פרשת ויחי · ויחי יום שני
תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי: וַאֲמַר יַעֲקֹב לְיוֹסֵף אֵל שַׁדַּי אִתְגְּלִי לִי בְלוּז בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וּבָרִיךְ יָתִי: (ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם: וַאֲמַר לִי הָא אֲנָא מַפְשִׁינָךְ וְאַסְגִּנָּךְ וְאֶתְּנִנָּךְ לְכִנְשַׁת שִׁבְטִין וְאֶתֵּן יָת אַרְעָא הָדָא לִבְנָיךְ בַּתְרָךְ אַחֲסָנַת עֲלָם:
רש"י ונתתיך לקהל עמים. בשרני שעתידים לצאת ממני עוד קהל ועמים ואף על פי שאמר לי (לעיל לה יא) גוי וקהל גוים, גוי אמר לי על בנימין, קהל גוים הרי שנים לבד מבנימין, ושוב לא נלד לי בן, למדני שעתיד אחד משבטי לחלק, ועתה אותה מתנה אני נותן לך:
(ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: וּכְעַן תְּרֵין בְּנָיךְ דְּאִתְיְלִידוּ לָךְ בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַד מֵיתִי לְוָתָךְ לְמִצְרַיִם דִּילִי אִנּוּן אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יְהוֹן קֳדָמָי:
רש"י הנולדים לך' עד באי אליך. לפני בואי אליך, כלומר שנלדו משפרשת ממני עד שבאתי אצלך: לי הם. בחשבון שאר בני הם לטול חלק בארץ איש כנגדו:
(ו) וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם: וּבְנָיךְ דִּי תוֹלִיד בַּתְרֵיהוֹן דִּילָךְ יְהוֹן עַל שׁוּם אֲחוּהוֹן יִתְקְרוּן בְּאַחֲסַנְתְּהוֹן:
רש"י ומולדתך וגו' . אם תוליד עוד לא יהיו במנין בני אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים, ולא יהא להם שם בשבטים לענין הנחלה, ואף על פי שנתחלקה הארץ למנין גלגלתם כדכתיב (במדבר כו נד) לרב תרבו נחלתו, וכל איש ואיש נטל בשוה חוץ מן הבכורות, מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אלו [להטיל גורל הארץ למנין שמות השבטים, ונשיא לכל שבט ושבט. ודגלים לזה ולזה]:
נביאים - מלכים א - פרק ב
(ז) וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ: וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי גִּלְעֲדָאָה תַּעֲבִיד טִיבוּ וִיהוֹן בְּאֹכְלֵי פָּתוֹרָךְ אֲרֵי אִנּוּן סַפִּיקוּ צוֹרְכִי בְּמַעֲרְקִי מִן קֳדָם אַבְשָׁלוֹם אָחוּךְ: (ח) וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב: וְהָא עִמָּךְ שִׁמְעִי בַר גֵּרָא בַּר מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין מֵעוּלֵימַת וְהוּא לְוָטָנִי לְוָטָן מְרִירַן בְּיוֹמָא דַּאֲזָלִית לְמַחֲנָיִם וְהוּא נְחַת לְקֳדָּמוּתִי לְיַרְדְּנָא וְקַיֵּימִית לֵיהּ בְּמֵימְרָא דַּיְיָ לְמֵימָר דְּלָא אֶקְטְלִינָּךְ בְּחַרְבָּא:
רש"י קללה נמרצת . מפורשת , כמו ( איוב טז ג ) : מה ימריצך , ( שם ו כה ) : ומה נמרצו כמו מה נמלצו :
(ט) וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל: וּכְעַן לָא תְזַכִּינֵיהּ אֲרֵי גְּבַר חַכִּים אַתְּ וְתִדַּע יַת דְּתַעֲבֵיד לֵיהּ וְתָחִית יַת סֵיבְתֵיהּ בִּקְטָלָא לִשְׁאוֹל:
רש"י כי איש חכם אתה . תן לבך למצוא לו עון מות בשביל דבר אחר , וזהו וידעת את אשר תעשה לו :
(י) וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד: וּשְׁכִיב דָּוִד עִם אֲבָהָתוֹהִי וְאִתְקְבַר בְּקַרְתָּא דְּדָוִד:
כתובים - משלי - פרק יא
(ה) צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע: צִדְקְתָא דִתְרִיצֵי תִפְצֵי אִנוּן וּבָזוֹזֵי בְשִׁלּוּמְהוֹן מִתְאַחֲדִין: (ו) צִדְקַת יְשָׁרִים תַּצִּילֵם וּבְהַוַּת בֹּגְדִים יִלָּכֵדוּ: צִדְקַתְהוֹן דִּתְמִימֵי תְתָרֵץ אוֹרְחָתֵיהּ וּבְרִשְׁעֵיהּ נָפֵל רַשִּׁיעָא:
רש"י צדקת ישרים תצילם ובהות בוגדים ילכדו . בהוות שהם עושים הם נלכדים והמקרא מסורס הוא כלומר ובוגדים בהוות ילכדו :
(ז) בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת אוֹנִים אָבָדָה: כַּד מִית גַּבְרָא רַשִּׁיעָא יוֹבִיד סִבְרֵיהּ וְסִבּוּרְהוֹן דְּאִלֵּין דְּעָבְדִין עָאתָא יֵיבַד:
רש"י במות אדם רשע תאבד תקוה . תקות כל הבוטחים בו : ותוחלת אונים אבדה . תוחלת בניו שהם אונו אבדה כי בזכותו לא תבוא להם טובה אבל במות צדיקים יש לבניהם מבטח בצדקתם :
(ח) צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו: צַדִּיקָא מִן עַקְתָּא אִשְׁתֵּיזֵב וְעָל בִּישׁ תְּחוֹתוֹהִי:
רש"י צדיק מצרה נחלץ . במות רשע ולמקרא העליון זה מחובר :
משנה שבת פרק יב
א. הַבּוֹנֶה כַּמָּה יִבְנֶה וִיהֵא חַיָּב. (הַבּוֹנֶה) כָל שֶׁהוּא, וְהַמְסַתֵּת וְהַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ וּבַמַּעֲצָד. הַקּוֹדֵחַ כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בַּשַּׁבָּת, חַיָּב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמַּכֶּה בַקֵּרְנָס עַל הַסַדָּן בִּשְׁעַת מְלָאכָה, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְתַקֵּן מְלָאכָה:
ברטנורה (א) הבונה. שאמרו באבות מלאכות, כמה יבנה ויהיה חייב? כל שהוא: מסתת. מרבע את האבן או מחליקה ומתקנה, הכל לפי מנהג המקום, והיא תולדה דמכה בפטיש: והמכה בפטיש. הוא גמר מלאכה של חוצבי אבן, לאחר שחצב האבן מן ההר סביב והבדילה מכה עליה בפטיש מכה גדולה והיא מתפרקת ונופלת. וכל הגומר מלאכה בשבת, תולדה דמכה בפטיש היא: מעצד. קופיץ קטן: והקודח. הנוקב: כל שהוא. אכולהו קאי, אמסתת ואמכה בפטיש ובמצעד והקודח: ומלאכתו מתקיימת. שאין צריך להוסיף עליה: קורנס. מרטי"ל: סדן. אנקוזינ"א בלע"ז: מפני שהוא כמתקן מלאכה. אף על פי שאינו מכה על המלאכה אלא על הסדן, מתקן הוא, שכן מרדדי טסי משכן היו עושים, מכין על הטס שלש הכאות ועל הסדן הכאה אחת להחליק הקורנס שלא יבקע הטס שהוא דק. ואין הלכה כרשב"ג:
ב. הַחוֹרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא, הַמְנַכֵּשׁ וְהַמְקַרְסֵם וְהַמְזָרֵד כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב. הַמְלַקֵּט עֵצִים, אִם לְתַקֵּן, כָּל שֶׁהֵן, אִם לְהֶסֵק, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים, אִם לְתַקֵּן, כָּל שֶׁהוּא, אִם לַבְּהֵמָה, כִּמְלֹא פִי הַגְּדִי:
ברטנורה (ב) המנכש. תולש עשבים רעים מתוך טובים. פירוש אחר, חופר סביב עיקרי הצמחים, והיא מלאכה מעין חרישה: מקרסם. קוצץ ענפים יבשים מן האילן לתקנו: מזרד. זרדים לחים חדשים של שנה זו, ופעמים שהן מרובים ומתגדלים ומכחישים כח האילן וקוצצין אותן ממנו: אם לתקן. את האילן או את הקרקע וקצצו מן המחובר: ביצה קלה. כגרוגרת מביצת תרנגולת, שהיא קלה להתבשל יותר משאר ביצים:
ג. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ, בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, בֵּין מִשְּׁנֵי סַמְמָנִיּוֹת, בְּכָל לָשׁוֹן, חַיָּב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא חִיְּבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רוֹשֵׁם, שֶׁכָּךְ הָיוּ כוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, לֵידַע אֵיזֶהוּ בֶן זוּגוֹ. אָמַר רַבִּי, מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל, שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן וּשְׁמוּאֵל, נֹחַ מִנָּחוֹר, דָּן מִדָּנִיֵּאל, גָּד מִגַּדִּיאֵל:
ברטנורה (ג) בין בימינו בין בשמאלו. באדם שהוא שולט בשתי ידיו, דאילו בשאר כל אדם כתיבת שמאל אינה כתיבה: בין משם אחד. שתיהן אלפין: משני שמות. אלף בית: משני סממניות. אחד בדיו ואחד בסיקרא. ואית ספרים דגרסי משני סימניות, כלומר משני סימנים, כגון שכותבים א' לסימן אחד וב' לסימן שנים: בכל לשון. וכתב של כל אומה ואומה: משום רושם. סימן שהיו עושין בקרשי המשכן, מפני שמפרקים אותן ולכשיקימוהו לא יחליפו סדר הקרשים. ואתא רבי יוסי למימר דאפילו לא כתב, אלא שרשם שתי רשימות בעלמא לסימן, חייב. ואין הלכה כרבי יוסי: מצינו שם קטן. כלומר, אף על פי שלא נגמר מלאכתו, שנתכוון לכתוב תיבה גדולה וכתב מקצתה, הואיל ואותה מקצת הויא תיבה ומתקיימת במקום אחר, חייב. וכן הלכה:
ד. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּב. כָּתַב בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִקְרָא, בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם, עַל שְׁנֵי כָתְלֵי זָוִיּוֹת וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִנְקָס, וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה, חַיָּב. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ, חַיָּב. הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר:
ברטנורה (ד) בסם. אורפימנ"ט בלע"ז: בסיקרא. מין אבן שצובע אדום: בקומוס. מין עפר וצבעו שחור. פירוש אחר, שרף אילן גומ"א בלע"ז: בקנקנתום. זא"ג בערבי, ובלע"ז ודריאול"י: ובכל דבר שהוא רושם. לאתויי מים ששרו בהם עפצים גאלי"ש בלע"ז: שהוא רושם. שרישומו מתקיים: על שני כתלי זוית. אחת במזרח ואחת בצפון סמוכות זו לזו במקצוע: על שני לוחי פנקס. ספר שהחנוני כותב בו חשבונותיו. ואע"ג דלאו על לוח אחד הן, אם נהגין ונקרין זה עם זה, כגון שכתובין על שתי שפתי הלוחין הסמוכין זה לזה, חייב: הכותב על בשרו. בדיו: והמסרט על בשרו. בברזל עושה צורת אותיות בבשרו: רבי יהושע פוטר. ואפילו הוציא דם, לפי שאין דרך כתיבה בכך. והלכה כרבי יהושע:
ה. כָּתַב בְּמַשְׁקִין, בְּמֵי פֵרוֹת, בַּאֲבַק דְּרָכִים, בַּאֲבַק הַסוֹפְרִים, וּבְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם, פָּטוּר. לְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ, כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב, כָּתַב עַל גַּבֵּי כְתָב, נִתְכַּוֵּן לִכְתֹּב חֵית וְכָתַב שְׁנֵי זַיְנִין, אַחַת בָּאָרֶץ וְאַחַת בַּקּוֹרָה, כָּתַב עַל שְׁנֵי כָתְלֵי הַבַּיִת, עַל שְׁנֵי דַפֵּי פִנְקָס וְאֵין נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה, פָּטוּר. כָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרִיקוֹן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:
ברטנורה (ה) במשקין. שמשחירין, כמו מי תותים וכיוצא בהן: במי פירות. של כל שאר פירות: באבק דרכים. כגון שסרט באצבעו צורת אותיות על החול והאבק שבדרכים: באבק סופרים. עפרורית של קסת הסופר: לאחר ידו. על גב ידו, שאחז הקולמוס באצבעותיו והפך ידו וכתב: ובמרפקו. הפרק האמצעי שבזרוע: אות אחת סמוך לכתב. אצל אות כתובה זיווג לה אחת והשלימה לשתים: כתב על גבי כתב. העביר קולמוס על אותיות הכתובות כבר וחידשם: וכתב שני זייני"ן. שלא נראה הגג של חי"ת אלא שתי הרגלים נראה כאילו הם שני זייני"ן: על שני כותלי הבית. שאינן במקצוע: על שני דפי פנקס. שעשויין עמודים עמודים, וכתב אות אחת בעמוד זה ואות אחת בעמוד זה, ואינו יכול לקרבן אלא אם כן יחתוך מה שמפסיק ביניהן. ותנא ברישא כותלי הבית המרוחקים זה מזה, והדר תנא דפי פנקס, ולא זו אף זו קתני: אות אחת על שם נוטריקון. שעושה סימן נקודה עליה ומבינים מאותה האות תיבה שלימה, כגון קו"ף קרבן, מ"ם מעשר, תי"ו תרומה: רבי יהושע בן בתירא אומר חייב. כיון שהכל מבינים מאותה האות תיבה שלימה כאילו כתב אותיות של כל התיבה: וחכמים פוטרין. שהרי לא כתב שתי אותיות. והלכה כחכמים:
ו. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי הֶעְלֵמוֹת, אַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בֵּין הָעַרְבָּיִם, רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב, וְחַכָמִים פּוֹטְרִים:
ברטנורה (ו) בשתי העלמות. לאחר שכתב אות אחת בשוגג נודע לו שעבר, וחזר ונעלם ממנו ושגג וכתב אות שניה בצדה: אחת בשחרית ואחת בין הערבים. כיון דהוי ליה שהות בנתיים כדי לידע הוה לי כשתי העלמות: רבן גמליאל מחייב. דסבר אין ידיעה לחצי שיעור לחלק שלא יצטרף עמו החצי האחר: וחכמים פוטרין. דסברי הידיעה שבין שני חצאי שיעור מחלקת ביניהם, ולא נעשה כאילו היו שני חצאי שיעור בהעלם אחת. והלכה כחכמים:
גמרא שבת דף ק"ה ע"א
כָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרִיקוֹן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשׁוּם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא מְנַיִן לְלָשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י"ז) כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. אַב נְתַתִּיךָ לְאוּמוֹת. בָּחוּר נְתַתִּיךָ בְּאוּמוֹת. הֲמוֹן חָבִיב נְתַתִּיךָ בְּאוּמוֹת. מֶלֶךְ נְתַתִּיךָ לְאוּמוֹת וָתִיק נְתַתִּיךָ בְּאוּמוֹת נֶאֱמָן נְתַתִּיךָ לְאוּמוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר, אָנֹכִי נוֹטָרִיקוֹן אֲנָא נַפְשִׁי כְתָבִית יְהָבִית. רַבָּנָן אַמְרֵי, אֲמִירָה נְעִימָה כְּתִיבָה יְהִיבָה. אִיכָּא דְאַמְרֵי אָנֹכִי לְמַפְרֵעַ יְהִיבָה כְּתִיבָה נֶאֱמָנִים אֲמָרֶיהָ. דְּבֵי רִבִּי נָתָן אַמְרֵי (במדבר כ"ב) כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי יָרְאָה רָאֲתָה נָטְתָה. דְּבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא כַּרְמֶל כַּר מָלֵא. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר (מ"א ב') וְהוּא קִלְּלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת נוֹטָרִיקוֹן נוֹאֵף הוּא מוֹאָבִי הוּא רוֹצֵחַ הוּא צוֹרֵר הוּא תּוֹעֵבָה הוּא. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר (בראשית מ"ד) מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק נְכוֹנִים אֲנַחְנוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ טְהוֹרִים אֲנַחְנוּ דַּכִּים אֲנַחְנוּ קְדוֹשִׁים אֲנַחְנוּ:
רש"י מלך נתתיך. נשיא אלהים אתה: אנכי. מדלא אמר אני: אנא נפשי. אני בעצמי: אמירה. שהיא נעימה: כרמל. גבי מנחת העומר כתיב גרש כרמל שמביאה כשהיא לחה בעוד שהזרע נפוח והכר של קש מלא הימנו:
זוהר ויחי דף רכ"ד ע"א
וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתָי וְגוֹ' רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר (ישעיה מ"ב) הַחֵרְשִׁים שִׁמְעוּ וְהָעִוְּרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת, הַחֵרְשִׁים שִׁמְעוּ אִלֵּין בְּנֵי נְשָׁא דְּלָא צַיְּתִין לְמִלּוּלֵי אוֹרַיְתָא וְלָא פָּקְחִין אוּדְנַיְהוּ לְמִשְׁמָע לְפִקּוֹדֵי דְּמָארֵיהוֹן, וְהָעִוְּרִים דְּלָא מִסְתַּכְּלִין לְמִנְדַע עַל מַה אִנּוּן קַיְּמִין דְּהָא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא כָּרוֹזָא נָפִיק וְקָרֵי וְלֵית מַאן דְּיַשְׁגַּח דְּתַנְיָא אִנּוּן יוֹמִין דְּבַר נַשׁ כַּד אִתְבְּרִי בְּהַהוּא יוֹמָא דְּנָפַק לְעָלְמָא כֻּלְּהוּ קַיְּמִין בְּקִיּוּמַיְהוּ וְאָזְלִין וְטָאסִין בְּעָלְמָא נָחֲתִין וְאַזְהַרָן לִבְנֵי נְשָׁא כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא בִּלְחוֹדוֹי, וְכַד הַהוּא יוֹמָא אָתֵי וְאַזְהַר לֵיהּ וּבַר נַשׁ עָבִיד בְּהַהוּא יוֹמָא חוֹבָא קַמֵּי מָארֵיהּ הַהוּא יוֹמָא סָלִיק בְּכִסוּפָא וְאַסְהִיד סַהֲדוּתָא וְקָאִים בִּלְחוֹדוֹי לְבָר, וְתָאנָא בָּתַר דְּקָאִים בִּלְחוֹדוֹי יָתִיב עַד דְּבַר נַשׁ עָבִיד מִנֵּיהּ תְּשׁוּבָה זָכָה תָּב הַהוּא יוֹמָא לְאַתְרֵיהּ לָא זָכָה הַהוּא יוֹמָא נָחִית וְאִשְׁתַּתַּף בְּהוּא רוּחָא דִּלְבָר וְתָב לְבֵיתֵיהּ וְאִתְתַּקַּן בְּדִיּוּקָנֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נַשׁ מַמָּשׁ בְּגִין לַאֲבְאָשָׁא לֵיהּ וְדַיָּר עִמֵּיהּ בְּבֵיתָא, וְאִית דְּדִיּוּרָא לְטָב אִי הוּא זָכֵי, וְאִי לָאו דִּיּוּרֵיהּ עִמֵּיהּ לְבִישׁ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אִתְפַּקְּדָן אִנּוּן יוֹמִין וַחֲסֵרִים וְלָא עָאלִין בְּמִנְיָנָא דְּאִנּוּן דְּאִשְׁתָּאֲרוּ, וַוי לְהַהוּא בַּר נַשׁ דְּגָרַע יוֹמוֹי קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְלָא שָׁבִיק לְעֵילָא יוֹמִין לְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ בְּהַהוּא עָלְמָא וּלְאִתְקַרָבָא בַּהֲדַיְהוּ קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, תָּא חֲזֵי כַּד קְרִיבוּ אִנּוּן יוֹמִין קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא אִי הוּא זַכָּאָה הַאי בַּר נַשׁ דְּנָפִיק מֵעָלְמָא סָלִיק וְעָאל בְּאִנּוּן יוֹמִין וְאִנּוּן לְבוּשֵׁי יְקָר דְּמִתְלַבְּשָׁא בֵּיהּ נִשְׁמָתֵיהּ וְאִנּוּן יוֹמִין הֲווּ דְּזָכָה בְּהוּ וְלָא חָב בְּהוּ, וַוי לְהַהוּא דְּגָרַע יוֹמוֹי לְעֵילָא דְּכַד בָּעאָן לְאַלְבָּשָׁא לֵיהּ בְּיוֹמוֹי אִנּוּן יוֹמִין דְּפָגִים אִיהוּ בְּחוֹבוֹי חֲסֵרִין מֵהַהוּא לְבוּשָׁא וְאִתְלַבַּשׁ בְּמָנָא חֲסֵרָא כָּל שֶׁכֵּן אִי סַגִּיאִין אִנּוּן וְלָא לֶהֱוֵי לֵיהּ לְבַר נַשׁ בַּמֶּה דְּאִתְלַבַּשׁ בְּהַהוּא עָלְמָא כְּדֵין וַוי לֵיהּ וַוי לְנַפְשֵׁיהּ דְּדַיְּנִין לֵיהּ בַּגֵּיהִנָּם עַל אִנּוּן יוֹמִין, יוֹמִין עַל יוֹמִין עַל חַד תְּרֵין, דְּכַד נָפִיק מֵהַאי עָלְמָא לָא אַשְׁכַּח יוֹמִין דְּאִתְלַבַּשׁ בְּהוּ וְלָא הֲוֵי לֵיהּ לְבוּשָׁא בַּמֶּה דְּאִתְכַּסֵי, זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּיוֹמֵיהוֹן כֻּלְּהוֹן טְמִירִין אִנּוּן לְגַבֵּיהּ דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא וְאִתְעֲבִיד מִנַּיְהוּ לְבוּשֵׁי יְקָר לְאִתְלַבָּשָׁא בְּהוּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:
תרגום הזוהר וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי וְגוֹ'. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה מ"ב) הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהָעִוְּרִים הַבִּיטוּ וְגוֹ'. הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ, אֵלּוּ הֵם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מַקְשִׁיבִים לְדִבְרֵי תּוֹרָה, וְאֵינָם פּוֹתְחִים אָזְנֵיהֶם לִשְׁמוֹעַ לְמִצְוַת אֲדוֹנָם. וְהָעִוְּרִים, הֵם, שֶׁאֵינָם מִסְתַּכְּלִים לָדַעַת עַל מַה הֵם חַיִּים, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵא כָּרוֹז, וְקוֹרֵא, וְאֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עָלָיו. שֶׁלָּמַדְנוּ, אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁל הָאָדָם מִשָּׁעָה שֶׁנִּבְרָא, הִנֵּה בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁיָּצָא לָעוֹלָם, נִמְצָאִים כְּבָר כֻּלָּם בְּקִיּוּמָם, וְהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם, יוֹרְדִים וּמַזְהִירִים אֶת הָאָדָם, כָּל יוֹם וָיוֹם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכַאֲשֶׁר הַיּוֹם בָּא וּמַזְהִיר אֶת הָאָדָם, וְהָאָדָם עוֹשֶׂה בַּיּוֹם הַהוּא עֲבֵרָה לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, יוֹם הַהוּא עוֹלֶה בְּבוּשָׁה וּמֵעִיד עֵדוּת עָלָיו, וְהוּא עוֹמֵד בַּחוּץ בִּלְבַדּוֹ. וְלָמַדְנוּ אַחַר שֶׁעוֹמֵד בִּלְבַדּוֹ בַּחוּץ, הוּא יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה עַד שֶׁהָאָדָם יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל הַחֵטְא. זָכָה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, שָׁב הַיּוֹם לִמְקוֹמוֹ. לֹא זָכָה, שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, אוֹתוֹ יוֹם אֶחָד יוֹרֵד וּמִשְׁתַּתֵּף עִם הָרוּחַ שֶׁבַּחוּץ וְחוֹזֵר לְבֵיתוֹ. וּמִתְתַּקֵּן בְּצוּרַת אוֹתוֹ אָדָם מַמָּשׁ, כְּדֵי לְהָרַע לוֹ. וְהַיּוֹם יוֹשֵׁב עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ. וְאִם הוּא זוֹכֶה וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, מְגוּרוֹ עִמּוֹ לַטּוֹב, וְאִם לֹא זָכָה, מְגוּרוֹ עִמּוֹ לָרַע. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִמְנוּ הַיָּמִים שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם וְהֵם חֲסֵרִים, וְאֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵחֲמַת חַטָּאִים אֵינָם נִכְנָסִים בַּמִּנְיָן, וַוי לְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁגָּרַע יָמָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵין לוֹ לְמַעְלָה יָמִים לְהִתְעַטֵּר בָּהֶם בָּעוֹלָם הַהוּא, וְלִקְרָב עִמָּהֶם לִפְנֵי מֶלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁיָּמִים הָאֵלּוּ קְרֵבִים לִפְנֵי מֶלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, אִם אוֹתוֹ אָדָם שֶׁנִּפְטָר מִן הָעוֹלָם הוּא צַדִּיק, הוּא עוֹלֶה וְנִכְנָס בַּיָּמִים הָאֵלּוּ, וְהֵם לְבוּשֵׁי כָּבוֹד, שֶׁנִּשְׁמָתוֹ מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ. וְאֵלּוּ הַיָּמִים הָיוּ מִשּׁוּם שֶׁזָּכָה בָּהֶם וְלֹא חָטָא בָּהֶם. אוֹי לָאָדָם שֶׁגָּרַע יָמָיו לְמַעְלָה, וּכְשֶׁרוֹצִים לְהַלְבִּישׁ אוֹתוֹ בְּיָמָיו, אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁקִּלְקֵל אוֹתָם בַּחַטָּאָיו חֲסֵרִים מִלְבוּשׁ הַהוּא, וְהוּא מִתְלַבֵּשׁ בִּכְלִי חָסֵר, וְכָל שֶׁכֵּן אִם רַבִּים הֵמָּה הַיָּמִים שֶׁנִּתְקַלְקְּלוּ, וְלֹא יִהְיֶה אֶל הָאָדָם בַּמֶּה לְהִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹלָם הַהוּא, אוֹי לוֹ אוֹי לְנַפְשׁוֹ שֶׁדָּנִים אוֹתוֹ בַּגֵּיהִנֹּם עַל אֵלּוּ הַיָּמִים, יָמִים עַל יָמִים, יָמִים כְּפוּלִים, עַל יוֹם אֶחָד מַעֲנִישִׁים אוֹתוֹ שְׁנַיִם. וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם אֵינוֹ מוֹצֵא יָמִים לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם וְאֵין לוֹ לְבוּשׁ בַּמֶּה לְהִתְכַּסּוֹת. אַשְׁרֵיהֵם הַצַדִּיקִים שֶׁיְּמֵיהֶם כֻּלָּם גְּנוּזִים אֵצֶל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם לְבוּשֵׁי כָּבוֹד לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם בָּעוֹלָם הַבָּא.
הלכה פסוקה
הרמב"ם הלכות תשובה פ"ב
א. אֵין הַתְּשׁוּבָה וְלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם כְּגוֹן מִי שֶׁאָכַל דָבָר אָסוּר אוֹ בָּעַל בְּעִילָה אֲסוּרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֵן. אֲבָל עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ כְּגוֹן הַחוֹבֵל אֶת חֲבֵירוֹ אוֹ הַמְּקַלֵּל לַחֲבֵירוֹ אוֹ גוֹזְלוֹ וְכַיּוֹצֵא בָהֵן אֵינוֹ נִמְחַל לוֹ לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּתֵּן לַחֲבֵירוֹ מַה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ וִירַצֵהוּ: ב. אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ מָמוֹן שֶׁהוּא חַיָּיב לוֹ צָרִיךְ לְרַצוֹתוֹ וְלִשְׁאוֹל לוֹ מִמֶּנוּ עַד שֶׁיִּמְחוֹל לוֹ. וַאֲפִילוּ לֹא הִקְנִיט אֶת חֲבֵירוֹ אֶלָּא בִּדְבָרִים צָרִיךְ לְפַיְיסוֹ וְלִפְגּוֹעַ בּוֹ עַד שֶׁיִּמְחוֹל לוֹ לֹא רָצָה חֲבֵירוֹ לִמְחוֹל לוֹ מֵבִיא לוֹ שׁוּרָה שֶׁל שְׁלשָׁה בְּנֵי אָדָם מֵרֵעָיו וּפּוֹגְעִין בּוֹ וּמְבַקְשִׁין מִמֶּנּוּ לֹא נִתְרַצָה לָהֶן מֵבִיא לוֹ שְׁנִיָה וּשְׁלִישִׁית. לֹא רָצָה מַנִּיחוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ וְזֶה שֶׁלֹּא מָחַל הוּא הַחוֹטֵא וְאִם הָיָה רַבּוֹ הוֹלֵךְ וּבָא אֲפִילוּ אֶלֶף פְעָמִים עַד שֶׁיִמְחוֹל לוֹ:
מוסר
מספר חרדים דף ע"א ע"א
בַּאֲכָלְךְ יוֹתֵר עַל שׂוֹבְעָךְ הִפְסַדְתָּ וּבִטַּלְתָּ זְמַן הָאֲכִילָה וּזְמַן הַיְצִיאָה וְאִם יַזִּיק הָאִצְטוּמְכָא וְתִהְיֶה טָרוּד בְּצַעֲרָךְ הֲרֵי שְׁלשָׁה זְמַנִּים וְאִם יִגְרוֹם חוֹלִי כְּמַאֲמַר רַמְבַּ"ם הֲרֵי עָבַרְתָּ עַל אַזְהָרַת (דברים ד') וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְאֶפְשַׁר לִגְרוֹם מָוֶת עַל שׂוֹנַאֲךָ וְדָמְךָ מִיָּדְךָ יוֹצְרָךְ יְבַקֵּשׁ וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהָיִיתָ עָתִיד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת תְּבַטֵל בַּר מִינָן. גְּדוֹלָה לְגִימָה וְאוֹתוֹ מוֹתָר אֲשֶׁר הָיִיתָ מוֹתִיר מִשֹּׂוֹבְעָךְ אִלּוּ הֶאֱכַלְתִּיו לֶעָנִי זָכִיתָ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְהַבָּא גַם עָבַרְתָּ עַל בַּל תַּשְׁחִית. לָכֵן דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם תָּשִׂים עֲטָרָה עַל רֹאשֶׁךָ שֶׁכָּתַב לֹא תֹאכַל אֶלָּא כְּשֶׁאַתָּה רָעֵב וְלֹא תִשְׁתֶּה אֶלָּא כְּשֶׁאַתָּה צָמֵא וְלֹא תֹאכַל עַד שֶׁתִּשְׂבַּע לְגַמְרֵי אֶלָּא פָחוֹת שְׁלִישׁ וּלְדִבְרֵי הראב"ד כְּתַעֲנִית לִפְנֵי יוֹצְרָךְ יֵחָשֶׁב לָךְ. לֹא תַעֲנֶה מַהֵר כִּי אִם בְּמָתוּן רַב קָשֶׁב וּרְאֵה הַנּוֹלָד שֶׁיֵּשִׁיבָךְ שֶׁכְּנֶגְדָּךְ וְאִם תִּסְגּוֹר עֵינֶיךָ וְתִמָּלֵךְ בְּיוֹצְרָךְ מַה תָּשִׁיב אוֹ אִם טוֹב לִשְׁתּוֹק מַה טּוֹב חֶלְקָךְ. אֲנִי וָהוּא הוֹשִׁיעָה נָּא רוֹצֶה לוֹמַר כִּי כְּשֶׁאֲנִי וְהוּא לְבַדֵּנוּ בְּהִתְבּוֹדֵד לְעֵת מְצֹא כְּדִכְתִיב בְּסֵפֶר חוֹבַת הַלְּבָבוֹת: