אור ברסלב
חק לישראל - בראשית פרשת חיי שרה › חיי שרה יום ראשון

חק לישראל - בראשית

פרשת חיי שרה · חיי שרה יום ראשון

פרשת חיי שרה

תורה

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:

כג (א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: וַהֲווֹ חַיֵּי שָׂרָה מְאָה וְעֶשְׂרִין וּשְׁבַע שְׁנִין שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:

רש"י ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת ענשין, אף בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי: שני חיי שרה. כלן שוין לטובה:

(ב) וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ: וּמִיתַת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן וַאֲתָא אַבְרָהָם לְמִסְפְּדָה לְשָׂרָה וּלְמִבְכַּהּ:

רש"י בקרית ארבע. על שם ארבע ענקים שהיו שם אחימן ששי ותלמי ואביהם. דבר אחר על שם ארבעה זוגות שנקברו שם איש ואשתו אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה: ויבא אברהם. מבאר שבע: לספוד לשרה ולבכתה. ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה:

(ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: וְקָם אַבְרָהָם מֵעַל אַפֵּי מִיתֵהּ וּמַלֵּל עִם בְּנֵי חִתָּאָה לְמֵימָר: (ד) גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי: דַּיָּר וְתוֹתַב אֲנָא עִמְּכוֹן הָבוּ לִי אַחֲסָנַת קְבוּרָא עִמְּכוֹן וְאִקְבַּר מִיתִי מִן קֳדָמָי:

רש"י גר ותושב אנכי עמכם. גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם. ומדרש אגדה אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקדוש ברוך הוא (לעיל יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת: אחזת קבר. אחוזת קרקע לבית הקברות:

(ה) וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: וַאֲתִיבוּ בְנֵי חִתָּאָה יָת אַבְרָהָם לְמֵימָר לֵהּ: (ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ: קַבֵּל מִנָּנָא רִבּוֹנָנָא רַב קֳדָם יְיָ אַתְּ בֵּינָנָא בִּשְׁפַר קִבְרָנָא קְבַר יָת מִיתָךְ אֱנַשׁ מִנָּנָא יָת קִבְרֵהּ לָא יִמְנַע מִנָּךְ מִלְמִקְבַּר מִיתָךְ:

רש"י לא יכלה. לא ימנע, כמו (תהלים מ יב) לא תכלא רחמיך, וכמו (לעיל ח ב) ויכלא הגשם:

נביאים - מלכים א - פרק א

א (א) וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ: וּמַלְכָּא דָּוִד סִיב עַל בְּיוֹמִין וּמְכַסָּן לֵיהּ בִּלְבוּשִׁין וְלָא שָׁחִין לֵיהּ:

רש"י ולא יחם לו . אמרו רבותינו ( ברכות סב ב ) : כל המבזה בגדים , אינו נהנה מהם לסוף , לפי שקרע את כנף המעיל לשאול . ומדרש אגדה : אמר רב שמואל בר נחמני : כשראה דוד את המלאך עומד בירושלים וחרבו בידו , נצטנן דמו מיראתו ( ראה פרקי דרבי אליעזר פרק מג ) :

(ב) וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ: וַאֲמַרוּ לֵיהּ עַבְדּוֹהִי יְבָעוּן לְרִבּוֹנִי מַלְכָּא עוּלֵיּמְתָא בְּתוּלְתָא וּתְשַׁמֵּשׁ קֳדָם מַלְכָּא וּתְהֵי לֵיהּ קָרִיבָא וְתִשְׁכּוֹב לְוָתָךְ וְתַשְׁחַן לְרִבּוֹנִי מַלְכָּא:

רש"י בתולה . בתוליה מחממין את בשרה : סוכנת . מחממת , וכן ( קהלת י ט ) : ובוקע עצים יסכן בם :

(ג) וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ: וּבְעוֹ עוּלֵימְתָא שַׁפִּירְתָא בְּכֹל תְּחוּם אַרְעָא דְּיִשְּׂרָאֵל וְאַשְׁכָּחוּ יַת אֲבִישַׁג דְּמִן שׁוּנֵם וְאַיתִיאוּ יָתָהּ לְמַלְכָּא: (ד) וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ: וְעוּלֶמְתָא שַׁפִּירְתָּא עַד לַחֲדָּא וַהֲוָה לְמַלְכָּא קְרִיבָא וּמְשַׁמְּשָׁא לֵיהּ וּמַלְכָּא לָא יַדְעָהּ:

רש"י לא ידעה . שהבתולה יפה לחמם מן הבעולה . ורבותינו אמרו ( סנהדרין כב א ) משום לא ירבה לו נשים ( דברים יז יז ) , וכבר היו לו שמונה עשר ( רש"י שם ) :

(ה) וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו: וַאֲדֹנִיָּה בַר חַגִּית מִתְרַבְרַב לְמֵימַר אֲנָא אֶמְלוֹךְ וַעֲבַד לֵיהּ רְתִיכִיִן וּפָרָשִׁין וְחַמְשִׁין גַבְרָא רְדִיפִין קֳדָמוֹהִי:

רש"י מתנשא . מתפאר : וחמשים איש . נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים ( שם כא ב ) :

(ו) וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם: וְלָא אַכְלִימֵיהּ אֲבוּהִי מִיּוֹמוֹהִי לְמֵימַר מָה דֵין כְּדֵין אַתְּ עָבֵיד וְאַף הוּא שַׁפִּיר בְּרֵיוָא לַחֲדָּא וְיָתֵיהּ יְלֵידַת בָּתַר אַבְשָׁלוֹם:

רש"י ולא עצבו . לא הכעיסו , למדך שהמונע תוכחה מבנו , מביאו לידי מיתה : וגם הוא טוב תואר . כאבשלום , שנאמר ( שמואל ב יד כה ) : וכאבשלום לא היה איש יפה , היא גרמה להם שנתגאו : ואותו ילדה . אמו : אחרי אבשלום . כלומר גדלתו אחר תרבות שגדלה אמו של אבשלום :

כתובים - משלי - פרק ד

(טו) פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר: אֲדֵישׁ וְלָא תֶעְבַּר עִמְהוֹן סְטֵי וַעֲבַר מִנְהוֹן:

רש"י פרעהו . בטלהו : שטה מעליו . סור :

(טז) כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא (יכשולו) יַכְשִׁילוּ: לָא דָמְכִין עַד מַה דְמַבְאֲשִׁין וּפְרִידָא שִׁנְתְּהוֹן עַד מַה דְּעָבְדִין תִּקְלָא:

רש"י כי לא ישנו . אינם יכולין לישן :

(יז) כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ: דְּמֵיכַלְתְּהוֹן מֵיכַלְתָּא דְרַשִׁיעֵי וְחַמְרָא דְחָטוֹפַיָא שָׁתְיָן: (יח) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם: וְאָרְחָא דְצַדִּיקֵי כִּנְהוֹרָא דְמַזְהַר וְאָזֵל נַהֲרֵיהּ עַד מַה דְתַקִין יוֹמָא:

רש"י ואורח צדיקים כאור נוגה . שהולך ומאיר מעמוד השחר : עד נכון היום . עד חצות היום שהוא בירורו של יום :

(יט) דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ: וְאָרְחָא דְרַשִּׁיעֵי חַכֵּירָא וְלָא יָדְעִין בִּמְנָא מִתְתַּקְלִין:

רש"י דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו . פתאום יבא להם מכשול ולא ידעו להזהר ממנו :

(כ) בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ: בְּרִי לְמִלַי אַצֵית וּלְמַאֲמָרַי צְלֵי אוּדְנָךְ:

רש"י בני לדברי הקשיבה וגו' :

משנה ברכות פרק ה

א. אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לֹא יַפְסִיק:

ברטנורה (א) אין עומדין. מתוך כובד ראש. הכנעה ומורא דכתיב (תהלים ב): עבדו את ה' ביראה, ועבודה זו תפלה היא: שוהים שעה אחת. במקום שבאו להתפלל: אפילו המלך שואל בשלומו. ודוקא מלך ישראל, אבל מלך עכו"ם פוסק, שלא יהרגנו: אפילו נחש כרוך על עקבו. דוקא נחש, שרוב פעמים אינו נושך, אבל עקרב, או אפעה, מן הדברים שודאי נושכים וממיתים, פוסק:

ב. מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בַּהוֹדָאָה:

ברטנורה (ב) מזכירין גבורות גשמים. משיב הרוח, שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח. ומפני שהגשמים אחת מגבורותיו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב (איוב ה): עושה גדולות עד אין חקר הנותן מטר על פני ארץ, משום הכי קרי להו גבורות גשמים: ושאלה. ותן טל ומטר, לשון בקשה: בברכת השנים. מתוך שהן פרנסה, קבעו שאלתן בברכת פרנסה: והבדלה. במוצאי שבת: בחונן הדעת. שהיא ברכה ראשונה של חול. ובירושלמי אמרו, מפני מה תקנו הבדלה בחונן הדעת, שאם אין דעה, הבדלה מנין. וכן הלכה:

ג. הָאוֹמֵר עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה, יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, ולֹא יְהֵא סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל, מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָהּ:

ברטנורה (ג) על קן צפור יגיעו רחמיך. כמו שהגיעו רחמיך על קן צפור וגזרת לא תקח האם על הבנים, כן חוס ורחם עלינו: משתקין אותו. שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים, והן אינן אלא גזרות מלך על עבדיו: על טוב יזכר שמך. משמע על טובתך נודה לך, ועל הרע לא נודה. והרי אנו חייבין לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה: מודים מודים. דמחזי כמקבל עליו שתי אלוהות. ומפרש בירושלמי, הדא דתימא בצבור, אבל ביחיד תחנונים הם: ולא יהא סרבן באותה שעה. כדרך שאר יורדים לפני התיבה שצריך לסרב פעם ראשונה, אבל זה לא יסרב כשאומרים לו לך רד, לפי שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך:

ד. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, לְֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן, מִפְּנֵי הַטֵּרוּף. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ, רַשַּׁאי:

ברטנורה (ד) לא יענה אחר הכהנים אמן. בסוף כל ברכה, כמו ששאר צבור עונים: מפני הטירוף. שלא תטרוף דעתו ויטעה, לפי ששליח צבור הוא צריך להתחיל ברכה שניה, ולהקרות להן מלה במלה, ואם יענה אמן, לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו מהר ולהתחיל הברכה שראוי שיתחיל: לא ישא את כפיו. שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו להתחיל שים שלום, שתהא דעתו מטורפת מאימתא דצבורא: ואם הבטחתו. כלומר אם בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הצבור:

ה. הַמִּתְפַלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ. וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר, זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ, מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ. אָמַר לָהֶם, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֵבָּל וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף:

ברטנורה (ה) אם שגורה תפלתי. סדורה בפי במרוצה ואיני נכשל בה: שהוא מטורף. שהחולה מטורף כמו אך טרוף טורף (בראשית מד). פירוש אחר, לשון טורפים לו תפלתו בפניו (בגמרא ה:), כלומר, התפלה שהתפללו עליו מטורפת וטרודה ממנו ואינה מקובלת:

גמרא ברכות דף ל"ד ע"ב

תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֶׂה שֶׁחָלָה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שִׁיגַר שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים אֵצֶל רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא לְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם עָלָה לַעֲלִיָּה וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים בִּירִידָתוֹ אָמַר לָהֶם לְכוּ שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה אָמְרוּ לוֹ וְכִי נָבִיא אַתָּה אָמַר לָהֶם לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי אֶלָּא כַּךְ מְקוּבְּלַנִי אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקוּבָּל וְאִם לָאו יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטוּרָף. יָשְׁבוּ וְכָתְבוּ וְכִוְּנוּ אוֹתָהּ שָׁעָה וּכְשֶׁבָּאוּ אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר לָהֶם הָעֲבוֹדָה לֹא חֲסַרְתֶּם וְלֹא הוֹתַרְתֵם אֶלָא כַךְ הָיָה מַעֲשֶׂה בְּאוֹתָה שָׁעָה חֲלָצַתּוּ חַמָּה וְשָׁאל לָנוּ מַיִם לִשְׁתוֹת. וְשׁוּב מַעֲשֵׂה בְרִבִּי חַנִינָא בֶן דוֹסָא שֶׁהָלַךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה אֵצֵל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַאי וְחָלָה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אָמַר לוֹ חֲנִינָא בְנִי בַּקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים וְיִחְיֶה הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים וְחָיָה אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אִלְמָלֵא הִטִיחַ בֶּן זַכַּאי אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ לֹא הָיוּ מַשְׁגִּיחִין עָלָיו אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ וְכִי חֲנִינָא גָדוֹל מִמָּךְ אָמַר לָהּ לָאו אֶלָא הוּא דוֹמֶה כְּעֶבֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַאֲנִי דוֹמֶה כְּשַׂר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְאָמר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַל יִתְפַּלֵּל אָדָם אֶלָּא בְּבַיִת שֶׁיֶּשׁ שָׁם חַלּוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו') וְכַוִּין פְתִיחָן לִיהּ בְּעִלִיתֵיהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֵם. אָמַר רַב כַּהֲנָא חָצִיף עָלַי מָאן דְמְצַלֵי בְּבִקְתָא וְאָמר רַב כַהֲנָא חָצִיף עָלַי מָאן דְמְפַרִישׁ חֵטְאֵיה שֶׁנֶאֱמַר (תהלים לב) אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה:

רש"י שחלצתו חמה. שלפתו נטלה מגופו. החמה הוא החולי הקודחו וחלצתו לשון חלץ מהם: לא חסרתם. שעה: כעבד. בן בית נכנס ויוצא שלא ברשות: כשר לפני המלך. שאינו רגיל לבא לפניו: חלונות. שגורמין לו שיכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע: דמצלי בבקת'. בבקעא שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר ובקעה אינו מקום צניעות:

זוהר חיי שרה דף קכ"ט ע"א

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַיָּמִים וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח (תהלים ס"ה) אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ הַאי קְרָא אִתְמָר אֲבָל זַכָּאָה הוּא בַּר נַשׁ דְּאוֹרְחוֹי אִתְכַּשְּׁרָן קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִיהוּ אִתְרַעֵי בֵּיהּ לְקָרְבָא לֵיהּ לְגַבֵּיהּ, תָּא חֲזֵי אַבְרָהָם אִתְקָרִיב לְגַבֵּיהּ וְתִיּאוּבְתֵּיהּ דִּילֵיהּ הֲוָה כָּל יוֹמוֹי בְּהַאי וְלָא אִתְקָרִיב אַבְרָהָם בְּיוֹמָא חַד אוֹ בְּזִמְנָא חָדָא אֶלָּא עוֹבָדוֹי קְרִיבוּ לֵיהּ בְּכָל יוֹמוֹי מִדַּרְגָא לְדַרְגָא עַד דְּאִסְתַּלַּק בְּדַרְגוֹי, כַּד הֲוָה סִיב וְעָאל בְּדַרְגִין עִלָּאִין כִּדְקָא חֲזֵי דִּכְתִיב וְאַבְרָהָם זָקֵן וּכְדֵין בָּא בַּיָּמִים בְּאִנּוּן יוֹמִין עִלָּאִין בְּאִנּוּן יוֹמִין יְדִיעָאן בְּרָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא, וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, דְּמִתַּמָּן נָפְקִין כָּל בִּרְכָאן וְכָל טִיבוּ, זַכָּאִין אִנּוּן מָארֵיהוֹן דִּתְשׁוּבָה דְּהָא בְּשַׁעְתָּא חָדָא בְּיוֹמָא חָדָא בְּרֶגַע חָדָא קְרִיבִין לְגַבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַה דְּלָא הֲוָה הָכִי אֲפִלּוּ לַצַדִּיקִים גְּמוּרִים דְּאִתְקָרִיבוּ גַּבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכַמָּה שְׁנִין, אַבְרָהָם לָא עָאל בְּאִנּוּן יוֹמִין עִלָּאִין עַד דַּהֲוָה סִיב כְּמָה דְּאִתְמָר, וְכֵן דָּוִד דִּכְתִיב (מלכים א' א') וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַיָּמִים, אֲבָל מָארֵיהּ דִּתְשׁוּבָה מִיָּד עָאל וְאִתְדַבַּק בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רַבִּי יוֹסֵי אָמַר תָּנֵינָן אֲתַר דְּמָארֵיהוֹן דִּתְשׁוּבָה קַיְּמֵי בֵּיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא צַדִּיקִים גְּמוּרִים לֵית לוֹן רָשׁוּ לְקַיְּמָא בֵּיהּ בְּגִין דְּאִנּוּן קְרִיבִין לְמַלְכָּא יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ וְאִנּוּן מָשְׁכֵי עֲלַיְהוּ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא יַתִּיר וּבְחֵילָא סַגְיָא לְאִתְקַרָבָא לְמַלְכָּא, תָּא חֲזֵי כַּמָּה אֲתָרִין מְתוּקָנִין לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא עָלְמָא וּבְכֻלְּהוּ בֵּי מוֹתְבֵי לוֹן לַצַדִּיקִים כָּל חַד וְחַד לְפוּם דַּרְגֵיהּ כִּדְקָא חָזִי לֵיהּ, כְּתִיב (תהלים ס"ה) אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ דְּסָלְקִין אִנּוּן נִשְׁמָתִין מִתַּתָּא לְעֵילָא וּלְאִתְאַחֲדָא בְּאַחֲסַנְתֵּיהוֹן דְּאִתְתַּקְּנָן לְהוּ, יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ אִלֵּין אֲתָרִין וְדַרְגִין לְבָר וּמַאן אִנּוּן כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (זכריה ג') וְנָתַתִּי לְךָ מְהַלְּכִים בֵּין הָעוֹמְדִים הָאֵלֶּה וְהַאי הוּא דַּרְגָא בֵּין קַדִּישִׁין עִלָּאִין וּמַאן דְּזַכָּאִין לְדַרְגָא דָּא אִנּוּן שְׁלִיחָן דְּמָארֵי עָלְמָא כְּאִנּוּן מַלְאָכִין וְעָבְדִין שְׁלִיחוּתָא תָּדִיר בִּרְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן בְּגִין דְּאִלֵּין (אִתְקַדָּשׁוּ) תָּדִיר בִּקְדֻשָּׁה וְלָא אִסְתָּאֲבוּ, כְּגַוְנָא דָּא מַאן דְּאִסְתָּאַב בְּהַאי עָלְמָא אִיהוּ מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאָב וְכַד נָפַק נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ מְסָאֲבִין לֵיהּ וּמָדוֹרֵיהּ בֵּין אִנּוּן מְסָאֲבִין וְאִלֵּין אִנּוּן מַזִּיקִין דְּעָלְמָא כְּמָה דְּאִתְמַשַּׁךְ בַּר נַשׁ גַּרְמֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא הָכִי הוּא מָדוֹרֵיהּ וְאִתְמַשָּׁךְ בְּהַהוּא עָלְמָא וְאִנּוּן רוּחֵי מְסָאֲבֵי מְסָאֲבִין לֵיהּ וְעָאלִין לֵיהּ לְגֵיהִנָּם, תָּא חֲזֵי מַאן דְּאִתְקַדַּשׁ וְנָטִיר גַּרְמֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא דְּלָא אִסְתָּאָב, מְדוֹרֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא בֵּין אִנּוּן קַדִּישִׁין עִלָּאִין וְעָבְדִין שְׁלִיחוּתָא תָּדִיר וְאִלֵּין קַיְּמֵי בַּחָצֵר כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות כ"ז) אֶת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן:

תרגום הזוהר וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח (תְּהִלִּים סה) אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךְ. מִקְרָא זֶה נִתְבָּאֵר אֲבָל אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁדְּרָכָיו רְצוּיִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוּא חָפֵץ בּוֹ לְקָרְבוֹ אֵלָיו. בֹּא וּרְאֵה, אַבְרָהָם נִתְקָרֵב אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָל יָמָיו הִיא תְּשׁוּקָתוֹ בָּזֶה, וְלֹא נִתְקָרֵב אַבְרָהָם בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּפַעַם אַחַת, אֶלָּא מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים הִקְרִיבוּ אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַד שֶׁנִּתְעַלֶּה בְּמַדְרֵגָתוֹ. כְּשֶׁהָיָה זָקֵן וְנִכְנָס בַּמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת כָּרָאוּי, שֶׁכָּתוּב וְאַבְרָהָם זָקֵן, אָז בָּא בַּיָּמִים, דְּהַיְנוּ בְּיָמִים אֵלּוּ הָעֶלְיוֹנִים, בְּיָמִים אֵלּוּ הַיְּדוּעִים בְּסוֹד הָאֱמוּנָה. וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאוֹת כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל טוּב, כִּי שִׁפְעוֹ אֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם. זַכָּאִין אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַתְשׁוּבָה, כִּי הֲרֵי בְּשָׁעָה אַחַת, בְּיוֹם אֶחָד, בְּרֶגַע אֶחָד הֵם מִתְקָרְבִים אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אֲפִלּוּ לַצַדִּיקִים גְּמוּרִים, שֶׁהֵם מִתְקָרְבִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַק בְּכַמָּה שָׁנִים. אַבְרָהָם לֹא נִכְנָס בְּאֵלּוּ הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים עַד שֶׁהָיָה זָקֵן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְכֵן דָּוִד דִּכְתִיב (מְלָכִים א' א') וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַיָּמִים. אֲבָל בַּעַל הַתְשׁוּבָה מִיָּד נִכְנָס וּמִתְדַבֵּק בְּקֵדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, לָמַדְנוּ, בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים בּוֹ, אֵין לַצַדִּיקִים גְּמוּרִים רְשׁוּת לַעֲמוֹד בּוֹ. מִשּׁוּם שֶׁהֵם קְרוֹבִים אֶל הַמֶּלֶךְ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְהֵם מוֹשְׁכִים הַשֶּׁפַע מִלְּמַעְלָה עִם יוֹתֵר כַּוָּנַת הַלֵּב, וְעִם כֹּחַ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, לְהִתְקָרֵב אֶל הַמֶּלֶךְ. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה מְקוֹמוֹת מְתוּקָנִים יֵשׁ לוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַהוּא, וּבְכֻלָּם יֵשׁ בָּתֵּי דִּירָה לַצַדִּיקִים, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ כָּרָאוּי לוֹ. כְּתִיב (תְּהִלִּים סד) אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךְ. הַיְנוּ אוֹתָם אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קֵרְבָם אֵלָיו, שֶׁאֵלּוּ הַנְשָׁמוֹת עוֹלוֹת מִמַּטָּה לְמַעְלָה לְהִתְאַחֵד בְּנַחֲלָתָם שֶׁנִּתְתַּקֵּן לָהֶם. יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךְ, מְקוֹמוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁהֵם לְחוּץ מֵהֵיכָל, וּמִי הֵם, הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (זְכַרְיָה ג) וְנָתַתִּי לְךְ מְהַלְּכִים בֵּין הָעוֹמְדִים הָאֵלֶּה. וְזֶה הוּא מַדְרֵגָה יְדוּעָה בֵּין קְדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים. וְכָל הַזּוֹכִים לְמַדְרֵגָה זוֹ, הֵם שְׁלִיחֵי רִבּוֹן הָעוֹלָם, כְּמוֹ הַמַּלְאָכִים, וְעוֹשִׂים שְׁלִיחוּת תָּמִיד בְּחֵפֶץ רִבּוֹנָם, מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ הֵם תָּמִיד בִּקְדֻשָּׁה, וְלֹא נִטְמְאוּ. כְּעֵין זֶה, מִי שֶׁנִּטְמָא בָּעוֹלָם הַזֶּה, מוֹשֵׁךְ עַל עַצְמוֹ רוּחַ הַטּוּמְאָה, וּכְשֶׁנִּשְׁמָתוֹ יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ, מְטַמְּאִים אוֹתוֹ, וְדִירָתוֹ בֵּין אֵלּוּ הַטְּמֵאִים, וְאֵלּוּ הֵם מַזִּיקֵי הָעוֹלָם. כִּי כְּמוֹ שֶׁאָדָם מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כֵּן הוּא דִּירָתוֹ וְכֵן נִמְשָׁךְ בָּעוֹלָם הַנִּצְחִי. וְאֵלּוּ הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת מְטַמְּאִים אוֹתוֹ וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם. בֹּא וּרְאֵה, מִי שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ וְשׁוֹמֵר עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵינוֹ נִטְמָא, מְקוֹמוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא בֵּין אֵלּוּ קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, וְעוֹשִׂים שְׁלִיחוּת תָּמִיד, וְאֵלּוּ עוֹמְדִים בְּחָצֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אֶת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן".

הלכה פסוקה

הרמב"ם ה' יסודי התורה פ"ה

א. כָּל בֵית יִשְׂרָאֵל מְצֻוִין עַל קִדוּשּׁ הַשֵּׁם הַגָדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לְחַלְלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְלֹא תְחַלְלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. כֵיצַד כְּשֶׁיַּעֱמוֹד גוֹי וְיֶאָנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ יַהֲרְגֶנוּ יַעֲבוֹר וְאַל יֵהָרֵג שֶׁנֶּאֱמַר בְמִצְוֹת (ויקרא יח) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָהֶם וָחַי בָהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָהֶם וְאִם מֵת וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ: ב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאַר מִצְוֹת חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אֲבָל שָׁלשׁ עֲבֵירוֹת אֵלּוּ אִם יֹאמַר לוֹ עֲבוֹר עַל אַחַת מֵהֶן אוֹ תֵּהָרֵג יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר: ג. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהַגּוֹי מִתְכַּוֵּין לְהַנָּאַת עַצְמוֹ כְּגוֹן שֶׁאֲנָסוֹ לִבְנוֹת לוֹ בֵּיתוֹ בְּשַׁבָּת אוֹ לְבַשֵּׁל לוֹ תַבְשִׁילוֹ אוֹ אָנַס אִשָּׁה לְבוֹעֲלָהּ וְכָיּוֹצֵא בָזֶה אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִירוֹ עַל הַמִּצְוֹת בִּלְבָד. אִם הָיָה בֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאֵין שָׁם עֲשָׂרָה מִיִשְׂרָאֵל יַעֲבוֹר וְאַל יֵהָרֵג. וְאִם אֲנָסוֹ לְהַעֲבִירוֹ בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר וַאֲפִילוּ לֹא נִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִירוֹ אֶלָּא עַל מִצְוָה מִשְּׁאָר מִצְוֹת בִּלְבָד: ד. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁלֹא בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה אֲבָל בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה וְהוּא שֶׁיַּעֲמוֹד מֶלֶךְ רָשָׁע כִּנְבוּכַדְנֶצַאר וַחֲבֵרָיו וְיִגְזוֹר גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל לְבַטֵּל דָּתָם אוֹ מִצְוָה מִן הַמִּצְוֹת יֵהָרֵג וְעַל יַעֲבוֹר אֲפִילוּ עַל אַחַת מִשְּׁאָר מִצְוֹת בֵּין נֶאֱנַס בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה בֵּין נֶאֱנַס בֵּינוֹ לְבֵין גוֹיִם:

מוסר

מספר הרוקח דף א' ע"א

הִזְהִירָנוּ ה' לְאַהֲבָה אוֹתוֹ אָמְרוּ בְסִפְרִי (דברים ו') וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה שֶׁהָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה שְׂכָרוֹ כָּפוּל וּמְכֻפָּל וְאָהַבְתָּ אֲהָבֵהוּ עַל הַבְרִיּוֹת כְּאַבְרָהָם אָבִיךָ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י"ב) וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וגו' שֶׁגִּיְּרָן וְהִכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּכָל לְבָבְךָ בִּשְׁנֵי יִצָרֶיךָ בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע בְּכָל לְבָבְךָ שֶׁלֹּא יְהֵא לִבָךְ חָלוּק עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְכָל נַפְשֶׁךָ אֲפִילוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַאי אוֹמֵר אֲהָבֵהוּ עַד מִצוּי הַנֶּפֶשׁ. לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם שֶׁמָּא תֹּאמַר הֲרֵינִי לוֹמֵד תּוֹרָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֱהֵא עָשִׁיר בִּשְׁבִיל שֶׁאֶקָּרֵא רִבִּי בִּשְׁבִיל שֶׁאֲקַבֵּל שָׂכָר לָעוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל שֶׁאֵשֵׁב בִּישִׁיבָה בִּשְׁבִיל שֶׁאַאֲרִיךְ יָמִים תַּלְמוּד לוֹמַר לְאַהֲבָה כָּל מַה שֶׁתַּעֲשׂוּ לֹא תַעֲשׂוּ אֶלָּא מֵאַהֲבָה. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר עֲשֵׂה דְבָרִים לְשֵׁם פּוֹעֲלָם וְדַבֵּר בָהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם וְאַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם:

תוכן העניינים

חק לישראל - בראשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה