אור ברסלב
חק לישראל - דברים פרשת ואתחנן

חק לישראל - דברים

פרשת ואתחנן

פרשת דברים

ואתחנן יום ראשון

תורה

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:

(כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: וְצַלֵיתִי קֳדָם יְיָ בְּעִדָנָא הַהִיא לְמֵימָר:

רש"י ואתחנן. אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. לפי שאמר לו (שמות לג, יט) וחנתי את אשר אחן, אמר לו בלשון ואתחנן. דבר אחר זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה, כדאיתא בספרי: בעת ההיא. לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא התר הנדר: לאמר. זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו:

(כד) אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: יְיָ אֱלֹהִים אַתְּ שָׁרֵיתָא לְאַחֲזָאָה יָת עַבְדָךְ יָת רְבוּתָךְ וְיָת יְדָךְ תַּקֶפְתָּא דִי אַתְּ הוּא אֱלָהָא דִשְׁכִנְתָּךְ בִּשְׁמַיָא מִלְעֵלָא וְשַׁלִיט בְּאַרְעָא וְלֵית דְיַעְבֵּד כְּעוֹבְדָיךְ וּכְגִבָּרְתָּךְ:

רש"י ה' אלהים. רחום בדין: אתה החלות להראות את עבדך. פתח להיות עומד ומתפלל, אף על פי שנגזרה גזרה. אמר לו ממך למדתי, שאמרת לי (שמות לב, י) ועתה הניחה לי, וכי תופס הייתי בך, אלא לפתוח פתח, שבי תלוי להתפלל עליהם, כמו כן הייתי סבור לעשות עכשיו: את גדלך. זו מדת טובך וכן הוא אומר (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח ה': ואת ידך. זו ימינך, שהיא פשוטה לכל באי עולם: החזקה. שאתה כובש ברחמים את מדת הדין החזקה: אשר מי אל וגו' . אינך דומה למלך בשר ודם, שיש לו יועצין וסנקתדרין הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מדותיו, אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול לי ותבטל גזרתך. ולפי פשוטו אתה החלות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג, כדכתיב (דברים ב, לא) ראה החלתי תת לפניך, הראני מלחמת שלשים ואחד מלכים:

(כה) אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן: אֵעִבַר כְּעַן וְאֶחֱזֵי יָת אַרְעָא טַבְתָא דִּי בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא טוּרָא טָּבָא הָדֵין וּבֵית מַקְדָשָׁא:

רש"י אעברה נא. אין נא אלא לשון בקשה: ההר הטוב הזה. זו ירושלים: והלבנון. זה בית המקדש:

(כו) וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה: וַהֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ עֲלַי בְּדִילְכוֹן וְלָא קַבִּיל מִנִי וַאֲמַר יְיָ לִי סַגִי לָךְ לָא תוֹסֵף לְמַלָלָא קֳדָמַי עוֹד בְּפִתְגָמָא הָדֵין:

רש"י ויתעבר ה'. נתמלא חמה: למענכם. בשבילכם, אתם גרמתם לי. וכן הוא אומר (תהלים קו, לב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם: רב לך. שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן ומפציר. דבר אחר רב לך הרבה מזה שמור לך, רב טוב הצפון לך:

(כז) עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: סַק לְרֵישׁ רָמָתָא וּזְקוֹף עֵינָיךְ לְמַעֲרָבָא וּלְצִפּוּנָא וְלִדְרוֹמָא וּלְמָדִינְחָא וַחֲזֵי בְעֵינָיךְ אֲרֵי לָא תְעִבַר יָת יַרְדְנָא הָדֵין:

רש"י וראה בעיניך. בקשת ממני (פסוק כה) ואראה את הארץ הטובה, אני מראה לך את כלה שנאמר (דברים לד, א) ויראהו ה' את כל הארץ:

(כח) וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה: וּפַקֵד יָת יְהוֹשֻׁעַ וְתַקֶפְהִי וְאַלֶמְהִי אֲרֵי הוּא יֵעִבַר קֳדָם עַמָא הָדֵין וְהוּא יַחְסֵן יָתְהוֹן יָת אַרְעָא דִי תֶחֱזֵי:

רש"י וצו את יהושע. על הטרחות ועל המשאות ועל הריבות: וחזקהו ואמצהו. בדבריך, שלא ירך לבו לומר כשם שנענש רבי עליהם כך סופי לענש עליהם, מבטיחו אני כי הוא יעבור והוא ינחיל: כי הוא יעבר. אם יעבור לפניהם ינחלו, ואם לאו לא ינחלו. וכן אתה מוצא כששלח מן העם אל העי והוא ישב (יהושע ז, ה) ויכו מהם אנשי העי וגו' (שם ז, י) , וכיון שנפל על פניו אמר לו קום לך. קם לך כתיב, אתה הוא העומד במקומך ומשלח את בני למלחמה, למה זה אתה נפל על פניך, לא כך אמרתי למשה רבך אם הוא עובר, עוברין, ואם לאו, אין עוברין:

נביאים - ישעיה - פרק מ

מ (א) נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם: נְבִיַיָּא אִתְנַבִּיאוּ תַנְחוּמִין עַל עַמִּי אֲמַר אֱלָהָכוֹן:

רש"י נחמו נחמו . חוזר על נבואותיו העתידות לפי שמכאן ועד סוף הספר דברי נחמו' הפסיק פרשה זו בינם לבין הפורענו' נחמו אתם נביאי נחמו את עמי :

(ב) דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ: מַלִּילוּ עַל לִבָּא דִּירוּשְׁלֵם וְאִתְנַבּוּ עֲלָהּ אֲרֵי עֲתִידָא דְתִתְמְלֵי מֵעַם גַּלְוָתָהָא אֲרֵי אִשְׁתְּבִיקוּ לָהּ חוֹבָהָא אֲרֵי קַבִּילַת כּוֹם תַּנְחוּמִין מִן קֳדָם יְיָ כְּאִלּוּ לָקַת עַל חַד תְּרֵין בְּכָל חַטָּאתָהָא:

רש"י כי מלאה צבאה . ת"י עתידה דתיתמלי מעם גלוותהא כמו כי מלאה מצבאה ויש פותרין צבאה כמו ( איוב ז ) הלא צבא לאנוש עלי ארץ : נרצה . נתפייס : כי לקחה וגו' . ארי קבילת כס תנחומין מן קדם ה' כאילו לקת על חד תרין בכל חטאתהא ולפי פשוטו יתכן לפרש כי לקחה פורענות כפלים וא"ת היאך מדתו של הקב"ה לשלם לאדם כפלים בחטאו מצינו מקרא מלא ( ירמיה ט"ז ) ושלוותי ראשונה משנה עוונם וחטאתם :

(ג) קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ: קַל דְמַכְלֵי בְּמַדְבְּרָא פַּנּוּ אוֹרַח מִן קֳדָם עַמָּא דַיְיָ כְּבִישׁוּ בְּמֵישְׁרָא כְּבִישִׁין קֳדָם כְּנִשְׁתָּא דֶאֱלָהָנָא:

רש"י קול . רוח הקדש קורא במדבר פנו דרך ה' , דרך ירושלים לשוב גליותיה לתוכה :

(ד) כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה: כָּל חֵילַיָּא יְרָאמוּן וְכָל טוּר וְרָמָא יִמַּאֲכוּן וִיהֵי כִפְלָא לְמֵישְׁרָא וּבֵית גִּדּוּדִין לְבִקְעָה:

רש"י כל גיא ינשא . וההר ישפל הרי דרך חלקה ושוה ונוחה : והרכסים . הרים הסמוכים זה לזה ומתוך סמיכתן מורד שביניהם זקוף ואינו מעוקם שיהא נוח לירד ולעלות ( הרכסים מתורגם גדודיו ל' גובה כמו גדודי הנהר ) : הרכסים . כמו וירכסו את החשן ( שמות כח ) : לבקעה . קנפנייא בלע"ז ארץ חלקה ושוה :

(ה) וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהוָה וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר: וְיִתְגְּלֵי יֻקָרָא דַיְיָ וְיֶחֱזוּן כָּל בְּנֵי בִשְּׂרָא כַּחֲדָא אֲרֵי בְּמֵימְרָא דַיְיָ גְּזַר כֵּן: (ו) קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה: קַל דַּאֲמַר אִתְנַבֵּי וּמְתֵיב וַאֲמַר מָה אִתְנַבֵּי כָּל רַשִּׁיעַיָּא כְּעִשְּׂבָּא וְכָל תּוּקְפְהוֹן כְּמוֹצָא דְּחַקְלָא:

רש"י קול . מאת הקב"ה אומר אלי קרא : ואמר . רוחי אליו מה אקרא והקול משיבו זאת קרא כל הבש' חציר כל המגביהי' תהפך גדולתם ותהיה כחציר , ( ד"א כל הבשר חציר ) סוף אדם למות לפיכך אם אמר לעשות חסד הרי הוא כציץ השדה אשר ימולל ויבש ואין לסמוך עליו שאין בידו לקיים שמא ימות שכשיבש חציר נבל ציץ כן כשמת האדם בטלה הבטחתו אבל דבר אלהינו יקום כי הוא חי וקיים ובידו לקיים לפיכך על הר גבוה עלי בשרי מבשרת ציון כי מפי החי לעולם היא הבטחת הבשורה : וכל חסדו כציץ השדה . כי חסד וגו' חטאת ( משלי יד ) :

כתובים - תהילים - פרק ו

(ו) כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ: מְטוּל דְּלֵית בְּמוֹתָא דָּכְרָנָךְ בִּשְׁאוֹל מַן יוֹדֵי לָךְ: (ז) יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה: אֶשְׁתַּלְהֵית בְּתִנְחָתִי אֲמַלֵּל בְּצַעֲרִי כָּל לֵילְיָא עַד שִׁוּוּי בְּדְמְעָתִי דַּרְגָשִׁי אַטְמֵשׁ:

רש"י אשחה בכל לילה מטתי . לשון סחי ומאוס ( איכ' ג ) והיתה נבלתם כסוחה ( ישעי' ה ) ממאס אני מטתי בדמעות ומנחם חברו עם כאשר יפרש השוחה לשחות ( שם כה ) ועם מי שחו ( יחזקאל מז ) : בדמעתי ערשי אמסה . אלחלח וארטיב כמו מים :

(ח) עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי: חַשְׁכַת מִן רוּגְזִי עַיְינַי אִתְבְּלִיאַת בְּכָל מְעִיקָי:

רש"י עששה . ל' עששית עין שמאורה כהה ודומה לו כאלו הוא רואה דרך זכוכית שכנגד עיניו ומנחם פירשו לשון רקבון כמו ( לקמן לא ) ועצמי עששו וכן כל לשון עש : עתקה . נתישנה ונזדקנה עיני בכהיית אור ומנחם חברו עם ויעתק משם ההרה ( בראשית יב ) : בכל צוררי . בשביל צרות שמצירין לי :

(ט) סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְהוָה קוֹל בִּכְיִי: זוּרוּ מִנִּי כָּל עָבְדֵי שְׁקַר אֲרוּם שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ קַל בָּכוּתִי: (י) שָׁמַע יְהוָה תְּחִנָּתִי יְהוָה תְּפִלָּתִי יִקָּח: שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ בָּעוּתִי יְיָ צְלוֹתִי יְקַבֵּל: (יא) יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע: יִבְהֲתוּן וְיִתְבַּהֲלוּן לַחֲדָא כֻּלְּהוֹן בַּעֲלֵי דְּבָבִי יְתוּבוּן יִבְהֲתוֹן כְּשָׁעָא:

רש"י יבושו ויבהלו וגו' . מהו ישובו יבושו פעם שנייה אמר רבי יוחנן לעתיד לבוא הקב"ה דן את הרשעים ומחייבן לגיהנם והם מתרעמין עליו והקב"ה מחזירן וחוזר ומראה גיליונין שלהם ודן אותם ומתחייבין והוא מחזירן לגיהנם הרי בושה כפולה , ר' שמואל בר נחמני אומר לעתיד לבא כל אומה קוראה לאלהיה ואין עונה וחוזרין וקוראין להקב"ה ואומר להם אילו אלי קראתם תחילה הייתי עונה אתכם עכשיו עשיתם עבודת גלולים עיקר ואותי טפילה לפיכך איני עונה שנאמר ישועו ואין מושיע זו עבודת גלולים ואחר כך אל ה' ולא ענם ( לקמן יח ) לכך נאמר ישובו יבושו . רגע . במעט זמן :

משנה תרומות פרק ב

א. אֵין תּוֹרְמִין מִטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא. וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנִּטְמָא מִקְּצָתוֹ, תּוֹרֵם מִן הַטָּהוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַל הַטָּמֵא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. וְכֵן אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, וְכֵן עֲרֵמָה. הָיוּ שְׁנֵי עִגּוּלִּים, שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת, שְׁתֵּי עֲרֵמוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, לֹא יִתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא:

ברטנורה (א) אין תורמין מטהור על הטמא. גזירה שמא יתרום שלא מן המוקף, משום דמסתפי שמא יגע הטמא בטהור ויטמאנה ואנן בעינן שהתורם יתרום מן המוקף: באמת אמרו. כל היכא דתנינן באמת אמרו כאילו היא הלכה למשה מסיני, אבל לאו דוקא הלכה למשה מסיני, אבל לאו דוקא הלכה למשה מסיני שהרי בפרק קמא דשבת שנינו באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין ומדרבנן היא: העגול של דבלה. אף על פי שהדבלות מדובקות זו בזו בתוך העגול אינן חשובות חבור לענין טומאה ואם נגעה טומאה באחת מן הדבלות לא נטמאת האחרת: וכן אגודה של ירק וכן ערימה. צריכי, דאי אשמעינן עיגול, הוה אמינא עגול שכולו גוף אחד, תורם. אגודה שאינה גוף אחד, אינו תורם. ואי אשמועינן אגודה, הוה אמינא אגודה שהכל תפוסה אחת, תורם. ערימה שאינה תפוסה אחת, אינו תורם, צריכי: רבי אליעזר אומר תורמים. לכתחילה: מן הטהור על הטמא. דלא גזר רבי אליעזר שמא יבא לתרום שלא מן המוקף. ואין הלכה כר' אליעזר:

ב. אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר. וְאִם תָּרַם, שׁוֹגֵג, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וּמֵזִיד, לֹא עָשָׂה כְלוּם. וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה לוֹ מַעֲשֵׂר טֶבֶל, הָיָה מַפְרִישׁ עָלָיו וְהוֹלֵךְ, שׁוֹגֵג, מַה שֶּׁעָשָׂה, עָשׂוּי. מֵזִיד, לֹא עָשָׂה כְלוּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ בַּתְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג, לֹא עָשָׂה כְלוּם:

ברטנורה (ב) אין תורמין מן הטמא על הטהור. משום פסידא דכהן: ואם תרם שוגג תרומתו תרומה. ודוקא שהיתה לה שעת הכושר והגיעה לעונת מעשרות קודם שנטמאת דמדאורייתא תרומה מעליותא היא, אבל אם נטמאת קודם שהגיעה לעונת מעשרות לא הויא תרומה מדאורייתא ואם תרם אפילו שוגג אין תרומתו תרומה: מעשר טבל. מעשר ראשון שלא ניטלה ממנו תרומת מעשר: היה מפריש עליו והולך. היה מפריש מזה על שאר מעשרותיו: אם היה יודע בו בתחילה. שהוא טבל או שהוא טמא: אף על פי. שבשעה שתרם היה שוגג ששכח שהוא טבל או שהוא טמא, הוי שוגג קרוב למזיד. ולא עשה ולא כלום, ואין הלכה כרבי יהודה:

ג. הַמַּטְבִּיל כֵּלִים בְּשַׁבָּת, שׁוֹגֵג, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. מֵזִיד, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת, שׁוֹגֵג, יֹאכַל. מֵזִיד, לֹא יֹאכַל. הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת, שׁוֹגֵג, יְקַיֵּם. מֵזִיד, יַעֲקוֹר. וּבַשְּׁבִיעִית, בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, יַעֲקוֹר:

ברטנורה (ג) המטביל כלים בשבת. שאסור להטביל כלים טמאים להעלותם מידי טומאתן בשבת מפני שנראה כמתקן כלי: המעשר. שאסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת מפני שהוא מתקן: והמבשל בשבת בשוגג יאכל. אותו תבשיל למוצאי שבת אבל לא בשבת עצמו: ובמזיד, לא יאכל. הוא, אבל אחרים אוכלים למוצאי שבת, דכתיב (שמות לא) ושמרתם את השבת כי קדש היא, היא קודש ואין מעשיה קודש: ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. שנחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבת:

ד. אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וְאִם תָּרַם, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. כָּל מִין חִטִּים, אֶחָד. כָּל מִין תְּאֵנִים וּגְרוֹגְרוֹת וּדְבֵלָה, אֶחָד. וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן, תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן, תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַיֵּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם הוּא תוֹרֵם מִן הַיָּפֶה:

ברטנורה (ד) כל מין חטים אחד. ואף על גב דאיכא שחמתית ולבנה: וכל מין תאנים אחד. ואף על גב דאיכא שחורות ולבנות. תאנים בעודן לחים קרויין תאנים, וכשיבשו קרויין גרוגרות, וכשנדרסין בעגול קרויין עגול דבלה: תורם מן היפה. מן התאנים על הגרוגרות דתאנים יפין מן הגרוגרות: תורם מן המתקיים. מן הגרוגרות על התאנים, דגרוגרות מתקיימי טפי: לעולם הוא תורם מן היפה. דכתיב (במדבר יח) בהרימכם את חלבו, לעולם בעינן חלבו, ואי פסיד יפסד. ואין הלכה כרבי יהודה:

ה. תּוֹרְמִין בָּצָל קָטָן שָׁלֵם, וִלֹא חֲצִי בָצָל גָּדוֹל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא חֲצִי בָצָל גָּדוֹל. וְכֵן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, תּוֹרְמִין בְּצָלִים מִבְּנֵי הַמְּדִינָה עַל הַכּוּפְרִים, אֲבָל לֹא מִן הַכּוּפְרִים עַל בְּנֵי הַמְּדִינָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל פּוֹלִיטִיקִין:

ברטנורה (ה) תורמים בצל קטן שלם. לפי שהוא מתקיים: ולא חצי בצל גדול. אף על פי שהוא יפה ממנו: רבי יהודה אומר לא כי. ר' יהודה לטעמיה דאמר לעולם הוא תורם מן היפה: מבני המדינה. טובים לאכילה מן הכופרים הבצלים של בני הכפרים, אבל של בני הכפרים מתקיימים יותר: מפני שהוא מאכל פוליטיקין. בצלים של בני המדינה הוא מאכל לאנשים חשובים והם יפים יותר מאותן של בני הכפרים. פוליטיקין, בני פלטרין של מלכים:

ו. וְתוֹרְמִין זֵיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶבֶשׁ, וְלֹא זֵיתֵי כֶבֶשׁ עַל זֵיתֵי שֶׁמֶן. וְיַיִן שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל עַל הַמְבֻשָּׁל, וְלֹא מִן הַמְבֻשָּׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא כִלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ, לֹא יִתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע. וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ, תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע, אֲבָל לֹא מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה. וְאִם תָּרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, חוּץ מִן הַזּוּנִין עַל הַחִטִּים, שֶׁאֵינָן אֹכֶל. הַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן, מִין אֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵי מִינִין:

ברטנורה (ו) תורמין זיתי שמן. העומדים להוציא שמנן: על זיתי כבש. זיתים שאין עושים שמן וכובשין אותן ביין או בחומץ לקיים אותן לאכילה. וזיתי שמן יפין מזיתי כבש, הלכך מפרישים מזיתי שמן על זיתי כבש דהוה ליה מן היפה על הרע: ויין שאינו מבושל. יפה לשתיה מן המבושל: כל שהוא כלאים בחבריו לא יתרום מזה לזה. דאמר קרא (שם) כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה: חוץ מן הזונין. בערבי זוא"ן ובלע"ז ויצ"א ואינו אוכל אדם ומקיימים אותם ליונים: הקישות. בערבי פאקו"ס: והמלפפון. בערבי כייא"ר: מין אחד. ותורמין מזה על זה: שני מינים. ואין תורמין מזה על זה. ואין הלכה כרבי יהודה:

גמרא ברכות דף נא ע"א

תָּנָא הֲדָחָה מִבִּפְנִים וּשְׁטִיפָה מִבַּחוּץ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְבָרֵךְ עַל כּוֹס מָלֵא נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג): וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: זוֹכֶה וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. עִטּוּר רַב יְהוּדָה מְעַטְּרֵהוּ בְּתַלְמִידִים. רַב חַסְדָּא מְעַטֵּר לֵהּ בְּנַטְלֵי. אָמַר רַב חָנָן וּבְחַי. אָמַר רַב שֵׁשָׁת וּבְבִרְכַּת הָאָרֶץ. עִטּוּף רַב פַּפָּא מִעַטַּף וְיָתֵיב. רַב אָסֵי פָּרֵיס סוּדָר עַל רֵישֵׁהּ. נוֹטְלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו. אָמַר רַבִּי חִינָנָא בַּר פַּפָּא מַאי קְרָא (תהילים קלד) שְׂאוּ יְדֵיכֶם קדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה'. וְנוֹתְנוֹ לַיָּמִין, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, רִאשׁוֹנִים שָׁאֲלוּ שְׂמֹאל מַה הוּא שֶׁתְּסַּיֵּעַ לְיָמִין. אָמַר רַבִּי אָשֵׁי: הוֹאִיל וְרִאשׁוֹנִים אִבָּעִיָּא לְהוּ וְלָא אִיפְשַׁט לְהוּ אֲנָן נַעֲבֵד לְחֻמְרָא. וּמַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח. אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי קְרָא (שם קטז) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ כִּי הֵיכִי דְלָא נִיסַח דַּעְתֵּהּ מִנֵּהּ וּמְשַׁגְּרוֹ לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ בְּמַתָּנָה כִּי הֵיכִי דְתִתְבָּרֵךְ דְּבֵיתְהוּ. עוּלָּא אִיקְלַע לְבֵי רַב נַחְמָן כָּרַךְ רִיפְתָּא בָּרִיךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא יָהַב לֵהּ כַּסָּא דְּבִרְכְתָא לְרַב נַחְמָן. אָמַר לֵהּ רַב נַחְמָן לִישְׁדַּר מָר כַּסָּא דְבִרְכְתָא לְיַלְתָּא. אָמַר לֵהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין פְּרִי בִטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִטְנוֹ שֶׁל אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז) וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ. פְּרִי בִטְנָהּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא פְּרִי בִטְנְךָ. אַדְּהָכִי שְׁמָעַת יַלְתָּא קָמַת בְּזִיהֲרָא וְעָלְתָא לְבֵי חַמְרָא וְתַבְרָא אַרְבַּע מְאָה דַּנֵּי דְחַמְרָא. אָמַר לֵהּ רַב נַחְמָן נִשְׁדַּר לָהּ מָר כַּסָּא אַחֲרִינָא שָׁלַח לָהּ כָּל הַאי נַבְגָּא דְבִרְכְתָא הִיא שָׁלְחָה לֵהּ מִמַּהֲדוּרֵי מִילֵי וּמִסְּמַרְטוּטֵי כַּלְמֵי. אָמַר רַבִּי אַסֵּי אֵין מְסִיחִין עַל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא הָאוֹכֵל וּמְהַלֵּךְ מְבָרֵךְ מְעוֹמֵד וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל מְעוֹמֵד מְבָרֵךְ מְיוֹשֵׁב וּכְשֶׁהוּא מֵסֵב וְאוֹכֵל יוֹשֵׁב וּמְבָרֵךְ וְהִלְכְתָא בְּכֻלְּהוּ יוֹשֵׁב וּמְבָרֵךְ:

רש"י מעטרהו בתלמידים. תלמידיו סובבין אותו כשהוא מברך: בנטלי. כוסות: ובברכת הארץ. כשמגיע לברכת הארץ מוסיף עליה: מעטף. בטליתו: אנן נעביד לחומרא. שלא תסייע שמאל לימין בשעת ברכה: שמעה ילתא. שלא שיגר לה כוס של ברכה: קמה בזיהרא. עמדה בכעס: כל האי נבגא דברכתא היא. כל יין שבחבית ככוס של ברכה היא שתי ממנו: נבגא. כוס, כמו נשתי מר אנבגא: ממהדורי מילי. ממחזרי בעיירות ירבו תמיד דברים: ומסמרטוטי כלמי. וממשחקי בגדים בלוים וממורטים ירבו כינים, כנים מתרגמינן כלמתא: אין מסיחין. משאחזו עד שיברך: מיסב. במטה דרך הסבה. והלכתא בכלהו יושב ומברך:

זוהר ואתחנן דף ס' ע"א

וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. אָדֹנָי יֱהוִֹה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ וְגוֹמֵר. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (ישעיה לח) וַיַּסֵב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ. תָּא חֲזֵי כַּמָּה הוּא חֵילָא תַּקִּיפָא דְּאוֹרָיְתָא וְכַמָּה הוּא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא דְּכָל מָאן דְּאִשְׁתַּדָּל בְּאוֹרָיְתָא לָא דָּחִיל מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְלָא דָּחִיל מֵעִרְעוּרִין בִּישִׁין דְּעָלְמָא בְּגִין דְּאִיהוּ אָחִיד בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי וְאָכִיל מִנֵּהּ בְּכָל יוֹמָא. דְּהָא אוֹרָיְתָא אוֹלִיף לֵהּ לְבַר נָשׁ לְמֵיהַךְ בְּאוֹרַח קְשׁוֹט אוֹלִיף לֵהּ עֵיטָא הֵיךְ יְתוּב קַמֵּי מָארֵהּ (לְבַטְּלָה הַהִיא גְּזֵרָה) וַאֲפִלּוּ יִתְגְּזַר עָלֵהּ מוֹתָא כֹּלָּא יִתְבְּטַל וְיִסְתְּלַק מִנֵּהּ וְלָא שַׁרְיָא עָלוֹי (עֵיטָא דְּבַר נָשׁ כְּהַאי עָלְמָא). וְעַל דָּא בָּעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרָיְתָא יְמָמָא וְלֵילֵי וְלָא יִתְעֲדֵי מִנֵּהּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יהושע א) וְהָגִיתָ בוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה. וְאִי אַעְדֵּי מִנֵּהּ אוֹרָיְתָא אוֹ אִתְפְּרַשׁ מִינָהּ כְּאִלּוּ אִתְפָּרַשׁ מִן חַיֵּי. תָּא חֲזֵי עֵיטָא דְּבַר נָשׁ כַּד אִיהוּ סָלִיק בְּלֵילְיָא עַל עַרְסֵהּ בָּעֵי לְקַבְּלָא עָלֵהּ עֹל מַלְכוּתָא דִּלְעֵלָּא בְּלִבָּא שְׁלִים וּלְאַקְדְּמָא לְמִימְסַר גַּבֵּהּ פִּקְדּוֹנָא דְּנַפְשֵׁהּ וְהָא אוּקְמוּהָ. בְּגִין דְּכָל עָלְמָא טַעֲמִין טַעֲמָא דְּמוֹתָא דְּהָא אִילָנָא דְּמוֹתָא שַׁרְיָא בְּעָלְמָא וְכָל רוּחִין דִּבְנֵי נָשָׁא נַפְקִין וְסַלְּקִין וְאִתְטַמְּרָן גַּבֵּהּ וּבְגִין דְּאִנּוּן בְּפִקְדּוֹנָא כֻּלְּהוּ תַיְיבִין לְאַתְרַיְיהוּ. תָּא חֲזֵי כַּד אִתְעַר רוּחַ צָפוֹן בְּפַלְגּוּת לֵילְיָא וְכָרוֹזָא נָפִיק וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְגִנְתָּא דְּעֵדֶן לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּרוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא כְּדֵין מִתְכַּוְּנֵי (נ"א מִתְעֲרֵי) כָּל בְּנֵי מַטְרוֹנִיתָא וְכָל בְּנֵי הֵיכָלָא לְשַׁבְּחָא לֵהּ לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא וּכְדֵין כָּל אִנּוּן פִּקְדוֹנִין דְּרוּחִין דְּאִתְמַסְרָן בִּידָהּ כֻּלְּהוּ אָתִיב לְמָארֵיהוֹן וְרֻבָּא דִּבְנֵי עָלְמָא מִתְעָרִין בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. וְהָא פִּקְדוֹנֵהּ דְּכֻלְּהוּ אָתִיב לְגַבַּיְהוּ אִנּוּן דִּבְנֵי הֵיכָלָא עִלָּאָה קַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ מִתְעָרֵי וּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּתוּשְׁבַּחְתָּא בְּאוֹרָיְתָא וּמִשְׁתַּתְּפֵי בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עַד דְּנָהִיר יְמָמָא. כַּד אָתֵי צַפְרָא הִיא וְכָל בְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא כֻּלְּהוּ אַתְיָן לְגַבֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְאִנּוּן אִקְרוּן בְּנִין דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא וְהָא אוּקְמוּהָ. כַּד אָתֵי צַפְרָא בָּעֵי לְנַקָּאָה גַּרְמֵהּ בְּכֹלָּא לְמֵיזַן זַיְינֵיהּ לְאִשְׁתַּדְּלָא עִם מַלְכָּא קַדִּישָׁא דְּהָא בְּלֵילְיָא אִשְׁתַּדָּל בְּמַטְרוֹנִיתָא הַשְׁתָּא אָתָא עִם מַטְרוֹנִיתָא לְזַוְּגָא לָהּ עִם מַלְכָּא. אָתֵי לְבֵי כְנִשְׁתָּא מַדְכֵּי גַּרְמֵהּ בְּקָרְבְּנִין מְשַׁבַּח בְּתוּשְׁבַּחְתַּיְיהוּ דְּדָוִד מַלְכָּא אָחִיד תְּפִלִּין בִּידֵהּ וּבְרֵישֵׁהּ וְצִיצִית בְּגַדְפֵהּ אוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד וְהָא אוּקְמוּהָ וְצַלֵּי צְלוֹתָא קַמֵּי מָארֵהּ:

תרגום הזוהר וָאֶתְחַנָּן אֶל יְיָ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. אֲדֹנָי יֱהִוִֹה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךְ וְגוֹ'. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (ישעיה לח) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ. בֹּא וּרְאֵה כַּמָה חָזָק כֹּחַ הַתּוֹרָה, וְכַמָה הִיא עֶלְיוֹנָה עַל הַכֹּל. כִּי כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתוֹרָה אֵינוֹ יָרֵא מֵעֶלְיוֹנִים וְתַחְתוֹנִים, וְאֵינוֹ יָרֵא מֵהַמִּקְרִים הָרָעִים שֶׁבָּעוֹלָם, מִשׁוּם שֶׁהוּא אָחוּז בְּעֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, וְאוֹכֵל מִמֶּנוּ בְּכָל יוֹם. כִּי הַתּוֹרָה מְלַמֶדֶת אֶת הָאָדָם לָלֶכֶת בְּדֶרֶך הָאֶמֶת, מְלַמֶדֶת לוֹ עֵצָה אֵיךְ לָשׁוּב לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, וְאֲפִלּוּ מָוֶת נִגְזָר עָלָיו, הַכֹּל מִתְבַּטֵל וּמִסְתַּלֵק מִמֶּנוּ, וְאֵינוֹ שׁוֹרֶה עָלָיו. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, וְלֹא יָסוּר מִמֶנָה. זֶה שֶׁאָמַר וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. וְאִם מֵסִיר מִמֶּנוּ הַתּוֹרָה, אוֹ שֶׁנִּפְרָד מִמֶּנָה, הוּא כְּאֵלוּ נִפְרָד מִן הַחַיִּים. בֹּא וּרְאֵה, עֵצָה לָאָדָם. כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה עַל מִטָתוֹ בַּלַיְלָה, צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּלֵב שָׁלֵם, וּלְהַקְדִים לִמְסוֹר אֵלָיו פִּקָדוֹן הַנֶּפֶשׁ. וְהֶעֱמִידוּהוּ. מִשׁוּם שֶׁכָּל אָדָם טוֹעֵם בַּלַיְלָה טַעַם הַמָּוֶת, כִּי אִילָן הַמָּוֶת שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, וְכָל רוּחוֹת בְּנֵי הָאָדָם יוֹצְאִים וְעוֹלִים וּמִסְתַּתְּרִים אֶצְלוֹ, אֵצֶל הַמַּלְכוּת. וּמִשׁוּם שֶׁהֵם נִתָּנִים בְּפִקָדוֹן, כֻּלָם חוֹזְרִים אַחַר כַּךְ לִמְקוֹמָם. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁמִתְעוֹרֵר רוּחַ צָפוֹן בַּחַצוֹת לַיְלָה, וְהַכְּרוּז יוֹצֵא, וְהַקָבָּ"ה בָּא לְגַן עֵדֶן לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּרוּחוֹת הַצַדִיקִים, אָז מִתְעוֹרְרִים כָּל בְּנֵי הַמַּלְכָּה וְכָל בְּנֵי הָהֵיכָל לְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאָז כָּל אֵלוּ הַפִּקְדוֹנוֹת שֶׁל הָרוּחוֹת שֶׁנִּמְסְרוּ בְּיָדָה שֶׁל הַמַּלְכוּת, כֻּלָּם מַחְזֶרֶת לְבַעֲלֵיהֶם. וְרֹב בְּנֵי הָעוֹלָם נְעוֹרִים מִשְּׁנָתָם בְּשָׁעָה הַהִיא. וְהַפִּקְדוֹנוֹת שֶׁל כֻּלָּם מֻחְזָרִים לָהֶם. אֵלּוּ שֶׁהֵם מִבְּנֵי הָהֵיכָל הָעֶלְיוֹן, דְּהַיְנוּ עוֹבְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹמְדִים בְּקִיוּמָם, וּמִתְעוֹרְרִים וְעוֹסְקִים בְּתִשְׁבָּחוֹת הַתּוֹרָה, וּמִתְחַבְּרִים עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, עַד שֶׁמֵאִיר הַיּוֹם. כְּשֶׁבָּא הַבֹּקֶר, הִיא וְכָל בְּנֵי הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם בָּאִים אֶל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְהֵם נִקְרָאִים, בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָה. וּכְּבָר הֶעֱמִידוּהוּ. כְּשֶׁבָּא הַבֹּקֶר צָרִיךְ לְנַקוֹת אֶת עַצְמוֹ בַּכֹּל, הֵן נְקִיּוּת הַגּוּף וְהֵן נְקִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, וְלַחְגּוֹר כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, דְהַיְנוּ בְּצִיצִית וּתְפִלִין, לְהִשְׁתַּדֵל עִם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, כִּי בַּלַיְלָה הִשְׁתַּדֵּל בַּמַּלְכָּה, עַתָּה בַּבֹּקֶר, בָּא עִם הַמַּלְכָּה לְחַבֵּר אוֹתָה עִם הַמֶּלֶךְ. בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ בַּאֲמִירַת הַקָּרְבָּנוֹת, מְשַׁבֵּחַ בְּתִשְׁבְּחוֹתָיו שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ. אָחוּז תְּפִילִין בְּרֹאשׁוֹ, צִיצִית בְּכַנְפֵי בִּגְדוֹ, אוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד. וַהֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה לִפְנֵי קוֹנוֹ:

הלכה פסוקה

הרמב"ם הלכות תפלה פרק יג

א. מָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בְּשַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית שָׁם קוֹרִין בְּמִנְחָה וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּלְשַׁבָּת הַבָּאָה. כֵּיצַד שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה קוֹרִין בְּשַׁחֲרִית בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית בְּמִנְחָה קוֹרִין אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ עֲשָׂרָה פְּסוּקִים אוֹ יוֹתֵר. וְכֵן בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וְכֵן לַשַּׁבָּת הַבָּאָה בְּשַׁחֲרִית מַתְחִילִין מֵאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ וְקוֹרֵא עַד סוֹף הַסֵּדֶר. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קוֹרִין כָּל הַשָּׁנָה וּמַפְטִירִין בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת בְּנָבִיא מֵעֵין שֶׁקָּרָא בַּתּוֹרָה: ב. וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא שְׁלשָׁה פְּסוּקִים מִפָּרָשַׁת צַו. וְהַשֵּׁנִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא פָּסוּק שְׁלִישִׁי שֶׁקָּרָא הָרִאשׁוֹן וּשְׁנֵי פְּסוּקִים שֶׁאַחֲרָיו כְּדֵי שֶׁיְּשַׁיֵּר בַּפָּרָשָׁה שְׁלשָה פְּסוּקִים. וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא שְׁלשָה פְּסוּקִים שֶׁשִּׁיֵּר הַשֵּׁנִי עִם וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וְאִם חָל רֹאשׂ חֹדֶשׁ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים בְּשַׁחֲרִית. בְּאֶחָד קוֹרִין בּוֹ בְּסֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא בּוֹ הַמַּשְׁלִים וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא עִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּמַפְטִירִין וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַפְטִירִין חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת מַפְטִירִין בְּשַׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ:

מוסר

ספר חסידים סימן קנה

יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע טוֹב לַצַדִּיק שֶׁרוֹאֶה שֶׁהָרָשָׁע מַעֲרִים עָרְמָה לִמְצֹא תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ לְשָׁעָה אֶחָת וְהוּא פְּעָמִים מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּסַכָּנָה בַּעֲבוּר תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ בְּפַעַם אֶחָת, כְּגוֹן הַלִּסְטִים וְהַגַּנָּבִים וְהַנּוֹאֲפִים, עַל סָפֵק. וַאֲנִי בַּעֲבוּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנּוֹתֵן לְאוֹהֲבָיו תַּאֲוַת נַפְשָׁם לֶעָתִיד לָבֹא לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים הֲנָאוֹת טוֹבוֹת מְאֹד מִכָּל הֲנָאוֹת נִאוּפִים וְתַעֲנוּגִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לִי לְהַעֲרִים וְאִלּוּ הָיָה יֵצֶר הָאָדָם יֵצֶר טוֹב מִתְגַּבֵּר עָלָיו לַעֲשׂוֹת טוֹבָה כְּמוֹ שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו יֵצֶר הָרָע לְתַאֲוַת בְּשָׂרוֹ לִכְבוֹדוֹ אָז הָיָה מַעֲרִים בְּכָל עֹמֶק לַעֲשׂוֹת חֶפְצֵי שָׁמַיִם. וְכָל יֵצֶר הָאָדָם שֶׁיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ הִיא לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ לַעֲשׂוֹת וּמָצוּי לַעֲשׂוֹת לוֹ בְּלֹא בֹּשֶׁת אֵין צָרִיךְ לְהַעֲרִים כָּל כָּךְ עַל הַדָּבָר. אֲבָל כְּשֶׁאֵין הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ מִפְּנֵי פְּלוֹנִי וּמִפְּנֵי פְּלוֹנִי בִּדְבַר פְּלוֹנִי אָז צָרִיךְ לְהַעֲרִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ דָּבָר פְּלוֹנִי הוֹאִיל וְכָל אֵלֶּה דְּבָרִים עִמְקֵי הַחָכְמָה. וּגְדוֹלֵי חִקְרֵי לֵב הַמְצוּיִין אֵצֶל הַמִּתְאַוִּים וְאֵצֶל קַנָּאִים וְאֵצֶל רוֹדְפִים כָּבוֹד. לְפִיכָךְ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' רוֹאֶה הֵיאַךְ מְחַפְּשִׂים וְתָרִים אַחַר תַּאֲוַת נַפְשָׁם וּלְתַאֲוַת רֶגַע סָפֵק מַשְׁלִיכִים נַפְשָׁם מֵרָחוֹק וְכָל שֶׁכֵּן אֲנִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כג) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּהֱרָגִים עַל קְדֻשַּׁת ה' שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים מ"ד) כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם:

ואתחנן יום שני

תורה

יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:

(כט) וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר: וִיתֵבְנָא בְחֵילָתָא לָקֳבֵל בֵּית פְּעוֹר:

רש"י ונשב בגיא וגו' . ונצמדתם לעבודה זרה ואף על פי כן (דברים ד, א) ועתה ישראל שמע אל החקים והכל מחול לך ואני לא זכיתי למחל לי:

ד (א) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם: וּכְעַן יִשְׂרָאֵל שְׁמַע לִקְיָמַיָא וּלְדִינַיָא דִי אֲנָא מְאַלֵף יָתְכוֹן לְמֶעְבַּד בְּדִיל דְתֵיחוּן וְתֵיתוּן וְתֵירְתוּן יָת אַרְעָא דִי יְיָ אֱלָהָא דַאֲבָהָתְכוֹן יָהֵב לְכוֹן: (ב) לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: לָא תוֹסְפוּן עַל פִּתְגָמָא דִי אֲנָא מְפַקֵד יָתְכוֹן וְלָא תִמְנְעוּן מִנֵהּ לְמִטַר יָת פִּקוּדַיָא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן דִי אֲנָא מְפַקֵד יָתְכוֹן:

רש"י לא תספו. כגון חמש פרשיות בתפלין, חמשת מינין בלולב, וחמש ציציות, וכן ולא תגרעו:

(ג) עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ: עֵינֵיכוֹן חָזָן יָת דִי עֲבַד יְיָ בְּבַעַל פְּעוֹר אֲרֵי כָּל גַבְרָא דִי אֲזַל בָּתַר בַּעַל פְּעוֹר שֵׁצְיֵהּ יְיָ אֱלָהָךְ מִבֵּינָךְ:

נביאים - ישעיה - פרק מ

(ז) יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם: יָבֵשׁ עִשְּׂבָּא נְתַר נִצֵיהּ אֲרֵי רוּחָא מִן קֳדָם יְיָ נְשָׁבַת בֵּהּ בְּכֵן כְּעִשְּׂבָּא חֲשִׁיבִין רַשִּׁיעַיָּא בְּעַמָּא:

רש"י נבל . כמש :

(ח) יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם: מִית רַשִּׁיעַיָּא אֲבָדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹהִי וּפִתְגָּמָא דֶּאֱלָהָנָא קַיָּם לְעָלְמִין: (ט) עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם: עַל טוּר רָם סַקוּ לְכוֹן נְבִיַיָּא דִי מְבַשְּׂרִין לְצִיּוֹן אֲרִימוּ בְּחֵילָא קָלְכוֹן דִּי מְבַשְּׂרִין לִירוּשְׁלֵם אֲרִימוּ לָא תִדְחֲלוּן אֲמָרוּ לְקִרְוַיָּא דְּבֵית יְהוּדָה אִתְגְּלִיאַת מַלְכוּתָא דֶאֱלָהָכוֹן:

רש"י מבשרת ציון . נבייא דמבשרין לציון ובמקום אחר הוא אומר רגלי מבשר ( לקמן כב ) זכו קל כזכר לא זכו תש כנקבה ומאחר פעמיו עד הקץ :

(י) הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו: הָא יְיָ אֱלֹהִים בִּתְקוֹף מִתְגְּלֵי וּתְקוֹף דְּרַע גְּבוּרְתֵיהּ שַׁלְטָא קֳדָמוֹהִי הָא אֲגַר עָבְדֵי מֵימְרֵיהּ עִמֵּהּ דְּכָל עוֹבָדֵיהוֹן גְּלַן קֳדָמוֹהִי:

רש"י בחזק יבוא . על האומות ליפרע : הנה שכרו אתו . מזומן אתו לצדיקים . ופעולתו . שכר פעולה שעליו ליתן להם :

כתובים - תהילים - פרק מד

(כ) כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת: אֲרוּם אַמַּכְתָּנָא בַּאֲתַר יְרוּדִין וַחֲפִיתָא עֲלָנָא בְטוּלָא דְמוֹתָא:

רש"י כי דכיתנו במקום תנים . כי זה משמש בלשון כאשר ואף כאשר השפלתנו בארץ ערבה ושוחה מדבר מקום תנים וכסית עלינו בצלמות חשך אף בכל זאת אם שכחנו שם אלהינו הוא יחקור זאת כי הו' יודע תעלומו' וגומר :

(כא) אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר: אִין אַשְׁלֵינָא שׁוּם אֱלָהָנָא וּפָרִישְּׂנָא בִּצְלוֹ יְדָנָא לִטְעוּתָא דְפַלְחֵי כּוֹכְבַיָא: (כב) הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב: הֲלָא אֱלָהָא יְבַשְׁקַר דָא אֲרוּם הוּא חַכִּים טְמִירֵי לִבָּא: (כג) כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה: אֲרוּם מְטוּלְתָּךְ אִתְקְטַלְנָא כָּל יוֹמָא אִתְחַשַׁבְנָא כְּעָנָא דִמְסִירָא לְנִכְסָא:

רש"י כצאן טבחה . כצאן של טבח :

משנה חגיגה פרק א

א. הַכֹּל חַיָּבִין בָּרְאִיָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִגֵּר, וְהַסוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה, וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו. אֵיזֶהוּ קָטָן, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר, שָׁלשׁ רְגָלִים:

ברטנורה (א) הכל חייבין בראיה. במצות יראה כל זכורך, שצריך להתראות בעזרה ברגל. והכל. לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ואין כן הלכה. שמי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה. מפני צד עבדות שבו: חוץ מחרש. ואף על פי שהוא מדבר. ואפילו חרש באזנו אחת פטור. דכתיב (דברים לא) בבוא כל ישראל לראות את פני ה'. וכתיב בתריה למען ישמעו. פרט למי שאין לו שמיעה גמורה. והשומע ואינו מדבר נמי פטור, דכתיב ולמען ילמדו: שוטה וקטן. דלאו בני חיובא נינהו. שהן פטורין מכל המצוות וקטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית אביו חייב להעלותו כדי לחנכו במצוות, כדאמר ב"ה לקמן במתניתין: וטומטום ואנדרוגינוס נשים ועבדים שאינן משוחררים. כל הני אמעיטו מזכורך פרט לטומטום ואנדרוגינוס ונשים. שאינן בכלל זכורך. וכל מצות שאין נשים חייבות בה אין העבדים חייבין בה. ועוד הרי הוא אומר בבוא כל ישראל לראות. ועבדים לאו בכלל ישראל נינהו: החגר והחולה והזקן. שאינו יכול לעלות ברגליו. מירושלים לעזרה. כגון שהוא מעונה ביותר. כל הני ילפינן להו מדכתיב שלש רגלים יצאו אלו שאינן יכולין לעלות ברגליהם: והסומא. דכתיב בבוא כל ישראל לראות כשם שהם באים להראות, כך הם באין לראות הר קדשו ובית שכינתו. לאפוקי סומא. ואפילו בעינו אחת. שהרי אין ראייתו שלמה: שלש רגלים. הראוי לעלות ברגליו חייב הכתוב. וכיון דגדול פטור מן התורה קטן נמי לאו בר חנוך הוא:

ב. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הָרְאִיָּה שְׁתֵּי כֶּסֶף, וַחֲגִיגָה מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הָרְאִיָּה מְעָה כֶּסֶף, וַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶּסֶף:

ברטנורה (ב) הראייה שתי כסף. גדול הבא לראות צריך להביא עולה, שנאמר (שמות כג) לא יראו פני ריקם. ואינה פחותה משתי מעות כסף. שהם משקל ל"ב גרעיני שעורה מן הכסף הצרוף: וחגיגה. שלמי חגיגה. שאמרה תורה (שמות י"ב) וחגותם אותו חג לה'. כלומר הביאו שלמי חגיגה. אין פחותים ממעה כסף. ואף על פי שאין לראיה ולחגיגה שעור, דכתיב (דברים ט"ז) איש כמתנת ידו. חכמים נתנו בהם שעור למטה שלא יביא פחות מכאן: הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף. דשלמים יש בהם לגבוה ולכהנים ולבעלים לפיכך הן מרובים מן העולות שבחובה העולות שאין בהן אלא לגבוה. וחוץ מעולת ראיה ושלמי חגיגה האמורים במתניתין עוד היו צריכים להביא מין אחר של שלמים. והן נקראים שלמי שמחה. דכתיב (שם כ"ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת. ושלמי שמחה הללו לא הוזכרו כאן. ולא נתנו חכמים בהם שעור. ונשים חייבות בהן כאנשים. דעל השמחה נצטוו נשים. דכתיב (שם י"ד) ושמחת אתה וביתך:

ג. עוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת מִן הַחֻלִּין, וְהַשְּׁלָמִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִן הַחֻלִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִן הַמַּעֲשֵׂר:

ברטנורה (ג) עולות במועד באות מן החולין. מתניתין חסורי מיחסרא והכי קתני עולות נדרים ונדבות. במועד באות בי"ט אינן באות. ועולת ראיה באה אפילו בי"ט אע"ג דיש לה תשלומין כל ז' עיקר מצותה בי"ט ראשון וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין. ושלמי שמחה באים מן המעשר. כלומר שיכולין להביא שלמי שמחה ממעות של מעשר שני. דשלמי שמחה אינן חובה במקום שיש בשר. והרי יש לו מעות מעשר שני להוציא בירושלים. הילכך יקנה בהם שלמים ויאכל. אבל חגיגת יום טוב הראשון הוא דבר שבחובה אפילו יש לו בשר הרבה. וכל דבר שהוא משום חובה אינו בא אלא מן החולין ולא מן המעשר: יום טוב הראשון של פסח. ה"ה ליום טוב ראשון של שאר רגלים ולהכי נקט פסח. לפי שיש ערב פסח חגיגה אחרת כשהיתה חבורת הפסח מרובה היו מביאין עמו חגיגה. כדי שיהא הפסח נאכל על השובע. ואשמועינן מתני' דחגיגת יום טוב עצמו הוא דאינו באה אלא מן החולין. אבל חגיגת י"ד באה מן המעשר: ובה"א מן המעשר. בגמרא פריך אמאי דבר שבחובה היא וכל דבר שבחובה אינו באה אלא מן החולין. ומשני בטופל. שמחבר מעשר עם חולין ומביא אם יש לו אוכלין הרבה ואין לו סיפק בבהמה אחת מביא בהמה אחת לחגיגה מן החולין והשאר ממעות מעשר שני. ואף על פי שכל הבאות ביום טוב ראשון שם חגיגה עליהן. מ"מ סברי ב"ה דמותר להביא השאר מן המעשר. הואיל וכבר יצא ידי חובתו בראשון מן החולין:

ד. יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעָשֶׂר בְּהֵמָה, וְהַכֹּהֲנִים בַּחַטָּאוֹת וּבָאֲשָׁמוֹת וּבַבְּכוֹר וּבֶחָזֶה וָשׁוֹק, אֲבָל לֹא בָּעוֹפוֹת וְלֹא בַּמְּנָחוֹת:

ברטנורה (ד) יוצאין ידי חובתן. של שלמי שמחה: בנדרים ונדבות ומעשר בהמה. דכתיב (שם ט"ז) ושמחת בחגך. לרבות כל מיני שמחות דקרא לא בעי אלא שמחה. ואמר מר אין שמחה אלא בבשר. והאי בשר הוא: אבל לא בעופות ולא במנחות. דכתיב ושמחת בחגך. אמרה תורה עשה שמחה ממי שחגיגה באה מהן יצאו עופות ומנחות שאין חגיגה באה מהן:

ה. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹכְלִים מְרֻבִּים וּנְכָסִים מֻעָטִים, מֵבִיא שְׁלָמִים מְרֻבִּים וְעוֹלוֹת מֻעָטוֹת. נְכָסִים מְרֻבִּים וְאוֹכְלִין מֻעָטִין, מֵבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת וּשְׁלָמִים מֻעָטִין. זֶה וְזֶה מֻעָט, עַל זֶה נֶאֱמַר, מָעָה כֶּסֶף וּשְׁתֵּי כֶּסֶף. זֶה וְזֶה מְרֻבִּים, עַל זֶה נֶאֱמַר (דברים טז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

ברטנורה (ה) אוכלין מרובין. בני בית מרובין: מביא שלמים מרובין. שלמי חגיגה רבים לפי האוכלים שיש לו:

ו. מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:

ברטנורה (ו) מי שלא חג. שלא הביא שלמי חגיגתו ועולת ראייתו: ויום טוב האחרון. שמיני עצרת. ואף ע"ג דרגל בפני עצמן הוא הוי תשלומין דראשון. וחג השבועות נמי אף על גב דלא הוי אלא יום אחד יש לו תשלומין כל שבעה. מדאקשינהו קרא להדדי. בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל ז':

ז. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ מְעֻוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן, זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר. אִם תֹּאמַר בְּגוֹנֵב וְגוֹזֵל, יָכוֹל הוּא לְהַחֲזִירוֹ וִיתַקֵּן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, אֵין קוֹרִין מְעֻוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתֻקָּן בַּתְּחִלָּה וְנִתְעַוֵּת, וְאֵיזֶה, זֶה תַּלְמִיד חָכָם הַפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה:

ברטנורה (ז) והוליד ממנה ממזר. שהביא פסולים בישראל והן לו לזכרון, לפיכך אין עונו נמחק בתשובה: יכול הוא שיחזיר. דמי גניבתו וגזילתו לבעלים והיא מתוקן מן החטא:

ח. הֶתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִין בָּאֲוִיר, וְאֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ. הִלְכוֹת שַׁבָּת חֲגִיגוֹת וְהַמְּעִילוֹת, הֲרֵי הֵם כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִין בְּשַׂעֲרָה, שֶׁהֵן מִקְרָא מֻעָט וַהֲלָכוֹת מְרֻבּוֹת, הַדִּינִין וְהָעֲבוֹדוֹת הַטְּהָרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת וַעֲרָיוֹת, יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ. הֵן הֵן גּוּפֵי תּוֹרָה:

ברטנורה (ח) היתר נדרים פורחים באויר. מעט רמז יש במקרא שיוכל החכם להתיר הנדר ואין לסמוך עליו. אלא כך מסור לחכמים בתורה שבעל פה: הלכות שבת. והלכות חגיגה. והלכות מעילה. יש בהן הלכות שהן תלויות ברמז במקרא מועט כהר התלוי בשערת הראש: והעבודות. הלכות עבודת הקרבנות: הן הן גופי תורה. בגמרא מפרש דהן והן גופי תורה קאמר. כלומר בין אותן שאין להם על מה שיסמכו ובין אותן שיש להם על מה שיסמכו בין אותן שהן כהררים התלויין בשערה. אלו ואלו גופי תורה:

גמרא חגיגה דף ג ע"א

תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חִסְמָא שֶׁהָלְכוּ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּפְקִיעִין אָמַר לָהֶם: מַה חִדּוּשׁ הָיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם. אָמְרוּ לוֹ: תַּלְמִידֶיךָ אָנוּ וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִין. אָמַר לָהֶם: אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּלֹא חִדּוּשׁ. שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיְתָה, שַׁבָּת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָא הָיְתָה. וּבַמֶּה הָיְתָה הַגָּדָה הַיּוֹם. אָמְרוּ לוֹ בְּפָרָשַׁת הַקְהֵל וּמַה דָּרַשׁ בָּהּ (דברים לא): הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף אִם אֲנָשִׁים בָּאִים לִלְמֹד, נָשִׁים בָּאִים לִשְׁמֹעַ. טַף לָמָּה בָּאִין? כְּדֵי לִתֵּן שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶן. אָמַר לָהֶם: מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּיֶדְכֶם וּבִקַּשְׁתֶּם לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִּי. וְעוֹד דָּרַשׁ (שם כו): אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב (שם ו) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ז) וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וְאַף הוּא פָּתַח וְדָרַשׁ (קהלת יב): דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבוֹנוֹת וּכְמַסְמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת. נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד. לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה לְדָרְבָן? לוֹמַר לָךְ מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ לְהוֹצִיא חַיִּים לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה מְכַוְּנִין אֶת לוֹמְדֵיהֶן מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים אִי מַה דָּרְבָן זֶה מִטַּלְטֵל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מִטַּלְטְלִין. תַּלְמוּד לוֹמַר מַסְמְרוֹת. אִי מַה מַּסְמֵר זֶה חָסֵר וְלֹא יָתֵר, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה חֲסֵרִים וְלֹא יְתֵרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר נְטוּעִים. מַה נְּטִיעָה זוֹ פָּרָה וְרָבָה, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה פָּרִין וְרָבִין. בַּעֲלֵי אֲסוּפוֹת אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין אֲסוּפוֹת אֲסוּפוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, הַלָּלוּ מְטַמְּאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין. שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם הֵיאַךְ אֲנִי אֶלְמֹד תּוֹרָה מֵעַתָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד אֵל אֶחָד נְתָנָן, פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן מִפִּי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב (שמות כ): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אַף אַתָּה עֲשֵׂה אָזְנְךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת וּקְנֵה לְךָ לֵב מֵבִין לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי מְטַמְּאִין וְאֶת דִּבְרֵי מְטַהֲרִין, אֶת דִּבְרֵי אוֹסְרִין וְאֶת דִּבְרֵי מַתִּירִין, אֶת דִּבְרֵי פּוֹסְלִין וְאֶת דִּבְרֵי מַכְשִׁירִין בְּלָשׁוֹן הַזֶּה. אָמַר לָהֶם: אֵין דּוֹר יָתוֹם שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָא שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ:

רש"י להקביל פניו. י"ט היה שחייב אדם לכבד את רבו בהקבלת פנים כדאמרינן במסכת ר"ה מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת: תלמידיך אנו. ואין לנו לדבר בפניך: האמרת. שבחת כמו יתאמרו כל פועלי און ישתבחו שדרכן צלחה: חטיבה אחת. שבח א' שבח מיוחד לומר אין כמוך לכך בחרנוך לאלוה: ואף הוא. ראב"ע: לתלמיה. שורות המענה: פוסלין ומכשירין. שייך לומר לענין פסול עדות ופסול כהונה: כולן אל א' אמרן. אין לך מפני המחלוקת מביא ראיה מתורת אלוה אחר אלא מתורת אלהינו: פרנס א' אמרן. אין לך מביא ראיה מדברי נביא הבא לחלוק על משה רבינו: עשה אזנך כאפרכסת. מאחר שכולן לבן לשמים עשה אזנך שומעת ולמוד ודע דברי כולן וכשתדע להבחין אי זה יכשר קבע הלכה כמותו אפרכסת טרימו"ייה שעל הריחים: מה מסמר זה. כשנועצין אותו בכותל הוא מחסרו יכול אף זה כן ת"ל נטועים כנטיעה שדרכה לפרות ולרבות:

זוהר ואתחנן דף ר"ס ע"ב

בִּצְלוֹתָא בָּעֵי לְמֵיקָם כְּגַוְנָא (ס"א כְּזִוּוּגָא) דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדַיְהוּ, דְּאִנּוּן אִקְרוּן הָעוֹמְדִים, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (זכריה ג') וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה, וּלְכַוְּנָא רְעוּתֵיהּ קָמֵי מָארֵהּ וְיִתְבַּע בָּעוּתֵהּ. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ קָאֵם בְּפַלְגוּת לֵילְיָא מֵעַרְסֵיהּ לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרָיְתָא, כָּרוֹזָא קָארֵי עָלֵהּ וְאָמַר (תהלים קל"ד) הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ הָעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵילוֹת. הַשְׁתָּא כַּד אִיהוּ קָאִים בִּצְלוֹתָא קָמֵיהּ מָארֵהּ הַהוּא כָּרוֹזָא קָארֵי עָלֵהּ וְאָמַר וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעוֹמְדִים הָאֵלֶּה. בָּתָר דִּמְסַיֵּים צְלוֹתָא בִּרְעוּ (ס"א וְקָאֵם כְּעֵיטָא) קָמֵי מָארֵהּ הָא אוּקְמוּהָ דְּבָעֵי לְמִימְסַר נַפְשֵׁהּ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא לְהַהוּא אֲתַר דְּאִצְטְרִיךְ, וְכַמָּה עֵיטִין אִית לֵהּ לְבַר נָשׁ בְּכֹלָּא. (דר"ס ע"ב) וּבְשַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא קַיְּמָא, (ס"א סִיְּמָא) כָּל אִנּוּן מִלִּין דְּאַפִּיק בַּר נָשׁ מִפּוּמֵהּ בְּהַהִיא צְלוֹתָא, כֻּלְּהוּ סַלְקָן לְעֵלָּא וּבַקְעִין אֲוֵירִין וּרְקִיעִין עַד דְּמָטוּ לְהַהוּא אֲתַר דְּמָטוּ, וּמִתְעַטְּרֵי בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא וְעָבִיד מִנַּיְהוּ עֲטָרָה. וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּא צְלוֹתָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְכַוְּנָא דִּיְהֵא צְלוֹתֵהּ תַּחֲנוּנִים, מְנָלָן מִמֹּשֶׁה דִּכְתִּיב וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ, דָּא אִיהִי צְלוֹתָא מֵעַלְיָא. תָּא חֲזֵי, מָאן דְּקָאִים בִּצְלוֹתָא בָּעֵי לְכַוְּונָא רַגְלוֹי וְאוֹקְמוּהָ, וּבָעֵי לְחַפְיָא רֵשֵׁיהּ כְּמָאן דְּקָאִים קָמֵי מַלְכָּא, וּבָעֵי לְמִכְסְיָא (נ"א לְאַסְתְּמָא) עֵינוֹי בְּגִין דְּלָא יִסְתַּכַּל בִּשְׁכִינְתָּא. וּבְסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר, מָאן דְּפָקַח עֵינוֹי בְּשַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא, אוֹ דְּלָא מָאִיךְ עֵינוֹי בְּאַרְעָא, אַקְדִּים עָלֵיהּ מָ"ה וְכָד תִּיפּוּק נַפְשֵׁהּ לָא יִסְתָּכַּל בִּנְהִירוּ דִּשְׁכִינְתָּא וְלָא יָמוּת בִּנְשִׁיקָה. מָאן דִּמְזַלְזֵל בִּשְׁכִינְתָּא, מִתְזַלְזֵּל הוּא בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּאִצְטְרִיךְ בֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב (שמואל א' ב') כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקַלּוּ. הַאי מָאן דְּאִסְתַּכַּל בִּשְׁכִינְתָּא בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ מְצַלֵּי. וְהֵיךְ יָכִיל לְאִסְתַּכְּלָא בִּשְׁכִינְתָּא, אֶלָּא לִינְדַּע דְּוַדַּאי שְׁכִינְתָּא קַיְמָא קָמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב וַיַּסֵב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר. דְּתַמָּן שָׁארֵי שְׁכִינְתָּא, בְּגִין כַּךְ לָא בַּעְיָא לְמֶהֱוֵי חוֹצֵץ בֵּינוֹ וּבֵין הַקִּיר. וְאוֹקְמוּהָ:

תרגום הזוהר הַמִּתְפַּלֵל תְּפִלָה לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, צָרִיךְ לַעֲמוֹד בִּתְפִלָה כְּמוֹ הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים, לְהִתְחַבֵּר עִמָהֶם, שֶׁהֵם נִקְרָאִים הָעוֹמְדִים, וּכְדִכְתִיב וְנָתַתִּי לְךְ מַהְלְכִים בֵּין הָעוֹמְדִים. וְצָרִיךְ לְכַוֵּן רְצוֹנוֹ לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, וִיְבַקֵשׁ בַּקָשָׁתוֹ. בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם קָם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה מִמִּטָתוֹ לַעֲסֹק בַּתוֹרָה. כָּרוֹז קוֹרֵא עָלָיו וְאוֹמֵר, הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ הָעוֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵילוֹת. עַתָּה בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּה לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, הַכָּרוֹז הַהוּא קוֹרֵא עָלָיו וְאוֹמֵר, וְנָתַתִּי לְךְ מַהְלְכִים בֵּין הָעוֹמְדִים הָאֵלֶה. אַחַר שֶׁגוֹמֵר תְּפִלָתוֹ בְּרָצוֹן לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, הֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ, שֶׁצָרִיךְ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בְּרָצוֹן הַלֵב, לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁצָרִיךְ, דְהַיְנוּ לַמַלְכוּת, וְכַמָה עֵצוֹת יֵשׁ לָאָדָם בְּכָל דָבָר. וּבְשָׁעָה שֵׁהוּא נִמְצָא בִּתְפִלָה, כָּל אֵלּוּ הַמִּלִים שֶׁהָאָדָם מוֹצִיא מִפִּיו בַּתְפִלָה הַהִיא, כֻּלָּן עוֹלוֹת לְמַעְלָה וּבוֹקְעִים אַוִירִים וּרְקִיעִים, עַד שֶׁמַּגִיעוֹת לְמָקוֹם שֶׁמַּגִיעוֹת, וּמִתְעַטְרוֹת בְּרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, וְעוֹשֶׂה מֵהֶם עֲטָרָה. וְהֲרֵי הֶעֱמִידוּ הַחֲבֵרִים, הַתְפִלָה שֶׁמְבַקֵּשׁ הָאָדָם לְהַקָבָּ"ה צָרִיךְ לְכַוֵּן שֶׁתִּהְיֶה תְּפִלַת תַּחֲנוּנִים. מֵאַיִן לָנוּ זֶה. מִמֹשֶה, שֶׁכָּתוּב, וָאֶתְחַנַן אֶל יְיָ. זוֹ הִיא תְּפִילָה טוֹבָה. בֹּא וּרְאֵה מִי שֶׁעוֹמֵד בִּתְפִלָה, צָרִיךְ לְיַשֵׁר רַגְלָיו, וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ, וְצָרִיךְ לְכַסוֹת רֹאשׁוֹ כְּמִי שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְצָרִיךְ לְכַסוֹת עֵינָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּהַשְׁכִינָה. וּבְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא, אָמַר, מִי שֶׁפּוֹתֵחַ עֵינָיו בִּשְׁעַת הַתְפִלָה, אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַשְׁפִּיל עֵינָיו לָאָרֶץ, מַקְדִים עָלָיו מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וּכְשֶׁנַפְשׁוֹ יוֹצֵאת, דְהַיְנוּ בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם, לֹא יִסְתַּכֵּל בְּאוֹר הַשְּׁכִינָה, וְלֹא יָמוּת בִּנְשִׁיקָה. מִי שֶׁמְזַלְזֵל בַּשְׁכִינָה הוּא מִזְדַלְזֵל בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְרַךְ לָה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי מְכַבְּדַי אַכַבֵּד וּבוֹזַי יֵקָלוּ. וְשׁוֹאֵל, אַתָּה אוֹמֵר, מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּשְׁכִינָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מִתְפַּלֵל, וְאֵיךְ יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בַּשְׁכִינָה. וּמְיַשֵׁב, אֶלָא לָדַעַת אֲשֶׁר וַדָאי הַשְּׁכִינָה עוֹמֶדֶת לְפָנָיו בִּשְׁעַת תְּפִלָתוֹ, וְעַל כֵּן אָסוּר לוֹ לִפְתּוֹחַ עֵינָיו. זֶה שֶׁאָמַר וַיַסֵב חִזְקָיָהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר, כִּי שָׁם שָׁרְתָה הַשְּׁכִינָה. מִשׁוּם זֶה צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ וּבֵין הַקִּיר בִּשְׁעַת תְּפִלָתוֹ, וְהֶעֱמִידוּהוּ.

הלכה פסוקה

הרמב"ם הלכות תפלה פרק יג

א. כָּל הָעוֹלֶה לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה פּוֹתֵחַ בְּדָבָר טוֹב וּמְסַיֵּם בְּדָבָר טוֹב. אֲבָל פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ קוֹרֵא הָרִאשׁוֹן עַד זְכוֹר יְמוֹת עוֹלָם. וְהַשֵּׁנִי מַתְחִיל מִזְּכוֹר יְמוֹת עוֹלָם עַד יַרְכִּיבֵהוּ. וְהַשְּׁלִישִׁי מִיַּרְכִּיבֵהוּ עַד וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ. וְהָרְבִיעִי מִן וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ עַד לוּ חָכְמוּ. וְהַחֲמִישִׁי מִן לוּ חָכְמוּ עַד כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי. וְהַשִּׁשִּׁי מִכִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדַי עַד סוֹף הַשִּׁירָה. וְלָמָּה פּוֹסְקִין בָּהּ בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ? מִפְּנֵי שֶׁהֵן תּוֹכֵחָה כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ הָעָם בִּתְשׁוּבָה. ב. שְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבְּסוֹף הַתּוֹרָה מֻתָּר לִקְרוֹת אוֹתָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל תּוֹרָה הִיא וּמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמָרָם הוֹאִיל וּמַשְׁמָעָן שֶׁהֵם אַחַר מִיתַת מֹשֶׁה הֲרֵי נִשְׁתַּנּוּ וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְיָחִיד לִקְרוֹת אוֹתָן: ג. קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֵין מַפְסִיקִין בָּהֶן אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָן מַתְחִיל בְּפָסוּק שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּמְסַיֵּם בְּפָסוּק שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם וּקְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה אִם רָצָה לִפְסֹק בָּהֶן פּוֹסֵק וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם שֶׁלֹּא לִפְסֹק בָּהֶן אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָן:

מוסר

ספר חסידים סימן קנה

יֵצֶר הָרָע טוֹב לְאָדָם, שֶׁאִלּוּ לֹא הָיָה יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט עַל הָאָדָם מַה שְּׂכָרוֹ אֲשֶׁר יְקַבֵּל עַל הַטּוֹבָה, עַתָּה שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְכוֹפְפוֹ בַּעֲבוּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי יֵשׁ לוֹ שָׂכָר טוֹב. וְלָרְשָׁעִים יֵצֶר טוֹב רַע לָהֶם, אִלּוּ לֹא טָעֲמוּ יֵצֶר טוֹב יְכוֹלִים הָיוּ לוֹמַר לֹא יָדַעְנוּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל יֵצֶר טוֹב. כְּשֶׁיָּבֹא לְיָדָךְ שׁוּם דָּבָר שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִפְּנֵי הַבֹּשֶׁת אַתָּה מוֹנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁקָּשֶׁה לַעֲשׂוֹת וּמַפְלִיא בְּעֵינֶיךָ הַדָּבָר אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָךְ יֵצֶר הָרָע שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלֶיךָ לַעֲבֹר אוֹ לַעֲשׂוֹת תַּחֲשֹׁב אִלּוּ הָיִיתָ בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה הֲרֵי הָיוּ לְךָ כָּל הַיִּסּוּרִין אוֹ מָוֶת בַּעֲבוּר הַבּוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (שה"ש א) עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. וְאִם הָיוּ רוֹצִים לַהֲרֹג אוֹתָךְ אוֹ יִסּוּרִים לַעֲשׂוֹת לָךְ שֶׁנִּבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים הָיִיתָ סוֹבֵל, וְכָל שֶׁכֵּן זֶה הַדָּבָר שֶׁאֵינוֹ כָּל כָּךְ גָּדוֹל שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלֶיךָ יִצְרָךְ וּמְקַבֵּל שָׂכָר טוֹב שֶׁאָדָם כּוֹפֵף אֶת יִצְרוֹ מִמֵּאָה מִצְווֹת שֶׁאֵין יִצְרוֹ מֵסִיתוֹ וְתוֹקְפוֹ וְדוֹחֲקוֹ עָלֶיהָ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ אֵין שָׂכָר עַל הַמִּצְוֹת שֶׁיֵּעָשׂוּ לֶעָתִיד לָבֹא. עַד שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, אֵלּוּ יְמֵי הַזִּקְנָה. וְיַגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָּהֶם חֵפֶץ, אֵלּוּ יְמֵי הַמָּשִׁיחַ שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה, לְפִיכָךְ טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלָיו וּמַכְנִיעַ אֶת יִצְרוֹ בַּעֲבוּר הַבּוֹרֵא מִשְּׁאָר מִצְוֹת שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע חוֹשֵׁשׁ בָּהֶן. שֶׁלֹּא תֹּאמַר הֲרֵי הַמִּצְוֹת שְׁקוּלוֹת קַלָּה כַּחֲמוּרָה וְעָוֹן גָּדוֹל נוֹשֵׂא עַל מֵאָה מִצְוֹת שֶׁאֵין הַיֵּצֶר מְקַטְרֵג וְהוּא עוֹבֵר עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִמִּצְוֹת שֶׁהַיֵּצֶר מְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם:

ואתחנן יום שלישי

תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:

(ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם: וְאַתּוּן דְאַדְבֶּקְתּוּן בְּדַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן קַיָמִין כֻּלְכוֹן יוֹמָא דֵין: (ה) שני רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: חֲזוֹ דְאַלֵפִית יָתְכוֹן קְיָמַיָא וְדִינַיָא כְּמָא דִי פַקְדַנִי יְיָ אֱלָהָי לְמֶעְבַּד כֵּן בְּגוֹ אַרְעָא דִי אַתּוּן עַלִין תַּמָן לְמֵירְתַהּ: (ו) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה: וְתִטְרוּן וְתַעְבְּדוּן אֲרֵי הִיא חָכְמַתְכוֹן וְסוּכְלְתָנוּתְכוֹן לְעֵינֵי עַמְמַיָא דִי יִשְׁמְעוּן יָת כָּל קְיָמַיָא הָאִלֵין וְיֵימְרוּן לְחוֹד עַם חַכִּים וְסוּכְלְתָן עַמָא רַבָּא הָדֵין:

תוכן העניינים

חק לישראל - דברים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה