פרשת פקודי · פקודי יום שלישי
תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
(לא) וְאֶת אַדְנֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאֶת אַדְנֵי שַׁעַר הֶחָצֵר וְאֵת כָּל יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל יִתְדֹת הֶחָצֵר סָבִיב: וְיָת סַמְכֵי דְדַרְתָּא סְחוֹר סְחוֹר וְיָת סַמְכֵי תְּרַע דַרְתָּא וְיָת כָּל סִכֵּי מַשְׁכְּנָא וְיָת כָּל סִכֵּי דַרְתָּא סְחוֹר סְחוֹר: לט (א) וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה: וּמִן תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי עֲבָדוּ לְבוּשֵׁי שִׁמוּשָׁא לְשַׁמָשָׁא בְּקוּדְשָׁא וַעֲבָדוּ יָת לְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא דִי לְאַהֲרֹן כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה:
רש"י ומן התכלת והארגמן וגו' . שש לא נאמר כאן, ומכאן אני אומר, שאין בגדי שרד הללו בגדי כהנה, שבבגדי כהנה היה שש, אלא הם בגדים שמכסים בהם כלי הקדש בשעת סלוק מסעות, שלא היה בהם שש:
(ב) שני - חמישי במחוברין וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר: וַעֲבַד יַת אֵפוֹדָא דַהֲבָא תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר: (ג) וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב: וְרַדִידוּ יָת טַסֵי דַהֲבָא וְקַצִיצוּ חוּטִין לְמֶעְבַּד בְּגוֹ תִּכְלָא וּבְגוֹ אַרְגְוָנָא וּבְגוֹ צְבַע זְהוֹרִי וּבְגוֹ בוּצָא עוֹבַד אֳמָן:
רש"י וירקעו. כמו (תהלים קלו ו) לרוקע הארץ, כתרגומו ורדידו טסין היו מרדדין מן הזהב, אישטינדר"א בלעז , טסין דקין. כאן הוא מלמדך, היאך היו טווין את הזהב עם החוטין מרדדין הטסין דקין וקוצצין מהן פתילים לאורך הטס, לעשות אותן פתילים מעורבין עם כל מין ומין בחשן ואפוד שנאמר בהן זהב, חוט אחד של זהב עם ששה חוטין של תכלת, וכן עם כל מין ומין. שכל המינים חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד ואחד:
(ד) כְּתֵפֹת עָשׂוּ לוֹ חֹבְרֹת עַל שְׁנֵי (קצוותו) קְצוֹתָיו חֻבָּר: כַּתְפָּן עֲבָדוּ לֵהּ מְלַפְּפָן עַל תְּרֵין סִטְרוֹהִי יִתְלָפֵף:
נביאים - מלכים א - פרק ז
(נ) וְהַסִּפּוֹת וְהַמְזַמְּרוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל זָהָב: וְקוֹלַיָּא וּמְזַמְּרַיָּא וּמִזְרָקַיָּא וּבָזִיכַיָּא וּמַחְתְּיָתָא דַּהֲבָא טָבָא וּמוּגְלַסְיָא לְדָשֵׁי בֵּיתָא גַּוָּאָה לְקדֶשׁ קוּדְשַׁיָּא לְדָשֵׁי בֵּיתָא לְהֵיכָלָא דַּהֲבָא:
רש"י והספות . כלי של מיני זמר הוא , וכן מזמרות : והמזרקות . לקבל דם : והכפות . לבזיכי לבונה : והמחתות . לחתות בהן תרומת הדשן וגחלים להוליך ממזבח החיצון למזבח הפנימי להקטיר קטורת : והפותות . מפתחות , שמעתי . שמפתחין בהם את המנעול : לדלתות הבית . שהוא קדש קדשים : לדלתי הבית . שהוא להיכל , כל פתחותיהן היו זהב :
(נא) וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהוָה וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה: וּשְׁלִימָת כָּל עַבֲדְתָּא דַּעֲבַד שְׁלֹמֹה מַלְכָּא בֵּית מַקְדְּשָׁא דַּיְיָ וְאַיְתִי שְׁלֹמֹה יָת קוּדְשֵׁי דָּוִד אֲבוֹהִי יָת כַּסְפָּא וְיָת דַּהֲבָא וְיָת מָנַיָּא יָהַב בְּאוֹצָרֵי בֵּית מַקְדְּשֵׁי דַּיְיָ:
רש"י את קדשי דוד אביו . מה שנשאר מכסף וזהב שהקדיש אביו . ומדרש אגדה ( ילקוט שמעוני רמז קפו ) : שלא רצה שלמה לתת מאותו הקדש לבנין הבית . ושמעתי מחכמי ישראל שהיו אומרין : לפי שהיה יודע שסופו ליחרב , שלא יהיו העובדי כוכבים אומרים , קשה יראתם , שלקחו נקמתם מן הבית , שנבנה מן גזלות וחבלות שגזל מהם דוד . ויש אומרים : כך אמר שלמה , רעב היה בימי אביו שלש שנים , שנה אחר שנה , והיה לו לבזבז ההקדשות הללו , להחיות בהן עניי ישראל :
ח (א) אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן: בְּכֵן כָּנַשׁ שְׁלֹמֹה יָת סָבֵי יִשְּׂרָאֵל וְיָת כָּל רֵישֵׁי שִׁבְטַיָּא רַבְרְבֵי אֲבָהָתָא דִּבְנֵי יִשְּׂרָאֵל לְוָת מַלְכָּא שְׁלֹמֹה לִירוּשְׁלֵם לַאֲסָקָא יָת אֲרוֹן קְיָמָא דַּיֶיָ מִקַּרְתָּא דְּדָוִד הִיא צִיּוֹן:
רש"י נשיאי האבות לבני ישראל . של בני ישראל : מעיר דוד . שנתנו שם דוד כשהביאו מבית עובד אדום :
(ב) וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: וְאִתְכַּנָּשׁוּ לְוָת מַלְכָּא שְׁלֹמֹה כָּל אֲנַשׁ יִשְּׂרָאֵל בְּיַרְחָא דְּעַתִּיקַיָּא דְּקָרַן לָהּ יַרְחָא קַדְּמָאָה בְּחַגָּא וּכְעָן הוּא יַרְחָא שְׁבִיעָאָה:
רש"י בירח האיתנים . תרגם יונתן : בירחא דעתיקיא דקרן ליה ירחא קדמאה בחגא וכען הוא ירחא שביעאה . משניתנה תורה וכתיב בניסן שהוא ראש חדשים , נקרא תשרי שביעי :
(ג) וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן: וְאָתוּ כָּל סָבֵי יִשְּׂרָאֵל וְנָטְלוּ כַּהֲנַיָּא יָת אֲרוֹנָא:
כתובים - משלי - פרק כ
(כט) תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה: שִׁבְהוֹרָא דְעוּלֵימַיָא תוּקְפֵיהוֹן וּשְׁבָחָא דְסָבֵי סִיבְתָא:
רש"י תפארת בחורים כחם . כמו שתפארת בחורים כחם כן הדרת זקנים שיבה : חבורות פצע . תמרוק ברע . דרשו רבותינו הממרק עצמו לדבר עבירה סוף בא לידי פצעים וחבורות : ומכות חדרי בטן . ( זה הדרוקן ) :
(ל) חַבֻּרוֹת פֶּצַע (תמריק) תַּמְרוּק בְּרָע וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן: שׁוּחֲנֵי וּפוּדְעָתָא פְּגַעוּ בְבִישָׁא וּמַחְיָתָא בְּגַוָהּ דִכְרֵיסָא: כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ: הֵיךְ טְיָפֵי דְמַיָא לִבֵּיהּ דְּמַלְכָּא בְּאַיְדוֹי דֶּאֱלָהָא וְלַאֲתַר דְּצָבֵי נִרְכַן לֵיהּ: (ב) כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה: כֻּלְהוֹן אָרְחָתֵיהּ דְּגַבְרָא תְּרִיצָן אִינוּן בְּאַפוֹי וֵאלָהָא מְתַקֵן לִבֵּיהּ:
רש"י כל דרך איש ישר בעיניו ותוכן . ומונ' :
(ג) עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח: מַן דְּעָבֵד צִדְקְתָא וְדִינָא מִתְרְעֵי בֵּיהּ אֱלָהָא מִן דִּבְחָא:
משנה כתובות פרק ז
א. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּהָנוֹת לוֹ, עַד שְׁלשִׁים יוֹם, יַעֲמִיד פַּרְנָס. יָתֵר מִכֵּן, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל, חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵּם. וּשְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבַכֹּהֶנֶת שְׁנַיִם יְקַיֵּם, וּשְׁלשָׁה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
ברטנורה (א) המדיר את אשתו מליהנות לו. על הנאת תשמיש אין הנדר חל, משום דמשועבד לה ולאו כל כמיניה להפקיע שעבודו. ועל הנאת מזונות אף על גב דמשועבד לה אשכחן דחל הנדר כגון שמספיקין מעשה ידיה למזונותיה. ובגמרא פריך א"כ למה יעמיד פרנס, ומשני, כגון שאין מספיקין לדברים שהיתה רגילה בהם בבית אביה, ועל זה בלבד יעמיד פרנס שיפרנסנה. ולא שיעמיד שליח לפרנסה, שהרי שלוחו של אדם כמותו, אלא שאומר כל המפרנס אינו מפסיד: יתר מכן יוציא ויתן כתובה. דעד שלשים יום לא שמעי אינשי וליכא זילותא. טפי משלשים יום שמעי אינשי ואיכא זילותא: בישראל. אם ישראל הוא שיכול להחזיר את גרושתו: ובכהנת. שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה יהבו ליה רבנן זימנא טפי. ואין הלכה כר' יהודה:
ב. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִטְעוֹם אֶחָד מִכָּל הַפֵּרוֹת, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּיִשְׁרָאֵל, יוֹם אֶחָד יְקַיֵּם. שְׁנַיִם, יוֹצִיּא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבַכֹּהֶנֶת, שְׁנַיִם יְקַיֵּם. שְׁלשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
ברטנורה (ב) אחד מכל הפירות. כגון שאמרה היא קונם פרי פלוני עלי, והוא קיים לה: ר' יהודה אומר כו'. ולית הלכתא כותיה:
ג. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶּׁלֹּא תִתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל הַמִּינִין, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בָּעֲנִיּוֹת, שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָה. וּבָעֲשִׁירוֹת, שְׁלשִׁים יוֹם:
ברטנורה (ג) שלא תתקשט באחד מכל המינים. [שאמרה היא] קונם בושם פלוני עלי, והוא קיים לה: בעניות שלא נתן קצבה לדבר. עד מתי אסרו עליה, הוא דיוציא ויתן כתובה. אבל אם נתן קצבה, תמתין עד אותו זמן. וכמה קצבה י"ב חדש: ובעשירות שלשים יום. שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה שלשים יום, וזאת תהנה מריח הקשוטים שנתקשטה לפני הנדר שלשים יום. והלכה כר' יוסי:
ד. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶּׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ, בִּזְמַן שֶׁהוּא עִמָּהּ בָּעִיר, חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵּם. שְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבִזְמַן שֶׁהוּא בְּעִיר אַחֶרֶת, רֶגֶל אֶחָד יְקַיֵּם. שְׁלשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
ברטנורה (ד) רגל אחד יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה. הא מתניתין מפרשא לה בגמרא הכי, רגל אחד יקיים, במה דברים אמורים באשת ישראל, אבל בכהנת שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה. ומתניתין ר' יהודה היא דמפליג בין ישראל לכהנת, ולית הלכתא כוותיה:
ה. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶּׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית הַאָבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹעֵל בְּפָנֶיהָ. וְאִם הָיָה טוֹעֵן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, רַשַּׁאי. אָמַר לָהּ, עַל מְנָת שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי מַה שֶּׁאָמַרְתְּ לִי אוֹ מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָךְ אוֹ שֶׁתְּהֵא מְמַלְּאָה וּמְעָרָה לְאַשְׁפָּה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
ברטנורה (ה) שנועל בפניה. דלת של שמחה והסרת יגון. ולבית האבל נועל בפניה, שלמחר היא מתה ואין אדם סופדה: מחמת דבר אחר. כגון דאתחזק שבני אדם פרוצים מצויין שם: שתאמרי לפלוני וכו'. דברים של קלות: שתהא ממלאה ומערה לאשפה. אית דמפרשי לאחר שתשמש וימלא רחמה שכבת זרע תנפצנו כדי שלא יקלוט הזרע ותתעבר. ואית דמפרשי שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה, מפני שנראית כשוטה:
ו. וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה, הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת משֶה וִיהוּדִית. וְאֵיזוֹ הִיא דַּת משֶה, מַאֲכִילַתּוּ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר, וּמְשַׁמְּשַׁתּוּ נִדָּה, וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה, וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּמֶת. וְאֵיזוֹהִי דַת יְהוּדִית, יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וְטוֹוָה בַשּׁוּק, וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַף הַקּוֹלָנִית. וְאֵיזוֹ הִיא קוֹלָנִית, לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין קוֹלָהּ:
ברטנורה (ו) מאכילתו שאינו מעושר. ולא נודע לו אלא אחר שאכלו, כגון דאמרה ליה פלוני כהן תיקן לי את הכרי ואזל שייליה ואשתכח שיקרא: ומשמשתו נדה. כגון שהוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדי נדות ולבעלה אמרה טהורה אני: ולא קוצה לה חלה. דאמרה ליה פלוני תקן לי את העיסה ואזל שייליה ואשתכח שיקרא: וטווה בשוק. ומראה זרועותיה לבני אדם: ומדברת עם בני אדם. משחקת עם הבחורים: ומקללת יולדיו בפניו. מקללת ומחרפת אבי בעלה בפני בעלה: הקולנית. תובעת תשמיש בקול רם עד ששכנותיה שומעות אותה. וכל הני צריכות עדים והתראה להפסידן כתובתן. ואין להן לא כתובה ולא תוספת ואינן נוטלות אלא בלאותיהן הקיימים בלבד:
ז. הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָה מוּמִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים, פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים:
ברטנורה (ז) שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים. באלו נדרים אמרו, שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ולא תתקשט בבגדי צבעונים. אבל בשאר נדרים מקודשת: כל המומין הפוסלין בכהנים. בבכורות קא מני להו. והוסיפו עליהן בנשים, זיעה. וריח הפה או ריח רע במקום אחר בגופה. ושומא שיש בה שער, בין קטנה בין גדולה כשהיא כנגד פניה, וכגון שהיא תחת כפה שבראשה דזימנין מתחזיא וזימנין דלא מתחזיא, שאם היא במקום המגולה תמיד הרי ראה ונתפייס, ואם השומא אין בה שער אינה מום עד שתהא גדולה כאיסר. וקולה עבה ומשונה מקול שאר הנשים. ונשכה כלב ונעשה במקום הנשיכה צלקת, כלומר כווץ כמו מכות אש. ודדיה גסים מחברותיה טפח. ושדדיה רחוקים זה מזה עד שיש טפח בין דד לדד. אלו מומין בנשים, ואע"פ שאינה מומין בכהנים:
ח. הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה נוֹלְדוּ בָהּ מוּמִין הַלָּלוּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל, הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָהּ מוּמִין אֵלּוּ וְהָיָה מִקְחוֹ מֶקַח טָעוּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵתֶר. אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי, אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן. וְאִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ הָעִיר, אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו:
ברטנורה (ח) האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה, צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה היו בה מומין הללו. ואף על פי שיש לאשה חזקה דגופה, הואיל ונמצאו המומין ברשות האב ואיכא למימר כאן היו קודם אירוסין, ולפיכך אם לא הביא ראיה, בעל מהימן: נכנסה לרשות הבעל. נשאה, ועתה בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה, עליו להביא ראיה שקודם שנתארסה היו בה מומין הללו. דכיון דלא נמצאו מומין הללו אלא ברשותו, אומרים כאן נמצאו כאן היו ולאחר שנישאת באו לה ונסתחפה שדהו: אינו יכול לטעון. דידע ונתפייס:
ט. הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בוֹ מוּמִין, אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוּמִין הַקְּטַנִּים. אֲבָל בְּמוּמִין הַגְּדוֹלִים, כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא:
ברטנורה (ט) שנולדו בו מומין. משנשאה: מומין גדולים. נסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו. ואין הלכה כרשב"ג, ואפילו במומין גדולים אין כופין אותו להוציא:
י. וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, מֻכֵּה שְׁחִין, וּבַעַל פּוֹלִיפוּס, וְהַמְקַמֵּץ, וְהַמְצָרֵף נְחשֶת, וְהַבֻּרְסִי, בֵּין שֶׁהָיוּ בָם עַד שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ וּבֵין מִשֶּׁנִּשְּׂאוּ נוֹלְדוּ. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ, יְכוֹלָהּ הִיא שֶׁתֹּאמַר, סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָהּ לְקַבֵּל, וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ, חוּץ מִמֻּכֵּה שְׁחִין, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַקַּתּוּ. מַעֲשֶׂה בְצִידוֹן בְּבֻרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת וְהָיָה לוֹ אָח בֻּרְסִי, אָמְרוּ חֲכָמִים, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר, לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל:
ברטנורה (י) מוכה שחין. מצורע: בעל פוליפוס. ריח החוטם: והמקמץ. מקבץ צואת כלבים: והמצרף נחושת. המחתך נחושת ממקום מוצאו מן הארץ, ומסריח הוא: והבורסי. מעבד עורות: מפני שממקתו. ממסמסתו. לשון המק בשרו (זכריה י"ד.) והלכה כחכמים:
גמרא כתובות דף ע"ב ע"א
וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָה מְקַיֶּימֶת דְּאָמַר מָר בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה') אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרְךָ וגו' וְאֵיזוֹ הֵן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם הֱוֵי אוֹמֵר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. רַב נַחְמָן אָמַר מֵהָכָא (ירמיה ב') לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם לַשָּׁוְא עַל עִסְקֵי שָׁוְא. תַּנְיָא הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁנּוֹדֶרֶת וְאֵינָה מְקַיֶּימֶת יַחֲזוֹר וְיַדִּירֶנָּה. יַדִּירֶנָּה בְּמָאי מְתַקֵּן לָהּ אֶלָא יַחֲזוֹר וְיַקְנִיטֶנָּה כְּדֵי שֶׁתִּדּוֹר בְּפָנָיו וְיָפֵר לָהּ. אָמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם דָּר עִם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה. תַּנְיָא הָיָה רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁאֵינָה קוֹצָה לוֹ חַלָּה יַחֲזוֹר וְיַפְרִישׁ אַחֲרֶיהָ אָמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם דָּר עִם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה. מָאן דְמַתְנֵי לָהּ אֲהָא כָּל שֶׁכֵּן אֲהַךְ אֲבָל מָאן דְמַתְנֵי לָהּ אֲהַךְ אֲבָל הָא זִמְנִין דְמִקְרֵי וְאָכִיל. וְאֵיזוֹהִי דַת יְהוּדִית יוֹצְאָה וְרֹאשָׁה פָּרוּעַ. רֹאשָׁה פָּרוּעַ דְאוֹרַיְיתָא הִיא דִכְתִיב (במדבר ה') וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְתָנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אַזְהָרָה לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בִּפְרוּעַ רֹאשׁ. דְאוֹרַיְיתָא קַלְתָא שַׁפִּיר דָּמֵי. דַּת יְהוּדִית אֲפִלּוּ קַלְתָא נַמֵּי אָסוּר. אָמַר רִבִּי אָסֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן קַלְתָה אֵין בָּהּ מִשּׁוּם פְּרוּעַ רֹאשׁ הֲוֵי בָּהּ רִבִּי זֵירָא הֵיכָא אִילֵימָא בַּשּׁוּק דַּת יְהוּדִית הִיא. וְאֶלָּא בֶּחָצֵר אִם כֵּן לֹא הִנַחְתָּ בַּת לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁיּוֹשֶׁבֶת תַּחַת בַּעְלהּ. אָמַר אַבַּיֵי וְאִיתֵימָא רַב כַּהֲנָא מֵחָצֵר לֶחָצֵר וְדֶרֶךְ מָבוּי:
רש"י וידירנה. משמע בעצמו קונם עליך דבר פלוני: יחזור ויקניטנה. אין לו להוציאה אלא כך יתקננ': בכפיפה. בתוך סל אחד שכשלא ישמור ישכנו אף זה יבא לידי שתקלקלנו: מאן דמתני לה אהא. דרבי יהודה דתני תקנת' אחלה כ"ש אנדרים דלא שכיחי: דאורייתא הוא. ואמאי לא קרי לה דת משה: אזהרה. מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשת' להתנאו' על בועלה מכלל דאסור א"נ מדכתיב ופרע מכלל דההיא שעתא לאו פרוע הוות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר: קלתא. סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראש' ובית קבול מלמעל' לתת בו פלך ופשתן: הוי. לשון מקשה: א"כ. דבחצר יש בה משום פריעה: ודרך מבוי. דלא שכיחי רבים:
זוהר פקודי דף רמ"ט ע"ב
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מָאן דְּיָדַע לְסַדְרָא שְׁבָחֵי דְמָארֵיהּ בַאֲתַר דְּאִצְטְרִיךְ עַד הָכָא דְבֵקוּתָא וּבִרְכָּאָן וּקְדוּשָׁה כַחֲדָא בַאֲבָהָן. מִכָּאן וּלְהָלְאָה קַיְימִין שְׁאֶלְתִּין וּבָעוּתִין. שִׁירוּתָא דְבָעֵי בַר נָשׁ לְמִשְׁאַל לְמִנְדַּע בְּמִלִּין דְּמָארֵיהּ בְּגִין לְמֶחֱזֵי תִיאוּבְתֵּיהּ לְגַבֵּיהּ וְלָא יִתְפָּרָשׁ מִנֵּיהּ בְּגִין דְּבָעֵי בַר נָשׁ לְאִשְׁתַּתְּפָא בִקְדוּשָׁא דִשְׁמָא קַדִּישַׁא עִלָּאָה לְאִתְעַטְּרָא בֵיהּ וְאִיהוּ שְׁמָא דְבִרְכָּאן וְקִדּוּשִׁין. כוּ"זוּ. רָזָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא י"י דְאִיהוּ קָדוֹשׁ בִקְדוּשָׁה. וְאִלֵּין אַתְוָון (אַחֲרָנִין) אַפִּיקוּ מִנֵּיהּ הָנֵי אַתְוָון אַחֲרָנִין חִבּוּרָא דְהָנֵי בְחִבּוּרָא דִדְכָר בְּנוּקְבָא. וְהָנֵי קַדִּישִׁין עִלָּאִין רָזָא דִקְדוּשָׁה. אִלֵּין אַתְוָון אַחֲרָנִין אִקְרוּן טָ"ל, טַל הַשָּׁמַיִם. רָזָא דְחוּשְׁבָּנָא דְאַתְוָון דִּילֵיהּ בְּגִין דְּהָכָא לְתַתָּא קַיְימִין כָּל מִלִּין בְּחוּשְׁבָּנָא וְלָאו חוּשְׁבָּנָא אֶלָּא לְסִיהֲרָא. וּבְגִין כַּךְ בָּעֵי לְאִתְקַשְּׁרָא בִקְדוּשָׁה דְמָארֵיהּ וְלָא יִתְפְּרָשׁ בַּר נָשׁ מִנֵּיהּ וְכַד שָׁאִיל שִׁירוּתָא דִשְׁאֶלְתִּין לְמִנְדַּע לְמָארֵיהּ לְאַחֲזָאָה דְתִיאוּבְתֵּיהּ לְגַבֵּיהּ. מִכָּאן וּלְהָלְאָה יִתְפָּרָשׁ זְעֵיר זְעֵיר וְיִשְׁאַל שְׁאֶלְתּוֹי מַה דְאִצְטְרִיךְ לְשָׁאֲלָא. וְכָל שְׁאֶלְתּוֹי יְהוֹן לְבָתָר דִּיסַדֵּר סִדּוּרָא דָא דְקָאֲמָר. כְּגַוָונָא דָא כָּל שְׁאֶלְתּוֹי יְהוֹן בְּתַחֲנוּנִים וּבָעוּתִין לְקָמֵי מָרֵיהּ וְלָא יַצְדִּיק (ס"א יַרְחִיק) גַּרְמֵיהּ מִנֵּיה. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מָאן דְּיָדַע לְסַדְּרָא סִדּוּרָא דָא לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח מֵישַׁר כִּדְקָא חָזֵי כְּגוֹוָנָא דְאִתְאַחֲדָא אֶשָּׁא בְמַיָּא וּמַיָא בְאֶשָּׁא. דָּרוֹם בְּצָפוֹן וְצָפוֹן בְּדָרוֹם מִזְרָח בְּמַעֲרָב וּמַעֲרָב בְּמִזְרָח. הָכֵי נָמֵי יִתְקְשָׁר כֹּלָּא כַחֲדָא וִיחוּדָא אִשְׁתְּלִים דָּא בְדָא. וְכָל אִינוּן דְּיַדְעִין לְסַדְּרָא צְלוֹתְהוֹן כִּדְקָא יָאוּת לְאִתְכַּלְלָא הָנֵי הֵיכְלֵין אִלֵּין בְּאִלֵין וּלְאִתְקָשְּׁרָא דָא בְדָא. הָאי בַּר נָשׁ אִתְקְשָׁר בְּהוּ וְקָרִיב לֵיהּ לְאִתְכַּלְלָא בְהוּ. שְׁאֶלְתָּא שָׁאִיל וְיָהִיב לֵיהּ זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ בְּהָאי עַלְמָא וּבְעָלְמָא דְאָתֵי:
תרגום הזוהר אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְסַדֵּר שְׁבָחָיו שֶׁל אֲדוֹנוֹ בְּמָקוֹם שֶׁצָרִיךְ. עַד כָּאן בְּשָׁלֹש בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, דְּבֵקוּת וּבְרָכוֹת וּקְדֻשָּׁה יַחַד בַּאָבוֹת. מִכָּאן וּלְהָלְאָה בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, הוּא שְׁאֵלוֹת וּבַקָּשׁוֹת. וּתְחִלָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ, לָדַעַת בְּדִבְרֵי אֲדוֹנוֹ. כְּדֵי לְהַרְאוֹת תְּשׁוּקָה אֵלָיו וְלֹא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ. מִשּׁוּם שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן לְהִתְעַטֵּר בּוֹ, וְהַשֵּׁם שֶׁל בְּרָכוֹת וּקְדֻשּׁוֹת הוּא כוז"ו שֶׁהוּא סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַוָּיָ"ה, שֶׁהוּא קָדוֹשׁ בִּקְדֻשָּׁה, וְאֵלּוּ אוֹתִיּוֹת הַוָּיָה, הוֹצִיאוּ מֵהֶם, אֵלּוּ אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת כּוז"ו, כִּי הֵן אוֹתִיּוֹת הַשְּׁנִיוֹת לְהַוָּיָה, שֶׁאַחַר אוֹת י' דְּהַוָּיָה הוּא כ' דּכוז"ו, וְהַשְּׁנִיָּה לָאוֹת ה' דְּהַוָּיָה, הוּא ו' דּכוז"ו, וְהַשְּׁנִיָּה לָאוֹת ו' דְּהַוָּיָה, הוּא אוֹת ז' דּכוז"ו, וְהַשְּׁנִיָּה לְה' אַחֲרוֹנָה דְּהַוָּיָה, הוּא ו' אַחֲרוֹנָה דּכוז"ו. וְהַחִבּוּר שֶׁל אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת הַוָּיָה וכוז"ו הוּא כְּחִבּוּר דְּכָר בְּנוּקְבָא, שֶׁשֵּׁם הַוָּיָ"ה הַמֵּאִיר בְּז"א הוּא דְּכָר, וְהַשֵּׁם כוז"ו הַמֵּאִיר בָּהֵיכָלוֹת הוּא נוּקְבָא. וְאֵלּוּ שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים הֵם סוֹד הַקְּדֻשָּׁה. אֵלּוּ אוֹתִיּוֹת הָאֲחֵרוֹת, כּוז"ו, נִקְרָאִים טַל, טַל הַשָּׁמַיִם, שׁה"ס הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא טַ"ל, מִשּׁוּם שֶׁכָּאן לְמַטָּה, בַּמַּלְכוּת, נִמְצָאִים כָּל הַדְּבָרִים בְּחֶשְׁבּוֹן, וְאֵין חֶשְׁבּוֹן אֶלָּא לַלְּבָנָה, וּמִשּׁוּם זֶה צְרִיכִים לְהִתְקַשֵּׁר בִּקְדֻשַּׁת אֲדוֹנוֹ וְלֹא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וּכְשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ, תְּחִלַּת הַבַּקָּשׁוֹת צָרִיךְ לִהְיוֹת לָדַעַת אֶת אֲדוֹנוֹ, לְהַרְאוֹת שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ הוּא אֵלָיו. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, יִפָּרֵד מְעָט מְעָט, וְיִשְׁאַל בַּקָּשׁוֹתָיו מַה שֶּׁצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ. וְכָל שְׁאֵלוֹתָיו תִּהְיֶינָה, לְאַחַר שֶׁיְּסַדֵּר סֵדֶר זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, כְּעֵין זֶה כָּל שְׁאֵלוֹתָיו תִּהְיֶינָה בְּתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, וְלֹא יַרְחִיק עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לַסֵּדֶּר הַזֶּה לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר כָּרָאוּי. כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַחֵד אֵשׁ בְּמַיִם וּמַיִם בְּאֵשׁ, דָּרוֹם בַּצָפוֹן וְצָפוֹן בַּדָּרוֹם, מִזְרָח בַּמַּעֲרָב וּמַעֲרָב בַּמִּזְרָח, אַף כָּךְ נִתְקַשֵּׁר הַכֹּל יַחַד וְהַיִּחוּד נִשְׁלָם זֶה בָּזֶה. וְכָל אֵלּוּ הַיּוֹדְעִים לְסַדֵּר תְּפִלָּתָם כָּרָאוּי, לִכְלוֹל אֵלּוּ הָהֵיכָלוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ וּלְקַשְּׁרָם זֶה בָּזֶה, אָדָם הַזֶּה נִקְשָׁר בָּהֶם, וּמְקָרֵב עַצְמוֹ לִכְלוֹל בָּהֶם, מְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה וְנִתְּנָה לוֹ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא:
הלכה פסוקה
הרמב"ם הלכות תפלה פרק ב'
א. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת מִתְפַּלֵּל בִּבְרָכָה רְבִיעִית בַּלַּיְלָה וַתּוֹדִיעֵנוּ מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ וַתְּלֵמְּדֵנוּ לַעֲשׂוֹת חוּקֵי רְצוֹנֶךָ וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ קְדוּשַׁת שַׁבָּת וּכְבוֹדּ מוֹעֵד וַחֲגִיגַת הָרֶגֶל בֵּין קְדוּשַׁת שַׁבָּת לִקְדוּשַׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶּׁת יְמֵי הַמַּעֲשֵׂה הִקְדַּשְׁתָּ וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשוֹן וְכוּ'. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה מַבְדִּיל בְּאַתָּה חוֹנֵן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַבְדִיל עַל הַכּוֹס: ב. בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים מוֹסִיפִין בְּהוֹדָאָה עַל הַנִּסִּים. שַׁבָּת שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחֲנֻכָּה מַזְכִּיר עַל הַנִּסִּים בְּמוּסָף כְּמוֹ שֶׁמַּזְכִּיר בִּשְׁאַר תְּפִלּוֹת:
מוסר
מספר שערי קדושה ח"ב שער ד'
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר כ"ז) כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְגוֹ' הִכָּרֵת וְגוֹ' רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר זֶה כָּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק וְכוּ', וְאָמַר רַב כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם וּמַאֲכִילִין לוֹ גַחֲלֵי רְתָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל') הַקּוֹטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְגוֹ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד') רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וְגוֹ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא עַל דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י"ז) פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן. וּכְתִיב (יהושע א') וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְגוֹ' כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל וְכָל רֶגַע וְשָׁעָה וְיוֹם שֶׁאָדָם בָּטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה עָלָיו נֶאֱמַר (קהלת א') וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת: