פרשת ויגש · ויגש יום ראשון
תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה: וּקְרֵב לְוָתֵהּ יְהוּדָה וַאֲמַר בְּבָעוּ רִבּוֹנִי יְמַלֵּל כְּעַן עַבְדָּךְ פִּתְגָּמָא קֳדָם רִבּוֹנִי וְלָא יִתְקֵף רוּגְזָךְ בְּעַבְדָּךְ אֲרֵי כְפַרְעֹה כֵּן אָתְּ:
רש"י ויגש אליו. דבר באזני אדני. (בראשית רבה) יכנסו דברי באזניך: ואל יחר אפך. מכאן אתה למד שדבר אליו קשות: כי כמוך כפרעה. חשוב אתה בעיני כמלך, זהו פשוטו. ומדרשו - סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה ע"י זקנתי שרה על לילה אחת שעכבה (בראשית רבה). דבר אחר מה פרעה גוזר ואינו מקיים מבטיח ואינו עושה אף אתה כן. וכי זוהי שימת עין שאמרה לשים עיניך עליו, דבר אחר: כי כמוך כפרעה - אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך (בראשית רבה):
(יט) אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח: רִבּוֹנִי שְׁאִיל יָת עַבְדּוֹהִי לְמֵימָר הַאִית לְכוֹן אַבָּא אוֹ אָחָא:
רש"י אדני שאל את עבדיו. (בראשית רבה) בתחילה בעלילה באת עלינו, למה היה לך לשאול כל אלה, ביתך היינו מבקשים, או אחותינו אתה מבקש, ואף על פי כן ונאמר אל אדוני לא כחדנו ממך דבר:
(כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ: וַאֲמַרְנָא לְרִבּוֹנִי אִית לָנָא אַבָּא סָבָא וּבַר סִיבְתִין זְעֵיר וְאָחוּהִי מִית וְאִשְׁתָּאַר הוּא בִלְחוֹדוֹהִי לְאִמֵּהּ וַאֲבוּהִי רְחִים לֵהּ:
רש"י ואחיו מת. מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו, אמר - אם אומר לו שהוא קיים - ימר הביאוהו אצלי: לבדו לאמו. מאותו האם אין לו עוד אח:
(כא) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו: וַאֲמַרְתָּ לְעַבְדָּיךְ אֲחִיתוֹהִי לְוָתִי וֶאֱשַׁוֵּי עֵינִי עֲלוֹהִי: (כב) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת: וַאֲמַרְנָא לְרִבּוֹנִי לָא יִכּוּל עוּלֵימָא לְמִשְׁבַּק יָת אֲבוּהִי וְאִם יִשְׁבּוֹק יָת אֲבוּהִי וּמִית:
רש"י ועזב את אביו ומת. אם יעזוב את אביו דואגים אנו שמא ימות בדרך שהרי אמו בדרך מתה:
(כג) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי: וַאֲמַרְתָּ לְעַבְדָּיךְ אִם לָא יֵחוֹת אֲחוּכוֹן זְעֵירָא עִמְּכוֹן לָא תוֹסְפוּן לְמֶחֱזֵי אַפָּי:
נביאים - יחזקאל - פרק לז
(טו) וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִּי לְמֵימָר: (טז) וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (חברו) חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל (חברו) חֲבֵרָיו: וְאַתְּ בַּר אָדָם סַב לָךְ לוּחָא חֲדָא וּכְתוֹב עֲלוֹהִי לְשִׁבְטָא דִּיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְּׂרָאֵל אֲחֵיהוֹן וְסַב לוּחָא חֲדָא וּכְתוֹב עֲלוֹהִי שִׁבְטָא דְּיוֹסֵף דִּי הוּא שִׁבְטָא דְּאֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְּׂרָאֵל אֲחֵיהוֹן:
רש"י ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגו' . וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל . חבריו . ארבע תיבות הללו כתוב עליו לאמר עץ זה ליהודה ולשבט בנימין שנלוה עליו . ולקח עץ אחד וכתיב עליו . זה ליוסף עץ אפרי' ושאר תשעה שבטים שהיו אחרי ירבע' שהיו משבט אפרי' :
(יז) וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ: וְתַקְרֵב יַתְהוֹן חָד לְוַת חָד לָךְ לְלוּחָא חָד וִיהוֹן לְחוֹד בִּידָךְ:
רש"י והיו לאחדים . אני אחבר' לשני העצים שיהא עץ אחד בידך :
(יח) וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר הֲלוֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּךְ: וְכַד יֵימְרוּן לָךְ בְּנֵי עַמָּךְ לְמֵימַר הֲלָא תְחַוֵּי לָנָא מָה אִלֵּין לָךְ: (יט) דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (חברו) חֲבֵרָיו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי: אִתְנַבֵּי לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא מְקָרֵיב יַת שִׁבְטָא דְּיוֹסֵף דִּי הוּא שִׁבְטָא דְּאֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְּׂרָאֵל אֲחֵיהוֹן וַאֲחַבֵּר יַתְהוֹן עֲלוֹהִי יַת שִׁבְטָא דִּיהוּדָה וְאַעְבְּדִינּוּן לְעַמָּא חָד וִיהוֹן חָד קֳדָמָי:
רש"י הנה אני לוקח את עץ וגו' . שלא יהיו עוד לשתי ממלכות :
(כ) וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ לְעֵינֵיהֶם: וִיהוֹן לוּחַיָּא דִּי תִכְתּוֹב עֲלֵיהוֹן בִּידָךְ לְעֵינֵיהוֹן:
כתובים - משלי - פרק י
(ה) אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ: דְּפָלֵיחַ בְּקַיְטָא בְּרָא סוּכְלְתָנָא הוּא וּדְדָמֵיךְ בַּחֲצָדָא בְּרָא הוּא מְבַהֲתָנָא: (ו) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס: בִּרְכָתָא תֶהֶוְיָן עַל רֵישֵׁי דְצַדִיקַיָא וּבְפוּמְהוֹן דְּרַשִּׁיעֵי נְכַסֵּי חֲטוֹפָא:
רש"י ופי רשעים יכסה חמס . החמס יכסה על פיהם ויהרגם :
(ז) זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב: דּוּכְרָנָא דְצַדִיקֵי בִּרְכְּתָא וּשְׁמָא דְרַשִּׁיעֵי נִדְעָךְ:
רש"י זכר צדיק לברכה . המזכיר צדיק מברכו : ושם רשעים ירקב . רקבון עולה בשמם שאין אדם חפץ להזכיר שמו והוא משתכח מאליו :
(ח) חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט: דְּחַכִּים לִבֵּיהּ יְקַבֵּל פּוּקְדָנָא וְסַכְלָא בְשִּׂפְוָתֵיהּ מִתְאַחֵד:
רש"י חכם לב יקח מצות . משה רבינו שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים והוא היה עוסק במצות שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגו' ( שמות יג ) : ואויל שפתים ילבט . ל' יגיעה ויש בספרי בפרשה ויהי העם כמתאוננים ( במדבר יא ) אמרו כמה נתלבטנו בדרך :
(ט) הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ: דִּמְהַלֵךְ בַּתֲמִימוּתָא נֵיזֵל בְּסַעֲדָא וְדִמְעַקְמָן אוֹרְחָתֵיהּ נִתְיְדָע:
רש"י ומעקש דרכיו יודע . ישבר ויתיסר כמו ויודע בהם את אנשי סוכות ( שופטים ח ) :
(י) קֹרֵץ עַיִן יִתֵּן עַצָּבֶת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט: דְּרָמֵז בְּעַיְנוֹהִי יָהֵב כְּאֵבָא וְסַלֵיף בְּשִּׂפְוָתֵיהּ מִתְאַחֵד:
רש"י קורץ עין יתן עצבת . זה המסית אדם בקריצותיו לרעה :
משנה פאה פרק ב
א. וְאֵלּוּ מַפְסִיקִין לַפֵּאָה. הַנַּחַל, וְהַשְּׁלוּלִית, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד, וְדֶרֶךְ הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הַיָּחִיד הַקָּבוּעַ בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהַבּוּר, וְהַנִּיר, וְזְרַע אַחֵר. וְהַקּוֹצֵר לְשַׁחַת מַפְסִיק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא אִם כֵּן חָרָשׁ:
ברטנורה (א) ואלו מפסיקין. בין שדה לשדה ויהיו נחשבים כשתי שדות לענין שאם מניח פאה באחת מהן על חברתה לא עלתה לו לפאה, דכתיב (ויקרא יט) פאת שדך, שלא יניח פאה משדה לחברתה: הנחל. נהר: והשלולית. אמת המים, שמחלקת שלל לאגפיה, שאמות אחרות של מים שותות ממנה: ודרך היחיד. ארבע אמות: ודרך הרבים. שש עשרה אמה, ומשום סיפא נקט לה, דבעי למתני סיפא שכל אלו אין מפסיקין באילן. וקא משמע לן דאפילו דרך הרבים שהיא רחבה שש עשרה אמה אינה מפסקת באילן: שביל הרבים ושביל היחיד. שביל זוטר טובא דשקיל כרעא ומנח כרעא, ואשמועינן דאפילו שביל דרבים אם הוא קבוע לימות החמה ולימות הגשמים, כלומר, שמהלכין בו אפילו בזמן שהשדות זרועות בימות הגשמים, מפסיק בין השדות הזרועות. ואי לא, לא מפסיק: הבור. שדה שאינה זרועה. והאדמה לא תשם (בראשית מז), מתרגמינן וארעא לא תבור: והניר. חרישה כמו נירו לכם ניר (ירמיה ד): וזרע אחר. כגון ששתי השדות זרועות חטים וביניהם קרקע זרוע מין אחר. ושיעור רוחב הבור והניר וזרע אחר, כדי שלשה תלמים של מענית המחרישה: והקוצר לשחת מפסיק. דקסבר כל לשחת לאו קצירה היא דלא חשבינן ליה אתחלתא דקצירה. שחת, תבואה שלא הביאה שליש וקוצרים אותה להאכיל לבהמות. ואין הלכה כרבי מאיר:
ב. אַמַּת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִקָּצֵר כְּאַחַת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַפְסֶקֶת. וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבָּקָר יָכוֹל לַעֲבֹר בְּכֵלָיו, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל:
ברטנורה (ב) אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת. שהיא רחבה כל כך עד שהעומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן: ר' יהודה אומר מפסקת. ופליג אתנא קמא דאמר לעיל על שלולית דהיינו אמת המים דבכל ענין מפסיק. ור' יהודה סבר דאם יכולה להקצר כאחת, אינה מפסקת. והלכה כר' יהודה: וכל ההרים אשר במעדר יעדרון. הר שחודו זקוף ואין בקר בכליו יכולין לעבור שם ומפסיק בין שתי השדות: הוא נותן פאה לכל. כלומר, נותן פאה אחת לכל שתי השדות ולא חשיב הפסק הואיל והם נעדרים במעדר, כלומר, שבני אדם חופרים אותו הר בכלי שחופרים בו את הקרקע, אין זה הפסק, שהרואה אומר אין זה קרקע בור, אלא למחר חופרים אותו במעדר וזורעים אותו, ושתי השדות הם אחת:
ג. הַכֹּל מַפְסִיק לִזְרָעִים, וְאֵינוֹ מַפְסִיק לְאִילָן אֶלָּא גָדֵר. וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ, אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל:
ברטנורה (ג) הכל מפסיק לזרעים. מפרש בגמ' בירושלמי דהכל לאתויי סלע שהיה עובר על פני כל השדה. אם צריך הוא לעקור את המחרישה מצד זה כדי לתת אותה לצד זה, מפסיק: אלא גדר. גבוה עשרה טפחים: שער כותש. ענפי האילן קרויין שער, ופירוש שער כותש, שהנופות של אילנות מתערבין זה עם זה למעלה מן הגדר, כעלי זה התקוע במכתש:
ד. וְלֶחָרוּבִין כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵית אַבָּא, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת לַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל רוּחַ, וְלֶחָרוּבִין כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. רַבִּי אֶלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אַף לֶחָרוּבִין שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל הָעִיר:
ברטנורה (ד) כל הרואים זה את זה. כל זמן שהעומד אצל אחד מהאילנות יכול לראות האילן האחר אף על פי שיש ביניהן גדר אינו מפסיק ולוקח פאה מאילן אחד על חבירו: לזיתים שהיו להם בכל רוח. פאה אחת היו נותנים על כל הזיתים שהיו להם לצד מזרחה של עיר, ופאה אחרת על כל הזיתים שהיו להם לצד מערבה, וכן לארבע רוחות: שהיו להם בכל העיר. אין נותנים כי אם פאה אחת לכולן, אף על פי שאין רואין זה את זה. ואין הלכה כר' אליעזר ברבי צדוק שאמר משמו, אבל הלכה כרבן גמליאל:
ה. הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ מִין אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֵׂהוּ שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן פֵּאָה אֶחָת. זְרָעָהּ שְׁנֵי מִינִין, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת. הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין, עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת:
ברטנורה (ה) שני מיני חטין. כגון שחמתית ולבנה:
ו. מַעֲשֶׂה שֶׁזָּרַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאָלוּ. אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר, מְקֵבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא, שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִינַי, בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין, אִם עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת:
ברטנורה (ו) הלבלר. הסופר: הזוגות. הם כל אותן שנים שנים הנזכרים בפרק קמא דמסכת אבות, שקבלו שנים מפי שנים עד מפי שמעון הצדיק:
ז. שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ גוֹיִם, קְצָרוּהָ לִסְטִים, קִרְסְמוּהָ נְמָלִים, שְׁבָרַתָּהּ הָרוּחַ אוֹ בְהֵמָה, פְּטוּרָה. קָצַר חֶצְיָהּ וְקָצְרוּ לִסְטִים חֶצְיָהּ, פְּטוּרָה, שֶׁחוֹבַת הַפֵּאָה בַּקָּמָה:
ברטנורה (ז) שדה שקצרוה גויים. לעצמן, ולא שקצרו פועלי גויים לישראל, דאז הוי כאלו קצרוה ישראל: קרסמוה נמלים. דרך הנמלה לחתוך קנה השבולת מלמטה, ולזה קורים קרסום לשון יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ): פטורה. דכתיב גבי פאה ובקוצרכם, עד שתהיו אתם הקוצרים: שחובת הפאה בקמה. כלומר, חובת הפאה של זה הניחה בקמה, ונהי דאם כלה שדה חזרה פאה לעומרים, וחייב להפריש פאה מן העומרים, הני מילי היכא דכלה הוא, אבל הכא הוא לא כלה:
ח. קְצָרוּהָ לִסְטִים חֶצְיָהּ וְקָצַר הוּא חֶצְיָהּ, נוֹתֵן פֵּאָה מִמַּה שֶּׁקָּצַר. קָצַר חֶצְיָהּ וּמָכַר חֶצְיָהּ, הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל. קָצַר חֶצְיָהּ וְהִקְדִּישׁ חֶצְיָהּ, הַפּוֹדֶה מִיַּד הַגִּזְבָּר, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל:
ברטנורה (ח) הלוקח נותן פאה לכל. שחובת הפאה ממה שקצר נשאר בזה החצי שקנה הלוקח, והוי כאלו לא מכר לו אלא מה שנשאר בשדה אחר שיוציא ממנה הפאה שראוי להוציא מאותה שדה. וכן הפודה מיד הגזבר, מוציא מן החצי שפדה, הפאה הראויה לשדה כולה:
גמרא ברכות דף ד' ע"א
תַּנְיָא אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר עַל שְׁנֵי דְבָרִים הָיִיתִי מִצְטָעֵר כָּל יָמַי עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי. מַאי לִפְנֵי מִטָּתִי אִילֵימָא לִפְנֵי מִטָּתִי מַמָּשׁ וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְאִי תֵּימָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְנַיִן לְמִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יְהֵא דָבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַקִּיר שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' ל"ח) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל לֹא תֵּימָא לִפְנֵי מִטָּתִי אֶלָא אֵימָא סָמוּךְ לְמִטָתִי. וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם דְאָמַר רִבִּי חָמָא בְּרִבִּי חֲנִינָא אָמַר רִבִּי יִצְחָק כָּל הַנּוֹתֵן מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם הַוְיָין לֵיהּ בָּנִים זְכָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י"ז) וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף אֵין אִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים כְּתִיב הָכָא וצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם. וּכְתִיב הָתָם וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִים בְּבִטְנָהּ. תַּנְיָא אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְהִתְפַּלֵּל וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא הִמְתִּין אֶת חֲבֵירוֹ וְיָצָא טוֹרְפִין לוֹ תְּפִלָּתוֹ בְּפָנָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (איוב י"ח) טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזֵב אָרֶץ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם לִשְׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקוֹמוֹ וְאֵין צוּר אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל"ב) צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי. וְאִם הִמְתִּין לוֹ מַה שְׂכָרוֹ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי חֲנִינָא זוֹכֶה לִבְרָכוֹת הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' מ"ח) לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי. וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָם. וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ וְגוֹ':
רש"י סמוך למטתי. כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ולא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא קריאת שמע ואתפלל: צפון לדרום. ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום. ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות: וצפונך. לשון צפון וסיפיה דקרא ישבעו בנים: תמלא בטנם. תמלא ימי הריונה: טורף נפשו באפו. לך אומר אשר גרמת לך לטרוף את נפשך בפניך ומה היא הנפש זו תפלה כמו שנא' ואשפוך את נפשי לפני ה': הלמענך תעזב ארץ. וכי סבור היית שבשבילך שיצאת תסתלק השכינה ויעזוב את חבירך המתפלל לפניו: לוא הקשבת. לשון המתנה הוא: למצותי. בשביל מצותי אשר צויתי לגמול חסד:
זוהר ויגש דף ר"ו ע"ב
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי אִעַרְעוּ בִּכְפַר חָנָן, עַד דַּהֲווּ יַתְבֵי בֵּי אוּשְׁפִּיזַיְהוּ, אָתָא חַד בַּר נַשׁ, וְחַד מְּטוּלָא דְּחַמְרָא קַמֵּיהּ וְעָאל בְּבֵיתָא. אַדְּהָכִי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי יוֹסֵי הָא תַּנֵינָן דְּדָוִד מַלְכָּא הֲוָה מִתְנַמְנֵם כְּסוּס וְשִׁינְתֵּיהּ זְעִיר, הֵיךְ הֲוָה קָם בְּפַלְגוּת לֵילְיָא הַאי שִׁיעוּרָא זָעִיר אִיהוּ וְלָא הֲוָה אִתְּעַר אֲפִילוּ בִּתְּלַתּוּת לֵילְיָא. אָמַר לֵיהּ בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל לֵילְיָא הֲוָה יָתִיב עִם כָּל רַבְרְבֵי בֵּיתֵיהּ, וְדָּאִין דִּינָא וְעָסִיק בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא וּלְבָתַר הֲוָה נָאִים שִׁנְּתֵּיהּ עַד פַּלְגּוּת לֵילְיָא, וְקָם בְּפַלְגוּת לֵילְיָא וְאִתְּעַר וְאֶשְׁתַּדֵּל בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ בְּשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן. אַדְּהָכֵי אָמַר הַהוּא בַּר נַשׁ וְכִי הַאי מִלָּה דְּקָאַמְרִיתּוּ, הָכֵי הוּא רָזָא דְּמִלָּה הָכָא, דְּהָא דָּוִד מַלְכָּא חַי וְקַיָּם לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין, וְדָוִד מַלְכָּא הֲוָה נָטִיר כָּל יוֹמֵי דְּלָא יִטְעַם טַעַם מִיתָה, בְּגִין דְּשִׁינְתָּא חַד מִשִׁיתִין בְּמִיתָה אִיהוּ, וְדָוִד בְּגִין דּוּכְתֵּיהּ דְּאִיהוּ חַי, לָא הֲוָה נָאִים אֶלָּא שִׁיתִין נִשְׁמֵּי דְּעַד שִׁיתִין נִשְׁמֵּי חָסַר חַד, אִיהוּ חַי, מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה טָעִים בַּר נַשׁ טַעְמָא דְמוֹתָא, וְשַׁלִּיט בֵּיהּ סִטְרָא דְּרוּחַ מְסַאֲבָא, וְדָא הֲוָה נָטִיר דָּוִד מַלְכָּא, דְּלָא יִטְעַם טַעְמָא דְמוֹתָא, וְלָא יִשְׁלוֹט בֵּיהּ סִטְרָא דְּרוּחָא אַחְרָא. בְּגִין דְּשִׁיתִין נִשְׁמֵּי חָסַר חַד אִיהוּ רָזָא דְּחַיִּים דִּלְעֵילָא, עַד שִׁיתִין נִשְׁמֵּי דְּאִנּוּן שִׁיתִין (ד"א ל"ג חסר חד אינהו) נִשְׁמֵּי עִילָּאִין וְאִלֵּין רָזָא דִּילְהוֹן דְּתַלְיָין בְּהוֹן חַיֵּי וּמִכָּאן וּלְתַתָּא רָזָא דְמוֹתָא הוּא. וְעַל דָּא דָּוִד מַלְכָּא הֲוָה מְשַׁעֵר שִיעוּרָא דְּלֵילְיָא בְּגִין דְיִּתְקַיֵּים בַּחַיִּים דְּלָא יִשְׁלוֹט בֵּיהּ טַעְמָא דְמוֹתָא. וְכַּד אִתְפְּלִיג לֵילְיָא הֲוָה מִתְּקַיֵּים בְּאַתְרֵיהּ, בְּגִין דְּכַד אִתְּעַר פַּלְגוּ לֵילְיָא וְכִתְרָא קַדִּישָׁא אִתְּעַר בָּעָא דְּלָא לְאַשְׁכְּחָא לֵיהּ לְדָוִד מִתְקַשֵּׁר בַּאֲתַר אָחֳרָא, בַּאֲתַר דְמוֹתָא, בְּגִין דְּכַד אִתְפְּלִיג לֵילְיָא, וּקְדוּשָׁה עִלָּאָה אִתְּעַר וּבַר נַשׁ דְּנָאִים בְּעַרְסֵיהּ לָא אִתְּעַר לְאַשְׁגָחָא בִּיְקָרָא דְּמָרֵיהּ, הָא אִיהוּ אִתְקַשֵׁר בְּרָזָא דְמוֹתָא, וּמִתְדַּבֵּק בַּאֲתַר אָחֳרָא. וְעַל דָּא דָּוִד מַלְכָּא הֲוָה קָאִים לְאַשְׁגָחָא בִּיְקָרָא דְּמָרֵיהּ תָּדִיר, חַי לְגַבֵּי חַי, וְלָא נָאִים בְּשִׁינְתָּא לְטַּעְמָא טַעְמָא דְמוֹתָא. וּבְגִין כַּךְ הֲוָה מִתְנַמְנֵם כְּסוּס שִׁיתִין נִשְׁמֵּי, וְלָא בִּשְׁלִימוּ. אֲתוּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְנָשְׁקוּהוּ, אָמְרוּ לֵיהּ מַה שְּׁמָךְ, אָמַר לְהוֹן חִזְקִיָּהוּ, אָמְרוּ לֵיהּ יִּתְיַישֵׁר חֵילָךְ וְיַּתְּקֵף אוֹרַיְיתָךְ.
תרגום הזוהר רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי נִפְגְּשׁוּ בִּכְפָר חָנָן, בְּעוֹד שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּמָלוֹנָם, בָּא אָדָם אֶחָד, וּמַשָּׂא חֲמוֹר אֶחָד לְפָנָיו, וְנִכְנָס לַבַּיִת. בְּתוֹךְ כָּךְ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי לָמַדְנוּ, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה נָם כַּסּוּס וּשְׁנָתוֹ מוּעֶטֶת. וְאִם כֵּן, אֵיךְ הָיָה קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, הֲרֵי שִׁיעוּר הַזֶּה, שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת שֶׁל שְׁנַת הַסּוּס, מְעָט הוּא, וְלֹא הָיָה מֵקִיץ אֲפִלּוּ בִּשְׁלִישׁ לַיְלָה. אָמַר לֵיהּ בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לַיְלָה הָיָה יוֹשֵׁב עִם כָּל גְּדוֹלֵי בֵּיתוֹ וְדָן דִּינִים, וְעָסַק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ הָיָה יָשֵׁן אֶת שְׁנָתוֹ עַד חֲצוֹת לַיְלָה, וְקָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, וְהִתְעוֹרֵר וְעָסַק בַּעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. בְּתוֹךְ זֶה אָמַר אוֹתוֹ אָדָם, וְכִי כָּךְ הוּא דָּבָר זֶה שֶׁאֲמַרְתֶּם, סוֹד הַדָּבָר הוּא כָּאן, כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ הוּא חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה שׁוֹמֵר עַצְמוֹ כָּל יָמָיו שֶׁלֹּא יִטְעֹם טַעַם מִיתָה, מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁנָה הוּא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בַּמִּיתָה, וְדָוִד, מִשּׁוּם מְקוֹמוֹ, שֶׁהוּא חַי, לֹא יָשַׁן אֶלָּא שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת חָסֵר אֶחָד הוּא חַי, מִשָּׁם וּלְהָלְאָה, טוֹעֵם הָאָדָם טַעַם הַמָּוֶת, וְשׁוֹלֵט עָלָיו הַצַד שֶׁל רוּחַ הַטּוּמְאָה. וְזֶה שֶׁהָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ שׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִטְעַם טַעַם הַמָּוֶת, וְלֹא יִשְׁלוֹט עָלָיו הַצַד שֶׁל רוּחַ הָאַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁשִּׁשִּׁים נְשִׁימוֹת חָסֵר אַחַת, הוּא סוֹד, שֶׁהַחַיִּים שֶׁלְּמַעְלָה, עַד שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת הֵן שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְסוֹדָם שֶׁל אֵלּוּ, הוּא, שֶׁהַחַיִּים תְּלוּיִם בָּהֶם, וּמִכָּאן וּלְמַטָּה הוּא סוֹד הַמָּוֶת. וְעַל כֵּן הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ מְשַׁעֵר הַשִּׁעוּר שֶׁל הַלַּיְלָה, עַד חֲצוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם בַּחַיִּים, וְלֹא יִשְׁלוֹט עָלָיו טַעַם הַמָּוֶת. וּכְשֶׁנֶּחֱצָה הַלַּיְלָה הָיָה דָּוִד מִתְקַיֵּם בִּמְקוֹמוֹ, כִּי כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר חֲצוֹת לַיְלָה, וְכֶתֶר הַקָּדוֹשׁ נִתְעוֹרֵר, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִמְצָא אֶת דָּוִד מִתְקַשֵּׁר בְּמָקוֹם אַחֵר, בְּמָקוֹם הַמָּוֶת. מִשּׁוּם כְּשֶׁנֶּחֱצָה הַלַּיְלָה, וּקְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה נִתְעוֹרֵר, וְאָדָם הַיָּשֵׁן בְּמִטָּתוֹ אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר, לְהַשְׁגִּיחַ בִּכְבוֹד רִבּוֹנוֹ, הֲרֵי הוּא מִתְקַשֵּׁר בְּסוֹד הַמָּוֶת, וּמִתְדַבֵּק בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעַל כֵּן הָיָה קָם תָּמִיד דָּוִד הַמֶּלֶךְ בַּחֲצוֹת לַיְלָה, לְהַשְׁגִּיחַ בִּכְבוֹד רִבּוֹנוֹ חַי אֵצֶל חַי, וְלֹא נָם בִּשְׁנָתוֹ עַד לִטְעֹם טַעַם הַמָּוֶת, וּמִשּׁוּם זֶה הָיָה נָם כַּסּוּס שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת וְלֹא בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהָיוּ חֲסֵרִים אַחַת. בָּאוּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְנָשְׁקוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ מַה שִּׁמְךְ. אָמַר לָהֶם חִזְקִיָּהוּ, אָמְרוּ לוֹ יִתְיַשֵּׁר כֹּחֲךְ וְיִתְחַזֵּק בְּתוֹרָתֶךְ.
הלכה פסוקה
הרמב"ם הלכות תשובה פרק א'
א. כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בֵּין עֲשֵׂה וּבֵין לֹא תַעֲשֶׂה אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ חַיָּיב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה') אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ זֶה וִדּוּי דְּבָרִים. וִדּוּי זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה: ב. כֵּיצַד מִתְוַדִּין אוֹמֵר אָנָּא הַשֵּׁם חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבוֹשְׁתִּי מִמַּעֲשַׂי וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לַדָבָר זֶה וְזֶהוּ עִיקְרוֹ שֶׁל וִדּוּי וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהִתְוַדּוֹת וּמַאֲרִיךְ בְּעִנְיַן זֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח: ג. וְכֵן בַּעֲלֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת בְּעֵת שֶׁמְּבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן עַל שִׁגְגָתָן אוֹ עַל זְדוֹנָן אֵין מִתְכַפֵּר לָהֶן בְּקָרְבָּנָם עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ וִדּוּי דְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה') וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ. וְכֵן כָּל מְחוּיָיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִין וּמְחוּיָיבֵי מַלְקוֹת אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶן בְּמִיתָתָן אוֹ בִּלְקִיָּיתָן עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ. וְכֵן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ וְהַמַּזִּיק מָמוֹנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ מַה שֶׁהוּא חַיָּיב לוֹ אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר עַד שֶׁיִּתְוַדֶּה. וְיָשׁוּב מִלַּעֲשׂוֹת כָּזֶה לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה') מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם:
מוסר
מספר חרדים דף ס"ט ע"ב
רָאוּי לְשָׁרֵת הַמֶלֶךְ בִּכְלֵי חֶמְדָּה כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וַהֲרֵי הַלֵּב עִיקָר הָאָדָם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבִּרְמַ"ח אֵבָרִים וּכְתִיב (משלי י) כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק גַּם שְׁתֵּי עֵינַיִם כִמְאוֹרוֹת הַשָּׁמַיִם וְעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת נֶגֶד עֶשֶׂר שֵׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ עֶשֶׂר סְפִירוֹת גַּם הָאָזְנַיִם כְּלֵי שָׁרֵת לִשְׁמוֹעַ בָּהֶם דִּבְרֵי ה' כְּדִכְתִיב (ישעי' נה) שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְהָאֵבֶר לְהוֹצִיא צִבְאוֹת ה' מְשָׁרְתָיו עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ כַּמָּה קְדוּשָׁה צָרִיךְ וְתוֹסֶפֶת קְדוּשָׁה וְטַהֲרָה וּנְקִיּוּת. וְהַמּוֹחַ לַחֲשׁוֹב מַחֲשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת לְהִדָּבֵק בְּיוֹצֵר יִתְבָּרַךְ וּלְעַיֵּין בְּתוֹרָתוֹ וְהַלֵּב לִשְׂמוֹחַ בּוֹ וּבְמִצְוֹתָיו וְלַחֲמוֹל עַל עֲנִיָּיו וְיתוֹמָיו וְיִהְיֶה נֹחַ וְלֹא עָצֶב וְלֹא כּוֹעֵס. וְהָרַגְלַיִם הֵם הָרָצִים שֶׁיּוֹצְאִים דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְנֶגֶד שִׁבְעָה מְשָׁרְתִים הֵם שִׁבְעָה חוּטִין שֶׁבַּצִיצִית וְהַשְּׁמִינִי נֶגֶד הָרָצִים וְנֶפֶשׁ וְרוּחַ נֶגְדָּם תְּפִלִּין דְּרֹאשׁ וּדְיַד וּלְרַמֵּז כָּל הָעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת עָשָׂה לְהַפְחִיד הָאָדָם שֶׁלֹּא יֶחֱטָא רָאוּי לָשׂוּם נֶגֶד פָּנָיו הָרְצוּעָה תְּלוּיָה שֶׁהֵם שַׁלְשְׁלָאוֹת חֶצְיָין שֶׁל בַּרְזֶל וְחֶצְיָין שֶׁל אֵשׁ לָכֵן שְׁמוֹר עֲשָׂרָה מְשָׁרְתִים וַעֲבוֹד עֲבוֹדָתְךָ בָּהֶם. לְעֵת צָרְכָךְ כַּמָּה תִּשָּׁפֵל לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם יִלְווּךָ מָעוֹת בְּכַמָּה תְּחִנּוֹת וְכַמָּה פְּעָמִים יָשִׁיבוּ פָּנֶיךָ רֵיקָם תִּשָּׁפֵל לִפְנֵי הָאֵל אֶלֶף יָדוֹת יוֹתֵר שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּחֶפְצוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵיךְ לֹא תֵבוֹשׁ בְּשַׁאֲלָךְ בִּתְפִלָּתָךְ כַּמָּה שַׁאֲלוֹת וְטוֹבוֹת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ אִם לֹא תִהְיֶה תְפִלָּתְךָ תַּחֲנוּנִים וּדְמָעוֹת: