נִשְׁבַּע וְאֵינוֹ מְקיֵּים גּוֹרֵם שֶׁהַמַּלְאָךְ הַמְּמוּנֶה עַל מַאֲמַר פִּיו עַל אוֹתָהּ מִצְוָה שֶׁחַיָּיב לַעֲשׂוֹתָה נִשְׁאַר גָּרוּע עַד אֲשֶׁר יַשְׁלִים חִיּוּבוֹ בְּפוֹעַל וְעַד שֶׁלֹּא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ הַמַּלְאָךְ שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת טוֹב הוּא שָׁב אֶצְלוֹ כְמַזִּיקִין שֶׁלֹּא הוּשְׁלְמוּ יְצִירָתָן לַטּוֹב:

שמות יום שני

תורה

יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:

(ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְפִישׁוּ וְאִתְיַלָדוּ וּסְגִיאוּ וּתְקִיפוּ לַחֲדָא לַחֲדָא וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא מִנְהוֹן:

רש"י [פרו. שלא הפילו נשותיהם ולא מתו כשהם קטנים] : וישרצו. שהיו יולדות ששה בכרס אחד:

(ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: וְקָם מַלְכָּא חַדְתָּא עַל מִצְרָיִם דְלָא מְקַיֵם גְזֵרַת יוֹסֵף:

רש"י ויקם מלך חדש. רב ושמואל חד אמר חדש ממש. וחד אמר, שנתחדשו גזרותיו: אשר לא ידע. עשה עצמו כאלו לא ידע:

(ט) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: וַאֲמַר לְעַמֵהּ הָא עַמָא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סָגָן וְתַקִיפִין מִנָנָא: (י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ: הָבוּ נִתְחַכַּם לְהוֹן דִלְמָא יִסְגוּן וִיהֵי אֲרֵי יְעַרְעִנָנָא קְרָב וְיִתּוֹסְפוּן אַף אִנוּן עַל סַנְאָנָא וִיגִיחוּן בָּנָא קְרָב וְיִסְקוּן מִן אַרְעָא:

רש"י הבה נתחכמה לו. כל הבה לשון הכנה והזמנה לדבר הוא, כלומר הזמינו עצמכם לכך: נתחכמה לו. לעם. נתחכמה מה לעשות לו. ורבותינו דרשו נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם (והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא, אבל הוא מביא על אמה אחת) : ועלה מן הארץ. על כרחנו. ורבותינו דרשו כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאלו כתב ועלינו מן הארץ והם יירשוה:

נביאים - ישעיה - פרק כז

(יב) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַחְבֹּט יְהוָה מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וִיהִי בְּעִדְּנָא הַהִיא יִתְרְמוּן קָטִילִין קֳדָם יְיָ מִכֵּיף נַהֲרָא פְּרָת עַד נַחֲלָא דְּמִצְרָיִם וְאַתּוּן תִּתְקְרָבוּן חָד לִסְטָר חָד בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל:

רש"י יחבט ה' . ת"י יתרמון קטילין ואני אומר ב' לשונות הללו חיבוט ולקיטה נופלין זה על זה כחובט זיתיו וחזור ומלקטן ואחרים מלקטין אותו מן הארץ כך הקב"ה יתחיל האסיפה כמו שנאמר יתקע בשופר גדול : משבולת הנהר . הם האובדים בארץ אשור : עד נחל מצרים . הם הנדחים בארץ מצרים . הנהר . פרת , הם בני אשור היושבים על פרת : עד נחל מצרים . הם יושבי מצרים יחבוט אותם כחובט זיתים : ואתם תלוקטו . מן הגליות : לאחד אחד . המוצא אחד מכם יביאהו מנחה :

(יג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם: וִיהִי בְּעִדְּנָא הַהוּא יִתְקַע בְּשׁוֹפָרָא רַבָּא וְיֵיתוּן דִּי גָּלוּ לְאַרְעָא דְּאָתוּר וּדְאִטְלְטָלוּ לְאַרְעָא דְּמִצְרָיִם וְיְסְגְּדוּן קֳדָם יְיָ בְּטוּרָא דְּקוּדְשָׁא בִּירוּשְׁלֵם:

רש"י האובדים בארץ אשור . לפי שנפוצו בארץ רחוקה לפנים מן הנהר סמבטיון קראם אובדים :

כח (א) הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן: וַוי דְּיָהַב כִּתְרָא לִגְיוּתָנָא טַפְּשָׁא רַבָא דְּיִשְּׂרָאֵל וְיָהַב מַצְנַפְתָּא לִרְשִׁיעַיָּא דְּבֵית מַקְדְּשָׁא תּוּשְׁבַּחְתֵּיהּ דִּי עַל רֵישׁ חֵילָא שַׁמְּנָא כְּתִישֵׁי חֲמָר:

רש"י שכורי אפרים . שהיו משתכרין ביין טוב של מדינת פרוגיתא כדאמר מיא דדורמסקית וחמרא דפרוגיתא קפחו עשרת השבטים : וציץ נובל צבי תפארתו . ומצב מטע תפארתו יהיה ציץ הפרח שלו : נובל . הם תאינים המקולקלות כמו ששנינו בברכות על הנובלו' ופירשו רבותינו בשולי כמרא , וציץ נץ כדמתרגמינן ויצץ ציץ ואנץ נץ אשר נטועים : על ראש גיא שמנים . היא כנרת שפירותיה מתוקים ושם הם הולמים עצמן ביין : הלומי יין . כתושי חמר , ויש עוד לפתור צבי תפארתו אשר על וגו' צבי התפארת שעל ראש עשרת השבטים המשוחין בגאות ראשי שמנים כמו שנאמר ( עמוס ו ) ראשית שמנים ימשחו , גיא ל' גאוה כמו ( לעיל טו ) מואב גיא מאד ( ואותו הציץ כציצת נובל תהיה ) : הלומי יין . כך קוראן על שם שכרותן שנאמר בהם ( עמוס ו ) השותים במזרקי יין :

(ב) הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָי כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד: הָא מָחָן תַּקִּיפָן וְחָסִינָן אַתְיָן מִן קֳדָם יְיָ כְּזַרְמִית בָּרָד כְּעַלְעוּל רוּחַ כְּזַרְמִית מַיִין תַּקִּיפִין שָׁטְפִין כֵּן יֵיתוּן עֲלֵיהוֹן עַמָּמַיָּא וְיַגְּלוּנוּן מֵאַרְעָהוֹן לְאַרְעָא אוֹחָרֵי בְּחוֹבַיָּא דִּי בִּידֵיהוֹן:

רש"י הנה . יש רוח חזק ואמיץ לה' שהוא כזרם ברד ושער קטב מרירי : הניח לארץ ביד . יניחהו על ארצם בידו החזקה ויפיל הנובלות מן התאנים :

כתובים - משלי - פרק יא

(לא) הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם אַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא: הֵן צַדִּיקָא בְּאַרְעָא מִתְחַסָּן וְרַשִּׁיעֵי וְחַטָאֵי סָיְפִין מִן אַרְעָא:

רש"י הן צדיק בארץ ישולם . למה יבטח הרשע בשעה שמצלחת לו הלא הוא רואה שהצדיק משתלם שכר העבירה שבידו בעודו על הארץ בחיים : ואף כי רשע וחוטא . וכ"ש שסופו של רשע להשתלם לו או בחייו או במותו :

יב (א) אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר: מַן דְּרָחֵים מַרְדוּתָא רָחֵם יְדִיעֲתָא וְסָנֵי מַכְסָנוּתָא בּוּרָא הוּא: (ב) טוֹב יָפִיק רָצוֹן מֵיְהוָה וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִׁיעַ: טָב מַן דְּקַבֵּל רְעוּתֵיהּ דֶּאֱלָהָא וְגַבְרָא רַשִּׁיעָא רְעִיעָא תַרְעִיתֵיהּ:

רש"י טוב יפיק . מוציא מן הקב"ה נחת רוח להביא טובה לעולם : ואיש מזמות ירשיע . בעל עלילות ירשיע מחייב את הבריות להביא רעה , וכן הוא אומר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ( קהלת ט ) :

(ג) לֹא יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים בַּל יִמּוֹט: לָא נִתְקַן בַּר נָשָׁא בְּרִשְׁעָא וְעִקָּרְהוֹן דְּצַדִּיקֵי לָא נְזוּעַ:

רש"י לא יכון אדם ברשע . לא יתבסס :

משנה שבת פרק יג

א. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָאוֹרֵג שְׁלשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וְאֶחָד עַל הָאָרִיג, חַיָּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסוֹף שִׁעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין:

ברטנורה (א) רבי אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחלה. אם זו תחילת אריגתו של בגד, אינו חייב עד שיארוג שלשה חוטין. ואם מוסיף הוא על האריג, שיעורו באחד, דמצטרף עם השאר. ואין הלכה כרבי אליעזר:

ב. הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין בַּנִּירִין, בַּקֵּרוֹס, בַּנָּפָה, בַּכְּבָרָה וּבַסַל, חַיָּב. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת, וְהַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת:

ברטנורה (ב) שתי בתי נירין. שנתן שני חוטין של שתי בניר שקורין ליצ"ש: בנירים. מפרש בגמרא שמרכיב שני פעמים [כל] חוט של שתי בניר ובפעם השלישית מרכיבו על חוט המורכב על הקנה: בקירוס. יריעה ארוגה מסיב של דקל:

ג. הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ וְעַל מֵתוֹ, וְכָל הַמְקַלְקְלִין, פְּטוּרִין. וְהַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן, שִׁעוּרוֹ כִּמְתַקֵּן:

ברטנורה (ג) הקורע על מתו וכו'. במת שאינו חייב לקרוע עליו הוא דהוי מקלקל ופטור, אבל על מת שחייב לקרוע עליו, מתקן הוא וחייב: ובחמתו וכו' וכל המקלקלים פטורין. הא מתניתין אדחיא לה. והלכה שהקורע בחמתו חייב, שאע"פ שמקלקל הוא אצל הבגד, מתקן הוא אצל יצרו ודעתו מתיישב עליו בכך:

ד. שִׁעוּר הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּץ וְהַצוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה, כִּמְלֹא רֹחַב הַסִיט כָּפוּל. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא הַסִיט:

ברטנורה (ד) המלבן. את הצמר, והמנפצו, והצובעו, והטווה ממנו, שהן כולן אבות מלאכות, שיעורן כדי שיטוה מאותו הצמר חוט ארוך כמלא רוחב הסיט כפול. והסיט הוא כדי הפסק שיש בין אמה לאצבע כל מה שיוכל אדם להרחיבו, וכשיעור הריוח הזה שתי פעמים הוא הסיט כפול. וריוח שבין גודל לאצבע פעם אחת הוא גם כן כמלא רוחב הסיט כפול, מפני שיש בו כפלים כאותו שיש בין אמה לאצבע: האורג שני חוטין. שיעורן ברוחב הבגד כמלא הסיט, שאף על פי שלא ארגן על פני כל רוחב הבגד חייב:

ה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַצָד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבַּיִת, חַיָּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, צִפּוֹר לַמִּגְדָּל, וּצְבִי לַבַּיִת וְלֶחָצֵר וְלַבֵּיבָרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל, מְחֻסַר צִידָה, פָּטוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסַר צִידָה, חַיָּב:

ברטנורה (ה) הצד צפור. עד שהכניסו למגדל של עץ, ארמאריא"ו בלע"ז, חייב, שזו היא צידתו. אבל אם הכניסו לבית, אינו ניצוד בכך. וצבי ניצוד משהכניסו לבית ונעל בפניו, אבל אם הכניסו לגינה או לחצר אין זו צידה: ולביברין. קרפיפות המוקפים חומה, שמכניסין שם חיות ונשמרים שם: כל המחוסר צידה. שקשה לתפשו שם, כגון שאינו מגיע לו בשחיה אחת ששוחה לתפשו. והלכה כרשב"ג [דמפרש] למלתייהו דרבנן:

ו. צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו, חַיָּב. נָעֲלוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִין. לֹא יָכֹל אֶחָד לִנְעֹל וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִין. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:

ברטנורה (ו) צבי שנכנס. מאליו לבית ונעל אחד בפניו, זו היא צידתו: נעלו שנים פטורים. דהוו להו שנים שעשאוה: לא יכול אחד לנעול. אורחיה הוא לנועלו בשנים, והרי לכל אחד מלאכה, דבלאו איהו לא מתעבדא: ורבי שמעון פוטר. ואין הלכה כרבי שמעון:

ז. יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְאָהוּ, יָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְאָהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְאָהוּ, וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ, הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר. הָא לְמַה זֶּה דוֹמֶה. לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ:

ברטנורה (ז) השני חייב. שהוא צד אותו: הא למה זה דומה. מאחר שניצוד על ידי הראשון: לנועל את ביתו לשמרו. ולא לצוד: ונמצא צבי. שהוא ניצוד כבר: שמור בתוכו. כך זה, אף על פי שעמד הראשון, אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול. והשני פטור האמור במתניתין, פטור ומותר:

גמרא שבת דף ק"ה ע"ב

הַקּוֹרֵע בַּחֲמָתוֹ וְכוּלִי. וּרְמִינְהִי הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ וּבְאֶבְלוֹ וְעַל מֵתוֹ חַיָּב וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת יָצָא יְדֵי קְרִיעָה. לֹא קַשְׁיָא הָא בְּמֵת דִּידֵיהּ הָא בְּמֵת דְּעַלְמָא. וְהָא מֵתוֹ קָתָּנֵי. לְעוֹלָם בְּמֵת דִּידֵיהּ וּבְהַנַךְ דְּלָאו בְּנֵי אֲבְלוּת נִינְהוּ וְאִי חָכָם הוּא חִיּוּבֵי מְחַיָּיב דְּתַנְיָא חָכָם שֶׁמֵּת הַכֹּל קְרוֹבָיו. הַכֹּל קְרוֹבָיו סַלְקָא דַּעְתָךְ. אֶלָּא אִימָא הַכֹּל כִּקְרוֹבָיו הַכֹּל קוֹרְעִין עָלָיו הַכֹּל חוֹלְצִין עָלָיו הַכֹּל מַבְרִין עָלָיו בָּרְחָבָה. לֹא צְרִיכָא דְלָאו חָכָם הוּא. וְאִי אָדָם כָּשֵׁר הוּא חִיוּבֵי מְחַיָּיב דְּתַנְיָא מִפְּנֵי מַה מֵתִים בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים כְּדֵי שֶׁיִּבְכֶּה וְיִתְאַבֵּל עַל אָדָם כָּשֵׁר כְּדֵי שֶׁיִּבְכֶּה עֵרְבוֹנָא שַׁקְלֵי מִינֵיהּ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּכָה וְהִתְאַבַּל עַל אָדָם כָּשֵׁר שֶׁכָּל הַבּוֹכֶה עַל אָדָם כָּשֵׁר מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו בִּשְׁבִיל כָּבוֹד שֶׁעָשָׂה. לֹא צְרִיכָא דְלָאו אָדָם כָּשֵׁר הוּא. וְאִי דְקָאֵי בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה חִיּוּבֵי מְחַיָּיב דְּתַנְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר הָעוֹמֵד עַל הַמֵּת בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה חַיָּב לִקְרוֹעַ הָא לְמַה זֶה דוֹמֶה לְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרַף. לֹא צְרִיכָא דְּלֹא קָאֵי בִּשְׁעַת יְצִיאַת נְשָׁמָה: הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ וכו' וּכְהָאי גַוְונָא מִי שָׁרֵי וְהָתַּנְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם חִילְפָא בַּר אַגְרָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הַקּוֹרֵעַ בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ וְהַמְפַזֵּר מָעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ יְהֵא בְעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכָּךְ אוּמְנָתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָךְ וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָךְ עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד. אָמַר רִבִּי אָבִין מָאי קְרָא (תהלים פ"א) לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר אֵיזֶהוּ אֵל זָר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם הֱוֵי אוֹמֵר זֶה יֵצֶר הָרָע. לֹא צְרִיכָא דְקָא עָבִיד לְמִרְמָא אֵימְתָא אַאִינְשֵׁי בֵיתֵיהּ. כִּי הָא דְרַב יְהוּדָה שָׁלִיף מַּצְבַיְיתָא. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב תָּבַר מָאנֵי תְבִירֵי. רַב שֵׁשָׁת רָמֵי לָהּ. לִאַמְתֵיהּ מוּנִינֵי אֲרֵישָׁהּ. רִבִּי אַבָּא תָּבַר נֶכְתְּמָא:

רש"י יצא ידי קריעה. שאדם חייב לקרוע על מתו: הא במת דידיה. ברייתא דקתני חייב במת דידיה שחייב לקרוע עליו הלכך קריעה דידיה לאו קלקול הוא אלא תקון: והא מתו נמי קתני. במתניתין: לעולם במת דידיה. שמוטל עליו לקברו ומיהו בהנהו דלאו בני אבילות נינהו שאין מאותן האמורים בפרשת כהנים אביו ואמו בנו ובתו ואחיו ואחותו: ופרכינן ואי חכם הוא. זה שמת: חיובי מחייב. נמי לקרוע וכיון דמחייב מתקן הוא ואמאי פטור: חולצין. יוצאין לפניו חלוצי כתף חלוקו קרוע עד שכתפו ערומ': מברין עליו ברחבה. שהיו מברין האבלים ברחבה סעודה ראשונה שאבל אינו אוכל משלו: ס"ת שנשרף. שהרואה חייב לקרוע אף נשמת ישראל הניטל' דומה לו שאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצות: מי שרי והתניא וכו'. אלמא לאו מתקן הוא שמלמד ומרגיל את יצרו לבא עליו: בך. משמע בקרבך שאם הוא בך תשתחוה לאל נכר לבסוף: שליף מצבייתא. אמרי הבגד בחמתו להראותם שהוא כועס ויגורו מפניו: מוניני. ציר של דגים קטנים: נכתמא. כיסוי הכד:

זוהר שמות דף ג' ע"ב

רִבִּי יוֹסֵי פָתַח וְאָמַר (שמואל א' י"ב) וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וְגוֹמֵר. מָאי וַיִּשְׁכְּחוּ דְדָחוּ מִנַּיְיהוּ בְרִית קַיָּימָא קַדִּישָׁא דַהֲווֹ גַזְרִין וְלָא פַרְעִין עַד דְּאָתַת דְּבוֹרָה וּנְדִיבַת בְּהָאי לְכָל יִשְׂרָאֵל כְּמָה דִכְתִיב (שופטים ה') בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ יְיָ. מָאן דְקָטִיל בְּנוֹי הַהוּא עוֹבָרָא דְמִתְעַבְּרָא אִתְּתֵיהּ וְגָרִים לְקַטָּלָא לֵיה בִּמְעָהָא דְסָתִיר בִּנְיָינָא דְקֻדְּשָׁא בְרִיךְ הוּא וְאוּמָנוּתָא דִילֵיהּ. אִית מָאן דְּקָטִיל בַּר נַשׁ וְהָאי (בראשית רי"ט כ') קָטִיל בְּנוֹי. תְּלָתָא בִּישִׁין עָבִיד דְּכָל עַלְמָא לָא יָכִיל לְמִסְבַּל וְעַל דָּא עַלְמָא מִתְמוֹגְגָא זְעֵיר זְעֵיר וְלָא יְדִיעַ וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אִסְתְּלִיק מֵעַלְמָא וְחַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא אַתְיָין עַל עַלְמָא. וְאִלֵּין אִינוּן קָטִיל בְּנוֹי סָתִיר בִּנְיָינָא דְמַלְכָּא. דָּחֵי שְׁכִינְתָּא דַאְזלָא וּמְשַׁטְטָא בְעַלְמָא וְלָא אַשְׁכָּחַת נַיְיחָא וְעַל (דָּא) אִלֵּין רוּחָא (ס"א רוּחִין) דְּקוּדְשָׁא (עָבִיד) בַּכְיָה. וְעַלְמָא אִתְדָּן בְּכָל הֲנֵי דִינִין. וָוי לְהַהוּא בַּר נַשׁ וָוי לֵיהּ טָב לֵיהּ דְּלָא יִתְבְּרֵי בְעַלְמָא זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּאַף עַל גַּב דַהֲווֹ בְגָלוּתָא דְמִצְרַיִם אִסְתְּמָרוּ מִכָּל הֲנֵי תְלָתָא מִנִּדָּה וּמִבַּת אֵל נֵכָר וּמִקְּטוֹל זַרְעָא וְאִשְׁתַּדְּלוּ בְּפַרְהֶסְיָא בְּפִרְיָה וְרִבְיָה. דְּאַף עַל גַּב דִּגְזֵרָה אִתְגְזָר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ לָא אִשְׁתְּכַח בֵּינֵיהוֹן מָאן דְּקָטִיל עוֹבָרָא בִמְעָהָא דְאִתְּתָא כָּל שֶׁכֵּן לְבָתַר. וּבִזְכוּתָא דָא נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא. מִנִּדָּה דְתָנֵי רִבִּי חִיָּיא מָאי (ד"ד ע"א) דִכְתִיב (שמות ל"ח) וַיַּעַשׂ אֶת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאוֹת הַצוֹבְאוֹת מִפְּנֵי מַה זָכוּ נַשִּׁין לְהָאי בְּגִין דְּאִסְתְּמָרוּ גַּרְמַיְיהוּ בְגָלוּתָא דְמִצְרַיִם דִּלְבָתַר דְּאִתְדַּכְיָין הֲווּ אַתְיָין מִתְקַשְּׁטָן וּמִסְתַּכְּלָן בַּמַּרְאָה בִּבְעָלֵיהוֹן וּמְעוֹרְרָן לוֹן בִּפְרִיָה וְרִבְיָה. מִבַּת אֵל נֵכָר דִּכְתִיב (שם י"ב) יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְיָ וְגוֹמֵר. וּכְתִיב (תהלים קכ"ב) שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל וַדָּאי. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִי תֵימָא וְהָא כְתִיב וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי הָא וַדָּאי חָד הֲוָה וּפִרְסְמוֹ קְרָא דִכְתִיב (ויקרא כ"ד) וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. פִּרְיָה וְרִבְיָה דִכְתִיב וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וְגוֹמֵר. וּמִכָּל הֲנֵי אִסְתְּמָרוּ יִשְׂרָאֵל. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ז' א') עָאלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נַפְקוּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹמֵר:

תרגום הזוהר רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם וְגוֹ' וַיַּעֲזְבוּ אֶת ה'. וְשׁוֹאֵל, מַהוּ וַיִּשְׁכְּחוּ וַיַּעֲזְבוּ. וּמֵשִׁיב, שֶׁדָּחוּ מֵעַצְמָם אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, שֶׁהָיוּ מָלִים וְלֹא פּוֹרְעִים, עַד שֶׁבָּאָה דְּבוֹרָה, וְהִתְנַדְּבָה בָּזֶה, לְכָל יִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב וְגוֹ'. מִי שֶׁהוֹרֵג אֶת בָּנָיו, דְּהַיְנוּ לְאוֹתוֹ עֻבָּר שֶׁאִשְׁתּוֹ נִתְעַבְּרָה בּוֹ, וְגוֹרֵם לַהֲרֹג אוֹתוֹ בְּמֵעֶיהָ שֶׁסּוֹתֵר בִּנְיָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוּמָנוּתוֹ. יֵשׁ מִי שֶׁהוֹרֵג אָדָם, וְזֶה הוֹרֵג בָּנָיו. שָׁלֹשׁ רָעוֹת עָשָׂה שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל, וְעַל כֵּן הָעוֹלָם מִתְמוֹטֵט מְעָט מְעָט, וְלֹא יָדוּעַ לָמָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, וְחֶרֶב וְרָעָב וּמָוֶת בָּאִים עַל הָעוֹלָם. וְאֵלּוּ הֵם, הוֹרֵג בָּנָיו, סוֹתֵר בִּנְיָן הַמֶּלֶךְ, וְדוֹחֶה אֶת הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת בָּעוֹלָם וְאֵינָהּ מוֹצֵאת מְנוּחָה. וְעַל אֵלּוּ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בּוֹכָה. וְהָעוֹלָם נִדּוֹן בְּכָל אֵלּוּ הַדִּינִים. אוֹי לְאוֹתוֹ הָאָדָם, אוֹי לוֹ, מוּטָב לוֹ שֶׁלֹּא הָיָה נִבְרָא בָּעוֹלָם. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ בְּגָלוּת מִצְרַיִם, נִשְׁמְרוּ מִכָּל שָׁלֹשׁ אֵלּוּ, מִנִּדָּה וּמִבַּת אֵל נֵכָר, וּמִלַּהֲרוֹג אֶת הַבָּנִים. וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְעוֹרֵר הַפִּרְיָה וְרִבְיָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה, כָּל הַבֵּן הַיִּלוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ, לֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אִישׁ שֶׁיַּהֲרֹג עֻבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן לְאַחַר שֶׁנּוֹלָד, וּבִזְכוּת זֶה יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת. נִשְׁמְרוּ בְּמִצְרַיִם מִנִּדָּה. כִּי רַבִּי חִיָּא לָמַד, מַהוּ שֶׁכָּתוּב, וַיַּעַשׂ וְגוֹ' בַּמַּרְאוֹת הַצוֹבְאוֹת, מִפְּנֵי מַה זָּכוּ הַנָּשִׁים לְכָךְ, הוּא מִשּׁוּם שֶׁשָּׁמְרוּ אֶת עַצְמָן בְּגָלוּת מִצְרַיִם, שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּטָהֲרוּ מִנִּדָּתָן הָיוּ בָּאוֹת וּמִתְקַשְּׁטוֹת וּמִסְתַּכְּלוֹת בַּמַּרְאָה בְּבַעֲלֵיהֶן וּמְעוֹרְרוֹת אוֹתָם בְּפִרְיָה וְרִבְיָה. נִשְׁמְרוּ בְּמִצְרַיִם מִבַּת אֵל נֵכָר שֶׁכָּתוּב, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה'. וְכָתוּב, שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, וַדַּאי, וְכָתוּב, אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שִׁבְטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב, וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי. וּמֵשִׁיב, הִנֵּה וַדַּאי אֶחָד הָיָה וּפִרְסְמוֹ הַכָּתוּב, שֶׁכָּתוּב, וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי וְגוֹ'. נִשְׁמְרוּ בְּמִצְרַיִם לְקַיֵּם פִּרְיָה וְרִבְיָה, שֶׁכָּתוּב וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וְגוֹ'. הֲרֵי שֶׁמִּכָּל אֵלּוּ, מִנִּדָּה, מִבַּת אֵל נֵכָר, וּמִלַּהֲרֹג הַבָּנִים, נִשְׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, וְעַל כֵּן בָּאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם וְיָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחֵירוּת, ז"שׁ וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים וְגוֹ'. כִּי בָּאוּ מַשְׁמָע, שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּקֵּעַ, אֶלָּא שֶׁיֵּצְאוּ מִשָּׁם, וְהַיְנוּ בִּזְכוּת שְׁמִירַת שָׁלֹשׁ דְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל.

הלכה פסוקה

הרמב"ם ההלכות תשובה פ"ג

א. הַבֵּינוֹנִים אִם הָיָה בִּכְלַל מֵחֶצָה עֲוֹנוֹת שֶׁלָּהֶן שֶׁלֹּא הִנִיחַ תְּפִלִּין מֵעוֹלָם דָּנִין אוֹתוֹ כְּפִי חֶטְאוֹ וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְכֵן כָּל הָרְשָׁעִים שֶׁעֲוֹנוֹתֵיהֶן מְרֻבִּים דָּנִין אוֹתָן כְּפִי חֲטָאֵיהֶם וְיֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא אַף עַל פִּי שֶׁחָטְאוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ אֶרֶץ זוּ מָשָׁל כְּלוֹמַר אֶרֶץ הַחַיִּים וְהוּא הָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן חֲסִידֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: ב. וְאֵלּוּ הֵם שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא אֶלָּא נִכְרָתִין וְאוֹבְדִים וְנִדּוֹנִין עַל גּוֹדֶל רִשְׁעָם וְחַטָּאתָם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. הָאַפִּיקוֹרוֹסִין וְהַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה וְהַכּוֹפְרִים בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים וּבְבִיאַת הַגּוֹאֵל וְהַמּוּמְרִין וּמַחֲטִיאֵי הָרַבִּים וְהַפּוֹרְשִׁין מִדַּרְכֵי צִבּוּר וְהָעוֹשֶׂה עֲבֵירוֹת בְּיָד רָמָה בְּפַרְהֶסְיָא כִּיהוֹיָקִים וְהַמּוֹסְרִים וּמַטִּילֵי אֵימָה עַל הַצִבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם וְשׁוֹפְכֵי דָמִים וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע וְהַמּוֹשֵׁךְ עָרְלָתוֹ:

מוסר

מספר דברים שבקדושה סי' ה' ו'

א. יִזָהֵר מְאֹד לְטַהֵר רַעְיוֹנָיו שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בַּיּוֹם וְיָבֹא לִידֵי קֶרִי בַּלַּיְלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְּשֶׁרוֹאֶה הָאָדָם הִרְהוּרִים רָעִים בָּאִים עַל לִבּוֹ יִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה וְיַעַבְרוּ מִמֶּנּוּ: ב. לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה שֶׁלֹּא יוֹלִיד בֵּן מַמְזֵר אוֹ רָשָׁע כִּי אֲפִלּוּ מֵאִשְׁתּוֹ יִהְיֶה זֶה עַל יְדֵי הַהִרְהוּר בִּשְׁעַת הַזִוּוּג. וְהֵן הֵן פָּרִיצֵי הַדּוֹר. וְגַם יִזָּהֵר מֵהַמַּחֲלוֹקֶת שֶׁיָּבֹא לִפְגוֹם בַּיְּסוֹד שֶׁהוּא שָׁלוֹם: ג. כִּי יִהְיֶה רִיב וגו' אֵין שָׁלוֹם יוֹצֵא מִתּוֹךְ מְרִיבָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיְהִי רִיב בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וגו' מִי גָרַם לְלוֹט לִפְרוֹשׁ מִן הַצַדִּיק הֱוֵי אוֹמֵר זוּ מְרִיבָה: ד. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גוֹרֵם הַמַּחֲלוֹקֶת שֶׁכָּל הָעוֹזֵר בְּמַחֲלוֹקֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַבֵּד זִכְרוֹ שֶׁבְּמַחֲלוֹקֶת קרַח תִּינוֹקוֹת בְּנֵי יוֹמָן נִבְלָעוּ: ה. מַחֲלוֹקֶת רָאשֵׁי תֵּיבוֹת מַכָּה חֲרוֹן לָקוּי קְלָלָה תּוֹעֵבָה: ו. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לְהַחֲרִיב בֵּיתִי וּלְהַגְלוֹת בָּנַי שַׁאֲלוּ לְשָׁלוֹם וַאֲנִי מוֹחֵל לָכֶם שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קכ"ג) שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלַםִ: ז. לֹא נֶחֱרַב הַבַּיִת אֶלָּא בִּשְׁבִיל שִׂנְאַת חִנָּם וּכְשֶּׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁלוֹם זֶה עִם זֶה הוּא תִּקּוּן הַיְסוֹד מִדַּת הַשָּׁלוֹם וְיָבֹא הַגּוֹאֵל בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן:

שמות יום שלישי

תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:

(יא) וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס: וּמַנִיאוּ עֲלֵיהוֹן שִׁלְטוֹנִין מַבְּאִישִׁין בְּדִיל לְעַנוֹאֵהוֹן בְּפָלְחָנְהוֹן וּבְנוֹ קִרְוֵי בֵית אוֹצָרָא לְפַרְעֹה יָת פִּיתוֹם וְיָת רַעַמְסֵס:

רש"י עליו. על העם: מסים. לשון מס, שרים שגובין מהם המס. ומהו המס, שיבנו ערי מסכנות לפרעה: למען ענתו בסבלתם. של מצרים: ערי מסכנות. כתרגומו. וכן לך בא אל הסכן הזה, גזבר הממנה על האוצרות: את פתם ואת רעמסס. שלא היו ראויות מתחלה לכך ועשאום חזקות ובצורות לאוצר:

(יב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וּכְמָא דִמְעַנַן לְהוֹן כֵּן סָגָן וְכֵן תַּקְפִין וַעֲקַת לְמִצְרָאֵי מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

רש"י וכאשר יענו אתו. בכל מה שהם נותנין לב לענות, כן לב הקדוש ברוך הוא להרבות ולהפריץ: כן ירבה. כן רבה וכן פרץ. ומדרשו רוח הקדש אומרת כן אתם אומרים פן ירבה, ואני אומר כן ירבה: ויקצו. קצו בחייהם. ורבותינו דרשו כקוצים היו בעיניהם:

(יג) וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: וְאַפְלָחוּ מִצְרָאֵי יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַשְׁיוּ:

רש"י בפרך. בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו:

(יד) וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ: וְאַמְרָרוּ יָת חַיֵיהוֹן בְּפָלְחָנָא קָשְׁיָא בְּטִּינָא וּבְלִבְנִין וּבְכָל פָלְחָנָא בְּחַקְלָא יָת כָּל פָּלְחָנְהוֹן דְאַפְלָחוּ בְהוֹן בְּקַשְׁיוּ: (טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: וַאֲמַר מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְחַיָתָא יְהוּדַיָתָא דְשׁוּם חָדָא שִׁפְרָה וְשּׁוּם תִּנְיֵתָא פּוּעָה:

רש"י למילדת. הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד, כמו שובר ומשבר, דובר ומדבר, כך מוליד ומילד: שפרה. זו יוכבד על שם שמשפרת את הולד: פועה. זו מרים שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפיסות תינוק הבוכה. פועה לשון צעקה, כמו כיולדה אפעה:

תוכן העניינים

חק לישראל - שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה