פרשת וזאת הברכה · וזאת הברכה יום שני
תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
(ז) וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה: וְדָא לִיהוּדָה וַאֲמַר קַבֵּל יְיָ צְלוֹתֵהּ דִיהוּדָא בְּמִפְּקֵהּ לְאַגָחָא קְרָבָא וּלְעַמֵהּ תָּתֵיבִנֵהּ לִשְׁלָם יְדוֹהִי יַעְבְּדָן לֵהּ פֻּרְעֲנוּתָא מִסָנְאוֹהִי וְסָעִיד מִבַּעֲלֵי דְבָבוֹהִי הֲוֵי לֵהּ:
רש"י וזאת ליהודה. סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם, שנאמר (איוב טו, יח. יט) אשר חכמים יגידו וגו' להם לבדם וגו' ולא עבר זר בתוכם. ועוד פרשו רבותינו, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מתגלגלים בארון מפני נדוי שקבל עליו, שנאמר (בראשית מד, לב) וחטאתי לאבי כל הימים, אמר משה, מי גרם לראובן שיודה יהודה וכו' : שמע ה' קול יהודה. תפלת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים, ויהושפט מפני העמונים, וחזקיה מפני סנחריב: ואל עמו תביאנו. לשלום מפני המלחמה: ידיו רב לו. יריבו ריבו וינקמו נקמתו: ועזר מצריו תהיה. על יהושפט התפלל על מלחמת רמות גלעד, (דה"ב יח, לא) ויזעק יהושפט וה' עזרו. דבר אחר, שמע ה' קול יהודה, כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה, ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה שנאמר (יהושע יט, ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. ומפני מה לא יחד לו ברכה בפני עצמו, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים, כן כתוב באגדת תהלים:
(ח) שני וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה: וּלְלֵוִי אֲמַר תּוּמַיָא וְאוּרַיָא אַלְבֶּשְׁתָּא לִגְבַר דְאִשְׁתְּכַח חֲסִידָא קֳדָמָךְ דִי נַסִיתוֹהִי בְּנִסֵתָא וַהֲוָה שְׁלִים בְּחַנְתּוֹהִי עַל מֵי מַצוּתָא וְאִשְׁתְּכַח מְהֵימָן:
רש"י וללוי אמר. ועל לוי אמר: תמיך ואוריך. כלפי שכינה הוא מדבר: אשר נסיתו במסה. שלא נתלוננו עם שאר המלינים: תריבהו וגו' . כתרגומו. דבר אחר, תריבהו על מי מריבה, נסתקפת לו לבוא בעלילה, אם משה אמר (במדבר כ, י) שמעו נא המורים, אהרן ומרים מה עשו:
(ט) הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת (בנו) בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ: דְעַל אֲבוֹהִי וְעַל אִמֵהּ לָא רַחֵם כַּד חָבוּ מִן דִינָא וְאַפֵּי אֲחוֹהִי וּבְנוֹהִי לָא נְסִיב אֲרֵי נְטָרוּ מַטְרַת מֵימְרָךְ וּקְיָמָךְ לָא אַשְׁנִיוּ:
רש"י האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו. כשחטאו בעגל ואמרתי (שמות לב, כו) מי לה' אלי, נאספו אלי כל בני לוי וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל, או את אחיו מאמו, או את בן בתו, וכן עשו. ואי אפשר לפרש אביו ממש ואחיו מאביו וכן בניו ממש, שהרי לוים הם ומשבט לוי לא חטא אחד מהם שנאמר כל בני לוי: כי שמרו אמרתך. (שמות כ, ב) לא יהיה לך אלהים אחרים: ובריתך ינצרו. ברית מילה, שאותם שנלדו במדבר, וישראל לא מלו את בניהם, והם היו מולין ומלין את בניהם:
(י) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ: כָּשְׁרִין אִלֵין דְיַלְפוּן דִינָיךְ לְיַעֲקֹב וְאוֹרַיְתָךְ לְיִשְׂרָאֵל יְשַׁוּוּן קְטוֹרֶת בּוּסְמִין קֳדָמָךְ וּגְמִיר לְרַעֲוָא עַל מַדְבְּחָךְ:
רש"י יורו משפטיך. ראויין אלו לכך: וכליל. עולה:
נביאים - מלכים א - פרק ח
(ס) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד: בְּדִיל דְּיֵדְעוּן כָּל עַמְמֵי אַרְעָא אֲרֵי יְיָ הוּא אֱלֹהִים לֵית עוֹד: (סא) וְהָיָה לְבַבְכֶם שָׁלֵם עִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּחֻקָּיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו כַּיּוֹם הַזֶּה: וִיהֵי לִבְּכוֹן שְׁלִים בְּדַחַלְתָּא דַייָ אֱלָהָנָא לִמְהַךְ בִּקְיָמוֹהִי וּלְמִטַר פִּקּוּדוֹהִי כְּיוֹמָא הָדֵין: (סב) וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְהוָה: וּמַלְכָּא וְכָל יִשְּׂרָאֵל עִמֵּיהּ מַנַכְסִין נִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ: (סג) וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיהוָה בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְהוָה הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וּנְכֵיס שְׁלֹמֹה יַת נִכְסַת קוּדְשָׁא דִי נְכִיס קֳדָם יְיָ תּוֹרֵי תַּרְתֵּין רִבּוֹא וּתְרֵין אַלְפִין וַעֲנָא תַּרְתָּא עַסְרֵי רִבּוֹא וַחֲנִיכוּ יַת בֵּית מַקְדְּשָׁא דַייָ מַלְכָּא וְכָל בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל:
כתובים - תהילים - פרק מו
(יא) הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ: פְּסַקוּ מִן קְרָבָא וְיִדְעוּן אֲרוּם אֲנָא יְיָ רְמָא בְּעַמַיָא רְמָא עַל יָתְבֵי אַרְעָא:
רש"י הרפו . עצמכם מלבא עוד על ירושלים : ודעו כי אנכי אלהים וגו' ארום בארץ . אתרומם בנקמתי אשר אעשה :
(יב) יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: מֵימְרָא דַיְיָ צְבָאוֹת בְּסַעֲדָנָא תְּקוֹף לָנָא אֱלָהָא דְיַעֲקֹב לְעַלְמִין: מז (א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: לְשַׁבָּחָא עַל יְדֵיהוֹן דִבְנֵי קרַח תּוּשְׁבַּחְתָּא: (ב) כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה: כָּל עַמַיָא תְּקַעוּ יְדָא בְחֶדְוָא יַבִּיבוּ קֳדָם יְיָ בְּקָל תּוּשְׁבַּחְתָּא:
רש"י תקעו כף . התערבו יחד זה עם זה להריע לאלהים בקול רנה :
משנה מועד קטן פרק ב
א. מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ (פוֹעֲלִים), טוֹעֵן קוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ:
ברטנורה (א) מי שהפך. דרך בני אדם שמהפכין הזיתים בתוך המטען שהם צבורין בו כשרוצים להכניסן לבית הבד ואי לא מסיק להו לבד לטחון לאחר שהפכן פסדי: וארעו אבל. שאסור במלאכה: או שהטעוהו פועלים. שלא באו למלאכתו והגיע המועד טוען של הזיתים קורה של בית הבד פעם ראשון ומכביד כדי שיזובו קצת ולא יפסידו אבל לא בפעם שניה משום דתו לא פסדי. ומהכא שמעינן דדברים המותרים במועד אסור לאבל לעשותם בידו בימי אבלו מדקתני וארעו אבל ומחמת האבל עכב עד המועד טוען קורה ראשונה במועד אבל בימי אבלו היה אסור לטעון בידו אפילו קורה ראשונה. אבל אחרים טוענים לו: זולף. שופך הזתים ע"ג בית הבד. וכל מידי דשפיך קרוי זילוף: וגומר. סחיטתם ועצירם בבית הבד: וגף. סותם פי החבית. והלכה כרבי יוסי:
ב. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ (פוֹעֲלִים), זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עוֹשֶׂה לוֹ לִמּוּדִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ:
ברטנורה (ב) בתוך הבור. חפירה שתחת הגת מסויידת בסיד לקבל היין: למודים. נסרי' של עץ כלומר מכסה אותן שם בנסרים שלא יחמיץ ולא ישלהו מן הבור. והלכה כר' יוסי:
ג. מַכְנִיס אָדָם פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים וְשׁוֹלֶה פִשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹאבַד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד. וְכֻלָּן אִם כִּוְּנוּ מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד, יֹאבֵדוּ:
ברטנורה (ג) ושולה פשתנו. כל מה שמעלה מן המים קרוי שולה: אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו. ב"ד מאבדים אותו ממון ועושים אותו הפקר:
ד. אֵין לוֹקְחִין בָּתִּים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה, אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר, שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל. אֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ. אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם, מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת:
ברטנורה (ד) אלא לצורך המועד. שהקונה צריך להם במועד. בתים לישב בהם. עבדים לשמשו. בהמה לשחיטה: או לצורך המועד. שצריך למטות להוציאן לצורך יום טוב: אין מפנים. כלי' או תבואה מבית לבית אחר רחוק ממנו מפני הטורח: אבל מפנה לחצרו. לבית אחר שבאותו חצר דצנעה הוי אבל מבית לבית דרך ר"ה לא: אין מביאין כלים מבית האומן. וה"מ כלים שאינן לצורך המועד אבל כלים שהן לצורך המועד כגון כרים וכסתות וכוסות וקיתוניות שרי: ואם חושש להם. שמא יגנבו מבית האומן או אם צריך האומן לשכרן ואין בעל הכלי מאמינו כי ירא שמא ישאל ממנו שכר פעולתו פעם שניה:
ה. מְחַפִין אֶת הַקְּצִיעוֹת בַּקַּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְעַבִּין. מוֹכְרֵי פֵרוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים, מוֹכְרִים בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. הַצַיָּדִין וְהַדָּשׁוֹשׁוֹת וְהַגָּרוֹסוֹת, עוֹשִׂין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הֵם הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן:
ברטנורה (ה) מחפין את הקציעות. תאנים שטוחין בשדה ליבשן מחפין מכסין אותן בקש מפני הגשמים: אף מעבין. שנותנין אותן זו ע"ג זו. ועושין אותן כמין כרי שיהיו העליונות מגינות על התחתונות: הדשושות. שדשים וכותשים חטים לדייסא: הגרוסות. שעושים גריסין של פול: הם. האומנין החמירו על עצמן. ואין עושין אפי' בצנעה ואין הלכה כרבי יוסי:
גמרא מועד קטן דף יב ע"ב
רִבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה נָפַק בְּחוּמְרְתָא דִּמְדוּשָׁא וְאִשְׁתִּי מַיָּא דְּאַחִים קְפֵילָא אַרְמָאָה שָׁמַע רִבִּי אָמֵי אִיקְפַּד אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי טַעֲמָא אִיקְפַּד אִי מִשּׁוּם חוּמְרְתָא דִּמְדוּשָׁא הָא תַּנְיָא הַשִּׁירִין הַנְּזָמִים וְהַטַּבָּעוֹת הֲרֵי הֵן כְּכָל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בֶּחָצֵר אִי מִשּׁוּם דִּאִשְׁתֵּי מַיָּא דְּאַחִים קְפֵילָא אַרְמָאָה הָא אָמַר שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: כָּל שֶׁנֶּאֱכַל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי נָכְרִים אָדָם חָשׁוּב שַׁאֲנִי. אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: קוֹצֵץ אָדָם דֶּקֶל בְּמוֹעֵד אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ אֶלָּא לִנְסֹרֶת שֶׁלּוֹ לַיִּיט עֲלָהּ אַבַּיֵי. רַב אָשֵׁי הֲוָה לֵהּ אִבָּא בִּשְׁלַנְיָיא אָזַל לְמִיקְצְיֵיהּ בְּחוֹלָא דְּמוֹעֲדָא אָמַר לֵהּ רַב שִׁילָא מִשְּׁלַנְיָיא לְרַב אָשֵׁי מַאי דַּעְתִּיךְ דְּקָאמַר רַב חֲנִנְאֵל אָמַר רַב: קוֹצֵץ אָדָם דֶּקֶל בְּמוֹעֵד אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ אֶלָּא לִנְסֹרֶת שֶׁלּוֹ הָא לַיִּיט עֲלָהּ אַבַּיֵי אָמַר לֵהּ לֹא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי אִישְׁתַּמִּיט נַרְגָּא בָּעֵי לְמִיפְסְקֵהּ לְשָׁקֵהּ שַׁבְקֵהּ וְהָדַר אָתָא רַב יְהוּדָה שָׁרָא לְמֶעְקַר כִּתְנָא וּלְמִקְטַל כְּשׁוּתָא וּלְמֶעֱקַר שׁוּמְשְׁמֵי אָמַר לֵהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף בִּשְׁלָמָא כִּיתְנָא חָזֵי לַחֲפִיפָה כְּשׁוּתָא חָזֵי לְשִׁכְרָא אֶלָּא שׁוּמְשְׁמֵי לְמַאי חָזֵי חָזֵי לִגְזַיֵי דְּאִית בְּהוּ. רִבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵהּ הַהוּא פַּרְדֵּיסָא דְּמָטָא זְמַנֵּיהּ בְּחוֹלָא דְּמוֹעֲדָא קְטָפֵהּ. לְשָׁנָה שַׁהְיוּהָ כֻּלֵּי עָלְמָא לְפַרְדֵּיסַייְהוּ בְּחוֹלָא דְּמוֹעֲדָא אַפְקְרֵיהּ רִבִּי יַנַּאי לְפַרְדִּיסֵיהּ הַהוּא שַׁתָּא:
רש"י נפק. בחצר בשבת: בחומרת' דמדושא. טבעת היא של מתכת וחותמה של אלמוג: שירין. נושקי"א בלעז: כל שהוא נאכל כמות שהוא חי. ומיא שתו אינשי כמות שהן: אדם חשוב שאני. יש לו להחמיר על עצמו יותר ולא הוה ליה למיפק בחומרת' דמדושא ולא למשתי מיא דאחים קפילא נכרי: לנסורת. עצים דקים שנופלין מן החתיכה: אבא. יער: בשלנייא. פירוש שם העיר כלומר היה לו יער באותו מקום: אישתמיט נרגא בעי למיפסקיה לשקיה. דרב אשי משום דעבר אדאביי: שבקיה. לאבא דלא קצציה במועד שהרגיש משום דעבר אדאביי נפל ליה נרגא: למיעקר כיתנא. בחולא דמועדא: למיקטל. לחתוך: כשותא. הימלין: לחפיפה. לכסות בו מאכל כגון תאנים ותמרים לצורך המועד: לנזיי. כמו נזייתא דשיכרא לנזיי גרעינין דאית בהו בשומשמין דחזי למיעבד בהו משחא: אפקריה ר' ינאי לפרדיסי'. משום דעל ידו היה תקלה לעלמא דשהו עד לחולא דמועד' וקטפי:
זוהר אמור דף קג ע"א
תָּא חֲזֵי כָּל אִנּוּן שְׁנִין דְּקָאִים אַהֲרֹן הֲווּ יִשְׂרָאֵל בְּצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא תְּחוֹת אִלֵּין עֲנָנִין. בָּתַר דְּמִית אַהֲרֹן אִסְתַּלַּק עֲנָנָא חַד דְּהוּא יְמִינָא דְּכֹלָּא וְכַד הַאי אִסְתַּלַּק אִסְתַּלָּקוּ כָּל שְׁאָר עִמֵּיהּ (נ"א עֲנָנִין) וְאִתְחֲזִיאוּ כֻּלְּהוּ בִּגְרִיעוּתָא וְהָא אוֹקְמוּהָ דִּכְתִיב (במדבר כ) וַיִּרְאוּ כָל הָעֵדָה כִּי גָּוַע אַהֲרֹן אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ אֶלָּא וַיִּירְאוּ מִיָּד וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים שָׁמַע דְּאִסְתַּלָּקוּ אִנּוּן עֲנָנִים וּמִית תַּיָּרָא רַבְרְבָא דְּכָל אִנּוּן עֲנָנִים אִתְקַשְּׁרוּ בֵּיהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב וַדַּאי. וְכַד אָתוּ אִנּוּן מְאַלְּלִין דְּשָׁדַר מֹשֶׁה אָמְרוּ עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב בְּגִין לְתַבְרָא לִבַּיְהוּ דְּהָא בַּעֲמָלֵק אִתְבָּר חֵילֵיהוֹן בְּקַדְּמִיתָא. אָמַר רַבִּי אַבָּא וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מַאי קָא מַיְרִי הָכָא בָּתַר דְּאִסְתַּלָּקוּ אִנּוּן עֲנָנִים אֶלָּא כְּנַעַן כְּתִיב בֵּיהּ וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. הָכָא אוֹלִיפְנָא מַאן דְּאַפִּיק גַּרְמֵיהּ מִצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא אִתְחֲזֵי לְמֶהֱוֵי עֶבֶד לְעַבְדֵי עֲבָדִין. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (במדבר כא) וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי הוּא נָטַל עָבְדִין מִיִּשְׂרָאֵל לְגַרְמֵיהּ וְעַל דָּא כְּתִיב (ויקרא כג) כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻכּוֹת כָּל מַאן דְּאִיהוּ מִשָּׁרָשָׁא וְגִזְעָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻכּוֹת תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא. וּמַאן דְּלֵיתֵיהּ מִגִּזְעָא וְשָׁרָשָׁא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל לָא יָתִיב בְּהוּ וְיִפּוֹק גַּרְמֵיהּ מִתְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא. כְּתִיב (הושע יב) כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה דָּא אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם. וְתָא חֲזֵי כְּתִיב אָרוּר כְּנָעַן. וּבְגִין דְּזָכָה כְּנַעַן דָּא לְשַׁמָּשָׁא לְאַבְרָהָם כֵּיוָן דְּשִׁמֶּשׁ לְאַבְרָהָם יָתִיב תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא זָכָה לְמֵיפָק מֵהַהוּא לַטְיָא דְּאִתְלַטְיָא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דִּכְתִיב בֵּיהּ בְּרָכָה. דִּכְתִיב (בראשית כד) וַיֹּאמֶר בֹּא בְרוּךְ יְיָ. מַאי קָא מַיְרִי. דְּכָל מַאן דְּיָתִיב תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא אַחֲסִין חֵירוּ לֵיהּ וְלִבְנוֹי לְעָלְמִין וְאִתְבָּרָךְ בִּרְכָתָא עִלָּאָה. וּמַאן דְּאַפִּיק גַּרְמֵיהּ מִצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא אַחֲסִין גָּלוּתָא לֵיהּ וְלִבְנוֹי דִּכְתִיב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:
תרגום הזוהר בֹּא וּרְאֵה, כָּל אֵלּוּ הַשָּׁנִים שֶׁנִּמְצָא אַהֲרֹן, הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּצֵל הָאֱמוּנָה, תַּחַת אֵלּוּ שִׁבְעַת הָעֲנָנִים, אַחַר שֶׁמֵּת אַהֲרֹן נִסְתַּלֵּק עָנָן אֶחָד, מִדָּתוֹ, שֶׁהִיא הַיָּמִין שֶׁל כֻּלָּם, כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק זֶה, נִסְתַּלְּקוּ כָּל שְׁאָר הָעֲנָנִים עִמּוֹ, וְנִרְאוּ כֻּלָּם בְּחִסָּרוֹן מִיִּשְׂרָאֵל. וַהֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ, שֶׁכָּתוּב, וַיִּרְאוּ כָל הָעֵדָה כִּי גָּוַע אַהֲרֹן, אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ, אֶלָּא וַיִּירְאוּ, מִיָּד וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים. שָׁמַע שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עֲנַנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵת מוֹרֶה דֶּרֶךְ הַגָּדוֹל, שֶׁכָּל אֵלּוּ הָעֲנָנִים הָיוּ מְקֵשָּׁרִים בּוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב וַדַּאי, וּכְשֶׁבָּאוּ אֵלּוּ הַמְּרַגְּלִים שֶׁשָּׁלַח מֹשֶה, אָמְרוּ, עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. כְּדֵי לִשְׁבֹּר לִבָּם. כִּי בַּעֲמָלֵק נִשְׁבָּר כֹּחָם תְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי אַבָּא: וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי, מַה עִנְיָנוֹ שֶׁל כְּנַעֲנִי כָּאן, שֶׁבָּא אַחַר שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ הָעֲנָנִים. אֶלָּא כְּנַעַן כָּתוּב בּוֹ, וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו, וְלָמַדְנוּ כָּאן, שֶׁמִּי שֶׁמּוֹצִיא עַצְמוֹ מִצֵל הָאֱמוּנָה הוּא רָאוּי לִהְיוֹת עֶבֶד, לַעֲבָדֵי עֲבָדִים, זֶ"שׁ, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי, שֶׁלָּקַח לְעַצְמוֹ עֲבָדִים מִיִּשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן כָּתוּב כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַסּוּכּוֹת. כִּי כָּל מִי שֶׁהוּא מִשֹּׁרֶשׁ וְגֶזַע קָדוֹשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת תַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִגֶּזַע וְשֹׁרֶשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לֹא יֵשֶׁב בָּהֶם, וּמוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִתַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה. כָּתוּב, כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, זֶהוּ אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם. וּבֹא וּרְאֵה, כָּתוּב, אָרוּר כְּנָעַן. וּמִשּׁוּם שֶׁכְּנַעַן הַזֶּה שֶׁהוּא אֱלִיעֶזֶר, זָכָה לְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבְרָהָם, כֵּיוָן שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת אַבְרָהָם, וְיָשַׁב תַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה, זָכָה לָצֵאת מֵאוֹתָהּ הַקְּלָלָה שֶׁנִּתְקַלֵּל, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ בְּרָכָה, שֶׁכָּתוּב, וַיֹּאמֶר בֹּא בְּרוּךְ ה'. מַהוּ מְלַמְּדֵנוּ. הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁיּוֹשֵׁב תַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה, מַנְחִיל חֵרוּת לוֹ וּלְבָנָיו לְעוֹלָם, וּמִתְבָּרֵךְ בִּבְרָכָה עֶלְיוֹנָה. וּמִי שֶׁמּוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִצֵל הָאֱמוּנָה, מַנְחִיל גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו. שֶׁכָּתוּב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי.
הלכה פסוקה
רמב"ם הלכות ברכות פרק ז
א. הַשַׁמָּשׁ שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַמְסֻבִּין אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן. וְדֶרֶךְ רַחֲמָנוּת הוּא לִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל כְּדֵי לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. וְאִם נָתְנוּ לוֹ יַיִן מְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס וְכוֹס שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁתִיָּתוֹ תְּלוּיָה בִּרְצוֹנוֹ אֶלָּא בִּרְצוֹנָם: ב. יָצָא אֶחָד מִן הַמְסֻבִּין לְהַשְׁתִּין מַיִם נוֹטֵל יָדוֹ אַחַת וְנִכְנָס. דִּבֵּר עִם חֲבֵרוֹ וְהִפְלִיג נוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו וְנִכְנַס. אִם הָיוּ מְסֻבִּין לִשְׁתִיָּה נִכְנָס. וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְנוֹטֵל יָדָיו וְאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר פָּנָיו לְאוֹרְחִין. וְלָמָּה נוֹטֵל בִּמְקוֹמוֹ שֶׁמָּא יֹאמְרוּ לֹא נָטַל יָדָיו מִפְּנֵי שֶׁאֵין שָׁם אֲכִילָה:
מוסר
משערי תשובה לרבינו יונה דף ל"ב ע"ג
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: שָׁקוּל לָשׁוֹן הָרָע כְּנֶגֶד שָׁלֹש עֲבֵרוֹת וְאֵלּוּ הֵן: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָמִים. בַּעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱמַר (שמות לב) אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חַטָּאָה גְדוֹלָה. בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת נֶאֱמַר (בראשית לט) וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים נֶאֱמַר (שם ז) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא וְאִלּוּ עַל לָשׁוֹן הָרָע נֶאֱמַר (תהלים יב) יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. וְהִנֵּה אָנוּ צְרִיכִים לְפָרֵשׁ לָךְ הֵיאַךְ יִתָּכֵן כִּי יִהְיֶה עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע יֶתֶר עַל הַשָּׁלֹש הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יֵהָרֵג אָדָם וְאַל יַעֲבֹר עֲלֵיהֶן וְאָמְרוּ: חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בָהּ כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. וְאָמְרוּ כִּי הַמּוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְכַאֲשֶׁר תָּשִׂים לִבְּךָ לְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תִּמְצָא לוֹ כַּמָּה שָׁרָשִׁים וְכַמָּה פָּנִים. כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן הוּא שׁוֹגֶה בְּאִוַּלְתּוֹ עֶשֶׂר פְּעָמִים יַכְלִים בְּיוֹם וְיַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר וִידַבֵּר שְׂפַת יֶתֶר וְיַכֶּה בַּסֵּתֶר וּמִי יִתֵּן קֵץ לְעָנְשׁוֹ כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן לֹא יָשִׂים קִנְצֵי לְמִילִין בְּשַׁגָּם עֲבֵרָה קַלָּה כְּבֵדָה מְאֹד עַל הַשָּׂגוֹת הָאִוֶּלֶת פְּעָמִים רַבּוֹת כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ אַף כִּי חַטָּאָה גְּדוֹלָה וְרָעָה חוֹלָה וּבְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁקוּל לָשׁוֹן הָרָע כְּנֶגֶד שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת רוֹצֶה לוֹמַר כְּנֶגֶד עוֹבֵר אוֹתָן לְעֵת שֶׁיִּתְקְפוֹ יִצְרוֹ לֹא כְּנֶגֶד הַמּוּמָר וְהַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן בְּכָל עֵת: