אור ברסלב
חק לישראל - דברים פרשת האזינו › האזינו יום חמישי

חק לישראל - דברים

פרשת האזינו · האזינו יום חמישי

האזינו יום רביעי

תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב"ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:

(כב) כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים: אֲרֵי קִדוּם תַּקִיף כְּאֶשָׁא נְפַק מִקָדָמַי בִּרְגַז וְשֵׁצֵי עַד שְׁאוֹל אֲרָעִית וְאָסֵף אַרְעָא וַעֲלַלְתַּהּ וְשֵׁצְיַת עַד סְיָפֵי טוּרַיָא:

רש"י קדחה. בערה: ותיקד. בכם עד היסוד: ותאכל ארץ ויבלה. ארצכם ויבולה: ותלהט. ירושלים המיסדת על ההרים, שנאמר (שם קכה, ב) ירושלים הרים סביב לה:

(כג) אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם: אָסֵף עֲלֵיהוֹן בִּישִׁין מַכְתָּשַׁי אֱשֵׁצֵי בְהוֹן:

רש"י אספה עלימו רעות. אחביר רעה על רעה לשון (ישעיה כט, א) ספו שנה על שנה, (לעיל כט, יח) ספות הרוה, (ירמיה ז, כא) עלותיכם ספו על זבחיכם. דבר אחר, אספה אכלה, כמו (בראשית יט, טו) פן תספה: חצי אכלה בם. כל חצי אשלים בהם. וקללה זו לפי הפרענות לברכה היא, חצי כלים והם אינם כלים:

(כד) מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר: נְפִיחֵי כָפָן וַאֲכוּלֵי עוּף וּכְתִישֵׁי רוּחִין בִּישָׁן וְשֵׁן חֵיוַת בָּרָא אֱגָרֵי בְהוֹן עִם חֲמַת תַּנִינַיָא דְזָחֲלִין בְּעַפְרָא:

רש"י מזי רעב. אנקלוס תרגם, נפיחי כפן, ואין לי עד מוכיח עליו. ומשמו של רבי משה הדרשן מטולושא שמעתי שעירי רעב, אדם כחוש מגדל שער על בשרו: מזי. לשון ארמי שער מזיא, דהוה מהפך במזיא: ולחמי רשף. השדים נלחמו בהם, שנאמר (איוב ה, ז) ובני רשף יגביהו עוף, והם שדים: וקטב מרירי. וכריתות שד ששמו מרירי. קטב, כריתה, כמו (הושע יג, יד) אהי קטבך שאול: ושן בהמת. מעשה היה והיו הרחלים נושכין וממיתין: חמת זחלי עפר. ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר, כמים הזוחלים על הארץ. זחילה לשון מרוצת המים על העפר, וכן כל מרוצת דבר המשפשף על העפר והולך:

(כה) מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה: מִבָּרָא תְּתַכֵּל חַרְבָּא וּמִתְּוָנַיָא חַרְגַת מוֹתָא אַף עוּלֵמֵיהוֹן אַף עוּלֵמָתְהוֹן יָנְקֵיהוֹן עִם אֱנַשׁ סָבֵיהוֹן:

רש"י מחוץ תשכל חרב. מחוץ לעיר תשכלם חרב גיסות: ומחדרים אימה. כשבורח ונמלט מן החרב, חדרי לבבו נקופים עליו מחמת אימה והוא מת והולך בה. דבר אחר ומחדרים אימה, שבבית תהיה אימת דבר, כמו שנאמר (ירמיה ט, כ) כי עלה מות בחלונינו, וכן תרגם אנקלוס. דבר אחר, מחוץ תשכל חרב על מה שעשו בחוצות, שנאמר (ירמיה יא, יג) ומספר חצות ירושלים שמתם מזבחות לבשת. ומחדרים אימה. על מה שעשו בחדרי חדרים, שנאמר (יחזק' ח, יב) אשר זקני בית ישראל עושים בחטף איש בחדרי משכיתו:

(כו) אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם: אֲמָרִית יֵחוֹל רוּגְזִי עֲלֵיהוֹן וֶאֱשֵׁצִנוּן אֱבַטַל מִבְּנֵי אֲנָשָׁא דוּכְרָנֵיהוֹן:

רש"י אמרתי אפאיהם. אמרתי בלבי אפאה אותם. ויש לפרש אפאיהם, אשיתם פאה, להשליכם מעלי הפקר. ודגמתו מצינו בעזרא (נחמיה ט, כב) ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה, להפקר. וכן חברו מנחם. ויש פותרים אותו כתרגומו יחול רגזי עליהון, ולא יתכן, שאם כן היה לו לכתוב אאפאיהם אחת לשמוש ואחת ליסוד, כמו (ישעיה מה, ה) אאזרך, (איוב טז, ה) אאמצכם במו פי, והאל"ף התיכונה אינה ראויה בו כלל. ואונקלוס תרגם אחר לשון הבריתא השנויה בספרי, החולקת תיבה זו לשלש תיבות. אמרתי אף אי הם, אמרתי באפי אתנם כאלו אינם, שיאמרו רואיהם עליהם איה הם:

נביאים - שמואל ב - פרק כב

(כב) כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי: אֲרֵי נְטָרִית אוֹרְחָן דְתַקְנָן קֳדָם יְיָ וְלָא הַלִיכִית בִּרְשַׁע קֳדָם אֱלָהַי: (כג) כִּי כָל (משפטו) מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסוּר מִמֶּנָּה: אֲרֵי כָּל דִינוֹהִי גְלָן לְקִבְּלִי לְמֶעְבַּדְהוֹן וּקְיָמוֹהִי לָא עֲדִית מִנְהוֹן: (כד) וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֹנִי: וַהֲוֵית שְׁלִים בִּדְחַלְתֵּיהּ וַהֲוֵית נָטַר נַפְשִׁי מֵחוֹבִין: (כה) וַיָּשֶׁב יְהוָה לִי כְּצִדְקָתִי כְּבֹרִי לְנֶגֶד עֵינָיו: וַאֲתֵיב יְיָ לִי כִּזְכוּתִי כִּבְרִירוּתִי קֳדָם מֵימְרֵיהּ: (כו) עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם: עִם אַבְרָהָם דְּאִשְׁתְּכַח חֲסִיד קֳדָמָךְ בְּכֵן אַסְגֵיתָא לְמֶעְבַּד חִסְדָּא עִם זַרְעֵיהּ יִצְחָק דַּהֲוָה שְׁלִים בִּדְחַלְתָּךְ בְּכֵן אַשְׁלֵמְתָּא מֵימַר רְעוּתָךְ לְמֶעְבַּד עִמֵּהּ:

כתובים - תהילים - פרק קט

(כט) יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם: יִלְבְּשׁוּן סָטְנַי כִּסוּפָא וִיעַטְפוּן הֵיךְ מְעִילָא בַהַתְהוֹן:

רש"י ויעטו כמעיל . העוטה ועוטף כל הגוף לכל לבוש :

(ל) אוֹדֶה יְהוָה מְאֹד בְּפִי וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ: אוֹדֵי יְיָ לַחֲדָא בְּפוּמִי וּבִמְצַע חַכִּימַיָא אֲשַׁבְּחִנֵיהּ: (לא) כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ: אֲרוּם יְקוּם מִן יְמִינָא דַחֲשִׁיכָא לְמִפְרַק מִמְדַיְנֵי נַפְשֵׁיהּ: קי (א) לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ: עַל יַד דָוִד תּוּשְׁבְּחָא אֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ לְשַׁוָאָה יָתִי רִבּוֹן עַל כָּל יִשְּׂרָאֵל בְּרַם אֲמַר לִי תּוּב וְאוֹרֵךְ לְשָׁאוּל דְמִן שִׁבְטָא דְבִנְיָמִין עַד דִימוּת אֲרוּם לֵית מַלְכוּתָא מְקָרְבָא אֲחַבֶרְתָּהּ וּבָתַר כֵּן אֲשַׁוֵי בַּעֲלֵי דְבָבָךְ כְּבִישׁ לְרִגְלָךְ. (ת"א) אֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ לְמִתַּן לִי רַבָּנוּתָא חֲלַף דִיתֵיבֵית לְאוּלְפָן אוֹרַיְתָא דִימִינִי אוֹרֵךְ עַד דַאֲשַׁוֵי בְּעֵל דְבָבָךְ כְּבִישׁ לְרִגְלָךְ:

רש"י נאם ה' לאדני . רבותינו דרשוהו באברהם אבינו ואני אפרשנו כדבריהם נאם ה' לאברהם שקראוהו העולם אדוני שמעני אדוני ( בראשית כ"ג ) : שב לימיני . התעכב לתשועתי והתחולל לה' אין ישיבה אלא עכבה וכן הוא אומר ותשבו בקדש ( דברים א ) . לימיני . לתשועת ימיני : עד אשית אויביך . אמרפל וחביריו :

(ב) מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ: חוּטְרָא דְעוּשְׁנָךְ יְשַׁדַר יְיָ מִצִיוֹן וּתְהֵי רָדֵי בִּמְצַע בַּעֲלֵי דְבָבָךְ:

רש"י מטה . לשון משען כמו ( לעיל ק"ה ) כל מטה לחם : מטה עוזך ישלח ה' מציון . כשתשוב מן המלחמה ואנשיך עייפים ורודפים ישלח לך ה' את מלכי צדק מלך שלם להוציא לחם ויין ( בראשית י"ד ) : רדה . במלחמה : בקרב אויביך . לבטח :

משנה ערכין פרק ה

א. הָאוֹמֵר מִשְׁקָלִי עָלַי, נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ. אִם כֶּסֶף, כֶּסֶף. אִם זָהָב, זָהָב. מַעֲשֶׂה בְּאִמָּהּ שֶׁל יִרְמַטְיָה שֶׁאָמְרָה מִשְׁקַל בִּתִּי עָלַי, וְעָלְתָה לִירוּשָׁלַיִם וּשְׁקָלוּהָ וְנָתְנָה מִשְׁקָלָהּ זָהָב. מִשְׁקַל יָדִי עָלַי, רַבִּי יְהודָה אוֹמֵר, מְמַלֵּא חָבִית מַיִם, וּמַכְנִיסָהּ עַד מַרְפֵּקוֹ, וְשׁוֹקֵל בְּשַׂר חֲמוֹר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְכַוֵּן בָּשָׂר כְּנֶגֶד בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת כְּנֶגֶד עֲצָמוֹת, אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַיָּד כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לִשְׁקוֹל:

ברטנורה (א) האומר משקלי עלי אם כסף כסף. אם פירש כסף, נותן משקלו כסף. ואם פירש זהב, נותן משקלו זהב. והא קמשמע לן דאם לא פירש אלא אמר סתם משקלי עלי, פטר נפשיה בכל דהו, ובלבד שיהיה דבר שכמותו רגיל להיות נשקל במקום ההוא. ואפילו זפת ואפילו בצלים ורגילים אנשי המקום למכרם במשקל, ואמר אחד מאנשי המקום ההוא משקלי עלי סתם ולא פירש, הרי זה נותן משקלו זפת או בצלים ונפטר: ומעשה באמה של ירמטיה. מפרש בגמרא דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם אדם חשוב הוא אף על גב דלא פירש אמדינן ליה לפי כבודו, ומעשה נמי באמה של ירמטיה אשה ששמה כך שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב לפי שהיתה אמודה בעושר: משקל ידי עלי. היאך הוא שוקל ידו, דאם רוצה מכביד ואם רוצה מיקל: ומכניסה עד מרפקו. קוד"ו בלע"ז משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובאותו זמן היו קורין יד לזרוע עד המרפק. וכשמכניס היד לתוך חבית מלאה מים ישפכו מן המים שבחבית כפי מקום היד שהכניס בתוכה עד המרפק, וחוזר ומכניס בחבית בשר וגידין ועצמות של חמור, שמשקל בשר חמור כמשקל בשר אדם ויהא באותו בשר גידין ועצמות כפי מה שיש ביד, שאין משקל עצמות וגידין שוה למשקל בשר. ונותן לתוכה עד שתחזור ותתמלא כמו שהיתה. דהשתא איכא נפוח כשיעור ידו. ושוקל הבשר והעצמות והגידים ההם והוא משקל ידו: היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר. שמא יש בבשר חמור שנותן לתוך החבית יותר גידים ועצמות ממה שיש ביד, או פחות, ונמצא שאין המשקל מכוון. והלכה כר' יוסי:

ב. דְּמֵי יָדִי עָלַי, שָׁמִין אוֹתוֹ, כַּמָּה הוּא שָׁוֶה בְיָד, וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה בְּלֹא יָד. זֶה חֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּעֲרָכִין. וְחֹמֶר בַּעֲרָכִין מִבַּנְּדָרִים כֵּיצַד, הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי וָמֵת, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין, דָּמִי עָלַי וָמֵת, לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין, שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים. עֵרֶךְ יָדִי וְעֵרֶךְ רַגְלִי עָלַי, לֹא אָמַר כְּלוּם. עֵרֶךְ רֹאשִׁי וְעֵרֶךְ כְּבֵדִי עָלַי, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ:

ברטנורה (ב) וכמה הוא שוה בלא יד. מפרש בגמרא שאין שמין אותו כמה יפה כשנקטעה ידו וכמה היה שוה בשתי ידיו שלימות. שמי שנקטעה ידו, כשבאים לשומו כמה היה שוה תחלה אין שמין אותו אלא בזול לפי שרואים אותו מזולזל, וזה האומר דמי ידי עלי הרי לא נקטעה ידו, לכך מפרש כמה הוא יפה כשרבו מוכר כולו ולא שייר ממנו לעצמו כלום, וכמה שוה פחות אם שייר רבו ידו אחת שלא מכרה, דהשתא אינו מזולזל, וכך הוא נותן להקדש: זה חומר בנדרים מבערכים. דאילו אמר בערכים ערך ידי ורגלי עלי, לא אמר כלום אלא אם כן אמר בדבר שהנשמה תלויה בו: ערכי עלי ומת, יתנו היורשים. דערך דבר קצוב הוא. ודוקא כשעמד בדין קודם שמת, לפי שאינו חייב בערך אלא אחר שיעמוד לפני הכהן, כדכתיב (ויקרא כז) והעמידו לפני הכהן אבל דמי עלי דאינו אלא מה שישומוהו בבית דין והרי לא בא לידי כך שהרי מת, אע"פ שעמד בדין הוא מחוסר אומדנא ולא יתנו היורשים: נותן ערך כולו. דערך נפשות כתיב: זה הכלל. לאתויי שאר אברים שהנשמה תלויה בהם:

ג. חֲצִי עֶרְכִּי עָלַי, נוֹתֵן חֲצִי עֶרְכּוֹ. עֵרֶךְ חֶצְיִי עָלַי, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ. חֲצִי דָמִי עָלַי, נוֹתֵן חֲצִי דָמָיו. דְּמֵי חֶצְיִי עָלַי, נוֹתֵן דְּמֵי כֻלּוֹ. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ, נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ:

ברטנורה (ג) חציי עלי. הוי כערך ראשי וערך כבדי, דהוי דבר שהנשמה תלויה בו: דמי חציי עלי, נותן דמי כולו. דכתיב (ויקרא כז) נדר בערכך נפשות, הקיש נדר לערך, מה ערך אמר ערך חציי עלי נותן ערך כולו, אף נדר אמר דמי חציי עלי נותן דמי כולו: זה הכלל. לאתויי כל האברים שהנשמה תלויה בהם, שאם אמר דמי חצי אותו אבר עלי כגון שאמר דמי חצי לבי עלי או דמי חצי כבדי עלי, נותן דמי כולו:

ד. הָאוֹמֵר עֶרְכּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי, מֵת הַנּוֹדֵר וְהַנִּדָּר, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין. דָּמָיו שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי, מֵת הַנּוֹדֵר, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין. מֵת הַנִּדָּר, לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין, שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים:

ברטנורה (ד) מת הנודר והנידר, יתנו היורשים. והוא שעמד בדין קודם שמת, כדפרישנא לעיל וסיפא אצטריכא ליה: דמיו של פלוני עלי, מת הנודר יתנו היורשים. דמהו דתימא אע"ג דעמד בדין הואיל ומת הנודר קודם שישומו הנידר, לא אשתעבוד נכסיה, קמשמע לן אומדנא גילוי מילתא בעלמא הוא, והואיל ונידר קיים אמדינן ליה:

ה. שׁוֹר זֶה עוֹלָה, בַּיִת זֶה קָרְבָּן, מֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת, אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם. (דְּמֵי) שׁוֹר זֶה עָלַי עוֹלָה, אוֹ (דְּמֵי) בַיִת זֶה עָלַי קָרְבָּן, מֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת, חַיָּב לְשַׁלֵּם:

ברטנורה (ה) בית זה קרבן. לבדק הבית: ונפל הבית. קודם שהחזיק בו גזבר: מת השור חייב לשלם. ולא אמרינן אין דמים למתים אלא באדם בלבד:

ו. חַיָּבֵי עֲרָכִים, מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. חַיָבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְרַצֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א), לִרְצוֹנוֹ, כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אָנִי. וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגִטֵּי נָשִׁים, כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אָנִי:

ברטנורה (ו) ממשכנין אותן. גזבר נכנס לביתם ונוטל בעל כרחם: חייבי חטאות ואשמות. כיון דלכפרה אתו, לא משהי להו: אין ממשכנין אותן. וחטאת נזיר, הואיל ולאו לכפרה אתיא ואינה מעכבתו מלשתות יין שכיון שנזרק הדם של אחד מן הקרבנות, הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים, זמנין דפשע ומשהי לה, הלכך ממשכנין אותו על חטאתו: חייבי עולות ושלמים. אע"ג דעולה מכפרת על עשה ועל לאו הניתק לעשה, הואיל ולאו חובה היא לא חשיב לה כפרה ואתי לשהויי, הלכך ממשכנין אותן. ויש מחייבי עולות שאין ממשכנים אותן, כגון עולת מצורע, לפי שהיא מעכבת טהרתו, לא אתי לשהוייה: כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. היכא דבית דין ממשכנים אותו צריך שיאמר רוצה אני: וכן אתה אומר בגטי נשים. כן מי שדינו שכופין אותו לגרש ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל מכין אותו עד שיאמר רוצה אני, ונותן הגט והוא כשר:

גמרא ערכין דף טו ע"ב

תָּנָא דְּבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֶאל: כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע מַגְדִּיל עֲוֹנוֹת כְּנֶגֶד שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. כְּתִיב הָכָא (תהילים יב) לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. וּכְתִיב בַּעֲבוֹדָה זָרָה (שמות לב) אָנָא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדוֹלָה. בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת כְּתִיב (בראשית לט) וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים כְּתִיב (שם ד) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא. גְּדוֹלוֹת אִימָא תַּרְתֵּי הֵי מִינַיְיהוּ מַפְקָת בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי לָשׁוֹן תְּלִיתָאִי קָטִיל תָּלִיתָאִי הוֹרֵג לִמְסַפְּרוֹ וְלִמְקַבְּלוֹ וּלְאָמְרוֹ. אָמַר רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב (משלי יח) מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן. וְכִי יֵשׁ יָד לְלָשׁוֹן אֶלָא לוֹמַר לָךְ מַה יָּד מְמִיתָה אַף לָשׁוֹן מְמִיתָה אִי מַה יָּד אֵין מְמִיתָה אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָהּ אַף לָשׁוֹן אֵינָהּ מְמִיתָה אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָהּ תַּלְמוּד לוֹמַר (ירמיה ט) חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם. אִי מַה חֵץ שָׁחוּט עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה אַף לָשׁוֹן עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה תַּלְמוּד לוֹמַר (תהילים עג) שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ. וְכִי מֵאַחַר דִּכְתִיב שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנוֹ. לָמָּה לִי הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּקָטִיל כַּחֵץ. וְכִי מֵאַחַר דִּכְתִיב חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן. לָמָּה לִי לְכִדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא דְּבָעֵי חַיִּים בְּלִישָׁנֵהּ דְּבָעֵי מִיתָה בְּלִישָׁנֵהּ. הֵיכִי דָּמֵי לִישְׁנָא בִּישָׁא רָבָא אָמַר כְּגוֹן דְּאָמַר אִיכָּא נוּרָא בֵּי פְּלַנְיָא אָמַר לֵהּ אַבַּיֵי מַאי קָא עָבִיד גִּלּוּיֵי מִלְּתָא בְּעָלְמָא הוּא אֶלָּא דְּמַפִּיק כְּלִישְׁנָא בִּישָׁא דְּאָמַר הֵיכָא מִשְׁתַּכְּחָא נוּרָא אֶלָּא בֵּי פְּלַנְיָא. אָמַר רָבָא: כָּל מִלְּתָא דְּמִיתְאַמְרָה בְּאַפֵּי מָרָה לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישְׁנָא בִּישָׁא. אָמַר לֵהּ: כָּל שֶׁכֵּן חוּצְפָּא וְלִישְׁנָא בִּישָׁא אָמַר לֵהּ אֲנָא כְּרִבִּי יוֹסֵי סְבִירָא לִי דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִיָּמַי לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרָי. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כָּל מִלְּתָא דְּמִיתְאַמְּרָא בְּאַפֵּי תְּלָתָא לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישְׁנָא בִּישָׁא מַאי טַעֲמָא חַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵהּ וְחַבְרָא דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵהּ כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר מַאי כְּתִיב (משלי כז) מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ. כְּגוֹן דְּמִיקְלַע לְאוּשְׁפִּיזָא וְטָרְחוּ קָמֵיהּ שַׁפִּיר לְמָחָר נָפִיק יָתִיב בְּשׁוּקָא וְאָמַר רַחֲמָנָא נִיבָרְכֵיהּ לִפְלַנְיָא דְּהָכִי טָרַח קַמָּאי וְשַׁמְעֵי אִינְשֵׁי וְאָזְלִין וְאַנְסִין לֵהּ. תָּנֵי רַב דִּימִי אָחוּהָ דְּרַב סָפְרָא: לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ אִיכָּא דְאַמְרֵי רַב דִּימִי אַחוּהָ דְרַב סַפְרָא חָלַשׁ עָאל רַב סַפְרָא לְשִׁיּוּלִי בֵּיהּ אָמַר לְהוּ תֵּיתִי לִי דְקַיְימִית כָּל דְאָמוּר רַבָּנָן אָמְרוּ לֵיהּ הָא מִי קַיַימְתְּ לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָא לִידֵי גְנוּתוֹ אָמַר לְהוּ לֹא שְׁמִיעָה לִי דְאִי הֲוָה שְׁמִיעָה לִי קַיֵימְתָּא:

רש"י הי מנייהו מפקת. הא בכלהו כתיב גדולות הלכך כלהו אתי: לישנא תליתאי. זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד: למספרו. לרכיל עצמו שמתוך מריבה שנופלת בין השנים והורגין זה את זה הורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו: דבעי חיי בלישניה. יעסוק בתורה: דבעי מיית בלישניה. עסוק בדברי שטות ונבלה: נורא בי פלניא. דמשמע עשיר הוא וכל שעה מצוי יש בביתו לבשל תבשילין: גלוי מלתא בעלמא. הואיל ואינו אומרו בלשון הרע אלא מגלה לאותן שמבקשין אומר לכו לבית פלוני: מברך רעהו בקול גדול וגו': קללה תחשב לו. אותה ברכה קללה היא לחבירו: ושמעו אינשי. אלמים שהוא עשיר ואזלי אנסי ליה שמתאכסנין אצלו אורחים עד שמכלין ממונו: בא לידי רעתו. שכשהוא מספר בטובתו יותר מדאי הוא עצמו אומר חוץ ממדה רעה זו שבו או אחרים שומעין שזה משבחו ואומרי' הלא מדת כך וכך בידו:

זוהר האזינו דף רצז ע"ב

רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (ויקרא כו) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ' זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל עַל כָּל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה דְּאַף עַל גַּב דְּאַרְגִּיזוּ קַמֵּי מָארֵיהוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בָּעֵי לְשַׁבְקָא לוֹן. וּבְכָל אֲתַר דְּגָלוּ בֵּינֵי עַמְּמַיָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ' רַבִּי אַבָּא אָמַר וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם. תָּא חֲזֵי כַּמָּה חֲבִיבוּתָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּאַף עַל גַּב דְּגָרְמִין לְמִגְלֵי בֵּינֵי עַמְּמַיָא שְׁכִינְתָּא לָא אִתְעֲדִיאָת מִנְּהוֹן לְעָלְמִין דְּלָא תֵּימָא דְּאִנּוּן בִּלְחוֹדַיְהוּ בְּגָלוּתָא מִשְׁתַּכְּחִין אֶלָּא וְאַף גַּם זֹאת עִמְּהוֹן מִשְׁתַּכְּחָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ' לְמַלְכָּא דְּאַרְגִּיז עַל בְּרֵיהּ וְגָזַר עֲלֵיהּ עוֹנָשָׁא לְאִתְרַחֲקָא מִנֵּיהּ וּלְמֵיזָל לְאַרְעָא רְחִיקָא שָׁמְעָה מַטְּרוֹנִיתָא וְאָמְרָה הוֹאִיל וּבְרִי אָזִיל לְאַרְעָא רְחִיקָא וְשָׁדֵי לֵיהּ מַלְכָּא מֵהֵיכָלֵיהּ אֲנָא לָא אֶשְׁבּוֹק לֵיהּ אוֹ תַּרְוַנָּא כַּחֲדָא נֵיתוּב לְהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא אוֹ תַּרְוַנָּא כַּחֲדָא נֵתִיב בְּאַרְעָא אָחֳרָא לְזִמְנִין פָּקִיד מַלְכָּא עַל מַטְּרוֹנִיתָא לָא אַשְׁכַּחָהּ. דַּהֲוָת אָזְלַת עִם בְּרֵיהּ אָמַר הוֹאִיל וּמַטְּרוֹנִיתָא תַּמָּן תַּרְוַיְהוּ יְתוּבוּן. וּבְזִמְנָא דְּפָקִיד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמַטְּרוּנִיתָא פָּקִיד לָהּ בְּקַדְּמִיתָא וּבְגִנַּהּ פָּקִיד לִבְנוֹי הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות ו) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' מַאן גָּרִים דַּאֲנָא שַׁמַּעְנָא עָקַתְהוֹן כִּבְיָכוֹל מַטְּרוֹנִיתָא דִּדְכַרְנָא לָהּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי וּכְתִיב (שם ב) וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ וְכַד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְהַדֵּר לְיִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא מַה כְּתִיב (דברים ל) וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ דָּא מַטְּרוֹנִיתָא וְעוֹד כְּתִיב (תהלים פה) רָצִיתָ ה' אַרְצְךָ שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב:

תרגום הזוהר רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ'. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִכְעִיסוּ לִפְנֵי אֲדוֹנָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲזֹב אוֹתָם, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ בֵּין הָעַמִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא עִמָּהֶם בַּגָּלוּת. זֶה שֶׁאָמַר, וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ'. רַבִּי אַבָּא אָמַר: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה הִיא אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁגָּרְמוּ לִהְיוֹת בַּגָּלוּת בֵּין הָעַמִּים, הַשְּׁכִינָה אֵינָהּ סָרָה מֵהֶם לְעוֹלָם. וְאַל תֹּאמַר, שֶׁהֵם בִּלְבַדָּם נִמְצָאִים בַּגָּלוּת, אֶלָּא, וְאַף גַּם זֹאת, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת זֹאת, נִמְצֵאת עִמָּהֶם. זֶה שֶׁאָמַר, אַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ'. לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וְגָזַר עָלָיו עֹנֶשׁ שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְיֵלֶךְ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה, שָׁמְעָה הַמַּלְכָּה וְאָמְרָה, כֵּיוָן שֶׁבְּנִי הוֹלֵךְ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה, וְהַמֶּלֶךְ הִשְׁלִיכוֹ מֵהֵיכָלוֹ, אֲנִי לֹא אֶעֱזְבֶנּוּ, אוֹ שְׁנֵינוּ יַחַד נַחֲזוֹר לְהֵיכָל הַמֶּלֶךְ, אוֹ שְׁנֵינוּ יַחַד נֵשֶׁב בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. לְיָמִים, פָּקַד הַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּלְכָּה, וְלֹא מְצָאָהּ, כִּי הָלְכָה עִם בְּנוֹ. אָמַר, כֵּיוָן שֶׁהַמַּלְכָּה שָׁם, שְׁנֵיהֶם יָשׁוּבוּ. כָּךְ הוּא בִּזְמָן שֶׁיִּפְקוֹד הַקָבָּ"ה אֶת הַשְּׁכִינָה, יִפְקֹד אוֹתָהּ תְּחִלָּה, וּבִשְׁבִילָהּ יִפְקֹד לְבָנָיו. זֶה שֶׁאָמַר, וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. מִי גָּרַם שֶׁאֲנִי שָׁמַעְתִּי נַאֲקָתָם, כִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה גָּרְמָה, שֶׁזָּכַרְתִּי אוֹתָהּ. זֶה שֶׁאָמַר וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי. דְּהַיְנוּ הַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת בְּרִית. וְכָתוּב, וַיִּזְכּוֹר אֱלֹקִים אֶת בְּרִיתוֹ. וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת, מַה כָּתוּב, וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךְ אֶת שְׁבוּתְךְ וְרִחֲמֶךְ, זוֹ הִיא הַשְּׁכִינָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר, וְשָׁב וְגוֹ' אֶת שְׁבוּתְךְ. וְעוֹד כָּתוּב, רָצִיתָ ה' אַרְצֶךְ שַׁבְתָּ שְׁבוּת יַעֲקֹב. דְּהַיְנוּ הַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת אֶרֶץ.

הלכה פסוקה

הרמב"ם הלכות ברכות פרק ז

א. אֵין הַבּוֹצֵעַ רַשַּׁאי לִבְצֹעַ עַד שֶׁיָּבִיאוּ מֶלַח אוֹ לִיפְתָּן לִפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֶלָּא אִם כֵּן נִתְכַּוְּנוּ לֶאֱכֹל פַּת חֲרֵבָה. וְאֵינוֹ בּוֹצֵעַ לֹא פְּרוּסָה קְטַנָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּצַר עַיִן וְלֹא פְּרוּסָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִכְּבֵיצָה מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּרַעְבְתָן. וּבְשַׁבָּת יֵשׁ לוֹ לִבְצֹעַ פְּרוּסָה גְּדוֹלָה. וְאֵינוֹ בּוֹצֵעַ אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל יָפֶה יָפֶה: ב. מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִבְצֹעַ מִכִּכָּר שְׁלֵמָה. אִם הָיְתָה שָׁם שְׁלֵמָה שֶׁל שְׂעוֹרִים וּפְרוּסָה שֶׁל חִטִּים מַנִּיחַ שְׁלֵמָה בְּתוֹךְ פְּרוּסָה וּבוֹצֵעַ מִשְּׁתֵּיהֶן כְּדֵי שֶׁיִּבְצַע מֵחִטִּים וּמִשְּׁלֵמָה. בְּשַׁבָּת וּבְיָמִים טוֹבִים חַיָּב לִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת נוֹטֵל שְׁתֵּיהֶן בְּיָדוֹ וּבוֹצֵעַ אַחַת מֵהֶן:

מוסר

שערי תשובה דף לא עד

אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְּנֵי אָדָם מְדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרָע אוֹ יִשְׁמַע כָּל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה אוֹ יֵשֵׁב בְּסוֹד מְשַׂחֲקִים בּוֹזִים תּוֹרָה וּמִצְוֹת וְיָדוּעַ כִּי הֵם סָרָבִים וְסַלּוֹנִים וְאִם יוֹכִיחֵם אַל יַקְשִׁיבוּ אֶל דְּבָרָיו. עַל כֵּן יָשִׂים יָד עַל פֶּה גַּם זֶה יֵעָנֵשׁ כִּי לֹא יַעֲנֶה כְּסִילִים כְּאִוַּלְתָּם פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ כִּי הוּא כְּמוֹהֶם וְכִי הוֹדָה עַל דִּבְרֵיהֶם אַף כִּי יִתְחַיֵּב לַעֲנוֹת וְלִגְעֹר בָּהֶם לָתֶת גֹּדֶל לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת אֲשֶׁר בִּזּוּ לָעֲגוּ לָהֶם וּלְקַנֵּא לִכְבוֹד נָקִי וְצַדִּיק אֲשֶׁר יָשִׂיחוּ בּוֹ וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִתְחַיֵּב הָאָדָם לַעֲזֹב בַּעֲבוּרָם חֶבְרַת הָרָשָׁע כִּי יֵעָנֵשׁ בִּשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים תָּמִיד וְיַלְאֶה לַעֲנוֹתָם זֶה הַדָּבָר מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כד) אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי חָמָס וְאַל תִּתְאַו לִהְיוֹת אִתָּם כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה. רוֹצֶה לוֹמַר כִּי תִּשָּׂא עָוֹן בְּחַטָּאתָם כִּי תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים תָּמִיד וּתְהִי כְּמַחֲרִישׁ:

תוכן העניינים

חק לישראל - דברים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה