פרשת תולדות · תולדות יום רביעי
תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב"ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
(לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה: וְיַעֲקֹב יְהַב לְעֵשָׂו לְחֵם וְתַבְשִׁיל דִּטְלוֹפְחִין וַאֲכַל וּשְׁתִי וְקָם וַאֲזָל וְשָׁט עֵשָׂו יָת בְּכֵרוּתָא:
רש"י ויבז עשו. העיד הכתוב על רשעו שבזה עבודתו של מקום:
כו (א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: וַהֲוָה כַפְנָא בְּאַרְעָא בַּר מִכַּפְנָא קַדְמָאָה דִּי הֲוָה בְּיוֹמֵי אַבְרָהָם וַאֲזַל יִצְחָק לְוַת אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִּפְלִשְׁתָּאֵי לִגְרָר: (ב) וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: וְאִתְגְּלִי לֵהּ יְיָ וַאֲמַר לָא תֵחוֹת לְמִצְרָיִם שְׁרֵי בְאַרְעָא דִּי אֵימַר לָךְ:
רש"י אל תרד מצרימה. שהיה דעתו לרדת מצרימה כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך:
(ג) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: דּוּר בְּאַרְעָא הָדָא וִיהֵי מֵימְרִי בְסַעְדָךְ וְאֵבָרְכִנָךְ אֲרֵי לָךְ וְלִבְנָיךְ אֶתֵּן יָת כָּל אַרְעָתָא הָאִלֵּין וְאָקֵם יָת קְיָמָא דִּי קַיֵּמִית לְאַבְרָהָם אֲבוּךְ:
רש"י האל. כמו האלה:
(ד) וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: וְאַסְגֵּי יָת בְּנָיךְ סַגִּיאִין כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָּא וְאֶתֵּן לִבְנָיךְ יָת כָּל אַרְעָתָא הָאִלֵּין וְיִתְבָּרְכוּן בְּדִיל בְּנָךְ כֹּל עַמְמֵי אַרְעָא:
רש"י והתברכו בזרעך. אדם אומר לבנו יהא זרעך כזרעו של יצחק, וכן בכל המקרא. וזה אב לכלן (להלן מח כ) בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, ואף לענין הקללה מצינו כן (במדבר ה כז) והיתה האשה לאלה, שהמקלל שונאו אומר תהא כפלונית, וכן (ישעיה סה טו) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי, שהנשבע אומר אהא כפלוני אם עשיתי כך וכך:
(ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: חֳלַף דִּי קַבִּיל אַבְרָהָם בְּמֵימְרִי וּנְטַר מַטְּרַת מֵימְרִי פִּקּוֹדַי קְיָמַי וְאוֹרָיָתָי:
רש"י שמע אברהם בקלי. כשנסיתי אותו: וישמר משמרתי. גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת: מצותי. דברים שאלו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים: חקותי. דברים שיצר הרע ואמות העולם משיבין עליהן כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזרת המלך וחקותיו על עבדיו: ותורתי. להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני:
נביאים - מלאכי - פרק ב
(ב) אִם לֹא תִשְׁמְעוּ וְאִם לֹא תָשִׂימוּ עַל לֵב לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת הַמְּאֵרָה וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם וְגַם אָרוֹתִיהָ כִּי אֵינְכֶם שָׂמִים עַל לֵב: אִם לָא תְקַבְּלוּן וְאִם לָא תְשַׁוּון דַּחֲלְתִי עַל לִבָּא לְמִתַּן יְקָרָא לִשְׁמִי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וַאֲשַׁלַּח בְּכוֹן יָת מְאֵירָתָא וְאֵילוּט יַת בִּרְכַתְכוֹן וְאַף אֵילוּטִנֵּיהּ אֲרֵי לֵיתֵיכוֹן מְשַׁוּוּן דַּחְלְתִי עַל לִבָּא:
רש"י וארותי . וקללתי את ברכותיכם מה שצריך לברך לכם הדגן והתירוש והיצהר : וגם ארותיה . ובאמת אין לתלות הדבר על תנאי שתליתי באם לא ישמע כי ידעתי שלא תשמעו לפיכך אני מעתה ארותיה :
(ג) הִנְנִי גֹעֵר לָכֶם אֶת הַזֶּרַע וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם וְנָשָׂא אֶתְכֶם אֵלָיו: הָא אֲנָא נָזֵיף לְכוֹן בַּעֲלָלַת בַּר זַרְעָא וַאֲגַלֵּי בַהֲתַת חוֹבֵיכוֹן עַל אַפֵּיכוֹן וַאֲבַטֵּיל רְבוּת חַגֵּיכוֹן וְיִתְמְנַע חוּלַקְכוֹן מִנֵּיהּ:
רש"י וזריתי פרש . של בהמות חגיכם על פניכם כלומ' לא תקבלו שכר מאתי כי אם לרעה לבושת ואגעור לכם את זרע השדה : ונשא אתכם אליו . פרש בהמות קרבנותיכם ישאו אתכם אליו להיות זוללים ונבזים כמוהו :
(ד) וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: וְתֵדְּעוּן אֲרֵי שְׁלָחִית לְוַתְכוֹן יַת תַּפְקֵידְתָּא הָדָא לְמֶהֱוֵי קְיָמַי דְּעִם לֵוִי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:
רש"י להיות בריתי את לוי . שאני חפץ שתתקיימו ( אתי ) בברי' שכרתי לשבט לוי :
(ה) בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא: קְיָמִי הֲוָה עִמֵּיהּ חַיֵי וּשְׁלָמָא וִיהָבִית לֵיהּ אוּלְפַן אוֹרַיתִי שְׁלִים וּדְחִיל מִן קֳדָמַי וּמִן קֳדָם שְׁמִי דָּחִיל הוּא:
רש"י החיים והשלום . שנאמר לפנחס את בריתי שלום ( במדב' כ"ה ) והובטח לו ולזרעו אחריו הרי שיהא זרעו בחיים : ואתנם לו . שיקבלם במורא וכן עשה וייראני : נחת . לשון חתת נתירא :
(ו) תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: אוֹרַיְתָא דְּקוּשְׁטָא הֲוָה בְּפוּמֵּיהּ וְשִׁקְרָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּשְּׂפְוָותֵיהּ בִּשְׁלָמָא וּבִרְעוּתָא הַלַךְ קֳדָמַי וְסַגִּיאִין אֲתִיב מֵחוֹבָא:
רש"י בשלום ובמישור הלך אתי . אהרן ואלעזר ופנחס וכן במעשה העגל השיבו כל שבטיהם מעון שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי ( שמות ל"ב ) :
(ז) כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה צְבָאוֹת הוּא: אֲרֵי שִּׂפְתֵי כָהֵין יִטְּרוּן מַדַּע וְאוֹרָאָה יִבְעוּן מִפּוּמֵּיהּ אֲרֵי מְשַׁמֵּישׁ קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת הוּא:
רש"י כי שפתי כהן . עליהם מוטל לשמור דעת למה שהרי תורה יבקשו מפיהו שכבר דבר זה מסור להם יורו משפטיך ליעקב ( דברים ל"ג ) : כי מלאך . שלוחו של הקב"ה כמלאכי השרת לשרת לפניו וליכנס לפנים במחיצתו :
כתובים - משלי - פרק ו
(ו) לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם: אִתְרְמֵי לְשׁוּמְשְׁמָנָא עַטְלָא חֲמֵי אָרְחָתְהוֹן וְאִתְחַכָּם:
רש"י לך אל נמלה עצל וגו' . וחכם . והתחכם :
(ז) אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל: דְּלֵית לַהּ חֲצָדָא הֵיךְ אַף לָא סָרְכָא וְשַׁלִּיטָא:
רש"י אשר אין לה קצין . שיוכיח אותה ויזרזנה ויוציא מידה אם תגזול דבר מחברתה ואף על פי כן :
(ח) תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ: מְתַקְנָא בְקַיְטָא לַחְמָהּ וְגָבְשָׁא בַחֲצָדָא מֵיכְלָהּ:
רש"י תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה . מזונה , כל אחת ואחת אינה גוזלת מחבירתה :
(ט) עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ: עַד מַה לְאֵימַת אַנְתְּ דָּמִיךְ אַנְתְּ עַטְלָא וּלְאֵימַת קָיְמַת מִן שִׁנְתָּךְ: (י) מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב: קַלִיל שִׁנְתָּא קַלִיל נוּמְתָּא קַלִיל תְּחַבַּק יְדָךְ לְמַדְמְכָא:
רש"י חבוק ידים . הישן חובק ידיו אבראצ"ר בלע"ז :
(יא) וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן: וְתֵיתֵי וְתִדְרוֹךְ מִסְכְּנוּתָךְ וְחוּסְרָנָךְ הֵיךְ גַּבְרָא כְּשֵׁרָא:
רש"י ובא כמהלך ראשך . אם תעשה כן יבא חסרונך ודבר שאתה רש ממנו יבא לך מיד כאדם המהלך מהר ומחסורך יבא ויתמלא : כאיש מגן . הבא מהר להגין על אדוניו , המקראות אלו עקרן משל על המתעצלין לעסוק בתורה :
משנה בבא קמא פרק ו
א. הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר, וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, פָּטוּר. לֹא נָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, חַיָּב. נִפְרְצָה בַלַּיְלָה אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה פָּטוּר. הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים. לִסְטִים חַיָּיבִים:
ברטנורה (א) הכונס. פטור. דהא נטרה ומאי הוי ליה למעבד: הוציאוה לסטים. אע"ג דלא הוציאוה ממש אלא שעמדו בפניה עד שיצאה, הוי כאילו הוציאוה בידים וחייבים:
ב. הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה, אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה חַיָּב. מְסָרָהּ לְרוֹעֶה. נִכְנָס רוֹעֶה תַּחְתָּיו. נָפְלָה לַגִּינָה וְנֶהֱנֵית מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֶנֵית. יָרְדָה כְדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה, מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה. כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶׁהִזִּיקָה שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָה שָׂדֶה. כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אָכְלָה פֵּירוֹת גְּמוּרִים מְשַׁלֶּמֶת פֵּירוֹת גְּמוּרִים. אִם סְאָה סְאָה אִם סָאתַיִם סָאתַיִם:
ברטנורה (ב) הניחה בחמה. מצערה לה שמשא ולא סגי לה בנעילה כראוי שהיא בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה בלבד: נכנס הרועה תחתיו. ולא אמרינן בכהאי גוונא שומר שמסר לשומר חייב, שדרך הרועה הגדול למסור לרועה הקטן שתחתיו, ולפיכך הרועה שתחתיו חייב: נפלה לגינה. וכגון שהוחלקה ונפלה באונס. אבל דחו אותה חברותיה והפילוה, משלם מה שהזיקה, דאיהו פשע בה, דהוי ליה לעבורינהו חדא חדא: מה שנהנית. לפי הנאתה ולא לפי הזיקה: שמין בית סאה באותה שדה. אין שמין את הערוגה לבדה, מפני שמפסיד מזיק, ששמין אותה בכל שויה ורחמנא אמר וביער בשדה אחר, ודרשינן מלמד ששמין אותה על גב שדה אחרת. אלא ששמין בית סאה באותה שדה כמה היתה שוה קודם שנאכלה ממנה הערוגה הזאת, וכמה היא שוה עכשיו, והשתא לא משלם כולהו דמיה, דמי שלוקח בית סאה כשהיא בתבואתה אינו מזלזל בה בשביל הפסד ערוגה אחת כי אם דבר מועט: רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורים. שכבר בשלו כל צרכן, משלמת כל ההיזק. והיכא שיימינן אגב שדה, היכא דעדיין לא נגמרו. והלכה כרבי שמעון:
ג. הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שָׂדֵה שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וַאֲכָלָתָן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה פָּטוּר. וְאִם הוּזְקָה בָּהֵן בַּעַל הַגָּדִישׁ חַיָּב. וְאִם הִגְדִּישׁ בִּרְשׁוּת. בַּעַל הַשָּׂדֶה חַיָּיב:
ברטנורה (ג) ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב. בגמרא מוקי לה בבקעה שרגילין כולן לעשות בגורן אחד, זה גדישו וזה גדישו, וממנין שומר. וכיון שאמר השומר עייל וגדיש, הוי כאילו אמר עייל ואנטר לך. אבל בשאר בני אדם, אפילו הגדיש ברשות אין בעל השדה חייב, עד דמקבל עליה נטירותא:
ד. הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, פָּטוּר בְּדִינֵי אָדָם. וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. שָׁלַח בְּיַד פִּקֵּחַ הַפִּקֵּחַ חַיָּב. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר. וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים. הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַיָּב. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים. וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר. הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַיָּב. בָּא אַחֵר וְלִבָּה. הַמְּלַבֶּה חַיָּב. לִבְּתָה הָרוּחַ כֻּלָּן פְּטוּרִין. הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה וְאָכְלָה עֵצִים. אוֹ אֲבָנִים, אוֹ עָפָר, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה. עָבְרָה גָּדֵר שֶׁהוּא גָבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת, אוֹ דֶּרֶךְ הָרַבִּים, אוֹ נָהָר פָּטוּר. הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. עַד כַּמָּה תַעֲבוֹר הַדְּלֵקָה, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלוּ הוּא בְאֶמְצַע בֵּית כּוֹר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת כְּדֶרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חֲמִשִּׁים אַמָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה (שמות כב). הַכֹּל לְפִי הַדְּלֵיקָה:
ברטנורה (ד) ובא אחר וליבה. נפח באש והעלה שלהבת, כמו בלבת אש. (שמות ג') ואית ספרים דגרסי נבה, מגזרת ניב שפתים (ישעיה נ"ז). כשאדם מדבר מנענע בשפתיו ורוח יוצא: או עפר. שליחכה נירו ונתקלקל: או דרך הרבים. שש עשרה אמה, כדגלי המדבר: ר"ש אומר הכל לפי הדליקה. לפי גובה הדליקה וגודל שיעורה. שכשהאש גדולה קופצת למרחוק. והלכה כר"ש:
ה. הַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ. וְהָיוּ בּוֹ כֵּלִים וְדָלְקוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יְשַׁלֵּם מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָא גָדִישׁ שֶׁל חִטִּים אוֹ שֶׁל שְׂעוֹרִים. הָיָה גְדִי כָפוּת לוֹ וְעֶבֶד סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ, חַיָּיב. עֶבֶד כָּפוּת לוֹ וּגְדִי סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ, פָּטוּר. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בַּמַּדְלִיק אֶת הַבִּירָה, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהָנִיחַ בַּבָּתִּים:
ברטנורה (ה) המדליק את הגדיש. שהדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חברו: רבי יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו. דר' יהודה מחייב על נזקי טמון באש. דלית ליה דרשא דאו הקמה מה קמה גלויה אף כל גלוי: וחכ"א אינו משלם אלא גדיש וכו'. דאית להו דרשא דאו הקמה, ופטרי על נזקי טמון באש. אלא שמשערין מקום הכלים כאילו הוא גדיש, ומשלם גדיש כשעור גופן של כלים. ומדקאמרי סיפא ומודים חכמים לר' יהודה במדליק את הבירה שהוא משלם כל מה שבתוכה, מוכח בגמרא שנחלקו רבי יהודה וחכמים גם במדליק בתוך של חברו, שרבי יהודה סבר כשהדליק בשל חברו משלם כל מה שבתוכו ואפילו ארנקי. ורבנן סברי כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר הוא דמשלם, כלים שאין דרכן להטמין בגדיש לא משלם. והלכה כחכמים: היה גדי כפות לו חייב. דבעלי חיים נמי אתרבו מאו הקמה. ומשום דקם ליה בדרבה מיניה ליכא למפטריה. דאינו חייב מיתה על העבד, הואיל ואינו כפות היה לו לברוח, ופטור עליו ממיתה ומן התשלומין. אבל אם היה עבד כפות לו, פטור אפילו על הגדי ועל הגדיש, דחייב מיתה על העבד וקם ליה בדרבה מיניה. ובגדי לא שני לן בין כפות לאינו כפות. ואיידי דנקט בעבד נקט בגדי: במדליק את הבירה. דמדליק בתוך של חבירו הוא, והוי כמאבד בידים. ואפ"ה טעמא משום דדרך בני אדם להניח כלים בבתים. אבל בגדיש דאין דרך בני אדם להניח אלא כגון מוריגין וכלי בקר, אע"ג דאדליק לתוך של חבירו, אינו משלם אליבא דחכמים אלא דברים שדרכן להטמין בגדיש:
ו. גֵּץ שֶׁיָּצָא מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק חַיָּב. גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת. וְדָלְקוּ בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה. בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב. הִנִּיחַ חֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ, הַחֶנְוָנִי חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּנֵר חֲנֻכָּה פָּטוּר:
ברטנורה (ו) גץ. ניצוץ של אש: רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור. כיון דבמצוה קא עסיק. ואין הלכה כרבי יהודה:
גמרא בבא קמא דף ס"ו ע"א
אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן אֵין פּוּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם. וְאֵינָה מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַדִּיקִים תְּחִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים אֵימָתַי אֵשׁ יוֹצְאָה בִּזְמַן שֶׁקוֹצִים מְצוּיִין לָהּ וְאֵינָה מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַדִּיקִים תְּחִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ וְאָכַל גָּדִישׁ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ שֶׁנֶּאֱכַל גָּדִישׁ כְּבָר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם בְּכִי טוֹב וְיֵצֵא בְּכִי טוֹב שֶׁנֶּאֱמַר (שם יב) וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר. תָּנוּ רַבָּנָן דֶּבֶר בָּעִיר כַּנֵּס רַגְלֶיךָ שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר. וְאוֹמֵר (ישעיה כו) לֵךְ עַמִּי בֹּא בַּחֲדָרֶיךָ וּסְגוֹר דְּלָתְיךָ בַּעֲדֶךָ וְאוֹמֵר (דברים לב) מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה. מָאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵימָא הָנֵי מִילֵי בְּלֵילְיָא אֲבָל בִּימָמָא לָא תָּא שְׁמַע לֵךְ עַמִּי וְגוֹ' וְכִי תֵימָא הָנֵי מִילֵי דְלֵיכָא אֵימָא מִגַּוָּאי אֲבָל הֵיכָא דְאִיכָא אֵימָה מִגַּוָּאי כִּי נָפִיק יָתִיב בֵּינֵי אִינְשֵׁי בְּצַוָּותָא בְּעַלְמָא טְפֵי מַעֲלֵי תָּא שְׁמַע מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה אַף עַל גַּב דְּמֵחֲדָרִים אֵימָה מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב. רָבָא בְּעִידַן רִיתְחָא הֲוָה סָכַר כַּוֵּי דִּכְתִיב (ירמי' ט') כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ. תָּנוּ רַבָּנָן רָעָב בָּעִיר פַּזֵּר רַגְלֶיךָ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיִּרְד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם וְאוֹמֵר (מ"ב ז') אִם אָמַרְנוּ נָבֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר וְגוֹמֵר מָאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵימָא הָנֵי מִילֵי הֵיכָא דְלֵיכָא סָפֵק נְפָשׁוֹת אֲבָל הֵיכָא דְאִיכָא סָפֵק נְפָשׁוֹת לֹא. תָּא שְׁמַע (שם) לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וְגוֹ'. תָּנוּ רַבָּנָן דֶּבֶר בָּעִיר אַל יְהַלֵּךְ אָדָם בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ מִפְּנֵי שֶׁמַלְאַךְ הַמָּוֶת מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע הַדְּרָכִים דְּכֵיוָן דִיְהִיבָה לֵיהּ רְשׁוּתָא מַסְגֵּי לְהֶדְיָא. שָׁלוֹם בָּעִיר אַל יְהַלֵּךְ בְּצִידֵי דְרָכִים דְּכֵיוָן דְלֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא מְחַבֵּי חִבּוּיֵי וּמַסְגֵּי. תָּנוּ רַבָּנָן דֶּבֶר בָּעִיר אַל יִכָּנֵס אָדָם יָחִיד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת מַפְקִיד שָׁם כֵּלָיו וְהָנֵי מִילֵי הֵיכָא דְלָא קָרוּ בֵיהּ דַּרְדְּקִי וְלֹא מַצְלוּ בֵיהּ עֲשָׂרָה. תָּנוּ רַבָּנָן כְּלָבִים בּוֹכִים מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּא לָעִיר. כְּלָבִים מְשַׂחֲקִים אֵלִיָּהוּ בָּא לָעִיר:
רש"י בכי טוב. בעוד חמה זורחת ילין במלון ולא ימתין עד שתחשך ולבקר לא ישכים לצאת עד שיאיר: כי טוב. לישנא מעליא האור כי טוב כלומר טוב הוא לצאת בו וליכנס בו מפני המזיקין והלסטים: חרבו. חרבו של מלאך המות: אימה. אימת מות של מלאך ולא בגלוי כל כך: רתחא. דבר: סכר כוי. סתם החלונות: אם אמרנו וגו'. בארבע' אנשים מצורעים: דליכא ספק נפשות. במקום שתתגלה שם: תא שמע. סיפיה דקרא ועתה לכו ונפל' אל מחנה ארם אם יחיינו נחיה וגו':
זוהר תולדות דף קמ"ב ע"א
וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדוֹל דְּאִתְכַּלָּל מִסִטְרֵיהּ דְּדִינָא קַשְׁיָא, וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר (תהלים פ"ד) אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ וְגוֹ', זַכָּאָה בַּר נַשׁ דְּאִתְתַּקַּף בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיַשְׁוֵי תּוּקְפֵּיהּ בֵּיהּ, יָכוֹל כַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה דְּאִתְתַּקָּפוּ וְאָמְרוּ (דניאל ג') הֵן אַיְתִי אֱלָהָנָא דִּי אֲנַחְנָא פְּלָחִין, יָכוֹל לְשֵׁזָבוּתָנָא מִגּוֹ אַתּוּן נוּרָא יְקִידְתָּא וּמִן יָדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁזִיב, תָּא חֲזֵי דְּאִי לָא יְשֵׁזִיב וְלָא אִתְקַיָּם עֲלַיְהוּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתַּכַּח שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּלָא יִתְקַדַּשׁ בְּעֵינַיְהוּ דְּכֹלָּא כְּמָה דַּאֲמָרוּ, אֶלָּא כֵּיוָן דְּיָדְעוּ דְּלָא אָמְרוּ כִּדְקָא יָאוּת אַהֲדְרוּ וְאָמְרוּ וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא וְגוֹ', בֵּין יְשֵׁזִיב בֵּין לָא יְשֵׁזִיב יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא וְגוֹ', וְתָנֵינָן דְּמִלָּה אוֹדַע לְהוּ יְחֶזְקֵאל וְשָׁמְעוּ וְקַבִּילוּ מִנֵּיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְקַיַּם עֲלַיְהוּ בְּגִין דִּיקַבְּלוּן אַגְּרָא, וּכְדֵין אַהֲדְרוּ וְאָמְרוּ וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא וְגוֹ' אֶלָּא לָא יִתְתַּקַּף בַּר נַשׁ דְּיֵימָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְשֵׁזִיבְנֵנִי אוֹ אִיהוּ עָבִיד לִי כָּךְ וְכָךְ, אֲבָל יַשְׁוֵי תּוּקְפֵּיהּ בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיסַיֵּעַ לֵיהּ כַּד אִיהוּ אִשְׁתַּדַּל בְּאִנּוּן פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְתָא וּלְמֵיהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט דְּכֵיוָן דְּאָתֵי בַּר נַשׁ לְאִתְדַכָּאָה מְסַיְּעִין לֵיהּ וַדַּאי וּבְדָא יִתְתַּקַּף בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִיהוּ יְסַיֵּעַ לֵיהּ וְיִתְתַּקַּף בֵּיהּ דְּלָא יַשְׁוֵי תּוּקְפֵּיהּ בְּאָחֳרָא וּבְגִין כָּךְ עוֹז לוֹ בָּךְ, מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, דְּיַעֲבִיד לִבֵּיהּ כִּדְקָא יָאוּת בְּלָא הִרְהוּרָא אָחֳרָא אֶלָּא כְּהַאי מְסִלָּה דְּאִיהִי מִתְיַשְּׁבָא לְאַעֲבָרָא בְּכָל אֲתַר דְּאִצְטְרִיךְ הָכִי נַמֵּי, דּ"א אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ, עֹז כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (תהלים כ"ט) יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נַשׁ דְּיִתְעַסַק בְּאוֹרַיְתָא לִשְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּכָל מָאן דְּאִתְעַסַק בְּאוֹרַיְתָא וְלָא אִשְׁתַּדַּל לִשְׁמָהּ טָב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרֵי, מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם מַאי מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שם ס"ח) סוֹלוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, דָּא הַהִיא אוֹרַיְתָא דְּאִיהוּ אִשְׁתַּדַּל בָּהּ לַאֲרָמָא לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּלְמֶעְבָּד לֵיהּ חֲטִיבָא בְּעָלְמָא, תָּא חֲזֵי יַעֲקֹב כָּל עוֹבָדוֹי הֲווּ לִשְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבְגִין כָּךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַוָּה עִמֵּיהּ תָּדִיר דְּלָא אִעַדִּי מִנֵּיהּ שְׁכִינְתָּא דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּקָרָא לֵיהּ יִצְחָק לְעֵשָׂו בְּרֵיהּ, יַעֲקֹב לָא הַוָּה תַּמָּן וּשְׁכִינְתָּא אוֹדָעַת לָהּ לְרִבְקָה וְרִבְקָה אוֹדָעַת לֵיהּ לְיַעֲקֹב, רַבִּי יוֹסֵי אָמַר תָּא חֲזֵי אִי חַס וְשָׁלוֹם בְּהַהוּא זִמְנָא יִתְבָּרַךְ עֵשָׂו לָא יִשְׁלוֹט יַעֲקֹב לְעָלְמִין, אֶלָּא מֵעִם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַוָּה וְכֹלָּא בְּאַתְרֵיהּ אָתָא כִּדְקָא חָזֵי:
תרגום הזוהר וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו וְגוֹ'. הַיְנוּ שֶׁנִּכְלָל מִדִּין הַקָּשֶׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵשָׂו, וְעַל כֵּן קָרָא אֶת עֵשָׂו. וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר (תהלים פ"ד) אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ וְגוֹ'. אַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁמִּתְחַזֵּק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשָׂם מִבְטַחוֹ בּוֹ. אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ אֶת הַבִּטָּחוֹן, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁבָּטְחוּ וְאָמְרוּ, הֵן אִיתַי אֱלָהָנָא וְגוּ' דְּהַיְנוּ שֶׁבָּטְחוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַצִילֵם בְּוַדַּאי מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, וְאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא בֹּא וּרְאֵה, אִם לֹא יַצִילֵם וְלֹא יִתְיַחֵד עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִמְצָא שֶׁלֹּא יִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעֵינֵי כֹּל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ. אֶלָּא אַחַר שֶׁיָּדְעוּ שֶׁלֹּא אָמְרוּ כָּרָאוּי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ, וְהֵן לֹא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא וְגוֹ' דְּהַיְנוּ שֶׁאָמְרוּ, בֵּין שֶׁיַּצִיל וּבֵין שֶׁלֹּא יַצִיל יִהְיֶה יָדוּעַ לְךְ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶלֶם. וְלָמַדְנוּ שֶׁדָּבָר זֶה הוֹדִיעַ לָהֶם יְחֶזְקֵאל, וְשָׁמְעוּ וְהֶאֱמִינוּ לוֹ, אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יִתְיַחֵד עֲלֵיהֶם, וְלֹא יַצִילֵם, וְאָמַר לָהֶם זֹאת, כְּדֵי שֶׁיִּמְסְרוּ נַפְשָׁם וִיקַבְּלוּ שָׂכָר. וְאָז חָזְרוּ וְאָמְרוּ, וְהֵן לֹא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ וְגוֹ' לֹא נִסְגוֹד. אֶלָּא לֹא יִבְטַח אָדָם וְיֹאמַר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַצִילֵנוּ, אוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה לִי כָּךְ וְכָךְ, אֶלָּא יָשִׂים מִבְטַחוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲזוֹר לוֹ כְּמוֹ שֶׁצָרִיךְ, כַּאֲשֶׁר יִשְׁתַּדֵּל בְּמִצְוֹת הַתּוֹרָה, וְיִשְׁתַּדֵּל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וְכֵיוָן שֶׁאָדָם בָּא לִטָהֵר עוֹזְרִים אוֹתוֹ בְּוַדַּאי, וּבָזֶה יִבְטַח בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא יַעֲזוֹר אוֹתוֹ, וְיִבְטַח בּוֹ וְלֹא יָשִׂים מִבְטַחוֹ בְּאַחֵר זוּלָתוֹ וְעַל זֶה כָּתוּב, עוֹז לוֹ בָּךְ. "מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם", פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת לִבּוֹ כָּרָאוּי שֶׁלֹּא יָבֹא בּוֹ הִרְהוּר זָר אֶלָּא כְּאוֹתָהּ מְסִלָּה הַמְּתוּקֶנֶת לַעֲבוֹר בָּהּ, לְכָל מָקוֹם שֶׁצְרִיכִים, הֵן לִימִין וְהֵן לִשְׂמֹאל, וְכֵן יִהְיֶה לִבּוֹ. דָּבָר אַחֵר, אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָּךְ, עוֹז, הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ תּוֹרָה. וְעֹז לוֹ בָּךְ, פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דְּהַיְנוּ הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת שֵׁם. כִּי כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לִשְׁמָהּ, טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא הָיָה נִבְרָא. "מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם", מַהוּ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, (תהלים כ"ט) סוֹלוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְרוֹמֵם לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת. וְכֵן מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁאוֹתָהּ הַתּוֹרָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהּ, תִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְרוֹמֵם אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלַעֲשׂוֹתוֹ מְכוּבָּד וְחָשׁוּב בָּעוֹלָם. בֹּא וּרְאֵה, יַעֲקֹב, כָּל מַעֲשָׂיו הָיוּ לְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִשּׁוּם זֶה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ תָּמִיד, שֶׁלֹּא סָרָה מִמֶּנּוּ הַשְּׁכִינָה. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁקָּרָא יִצְחָק לְעֵשָׂו בְּנוֹ, לֹא הָיָה שָׁם יַעֲקֹב, וְהַשְּׁכִינָה הוֹדִיעָה לְרִבְקָה, וְרִבְקָה הוֹדִיעָה לְיַעֲקֹב. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, בֹּא וּרְאֵה, אִם חַס וְשָׁלוֹם, הָיָה עֵשָׂו מִתְבָּרֵךְ בְּאוֹתוֹ זְמָן, לֹא הָיָה שׁוֹלֵט עוֹד יַעֲקֹב לְעוֹלָם. וְהָיָה נִשְׁאָר חַס וְשָׁלוֹם תָּמִיד בַּגָּלוּת, אֶלָּא מֵעִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה שֶׁיִּתְבָּרֵךְ יַעֲקֹב, וְהַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ בָּא כָּרָאוּי.
הלכה פסוקה
הרמב"ם הלכות דעות פ"ו
א. הַמְרַגֵּל בַּחֲבֵירוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט) לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין עַל דָּבָר זֶה עָוֹן גָּדוֹל הוּא וְגוֹרֵם לַהֲרוֹג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל לְכַךְ נִסְמַךְ לוֹ וְלֹא תַעֲמוֹד עַל דַם רֵעֶךָ. צֵא וּלְמַד מַה אִירַע לְדוֹאֵג הָאֲדוֹמִי: ב. אֵיזֶהוּ רָכִיל זֶה שֶׁטּוֹעֵן דְבָרִים וְהוֹלֵךְ מִזֶה לָזֶה וְאוֹמֵר כָּךְ אָמַר פְּלוֹנִי כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. יֵשׁ עָוֹן גָּדוֹל מִזֶּה עַד מְאֹד וְהוּא בִּכְלַל לָאו זֶה וְהוּא לָשׁוֹן הָרָע וְהוּא הַמְסַפֵּר בְגַנוּת חֲבֵירוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר אֱמֶת. אֲבָל הָאוֹמֵר שֶׁקֶר נִקְרָא מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵירוֹ. אֲבָל בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב וְאוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה פְּלוֹנִי וְכָךְ וְכָךְ הָיוּ אֲבוֹתָיו וְכָךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עָלָיו וְאָמַר דְבָרִים שֶׁל גְּנַאי עַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב (תהלים יב) יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. אָמְרוּ חֲכָמִים שָׁלשׁ עֲבֵירוֹת נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא עֲבוֹדָה זָרָה גִּילוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָמִים. וְלָשׁוֹן הָרָע כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בְּעִיקָר שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשׁוֹנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים שְׁלשָׁה לָשׁוֹן הָרָע הוֹרֶגֶת הָאוֹמְרוֹ וְהַמְּקַבְּלוֹ וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו וְהַמְּקַבְּלוֹ יוֹתֵר מִן הָאוֹמְרוֹ:
מוסר
מספר צידה לדרך דף רי"ב
לְפִי שֶׁהַכְנִיעָה וְרִיחוּק הַגַּאֲוָה יַדְרִיךְ הָאָדָם לְיַחֵד כָּל הַמַּעֲשִׂים לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לְבָאֵר מִדַת הַכְנִיעָה וְהוּא שִׁפְלוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַכְנָעוֹתֶיהָ וּמִיעוּט עֶרְכָּהּ אֶצְלָהּ וְהִיא מִדָּה מִמִּדּוֹת הַנֶּפֶשׁ הַטּוֹבָה. וְיֵרָאוּ אוֹתוֹתֶיהָ עַל הָאֵבָרִים מֵהֶם הַלָּשׁוֹן הָרַךְ. וְהַקּוֹל נָמוּךְ. וּמוֹשְׁלוֹ בְּיִצְרוֹ בְּעֵת הַכַּעַס. וּמִיעוּט הַנְּקָמָה אַחַר הַיְכוֹלֶת וְעִקָּרָהּ וִיסוֹדָהּ שֶׁל הַכְנִיעָה הִיא כְּנֶגֶד הַבּוֹרֵא. וְחַיָּיב אָדָם לְהִתְנַהֵג בָּהּ בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמָן. וְהַנִכְנַע יִקָרֵא בִּלְשׁוֹנֵנוּ עָנָיו נִבְזֶה בְּעֵינָיו צָנוּעַ דַּכָּא שְׁפַל רוּחַ רוּחַ נִשְׁבָּרָה נִדְכֶּה רַךְ הַלֵּבָב נְכֵה רוּחַ. ודְבָרִים יֵשׁ שֶׁיִּתְחַיֵּיב בָּהֶם הַכְנִיעָה לְאָדָם נֶגֶד הַשֵּׁם. הָאֶחָד כְּשֶׁיֶּחֱלַשׁ כֹּחוֹ מִתְּנוּעוֹתָיו מִפְּנֵי חֳלָאִים וּמְזָגִים רָעִים וְחוּלְשַׁת הַהַרְכָּבָה יִכָּנַע אָז לַבּוֹרֵא שֶׁהוּא רוֹפֵא חִנָּם וְיַחֲלִימֵהוּ וְיִרְפָּאֵהוּ. הַשֵּׁנִי כְּשֶׁיִּמְצָאֵהוּ פֶּגַע מֵאוֹהֲבָיו אוֹ מִקְרוֹבָיו אוֹ יֵרֵד מִנְּכָסָיו וְכַיּוֹצֵא בוֹ וְיִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת יִכָּנַע לִפְנֵי הַשֵּׁם וְיִצְעַק אֵלָיו וְיִשְׁמַע קוֹלוֹ. הַשְּׁלִישִׁי כְּשֶׁיַּחְשׁוֹב כַּמָה חוֹבוֹת עָלָיו מֵהַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ בּוֹרְאוֹ וְהוּא הוֹלֵךְ עִמּוֹ בְקֶרִי וּבְמֶרִי יִכָּנַע וְיִפְחַד מֵעָנְשׁוֹ וְשָׁב וְרָפָא לוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַחְאָב (מ"א כ"א) הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב: